הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 33151-08-21

11 נובמבר 2021
לפני:
כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד
נציגת ציבור (עובדים) מאירה גל סיטון
נציג ציבור (מעסיקים) אייל רחלי
התובעת:
ZINAIDA LIASHEVICH

-
הנתבעים:
הנרייטה גוצ'ק
ואדים דוד גוצ'ק

החלטה
לפנינו בקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעים על הסף. לחילופין, וככל שלא תסולק התביעה , ביקשו הנתבעים כי בית הדין יורה לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך.
רקע עובדתי
התובעת, מהגרת עבודה מרפובליקת מולדובה, הועסקה על פי טענתה בטיפול סיעודי עבור הנתבעת 1 ובן זוגה המנוח אדוארד גוצ'ק, ז"ל (להלן: " המנוח"). לטענת התובעת, על אף שהסכם העבודה נחתם עם הנתבעת 1 ועבור טיפול סיעודי בה, היא נדרשה לטפל גם בבן זוגה שהיה בתקופה הרלוונטית בגיל מתקדם, חולה במחלה סופנית ולמעשה וזקוק לטיפול והשגחה צמודה .
בעוד שבתביעה שלפנינו לא הועלו טענות ולא נתבעו סעדים בגין תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת 1, היא עותרת לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות נוספות בגין העבודה שבוצעה עבור המנוח, מעבר להסכם העבודה שנחתם עמה, ובסה"כ 114,227 ₪.
התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 ובנם של בני הזוג, הנתבעת 2, אשר התגורר בתקופה הרלוונטית בעיר אחרת, והגיע לבקר את הוריו מעת לעת ביחד עם בת זוגתו.
עיקרי טענות הנתבעים בבקשה
הנתבעים טענו להעדר יריבות, שכן על אף שכתב התביעה נוגע לעבודה שבוצעה על פי הטענה במנוח, עזבונו של האחרון לא נתבע כלל. בנוסף נטען כי, אף שנטל ההוכחה בתביעות כנגד עיזבון גבוהה מהרגיל, התובעת לא צירפה ראשית ראיה להוכחת תביעתה. הנתבעים טענו כי התובעת מעולם לא טיפלה במנוח, אשר על אף מחלתו היה עצמאי ולא נדרש לכל טיפול או סיוע, ואילו כאשר חלה התדרדרות במצבו, הוא אושפז ולא חזר להתגורר בביתו עד לפטירתו.
טעם נוסף לסילוק התביעה על הסף בשלב זה נעוץ לטענת הנתבעים בכך שכתב התביעה אינו מגלה כל עילה חוקית לכפל או תוספת תשלום בשל הטיפול בשני בני הזוג. כמו כן, לא קיימת עילה חוזית שעה שהתובעת מודה בכתב התביעה כי בקשתה לתוספת שכר נדחתה, ולאחריה המשיכה בעבודתה באותם תנאים.
לחלופין נטען כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיהם, בהעדר ראשית ראיה להוכחת תביעתה.
עיקרי תגובת התובעת לבקשה
התובעת טענה כי נדרשה לטפל במנוח בהוראת הנתבעים, ועל כן הם אחראים לתשלום זכויותיה. עוד נטען כי הנתבעים הם ממילא היורשים של המנוח, ואין מקום לתבוע את העיזבון בנסיבות אלה. עוד נטען, כי חלף סילוק התביעה מטעם זה, ניתן להורות על החלפת זהות הנתבעים.
באשר לטענה להעדר עילה, טענה התובעת כי כתב התביעה מפרט תנאי העסקה החורגים מההסכם שנחתם עם הנתבעת 1, טענות המחייבות בירור עובדתי, במסגרת הדיון בתובענה לגופה.
אשר לבקשה לחייבה בהפקדת ערובה טענה התובעת כי מולדובה נמנית על רשימת המדינות החתומות על אמנת האג, ועל כן בהתאם לאמור בתקנה 28 לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל המסמכים אשר הונחו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי נסיבותיה החריגות של התובענה שלפנינו מצדיקות סילוקה על הסף כבר בשלב הזה , ונימוקינו יפורטו להלן.
סילוק על הסף, המוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות בית הדין"), הוא סעד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדין המשפטי. לפיכך, הלכה פסוקה היא, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה"
פסיקת בתי הדין לעבודה קבעה כי אם בבתי המשפט ניתן סעד של סילוק על הסף במשורה, הרי שבבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר". סילוק על הסף של תביעה, אינו לפיכך דרך המלך לפני בית דין זה, ובית הדין יעדיף, ככלל, את בירור התובענה לגופו של עניין. לא בכדי נפסק כי:
"הכלל בבתי הדין הינו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כיד להועיל לו... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין".
מקום שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין. רק אם משוכנע בית הדין כי גם אם יוכיח התובע כל האמור בתביעתו, לא יזכה לסעד, ייעתר בית הדין לבקשה לסילוק על הסף.

עם זאת, משנה זהירות בו נוקט בית הדין אין משמעו כי תוצאה של סילוק תובענה על הסף מחמת היעדר עילה או העדר יריבות אינה אפשרית, והכל תלוי מטבע הדברים בנסיבות בענין. נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובעים, ועל בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובעים יוכיחו את טענותיהם שבכתב התביעה יוכלו לזכות בתביעתם. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה או היריבות הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה.

בענייננו, אין חולק כי אין בפי התובעת טענות כלשהן כנגד הנתבעת, בגין תקופת העבודה בשירותה, ו התביעה בכללותה מופנית כנגד הנתבעים בגין עבודתה של התובעת עבור המנוח .

בהתאם להלכת בירגר, בתביעות של עובדי סיעוד "נקודת המוצא במקרים מעין אלה היא כי המטופל, עימו בדרך כלל נקשר חוזה העבודה, הוא מעבידו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל, או העיזבון במידה שהמטופל הלך לעולמו". בהתאם להלכה האמורה, כאשר עובד מועסק במשק ביתו של מאן דהוא, ולצרכיו - קמה חזקה עובדתית כי האדם עבורו מבוצעת העבודה הינו המעסיק. גם אם מדובר באדם שנזקק לעזרה סיעודית - אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול את היותו אדם בגיר ועצמאי, או כדי ללמד כי אינו יכול לדאוג לענייניו. אין אפוא מניעה כי המטופל הסיעודי יהא צד להסכם עבודה, או לכל הסכם אחר. מובן כי נקודת המוצא האמורה ניתנת לסתירה, ככל שכלל נסיבותיו של המקרה מצביעות על כך שאדם אחר הינו המעסיק - בין במקומו של המטופל הסיעודי ובין במשותף עמו. עם זאת, בעת בחינת נסיבות המקרה יש לתת את הדעת למאפייניו הייחודיים של ענף הסיעוד, "בו במקרים רבים אין ביכולתו של המטופל לטפל בענייניו השוטפים, ולכן נדרשת עזרתו של בן המשפחה".

לצורך סתירת החזקה לא די להצביע על מעורבות של קרוב המשפחה בהתקשרות עם המטפל, בהסדרת תנאי עבודתו או בפיקוח עליו, כל עוד מעורבות זו נעשית כסיוע למטופל הסיעודי בהתחשב בקשייו, כמתבקש ממערכת היחסים המשפחתית, ומבלי להקים קשר משפטי עצמאי בין קרוב המשפחה למטפל. מאידך ככל שקרוב המשפחה לא רק שימש כ"ידו הארוכה" של המטופל לצורך ייעוץ וסיוע, אלא קיבל את ההחלטות על דעת עצמו ומטעמיו - עליו לשאת בהשלכות מעשיו וראוי להטיל עליו אחריות ישירה מול המועסק.

מעיון בכתב התביעה ברי כי למעט טענה לאקונית כי יש לראות כביכול בנתבעים כ"מעסיקים" או כאחראים ישירים לזכויותיה של התובעת, כתב התביעה אינו מעמיד תשתית עובדתית כלשהי ולא כל שכן תשתית עובדתית מספקת לגיבושה של יריבות בין התובעת לנתבעים בכותלי בית הדין לעבודה, באופן שהטענה לקיומם של יחסי עבודה נותרה ריקה מתוכן.
טענה מיותמת בלבד לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים אינה מספיקה על מנת להשאיר נתבע פוטנציאלי בזירה המשפטית. גם כשהתובעת קיבלה הזדמנות להפיח תוכן בטענותיה, בתשובתה לבקשה לסילוק על הסף הסתפקה בהפניה לטענות הגרוטסקיות שהועלו בכתב התביעה, שאין בינ ן לבין משפט העבודה ולא כלום – ובכללן טענה ולפיה " אין טעם לתבוע את המנוח או את יורשיו נוכח קיומה של דרך משפטית פשוטה יותר על פיה ניתן לחייב את הנתבעים באופן אישי...מכיוון שלא מדובר באנשים זרים אלא בבני משפחה".
בשים לב כי המעסיק כלפיו מכוונת התביעה נפטר, הדרך המשפטית הנכונה לעמוד על זכויותיה של התובעת כלפיו הינה באמצעות הגשת תביעה נגד עזבונו, באמצעות יורשיו ובתנאי שהוצא צו ירושה או צו קיום צוואה. ממילא, נפסק לא אחת, כי במקרה הרגיל אין לקיים הליך שיפוטי נגד עיזבון טרם הוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה או למצער טרם מינוי מנהל עזבון.

בהתאם לחלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החל בבית הדין, יש לשאוף לפסיקה יעילה ולשקול חלוקה מידתית של משאבי בית הדין. דיון בתובענה שלא הוגשה מלכתחילה נגד הנתבעים הרלוונטיים משיקולי "נוחות" של התובעת, כפי שעולה מתשובתה, אינה מגשימה את תכליתן של תקנות אלה, ותקשה על ניהול ההליך שלא לצורך. האמור נכון ביתר שאת, מקום שבמאמץ לא משמעותי, יכולה התובעת להגיש תביעה חדשה, נגד העיזבון, ככל שהוצא צו ירושה או צו קיום צוואה, ולעמוד על זכויותיה בדרך משפטית נכונה ו עניינית.
נוסף על האמור, כתב התביעה בנוסחו הנוכחי, אינו מקים עילת תביעה המעוגנת בהוראה נורמטיבית המוכרת במשפט העבודה. למעשה, מכתב התביעה עולה כי התובעת עותרת ל"כפל שכר" בגין תקופת עבודה חופפת אצל הנתבעת והמנוח, מבלי שהצביעה על מקור משפטי המקנה לה זכות זו.
בנסיבות העניין אין תכלית בבירור עובדתי של ההליך שלפנינו במתכונתו.
סוף דבר – התביעה נמחקת על הסף.
למען הזהירות, אין באמור כדי לחסום את שערי בית הדין בפני התובעת ככל שהיא תבקש להגיש תביעה נגד עזבונו של המנוח באמצעות הנתבעים ככל שהם יורשיו על פי צו ירושה או צו קיום צוואה. כמו כן, אין באמור כדי לחסום את התובעת מהגשת תביעה נגד הנתבעים כמעסיקים ובלבד שתמלא את טענותיה המשפטיות בעניין זה בתוכן עובדתי וככל שתעמיד כלפיהם עילת תביעה המעוגנת במשפט העבודה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב, (11 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים.

גב' מאירה גל סיטון
נציגת ציבור (עובדים)

כאמל אבו קאעוד,
שופט בכיר

מר אייל רחלי
נציג ציבור (מעסיקים)