הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 26382-01-19

לפני:

כב' השופטת דפנה חסון זכריה
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק
נציג ציבור (מעסיקים) מר ערן בסטר

המבקש
מיכאל מאראש, ת"ז XXXXXX256
ע"י ב"כ: עו"ד אורן יוגב
-
המשיבים
1. דוקטור פנסיה תאגיד יועץ פנסיוני בע"מ,
ח.פ. 515053338
2. פרופ' מישל קנת' מיילס, ת"ז XXXXXX214

פסק דין חלקי והחלטה

לפנינו בקשת התובע לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהוגשה כנגדו.

הרקע לבקשה

המבקש - התובע בתביעה העיקרית, הועסק על ידי המשיבה 1 (התובעת 1 בתביעה שכנגד), חברה פרטית העוסקת במתן שירותי ייעוץ פנסיוני מקוונים (להלן -החברה) כמפתח תוכנה, בתקופה שמיום 1.3.2017 ועד ליום 6.11.2018.

המשיב 2, התובע 2 בתביעה שכנגד, הוא מייסד החברה, מנהלה ובעל המניות היחיד בה (להלן – פרופ' קנת').

ביום 10.1.2019 הגיש המבקש תביעה כנגד החברה וכנגד פרופ' קנת' במסגרתה עתר לזכויות הנובעות לטענתו מתקופת העסקתו בחברה ומסיומה. עילת התביעה כנגד פרופ' קנת מבוססת על דוקטרינת הרמת המסך.

המשיבים הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה נטען כי המבקש ועובד נוסף בשם יהונתן גרטי (להלן -גרטי), גזלו את הקניין הרוחני של החברה, את לקוחותיה ואת הכנסותיה, והקימו חברה מתחרה. בכך הפר המבקש, על פי הנטען בכתב התביעה, את הסכם ההעסקה שבינו לבין החברה, את חובת הנאמנות שהוא חב כלפיה, ואת התחייבויותיו כלפיה לשמירה על סודיות ואי-תחרות. עוד טענו המשיבים, כי במהלך תקופת עבודתו בחברה לא עבד המבקש בפועל בשירות החברה בימים בהם עבד לכאורה מביתו, אלא עמל על הקמת החברה המתחרה.
בגין האמור, וכפי שיפורט להלן ביתר הרחבה, עתרו המשיבים לקבלת צו למתן חשבונות, למתן פסק דין הצהרתי, ולפיצוי כספי.

עיקר טענות הצדדים

לטענת המבקש, דין התביעה של פרופ' קנת' כנגדו להידחות על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר סמכות עניינית. לטענתו, לא התקיימו יחסי עבודה בין השניים, והעובדה שהוא תבע את פרופ' קנת' בעילה של הרמת מסך, אינה מקנה לו כשירות לתבעו בתביעה אישית, במסגרת תביעה שכנגד.
הוסיף המבקש וטען, כי תביעת החברה, אף היא דינה להידחות על הסף, מאחר שהטענות בה נטענו באופן כוללני וסתמי, ושלא בהתאם לדרישות הקבועות תקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, הקובעת כי על כתב תביעה לפרט את העובדות המהוות את עילת התביעה, אותן מתכוון התובע להוכיח במהלך הדיון. המבקש הוסיף, כי לא ניתן הסבר כלשהו לחישוב ולכימות רכיבי התביעה, וכי חלק מהרכיבים לא כומתו כלל.
לחלופין טען המבקש, כי לכל הפחות, יש להורות לחברה לתקן את התביעה, כך שתתאם את הדרישות הקבועות בתקנות.

מנגד טענו המשיבים, כי תביעתו האישית של המבקש כנגד פרופ' קנת' מקימה מאליה יריבות דו-כיוונית בין השניים, שכן התביעה יוצרת סיכון כספי עבור פרופ' קנת', ומשכך קמה לו עילת תביעה שכנגד, על מנת להתגונן ולתמוך בהגנתו (סעיפים 2.1.6 ו-2.1.8 לתגובה). בנוסף נטען, כי קמה לו עילת תביעה מכח הוראות תקנה 15 לתקנות בית הדין לעבודה, שכן ככל שהיתה מוגשת על ידו תביעה נפרדת, היתה מתעוררת בשתי התביעות שאלה משותפת, עובדתית ומשפטית.
באשר ליתר טענות המבקש, טענו המשיבים כי לא מתקיימת בעניינו אף אחת מן העילות המנויות בסעיף 44 לתקנות המאפשרות מחיקת כתב טענות על הסף, וכי לא מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות סילוק התביעה שכנגד על הסף, בהתאם לפסיקות בתי הדין לעבודה.
באשר לטענתו החלופית של המבקש, לפיה יגישו המשיבים תביעה מתוקנת, טענו המשיבים כי המבקש למעשה דורש כי המשיבים יחשפו את ראיותיהם, הגם שלטענתם על המבקש לחשוף תחילה את ראיותיו שלו.
עוד טענו המשיבים, כי דרישת המבקש שהמשיבים יציגו ראיות במסגרת התביעה שכנגד היא בבחינת "מסע דיג" שמטרתו להתאים את הגנתו לעובדות המצויות בידי המשיבים, וכי בשלב זה של ההליך די בראיות שצורפו לכתב ההגנה, המשמשים אף לתביעה שכנגד.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. ככלל, בית הדין יעדיף את בירור התובענה ופתרון המחלוקת לגופה על פני סילוקה על הסף, וזאת על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פ"ד מ(2) 668, 671; בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד כח(1) 372; ע"ע 408/07 מדינת ישראל נגד משה כהן, מיום 13.2.2008; דב"ע יא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נגד אברהם כלפון, פד"ע כב 518).

עוד נקבע בפסיקה, כי הכלל הוא שאין בית המשפט בוחן מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו. אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו. עם זאת, מכיר בית הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל, בהם יורה על מחיקת התביעה או דחייתה, אולם זאת רק כאשר ברור לו שלא יעלה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש, אף אם יוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו (ע"ע 734/06 ג'הג'האה נ' מועצה מקומית ערערה, מיום 24.06.08, זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 83-384 והאסמכתאות שם).

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 (להלן חוק בית הדין לעבודה), קובע את גדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. סעיף 24(א)(1), שהוא הרלבנטי לענייננו, קובע כדלקמן:

"לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"

הפסיקה קבעה, פרשנות דווקנית ומצומצמת באשר לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, פסקה 27 (14.10.2015) (להלן – עניין רוחם) ציין בית הדין הארצי את הכלל המנחה לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה ולפיו:

"מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה"

(עוד ראו בהקשר זה את פסק דינו של בית המשפט העליון, בע"א 2618/03 פי. או . אס (רסטורנט סליושנס) בע"מ – ליפקונסקי (פ"ד נט(3) 497, 508))

עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה כי לא נטען בו כי פרופ' קנת היה מעסיקו של המבקש, או חליפו של מעסיקו, וכי עילת תביעתו קמה אך מחמת היותו המנכ"ל, המייסד ובעל המניות של החברה. בנסיבות אלה, אין התביעה באה בגדרו של סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה.

אף מבחינת המהות, כל הטענות שהועלו על ידי פרופ' קנת הן למעשה טענות החברה, הנובעות מיחסי העבודה שהתקיימו בינה לבין המבקש, ולא טענות הנובעות מהיחסים שבין פרופ' קנת לבין המבקש.

בנסיבות אלה, ומאחר שהחברה לא הצביעה על חלופה אחרת הקבועה בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, מכוחה מוסמך בית הדין לעבודה לדון בתובענה של פרופ' קנת' כנגד המבקש, אנו קובעים כי זו אינה באה בגדר סמכותו העניינית של בית דין זה, ומשכך אנו מורים על דחייתה.

באשר לבקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהגישה החברה כנגד המבקש, מצאנו כי דינה של זו להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

התביעה למתן חשבונות

החברה עותרת לקבלת הסעדים הבאים:

"צו למתן חשבונות כאמור בסעיף 3.1 לעיל, אודות מה עשה התובע במהלך "ימי העבודה" שבהם נרשמה לו "יתרת זכות" של שכר לקבל, ועבור מי עשה זאת" (סעיף 6.1.1 לכתב התביעה שכנגד).

"צו למתן חשבונות כאמור בסעיף 3.4 לעיל, אודות לתמורה שקיבל התובע מלקוחות בעת עבודתו בחברה" (סעיף 6.1.2 לכתב התביעה שכנגד").

"צו למתן חשבונות כאמור בסעיף 3.6 לעיל, אודות התמורה שקיבל התובע שלא כדין לאחר תום עבודתו בחברה, והקשורה במכר הזכויות ו/או שירות באמצעות התוכנה שפיתח בשכר (סעיף 6.1.3 לכתב התביעה שכנגד")."

באשר לסעד המבוקש בסעיף 6.1.1 לכתב התביעה שכנגד - מבחינת המהות, הסעד המבוקש בסעיף זה אינו צו למתן חשבונות כי אם, הלכה למעשה, בקשה למתן צו המורה למבקש להשיב על שאלון, שאינו יכול לעמוד כרכיב תביעה עצמאי. משכך, אנו מורים על דחיית התביעה ברכיב זה.
עם זאת, פתוחה בפני המבקשת הדרך להגיש בקשה למתן צו למענה על שאלון, בשלב הדיוני המתאים לכך, וככל שתמצא לנכון לעשות כן.

אשר לסעדים המבוקשים בסעיפים 6.1.2 ו-6.1.3 – לטענת החברה, זכאית היא לקבל חשבונות הקשורים לתמורה שקיבל המבקש לטענתה מלקוחותיה בעת עבודתו בה ולאחר סיום עבודתו בה, תוך הפרת חובת אי התחרות.
לא ניתן לקבוע, כבר בשלב זה של ההליך, ובלא לברר את טענות הצדדים לגופן, כי ככל שתוכחנה כל העובדות המפורטות בכתב התביעה, לא יעלה בידי החברה לקבל את הסעד המבוקש על ידה. משכך, ומבלי להביע עמדה באשר לסיכויי התביעה ברכיבים אלה, לא מצאנו מקום לדחות רכיבי תביעה אלה על הסף.

התביעה למתן פסק דין הצהרתי, התביעה לפיצוי בגין העמדת החברה בסיכון אל מול הרגולטור, והתביעה לפיצוי בשל עשיית עושר ולא במשפט

החברה עותרת לקבלת הסעדים ההצהרתיים הבאים:

"פסק דין הצהרתי כאמור בסעיף 3.2 לעיל, על שלחברה לא קמה חובת תשלום אוטומטית בגין הימים שבהם התובע עסק בענייניו אלא בעניינים פרטיים ושלגביהם יש לערוך חשבון נכון של "זכות וחובה" (סעיף 6.2.1 לכתב התביעה שכנגד).

"פסק דין הצהרתי כאמור בסעיף 3.5 לעיל, שהתוצאה הכלכלית מפעילותו הפרטית של התובע, בעת עבודתו, היא נכס החברה, ודינה לעבור לחברה" (סעיף 6.2.2 לכתב התביעה שכנגד).

"פסק דין הצהרתי כאמור בסעיף 3.7 לעיל, על שהתובע ביצע גניבה ממעביד, ומעילה בכספי החברה" (סעיף 6.2.3 לכתב התביעה שכנגד).

"פסק דין הצהרתי כאמור בסעיף 3.8 לעיל, על שהתוצאה הכלכלית מפעילותו הפרטית של התובע, לאחר תום עבודתו ושהתבצעה באמצעי החברה, היא נכס החברה, ודינה לעבור לחברה" (סעיף 6.2.4 לכתב התביעה שכנגד).

"פסק דין הצהרתי כאמור בסעיף 3.13 לעיל, כי התביעה שהגיש התובע, היא תביעת כזב, מעושה, שנועדה לאפשר לו שימוש, באין מפריע, ושלא כדין ברכוש שגזל מן החברה" (סעיף 6.2.5 לכתב התביעה שכנגד).

בית הדין לעבודה מוסמך ליתן סעד הצהרתי, כאשר מדובר בסעד הנתון לשיקול דעתו, והוא אינו ניתן כדבר שבשגרה מקום שהזכות הכספית התגבשה וניתן לתבעה במלואה (ראו ד"ר יצחק לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, הוצאת ניצן מהדורה חמישית - 2016, פרק 20 עמ' 3 ו-7 והאסמכתאות המובאות שם). בנוסף, ככלל, לא יידרש בית הדין לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי על מנת שלא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד, אלא אם יצליח להצביע על אינטרס לגיטימי אחר, כבד-משקל, המצדיק את הגשת התביעה לסעד הצהרתי בלבד (בע"ע (ארצי) 1193/04 מרים רפפורט ו-22 אחרים - רשות שדות התעופה, ניתן ביום 30.1.06 – להלן- עניין רפפורט).

כמו כן, הלכה היא, כי על התובע חלה החובה להגיש מלוא תביעתו הכספית כשהיא מכומתת, חרף הקושי היחסי או הטרחה העשויים להתעורר בכימות התביעה, וכל עוד לא הוכח כי הכימות נבצר. ביסוד הכלל האמור ניצב השיקול של היעילות הצומחת מקיום דיון בהליך כולו ללא פיצול. טעמים נוספים לכימות התביעות, גם אם אינם המכריעים, הם תשלום אגרות בית הדין, ומניעת הגשת עתירות לפסק דין הצהרתי במטרה להתחמק מתשלום אגרה. כמו כן, כימות התובענה מאפשר לצדדים לאמוד את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליכים עד תום, לעומת סיומם בפשרה (בר"ע 722/08, מנחם יהב, עו"ד - מדינת ישראל, מיום 18.3.2009; ע"ע 1193/04 עניין רפפורט; בג"צ 4214/06 אילן ארגס -בית הדין הארצי לעבודה, מיום 28.1.2007; ע"ע 74/06 רשות השידור - משה אסולין, מיום 20.9.2006).

ראשית ייאמר, כי דין התביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיה תביעת המבקש היא תביעת כזב, כמפורט בסעיף 6.2.5 לתביעה שכנגד, והתביעה לפסק דין הצהרתי לפיה לא קמה לחברה חובת תשלום בגין הימים בהם עסק התובע בענייניו הפרטיים, כמפורט בסעיף 6.2.1 לתביעה שכנגד - להידחות על הסף, שכן מבחינת המהות, המדובר בטענות הגנה לתביעת המבקש, שעל החברה להוכיח במסגרת ההליך העיקרי, ולא בסוגים שונים של סעד הצהרתי, עצמאי ואופרטיבי, העומד על רגליו שלו.

באשר לסעדים ההצהרתיים הנוספים הנתבעים בסעיפים 6.2.2 -6.2.4 לתביעה שכנגד- סעדים אלה ניתנים לכימות כספי, שכן הם נושאים פני עבר,
והזכות הכספית כבר התגבשה וניתן לתבעה במלואה. בנוסף, החברה לא הצביעה על אינטרס לגיטימי אחר, ודאי שלא כבד-משקל, המצדיק את הגשת התביעה למתן סעד הצהרתי בלבד. בנסיבות אלה, יש מקום לסלק על הסף אף רכיבים אלה.
עם זאת, ככל שהחברה עומדת על רכיבי תביעה אלו, רשאית היא לכמתן בתוך 21 ממועד פקיעת תוקפן של תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין במצב חירום מיוחד) , התשנ"א -1991 והתיקון להם (תיקון) התש"פ - 2020, ולהגיש כתב תביעה מתוקן ומכומת. לא תעשה כן עד למועד זה, יימחקו רכיבי תביעה אלה.

הוא הדין אף ביחס לתביעת החברה ביחס לתביעה לפיצוי בגין העמדת החברה בסיכון אל מול הרגולטור, המבוססת על סעיף 11.4 לחוזה העסקתו של התובע, וביחס לתביעה לפיצוי בשל עשיית עושר ולא במשפט, המבוססת על סעיף 11.3 לחוזה העסקתו של התובע, שאף הן אינן מכומתות, אך ניתנות לכימות.
ככל שלא תתוקן התביעה באופן כזה שרכיבים אלה יכומתו בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 22 לעיל, יימחקו אף רכיבי תביעה אלה.

התביעה לפיצוי כספי בגין הפרות חובות שבדין וחובות חוזיות ובגין עיכוב הרכב שלא כדין

בהתאם למפורט בסעיף 7.1 לכתב התביעה, תבעה החברה פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בסך של 500,000 ש"ח; פיצוי בגין הפרת החובה שלא להתחרות בעסקיה בסך של 500,000 ש"ח; ופיצוי בגין פעולות המבקש למול בעלי דין חוזיים בניגוד להסכם ובניגוד לדין, בסך של 500,000 ₪. בנוסף, תבעה החברה בסעיף 7.1 לתביעה שכנגד, פיצוי כספי בסך של 4,600 ₪, בגין עיכוב הרכב שלא כדין.

ראשית יאמר, כי עילת התביעה לפיצוי בסך 500,000 ₪ בגין "פעולות למול בעלי דין חוזיים בניגוד להסכם ובניגוד לדין לאחר ההתפטרות", חופפת את לכאורה עילת התביעה לפיצוי בגין "הפרת החובה שלא להתחרות בחברה ובגין פעילות בניגודי עניינים", שאף בגינה נתבע פיצוי בסך 500,000 ₪.
ככל שאין המדובר בפיצוי בגין עצם הפרת ההתחייבות לאי-תחרות ובגין פעולה בניגוד עניינים, ומדובר בפיצוי בגין פעולות ספציפיות שביצע המבקש, שגרמו לפגיעה כלכלית נוספת בחברה, תתקן החברה את תביעתה ברכיב זה, ותפרט בגין אילו פעולות בדיוק נתבע הפיצוי, וכן תספק הסבר כיצד כומת הפיצוי הנתבע בגין רכיב זה. החברה תעשה כן בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 22 לעיל, שאם לא כן, יימחק רכיב התביעה הנוגע לפיצוי בגין "פעולות למול בעלי דין חוזיים בניגוד להסכם ובניגוד לדין לאחר ההתפטרות".

יתר הסעדים הכספיים הנתבעים בתביעה , מבוססות על טענות החברה ביחס לחובות המבקש כלפיה, מכח מהסכם העבודה שנחתם עימו, וכן מחובות תום הלב וההגינות החלות ביחסים שבין העובד למעסיקו.
טענות אלה דורשות בחינה ובירור עובדתי ומשפטי במסגרת הליך הוכחות, ולא ניתן לקבוע כבר כעת, כי הן חסרות כל שחר.
בנסיבות אלה, לא מתקיים המבחן שנקבע בפסיקה לפיו אף אם תוכחנה כל העובדות והטענות הנטענות בכתב התביעה, לא תהא החברה זכאית לסעד המבוקש על ידה, ומשכך, אין מקום לסלק רכיבי תביעה אלה על הסף.

במאמר מוסגר יוער, כי הימנעות מסילוק התביעה על הסף, אין משמעה דחיית טענות הסף לגופן, וכי יתכן כי אלה תתקבלנה לאחר שייערך בירור עובדתי ומשפטי, במסגרת הבירור בהליך העיקרי (בעניין זה ראו גם: בר"ע (ארצי) 3337-02-19 מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה נ' ורד רוטפוגל, מיום 10.2.2019).

סוף דבר

הבקשה לסילוק התביעה של פרופ' קנת' כנגד המבקש מתקבלת, מחמת העדר סמכות עניינית.

הבקשה לסילוק תביעה החברה על הסף מתקבלת בחלקה, באופן זה שהסעדים המבוקשים בסעיפים 6.1.1, 6.2.1 ו– 6.2.5 לכתב התביעה נדחים.

החברה רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן ביחס לרכיבים המפורטים בסעיפים 6.2.2 – 6.2.4, ולכמתם, שאם לא כן, יימחקו רכיבים אלה.
בנוסף, ראשית החברה לתקן את רכיב התביעה הנוגע לפיצוי בגין "פעולות למול בעלי דין חוזיים בניגוד להסכם ובניגוד לדין לאחר ההתפטרות", ולפרט בגין אילו פעולות בדיוק נתבע הפיצוי, וכן לספק הסבר כיצד כומת הפיצוי הנתבע בגין רכיב זה.
החברה תעשה כן בתוך 21 ממועד פקיעת תוקפן של תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין במצב חירום מיוחד) , התשנ"א -1991 והתיקון להם (תיקון) התש"פ - 2020, שאם לא כן, יימחקו רכיבי תביעה אלה.

יתר רכיבי התביעה טעונים בירור עובדתי ומשפטי, ומשכך- אין לדחותם על הסף .

הוצאות הבקשות תובאנה בחשבון בתום ההליך.

ניתן היום, כ"ז ניסן תש"פ, (21 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אורנה רזניק
נציגת ציבור עובדים

דפנה חסון-זכריה,
שופטת

מר ערן בסטר
נציג ציבור מעסיקים