הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 25268-05-16

02 נובמבר 2020

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
נציג ציבור (עובדים) מר אריה סומר
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד פריד

התובע
המשביר לצרכן בתי כלבו בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד עופר פיק
-
הנתבע
דני ברון
ע"י ב"כ: עו"ד טל שחר

פסק דין

בפנינו שתי תביעות שהגישו הצדדים זה נגד זה. המשביר בתי כולבו בע"מ (להלן - "המשביר"), מי ששימש כמעסיקו של מר דני ברון (להלן – "ברון"), הגיש נגדו תביעה, לאחר התפטרותו, במסגרת ה תבע מברון פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב וחובת האמון והנאמנות, בשל הפרתם החמורה, כך בלשון התביעה, על ידי ברון. ואילו ברון הגיש תביעה נגד המשביר לקבלת פיצויי פיטורים ושכרו האחרון.

תביעת המשביר

1. בשנת 2003 נקלטו עובדי רשת המשביר לצרכן שנקלעה להליכי פירוק על ידי המשביר, ובכללם ברון, תוך שהמשביר שומר על ותקם ותנאי עבודתם (ר' סעיפים 10-8 לכתב התביעה).

2. משנת 2003 ואילך שימש ברון במספר תפקידים במשביר ובקבוצת החברות עימן הוא נמנה ובשנים האחרונות לעבודתו שימש כמנהל הבינוי של המשביר והחל משנת 2012 מנהל אגף התפעול וחבר ההנהלה (ר' סעיף 12 לכתב התביעה).

3. במסגרת תפקידו היה ברון אחראי על "תקציבים של עשרות מליוני ש"ח, הן תקציבים להקמת חנויות חדשות, שיפוץ חנויות קיימות, הן תקציבי רכש והן תקציבי הטיפול וההחזקה של החנויות הרבות של התובעת הפרושות בכל רחבי ישראל" (ר' סעיף 13 לכתב התביעה).

4. לטענת המשביר, בתחילת שנת 2016 נודע לו, שברון נהג לקבל טובות הנאה מספקי המשביר "באופן שהנתבע (ברון – י.ז.ג) התנה את מתן העבודות לספקים בתשלום כספים לנתבע, באופן אישי ובמחשכים" (ר' סעיף 17 לכתב התביעה).

5. עוד התברר למשביר, כך לגרסתו, כי בת זוגו של ברון נתנה אף היא שירותים לספקים של המשביר, חרף הוראות הסכם ההעסקה והקוד האתי עליו חתום ברון (ר' סעיף 18 לכתב התביעה).

6. בראשית חודש אפריל 2016 נגבתה הודאתה של גב' מיכל אביטן (להלן – "גב' אביטן") מי שניהלה את נויה בניה והנדסת בניה בע"מ (להלן – "נויה"), אחת מן החברות הקבלניות עמן התקשר המשביר בהסכם להקמת חנויות במספר קניונים ומרכזים מסחריים, לפיה שילמה לברון סכום של 38,850 ש"ח כדי "לזכות", כך בלשון כתב התביעה, בביצוע העבודות לבניית חנות המשביר בקניון הזהב בראשון לציון "וכן שילמה לנתבע (ברון – י.ז.ג) את הסך של 25,000 ש"ח (בדולרים שאותם רכשה בצ'יינג ') כדי לזכות בביצוע עבודות הקמת החנות של התובעת בקניון בת ים" (ר' סעיפים 27-23 לכתב התביעה).

7. בין לבין הודיע ברון, ביום 22.3.2016, על התפטרותו (ר' סעיף 19 לכתב התביעה) וזמן קצר לאחר מכן ביקש לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת ולסיים את עבודתו במשביר כבר במהלך חודש אפריל 2016 (ר' סעיף 28 לכתב התביעה).

8. ברון זומן באחד הימים למשרדי המשביר על מנת לדון, כביכול, בבקשתו לקיצור תקופת ההודעה המוקדמת, כאשר בפועל מטרת הפגישה היתה חקירת טענותיה של גב' אביטן. ברון עומת עם הודאתה של גב' אביטן אך הכחיש את טענותיה. ברון נאות לערוך ברור, טלפוני עם בת זוגו, כאשר הרמקול של הטלפון פתוח וכל הנוכחים מאזינים לשיחה, בנוגע לחשבוניות שהנפיקה לנויה וטענה כי ביצעה עבודות "הרצת תוכניות" עבור נויה. ברון הסכים להמציא למשביר מסמכים נוספים אלא, שחזר בו מהסכמתו זו (ר' סעיף 29 לכתב התביעה).

9. ביום 10.4.2016, בעקבות דין ודברים שנוהל בין באי כח הצדדים, נחקר ברון בשנית. במסגרת חקירתו זו אישר כי בת זוגו נתנה שירותים לספק כלי בית של המשביר ויתכן ולספק הלבשה נוסף. ברון סרב להחקר בפוליגרף, חרף הוראות הסכם ההעסקה שלו ואף סרב להמציא מסמכים נוספים (ר' סעיף 31 לכתב התביעה).

10. בעקבות הממצאים הנזכרים הגיש המשביר תלונות נגד ברון במשטרת ישראל וכן הודיע לו כי החליט להעתר לבקשתו לסיום תקופת יחסי העבודה לאלתר וקיצור תקופת ההודעה המוקדמת (ר' סעיף 34 לכתב התביעה).

11. המשביר שלל מברון את פיצויי הפיטורים במלואם ועמדה על חיובו של ברון בתשלום פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בשיעור של 288,000 ש"ח, כשווי 12 משכורות של ברון, מהם יש לקזז, כך על פי כתב התביעה, 15,611.74 ש"ח בערכי נטו, אותם קיזז המשביר משכרו האחרון של ברון (תמורת שלושה ימי עבודה בחודש אפריל 2016) ומגמר החשבון שנערך לו (פדיון חופשה ודמי הבראה) (ר' סעיפים 49-37 לכתב התביעה).

טענות ברון

12. לטענת ברון מעולם לא הפר את חובת הנאמנות כלפי המשביר, וכל טענה לפיה הסכם ההעסקה שנערך עימו מונע מבני משפחתו להתקשר עם ספקים עימם עמד בקשר בתקופת עבודתו דינה להדחות, משהסכם ההעסקה שלו יכול לחייב ולהגביל רק אותו ואין לו תחולה במישור היחסים שבין צד שלישי כלשהו – בן משפחה או אדם אחר שמעולם לא חתם על ההסכם – לספק זה או אחר (ר' סעיפים 20-14 לכתב ההגנה).

13. ברון ציין, כי אכן "חברה בשליטת רעייתו....נתנה שירותים לספק של החברה (המשביר – י.ז.ג) כנגד תשלום ראוי" וציין, כי אין לייחס כל משמעות פסולה, כך בלשון כתב ההגנה, לעובדה זו ואין בכך כדי להוות הפרה של הסכם ההעסקה או הקוד האתי (ר' סעיף 26 לכתב הגהנה).

14. ברון הכחיש קבלת שוחד מגב' אביטן ואף ציין כי כל העבודות שהוזמנו מנויה, לא פעם ולא פעמיים במהלך תקופת עבודתו במשביר, הוזמנו בשל יכולותיה המקצועיות של נויה ולא משום טעם אחר (ר' סעיף 29 לכתב ההגנה).

15. עוד ציין ברון, כי אכן בת זוגו נתנה שירותים, באמצעות פפיון עיצוב יצירתי, המצויה בבעלותה, לנויה, אך חשבוניות אלה ניתנו בתמורה לעבודה שביצעה עבור נויה וכל טענתה של גב' אביטן לפיה החשבוניות הוצאו עבור שירות שנויה מעולם לא קיבלה, משמען כי נויה הוציאה חשבוניות פיקטיביות על כל המשתמע מכך (ר' סעיף 33 לכתב ההגנה).

16. ברון תאר בכתב ההגנה את ה"אמבוש" כלשונו שעשה לו המשביר עת זומן על מנת לדון, כביכול, בבקשתו לקיצור תקופת ההודעה המוקדמת ובפועל נדרש להשיב על שאלות החוקרים הפרטיים שהטיחו בו כי קיבל "אתנן מחברת נויה עבור עבודות שניתנו לה" (ר' סעיף 37 לכתב ההגנה).

17. ברון ציין, כי במעמד החקירה נאות לאפשר לחוקרים להתקשר ולנהל עם בת זוגו שיחה גלויה, כלשונו, ולתשאל אותה על החשבוניות שהנפיקה החברה בבעלותה לנויה, אף שלא היה חייב להסכים לכך. ברון הכחיש כי בת זוגו היתה מוכנה לשיחה וציין, כי טענתו זו של המשביר אינה מתיישבת עם הודאת המשביר כי ברון זומן לפגישה כשהוא חושב שעומדים לשוחח איתו על הפסקת העבודה "ולא יכול היה לדעת כי השיחה עומדת להיות אודות טענות בדבר קבלת אתנן כביכול" (ר' סעיפים 41-39 לכתב ההגנה).

18. ברון חזר וציין, כי לא הפר את חובת הנאמנות כלפי המשביר ולא ברור מדוע מעסיקו קיזז את שכרו ומונע ממנו את שחרור כספי הפיצויים "דבר אסור ופסול, בפרט שעה שלא מדובר על חוב של העובד כלפיה או על נזק ספציפי בר כימות שהתובעת יכולה להראות או להצביע כי נגרם לה" (ר' סעיף 62 לכתב ההגנה).
תביעת ברון

19. ברון עמד על כך שהמשביר, בעכבו את שחרור כספי הפיצויים שנצברו לזכותו, הפר את חוזה ההעסקה שלו הקובע, כי בתום תקופת העסקתו מכל סיבה שהיא, יחתום המשביר על המסמכים הנדרשים כדי לשחרר לזכותו את כל הכספים שהצטברו לרבות כספי הפיצויים (ר' סעיפים 5-4 לכתב התביעה).

20. עוד טוען ברון, כי סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – "החוק") בהוראותיהם נאחז המשביר, ענינם במקרה בו עובד פוטר ולא, כבעניננו, כאשר העובד התפטר וכי ההגיון העומד מאחורי הוראות אלה הוא, כך לגרסת ברון, ש"מדובר במקרי קיצון בהם המעביד מצא לנכון לפטר את העובד מחמת מעשיו" (ר' סעיפים 8-7 לכתב התביעה).

21. בנוסף, טוען ברון, לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיפים 17-16 לחוק לשלילת או הפחתת פיצויי הפיטורים משלא ניתן פסק דין של בית הדין לעבודה המורה כן, בייחוד שעה שהמשביר לא הוכיח כי ברון עשה מעשה המצדיק שלילתם של פיצויי הפיטורים (ר' סעיף 10 לכתב ההגנה).

22. ברון עמד על החזר הכספים בסך של 15,611.74 ש"ח שהמשביר קיזז משכרו האחרון ומגמר החשבון וציין, כי הקיזוז נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 המתיר רק קיזוזו של סכום קצוב המותר בניכוי או חוב שהעובד חייב למעבידו. הא ותו לא (ר' סעיפים 13-11 לכתב התביעה).

23. לפיכך עמד ברון על חיובו של המשביר לחתום על כל מסמך לצורך שחרור מלוא הכספים לרבות כספי הפיצויים לרבות פיצויי הלנה וכן תשלום סך של 15,611.74 ש"ח בתוספת פיצוייי הלנת שכר כדין.

טענות המשביר

24. טוען המשביר, כי בתחילת שנת 2016 נודע לו, שברון "נהג ונוהג לקבל טובות הנאה מספקיה של הנתבעת (המשביר – י.ז.ג) (ר' סעיף 14 לכתב ההגנה) וכי בת זוגו של ברון נתנה לספקים אשר ניהלו קשרי עבודה ע ם המשביר ועם ברון כנציגו, "שירותים שטיבם אינו ברור, כמו גם לא ברורה השפעתם על ההתקשרות שבין הנתבעת לבינם" (ר' סעיף 15 לכתב ההגנה).

25. עוד טוען המשביר, כי בהתאם להמלצותיו של ברון, היה המשביר מתקשר עם הקבלנים השונים וכי נויה נמנתה עם קבלני הביצוע שהקימו ובנו חנויות עבור המשביר לרבות בקניון הזהב בראשון לציון, בבאר שבע ובבת ים בהקף של מליוני שקלים (ר' סעיפים 19-17 לכתב ההגנה).

26. גב' אביטן, מי שניהלה את נויה הודתה בפני המשביר, כך על פי כתב ההגנה, כי לאחר שהגישה הצעת מחיר לפרוייקט בנית סניף המשביר בקניון הזהב בראשון לציון החל משא ומתן לגבי המחיר שדרשה נויה ובמהלכו, בשיחה טלפונית ביניהם, הבהיר לה ברון שעל מנת שתוכל לקבל את הפרויקט יהא עליה לשלם לו עשרת אלפים דולר במזומן. נויה, באמצעות גב' אביטן, התנתה את ביצוע התשלום בקבלת חשבוניות וברון, כך על פי כתב ההגנה, התחייב לנפק לנויה חשבוניות על הסכום הנזכר מהעסק של בת זוגו. בפרויקט נוסף, בבת ים, דרש ברון, שוב, מנויה תשלום עבור קבלת הפרויקט, ואת הסכום שהתחייבה לשלם לו שילמה לו במפגש שהתקיים מתחת לביתו (ר' סעיף 21 לכתב הגנה).

27. המשביר חזר על תאור השתלשלות הענינים מאותו שלב ועד להתפטרותו של ברון, כפי שעשה בכתב התביעה שהוגש על ידו נגד ברון, טען, כי רשאי היה לפעול כפי שפעל, דהיינו: לשלול את זכאותו של ברון לקבלת פיצויי פיטורים, בנסיבות הענין (ר' סעיף 36 לכתב ההגנה) וציין, כי להבנתו, ברון הודיע על התפטרותו, המפתיעה, בשלהי חודש מרץ 2016 לאחר שחש שהקרקע בוערת (ר' סעיף 41 לכתב ההגנה).

28. לבסוף ציין המשביר, כי "הנזקים שהתובע גרם לנתבעת מבססים את הקיזוז חלק מהנזק ממשכורתו של התובע" (ר' סעיף 52 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה

29. במהלך שלוש ישיבות ההוכחות שהתקיימו בהליך זה העידו בפנינו גב' אביטן, לא לפני שנאלצנו לזמנה בצו הבאה, ברון, מר שמעון אביטן, אחיה של גב' אביטן אשר נתן תצהיר מטעמו של ברון אך גם אותו נאלצנו לזמן בצו הבאה ומשזה לא הועיל והוא לא התייצב לישיבת ההוכחות אליה זומן בצו, הוצא צו הבאה ללא שחרור לאחריו זכינו לשמוע את עדותו. עוד הופיעו בפנינו מר ניסים חסן, שהגיש תצהיר משלים לבקשת המשביר לאחר שמיעת עדותה של גב' אביטן, ומר דוד פרטוק, חוקר מקבוצת מוקד חקירות אשר ביצעה את החקירה בענינו של ברון, מטעם המשביר.

30. השאלות העומדות במחלוקת הן אלה:

* האם הוכיח המשביר כי ברון ביצע את המעשים המיוחסים לו?

* ככל שהתשובה לכך תהא חיובית נדרש לשאלה האם המעשים הנטענים מאפשרים שלילת כל או חלק מפיצויי הפיטורים המגיעים לברון; האם יש לחייב את ברון בתשלום פיצוי בגין הפרת חובות הנאמנות שלו כלפי מעסיקו ובאיזה שיעור והאם בדין ובצדק קוזז שכרו האחרון ותשלומים ששולמו לו במסגרת גמר החשבון על חשבון הפיצוי הנתבע?

* ככל שיקבע שברון לא ביצע את המעשים המיוחסים לו נדרש לבחון, בהתאם לתביעתו, את זכאותו לשחרור כל הכספים הצבורים העומדים לזכותו ותשלום הסכום שקוזז ממשכורתו האחרונה (שכר שלושה ימים בחודש אפריל 2016, פדיון חופשה ודמי הבראה) בתוספת פיצויי הלנה/פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

נדון אם כן בתביעות שבפנינו, ראשון ראשון ואחרון אחרון.
מעשיו הנטענים של ברון

31. טענת המשביר היא, כי ברון קיבל שוחד מנויה באמצעות גב' אביטן בשני פרויקטים שונים, כפי שסיפרה גב' אביטן לחוקר הפרטי מטעם המשביר. למען הסדר הטוב יובאו דבריה כלשונם ומפאת חשיבותם במלוא אורכם:

"ברצוני למסור הודעה בדבר הקשר שהיה לי ולחברה שלי (נויה ב.נ.א בע"מ) עם דני ברון ולספר מהעבר כיצד קיבלתי פרויקטים לעבודה. את תחילת העבודה שלי עבור המשביר לצרכן ביצעתי בשנת 2011 למיטב זכרוני. אז היה פרויקט של בניית סניף בקניון הזהב בראשון לציון. אני הגשתי הצעה למכרז ואז הכרתי את דני ברון שהיה מנהל הבינוי. התחיל קשר של משא ומתן לגבי הפרויקט מבחינת התמורה שאני דורשת עבור הבניה. המשא ומתן התנהל במשרד שלו בנתניה. היתה פגישה אחת ולאחריה קיבלתי טלפון מדני ברון שאמר לי שהוא רוצה לדעת מה יצא לו מזה שאני אקבל את הפרוייקט. אני הבנתי ממנו באופן שלא משתמע לשתי פנים שאני צריכה לשלם לו באופן אישי מכספי האישי. באותה שיחה אמרתי לדני שאני אחשוב על זה ואחרי 3 ימים התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לדעת בכמה כסף מדובר שהוא מעוניין שאני אשלם לו אישית כדי לקבל את הפרוייקט. דני אמר לי שהוא רוצה עשרת אלפים דולר במזומן. הסכמתי מייד לסכום והסברתי לו שאני לא יכולה לשלם לו במזומן אלא רק בשיקים כנגד חשבונית. דני אמר לי שהוא יביא לי חשבונית מהעסק של אשתו וכך סוכם. מאז אותה שיחה טלפונית עברו מספר ימים וחתמתי על הזמנת עבודה, ואחרי החתימה באותו יום או יום למחרת נפגשתי עם דני ברון אצלי בבית. הוא חיכה למטה (לא נכנס אלי הביתה). ירדתי אליו ברח' בן יהודה 34 הרצליה ואז הוא נתן לי 2 חשבוניות תמורת 2 שיקים שהסכום הכולל שלהם היה 39,800 ש"ח שזה בערך 10,000$.
ש"ת: לפני המפגש בו נתתי לדני את 2 השיקים בהפרש פרעון של חודש אחד מהשני אנחנו נפגשנו בבית קפה ניסו בהרצליה ושם דנו אני ודני בדברים לגבי הכסף שהוא רוצה באופן אישי על מנת לדאוג שאני יקבל את הפרויקט.
באותו מפגש הוא ביקש 10,000$ והסכמתי. הוא התלונן שזה מעט אבל זה מה שהוא רצה והסכמתי הפגישה בבית הקפה נמשכה רבע שעה בלבד.
ש"ת: הפעם הנוספת והיחידה שנאלצתי לשלם לדני ברון סכום כסף נוסף הייתה בפרויקט נוסף שביצעתי בבת ים. הגשתי הצעה, לפרויקט הזה הצעה זולה יחסית. דני יזם אלי פניה טלפונית אומר לי או יותר נכון שאל לגבי התשלום שלי עבורו באופן אישי תמורת קבלת הפרויקט. אמרתי לדני שאני לא יכולה לשלם כי הגשתי הצעה ממש זולה ואין לי כמעט רווח. דני ידע את זה ואמר שהוא מוכן לקבל 25,000 ש"ח. למיטב הבנתי הוא ציפה לקבל 10,000$ אבל אני לא נתתי לו צ'אנס וישר אמרתי לו שאני אתן לו 25,000 ש"ח מזומן כמו שהוא דרש בפעם הראשונה. את הכסף קניתי דולרים בצ'יינג' בתל אביב כי דני ביקש דולרים.
לא זכור לי כמה דולרים זה היה אבל בכל מקרה שבוע שבועיים ערכנו תחילת בניה..."

(ר' דו"ח חקירה/תצהיר דוד פרטוק).

32. בישיבת ההוכחות הראשונה, אליה לא התייצבה גב' אביטן, נחקרו עדי המשביר: מר פרטוק ומר חסאן. טרם נבחן את עדויותיהם נציין, כי בתום ישיבת ההוכחות התבקש המשביר להגיש תמליל של הקלטת השיחה עם גב' אביטן, הקלטה אשר הוגשה כקובץ על גבי דיסק און קי.

33. מר פרטוק, החוקר הפרטי שנכח במפגש עם גב' אביטן בחודש אפריל 2016, העיד, שהאמין לגב' אביטן והגיע לכלל מסקנה שהיו דברים בגו, כלומר: כי גב' אביטן נדרשה לשלם שוחד לברון על מנת לזכות בעבודות הבניה. בשל אימון זה שנתן בגרסתה לא ראה כל פסול ולא נדלקה לו "נורה אדומה" על אף שההמחאות של פפיון, העסק אותו מנהלת בת זוגו של ברון הנפיק, לכאורה, בגינן הוצאו חשבוניות לנויה בגין ייעוץ (ר' נספח "ה" לתצהירו של ניסים חסאן) נושאות תאריך המאוחר בכשנה לאחר המועד בו זכתה נויה במכרז (ר' פרוטוקול עמ' 6 שורות 29-19).

34. עוד נשאל מר פרטוק האם סרובה של גב' אביטן להחקר בפוליגרף עורר את חשדו והוא השיב בשלילה (ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 19-14) ואף טען כי אינו יודע מדוע שאלה גב' אביטן בסוף החקירה, כפי שנשמע בהקלטה, אם היא יכולה להפקיד את השיקים בבוקר המחרת (ר' שם בשורות 23-20). באמירה זו של גב' אביטן עוד ידובר בהמשך.

35. מר חסאן נשאל בחקירתו מה אֵרַע שגרם לגב' אביטן להתוודות בפניו, ארבע שנים לאחר קרות הארועים, על תשלום שוחד, לכאורה, לברון, והשיב:

"הגב' הגיעה כי היא נפרדה מעבודה עם אחיה שהיה בזמנו שותף שלה, שמעון, עקב סכסוך שהיה ביניהם. היא נפרדה מאחיה ולא הסכימה לשלם יותר עמלות או שוחד והחליט בזמנו דני להעביר את כלל העבודות העתידיות עשרות מליונים לקבלנים אחרים. בגדול לקבלן מוביל ששמו שוואן. שנה וחצי אחרי הסכים בשתיקה לקזז מחשבונות שמגיעים לו 200 אלף שקל בגין חשבונות עבר. היא ביקשה לפגוש אותי מאותו יום שהפסיקו לתת לה עבודות. אני לא רציתי להפגש איתה עד שהיא אמרה לי לבוא אליה הבית וזה מידע שחשוב מאד, חשוב לך לדעת זה ענין של חיים ומוות. לכן נסעתי אליה הביתה. ההתנהלות השוטפת היתה של אחיה שמעון ומאז הפרידה שהם נפרדו היא נהלה את החברה".

(ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 29-19)

36. שתי טענות עלו בעדותו זו של מר חסאן, שיש להן לכאורה חשיבות לעניננו. האחת – כי לאחר שנויה הודיעה לברון כי לא תשלם עוד שוחד בתמורה לקבלת עבודות בניה הועברו כלל העבודות מנויה לקבלן בשם שוואן, והשניה – כי העיתוי בו בחרה גב' אביטן להתוודות בפני מר חסאן על השוחד ששילמה לברון, קשור בקשר ישיר לסכסוך בינה לבין אחיה, שעבד עימה בנויה. נזכיר בהקשר זה, כי שמעון אביטן, אחיה של גב' אביטן, נתן תצהיר מטעמו של ברון בו טען, כי בת זוגו של ברון אכן נתנה שירותים לנויה, שירותים בגינם הנפיק העסק שבבעלותה, פפיון, חשבוניות לנויה וכל טענה כאילו הוצאת החשבוניות על ידי פפיון נועדה "להלבין" שוחד ששולם על ידי נויה לברון, אין לה על מה שתסמוך (ר' סעיפים 6-5 לתצהירו של שמעון אביטן).

37. מר חסאן טען בחקירתו בפנינו, כי נודע לו בשיחתו עם גב' אביטן, שברון נהג לקבל שוחד מספקים וקבלנים נוספים את שמם לא זכר. הקבלן היחיד את שמו זכר היה שוואן, אותו שוואן אליו העביר ברון את העבודות לאחר דחיקת רגליה של נויה עם סרובה להתמיד בתשלום שוחד, לכאורה (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 7-1; עמ' 60 שורות 6-1). למותר לציין, כי המשביר לא הוכיח ולא הציג כל מסמך בתמיכה לטענתו זו לפיה כל העבודות הועברו מנויה לשוואן. טענה זו אף לא נזכרת באף אחד משני תצהיריו של חסאן.

38. יתרה מזאת. בחקירתו נשאל חסאן האם ערך תשאולים וחקירות לאותם קבלנים וספקים עליהם הצביעה גב' אביטן בדבריה כמי ששילמו אף הם שוחד לברון, והוא השיב שאכן ביצע בדיקות ושוחח עם אותם קבלנים וספקים (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 11-8), אך גם טענה זו לא הוכחה ואף לא בא זכרה בתצהיריו של חסאן.

39. במעמד חקירתה של גב' אביטן בפנינו העידה, כי המשביר ביקש ממנה להעליל על ברון את דבר השקר לפיו ביקש ממנה שוחד בתמורה לביצוע העבודות על ידי נויה וכי כל דבריה ב"עדותה" בפני החוקרים הפרטיים בחודש אפריל 2016, היו שקר.

וכך זה נשמע:

"ש. מי בקש ממך, לשקר, ובעצם להעליל עלילת שווא על דני ברון?
ת. המשביר.
ש. מי?
ת. ניסים חסן. במשרדים.
ש. ניסים חסן,
ת. כן
ש. ביקש ממך
ת. כן, ולפני כל הקלטה שהוא הקליט אותי. אמר לי מה להגיד.
ש. כלומר
ת. עוד פעם, את התכנים אני לא אזכור...אבל כן. כן. כפו את זה עלי
. . .
ש. את אומרת שהוא התקשר אליך, ואמר לך, גבירתי, תספרי שדני ברון
ת. כן כן
ש. ביקש ממך אתנן. זה נכון, זה מה שאת אומרת שקרה?
. . .
ת. כן. חד משמעית. כן.
ש. למה לא אמרת את זה בעדות?
ת. כי החזקתם לי, אני גם לא זוכרת את המספר, או מליון, או שניים או שלושה. אתם יכולים לבדוק בחשבוניות שלכם, ואז תבינו...ולא רצו לשחרר לי את זה. את הכסף.
. . .
ש. מה ניסים חסן ביקש ממך?
ת. אני לא מתכוונת לשקר. אני לא זוכרת
ש. אבל כבר שיקרת. שיקרת בגדול.
ת. שיקרתי לכם, כן.
ש. את יודעת מה קרה כאן כתוצאה מהשקר שלך? את יודעת מה קרה?
ת. נו, אין לי מושג.
ש. אנחנו טענו טענות,
ת. עשיתי לו עוול, נכון
ש. מאד קשות נגד דני. נגד דני,
ת. אני אתנצל בפניו אחר כך. עשיתי עוול לאיש. נכון"

(ר' פרוטוקול עמ' 18 שורות 32-30, בעמ' 19 שורות 24-1 ובעמ' 20 שורות 22-23)

40. בהמשך חקירתה בפנינו חזרה גב' אביטן וטענה, כי מעולם לא שילמה לברון סכומים כלשהם ולמעשה המציאה את הסיפור על השוחד ששולם לו על ידה, כדי שתוכל לקבל מהמשביר את כספה (ר' פרוטוקול עמ' 23 שורות 30-3; ובעמ' 24 שורות 2-1) וכי למעשה נסחטה על ידי המשביר (ר' פרוטוקול עמ' 32 שורות 15-10).

41. גב' אביטן חזרה שוב ושוב וציינה ש"הרבה אני לא זוכרת" וטענה שאינה זוכרת מה ביקש ממנה מר חסאן, לטענתה, להגיד על מנת להפליל את ברון, לא זכרה מי זה "פפיון עיצוב יצירתי" (הלוא הוא העסק שמנהלת בת זוגו של ברון ואשר הנפיק חשבוניות על שם נויה) והאם בכלל קיבלה ייעוץ מבת זוגו של ברון ומאיזה סוג (ר' פרוטוקול עמ' 26 שורות 32-27 ובעמ'27 שורות 24-1).

42. סיכום הדברים שנתגלו לפנינו במהלך ישיבת ההוכחות, עד לנקודה זו, מעלה, כי העדה המרכזית של התובעת חזרה בה מהצהרתה לפיה שילמה לברון שוחד על פי דרישתו, הצהרה שניתנה על ידה לאחר פניה יזומה שלה למשביר – כך לטענת התובעת - כארבע שנים לאחר קרות הארועים.

43. אף שגב' אביטן לא זכרה אילו משפטים שם בפיה מר חסאן, לטענתה, או מה היה הסיפור שסיפרה, למעט עצם האשמתו של ברון בלקיחת שוחד והטלתו של פגם מוסרי כבד ביחס להתנהלותו של ברון, היא חזרה שוב ושוב על כך שהדברים שאמרה בשנת 2016 במסגרת חקירתה בפני החוקרים הפרטיים שנשכרו לשם כך על ידי המשביר, הושמו בפיה ואינם נכונים.

44. לבקשת המשביר ולאחר עדותה של גב' אביטן, איפשרנו הגשתו של תצהיר משלים מטעם מר חסאן אליו הפנתה גב' אביטן אצבע מאשימה בעדותה. בתצהיר המשלים ציין מר חסאן כי עדותה של גב' אביטן וטענתה לפיה הוא זה שביקש ממנה להעליל על ברון את "עלילת השוחד", הינה "שקר מוחלט" (ר' סעיף 4 לתצהירו המשלים של מר חסאן).

45. מר חסאן ציין בתצהירו המשלים, כי אילולא סיפרה לו גב' אביטן כי "תשלום כספי ה"שוחד" בוצע בין היתר, באמצעות רעייתו של ברון אשר הנפיקה חשבוניות מהעסק אותו היא מנהלת תמורת הכספים שמיכל אביטן שילמה לנתבע, כיצד יכולתי לדעת כי עסק בשם "פפיון" המנוהל על ידי רעיית הנתבע נותן שירותים לחברת נויה?" (ר' סעיף 6 לתצהירו המשלים של מר חסאן).

46. תמהנו, האם גב' אביטן שיתפה פעולה עם המשביר, מרצונה, עת חשפה כי ברון דרש (וקיבל) שוחד מנויה בתמורה להתקשרות עימה בשני פרויקטים או שמא נאלצה גב' אביטן לחזור על השקרים שהושמו בפניה על מנת לקבל את הכספים המגיעים לה מהמשביר ואשר הוחזקו על ידו כ"בני ערובה" עד שתסתיים גביית הודאתה בפני החוקרים הפרטיים?

47. בחקירתה הנגדית נשאלה גב' אביטן לפשר דבריה בסוף הקלטת חקירתה בפני החוקרים הפרטיים, כאשר היא נשמעת שואלת: "אני מחר אומרת לבנק להפקיד את הצ'קים?" ונענית: "ברור, כן. את יכולה היום. זה כל הרעיון..." (ר' תמליל חקירה בעמ' 57 שורות 19-17) והיא מסבירה:

"ת. כן זה מוכיח את הסחיטה.
ש. האם נכון שזה מוכיח את הסחיטה, שנתנו לך צ'קים שזה משהו שחייבים לך, שיכול (צ"ל יכולת – י.ז.ג) להפקיד אותם רק אחרי שנתת להם את העדות. האם אני צודק?
ת. הייתי תחת סחיטה. כן יום אחרי יכולתי. כן".

(ר' פרוטוקול עמ' 50 שורות 32-28 ובעמ' 51 שורות 7-5)

48. בתצהירו המשלים התייחס מר חסאן להמחאות שלטענת גב' אביטן היוו תשלום שהיה על המשביר לשלם לנויה בגין עבודות שביצעה אך הוחזקו בידי המשביר כ"בנות ערובה" עד להשלמת ה"עיסקה" במסגרתה נדרשה גב' אביטן לספר לחוקרים הפרטיים סיפור בדבר שוחד ששילמה לברון לבקשתו, וכך העיד:

"התובעת (המשביר – י.ז.ג) מסרה למיכל אביטן שלושה שיקים דחויים, עוד קודם למידע שמיכל אביטן מסרה אודות מעשיו החמורים של הנתבע.
מדובר בשלושה שיקים בסכום כולל של 860,800 ש"ח, תשלום אשר התובעת שילמה לחברת נויה עבור ביצוע עבודות בקניון רמלה, זמן פרעונם היה בתאריכים 15.4.2016, 29.4.2016 ו-3.5.2016.
מיכל אביטן ביקשה כי התובעת תקדים את תשלום השיקים הנ"ל כך שכולם יפרעו ביום 5.4.2016.
התובעת כמחווה של רצון טוב, נתנה את הסכמתה כי מיכל אביטן תפקיד את השיקים הללו ביום 5.4.2016 והתובעת תתן הוראה לבנק לכבד את כל השיקים".

(ההדגשה במקור – י.ז.ג)
(ר' סעיפים 14-11 לתצהירו המשלים של מר חסאן)

49. המשביר לא טרח להציג בפנינו, אף שיכול היה לעשות זאת בנקל, ראיה כי אותן המחאות מדוברות אכן ניתנו לגב' אביטן עבור פרויקט ברמלה, כי ההמחאות היו לתאריכים מעותדים או כל ראיה אחרת שיהיה בה כדי לסתור את טענותיה של גב' אביטן (ר' גם פרוטוקול עמ' 57 שורות 25-16).

50. זאת ועוד. אין חולק, כך לדברי מר חסאן, שלאחר שגב' אביטן מסרה את עדותה בפני החוקרים הפרטיים והפלילה את ברון, עשה המשביר "מחווה של רצון טוב", כלשונו של מר חסאן והקדים שלושה תשלומים עתידיים שהגיעו לנויה: תשלום אחד הוקדם בעשרה ימים ושניים נוספים בכחודש ימים. מדוע מצא לנכון המשביר לעשות מחווה זו כלפי גב' אביטן/נויה? על כך לא ידע מר חסאן להשיב (ר' סעיף 32 לסיכומי ברון).

מספר פעמים התבקש מר חסאן בחקירתו המשלימה להסביר מדוע במסגרת חקירתה של גב' אביטן בפני החוקרים הפרטיים הועלה נושא ההמחאות את מועד פרעונן ביקשה כביכול להקדים ומה הקשר בין ההמחאות לחקירה, אך מר חסאן חזר טען שאינו יודע להסביר (ר' פרוטוקול עמ' 58 שורות 31-7 ובעמ' 59 שורות 13-1).

51. בסיכומיו מצביע ברון על חוסר ההלימה בין עדותה של גב' אביטן בפני החוקר, ממנה עלה כי ברון נתן לה, לכאורה, בתמורה לתשלום השוחד, שתי חשבוניות שהונפקו על ידי "פפיון" (ר' תמלול ההקלטה בעמ' 9 שורות 23-10 בעמ' 53 שורות 20-18), העסק בבעלותה של בת זוגו, ואילו המשביר צרף לתצהירו של מר חסאן שלוש חשבוניות, לא עוקבות, של "פפיון"(ר' נספח "ה" לתצהירו) (ר' סעיף 36 לסיכומי ברון).

52. זאת ועוד. טוען ברון בסיכומיו, כי אין כל הגיון בטענת המשביר לפיה ביקש ברון, בשנת 2011, כי ישולם לו שוחד בהמחאות מעותדות לשנת 2012, שכן החשבוניות שהוצאו על ידי פפיון הונפקו ביום 30.5.2012, ביום 1.7.2012 וביום 30.8.2012. לדידו של ברון הגיונם של דברים כי "דני ברון לא היה לעולם מסכים לקבל "אתנן" את אותן המחאות בשנת 2012 שנה לאחר המועד שבו נתן את התמורה ל"שוחד" בשנת 2011" (ר' סעיף 36 לסיכומי ברון).

53. גם בענין זה התגלתה סתירה, שלא יושבה. בעוד התובעת טוענת (ר' סעיף 10 לסיכומי התשובה; מוצג ת/1) כי ההתקשרות בין נויה למשביר בפרויקט הקמת הסניף בקניון הזהב נעשתה בחודש מרץ 2012, חודשיים בלבד לפני מועד פרעון ההמחאה הראשונה של נויה לפקודת פפיון, טענה גב' אביטן בעדותה בפני החוקרים (ר' הודעה על הגשת תמליל הקלטה, בעמ' 5 שורות 13-10) כי התקשרה עם המשביר בהסכם לביצוע הפרויקט בקניון הזהב בחודשים נובמבר/דצמבר 2011, כחצי שנה לפני מועד פרעון ההמחאה הראשונה לפפיון.

54. סיכום הדברים שנודעו לנו עד כה, מעלה:

54.1 גב' אביטן העידה בפנינו שהעלילה שרקמה, במו פיה, והאשמתו של ברון בשוחד, היא שקר. לא מצאנו לתת אימון רב בגרסתה בפנינו, היות וספק אם אפשר לתת אימון בעדותו של עד שמודה שתפל האשמות שווא על אדם, גרם בהבל פיו לכך שהוגשה נגדו תלונה במשטרה ואילולא התפטר ברון , היה בוודאי מוצא עצמו מפוטר בבושת פנים מן העבודה? מי יתקע יתד שעדותה בפנינו היא עדות אמת? גם עדותו של מר חסאן, אשר כפי שציינו קודם לכן, לא תאמה במלואה את תצהירו ונתגלו בה בקיעים לא מעטים, לא הותירה בנו חותם ורושם.

במאמר מוסגר נציין, כי בדומה למסקנתנו דלעיל, בסיכומיו העלה המשביר תהייה בנוגע ליכולת ליתן אימון בעדותה של גב' אביטן, המנוסחת כשאלה רטורית ובלשונו: "כיצד ניתן להאמין לשמעון אביטן כי מיכל לא נתנה שוחד לנתבע...האמור מעיד על כך שעדותם של מיכל ושל שמעון שקריים מיסודה!" (כך במקור – י.ז.ג) (ר' סעיף 82 לסיכומי המשביר).

54.2. זאת ועוד, המשביר לא הציג ראשית ראיה לבדיקות שבוצעו, כביכול, בקרב ספקים ונותני שירות אשר שילמו, כביכול, שוחד לברון ועליהם נודע למשביר לאחר שגב' אביטן גילתה להם עובדה זו, או ראיה לכך שלמן המועד בו חדלה נויה לשלם שוחד לברון הועברו כל הפרויקטים בהם בוצעו על ידה עבודות לשוואן.

54.3 עדי המשביר לא ידעו להסביר מדוע במסגרת חקירתה של גב' אביטן בפני החוקרים הפרטיים הועלה נושא ההמחאות את מועד פרעונן ביקשה כביכול להקדים ומה הקשר בין ההמחאות לחקירה.

54.4 בעוד גב' אביטן בחקירתה בפני החוקרים הפרטיים מציינת כי ברון נתן לה, כביכול, שתי חשבוניות של "פפיון" בתמורה ל"שוחד" שניתן לו, הציג המשביר שלוש חשבוניות של "פפיון". יתרה מכך. החשבוניות הופקו בחודשים מאי, יולי ואוגוסט 2012 אף שנויה זכתה במכרז בגינו נדרשה לתשלום השוחד, לכאורה, בשנת 2011 ולא ניתן טעם על ידי המשביר שיהיה בו כדי להסביר תשלום שוחד, כביכול, באמצעות המחאות מעותדות.

54.5 העיתוי בו בחרה גב' אביטן להתוודות בפני מר חסאן, ארבע שנים לאחר קרות הארועים נשוא ה"שוחד", אף הוא נותר עלום ומעורר תמיהות שמא הצדק עם גב' אביטן ומאן דהוא הורה לה לומר את שאמרה בחקירתה בפני החוקרים הפרטיים, כתנאי לביצוע תשלום של כ- 8 60,000 ש"ח לו היתה זכאית נויה מהמשביר.

55. איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה "השיקים (לפפיון – י.ז.ג) נמסרו לנתבע ממש במקביל לקבלת העבודות על ידי נויה" ועל כן המסקנה היחידה האפשרית היא, שעסקינן בהמחאות שניתנו כשוחד (ר' סעיף 10 לסיכומי התשובה של התובעת). נסביר. התובעת אמנם הציגה את ת/1, הזמנת העבודה הלא חתומה הנושאת תאריך כלשהוא בשלהי חודש מרץ 2012, דהיינו: מועד הסמוך למועד ההמחאה הראשונה שניתנה ל"פפיון". אולם ברור לכל בר בי רב, כי ההתקשרות בין נויה למשביר לא הסתכמה בהוצאת הזמנת עבודה, אלא קדם לה מכרז אליו ניגשה נויה וניגשו קבלנים נוספים, לאחריו יתכן והתנהלה התמחרות ורק בסופו של יום הוצאה הזמנת עבודה לנויה.

על כן, גרסתה של גב' אביטן לפיה זכייתה במכרז לבניית סניף ב"קניון הזהב" בראשון לציון היתה בשלהי 2011, סבירה יותר בעניננו והשכל הישר אינו מקבל, כי תשלומי ה"שוחד" ניתנו בהמחאות מעותדות למועד המאוחר בכחצי שנה עד שנה מן המועד בו זכתה נויה במכרז אשר על מנת לזכות בו נדרשה לתשלום השוחד.

56. רוצה לומר, המשביר נמנע מלהציג ראיות שיכולות היו, אולי, להפיג את החשש שנוצר אצלנו שמא בתמורה לעלילות שרקמה גב' אביטן על ברון הקדים המשביר תשלומים שהגיעו לנויה על סך של כ 860,000 ש"ח.

57. עדותו של מר שמעון אביטן, אשר ציין כי "פפיון", העסק בבעלות בת זוגו של ברון, נתן לו ייעוץ במסגרת הכוונה של אביטן לרכוש מפעל רהיטים, ייעוץ מתחום העיצוב (ר' פרוטוקול עמ' 107 שורות 10-6) , ערערה אף היא את היסודות עליהם בנויה גרסת המשביר בדבר תשלומי שוחד שניתנו כביכול לברון אשר לצורך "הלבנתם" ניפקה בת זוגו של ברון חשבוניות של העסק שבבעלותה.

58. טול והוסף לזה, כי גם לגרסת המשביר הופתע ברון כאשר התברר לו שזימונו למשרדי המשביר לא נועד כדי לדון בבקשתו לקיצור תקופת ההודעה המוקדמת, אלא לצורך חקירתו (ר' סעיף 29 לכתב התביעה), ובמעמד זה הכחיש את טענות השוחד שהועלו נגדו (ר' סעיפים 5.3, 5.5 5.9 לדו"ח החקירה) והסכים ליצור קשר טלפוני עם בת זוגו, כאשר כל הנוכחים שומעים את השיחה, ולברר עימה האם ניתנו על ידה שירותים לנויה (ר' סעיפים 5.8-5.7 לדו"ח החקירה) . אין זאת אלא שהכחשותיו את הטענות שהוטחו בו היתה אותנטית, כמו גם תגובתה של בת זוגו (ר' גם סעיפים 43-41 לסיכומי ברון).

59. לבד מצירוף העתקן של שתי תלונות אשר הגיש המשביר ביום 10.4.2016 במשטרת ישראל נגד ברון (ר' נספחים ו/1-ו/2 לתצהירו של חסאן) לא יודענו באשר לגורלן של התלונות ואין לנו אלא לקבל בענין זה את גרסתו של ברון כי לא נחקר בענינן של התלונות דבר המראה "עד כמה רציניות הטענות והתלונות" (ר' סעיף 26 לתצהירו של ברון) של המשביר נגדו (ר' גם סעיף 54 לסיכומי ברון; ר' גם סעיף 21 לסיכומי התשובה של המשביר).

60. לדידנו, אין בעובדה שברון התקשר עם תאגיד בבעלותו של מר שמעון אביטן בתחילת שנת 2017, התקשרות שנמשכה עד מרץ 2018 ככל הנראה (ר' פרוטוקול עמ' 66 שורות 23-20; עמ' 107 שורות 27-25) כדי להוכיח שגב' אביטן "נסחטה אך לא על ידי התובעת אלא על ידי אחיה והנתבע" (ר' סעיף 73 לסיכומי המשביר). מר ברון העיד, כי כמה חודשים לאחר שפנה אל מר שמעון אביטן על מנת לבקש ממנו ליתן לו תצהיר בתמיכה לטענותיו בהליך זה, פנה אליו מר שמעון אביטן והציע לו לנהל פרויקטים של חברת רקורד שבבעלותו של מר אביטן, כפרילנסר (ר' פרוטוקול עמ' 64 שורות 31-30, בעמ' 55 שורות 17-16 ובעמ' 66 שורות 17-6). תצהירו של מר אביטן נחתם בחודש דצמבר 2016.

61. אף שראוי היה, לטעמנו, כי ברון יספר על קשריו עם מר אביטן וההתקשרות העסקית ביניהם, אין די בראיות הקושרות בין גב' אביטן לאחיה - אצלו היא עובדת ובדירתו התגוררה נכון למועד בו ניתנה עדותה (ר' פרוטוקול עמ' 18 שורות 25-15), אולי מאחר והיא מצויה בהליך פשיטת רגל (ר' פרוטוקול עמ' 16 שורות 2-1) – והעובדה כי הוכח שברון עבד אצל מר אביטן משך תקופה לא ארוכה, כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, כי העדים תאמו גרסאותיהם כפי שטען המשביר (ר' סעיפים 76-74 לסיכומי המשביר).

62. טענת המשביר כי "היו מי שהדיחו את מיכל (גב' אביטן – י.ז.ג) לעדות שקר" (ר' סעיף 55 לסיכומיו) היא טענה חמורה , ואולם למעט השערות כאלה או אחרות שהעלה המשביר, לא הוכחה טענתו זו. מן העדויות שנסקרו לעיל , מן הראיות ומהעדרן הגענו לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי המשביר להוכיח שברון דרש או קיבל שוחד מנויה.

63. גם הטענה שברון "ידע לספר" שהאחים אביטן אינם מדברים ביניהם לא תועיל למשביר (ר' סעיף 76 לסיכומי המשביר). בדבריו ציין ברון, כי "אין קשר בין מיכל אביטן לשמעון, לפחות לא בתקופה הזאת שאני יודע שהיה. להיפך הם לא דיברו" (ר' פרוטוקול עמ' 66 שורות 31-30 ובעמ' 67 שורות 9-1). המידע בנוגע ליחסים בין האחים אביטן היה ככל הנראה Common knowledge שכן היה גם מנת חלקו של מר חסאן אשר העיד: "הגב' הגיעה כי היא נפרדה מעבודה עם אחיה שהיה בזמנו שותף שלה, שמעון, עקב סכסוך שהיה ביניהם. היא נפרדה מאחיה ולא הסכימה לשלם יותר עמלות או שוחד..." (ר' סעיף 35 לעיל).

64. שאלנו את עצמנו, האם עיתוי ההתפטרות של ברון, בשלהי חודש מרץ 2016, ימים ספורים לפני שהחלה "רעידת האדמה" הוא מקרי או קשור בעבותות לדברים שסיפרה גב' אביטן למשביר אודותיו ואולי הזהירה אותו, קודם לכן, כי בדעתה לחשוף אותם? לאחר שמיעת עדותו של ברון שוכנענו, כי התפטרותו נבעה מתחושת דחיקתו החוצה מתפקידו. כך כתב ברון בתצהירו:

"בחודש אוגוסט 2015 הופיע מר ניסים חסאן הגיע במשרדי (כך במקור – י.ז.ג) והבהיר לי שמאותו רגע הוא יועץ חיצוני להנהלת המשביר החדש לצרכן, מאותו רגע כל נושא שבאחריותי באגף התפעול במשביר בתי כולבו, כולל תשלומים, סגירת מחירים לקבלנים וכל דבר אחר שבתחום אחריותי יעבור אך רק דרכו.
בחודש ספטמבר 2015 גורשתי ממשרדי לטובת המשנה למנכ"ל, רוני ליש (שפוטר לאחר חודשים אחדים) ולאחריו התיישב מר ניסים חסאן במשרדי.
. . .
באמצע חודש פברואר 2016 זומנתי למשרדה של המשנה למנכ"ל, עדי בלומנפלד לפגישה בה לקחה חלק גם הגב' רות בראון טובי (סמנכ"לית משאבי אנשו דאז) וכן מר ניסים חסאן ובאותה פגישה נאמר לי כי בשל השינוי הארגוני עם מיזוג רשת ניופארם אני מועבר מתפקידי לתפקיד מנהל הפרוייקטים של קבוצת המשביר וניופארם ואעסוק בהקמת סניפים ובשיפוצם".

(ר' סעיפים 15-11 לתצהירו של ברון)

65. ברון חזר בעדותו על דבריו אלו תוך שהוא מבהיר, כי במסגרת הרה ארגון הצפוי הועבר מתפקידו כחבר הנהלה במשביר וציפו כי ישוב לעבוד בשטח כבעבר, ועל כן וודאי שלא מדובר בשדרוג מעמדו אלא להיפך (ר' פרוטוקול עמ' 82 שורות 32-12 ובעמ' 83 שורות 23-1).

66. עדותו של ברון היתה מהימנה בעניננו ולא מצאנו להטיל ספק בדבריו לפיהם, עם עריכת השינוי הארגוני "הורד" בדרגה ובהנתן לקיחת משרדו הפיזי וסמכויותיו, החליט להתפטר מן העבודה.

67. על צד המבקש להוכיח כי הצד שכנגד לקח שוחד או ביצע מעשה גניבה מוטל נטל הוכחה מוגבר:

"אין מחלוקת שהמערער הוא שנושא בנטל השכנוע, הן לגבי עצם המעילה המיוחסת למשיב והן לגבי הסכום שלטענתו נטל המשיב - באופן עקיף באמצעות רכישת כרטיסי הגרלה - שלא כדין (ע"ע (ארצי) 54598-11-14 כספית ייצוג והפקת אמנים ואירועים בע"מ - רחל ניניו (9.5.18)). בהתחשב בחומרת המעילה והיותה מעשה פלילי, נטל ההוכחה הוא אף נטל מוגבר ( ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל (25.4.06); בר"ע (ארצי) 50624-01-15 אריאל גבאי קידוחים בע"מ - אלכסיי בטורין (31.5.15)) "

(ר' עע (ארצי) 8436-07-19 רוני פדאל - מתן שוורצמן (2019) )

68. וכפי שנפסק בענין מרכולית כוכב בע"מ – עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל (ע"ע (ארצי) 1079/04 (2006)):

"הן בית הדין הארצי לעבודה והן בית המשפט העליון פסקו, שלא די בהוכחה במאזן ההסתברות כנדרש במשפט אזרחי, ובבית הדין לעבודה, אלא דרושה מידת הוכחה מוגברת על מנת לשכנע את בית הדין בעצם קיום העבירה. בית דין זה עמד על כך, ש"מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה" (דב"ע לו/1-3 יגאל הלמן - יוסף וישנגרד - לא פורסם; צוטט בדב"ע מז/4-3 שרה שלפי ואחרים - "אגד", פד"ע כ"ט 56, 49).
בדב"ע נד/31-3 ד"ר אדוארד אוסוסקין ואחרים - מוטורולה ישראל בע"מ (לא פורסם) פיתח בית הדין לעבודה רעיון זה בהסתמכו על הלכת בית המשפט העליון בעניין זיקרי (זיקרי - "כלל" חברה לביטוח בע"מ ( ע"א 475/81 פ"ד מ(1) 589). .....בית הדין הארצי לעבודה ציין, כי ראיות נסיבתיות באשר לביצוע גניבה צריך לבסס כדבעי:
"נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי - צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת (בענייננו למשל טעות, רשלנות, אי-סדרים וכיו"ב) - כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען" (דב"ע נג/79-3 לובה יונייב ואח' - חברת וייסמן תמרוקים בע"מ - לא פורסם) . וראה לעניין זה גם דב"ע נד/196-3 חיים חי (עייש) - עזבון המנוח ישראל דיין ז"ל ואחרים - לא פורסם. מכאן, הלכה פסוקה היא בבית הדין לעבודה, כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בדיון בין עובד למעבידו אין די כי תישקל על פי מידת הסבירות. הלכה זו בוססה במשפט הכללי .
בית המשפט העליון עמד בשורה של פסקי דין, עוד לפני עניין זיקרי, על מידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי שנטענת בו טענה של עבירה פלילית. בע"א 292/64 משה כהן נגד ירמיהו אשד, פ"ד י"ט(1), 414, מקום שם נדונה תביעה כספית המבוססת על טענת תרמית ומעילה, ציין השופט ברנזון (בעמ' 416 של פסק הדין, מול האותיות ה-ז):
"יש לשים לב, כי התביעה לא היתה למתן חשבונות, אלא תביעה כספית רגילה בסכום קבוע המבוססת על טענת תרמית ומעילה. טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגעת בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך טבעי הדבר, שבית המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור... את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע מן הגבוהות ביותר הידועות במשפט האזרחי".

69. המשביר לא הצליח, מכל הטעמים שפורטו לעיל, להוכיח ברמת השכנוע הראויה ובמידת ההוכחה המוגברת המצופה ממעסיק המבקש לשלול מעובדו את פיצויי הפיטורים בטענה כי ביצע עבירה פלילית, כי ברון בצע את המעשים המיוחסים לו.

70. עם קריסת גרסתה של גב' אביטן - אשר טענה כי כל דבריה כפי שנשמעו והוקלטו בחקירתה על ידי החוקרים הפרטיים של המשביר, היו שקר והושמו בפיה וכי נאלצה להסכים ולשתף פעולה עם המשביר היות וזה האחרון סרב לשלם לה תשלומים המגיעים לה בגין עבודות שביצעה נויה, החברה בבעלותה, עד אשר תגבה גרסתה המומצאת אודות השוחד שביקש ממנה ברון – לא עלה בידי המשביר להציג ראיות אחרות וטובות דין כדי לעמוד בנטל השכנוע המוגבר הרובץ לפיתחו.

71. נחזור ונדגיש, כי אי הגשתן של ראיות, שהפכו להיות מהותיות להליך עת התברר כי גב' אביטן אינה עומדת עוד מאחורי הגרסה שנגבתה ממנה על ידי החוקרים הפרטיים באפריל 2016, עומדת למשביר לרועץ. כך, גם אי הגשתם של התחקירים שנערכו כביכול על ידי מר חסאן עת נודע לו מגב' אביטן, לכאורה, כי ברון ביקש שוחד מספקים אחרים מלבדה, אי הצגת ראיות ביחס לטענת מר חסאן כי לאחר שנויה סרבה להמשיך בתשלומי השוחד לברון הוחלפה בכל הפרויקטים על ידי קבלן אחר, וחוסר היכולת של מר חסאן להסביר בעדותו את הקשר בין אזכורן של ההמחאות שביקשה גב' אביטן אישור להפקידן למחרת גביית גרסתה על ידי המשביר והטעם למחווה של רצון טוב שעשה המשביר לגב' אביטן – הקדמת שלושה תשלומים בסכום כולל של 860,000 ש"ח - בעיתוי הזה, עמדו אף הם בבסיס קביעתנו לפיה לא הרים המשביר את הנטל להוכחת טענתו נגד ברון (ר' גם סעיפים 55-54 לעיל).

72. שוכנענו, כי ברון התפטר עקב השנמוך הצפוי במעמדו במשביר וכי הכחשותיו את דבר תשלום שוחד במסגרת חקירתו - אליה הגיע ללא שידע מה מצפה לו, כמו גם דבריה של בת זוגו שאישרה, טלפונית, מתן שירות לנויה - היו אותנטיות. טול והוסף לזה תמיהות נוספות שהעלתה גרסת המשביר, כמו העיתוי בו בחרה, אם בחרה, גב' אביטן להתוודות בפני מר חסאן – ארבע שנים לאחר מתן השוחד כביכול – והצגתן של שלוש חשבוניות שניתנו על ידי בת זוגו של ברון אף שגב' אביטן הודתה בקבלת שתי חשבוניות בתמורה למתן השוחד כביכול, ומסקנתנו היא, כי המשביר לא הוכיח כלל ועיקר דבר קבלת שוחד על ידי ברון.

הפרת הקוד האתי

73. טוען המשביר כי עובדיו חותמים מדי שנה על הקוד האתי שלו, ובחתימתם ברי כי הם מסכימים לאמץ את הוראותיו (ר' סעיף 5 לתצהירו של מר חסאן). ברון חתם על הקוד האתי ביום 15.12.2015, כארבעה חודשים לפני סיום עבודתו. עיון בנוסח הקוד האתי מעלה, כי עסקינן בנוסח הנכון לשנת 2014 (ר' נספח "ב" לתצהירו של מר חסאן) ולא צורפו גרסאות קודמות יותר בחתימת ברון.

74. תחת הכותרת "מניעת ניגוד ענינים וניצול הזדמנויות עסקיות" נכתב:

"התקשרויות של החברה בהסכמי שירותים, רכש, יעוץ וכיוב' יערכו לעולם על בסיס אמות מידה מקצועיות וענייניות הרלבנטיות להתקשרות...עובדי החברה מנועים לנצל עבור עצמם או עבור קרוביהם הזדמנויות עסקיות אשר נוצרו במסגרת פעילותם ו/או מילוי תפקידם בחברה. שקילת טובתו האישית של העובד ו/או מקורביו במסגרת עסקה כזו או אחרת על פני טובת החברה תביא בהכרח לנזק לחברה ועובדי ומנהלי החברה מחוייבים להמנע מכך. כל אחד מעובדי ומנהלי החברה, המוסמך להחליט בפעולה, התקשרות או עסקה במסגרת תפקידו, שכתוצאה ממנה הוא או מקורביו ייצאו או עשויים לצאת נשכרים במישרין או בעקיפין בין אם בכסף, שווה כסף, הנאה או כל רווח אחר (לרבות הנחות, מתנות, העדפה וכיוב'), יימנע מלקבל את ההחלטה בפעולה או בעסקה אלא יציג את הנושא להחלטת הממונה עליו תוך פירוט טובת ההנאה שהוא או בני משפחתו או מקורביו עשויים להפיק ממקרה זה".

75. הקוד האתי לא יועיל, איפוא, למשביר בטענותיו, משאין בנוסח המפורט לעיל את שמבקש המשביר לקרוא לתוכו. יתרה מכך. במועד בו חתם ברון על הסכם ההעסקה ואף במועד בו התקשרה פפיון עם נויה לצורך מתן השירותים לא בא לעולם הקוד האתי. נזכיר, ברון חתם על הקוד האתי בשנת 2015 ואילו ההתקשרות הנטענת בין נויה ל"פפיון" ארעה בשנת 2012 (לתצהירו של מר חסאן צורפו שלוש חשבוניות לתאריכים 30.5.2012, 1.7.2012 ו-1.8.2012 על סך כולל של 38,850 ש"ח (כל אחת מהחשבוניות על סך 12,950 ש"ח כולל מע"מ) (ר' נספח ה" לתצהירו של מר חסאן)).

76. משמע, נסיונו של המשביר להאחז בקוד האתי שנחתם למעלה משנתיים לאחר קרות הארועים הנדונים, כמוצא שלל רב וכנימוק לשלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לברון, דינה להדחות.
77. מר חסאן כתב בתצהירו, כי ברון התחייב בהסכם ההעסקה כי "לו ו/או לבני משפחתו לא יהיה אינטרס או קשר, ישיר או עקיף, עם גורם הקשור לתובעת ובכלל זה נאסר עליו לקבל טובות הנאה ו/או על מי מבני משפחתו הקרובה ליתן כל שירות לספקיה של התובעת ו/או לגורמים הקשורים עימה" (ר' סעיף 6 לתצהירו). סעיף 20 לחוזה ההעסקה של ברון מיום 30.7.2003 (ר' נספח "א" לתצהירו של מר חסאן) שכותרתו: "אינטרסים מנוגדים לחברה של עובד החברה או בני משפחתו", קובע:

"א. לעובד או לבני משפחתו לא יהיה אינטרס או קשר ישיר או עקיף, עם גורם חיצוני הקשור או שלידיעתו עשוי להיות קשור עם החברה או מתחרה בה או עשוי להתחרות בה, אלא אם כן דיווח בכתב על כך למנהל הכללי של החברה, קודם חתימתה על כתב זה או קודם להיווצרות האינטרס או הקשר הנ"ל.
במקרה כזה זכאית החברה להפסיק לאלתר את עבודתו, או להתנות תנאים בקשר להמשך העסקתו על ידה.
ב. אם ובמידה ובגדר סמכויותיה בחברה לסכם ו/או להחליט ו/או לייעץ ו/או אם הנו נוטל חלק בכל צורה שהיא אחרת בכל מהלך של רכישת טובין, נכסים וקבלת שירותים על ידי החברה מספקים ו/או מוכרים ו/או של מכירת טובין, שירותים ו/או נכסים על ידי החברה ללקוחות ו/או של התקשרו עסקית אחרת בכל צורה שהיא על ידי החברה עם צד שלישי, לא יהיה במישרין או בעקיפין (כולל בני משפחתו בכל אינטרס או קשר עם או אצל אותו לקוח, ספק, מוכר ו/או צד שלישי כאמור (כולל לקוח, ספק, מוכר ו/או צד שלישי פוטנציאלי שעומד להתקשר עם החברה). אלא אם דיווח על כך בכתב ומראש למנהל הכללי של החברה. במקרה כזה זכאית החברה להפסיק לאלתר את עבודתו ו/או להעבירה לתפקיד אחר ו/או להתנות תנאים בקשר להמשך העסקתו.
ג. העובד לא יקבל וכן בני משפחתה בידיעתה לא יקבלו מכל גורם שהוא, הקשור או העשוי להתחרות בו, כל מענקים, מתנות, הלואות (למעט הלוואות בנקים, גם אם הם קשורים עם החברה, ובתנאי שההלוואות ניתנות בתנאים מקובלים ללקוחות אחרים בבנק), אירוח (למעט אירוח במהלך העסקים הרגיל ולצורכי עסקי החברה) או כל טובת הנאה אחרת בין כספית ובין בכל צורה אחרת, כולל הבטחה או התחייבות שתקוים בעתיד".

(כל השגיאות במקור – י.ז.ג) (הדגשה שלי – י.ז.ג)

78. ברון ציין בתצהירו, כי "סעיף המונע קשר של בני משפחה עם ספקים שלעובד יש קשר עימם במסגרת עבודתו, יכול להגביל או לחייב את העובד בגין מעשיו שלו, אך אינו יכול להגביל אותו או לחייב אותו בשל מעשה של צד ג' שמעולם לא חתם על ההסכם ורשאי לעשות ככל שיחפוץ" (ר' סעיפים 29-28 לתצהירו). ברון לא מצא, אם כן, כל פסול בכך שבת זוגו תתן שירותים לספק של המשביר (ר' רישת סעיף 28 לתצהירו). מנגד טען המשביר כי עצם הפרת הוראת הסכם ההעסקה מזכה אותו, בנוסף ובנפרד מהוראות הקוד האתי, בשלילת פיצויי הפיטורים של ברון. גם טענה זו דינה להדחות. נסביר.

79. עיון בנוסח סעיף 20(ג) להסכם ההעסקה מעלה, כי על פי הוראותיו נדרשת ידיעת העובד או בן המשפחה כי אותו גורם עימו מבקש בן המשפחה להתקשר או ממנו הוא קיבל או עתיד לקבל טובת הנאה בכסף או בשווה כסף, קשור עם המשביר או מתחרה בו.

80. בפרשת שבס נכתב:

"על עובד הציבור הפועל במסגרת מילוי תפקידו מוטלת חובת נאמנות כלפי הציבור. בעשיית מעשה הנתון לסמכותו של עובד הציבור חרף קיומו של ניגוד בין חובתו לפעול במילוי תפקידו באמונה לבין עניין אישי או פרטי שיש לו בעשיית המעשה, יש, בעיקרון, משום סטייה מחובת הנאמנות המוטלת עליו. אך כדי שסטייה כזאת תהיה הפרת אמונים ותצדיק את הרשעת העובד בעבירה לפי סעיף 284 לחוק, צריך בית -המשפט להשתכנע כי במעשהו של העובד התקיים רכיב הפגיעה בציבור, וכי בשעת עשיית המעשה התקיים בעובד היסוד הנפשי של מודעות. ביחס להיות המעשה "פוגע בציבור".

(הדגשה שלי – י.ז.ג)
(ע"פ 332/01 מדינת ישראל נ' שבס פ"ד נז(2) 496, 523-522)

על דרך ההיקש (שהרי ב ענין שבס עמדה על המדוכה חובת הנאמנות של עובד ציבור ואילו בעניננו עסקינן בחברה פרטית) , ומבלי שיהיה בדברינו כדי להמעיט בחשיבות חובת הנאמנות של עובד למעסיקו נאמר, כי הוכחת היסוד הנפשי של מודעות והפגיעה בציבור/במעסיק הם אבן בוחן במסגרת החלטת בית הדין האם לשלול את פיצויי הפיטורים מעובד בכיר בחברה פרטית שנטען כי פעל בניגוד ענינים.

81. יתרה מכך. בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס (פ"ד נט (4) 385, 419 (2004)) נכתב:

"לא כל ניגוד עניינים גורר פגיעה מהותית באינטרס המוגן. זו תלויה במהותו ובאופיו של ניגוד העניינים. בהקשר זה יש להתחשב, בין השאר, בעוצמת ניגוד העניינים; במידת הסטייה מהשורה, אם הייתה כזו; במעמדו של עובד הציבור בהיררכיה הציבורית ובהשפעת פעולותיו על עובדי מדינה ועל הציבור. נעמוד בקצרה על היבטים אלה. אין הם רשימה סגורה, והם לא באו אלא להצביע על נסיבות טיפוסיות שיש בהן כדי להשליך על קיומה של פגיעה מהותית באינטרס המוגן שעה שעובד הציבור פועל בניגוד עניינים.
ככל שעוצמת ניגוד העניינים חריפה יותר, כן מתחזקת האפשרות לפגיעה מהותית באמון הציבור, בטוהר המידות או בתקינות פעולת המינהל. לא הרי קירבת משפחה הדוקה ופעילה כהרי היכרות מזדמנת. לא הרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר כספי אישי או על אינטרס כלכלי כהרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר מוסדי".

82. סבורים אנו, כי בנסיבות מסוימות יכולה התקשרות בן משפחתו של עובד, וודאי עובד בכיר המהווה חלק משכבת ההנהלה, עם סַפַּק של המעסיק, לגרום לכל הפחות להרמת גבה ובמקרים מסוימים להציף ספקות בדבר אותנטיות ההתקשרות ובחינת השלכותיה על המשך העסקתו של העובד וחובת תשלום פיצויי הפיטורים לעובד. ואולם, בנסיבות שהתבררו ואף אם נאמר כי ברון עצם עיניו בכך שלא טרח לוודא עם בת זוגו האם ניתן על ידה שירות לסַפַּק של המשביר, אין די בעצימת העיניים של ברון ובעובדות שהתבררו כדי להוות עילה לשלילת פיצויי הפיטורים. נסביר להלן מסקנתנו זו.

83. ברון נחקר על ידי החוקרים הפרטיים שנשכרו על ידי המשביר פעמיים (ר' נספח לתצהירו של מר פרטוק). בחקירתו הראשונה לאחר שנחשף בפניו כי העסק המנוהל על ידי בת זוגו הנפיק חשבוניות לנויה בסך כולל של כ 40,000 ש"ח טען ברון "כי איננו יודע במה מדובר וכי יתכן מצב שמדובר בחשבוניות שהונפקו עבור תשלומים בגין עבודות ביצעה זוגתו לחברת נויה".

84. בחקירתו השניה של ברון סיפר לחוקרים הפרטיים כי בתקופה בה שימש כמפקח המלאי של המשביר, אף שלא צוין באיזו שנה ארע הדבר, ביצעה בת זוגו עבודות עבור עאמר מסלמני, שהוא ספק כלי בית של המשביר. לטענתו של ברון לא עמד בקשר עם אותו ספק שנים רבות.

85. עוד אישר ברון בחקירתו, כי "הוא מודע לקוד האתי וכי ידע שזוגתו עושה עבודות לספק של המשביר והוא טעה שלא דיווח על כך לממונים עליו". הדברים נאמרו ביחס לספק כלי הבית, מסלמני, לו עשתה בת זוגו של ברון חדר תצוגה ורכשה עבורו דקורציות. ברון זכר ספק נוסף שיתכן ובת זוגו ביצעה עבורו עבודות והוא ספק הלבשה, אם כי לא היה בטוח בפרטים.

86. ברון המשיך וסיפר בחקירתו:

"ביחס לחברת נויה וטענותיה של מיכל אביטן המשיך הנ"ל להכחיש טענותיה. ביחס לחשבוניות של "פפיון" טען כי זוגתו סיפרה לו כי פגשה את שמעון אביטן בשנת 2011 או 2012 וכי בכוונתה לבצע לו עבודות. זוגתו סיפרה לו כי היא בצעה עבודות ייעוץ לאביטן. מדובר בעבודות ייעוץ של מספר שעות חודשיות ואביטן שילם לה על כך. לדבריה שמעון אביטן ביקש ממנה ייעוץ בנושא רהיטים וחנויות הואיל ובאותה תקופה היה במגעים לרכוש מפעל ונגריות והיא נתנה לו את הייעוץ".

87. בחקירתו בפנינו העיד ברון, שבמעמד ה"אמבוש" כלשונו, שעשה לו המשביר במסגרתו הופגש, בלא ידיעתו, עם החוקרים הפרטיים, נחשף לראשונה לעובדת מתן השירותים על ידי בת זוגו באמצעות "פפיון" לנויה (ר' פרוטוקול עמ' 88 שורות 31-11). עם זאת הודה בכנות, שלוּ היה יודע שבת זוגו נותנת שירותים לספקים של המשביר היה מונע זאת או מדווח על כך (ר' פרוטוקול עמ' 90 שורות 3-1). גם בחקירתו על ידי החוקרים הפרטיים ציין, כי טעה שלא דיווח על קשריה של בת זוגו עם ספק כלי הבית של המשביר, על ההתקשרות בין בת זוגו לאותו ספק ידוע.

88. בית הדין הארצי חזר ושנה, כי "ההתקשרות בין עובד למעסיק והיחסים ביניהם, מעצם טיבם וטבעם, הם בעלי אופי מיוחד, בהיותם חוזה יחס מתמשך. בהתאם, ומכוח יחסי האמון Fiduciary Relationship ולאור עקרון תקנת הציבור, חלות על העובד ועל המעסיק, במהלך יחסי העבודה ובסיומם, חובות מוגברות של תום לב, אמון, גילוי, והגינות. חובות אלה, הן ' חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים', המשליכות על זכויותיהם של העובד והמעסיק כאחד".(ר' עע (ארצי) 1828-10-11 ורד זפרן גני -האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" (2012) ; ברע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן נ' בסט שרותי קירור בע"מ (2017)) (ר' גם סעיף 21 לסיכומי המשביר).

89. שוכנענו, כי ברון לא ידע שבת זוגו נותנת שירותים לנויה, אשר נכון לאותם זמנים נתנה שירותי בניה למשביר ובלשונו:

"ת. זה משהו שהיא עשתה לא דרכי, אני לא עשיתי, אני לא הייתי מעורב בכל הנושא הזה...
ש. אתה לא היית מעורב?
ת. לא.
. . .
ש. אתה אומר, קודם כל אתה אומר, שלא ידעת ולכן בעצם אי אפשר לטעון נגדך כי לא ידעת?
ת. אכן כן"

(ר' פרוטוקול עמ' 85 שורות 28-10)

ובהמשך –

"ש. אם ילדיך, שיודעת שאתה עובד במשביר לצרכן, כי גם היא עבדה, שיודעת שאתה מנהל בכיר...היא לא מספרת לך שהיא נתנה שירותים לנויה?
ת. לא...אתה חושב שאני מכיר את כל מי שהיא עובדת איתו?"

(ר' פרוטוקול עמ' 87 שורות 32-26 ובעמ' 88 שורות 2-1)

90. יסוד המודעות הנדרש מכח סעיף 20 (ג) לחוזה ההעסקה של ברון כלל אינו מתקיים בעניננו. חשוב מכך. בת זוגו של ברון היתה, כך עלה מן החקירה, המעצבת הראשית של המשביר ושנים לאחר שעזבה את עבודתה במשביר פנו אליה ספקים של המשביר, שאינם קשורים לעבודתו של ברון על מנת שתספק להם שירותים (ר' פרוטוקול עמ' 86 שורות 15-12).

91. בנסיבות אלה בהן יתכן ונויה, שעבדה עם המשביר משנת 2008 (ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 9-5), הכירה את בת זוגו של ברון לאור תפקידה כמעצבת הראשית של המשביר, דהיינו: עוד בטרם עזבה בת הזוג את עבודתה במשביר העובדה כי מספר שנים לאחר מכן מצאה לנכון נויה, באמצעות מר אביטן, עת נדרשה לשירותי עיצוב, ליצור קשר עימה, אינו מצביע בהכרח על התקשרות פסולה שמטרתה לשאת חן בעיני ברון או לטעת ספֵק בכשרות המניעים להתקשרות.

92. טוען המשביר בסיכומיו כי ספֵק אם עסק, שעיקר עיסוקו בעבודות נייר, סיפק שירותים לנויה המתמחה בעבודות בניה בהקף של עשרות אלפי שקלים (ר' סעיף 46 לסיכומי המשביר). אלא מאי? לגרסתו של מר אביטן נתנה בת זוגו של ברון – שהיא מעצבת בהכשרתה וניסיונה – שירותים לנויה אשר שקלה לרכוש מפעל רהיטים (ר' גם סעיף 47 לסיכומי המשביר). לא בכדי על גבי החשבוניות שהנפיקה פפיון עבור שירותיה של גב' רניה גבריאל ברון, בת זוגו של ברון, נכתב "ייעוץ".

93. עם זאת, ברור כי ברון עצם עיניו אל מול האפשרות כי בת זוגו ממשיכה להתקשר עם ספקים אשר נותנים שירותים למשביר בהווה במקביל לכהונתו בתפקיד מנהל אגף תפעול והיותו חבר הנהלה (ר' נספח א/3 לתצהירו של מר חסאן) אך לא היתה לו ידיעה ממשית וקונקרטית בדבר קשריה עם נויה, אשר היו, כזכור, חד פעמיים ונמשכו תקופה קצרה.

94. שאלנו את עצמנו האם בנסיבות אלה יש להורות על שלילת פיצויי הפיטורים של ברון, כולם או מקצתם. בפסיקה נקבעו דברים אלה היפים לעניננו:

"התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06].
בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן:
השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;
השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01]".

(עע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב (2007))

96. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעע (ארצי) 42510-06-15 אלכסנדר פינדיורין - בן ציון זיסמן (2017) אישר בית הדין הארצי לעבודה את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה אשר הורה על שלילתם המלאה של פיצויי הפיטורים של המערער, אשר הועסק כנהג משאית אצל המשיב ופוטר בחלוף שבע שנות עבודה עקב הודאתו בשלושה מעשי גניבה של סולר.

97. בענינו של אברהם דוד שלל בית הדין האזורי לעבודה מהתובע 35% מפיצויי הפיטורים ופסק לו, למעשה, 65% מסך פיצויי הפיטורים להם היה זכאי. בית הדין הארצי לעבודה שדן בערעור שהגיש התובע אישר, ברב דעות, את קביעתו זו של בית הדין האזורי. עם זאת, כב' השופטת חני גנדלר אופק סברה, שאין די בשלילת 35% מפיצויי הפיטורים שהגיעו לתובע/המערער עם פיטוריו וכי יש לשלול ממנו 30% נוספים. משמע: להעמיד את התשלום המגיע לו על 35% מסך פיצויי הפיטורים להם היה זכאי ואילו ס. הנשיאה, כב' השופט איטח סבר, שיש לשלול את מלוא פיצוי הפיטורים שהיה זכאי להם המערער. להלן יובא ציטוט מדבריה של כב' השופטת גנדלר אופק:

"פסיקת פיצויי פיטורים מלאים – כפי שביקש העובד - אינה נותנת כל משקל לחומרה המיוחדת שבהתנהגותו, עת נטל חלק בפעילות יזומה ומתוכננת בה נמנעה גישת בעל העסק לחצריו באמצעות מאבטחים ששכרו. במוקדה של מניעת הגישה באמצעות שכירת מאבטחים מצוי כוח הזרוע, ושימוש בכוח זה פסולה בכל הקשר, לרבות במערכת יחסי העבודה עת נמנעת כניסת בעל עסק לעסקו. מנגד, שלילתם המלאה של פיצויי הפיטורים אינה נותנת ביטוי לתקופת ההעסקה הממושכת ( בת כ-24 שנים), אשר בחלק הארי ממנה ( כ-21 שנים) מילא את תפקידו במסירות ובנאמנות כלפי המנוח, אשר אותו זיהה מבחינה סובייקטיבית כמעסיקו בפועל. משכך, לא ניתן להתעלם ממסירותו למנוח במשך שנות ההעסקה המשותפות מחד, ומהתרומה שהיתה לדרך בה כלכל המנוח את ענייניו למתיחות בנוגע לשאלת הבעלות בעסק מאידך. בשים לב לשיקולים אלה, אני סבורה כי אין מקום לשלול באופן מוחלט את הזכאות לפיצויי פיטורים במקרה זה על אף חריגותו. מכאן, אני אף סבורה כי במקרה דנן הפחתת הזכאות לפיצוי פיטורים היא הדרך ליתן ביטוי למארג השיקולים המורכב כאמור לעיל.
אשר למידת ההפחתה, אני סבורה כי באיזון שערך בית הדין האזורי לא ניתן משקל מספיק לצד החומרה שבהתנהגות העובד ולכך כי אף אם חפץ להגשים את רצון המנוח בכל הנוגע לבעלות בעסק- היה עליו לעשות כן באמצעים חוקיים, לרבות פניה לערכאות, ולא באמצעים כוחניים. מכאן כי במסגרת קביעת משקלם היחסי של השיקולים השונים, וכביטוי למורת הרוח מהאמצעים הכוחניים שהעובד נטל בהם חלק – לדעתי יש מקום להפחתה נוספת משיעור פיצוי הפיטורים כך שהעובד יהא זכאי ל-35% מהם בלבד".

(עע (ארצי) 32392-12-17 אברהם דוד - לחמניה טריה-ג'וני בכרם בע"מ (2018)) .

98. בסעש (ת"א) 41363-03-13 אורי יוסקוביץ - טלרד נטוורקס בע"מ (2017)) שניתן על ידי מותב בראשותה של כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ דובר בעובד הנתבעת אשר הקים מיזם, כחצי שנה לפני שפוטר, המתחרה בחברה הנתבעת והשקיע בהקמתו וניהולו שעות רבות על חשבון שעות עבודתו אצל הנתבעת ואף שיתף במיזם שניים מעובדי הנתבעת. ובלשון המותב: "התובע ניצל את מעמדו בטלרד כדי לקדם את המיזם שלגביו לא שיתף את המעסיק ואף הסתיר ממנו". עוד נכתב בפסק הדין כי "התובע חבר לעובדים אחרים, הוא התקשר עם גורמים שונים תוך הצגת מצג כאילו ההתקשרות נעשית בשם טלרד, הוא חתם על הסכמי סודיות בשמה, השקיע חודשים של עבודה והגיש בקשה למימון המיזם למדען הראשי בישראל. כל זאת מבלי ליידע את החברה שבה עבד באחד התפקידים הבכירים, בשכר גבוה יחסית". אף על פי כן שילמה טלרד לתובע את פיצויי הפיטורים במועד סיום עבודתו.

במסגרת הערעור שהגיש העובד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה חייב בית הדין הארצי את העובד/המערער לשלם למשיבה/המעסיקה פיצוי בגובה 100,000 ש"ח בשל ה"נסיבות (ה)חמורות המהוות הפרה חמורה של חובת נאמנות העובד כלפי מעסיקו" וציין כי יתכן והיה מקום לשלול את פיצויי הפיטורים שלו אך מאחר ואלה שולמו זה מכבר, לא מצא בית דין להתערב בכך ( עע (ארצי) 28788-11-17 אורי יוסקוביץ - טלרד נטוורקס בע "מ (2018)).

99. בעניננו, כזכור, נדחתה טענת המשביר בדבר שוחד שביקש וקיבל ברון והשאלה העומדת על הפרק היא האם בשל עצימת העיניים של ברון, אשר לא בירר עם בת זוגו ולא ביקש כי תדווח לו על כל מקרה בו התבקשה לספק שירותים, בתשלום או שלא בתשלום, לספק של המשביר, וודאי מי שהכירה ככזה מתקופת עבודתה במשביר, יש לשלול את כל או חלק מפיצויי הפיטורים של התובע.

100. הווה ידוע לכל, כי הפיטורים עצמם הם עונש לעובד, גם אם משולמים לו פיצויי פיטורים (עע (ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ (2009)). לא מצאנו כי התנהגותו של ברון מצדיקה שלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לו, כולם או חלקם. אף אם נכון לחדד את הנהלים באזני עובדי המשביר, וודאי הבכירים שבהם, ולהבהיר כי אף עצימת עיניים אל מול התקשרות של ספק עם בן משפחה של עובד וודאי עובד בכיר יכול ותחשב כעבירת משמעת, לא מצאנו כי במקרה זה - בו לא היה ברון מודע להתקשרות בין בת זוגו לנויה, התקשרות שככל הנראה היא תוצאתה של הכרות מוקדמת בין נויה לבין מי ששימשה כמעצבת הראשית של המשביר - לשלילת פיצויי הפיטורים תהיה השפעה על הקף ההרתעה ביחס לעובדים אחרים. מדובר בנסיבות ייחודיות שספק אם רלבנטיות למי מעובדיו האחרים של המשביר.

101. זאת ועוד. אין חולק כי ברון עבד במשביר משנת 1997 (אף שהסכם ההעסקה שלו נחתם בשנת 2003 ועל גבי תלוש השכר שלו נספח "י" לתצהירו של מר חסאן נכתב כי ותקו נמנה מ 1.7.2005) (ר' סעיף 6 לסיכומי המשביר) ובמשך כמעט 20 שנה. ברון קיבל שתי תעודות הצטיינות, בשנת 2007 ובשנת 2009 (ר' סעיף 8 לתצהירו ונספח "א" לתצהיר) ולאחר כניסתו לפירוק של המשביר לצרכן היה מבין העובדים שנקלטו על ידי הרשת להמשך עבודה בקבוצת המשביר לצרכן. לא נטען וודאי לא הוכח כי נגרם למשביר נזק מעצם ההתקשרות בין נויה ל"פפיון" ויש ליתן את הדעת על כך שמדובר בהתקשרות ספורדית, יחידה, וקצרת טווח (יעוץ בן מספר שעות בגינו שולמו שלושה תשלומים על פני שלושה חודשים בלבד - מיום 30.5.2012 עד ליום 30.8.2012 - בשנת 2012).

102. מכל הטעמים המפורטים לעיל אנו דוחים את תביעת המשביר לשלול, בדיעבד, את פיצויי הפיטורים של ברון וזאת מבלי שמצאנו להדרש לשאלה האם הדיון בסוגיה שלילת פיצויי הפיטורים רלוונטי לעניננו מקום בו ברון התפטר מעבודתו במשביר ולא פוטר .

תביעת ברון

103. היות וקבענו כי לא קמה למשביר עילה לשלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לברון, אנו מקבלים את תביעתו של ברון ומורים למגדל חברה לביטוח בע"מ ואיילון-פיסגה קרן פנסיה להעביר לבעלותו של ברון את מלוא הכספים והזכויות, לרבות הכספים שנצברו במרכיב הפיצויים בקופת הגמל מתקופת עבודתו במשביר.

104. המשביר ימציא, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, לברון באמצעות ב"כ, טופס 161 חתום וערוך כדין בצירוף דו"ח יתרות פיצויים.

105. המשביר הודה בכתב התביעה, כי בשל מעשיו של ברון קיזז ממשכורתו האחרונה ומגמר החשבון שנערך עימו את סכום הפיצוי המגיע לו, לטענתו, מברון בשל הפרת חובת תום הלב והפרת חובת הנאמנות (ר' סעיפים 49-45 לכתב התביעה). המשביר הדגיש כי לא מדובר בנזק ספציפי אותו ניתן להפרע מברון אלא ב"פיצוי כללי שאינו נובע מנזק כספי מוכח" (ר' שם).

106. גם מר חסאן בחקירתו לא ידע להשיב, מדוע סבר המשביר כי בנוסף לשלילת מלוא כספי הפיצויים שנצברו לזכות ברון בקופות הגמל השונות (ר' נספח לכתב התביעה של ברון) בסך של 207,367 ₪, נתבע מברון פיצוי בגובה 288,000 ש"ח והודה, כי לא מדובר בסכום קצוב או בגובה הנזק שנגרם למשביר אלא כי מדובר ב"ייעוץ משפטי וכלכלי" (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 24-6 ; סעיף 55 לסיכומי ברון).

107. סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע: "חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". בדב"ע (ארצי) נד/3-101 יעקב עמנואל – שופרסל בע"מ ואח' (1995)) נקבע, כי על ניכוי שמבוצע מן השכר בגין חוב של עובד לענות על ההגדרה חוב "קצוב ומוכח". מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי אי תשלום שכרו של ברון, פדיון דמי החופשה ודמי ההבראה לא היה פועל יוצא של קיזוז סכום קצוב ומוכח שחב ברון למשביר אלא מהלך העומד בניגוד מוחלט לחוק ולפסיקה.

108. המשביר ניצל לרעה את כוחו עת בחר לשלול מברון את שכרו האחרון ואת תשלומי גמר החשבון אף שידע והצהיר בריש גלי, כי לא מדובר בקיזוז של סכום קצוב ומוכח, אף שזהו המקרה היחיד המותר בקיזוז בהתאם לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 והפסיקה מכוחו ביחס לעובד המסיים את עבודתו אצל מעסיקו.

109. אנו סבורים כי יש להרתיע מעסיקים מהתנהגות קלוקלת ששמה לה למטרה לנצל את יתרון הגודל של המעסיק והמשאבים העומדים לרשותו כמו גם השליטה על שכרו של העובד, מפני התנהגות דומה. מעת לעת אנו מוצאים עצמנו נתקלים במעסיקים המסרבים לערוך לעובדיהם גמר חשבון ולשלם את המגיע להם, אף אם הודו במסגרת כתבי הטענות כי נותרו חייבים לעובד סכומים כאלה או אחרים, ו"בוחרים" להמתין עד אשר בית הדין יכריע במחלוקת או שהעובד יתרַצה ויתפשר.

110. משכך, לא זו בלבד שעל המשביר לשלם לברון, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכום שלא שולם עד היום בגין שכר אפריל 2016, דמי ההבראה ופדיון ימי החופשה בסך של 15,611.74 ש"ח בערכי נטו (ר' נספח "י" לתצהירו של מר חסאן) מצאנו לחייבו בתשלום פיצויי הלנה בשיעור של 150% מהסכום שקוזז ולא שולם שלא כדין. לפיכך יעמוד שיעור פיצויי ההלנה על 23,418 ש"ח.

111. בנוסף לסכומים שנפסקו כאמור לעיל בסך של 39,029.74 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין למשביר וישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד תשלומם בפועל לברון, ישתתף המשביר בהוצאות ברון, בסכום של 30,000 ש"ח, אשר ישולם אף הוא בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו. למען הסדר הטוב נציין, כי מאחר ופסקנו פיצויי הלנה בשיעור 150% מהסכום שקוזז, שלא כדין, משכרו של ברון - מתוך מטרה להרתיע מעסיקים מהתנהגות בחוסר תום לב , כזו שנתגלתה לפנינו במסגרת ההליך - קבענו כי הסכומים שנפסקו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד המצאת פסק הדין למשביר ולא ממועד הגשת התביעה.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"א, (02 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אריה סומר
נציג ציבור עובדים

יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת

מר דוד פריד
נציג ציבור מעסיקים