הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 33914-12-18

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציגת ציבור (עובדים) גב' גל טלית

התובעת
היפא עבדאלקדר ת.ז. XXXXXX951
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ
-
הנתבעת
אין סטופ מרקט ז.א.כ. בע"מ ח.פ. 513470278
ע"י ב"כ: עו"ד שירי בקשט

פסק דין

האם פוטרה קופאית בסופר מאחר שדיברה בערבית או שמא נטשה את העבודה מסיבותיה שלה –
זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא .

העובדות

התובעת עבדה כקופאית בסופרמרקט השייך לנתבעת בעיר תל אביב – יפו.

הנתבעת היא חברה המפעילה סופר "אין סטופ מרקט".

התובעת עבדה מחודש 3/17 ועד לסוף חודש 6/18 (15.5 חודשים).

טענות הצדדים
טענות התובעת
התובעת לא קיבלה דוחות נוכחות ותלושי שכר, בניגוד לחוק הגנת השכר (נתבע פיצוי בגין 5,000 ₪) ולא ניתנה לה הודעה על תנאי העסקה (נתבע פיצוי בגין 2,500 ₪).

התובעת עבדה בימים א'-ה' משעה 16:00 עד 24:00 או 23:00. ביום ו' עבדה התובעת משעה 14:00 עד 23:00 ובשבת מ- 8:00 עד 18:00. התובעת עבדה שעות נוספות (2,880 ₪) ושעות שבת (14,167 ₪).

התובעת השתכרה עד לחודש 12/17 שכר שעתי של 28 ₪ נטו (29.5 ₪ ברוטו) ומחודש 1/18 - 30 ₪ נטו (32 ₪ ברוטו). שכרה של התובעת שולם במזומן ("בשחור").

בסוף חודש 6/18 נכנסה התפטרותה של התובעת לתוקף לאחר שנתנה הודעה מוקדמת, מאחר שנאסר עליה לשוחח בערבית במקום עבודתה בנתבעת .

על הצדדים חל צו הרחבה בענף רשתות המזון ולחלופין צו הרחבה בענף יצוא, יבוא שיווק ומסחר בסיטונאות.

לתובעת לא שולמו ימי חג (2,204 ₪), חופשה שנתית (4,608 ₪), דמי הבראה (2,929 ₪).

לתובעת לא ניתנה האפשרות לשבת בעבודה (נתבע פיצוי בסך 10,000 ₪).

טענות הנתבעת
התובעת הייתה נעלמת לתקופה ועוזבת משמרות ואז מבקשת לחזור, עד שלבסוף התפטרה מבלי לתת הודעה מוקדמת (נספח 1 לכתב ההגנה).

התובעת מעולם לא התלוננה על כלום.

הנתבעת מסרה לתובעת תלושים ודוחות נוכחות.

בכל משמרת קיבלה התובעת הפסקה של 1/2 שעה.

היקף משרתה של התובעת היה 85% והיא זכאית לדמי הבראה על פי היקף זה.

התובעת נעדרה רבות מעבודתה (6/17, 8/17, 9/17, 12/17, 6/18) (נספח 3 לכתב ההגנה).

השכר השעתי הוא כמופיע בתלושי השכר.

התובעת התפטרה מספר פעמים מעבודתה וחזרה בה.

ביום 27.6.18 הגיעה התובעת לעבודה, החתימה כרטיס ועזבה לאחר שעה.

הנתבעת לא אסרה על התובעת לדבר בערבית.

התובעת לא התלוננה על אפליה.

התובעת קיבלה גמול שעות נוספות, ככל שעבדה שעות נוספות.

התובעת לא זכאית לימי חג בחודשים בהם לא עבדה (9/17).

התובעת נטשה את העבודה והנתבעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת מאת התובעת (3,159 ₪).

עדויות

שמענו את עדות התובעת ומטעם הנתבעת העיד מר פטריק אדרי, מנהל הסופרמרקט ב ו עבדה התובעת .

הכרעה

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

שכרה של התובעת

כעולה מעדות עד הנתבעת שכרה השעתי של התובעת היה 29 ₪ נטו והועלה בהמשך ל-30 ₪ נטו, והנתבעת בעצמה רשמה כי מדובר בסך שעתי נטו של 30 ₪:

"ש. אני אעבור אתך על חלק מהתלושים אל מול הדוחות מה שהספקתי לעשות בכמה דקות האלה, אני מסתכל על דוח נוכחות 4/18 (צורף לכתב התביעה) אני רואה שהתובעת עבדה 194 שעות, בצד פה רשום 194 * 30 = 5,820 ואני שואל אותך מי כתב את זה בכתב יד?
ת. אני.
ש. זאת אומרת שכרה של התובעת לחודש זה היה שכר נטו?
ת. כן." (עמ' 7 לפ' שורות 26-21 לעדות אדרי)

"ש. בהתחלה 28 ואח"כ הועלו השכר ל-30?
ת. כן." (עמ' 7 לפ' שורה 33 – עד עמ' 8 שורה 1 לעדות אדרי)

נוכח הודאה זו, כל הסכומים שייפסקו להלן בגין זכויותיה של התובעת יעמדו על תשלום נטו וייגזרו על בסיס שכר נטו , מאחר שהנתבעת לא חישבה מה היה שכרה ברוטו של התובעת ומשאין זה מתפקידנו להמיר סכום נטו זה לסכום ברוטו .

תלושי השכר

היה על הנתבעת לצרף את התלושים או למצער ריכוז תשלומים והפקדות (טופס 106). עד דיון ההוכחות לא צורפו תלושי השכר אלא רק בדיון ההוכחות (נת/1). לתובעת אף לא היו את תלושי השכר בעת הגשת סיכומיה (לפי נט המשפט ).

מהאמור לעיל עולה כי תלושי השכר, למצער בכל הנוגע לשכרה השעתי, אינם משקפים את התשלום בפועל.

מחקירת העד מטעם הנתבעת עלה כי תלושי השכר אף אינם משקפים את דוחות הנוכחות:

"ש. למה בתלוש 4/18 רשום רק 113 שעות?
ת. כי הייפא הייתה מקבלת המון מקדמות והמנהלת שכר לא היתה רושמת את המקדמות בקיזוז בתלוש שכר.
ש. אז הורדתם את כמות השעות, לא את הכסף.
ת. בתלושים אני לא נוגע אני לא מתעסק בו יש לי מנהלת חשבונות שעושה את העבודה .
ש. אני רוצה לעבור איתך לדוח 3/18 – עבדה התובעת 189 שעות רשום בכתב יד בצד שמאל 189 * 30 = 5,670 פחות 4,403 – ככל הנראה מקדמה?
ת. אמת.
ש. למה ב- 4/18 אין את הרישום הזה?
ת. אתה שואל אותי כל כך הרבה זמן אחורה ממש לא יכול לענות לך למה לא.
ש. תאשר לי שכל הרישומים בכתב יד בדוחות הנוכחות שנמסרו לתובעת, הם שלך?
ת. כן.
ש. מפנה לתלוש 3/18 שכר הנטו זהה לנטו שמדווח לתובעת בדוח הנוכחות, כמות השעות שונה. האם התלוש מהונדס כדי להתאים למצב?
ת. אחזור ואענה: מה שנעשה בתלוש אין לי מושג יש מנהלת חשבונות שהיא מתעסקת בזה, אני מתעסק בשכר לעובדים.
ש. יש הרבה דוחות שכמות השעות המדווחת לא הולמת את כמות השעות בתלושי השכר, יש טעם לשאול אותך על זה או שאין לך מושג לענות?
ת. מבחינת תלוש שכר – אין לי תשובות, זה לא משהו שיש לי נגיעה בו, יש משרד.
ש. אתה לא תדע להסביר את הפערים בין דווח השעות לבין התלוש?
ת. לא."
(עמ' 8 לפ' שורות 22-2 לעדות אדרי)

היה על הנתבעת לזמן לעדות את מנהלת החשבונות אם העד מטעמה לא ידע להשיב על שאלות אלו.

התובעת זכאית לפיצוי כולל על אי התאמה בין תלושי השכר לדוחות הנוכחות ובשים לב לתקופת עבודתה בסך של 2,000 ₪.

הודעה לעובד

אין מחלוקת בין הצדדים כי לא ניתנה הודעה לעובד לתובעת ואף לא הוסברו לה זכויותיה (ככל הנראה הוסבר רק לעניין השכר השעתי):

"ש. מה הסברת לתובעת מה אומר החוק?
ת. אני לא הסברתי לתובעת כלום, יש לה זכויות, אם היא הייתה באה ויושבת איתנו היא הייתה מקבלת את הכול."
(עמ' 7 לפ' שורות 10-8 לעדות אדרי)

לו הייתה נותנת הנתבעת בידיה של התובעת הודעה על תנאי העסקה או הסכם עבודה , יתכן שהמחלוקת כאן הייתה נמנעת או מצטמצמת. הנתבעת ניזוקה מאי מתן הודעה לעובד. משכך לא מצאנו לפסוק פיצוי בגין אי מתן הודעה לתובעת.

צו הרחבה בענף רשתות המזון

הנתבעת מפעילה רשת מרכולים. על פי סעיף ההגדרה בצו ההרחבה, מעסיק מוגדר בצו כדלקמן (ראו סעיף 1 לצו):

"מעסיק" – כל רשת שיווק מזון כהגדרתה להלן;
"רשת שיווק מזון" – כל אחת מאלה:

  1. רשת המפעילה לפחות 2 חנויות לממכר מזון (כסניפים עצמאיים או כזכיינים) לרבות מוצרי צריכה אחרים כרשת ארצית או אזורית;
  2. חנות לממכר מזון (כסניף עצמאי או כזכיין) לרבות מוצרי צריכה אחרים ששטח המכירה שלה עולה על 500 מ"ר;"

משכך, צו הרחבה בענף רשתות המזון חל על הנתבעת או למצער לא הוכח אחרת. על פי צו ההרחבה התוספת לימי החג היא 60% וימי הבראה גם בשנה הראשונה עומדים 6 ימים.

גמול שעות נוספות ושבת

טוענת הנתבעת כי היו חודשים שבהם התובעת עבדה פחות ממשרה מלאה, ברם אין בכך סתירה לדרישה לשעות נוספות. גם עובד העובד משרה חלקית זכאי לקבל גמול שעות נוספות או שעות שבת בעבור עבודה בשעות נוספות ביום נתון או בשבת שבה עבד.

לא נעלמה מעינינו עדותה של התובעת:

"ש. נכון את הצהרת שעבדת בימי שישי מ- 14:00 עד 23:00?
ת. כן.
ש. תסתכלי על 14.4 נכון שב- 14.4 התחלת לעבוד ב- 8:00 בבוקר ולא ב- 14:00?
ת. אני הייתי עובדת ביום שישי בואו נגיד אני עובדת בוקר אני מסיימת עד 23:00, בגלל זה הייתי עובדת עד מאוחר והוא היה משלם לי את המונית שאני הולכת הביתה.
ש. איפה זה כתוב הגרסה הזאת בתצהיר שלך?
ת. לא כתבתי את זה.
ש. נלך ל- 28.4 נכון שעבדת ביום שישי מ- 8:00 עד 16:00?
ת. כן.
ש. וב- 17.11 גם מ-8 עד 16?
ת. סבבה, אני אומרת לך, ביום שישי הייתי עובדת 11 שעות.
ש. תאשרי לי שכל התאריכים שעכשיו נתתי לך זה 8 שעות?
ת. (מעיינת) באיזה תאריך?
ש. תאשרי לי שב- 29.9 יום שישי עבדת מ- 9 עד 13:45 בצהריים?
ת. בבוקר מ-9 עד אחד בצהריים? פה לא הייתי מרגישה טוב ובגלל זה אמרתי לו אני לא מרגישה טוב אני רוצה ללכת הביתה כי היה לי חום והייתי משתעלת.
ש. בדיוק ב- 29.9.17? את זוכרת מה היה לפני 3 וחצי שנים?
ת. סבבה אני אמרתי אני לא מרגישה טוב. "
(עמ' 5 לפ' שורה 22 – עד עמ' 6 שורה 10 לעדות התובעת)

"ש. נכון שלא הגעת כל חודש ספטמבר עד 24.9?
ת. לא זוכרת בדיוק מה קרה באותו חודש."
(עמ' 7 לפ' שורות 7-6 לעדות התובעת)

ברם התובעת ביצעה תחשיב על סמך דוחות הנוכחות שהוצגו ע"י התובעת בעצמה ועל כן יש לקבלו. הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי ואף לא ביקשה הארכת מועד להגשת תחשיב לאחר שתחשיב התובעת הוגש לנט המשפט.

אין בידנו להסכים עם הנתבעת כי תביעה ל-60 שעות נוספות ו- 60 שעות שבת היא כפל פיצוי. אין קשר בהכרח בין שעות נוספות לשעות שבת. שעות שבת מזכות את התובעת על פי צו ההרחבה בענף רשתות השיווק ב- 160% שכר מהשעה הראשונה, ללא קשר לשעות נוספות אך משהתובעת ערכה חישוב על בסיס דוחות הנוכחות מתייתר הדיון בסוגיה זו .

הנתבעת שילמה לתובעת גמול בעבור עבודה בשבת בשכרה הרגיל:
"ש. כמה כסף שולם לתובעת עבור העבודה שלה בשבת?
ת. שכר רגיל."
(עמ' 7 לפ' שורות 12-11 לעדות אדרי)

התובעת פעלה על פי מצוות ביה"ד וערכה חישוב על פי דוחות הנוכחות (נספח א' לסיכומי התובעת). כאמור לעיל, הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי. אנחנו מקבלים את תחשיב התובעת בסך של 8,710.62 ₪ נטו.

דמי חגים

על פי עדות הנתבעת ימי חג שולמו לתובעת בתעריף רגיל, בניגוד לדין:

"ש. כמה שולם לתובעת על עבודה בחג?
ת. רגיל .
ש. כמה שולם לתובעת על זה שהיא לא עבדה בחג?
ת. שהיא לא עבדה? שום דבר."
(עמ' 7 לפ' שורות 20-17 לעדות אדרי)

על פי רוב על העובד מוטל הנטל להוכיח כ י עבד יום לפני החג ויום לאחריו ברם בצו ההרחבה בענף רשתות השיווק אין דרישה לעבודה לפני החג ולאחריו:

6.4.2 עובד שאינו יהודי זכאי להיעדר בתשלום בימי חגו או בימי החג היהודיים; אם בחר להיות בחופשה בתשלום בחגי דתו, לא יהיה זכאי לשכר בעבור היעדרותו בימי החג היהודים. החגים היהודים ייזקפו על חשבון חופשתו השנתית או ינוכו משכרו, בהתאם לבקשתו.

6.4.3 עובד שעבד בחגו יהיה זכאי לתוספת תשלום בשיעור של 60% משכרו הרגיל בגין כל שעת עבודה שיעבוד בחג, ובכפוף לחוק שעות עבודה ומנוחה.

6.4.4 מובהר בזאת כי התשלום בעבור ימי החג לא ישולם לעובד בשכר אם החג חל בשבת.
(סעיפים 6.4.2 – 6.4.4 לצו ההרחבה בענף רשתות השיווק)

עם זאת, הנתבעת צודקת כי התובעת לא עבדה ברוב חודש 9/2017, ללא סיבה (התובעת לא עבדה בחודש 9/2017 24 ימים). באותו חודש חלו 2 ימי חג. משכך יש להפחית 2 ימי חג מתביעת התובעת. על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,732 ₪.

חופשה

הנתבעת צברה לזכות התובעת ימי החופשה להם הי יתה זכאית על פי היקף משרתה מידי חודש (ראו תלושי השכר). התובעת לא עבדה במשרה מלאה בחלק מתקופת עבודתה אך היא זכאית לימי חופשה באופן יחסי (התובעת היא עובדת בשכר שעתי ולכן כאשר היא נעדרת מעבודתה היא איננה מקבלת שכר). אף על פי תלושי השכר לא ניצלה התובעת ימי חופשה ולא שולמו לה פדיון ימי חופשה.

על פי תלושי השכר עם סיום עבודתה עמדו לרשות התובעת 8.33 ימי חופשה. כאמור לעיל, תלושי השכר אינם משקפים את שכרה של התובעת אולם כן נעשה עו"ש של ימי החופשה בתלושי שכרה של התובעת אם כי על פי היקף משרה שונה ממה שביצעה התובעת בפועל (ראו תלושי השכר מול דוחות הנוכחות).

משכך, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובעת 4,608 ₪ בגין חופשה שנתית.

הבראה

מאחר שלא ניתן להסתמך על הסכומים המופיעים בתלושי השכר, הננו מחייבות את הנתבעת לשלם גם רכיב שכר זה . התובעת עבדה בהיקף משרה חלקי (85%) ולכן זכאית ל- 2,087.95 ₪.

פיצוי על פי חוק הזכות ל עבודה בישיבה ובתנאים הולמים

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה תמונה של עובדת (קופאית) אשר יושבת בעבודה. הנטל להוכיח הפרה של הזכות לישיבה בעבודה מוטל על התובעת. התובעת לא הביאה עובדים אחרים אשר יתמכו בטענתה:

"ש. על זה שהוא לא מקבל את בעלך את מתפטרת ועל זה שאין לך מקום לשבת את נשארת 15 חודשים?
ת. מה הקשר בין זה לזה?
ש. למה לא התלוננת בזמן אמת?
ת. על מה להתלונן
ש. שאין לך איפה לשבת.
ת. למי להתלונן?
ש. למה לא הבאת אף אחת מהעובדות להעיד שלא היה לך איפה לשבת?
...
ש. את ראית את התמונה של העובדת שצירפנו?
ת. כן.
ש. מה טענת לגביה?
ת. העובדת שאתם צילמתם אותה שהיא על כיסא, היא עבדה אחריי.
ש. איך את יודעת?
ת. אני מכירה אותה.
ש. למה לא הבאת אותה?
ת. היא אתיופית, מה אני אביא אותה לפה? אני לא צריכה את העדות שלה."
(עמ' 11 שורות 26-19 וכן עמ' 12 שורות 9-2 לעדות התובעת)

התובעת זימנה עדה אך זו לא התייצבה. הנתבעת אף הסכימה לדחיית הדיון כולו. ברם התובעת ביקשה למשוך את תצהירה של העדה.

העולה מהאמור כי לא הובאה ראשית ראיה לטענה בדבר הפרת חוק הזכות לישיבה בעבודה.

פנסיה

הן על פי צו הרחבה הכללי והן על פי צו ההרחבה בענף רשתות השיווק, החובה להפרשת כספים לפנסיה לעובד היא לאחר 6 חודשי עבודה. משכך, אנו מקבלות את תחשיבי התובעת באופן יחסי ולאחר 6 חודשי עבודה, בסך כולל של 3,770.7 ₪.

פיצויי פיטורים

התובעת טענה כי שהתה בחופשה במהלך חודש 6/18, החודש האחרון לעבודתה אצל הנתבעת:

"ש. את אמרת עכשיו שאת היית בחופש מה-12 עד 21 ליוני, נכון? את רוצה לשנות את מה שאמרת?
ת. אני לא יודעת.
ש. אבל אמרת שהיית בחופש. עכשיו את לא יודעת?
ת. לא. כי כב' השופטת אמרה לי שאם אני לא יודעת משהו אני יכולה להגיד שאני לא יודעת. הייתי מקבלת הרבה חופשים ממנו. "
(עמ' 10 לפ' שורות 10-5 לעדות התובעת)

"ש. בחודש שאת התפטרת, לפני שבאת לשעה והתפטרת, נעלמת ל-10 ימים. נכון? אני מציגה לך שמ-11 עד ה-21 לא עבדת.
ת. (מעיינת).

ב"כ התובעת: מה-12 עד ה-20.

"ת. כי הוא נתן לי חופש.
ש. איפה זה כתוב שהוא נתן לך חופש?
ת. כל יום עבודה את רוצה שאני ארשום? אי אפשר. "
(עמ' 9 לפ' שורות 22-14 לעדות התובעת)

על פי דוח הנוכחות התובעת הגיעה לעבודה ביום 27.6.18, ביום האחרון לעבודתה, ועבדה שעה אחת בלבד :

"ש. מציגה לך את הדוח, ב- 27, ביום האחרון, שהתפטרת, למה באת והלכת, למה לא נשארת?
ת. כי זה לפני הוא הי המדבר איתי על תדברי בעברית, ובאותו יום שאני פה עזבתי את העבודה, בגלל שאמר לי הבית משפט מתקשרים אליו והוא לא עונה להם, הוא אמר לי שהוא מצלצלים אליו ושהוא לא רוצה לענות להם ושהוא לא רוצה שבעלי יעבוד פה.
ש. אז בגלל שהוא לא קיבל את בעלך לעבודה
ת. לא, יש כל מיני.
ש. באותו יום התפטרת בין רגע כי פטריק אמר לך שהוא לא מקבל את בעלך לעבודה?
ת. ולפני זה ביומיים הוא אמר לי אל תדברי וצעקות היה מול אנשים 'אל תדברי פה בערבית' ואני נפגעתי. סבבה, חזרתי לעבודה, מתקשרים אלי מהבית משפט : המעסיק שלך לא עונה לנו.

לשאלת ביה"ד – ביום האחרון לעבודה שלך, באת לשעה, למה עזבת? – אני משיבה בגלל שהוא לא עונה.. שהוא צחק עליי. הוא הבטיח לי שייתן דוח, הסכם, שהוא יקבל את בעלי בעבודה אצלו בתור סדרן והוא היה אומר לי סבבה בסדר אני אקבל אותו, עד שבא הבית משפט הוא זרק אותי... זה היה שקר."
(עמ' 10 שורות 30-27 – עד עמ' 11 שורות 10-1 לעדות התובעת)

התובעת העלתה מספר גירסאות באשר לנסיבות סיום עבודתה: הנתבעת הבטיחה שתעסיק את בעלה של התובעת וחזרה בה, התובעת דיברה בערבית והנתבעת אסרה עליה והיא נפגעה ועוד סיבות כפי שהגדירה אותן "כל מיני".

התובעת לא הוכיחה כי פוטרה ע"י מאן דהוא ואף לשיטתה לא פוטרה:
"ש. מציגה לך את הדוח, ב- 27, ביום האחרון, שהתפטרת, למה באת והלכת, למה לא נשארת?
ת. כי זה לפני הוא היה מדבר איתי אל תדברי בעברית, ובאותו יום שאני פה עזבתי את העבודה,"
(עמ' 10 לפ' שורות 28-27 לעדות התובעת)

התובעת אף לא התפטרה כנדרש על פי דין, אף אם לגרסתה זכויותיה קופחו.

משכך, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים אלא רק להפרשות לפיצויי פיטורים בקרן הפנסיה בסך של 3,480.7 ₪ (לאחר 6 חודשי עבודה בלבד) . איננו מקבלות את חישובי הנתבעת שהתבססו על תלושי השכ ר, אשר בינם לבין התשלומים ששולמו לתובעת אין דבר.

מסקנתנו היא כי התובעת התפטרה מבלי ליתן הודעה מוקדמת. התובעת קמה ועזבה ולכן הנתבעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת (3,159 ₪).

סוף דבר

על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 3,770.7 ₪;
פיצוי בגין אי הפרשה לפיצויי פיטורים בקרן הפנסיה בסך של 3,480.7 ₪ ;
דמי הבראה בסך של 2,087.95 ₪;
פיצוי בגין מתן תלושי שכר תקינים סך של 2,000 ₪;
חופשה שנתית בסך של 4,608 ₪;
דמי חגים בסך של 1,732 ₪;
גמול שעות נוספות בסך של 8,710.62 ₪.

בקיזוז חלף הודעה מוקדמת שהיה על התובע ליתן לנתבעת בסך של 3,159 ₪.

הסכומים דלעיל ישולמו בערכי נטו למעט רכיב הפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר תקינים.

כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל.

בשל הנתבעת דיון ההוכחות פוצל (עד הנתבעת לא התייצב) והתקיימו 2 דיונים חלף דיון אחד.
התובעת מצדה לא הגישה תצהיר עדות ראשית במועד מבלי לקבל אישור וכאשר הגישה הנתבעת בקשה למחיקה, רק אז הגישה התובעת תצהיר מבלי ליתן הסבר. התובעת אף לא הגישה סיכומים במועד מבלי לקבל אישור. התובעת ביקשה 3 דחיות ורק לאחר שחלף המועד ומשהוגשה בקשת הנתבעת לסילוק התביעה בשל אי הגשת הסיכומים.

בנסיבות העניין לא מצאנו מקום הוצאות למי מהצדדים.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ב, (10 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' גל טלית,
נציג ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה