הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 30538-12-18

14 מרץ 2021
לפני:
כב' השופטת כרמית פלד
התובע:
אילן מרכוס ת.ז. XXXXXX058
ע"י ב"כ עו"ד אריק שלו

-
הנתבעות:
מלונות פתאל בע"מ 51-0678816
בן - בטחון (1989) בע"מ 51-1417156
ע"י ב"כ עו"ד רחל אילוז

החלטה

לפני בקשת התובע (להלן – הבקשה) לבטל את את פסק הדין מיום 6.12.20 אשר מחק את התביעה מחוסר מעש (להלן – פסק הדין). הנתבעות מתנגדות לבקשה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה ושקלתי בכובד ראש את כל טענות הצדדים שוכנעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה ויש להותיר את פסק הדין על כנו. אנמק עיקר טעמיי.
השתלשלות ההליך המשפטי
ההליך נפתח בשנת 2018 והוגש לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, על אף שאין חולק כי מקום ביצוע העבודה ומקום משרדיה של הנתבעת הם באיזור סמכותו המקומית של בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב. מטעם זה ולאחר שהתקיים ביום 25.2.19 דיון בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה הועבר ההליך לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.
ביום 18.11.19 התקיים דיון בבית הדין האיזורי לעבודה תל אביב בנוכחות התובע ובא כוחו. במהלך הדיון נקבע מועד לישיבת הוכחות (27.12.20) וכן ניתנה החלטה המורה לתובע להגיש תצהירים מטעמו בתוך 60 ימים. חרף העובדה שההחלטה ניתנה, כאמור, במעמד התובע ובא כוחו לא הגיש התובע את תצהיריו.
ביום 2.11.20, למעלה מ 9 חודשים מהמועד שבו היה על התובע להגיש תצהירים מטעמו ניתנה החלטה העומדת על מחדלו של התובע ומציינת כי הנתהלות התובע מלמדת על כך שזנח את תביעתו. בהתאם ניתנה לתובע התראה בטרם מחיקת התביעה מחוסר מעש, תוך שצויין כי התראה נוספת לא תינתן (להלן – התראת המחיקה). החלטה זו הובאה לעיון בא כוח התובע ביום בו ניתנה, כעולה מהמערכת הממוחשבת.
חרף האמור לא פעל התובע לתיקון מחדלו החריף ולא הגיש תצהיריו על אף התראת המחיקה. על כן, ביום 6.12.20 ניתן פסק הדין אשר מחק את התביעה מחוסר מעש תוך שצויין כי התנהלות התובע מלמדת על כך שזנח את תביעתו.
טענות הצדדים בתמצית
ביום 10.12.20 הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין במסגרתה נטען, בין היתר, כי לאור מגיפת הקורונה "נכפה על משרד ב"כ התובע שינויים מהותיים ומשמעותיים בכוח אדם" וכן הצביע התובע על הסגרים ועל השלכות מגיפת הקורונה ואילוציה על כלל המשק . עוד נטען כי סעד של סילוק על הסף ניתן במשורה ובית הדין לעולם יעדיף בירור המחלוקת לגופה. הוסיף התובע וטען כי מחיקת התביעה משמעותה "המשכות זמני התדיינות ההליכים" בעניינו .
לטענת הנתבעות אין הצדקה לביטול פסק הדין, הן מהטעם שתצהירי התובע היו אמורים להיות מוגשים עוד לפני התפרצות מגיפת הקורונה, הן מהטעם שבמשך חודשים רבים לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד והן מהטעם שאף לאחר התראת המחיקה לא פעל התובע לקידום תביעתו. הנתבעות עמדו על פסיקת הוצאות.
דיון והכרעה
מסגרת נורמטיבית
תקנה 48 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991 מאפשרת לבית הדין להורות על מחיקת תביעה שעה שבעל דין לא נתן נימוק מניח את הדעת בהתאם להודעת ההתראה. בהתאם לדין, ההסדר הקבוע בתקנה מטרתו לאזן בין הצורך לנהל את ההליכים בבית הדין ביעילות ולחסוך זמן שיפוטי, לבין הזהירות המתבקשת בעת מחיקת תביעה (ראו בר"ע (ארצי) 27995-01-16 מיטל ז'נו הראלי נ' יצחק איתן (12.4.16) ).
ברע"א 8566/14 גרבלי נגד עירית אשדוד (5.5.15) (להלן – פרשת גרבלי) קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים [ההדגשות הוספו – כ.פ.]:
"כידוע, מחיקה של תביעה, להבדיל מדחייתה, לא יוצרת מעשה בית דין. משמעות הדברים היא כי תובע שתביעתו נמחקה יכול להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה, ודרכו לא תחסם אך בשל כך שהתביעה הקודמת שהגיש הסתיימה ( תקנה 527 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). עם זאת יודגש: משניתן פסק דין והתביעה נמחקה, לא ניתן לבקש את חידושה על-ידי פתיחתו של התיק מחדש, ושלא באמצעות הגשת תביעה חדשה (כך עולה אף מהלשון המפורשת של תקנה 527 הנ"ל). זאת, משום שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. בעל דין שלא משלים עם תוצאת פסק הדין יכול כמובן להשיג עליו במועדים הקבועים לכך בתקנות, אך אין הוא יכול לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לדון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין ( רע"א 1026/13 טרנס בטון בע"מ נ' דוד צלח ובניו בע"מ [פורסם בנבו] (18.4.2013)). החריג היחיד לכך הוא הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 לתקנות ולמועדים הקבועים בה. יצוין, כי זהו הדין גם במקרים "קרובים" אחרים".
מן הכלל אל הפרט
מהנפסק בפרשת גרבלי עולה שכלל, במרבית הנסיבות ולמעט בנוגע להחלטות שניתנו במעמד צד אחד, לא עומדת לבעל דין אפשרות לבקש לבטל פסק דין או החלטה מהערכאה אשר נתנה את אלה.
בנוסף, בנסיבות הענין לא ניתן לקבוע כי התובע העלה טיעון מניח את הדעת למחדליו, אף לא בדוחק. זאת גם בהתחשב בהתפרצות מגיפה הקורונה על השלכותיה הלא פשוטות .
כאמור, על התובע היה להגיש תצהיריו ביום 18.1.20 טרם התפרצות מגיפת הקורונה. מועד זה, אשר נקבע במעמד התובע ובא כוחו, היה ידוע לתובע היטב.
מאותו מועד - אשר חל כאמור לפני שהחלה המגיפה – עמדו לרשות התובע למעלה מ 9 חודשים תמימים בהם יכול היה, לכל הפחות, להגיש בקשה להארכת המועד להגשת תצהיריו. התובע לא פעל כאמור והלכה למעשה לא עשה דבר לקידום תביעתו.
למעלה מכך, בית הדין נתן מיוזמתו התראת מחיקה מחוסר מעש, וגם בעקבותיה לא פעל התובע לתיקון מחדליו החמורים .
ערה אני להשלכותיה של מגיפה הקורונה על המשק, לרבות על התנהלותם של משרדי עורכי דין, על העומס שנכפה עליהם ומצוקת כוח האדם. בשל השלכות אלה יש מקום, במקרים המתאימים, לנקוט בגישת בית הילל. אלא שמגיפת הקורונה אינה "מילת קסם" ואין היא מהווה הצדקה לכל מחדל באשר הוא .
כאמור, בעניינו התובע היה צריך להגיש את תצהיריו טרם התפרצות מגיפה הקורנה וכחודשיים לפני שהוטל הסגר הראשון. מכאן שמחדלו המקורי והממשי של התובע כלל אינו קשור למגיפת הקורונה. בהמשך, עמד לרשות התובע פרק זמן ממושך מאוד בן כ- 11 חודשים נוספים (בין המועד שבו היה עליו להגיש תצהיריו, בחודש ינואר 2020, לבין המועד שבו ניתן פסק הדין בחודש דצמבר 2020) במהלכם יכול היה להגיש תצהיריו, או לכל הפחות להגיש בקשה להארכת מועד להגשתם. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שהתובע לא פעל לתיקון מחדליו גם לאחר התראת המחיקה. התנהלות התובע כולה מלמדת על זניחת תביעתו.
אף אם אניח כי נכונה טענת התובע לפיה השארת פסק הדין על כנו תגרום להימשכות ההליך בעניינו, סבורני שאין כל הצדקה לחדש ניהול הליך אשר הוגש בשנת 2018 ולהעדיף בהכרח את קידום עניינו של התובע בהליך זה – תובע אשר לא עשה דבר לקידום תביעתו - על פני עניינם של מתדיינים אחרים שפעלו כראוי וכדבעי לקידום תביעותיהם. ברי כי היעתרות לבקשת התובע תחייב העדפה כאמור. בנסיבות הענין על התובע לשאת בתוצאות מחדלו.
מאחר ומחיקה אינה מעשה בית דין יוכל התובע לשוב ולהגיש תביעתו ולפעול במסגרת ההליך החדש בשקידה ראויה. אין מדובר בהחלטה המונעת מהתובע את יומו בבית הדין.
מהטעמים האמורים הבקשה נדחית.
פסק הדין מיום 6.12.20 אשר מחק את התביעה מחוסר מעש – נותר על כנו.
התובע ישא בהוצאות הנתבעות בסך כולל של 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, (14 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.