הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 33158-10-18

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

התובע
ready Yamane
ע"י ב"כ עו"ד ליאב עמר
-
הנתבעת
קפלן את לוי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד כרמית זמיר

פסק דין

1. התובע, מהגר עבודה מאריתריאה, הגיש תביעה כנגד חברת קפלן את לוי בע"מ לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת עבודתו וסיומה.

2. בפניי העידו התובע ומר עזיז עאצי, מנהל ובעלים בנתבעת.
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. הנתבעת עוסקת במתן שירותי נקיון, בין השאר לרשויות מקומיות.
ב. התובע הועסק ע"י הנתבעת בניקיון רחובות ברשויות מקומיות, מחודש אוקטובר 2015 עד ינואר 2018 (בשנת 2016 לא עבד במשך מספר חודשים).
ג. על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הנקיון.

4. הצדדים חלוקים בשאלת גובה שכרו השעתי של התובע והזכויות המגיעות לו, לרבות שאלת תוקפם של תלושי השכר שהוצאו לו. כמו כן חלוקים בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה.

5. שכרו של התובע
לטענת התובע, שכרו השעתי עמד על 30 ש"ח נטו, בעוד שהנתבעת פיצלה את שכרו באופן מלאכותי בתלושי השכר.
לטענתו, סכימת השעות הנקובות בתלוש, בהכפלת השכר השעתי (30 ₪) מביא לסכום הנטו אותו קיבל מידי חודש. עוד טוען התובע כי כל יתר רכיבי השכר שצוינו בתלוש, שונו והותאמו, על מנת שתתקבל תוצאה זהה.

הנתבעת טוענת כי תלושי השכר של התובע שיקפו את השכר השעתי המוסכם על הצדדים כמפורט בצו ההרחבה בענף הניקיון, והתואם את ההודעה על תנאי העסקה שניתנה לתובע.

6. בהתאם להלכות הידועות, תלוש שכר מהווה ראיה לאמיתות תוכנו, למעט אם הוכח אחרת בראיות מהימנות. נטל הראייה מוטל על המבקש לסתור את תוכנו (דב"ע (ארצי) מז/146- 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לבטוח לאומי ).
על התובע, המבקש לסתור את הרישום בתלושי השכר, להביא ראיות מהימנות וטובות להוכחת טענתו זו.

7. סוגיית גובה השכר לעובדי נקיון בנתבעת, עלתה בשורה ארוכה של פסקי דין. במרבית המקרים, טענות התובעים נדחו ונקבע כי שכרם היה זה הקבוע בתלושי השכר. ראו ס"ע (ת"א) 59117-11-17 על ידי מותב בראשות סגנית הנשיאה, השופטת גילצר-כץ, סע"ש (ת"א) 29032-02-18 מותב בראשות סגנית הנשיאה השופטת צדיק, סע"ש (ת"א) 26778-12-17 מותב בראשות הח"מ ועוד.

8. במקרה דנן הועלו טענות שונות על ידי התובע, במטרה לשכנע את בית הדין כי שכרו של התובע עמד על 30 ₪ לשעה ולא על 25 ₪ לשעה כפי שנרשם בתלושי השכר.
נתייחס לטענות התובע בהמשך, אולם בראש ובראשונה נפנה לדברים שאמר התובע בעדותו, מהם עולה בבירור שהתובע קיבל תלושי שכר, ידע מה כתוב בהם, ידע שהשכר בתלושים הוא 25 ₪ ולא 30 ₪, עזב את העבודה בשנת 2015 עקב פטירת אימו וחזר לעבודה ביודעו מה גובה השכר.
כך העיד:

"ש. אמרת שקיבלת 25 ₪ והבטיחו לך 30 ₪, לא ראיתי בכל התביעה מקום שאמרת שהבטיחו לך 30 ₪ ושאתה תובע תוספת שכר.
ת. כן. למה לא שילמו לי 30 ₪?
ש. התחלת לעבוד בפעם הראשונה שקיבלו אותך לעבודה מתי הבטיחו לך 30 ₪ בפעם הראשונה או השנייה?
ת. בפעם הראשונה.
ש. עבדת וקיבלת 25 ₪, עזבת לאחר 3 חודשים. אז למה חזרת?
ת. אני לא בגלל הכסף עזבתי את העבודה, אני עזבתי כי אמא שלי נפטרה.
ש. אני שוב שואל, עבדת תקופה של כמה חודשים ואתה ראית ואמרת לבית הדין ששילמו לך 25 ₪ במקום 30 ₪, למרות הכל עזבת ל- 3 חודשים ואתה יודע שמשלמים 25 ₪. למרות שבפעם הראשונה אמרו לך 30 ₪. ובפעם השנייה חזרת ולא הבטיחו לך כלום.
ת. אני יודע שאם זה 25 ₪ אני לא עובד.
ש. מפנה לסע' 15 לתצהירך, אמרת שאם היית שואל למה ככה אז היו אומרים לי שזה לא משנה אני מקבלת 30 ₪ נטו ביד. מי היה אומר לך את זה?
ת. הבעל הבית חובי.
ש. בתצהיר כתוב "היו אומרים לי ש..." ואני מבין שכמה אנשים אמרו לך ולא רק חובי.
ת. גם מוחמד.
ש. על פי אותו סעיף אתה אמרת להם למה אתם נותנים לי 25 ₪ ולא 30 ₪, אז סימן שידעת שלא נותנים לך 30 ₪.
ת. בסוף אני ראיתי. אם הייתי יודע שאני מקבל 25 ₪ לא הייתי עובד."

כמו כן, התובע העיד שקיבל תלושים בכל חודש וחתם על העתק הצ'ק שקיבל. התובע הופנה לתלוש 7/16 והשיב שידוע לו כי בתלוש כתוב 25.24 ₪ לשעה (ולא 30 ש"ח).

לכן, גם אם נקבל את גירסת התובע, כי בתחילת העבודה סוכם על שכר בסך 30 ₪ לשעה, הרי שבפועל התובע השתכר 25 ₪ לשעה, ידע זאת, המשיך לעבוד ואף חזר לעבודה לאחר שהתפטר עקב פטירת אימו .

9. התובע הצביע על "אי דיוקים" בתלושי השכר, באופן אשר תומך לטענתו במסקנה, שהתלושים "נערכו באופן שקרי כאשר שכרו של התובע פוצל לרכיבים שונים, תוך זכוי שכר משתנים אשר כל מטרתם היתה להגיע לשכר נטו של 30 ₪ לשעה" (ההדגשה במקור).
אלא מאי, התובע לא הצביע אף לא על תלוש אחד שבו מופיע שכר בסך 30 ₪.

כך, בחודש 10/15 שולם שכר נטו בסך 1,650 ₪.
בחודש זה התובע עבד 54 שעות. חלוקת השכר נטו במספר השעות מביא ל- 30.55 ₪.

בחודש 11/15 שולם שכר נטו בסך 4,662 ₪. בחודש זה התובע עבד 156 שעות. חלוקת השכר נטו במספר השעות מביא ל- 29.88 ₪.

בחודש 7/16 שולם 3,921 ₪ נטו. בחודש זה התובע עבד 127 שעות. חלוקת השכר נטו במספר השעות מביא ל- 30.87 ₪.

כך גם בתחשיב המופיע בסעיף 27 לסיכומי הנתבעת, המעיד אף הוא על כך שגירסתו של התובע, אינה מתיישבת עם הסכומים ששולמו לו בפועל כמפורט בתלושי השכר.

10. התובע הציג תמליל של שיחה בינו לבין "קובי" (או "חובי" או "קופי") אשר על פי הראיות, היה מנהל העבודה שלו. בתמליל נאמר לכאורה מפי "קובי" כי התובע קיבל 30 ₪ לשעה בעבודתו ביפו, למרות שבתלושים רשום 25 ₪.

הנתבעת התנגדה להצגת התמליל ובהחלטה מפרוטוקול הדיון נקבע כי ההקלטה תתקבל לתיק וכל צד יוכל לטעון באשר למשקלה.
התובע נשאל באיזה מכשיר בוצעה ההקלטה וטען כי בוצעה במכשיר הטלפון שלו, שאינו ברשותו. בנוסף לא צורף תצהירו של המתמלל.
התובע לא זימן לעדות את "קובי".
מנכ"ל הנתבעת אישר כי הדובר הוא עובד לשעבר של הנתבעת ושמו חאדר חביב המכונה "קופי" וכי אדם זה היה המנהל של התובע. כשנשאל לגבי הקלטת, העיד כי אינו מוכן להתייחס לאמור בה.

התובע טוען כי הקלטת הינה בבחינת "ראיית זהב" לטענתו, כי סוכם עימו של שכר בסך 30 ₪ בעוד ששולם בפועל לפי 25 ₪.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות, אני קובעת כי לא ניתן להסתמך על הקלטת כתומכת בטענות התובע. הטעמים מפורטים בהרחבה בפסק הדין לעיל. אוסיף כי משלא הוצגה ההקלטה המקורית, לא ניתן לדעת אל נכון מתי בוצע ההקלטה, האם הדובר היה התובע או עובד אחר.

11. סוף דבר, התובע לא הוכיח כי שכרו עמד על 30 ₪ לשעה. טענתו זו לא הוכחה.
כפי שנאמר לעיל, אף לו היינו מקבלים את גירסתו כי כך הובטח לו, הרי שכל הראיות מצביעות על כך שהשכר שולם לאורך תקופת העבודה כולה בהתאם לאמור בתלושי השכר וכי התובע היה ער לכך, ידע, סבר וקיבל ואף עזב את העבודה וחזר, באותם תנאים בדיוק.

12. הסכם עבודה
התובע דורש פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה.
הנתבעת הציגה מסמך אשר לטענתה נחתם על ידי התובע בתחילת העבודה (נספח ג' לתצהיר מנהל הנתבעת).
התובע נשאל וטען שהחתימה אינה חתימתו.
מנגד, הוצג לו תצהיר העדות הראשית ו גם לגבי זה טען שזו אינה חתימתו. כך טען גם לגבי מסמכים נוספים שהוצגו לו.

החתימה על המסמך נספח ג', הודעה לעובד על תנאי עבודה, היא חתימה גנרית ולא ניתן לדעת האם אכן התובע חתום. החתימה אינה דומה לחתימות של התובע על ספחי שיקים (נ/1 ו- נ/2) אשר גם לגביהם טען התובע שהם אינם חתומים על ידו.
במהלך העדות הוצג לתובע מסמך נוסף ובו מפורטים תנאי עבודה. המסמך לא הוגש לתיק ובהחלטתי ממועד הדיון נאמר שלא ברור מדוע במהלך הדיון מוצגים מסמכים שלא הושגו קודם לכן.

13. סיכומו של דבר, הנתבעת לא הוכיחה שמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה, כנדרש בחוק. לו היתה נמסרת הודעה כנדרש, היה נקוב בה שכר העבודה ואזי התובע לא יכול היה לטעון שסוכם עימו אחרת, כפי שטען במסגרת ההליך.
לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 1,500 ₪.

14. נסיבות הפסקת העבודה
התובע נשאל לסיבה להפסקת העבודה והשיב:
"הפסקתי לעבוד כי דיברתי איתו על המשכורת והוא אמר לי אל תבוא, אתה יכול ללכת הביתה, מדובר במוחמד".

שמו של מוחמד עלה כבר בכתב תביעה (סעיף 20) וכן בתצהיר התובע (סעיף 20).
על אף כל אלה, הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות את מוחמד.
מנהל הנתבעת נשאל בעדותו בעניין הסיבות להפסקת העבודה והשיב שאין לו ידיעה אישית בנושא.

15. הנתבעת טענה כי המדיניות שלה היא שאינה מפטרת עובדים, שכן בכל עת היא נדרשת לספק לרשויות המקומיות עובדי נקיון רבים. עוד טענה כי אין זו הפעם הראשונה שבה התובע נוטש את העובדה והפנתה לכך שבחודש 4/16 התובע עזב את העבודה, לטענתו, בשל העובדה שאימו נפטרה.

16. שעה שהתובע העיד שפוטר על ידי מוחמד, ושעה שהנתבעת לא זימנה לעדות את מוחמד אף שהגירסה עלתה כבר בכתב תביעה, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח שפוטר.
משפוטר, זכאי לפיצויי פיטורים עבור תקופת העבודה מחודש 10/15 עד 1/18 ובניכוי החודשים 5/16 עד 6/16, שבהם לא עבד (סה"כ 25 חודשים).
בהתאם לחלקיות המשרה – 66% ולשכר – 25 ₪ לשעה, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 6,394 ₪.

17. כעולה מתלושי השכר, במהלך תקופת העבודה שולמו לתובע סכומים כפיצויים פיטורים בסך 5,831 ₪.
בעניין זה נאמר על ידי בית הדין הארצי בעניין ע"ע (ארצי) 64836-09-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' OKUBAZGY (מיום 9/8/17):

"אין מקום למנוע ממעסיק לצאת ידי חובת הפקדה השוטפת באמצעות תשלום שוטף של רכיב פיצויים לעובד בשכרו, במסגרת שורה נפרדת בתלוש השכר, וזאת על חשבון הזכות לפיצויי פיטורים ולא במקומה, ובכפוף לסייגים המיועדים להבטיח שזכויות העובד לא תקופחנה".

התנאים המנויים בסעיף 6 לפסק הדין הנ"ל מתקיימים בענייננו – הסכום עבור פיצויי פיטורים הופיע בתלוש השכר בנ פרד מהשכר השעתי. התובע קיבל את תלושי השכר מידי חודש ולפיכך ידע כי הוא מקבל סכום חודשי בגין פיצויי פיטורים. הסכומים ששולמו הינם על חשבון פיצויי פיטורים ולא במקומם.

18. אם כך, הנתבעת נותרה חייבת לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 563 ₪.

19. הודעה מוקדמת ושימוע

משקבענו שהתובע פוטר, מוטל הנטל על הנתבעת להוכיח מתן הודעה מוקדמת או תשלום חלף הודעה מוקדמת. משלא הוכח כאמור, על הנתבעת לשלם לתובע חלף הודעה מוקדמת בסך 3,069 ₪.

20. לעניין שימוע, נסיבות הפסקת העבודה אינן ברורות ולא ניתן לדעת באילו נסיבות נאמר לתובע "ללכת". התובע לא הרחיב בעניין זה ולא מסר גירסה כלשהי. בנסיבות אלה אין מקום לחייב בפיצוי בגין העדר שימוע.

21. הפרשות לפנסיה
בהתאם לתחשיב הנתבעת, המבוסס על תלושי השכר ועל השכר ששולם בפועל, התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 5,485 ₪.
במהלך תקופת העבודה שולם לתובע סך 5,485 ₪, כמפורט בתלושים. לפיכך התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו ברכיב זה.

22. קרן השתלמות
בהתאם לצו ההרחבה בענף הנקיון ובהתאם לשכר, זכאי התובע להפרשות לקרן השתלמות בסך 6,493 ₪.
כעולה מהתלושים, במהלך תקופת העבודה שולם סך 6,366 ₪, לפיכך התובע זכאי להפרשים בסך 123 ₪.

23. ניכויים מהשכר
התובע טוען שבוצעו ניכויים משכרו בגין קרן פנסיה, קרן השתלמות ופיקדון מסתננים. התובע צירף מסמך לפיו לא קיימות הפקדות בגין התובע.
הנתבעת מאשרת כי היא חייבת לשלם לתובע סכומים אלה, שנוכו משכרו ולא הועברו לפיקדון. הנתבעת תשלם לתובע סך 3,472 ₪.

24. ניכויים בגין בטוח רפואי
לטענת התובע, נוכו סכומים משכרו עבור בטוח רפואי, שלא כדין.
התובע דורש השבה של כל הסכומים שנוכו מהשכר – 3,115 ₪.
הנתבעת צרפה לתצהירה את נספח ה', מסמך מחברת איילון בדבר ביטוח רפואי לתובע. אם כך, הנתבעת פעלה כדין כאשר קיזזה משכרו של התובע סכומים בגין ביטוח רפואי.
התובע טוען כי במסמך שצורף מופיע שהביטוח החל ביום 1/12/15 ואילו התובע החל לעבוד בחודש 10/15 ובוצעו קיזוזים משכרו בחודשים 10/15 ו- 11/15.

25. לאור האמור, על הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שקוזזו משכרו לחודשים 10/15 ו- 11/15, ואשר בהם לא הוכח כי היה לתובע בטוח רפואי, סה"כ 175 ₪ וכן הפרשים בסך 45 ₪ כפי שמודה הנתבעת בסיכומים, סה"כ 220 ₪.

26. דמי הבראה
מששולמו דמי הבראה מידי חודש, התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב זה, למעט הפרשים בסך 70 ₪ שבהם מודה הנתבעת.

27. פדיון חופש
בתום יחסי עובד ומעסיק שולם לתובע 2,326 ₪.
הנתבעת טוענת כי שולם לתובע במהלך תקופת העבודה סך 1,356 ₪.
עיון בתלושים מעלה כי בחודש 4/16 (החודש שבו לטענת התובע, אימו נפטרה והוא עזב את העבודה) שולם פדיון חופש בסך 751 ₪ עבור 4 ימים. מעבר לכך, לא נמצא כי שולמו ימי חופש.
סה"כ שולם לתובע עבור ימי חופש ופדיון חופש – 3,077 ₪.
התובע זכאי להפרשי בסך 535 ₪.

28. דמי חגים
התובע דורש תשלום עבור כל ימי החג.
כעולה מתלושי השכר, שולם לתובע תשלום עבור ימי חג, סה"כ 1,315 ₪
בהתאם לפירוט שמסרה הנתבעת בסעיף 75 לסיכומים, על הנתבעת לשלם לתובע הפרש בגין ימי חג בסך 403 ₪.

29. פיצויים מכוח חוק הגנת השכר
נוכח הקביעות בפסק הדין, לא נמצא פגם בתלושי השכר והתביעה ברכיב זה נדחית.

30. טענת קיזוז
משקבענו שהתובע פוטר, טענת הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת נדחית.

31. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובע:
פיצוי על אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 1,500 ₪.
הפרש פיצויי פיטורים בסך 563 ₪.
חלף הודעה מוקדמת בסך 3,069 ₪.
הפרשים עבור קרן השתלמות בסך 123 ₪.
פיצוי עבור ניכויים מהשכר לקרן פנסיה,
קרן השתלמות ופיקדון מסתננים בסך 3,472 ₪.
ו. הפרשי קיזוז לביטוח רפואי בסך 220 ₪.
ז. הפרשי פדיון דמי הבראה בסך 70 ₪.
ח. הפרשי פדיון ימי חופשה בסך 535 ₪.
ט. הפרשי פדיון ימי חג בסך 403 ₪.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

32. לעניין ההוצאות, נתתי דעתי לכך שהטענה שהעלה התובע לעניין גובה השכר, עלתה בשורה ארוכה של פסקי דין ונדחתה. על אף זאת, התובע בחר לנהל את ההליך, דבר שהצריך שמיעת עדויות וכתיבת פסק דין.
מאידך, הנתבעת מודה בסכומי כסף שהיא חייבת לתובע אך לא שילמה אותם מאז סיים לעבוד בשנת 2018.
לאור האמור, אעמיד את ההוצאות על הסכום הנמוך. התובע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

ניתן היום, 26/10/20 , בהעדר הצדדים.