הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 33059-08-20

13 ספטמבר 2020
לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציגת ציבור (עובדים) – גב' אלינורה וינטרוב
נציג ציבור (מעסיקים) – מר מרדכי מנוביץ

המבקש:
שי יעקב שמש
ע"י ב"כ עו"ד סימה סלע פלקס

-
המשיבה:
טרנסוורלד לוגיסטיקה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נועה בן אריה

החלטה
בפנינו בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריו ו/או הוצאתו של המבקש לחל"ת.
רקע עובדתי
המבקש, בן 66.5, עובד במשיבה ברציפות, במערך המחשבים, מאז 19.8.98, כ-22 שנים.
במהלך מבצע צוק איתן שכל המבקש את בנו.
בשלוש השנים האחרונות לערך, בעקבות תאונה שעבר, מועסק המבקש במשרה חלקית למשך יומיים בשבוע, כ-8 שעות ליום.
במהלך חודש יולי 2020 קיימה המשיבה למבקש שימוע לקראת פיטורים ובמהלכו העלה, בין היתר, את הטענה כי על פי חוק (להלן) מנועה המשיבה מלפטרו בהגיעו לגיל פרישה מחמת היותו אב שכול ובנוסף ציין כי התכוון להמשיך ולעבוד לאחר גיל הפרישה .
ביום 4.8.20 מסרה המשיבה למבקש את ההודעה הבאה:
"השהנו את החזרה אליך לאור התקופה הרגישה עבורך בשבועיים האחרונים.
בחנו את הדברים והחלטנו כרגע להשהות את תהליך השימוע.
עם זאת בעקבות ההתפתחויות והאירועים האחרונים הנובעים מנגיף הקורונה, הרינו להודיעך על הוצאתך לחופשת ללא תשלום (חל"ת). מכתב רשמי ישלח בהמשך השבוע".

ביום 5.8.20 קיבל המבקש את הודעתה הפורמלית של המשיבה על הוצאתו לחל"ת.
ביום 16.8.20 הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני.
ההליך שבפנינו
עם קבלת הבקשה לצו מניעה זמני, נדרש המבקש להשלים נתונים מהותיים שהיו חסרים בה. משעשה כן, הועברה הבקשה לתגובת המשיבה ונקבע מועד לדיון, אשר נדחה לבקשה המשיבה, מחמת שהות של המצהיר מטעמה בחופשה משפחתית.
ביום 31.8.20 התקיים דיון בבקשה. בית הדין המליץ לצדדים לבוא בדברים למשך פרק זמן קצר, בכדי לבחון אפשרות סיום הסכסוך בהסכמה ואולם לנוכח מחלוקת ביחס לשאלה אם בפרק זמן זה ישוב המבקש לעבודתו, לא הושגה הסכמה ונשמעו עדויות הצדדים – המבקש מחד גיסא ומר עמיחי הלמן , סמנכ"ל כספים ותפעול מאידך גיסא.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ונעמוד על עיקרי הטענות, במסגרת הכרעה בבקשה להלן.
הכרעה
המבקש, אשר טוען כי החלטת המשיבה להפסיק עבודתו, בין אם בפיטורים ובין אם באמצעות חופשה ללא תשלום שאינה מוגבלת בזמן, סומך בקשתו שבפנינו על חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, אשר קובע כך:
33א. (א) שר הבטחון, בהסכמת שר העבודה ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר חובת נותן עבודה להמשיך ולהעסיק עובד שעבד אצלו בתכוף לפני הגיעו לגיל הפרישה מהעבודה והוא כשיר לעבודה בהתאם לכללים שייקבעו בתקנות כאמור, במשך תקופה שלא תעלה על חמש שנים מיום הגיעו לגיל הפרישה, הכל כפי שייקבע בתקנות ובתנאים שייקבעו.
(ב) עובד הממשיך בעבודה מכוח סעיף זה לא יפוטר ולא יחוייב לפרוש מעבודתו במשך התקופה כאמור בסעיף קטן (א) אלא על-פי החלטה של ועדת תעסוקה כמשמעותה בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, שניתנה על יסוד נימוקים המתירים לפטר נכה מלחמה מכוח תקנות על-פי סעיף 31 לחוק האמור, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
(ג) עובד שפוטר מעבודתו סמוך לפני הגיעו לגיל הפרישה מהעבודה יחולו עליו הוראות סעיף זה כאילו הגיע אותה שעה לגיל הפרישה זולת אם הוכח כי פיטוריו נעשו שלא כדי להימנע ממילוי הוראות סעיף זה.
מכוחו של החוק הותקנו תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (העסקת עובד מעבר לגיל הפרישה), תשל"ו-1975, אשר, בין היתר, קובעות כך –
1. חובת נותן עבודה כאמור בסעיף 33א(א) לחוק תחול לגבי עובד שהועסק במקום עבודתו לפחות ששה חודשים רצופים בתכוף לפני הגיעו לגיל הפרישה.
עיקרי דברי ההסבר לחוק, צוטטו בדב"ע (ארצי) נג/97-3 כפר ביאליק - כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נ' עדינה לוין , פד"ע כה 423, 427 (1993), כדלקמן:
"..."כוונת המחוקק", כפי שבאה לידי ביטוי בדברי הכנסת, וביחוד בדבריו של ח"כ י. בן מאיר שהתיקון בחוק הוא פרי הצעת חוק פרטית שהגיש בישיבת הכנסת ביום 14.8.1974 אמר:
"יש כאן דבר חשוב מבחינה פסיכולוגית. הורים רבים - בעיקר הדבר חל על אבות שאמרו שבשבילם העבודה היא אחת הנחמות שיש להם לעובדה שהבן נפל. העובדה שהאדם יכול להמשיך בעבודה שמעניינת אותו, בין בשירותים בין בייצור, מביאה לו נחמה, ולוא נחמה פורתא, כאשר עניינו ומחשבתו נתונים יותר ויותר לאבידה הגדולה של הבן או הבעל שנפלו במלחמה".
ודבריה של יו"ר ועדת העבודה, ח"כ ש.ארבלי אלמוזלינו, בישיבה ביום 12.11.1974:
"מגמת החוק המוצע היא לאפשר להורים שכולים להמשיך לעבוד גם לאחר גיל הפרישה במשך תקופה נוספת עד חמש שנים, מתוך הנחה כי המשך השירות והעבודה יקלו עליהם מבחינה נפשית וחמרית להתגבר על הצער ולשוב למסלול חיים תקין".
..."
נזכיר בנוסף, ומעבר לנדרש לענייננו, את תקנות העסקת בני משפחות חיילים שנספו במערכה, תשי"א-1951, הקובעות את חובתו של מעסיק להעסיק זכאים כהגדרתם בתקנות, בהם הורים שכולים, במספר הנובע ממספר המועסקים באותו מקום עבודה.
אין חולק כי המשיבה ביקשה לסיים את עבודתו של המבקש מספר חודשים לפני הגיעו לגיל פרישה וכי לאחר השימוע נמלכה בדעתה ותחת הפסקת עבודתו של המבקש, החליטה על הוצאתו לחופשה ללא תשלום. המשיבה לא ביקשה ולא קיבלה את הסכמתו של המבקש למהלך זה, אשר על פי ההלכה, בהעדר הסכמה, אין לו יסוד בדין, כעולה מהדברים שלהלן:
"'השעיה' של עובד אינה 'דרך המלך' ביחסי עובד-מעביד, אלא כשהיא מעוגנת בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכם אינדיבידואלי פירוש הדבר, שבאופן רגיל הברירה בידי המעביד לפטר עובד או להעבידו, ואין הוא רשאי ליצור באופן חד צדדי מעין מצב ביניים של 'לא יום ולא לילה', ולהיות פטור מלשלם לעובד שכר, בתוך התקופה של מצב הביניים"

דב"ע (ארצי) שם/26-2 ל' גליקמן בע"מ נ' יעקב נוימן (16.3.1981).
וראו עוד:
"מעביד אינו רשאי להשעות עובד ללא מקור משפטי המסמיך אותו להשעותו. מקור משפטי זה יכול שיהיה חוק, הסכם קיבוצי, או הסכם אישי. בהעדר מקור חוקי להשעיה, הפסקת עבודה בעל כורחו של העובד, יש לה תוצאות משפטיות הניתנות להגדרה משפטית".
ע"ע (ארצי) 1271/02 צבי דדון נ' מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ (26.2.2004)
המשיבה העלתה בתגובתה ובסיכומיה מספר טיעונים כנגד מתן הצו הזמני המבוקש, ואלו עיקריהם:
אין יסוד למתן צו כנגד פיטוריו של המבקש, מקום בו המשיבה מיוזמתה השעתה את הליך הפיטורים ולא המשיכה בו בשלב זה.
אכיפת יחסי העבודה על המשיבה מהווה פגיעה בפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה, דבר אשר בית הדין נמנע ככלל מעשותו. המשיבה קיבלה את החלטתה בהליך סד ור ומובנה, כחלק מצעדי התייעלות בהם היא נוקטת עקב משבר הקורונה והחלטתה להוציא את המב קש לחופשה ללא תשלום לא נבעה משיקולים זרים, אלא לנוכח התייתרות התפקיד שהוא ממלא בה, עוד משנת 2017, כאשר שכרה המשיבה שירותים של קבלן חיצוני להעניק שירותי תמיכה IT, וביתר שאת – בזמן משבר הקורונה. בנוסף, יחסי העבודה בין הצדדים "העכירו עד לבלי הכר" לנוכח ההליך הנוכחי, דבר המצדיק אף הוא המנעות מאכיפת עבודתו בפועל של המבקש.
הסעד המבוקש הינו כספי בעיקרו, שכן עבודתו של המבקש לא הופסקה. נזקיו ניתנים לפיצוי כספי בדיעבד. לטענותיו של המבקש לנזק נפשי לא הוצג ביסוס רפואי ובנוסף, הוכח כבר בשלב זה, כי רק לאחרונה יצא המבקש לחופשה ממושכת בחו"ל (בנוסף לניצול משמעותי של ימי חופשה בשנים האחרונות), דבר המעמיד בספק את טענתו כי העבודה מהווה נדבך משמעותי בחייו.
המבקש לא פנה לבית הדין בידיים נקיות, שכן נמנע מלפרט בבקשה שבזמן תחילת משבר הקורונה, בחודש 3/2020, כאשר ביקשה המשיבה להוציאו לחופשה ללא תשלום, ביקש לנצל חופשה שנתית תחת זאת ואף האריך אותה מעבר למכסת הזכאות שהיתה צבורה לו.
המשיבה נקטה בצעדי התייעלות נוספים, פרט להוצאתו של המבקש לחופשה ללא תשלום, צומצמו תקנים ופוטרו עובדים, תוך ניסיון להגדיל את הכנסות החברה בדרך של צמצום הוצאותיה, ככל שניתן.
סעיף 33א לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה אינו רלוונטי לענייננו, שכן לא הוחלט על פיטוריו של המבקש.
לאחר שבחנו היטב את כלל הנסיבות שבפנינו, ושקלנו את כלל טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לסעד זמני כנגד החלטת המשיבה להוציא את ה מבקש לחופשה ללא תשלום . להלן נפרט את נימוקינו.
כמפורט לעיל, ניתן להשעות יחסי עבודה, על פי הוראה בדין, אחרת אין למעסיק פררוגטיבה לעשות כן, אלא בהסכמ ת העובד. משבר הקורונה אכן גרם להוצאתם של עובדים רבים לחופשה ללא תשלום ואולם אין לטעות ולהבין מכך, שלא נדרשה הסכמת העובד או מקור סמכות בדין לעשות כן. המשיבה לא הצביעה על מקור משפטי לביסוס הצעד האמור.
לפיכך, בנסיבות שבפנינו, החלטת המשיבה להוציא את המבקש לחופשה ללא תשלום, ללא הגבלת זמן וללא הסכמת המבקש – אינה מבוססת בדין, גם בהתעלם מחוק משפחות חיילים שנספו במערכה וגם אם למשיבה נימוקים כבדי משקל של התייעלות וצרכים אחרים, המצדיקים ניהולית את המהלך האמור.
נפסק כי "כאשר מונחת לפני בית הדין בקשה לסעד זמני, עליו לבחון קיומה או העדרה של זכות לכאורה וכן את מאזן הנוחות של הצדדים. בין שני יסודות אלה קיימת "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שמבקש הסעד הזמני הוכיח קיומה של זכות לכאורה במידה רבה יותר, יוכל בית הדין לבחון את יסוד מאזן הנוחות על פי אמת מידה קפדנית פחות – ולהיפך" בר"ע (ארצי) 8522-06-17 ארז ודבקר נ' מדינת ישראל (28.7.17). מכיוון שבמקרה הנדון, הזכות לביטול ההחלטה על הוצאת המבקש לחופשת ללא תשלום, מבוססת לכאורה במידה רבה מאוד, אזי שיקולי מאזן הנוחות נסוגים מפניה, כך שגם אם נזקיו של המבקש הינם כלכליים גרידא, עשוי להיות בסיס למתן צו זמני.
יתרה מכך, כפי שצוטט לעיל, מטרתו של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, הינה לספק למשפחות השכולות תמיכה נפשית ומסגרת מיטיבה, ולאו דווקא פרנסה. בנסיבות אלו, יש ממש בטענות המבקש, כי העובדה שיוכל לקבל שיפוי כספי על נזקיו, אין בה כדי ליתן מענה לכלל הנזקים הנובעים לכאורה מהחלטת המשיבה. נכון הוא שהמבקש לא הציג ביסוס רפואי מתאים לטענתו לנזקים נפשיים קונקרטיים ואולם החוק הוא זה שמבסס את הטענה העקרונית ודי לנו בשלב זה בפגיעה לכאורה במטרות שהוא נועד לקדם . מכאן, ומבלי לקבוע בשלב זה מסמרות ביחס לטענה כי החלטת המשיבה להוציא את המבקש לחופשה ללא תשלום מהווה פגיעה בחוק, ניתן לקבוע כי על פי החוק הקיים הוצאתו של אב שכול לחופשה ללא תשלום טומנת בחובה פוטנציאל לנזקים נפשיים.
אגב כך נציין, כי טענת המשיבה לפיה חופשותיו של המבקש מעידות על כך שאינו תלוי בעבודה כפי שהוא מבקש להציג, אינה מספיקה לשינוי מעמדתנו בעניין זה, שכן ככלל ניצול חופשות על פי דין ובאישור מעסיק, לא יכול לשמש כהוכחה כנגד העובד שמקום העבודה אינו משמעותי עבורו . ביחס לחופשה האחרונה שנטל המבקש , זו ממילא נכפתה על המבקש בשל משבר הקורונה, כאשר הוא הסביר בעדותו והסברו מתקבל לחלוטין, שלנוכח המשבר, האריך חופשה מתוכננת שהוא נוטל מדי שנה מאז שכל את בנו, על מנת שלא להיות בארץ בתקופת החגים (פסח) .
אשר לטענת המשיבה כנגד סעד האכיפה הזמני מחמת יחסים עכורים בין הצדדים, הרי שמדובר בטענה עובדתית שלא מצאנו לה ביסוס ולו לכאורה בעדויות שבפנינו.
שקלנו את טענת המשיבה ביחס לניקיון כפיו של המבקש ולא מצאנו בהן מספיק בכדי לשנות מהחלטתנו. אמנם נכון הוא שהמבקש לא פירט בבקשתו את העובדה שנדרש לצאת לחל"ת כבר בחודש מרץ 2020, אך לא די בכך בכדי שנקבע כי המבקש הגיש בקשתו בחוסר ניקיון כפיים. נכון הוא שראוי היה כי המבקש יפרט את הדברים כהוויתם, אך גם לאחר שפורטו עובדות אלו בפנינו, כפי שהוצג לעיל, לא מצאנו בהם כדי לפגוע בזכותו לסעד המבוקש.

סוף דבר
מכיוון שהמשיבה לא קיבלה החלטה על פיטוריו של המבקש – החלטתנו זו אינה דנה כלל ועיקר ב סוגיית פיטוריו של המבקש.
יחד עם זאת, משקבענו כי לכאורה המשיבה החליטה על הוצאתו של המבקש לחופשה ללא תשלום בניגוד לדין, הגענו לכלל מסקנה כי יש להורות על החזרתו של המבקש לעבודה, תוך שלמשיבה האפשרות והסמכות לפעול בעניין המשך העסקתו, בהתאם לכלל חובותיה על פי דין.
על כן, אנו מורים על החזרתו המיידית של המבקש לעבודה.
המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 3,000 ₪, בגין הבקשה דנן.
בתוך 14 ימים מהיום תודיע המשיבה האם היא מבקשת לקיים הליך עיקרי בסוגיית הוצאתו של המבקש לחל"ת, שמא אינה עומדת על החלטתה זו.
עיון בעוד 14 ימים .

ניתנה היום, כ"ד אלול תש"פ, (13 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר מרדכי מנוביץ
נציג מעסיקים

מיכל נעים דיבנר
שופטת

גב' אלינורה וינטרוב נציגת עובדים