הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 35240-06-18

08 אוקטובר 2020
לפני:
כבוד השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה

נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק

נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן

התובעת: הדס בר
ע"י ב"כ עו"ד ניר אביבי
-

הנתבע: דבליו בר חקירות ובטחון
ע"י ב"כ עו"ד אריה (לב) גנדלמן

פסק דין
(על דרך הפשרה)

התובעת הועסקה בנתבעת, חברה פרטית העוסקת בתחום החקירות הפרטיות, במשך כשנה וחצי, מיום 3 ביולי 2016 ועד ליום 15 למרץ 2018. לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת את התביעה שבפנינו, הכוללת בין היתר טענות כי היא זכאית להפרשי שכר ולפיצויים על התעמרות בעבודה ופיטורים שלא כדין. כמו כן מונחת בפנינו תביעה שכנגד שעניינה טענות הנתבעת על נזקים שונים שהסבה לה התובעת בסמוך לאחר פיטוריה.
מכוח הסכמת הצדדים, כפי שתפורט בהמשך, פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה, ובהתאם למוסכם הוא כולל הנמקה קצרה בלבד.
מהלך ההתדיינות
בתיק התקיים דיון מוקדם בלבד בפני כב' הרשמת סימה קרמר, ובהמשך לכך הוא הועבר לטיפולו של מותב זה ונקבע בו דיון הוכחות ליום 27.4.20, אך זה בוטל עקב משבר הקורונה. לאור זאת, קיבלו הצדדים את הצעת בית-הדין כי בית-הדין יכריע במחלוקות שביניהם הכרעה על דרך הפשרה, מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 79א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 . ביום 10.4.20 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כי פסק הדין יינתן בדרך זו, לרבות הסכמת הצדדים לכך שפסק הדין יינתן לאחר שיוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, ובטווח שבין דחיית התביעות ההדדיות לבין קבלתן, אחת מהן או שתיהן, עד 70% מסכום כל אחת מהן (גבול עליון). כמו כן, ניתן תוקף להסכמת הצדדים לכך שפסק הדין יכלול נימוקים קצרים בלבד להכרעה ביחס לכל רכיב תביעה.
למען הסר ספק, נבהיר מראש כי על פי ההלכה הפסוקה, העובדה שהצדדים הסמיכו אותנו לפסוק לפשרה בצירוף נימוקים קצרים, אינה מחייבת אותנו לפסוק על פי שורת הדין – ובכלל זה דיני הראיות והדין המהותי – ומשמעותה כי הצדדים התירו בידינו שיקול דעת רחב לפסוק כראות עינינו תוך הפעלה של שיקולי צדק והגינות (ראו: ע"א 6780/19 מדינת ישראל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (16.8.20, סעיף 20 לפסק דינו של כב' השופט עופר גרוסקופף)).
בטרם נפנה להכריע במחלוקות שבין הצדדים, נציין כי הנתבעת צירפה לסיכומיה שתי ראיות שלא היו בתיק, תוך המועד שבו הסכימו הצדדים על כך שהתיק יוכרע על דרך הפשרה לאחר הגשת סיכומים בכתב, והתובעת התנגדה להגשתם, בטענה כי על פי ההסדר הדיוני שנחתם בין הצדדים, לא ניתן להגיש ראיות נוספות כנספח לסיכומים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש להתיר את צירוף נספח ב' לסיכומי הנתבעת, שכן מדובר במסמך שהנתבעת היפנתה אליו בתצהיריה, אך רק בהיסח דעת לא צורף המסמך עצמו לסיכומים. נציין בקשר לכך כי מעיון בתגובת התובעת עולה כי אין היא מתייחסת כלל לטענת הנתבעת כי מדובר בטעות שבהיסח דעת, ובנסיבות אלה דומני כי יש לראותה כמסכימה כי זה היה מצב הדברים. לעומת זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתיר את צירוף נספח א' לסיכומי הנתבעת, שכן ככל שרצתה הנתבעת לצרפו למסכת הראיות, היה עליה לדרוש זאת קודם לחתימה על ההסכם הדיוני. מכל מקום, אבהיר כי לדעתי אין למסמך זה משמעות ראייתית, ובמילים אחרות, בין אם יצורף למסכת הראיות, ובין אם לאו, תוצאת ההליך תהיה זהה.
דיון והכרעה
מסקירת כלל החומר שבתיק, ובכלל זה כתבי הטענות, תצהירי הצדדים על נספחיהם וסיכומי הצדדים, עולה כי עיקר המחלוקות בין הצדדים נסב על תנאי העסקתה של התובעת, טענות התובעת בגין התעמרות בעבודה, מידת אי/שביעות הרצון מתפקודה של התובעת, נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים ומנגד האם פעלה התובעת בזדון להסבת נזקים לתובעת שכנגד באופן המקים לה זכות לקבל מהנתבעת שכנגד פיצוי. להלן, ובהתאם להסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים, נכריע במחלוקות שבין הצדדים, תוך שאנו מנמקים הכרעה זו באופן קצר ותמציתי:
הרעת תנאי העסקתה של התובעת – אין מחלוקת כי התובעת החלה למלא בנתבעת תפקיד אדמיניסטרטיבי, בשכר של 7,500 ₪ ובהיקף העסקה של חמישה ימי עבודה בשבוע, שמונה וחצי שעות ביום. אולם בעוד התובעת טענה שהיוזמה לשינוי תנאי העסקתה במהלך דצמבר 2016 ולהעברתה לתפקיד שטח של "בקרית ביטחון", על כל המשתמע מכך, לרבות שינוי בתנאי שכרה, הייתה של הנתבעת, טענה הנתבעת שהשינוי בא כדי להיענות לבקשתה של התובעת. בכתב ההגנה ציטטה הנתבעת את התובעת אומרת "והחלום שלי זה לצאת לשטח כבקרית ביטחון". ובעוד שהתובעת טענה שעקב השינוי בתפקידה נעשו מניפולציות בשכרה בחוסר תום לב, טענה הנתבעת שהתובעת קיבלה הסבר מפורט ומודגם על כל הכרוך בשינוי מבחינת תנאי עבודה ושכר, וכי שקלה את ההשלכות בכובד ראש.
בנושאים אלו של שינוי בתפקיד ובתנאי ההעסקה התרשמנו מטיעוני הנתבעת כי השינוי היה למצער לשביעות רצונה של התובעת וככל הנראה אפילו מיוזמתה ונפרט:
ראשית, בסעיף 11 לתצהיר התובעת היא מאשרת "נכון כי שמחתי לצאת מן המשרד לביצוע עבודות 'שטח'...";
שנית, בסעיף 10 לכתב התביעה טענה התובעת עצמה שהשינוי נעשה נוכח שביעות רצון מתפקודה, מה גם שלאורך כל הדרך ראתה התובעת את השינוי בתפקיד כקידום מקצועי;
שלישית, טיעוני הנתבעת בנוגע לשינוי בשכר נתמכו בראיות מוצקות אודות ההסברים שניתנו לתובעת בכל הקשור לתנאי העסקתה החדשים, לרבות סימולציות שכר שהודגמו לה (ראו נספח מס' 5 לכתב ההגנה);
רביעית ומעבר לצורך, ככל שאכן הייתה הרעה בתנאי שכרה היה על התובעת להביע את חוסר שביעות רצונה סמוך למועד התרחשות ההרעה בתנאים ומשלא עשתה כן הרי שבשתיקתה הסכימה התובעת לתנאי השכר החדשים.
משכך ומשלא מצאנו עדות למניפולציות בשכרה של התובעת נדחית תביעתה להשלמת הפרשה לקרן הפנסיה בסך 1,907 ₪ (סעיף 69 לכתב התביעה).
מידת שביעות הרצון מתפקודה של התובעת ונסיבות פיטוריה – בעוד שלטענת התובעת המעבר לתפקיד חדש היווה קידום מקצועי, שהעיד על שביעות רצונה של הנתבעת מתפקודה, וכי זכתה לפידבקים חיוביים מהנתבעת משך כל תקופת העסקתה, טענה הנתבעת שהשינוי בתפקידה של התובעת לא נבע מקידום מקצועי אלא שהיווה מעבר בין תפקידים על מנת למצוא לתובעת תפקיד הולם ולהיענות לבקשותיה החוזרות ונשנות להגשמה עצמית. גם כאן השתכנענו מטיעוני הנתבעת וננמק:
ראשית, מעיון בראיות שצירפה התובעת לא ניתן להתרשם שהייתה שביעות רצון כללית מתפקודה, אלא שנאמרו דברי שבח על ביצוע משימה ספציפית ובד בבד ביקורת מקצועית מצד הלקוח. למעשה ההתכתבות שצירפה התובעת, כתימוכין לטענתה, היא מדצמבר 2017, הרבה אחרי שהועברה לתפקידה החדש (ראו נספח ז' לכתב התביעה);
שנית, התובעת עצמה מעידה הן בתצהירה והן בכתבי הטענות שהגישה כי סומנה בחברה כ"קוטרית". כך גם עולה ומתצהירי העדים שהביאה הנתבעת ובין השאר נאמר שם כי התובעת "התלוננה וביקשה לשנות מסלולים" ואף שינתה לא פעם מסלולים על דעת עצמה, לא צייתה להנחיות והתלוננה רבות על עומס (ראו תצהיריהם של העד דביר שמעון ועמוס אבידן) עוד מוסיף אבידן בתצהירו כי "המשמעות של כל שינוי במסלול של הדס היא שעובד שטח אחר יאלץ לבצע את העבודה שתוכננה עבורה. יצוין כי כל שינוי כאמור גורר התארגנות מידית של כל המשרד על מנת לחפות על מחדליה של הדס. ההתנהלות של הדס דרשה הקצאת משאבים מיוחדים לצורך הטיפול בתלונותיה והשינויים במסלולים שהיא ביצעה על דעת עצמה" (ראו סעיף 10 בתצהירו של עמוס אבידן);
שלישית, מתצהירה של הנתבעת עולה דווקא כי לא פעם הביעה בפני התובעת את חוסר שביעות רצונה מתפקודה. הנתבעת אף צירפה התכתבויות עם התובעת מתוכן עולים דברי ביקורת. כך למשל בהתכתבות מיום 20.12.17 נרשם בין השאר "אין לי ספק שיצאת מתוך הרגל, אך ציפיתי להתייחסות לזה במהלך היום" או "אין פה משהו אישי, אלא מקצועי נטו, וחבל שאת לוקחת את זה למקומות רגשיים" (ראו נספח 7 לכתב ההגנה). בהמשך מצרפת הנתבעת ראיות על בקשות שונות של התובעת לשינויי מסלול. במייל מיום 8.2.18 רושמת הנתבעת "בהמשך לפנייתך ולאחר מאמצים רבים שהושקעו בעניין, שובץ לך לו"ז חדש לימים של קרוקס" (ראו נספח 8 לכתב ההגנה). במייל מיום 5.3.18 מסבירה הנתבעת לתובעת כי אחד הלקוחות החשובים שלה, שהטיפול בו היה באחריותה, בחר להפסיק את ההתקשרות כי "הם לא מרגישים שנתנו במחסן שירותי ביטחון כפי שציפו וכפי שהתחייבנו בהסכם מולם" (ראו נספח 11 לכתב ההגנה). נוכח כל אלו התרשמנו שהנתבעת פעלה במסגרת סמכותו של מעסיק לנהל את עסקיו עת פיטרה את התובעת כתוצאה מחוסר שביעות רצון מתפקודה ולאחר שהיחסים עם אחד הלקוחות החשובים של החברה, שהתובעת היתה אמונה על הטיפול בו, עלו על שרטון.
התעמרות והעסקה פוגענית כלפי התובעת – גם כאן השתכנענו יותר מטיעוני הנתבעת ונפרט:
ראשית, התרשמנו מעדותה של הנתבעת כי כבר מתחילת העסקתה ניתנה לתובעת הזדמנות להחליף תפקיד ניהולי אדמיניסטרטיבי בתפקיד שטח למרות ההכשרה שניתנה לה ולמרות שלצורך לימוד התפקיד החדש נדרשה לתובעת הכשרה נוספת;
שנית, ניתן ללמוד מההתכתבויות שהתובעת עצמה צירפה שהיחסים בינה לבין הנתבעת במהלך תקופת העסקתה ועד למועד פיטוריה היו יחסים קרובים וחמימים;
שלישית, גם לפי פרוטוקול השימוע ניתן ללמוד שהיחסים היו למצער תקינים, ובוודאי שלא נמצאה עדות לכך שהתובעת חשה התעמרות מצד הנתבעת. נהפוך הוא, היא עצמה העידה שקיבלה פידבקים חיוביים לאורך כל הדרך וכי הייתה מופתעת מההזמנה לשימוע "אני מקבלת רק פידבקים טובים ובסוף לקבל את המכתב שאני לא עושה כנדרש. לא הגיוני" (ראו פרוטוקול השימוע, נספח 15 לכתב ההגנה).
משכך ומשלא נמצאה עדות לכך שהנתבעת התעמרה בתובעת אנו דוחים את רכיב התביעה בגין העסקה פוגענית בסך 31,500 ₪ (סעיף 75 לכתב התביעה).
האירועים שהתרחשו לאחר פיטורי התובעת – להתרחשויות שאירעו לאחר הפיטורים הוצגו בפנינו שתי גרסאות מנוגדות. התובעת טענה לרמיסה גסה של זכויותיה, הוצאת לשון הרע ורצון לפגוע בה מצד הנתבעת. מאידך, טענה הנתבעת שהתובעת פעלה מתוך כוונה זדונית להסב נזקים לנתבעת, שעה שמחקה את החומר המקצועי השמור במחשב שהושאל לה, וזאת לאחר שנודע לה על הכוונה לפטרה. לא נסתר מעיננו שהנתבעת טרחה וצירפה עדויות של ארבעה עדים מטעמה, תימוכין להוצאות שנגרמו לה מאובדן החומר וצילומים של נזקים שהתובעת גרמה לכאורה למכונית החברה. עם זאת, לא הוכח לדעתנו שהתובעת פעלה בזדון עת מחקה את החומר מהמחשב הנייד שניתן לה, ולדעתנו, סבירה יותר גרסת התובעת לפיה מחיקת הקבצים של החברה נעשתה על ידה בטעות, במהלך נסיונה למחוק רק את הקבוצים האישיים. שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת של עובד מותרת על פי ההלכה רק במקרים של עבירות משמעת חמורות, ולא התרשמנו שזהו המקרה. כמו כן, לדעתנו אפילו היינו מתייחסים להתנהלות הנתבעת במחיקת הקבצים כהתנהלות רשלנית, הרי שנכון לייחס רשלנות תורמת של 100% לנתבעת, שכן לדעתנו היה זה באחריותה לדאוג לנהלי שמירה וגיבוי קבצים שימנעו ו/או לכל הפחות ימזערו את הנזק שנגרם מהמחיקה (שממילא לא הוכח, ונעיר בקשר לכך כי עיינו בחוות-דעת המומחה לוינסון, ולא מצאנו בה הוכחה לעניין היקף הנזק נשגרם כתוצאה מהמחיקה, וגם לא הסבר מדוע לא נשמר גיבוי בשרתי החברה). אשר לנושא נזק שנגרם לטענת הנתבעת לרכב החברה, הרי שהנתבעת זנחה עניין זה בסיכומיה, ודינו להידחות. משכך נדחית התביעה שכנגד במלואה.
פיצויי הלנה עבור חודש מרץ 2018 (סעיפים 54– 56 לכתב התביעה) – הסכומים נטו שולמו לתובעת במלואם במקדמה מיום 9 באפריל 2018 כפי שציינה התובעת בעצמה כבר בסעיף 56 לכתב התביעה ומכאן שלא מובנת דרישתה לפיצויי הלנה. על כן, רכיב תביעה זה נדחה.
פיצויי פיטורים, חופשה והבראה (סעיפים 59 – 62 לכתב התביעה) – רכיב תביעה זה מתקבל באופן חלקי. איננו מקבלים את תחשיב התובעת, לפיו היו אמורים פיצויי הפיטורים שלה לעמוד על סך 18,094 ₪, שכן אין יסוד לטענת התובעת כי מרכיב השעות הנוספות אמור להיות חלק מהשכר הקובע לפיצויים. מנגד, תחשיב פיצויי הפיטורים הנכון הוא זה שבו הנתבעת הודתה בו בסעיף 106 לכתב הגנתה, בסך 13,944 ₪. מסך זה יש להפחית את הסך שנצבר לטובת התובעת ברכיב הפיצויים בקרן הפנסיה שלה בסך 8,163 ₪, כך שהתובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך 5,781 ₪. נבהיר בקשר לרכיב זה כי כפי שכבר צויין לעיל, לא מצאנו מקום להפחית או לשלול את פיצויי הפיטורים לתובעת בשל הפרות המשמעת הנטענות, אך מנגד, לאור המחלוקת הכנה שבין הצדדים, גם לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
כאן המקום לציין, כי כפי שהנתבעת עצמה מסבירה בסיכומיה, לתובעת שולם "על הנייר" במסגרת גמר החשבון בתלוש אפריל 2018 השלמת פיצויי פיטורים (בהתאם לתחשיב שלעיל), ותשלום פדיון חופשה והבראה בסך כולל של 7,533 ₪, אך סכום זה קוזז משכרה בשל הטענות על נזקים, טענות שאותם דחינו. משכך, זכאית התובעת להחזר סך זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (בקשר לתחשיב פדיון החופשה וההבראה, לאחר שעיינו בתחשיבי שני הצדדים, נראים לנו כנכונים יותר תחשיבי הנתבעת).
פיצוי חלף הודעה מוקדמת (סעיפים 64 – 65 לכתב התביעה) – רכיב תביעה זה מתקבל במלואו, בסך של 7,600 ₪.
הפרשה לקרן פנסיה (סעיף 69 לכתב התביעה) רכיב תביעה זה נדחה כאמור מאחר והשתכנענו שלא בוצעה מניפולציה (פיצול פיקטיבי) בשכרה של התובעת.
העסקה פוגענית, שימוע שלא כדין והפרת זכויות קוגנטיות (סעיפים 70 – 73 לכתב התביעה) – רכיב תביעה זה אף הוא נדחה מאחר והשתכנענו שאין עדות להתעמרות בתובעת כפי שפורט לעיל. כך גם התרשמנו שנערך לתובעת שימוע כדין וצורף פרוטוקול שימוע (נספח 15 לכתב ההגנה), וזאת בניגוד לנטען על ידי התובעת בכתב התביעה, טענה שנזנחה לאחר מכן בסיכומיה.
תשלום יתרת בונוס מובטח (סעיף 76 לכתב התביעה) – שוכנענו מטענות הנתבעת (סעיף 40 לסיכומיה), כי הבונוס הובטח לתובעת לצורך עידוד תגבור בעבודה לנוכח עומס בעבודה עד שיימצא עובד חלופי, ושנמצאה עובדת חדשה, לא היתה עוד התובעת זכאית לבונוס.
לסיכום
התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
תשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 7,600 ₪.
השלמת פיצויי פיטורים ופדיון חופשה והבראה בסך 7,553 ₪.
שני הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה (20.3.18), ועד למועד התשלום בפועל.
התביעה שכנגד נדחית.
לאור התוצאה אליה הגענו, כל צד יישא בהוצאותיו.
זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ' תשרי תשפ"א, (08 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה

שרה אבן,
נציגת ציבור מעסיקים