הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 23799-08-17

03 פברואר 2020

לפני:

כב' השופטת שרון אלקיים
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים אפל

התובע
איברהים עוויסאת ת.ז XXXXX589
ע"י ב"כ: עו"ד דוד קפוסטין
-
הנתבעת
מוסך העוגן בע"מ ח.פ 511305773
ע"י ב"כ: עו"ד נמרוד ערב

פסק דין

  1. לפנינו תביעתו של מר עוויסאת איברהים (להלן – התובע) נגד חברת מוסך העוגן בע"מ (להלן – הנתבעת).
  2. העדים

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
מטעם הנתבעת העיד מר מירב ספיר, בעל המניות ומנהל חברת מוסך העוגן בע"מ (להלן – מר ספיר).
3. יריעת המחלוקת
בכתב התביעה עתר התובע לתשלום סעדים רבים הכוללים פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, תוספת גמול עבודה ביום המנוחה השבועי, תוספת ותק, גמול עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
בתצהירו זנח התובע את התביעה לתשלום עבור עבודה ביום המנוחה השבועי. כמו כן הפחית את הסכום הנדרש בגין הפרשה לקרן השתלמות מסך של 10,322 ₪ בכתב התביעה לסך של 2,301 ₪ .
4. בסיכומיו חזר בו התובע מתביעתו לתוספת ותק ולגמול עבודה בשעות נוספות. כך, שהמחלוקות שנותרו בפנינו להכרעה הן:
א. האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות?
ב. האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע?
5. העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מכתבי הטענות, התצהירים והעדויות שהוצגו לפנינו:
א. התובע עבד כמכונאי רכב החל מיום 8.7.07 ועד לפיטוריו ביום 10.1.12.
ב. הנתבעת היא חברה פרטית המנהלת מוסך שרות מורשה של יבואני הרכב דלק מוטורס וצ'מפיון מוטורס.
ג. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המוסכים.
ד. התובע עבד במתכונת עבודה קבועה בימים א' – ה' בין השעות 8:00 – 16:30 ובימי שישי בין השעות 8:00 – 13:30.
ה. עם תחילת העסקת התובע, הוא חתם על טופס הודעה לעובד על תנאי העסקתו. במסגרת טופס זה פורטו שעות עבודתו, תפקידו, שם הממונה הישיר, שכרו ויום מנוחתו השבועי.
ו. בחודש דצמבר 2007 ביצעה הנתבעת בדיקה יזומה של דו"ח הנוכחות לחודש זה, ומצאה כי התובע לא הקפיד על החתמת כרטיס נוכחות בסיום ההפסקה והתובע נתבקש להקפיד על החתמת כרטיסו.
ז. הנתבעת ביצעה בדיקה יזומה של זמני הגעת עובדיה לעבודה, וביום 8.2.2009 כתבה מכתב לתובע בו הודע לו כי הוא נוהג לאחר לעבודה והוא התבקש להקפיד על זמני הגעתו.
ח. בחודש דצמבר 2010 קיבל התובע תוספת שכר. במכתב מיום 7.12.2010 ציינה הנתבעת כי תוספת שכר זו ניתנה כביטוי להערכת התובע על מאמציו ותרומתו לעבודה במוסך.
ט. ביום 12.4.2011 נכתב מכתב נוסף שנושאו התנהגות התובע בתקופה שקדמה למכתב זה. במסגרת מכתב זה צוין כי משהנתבעת לא נעתרה לבקשת התובע להעלאת שכרו חלה ירידה משמעותית בתפוקות עבודתו וכי הוא ממשיך לנהוג כראות עיניו ובניגוד לנהלי הבטיחות במקום העבודה. בנוסף, פורט מקרה ספציפי, הנוגע לבטיחות, שאירע ביום כתיבת המכתב, בעקבות אירוע זה הושעה התובע מעבודתו למשך 3 ימים.
י. ביום 11.10.2011 נכתב לתובע מכתב שכותרתו "התראה לפני פיטורין" המפרט מקרה נוסף שבו לאחר שהתובע טיפל ברכב נמצאו ברכב ליקויים בטיחותיים. בנוסף, נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים:
"בזמן האחרון חל שינוי מהותי בהתייחסותך למקום העבודה, לעבודתך ולממונים עליך.
זלזולך למקום מרגשת בזה, שלמרות בקשותיי והזהרותיי הנך ממשיך לשמוע במהלך העבודה את מכשיר הטלפון כשהן מחוברות עם אוזניות לאוזניך. אייני מבין איך אדם יכול להיות מרוכז בעבודה שכל המוח שלו עסוק ומרוכז בלשמוע דרך מכשיר פלפון מוזיקה, שיחות או כל דבר אחר שאינני יכול לנחש. חרף שיחות שנערכו עמך בעבר, לרבות פגישה שהסתיימה בהשעייתך מהעבודה למשך שלושה ימים בתאריך 24.04.2011, למרות זאת הנך ממשיך בדרכך זו. יכולותייך ידועות לכל אך הנך בוחר, שלא לממשם במקום עבודתך וסיבותיך עמך. אי-לכך, הנך מקבל התראה אחרונה לפני שאחליט על פיטוריך בלט בררה..." (להלן – מכתב ההתראה) (הטעויות במקור – הערת המותב).
יא. ביום 10.1.2012 נכתב לתובע מכתב שכותרתו "סיום העסקתך" בו נכתבו הדברים הבאים:
"במהלך הזמן האחרון חל שינוי מהותי בהתייחסותך למקום העבודה, לעבודתך ולממונים. חרף שיחות שנערכו עמך לרבות פגישה שהסתיימה בהשעייתך מהעבודה למשך שלושה ימים המשכת בדרכך זו.
לאחרונה, החלת בהמרדת עמיתיך לעבודה תוך התססתם כנגד מעסיקך, עובדה שלא אוכל לחיות עמה.
בצר לי, הובא לידיעתך כי גם תפוקותייך הנן מהנמוכות ביותר במרכזנו, וזאת כתוצאה ישירה של בחירתך.
יכולותייך ידועות לכל אך בחרת שלא לממשם במקום עבודתך וסיבותיך עמך.
אי-לכך, תופסק העסקתך באופן המיידי בחברתנו, וזאת החל מתאריך מסמך זה.
הריני לאשר בזאת העסקתך בחברתנו החל מתאריך: 08.07.2007 ועד לתאריך 10.01.2012.
תשלום בגין הודעה מוקדמת ישולם במשכורתך בחודש הבא עד לתאריך ה- 10.02.2012.
אנו מצידנו נדאג להעביר לידיך את המגיע לך על-פי החוק וזאת כמובן לאחר השבת הציוד עליו הנך חתום, לרבות בגדי העבודה."
(להלן – מכתב סיום העסקה).
יב. תביעת התובע הוגשה ביום 10.8.2017 היינו, בחלוף למעלה מחמש שנים ממועד פיטוריו.
דיון והכרעה
האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות?
6. לטענת התובע, במשך תקופת העסקתו הנתבעת לא הפרישה עבורו לקרן השתלמות בשיעור 2.4%. בתצהירו טען התובע בהקשר זה כי הנתבעת לא הפרישה עבורו את הסכומים המגיעים לו כהפרשה חייבת לקרן השתלמות בשיעור 0.2%.
7. לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף המוסכים קיימת חובת הפרשה לקרן השתלמות שתנוהל על ידי חברת מבטחים בשיעור של 0.2% משכר העובדים. הפרשה זו אינה למטרת צבירה אישית ולא מדובר בקרן השתלמות אישית של העובד אלא, בקרן השתלמות של כלל עובדי המוסכים והכספים שנצברים בקרן השתלמות זו משמשים להכשרה מקצועית של העובדים ולהשתלמויות שונות. הנתבעת מוסך מורשה והיא מקיימת השתלמויות מקצועיות לעובדים על חשבונה בהתאם להנחיות היבואנים על כן, הנתבעת לא חייבת בהפרשות להשתלמויות מקצועיות שממילא מבוצעות על ידה.
8. לאחר שבחנו את טענות הצדדים והוראות ההסכמים הרלבנטיים בענף המוסכים, הגענו לכלל מסקנה כי מדובר בקרן השתלמות כללית שמטרתה פיתוחו המקצועי של העובד ודינה של התביעה לעניין זה להידחות. נביא טעמינו להלן.
9. ראשית, ביום 9.7.1989 נחתם בין איגוד המוסכים בישראל (להלן – האיגוד) לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, הסתדרות עובדי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, חטיבת עובדי המוסכים ושרותי רכב (להלן – ההסתדרות), זכרון דברים הקובע כך:
"הואיל ועל – פי צו ההרחבה שפורסם ע"י שר העבודה והרווחה, קיימת חובה על בעלי המוסכים להפריש 0.2 אחוז משכר העבודה לקרן השתלמות לעובדים.
והואיל והצדדים מעוניינים בקיומה של קרן למטרת הכשרה והשתלמות של העובדים במוסכים ואשר מטרותיה ודרך עבודתה מפורטים בתקנון הרצ"ב (להלן "התקנון").
והואיל והאגוד מוכן לגבות סכומים אלה מבעלי המוסכים החברים באגוד.
לפיכך הגיעו הצדדים להסכם כדלקמן:

  1. האגוד יגבה מבעלי המוסכים החברים באגוד את התשלומים שעליהם להפריש לקרן ההשתלמות.
  2. הכספים יופקדו בחשבון בנק נפרד וזכות החתימה על החשבון תהיה למורשה האגוד ולמורשה ההסתדרות, כאמור בתקנון הקרן.
  3. תוקם הנהלה לקרן ההשתלמות בהרכב הבא:

3 נציגי אגוד המוסכים.
3 נציגי ההסתדרות.
4. ההנהלה תנהל את הקרן ותקבע את פעילות הקרן בכל תחומי ההשתלמות המקצועית בענפי המקצוע השונים." (ההדגשה של המותב).
סעיף 2 לזיכרון דברים זה מורה על הפקדת כספים אלה בחשבון בנק נפרד, וכי המורשים בו הם האגוד וההסתדרות עליהם מופקדת החובה לנהל את הקרן ולקבוע את פעילות הקרן בתחומי ההשתלמות המקצועית בענפים השונים של המקצוע.
10. הנתבעת החילה על יחסי העבודה בין הצדדים את הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 13.9.1993 שנחתם בין האיגוד להסתדרות שמספרו 7064/93 הקובע כך:
"פרק 27 קרן השתלמות:
א. הנהלות המוסכים יפרישו על חשבונן מידי חודש בחודשו 0.2% משכרם הכולל של העובדים וכן ינכו 0.1% משכר העבודה של העובד לקרן ההשתלמות לעובדי המוסכים שתקום בהנהלה משותפת של הצדדים להסכם.
ב. הגביה של כספי הקרן תיעשה ע"י "מבטחים" והכספים יעברו ללא ניכוי הוצאות לחשבון הקרן בבנק כמוסכם.
ג. ההנהלה המשותפת של הקרן תעבד תקנון של הקרן וייקבעו דרכי השימוש בכספים שיצטברו למטרות הכשרה מקצועית והשתלמויות שונות. התקנון הנ"ל יהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה." (ההדגשה במקור – הערת המותב).
היינו, אותה הוראה משנת 1989 הוכנסה להסכם הקיבוצי הכללי ועתה, היא קובעת במפורש כי ההנהלה המשותפת לקרן תקבע את האופן בו ישתמשו בכספים שיצטברו למטרות הכשרה מקצועית והשתלמויות שונות.
11. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, ביום 15.12.1994 נחתם "זכרון דברים בדבר תקנון קרן השתלמות לעובדי הרכב והמוסכים" בו נקבעו מטרות קרן ההשתלמות ונכון יהיה להביא את הדברים כלשונם:
"הואיל ובהסכם העבודה הקיבוצי הכללי, שנערך ונחתם בין הצדדים ביום 13.9.1993, הוסכם על הקמת קרן השתלמות בהנהלה משותפת של שני הצדדים, אליה יפרישו הנהלות המוסכים 0.2% משכרם הכולל של העובדים ו-0.1% משכר העבודה של העובד, והצדדים יעבדו בהסכמה תקנון של הקרן ויקבעו את דרכי השימוש בכספים שיצטברו למטרות הכשרה והשתלמות של העובדים;
...
והואיל ובעקבות חתימת הסכם העבודה הקיבוצי כללי בענף לשנים 1993-1995, ביום 13.9.1993, מעוניינים הצדדים להפעיל את הקרן, בהתאם למטרותיה המוסכמות, כפוף להסכמים הקיבוציים שביניהם הנ"ל.
...
3. מטרות – הקרן:
ליזום, לעודד ולארגן השתלמויות והכשרה של העובדים במוסכים החברים והמשתתפים בקרן – בכל דרך שתמצא ראויה, לדעת הנהלת הקרן, כדי לקדם ולשפר את הרמה המקצועית של העובדים, לרמותיהם השונות בענף המוסכים בישראל."
(ההדגשה של המותב).
מדברים אלה עולה באופן ברור ומפורש כי מטרת הקמת קרן ההשתלמות והפרשת הכספים על ידי המעסיק היא לעודד את המעסיקים לדאוג לפיתוח העובדים בענף המוסכים בישראל ולהכשרתם.
12. פרק 26 לצו ההרחבה בענף המוסכים מיום 24.12.1995 (להלן – צו ההרחבה) הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי בדבר קרן השתלמות כך:
"א. הנהלות המוסכים יפרישו על חשבונן מידי חודש בחודשו 0.2% משכרם הכולל של העובדים וכן ינכו 0.1% משכר העבודה של העובד לקרן ההשתלמות לעובדי המוסכים.
ב. הגביה של כספי הקרן תיעשה ע"י "מבטחים" והכספים יעברו ללא ניכוי הוצאות לחשבון הקרן בבנק כמוסכם."
אנו רואים כי סעיף ג' בפרק 27 להסכם הקיבוצי הכללי הושמט בצו ההרחבה וזאת, מן הטעם שתקנון, כאמור, נוסח זה מכבר על ידי הצדדים.
בנוסף, אם נבחן את לשון הסעיף נראה כי זו נוקטת בלשון רבים כך, שהמסקנה המתבקשת היא כי הכספים הצבורים בקרן ההשתלמות הם לטובת כלל העובדים. הסעיף לא נוקט בלשון יחיד שאז המסקנה הנובעת ממנו היא כי קיימת זכאות אישית לכל עובד בנפרד לקרן השתלמות על שמו.
זאת ועוד. גם אם נבחן את השיעור שעל המעסיק להפריש לקרן ההשתלמות הרי, שמדובר בשיעור נמוך במיוחד שאינו מתאים להפרשה לקרן השתלמות אישית.
13. מכלל האמור אנו למדים, כי לא מדובר בקרן השתלמות אישית, הנפתחת על שם העובד, אלא בקרן השתלמות כללית לעובדי המוסכים.
14. שנית, על אף שבסיכומיו טען התובע כי מדובר בקרן השתלמות אישית איננו סבורים כך. ראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט אילן איטח, אליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה, בע"ב (ת"א) 9497/06 סאייד נציראת נ' פפיר גנון ופתוח בע"מ, ניתן ביום 26.4.2011. פסק דין זה אמנם עוסק בהסדר הקבוע בסעיף 38 להסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות, שהורחב בצו הרחבה מיום 14.1.2001, לגביו קבע כב' השופט איטח כי לא מדובר בזכות אישית אלא בקופה כללית לטובת כלל העובדים ונכון יהיה להביא את הדברים כלשונם:
"אכן, סעיף 38 להסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות (הורחב בצו הרחבה מיום 14.1.2001) קובע כי "המעסיק יפריש לקרן הביטוח 1% משכרו היומי הכולל או ממשכורתו הכוללת של העובד לטובת קרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ" (ההדגשה שלי – א.א.). אלא שהתובעים לא דקו פרותא בשאלת זכאותם לכספים. ונסביר: הסעיף קובע הפרשה לטובת קרן מסויימת, היא קרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ, ואינו קובע זכאות אישית של התובעים לכספים האמורים. לא הוכח כי מדובר בכספים המופקדים מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה לקרנות אישיות, על שם של התובעים ולחשבונותיהם. לפיכך, אין בידנו להיעתר לתביעתם של התובעים ברכיב זה ולהורות כי הנתבעות תשלמנה את הסכומים האמורים לכיסם של התובעים. נציין כי לא נעלמה מעינינו הפסיקה בבתי הדין האזוריים אשר אינה בדעה אחת עמנו (אם כי השאלה בדבר אופי הקרן לא התבררה שם), אך לצידה ניתן למצוא גם ביטוי לעמדה הפוכה.
שאלה נפרדת היא בידי מי הזכאות לתבוע את הכספים שלא הופרשו לקרן הנ"ל, והאם לתובעים מעמד בהגשת תביעה לביצוע הפרשות על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה ברכיב זה. עם זאת, משהסעד הנתבע לא היה העברת הכספים לקרן, ממילא אין לנו צורך להדרש לשאלה."
ההסדר בענף החקלאות, דומה להסדר הקבוע בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החלים בענייננו והדברים שנכתבו יפים למקרה דנן, בשינויים המחויבים.
15. לא נעלמה מעיני בית הדין החלטת חברתי כב' סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק, המאשרת בקשה להגשת תובענה כייצוגית בת"צ 55469-03-18 ולדיסלב אלכסנדרוב נ' יו אס די אי בע"מ מיום 4.7.2018 אשר עסקה, בין היתר, בשאלת אי ביצוע הפרשה לקרן השתלמות בניגוד לצו ההרחבה בענף המוסכים. ואולם, החלטה זו עוסקת בשאלת תחולתו של ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה על יחסי העבודה בין הצדדים שם ולא ניתנה כל החלטה הנוגעת לשאלה האם התובעים שם זכאים לקרן השתלמות אישית או שמא מדובר בקרן השתלמות כללית לצרכי פיתוח והכשרת העובדים. לפיכך, אנו סבורים כי אין בהחלטה זו כדי לשנות את מסקנתנו.
16. שלישית, הנתבעת הציגה דוגמה לזימון להשתלמות שבה פורטו העובדים המוזמנים להשתלמות זו, הכוללים גם את עובד הנתבעת, וטבלה המפרטת את כלל ההשתלמויות בהן השתתף התובע במהלך תקופת העסקתו. ניכר כי הנתבעת פעלה בהתאם להוראות צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי החלים עליה וסיפקה לתובע השתלמויות בהתאם.
בנוסף, התובע העיד בעצמו כי "פעם בשנה הנתבעת הוציאה אותנו להשתלמויות". במהלך חקירתו הנגדית שינה התובע גרסתו והעיד כך:
"ש. בתקופת העבודה שלך במוסך העוגן, אחת לכמה זמן היית יוצא להשתלמויות מקצועיות?
ת. פעם אחת הלכתי. אולי בדיון הקודם אמרתי מתוך חיפזון פעם בשנה. אבל זה פעם בכל התקופה שלי, פעם אחת."
גרסה זו היא בבחינת גרסה כבושה ואנו סבורים כי יש לקבל את גרסתו הראשונית של התובע כי השתתף בהשתלמויות מטעם הנתבעת אחת לשנה. כך, שמקובלת עלינו טענת הנתבעת כי היא סיפקה לתובע השתלמויות והכשרות מקצועיות.
17. לסיום, התובע לא הציג ראשית ראיה לכך שהצטרף לקרן השתלמות אישית שנפתחה על שמו; לא הציג כל טופס הצטרפות שנחתם על ידו ואף לא הציג מסמך כלשהו מחברת "מבטחים", האמונה על גביית הכספים בהתאם לצו ההרחבה, המעידה על כך שמדובר בקרן השתלמות אישית.
18. כללו של דבר, קרן ההשתלמות מכוח צו ההרחבה בענף המוסכים היא קרן השתלמות כללית המזכה את עובדי המוסכים בהשתלמויות והכשרות ואינה מקנה לתובע זכאות אישית לתשלום בפועל. נוכח האמור, דין התביעה להידחות.

האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע?
19. לטענת התובע, הנתבעת פיטרה אותו ללא הליך שימוע כדין. התנהלות זו גרמה לתובע נזק כספי רב ועוגמת נפש. בתצהירו טען התובע כי התנהלות הנתבעת בנוגע לאי קיום הליך שימוע הייתה פגומה. על הנתבעת היה ליידע את התובע בדבר הכוונה לפטרו ולהודיע לו על מועד השימוע, ליתן לו שהות להתכונן לשימוע ולערוך את טיעוניו נגד הכוונה לפטרו. כמו כן, על הנתבעת היה לתעד את השימוע בזמן אמת ולשמוע את התובע בלב פתוח. הנתבעת לא עמדה בדרישות אלה והפרה את החובה החלה עליה לקיום שימוע כדין ולפיכך התובע זכאי לפיצוי.
20. לטענת הנתבעת, ככלל היא היתה מרוצה מעבודת התובע ואולם, מעת לעת התגלו חריגות משמעת בעבודתו. כך למשל, התובע היה מאחר בבוקר ומתחיל את יום עבודתו באיחור ניכר. התובע התרשל מעת לעת בהחתמת כרטיס נוכחות באופן שהיקשה על הפיקוח אחר מספר שעות עבודתו. חרף זאת, בחרה הנתבעת להשקיע בהכשרתו והוא קודם מבחינה מקצועית ואף קיבל גמול על מאמציו. ואולם, התובע לא התמיד במאמציו ותפוקתו המקצועית ירדה. כמו כן, התגלו ליקויים מקצועיים ובטיחותיים בעבודתו עד כדי השעייתו מעבודתו למשך שלושה ימים. חרף זאת, ועל אף התראות הנתבעת שב התובע לזלזל בעבודתו עד אשר נאלצה הנתבעת להתרות בו כי אם לא יחול שינוי בהתנהלותו היא תשקול לפטרו. בנסיבות אלה, הנתבעת הייתה רשאית לפטר את התובע אף ללא תשלום הודעה מוקדמת כאשר מדובר בנסיבות בהן לא ניתן לדרוש מהנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע. חרף זאת, שילמה הנתבעת לתובע את כל זכויותיו לרבות, תמורת הודעה מוקדמת.
בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע השתהה בהגשת תביעתו ובחר להגישה בחוסר תום לב בחלוף למעלה מחמש שנים וחצי ממועד סיום העסקתו. שתיקת התובע במשך שנים מוכיחה כי הוא לא סבר במשך כל השנים כי נפל פגם כלשהו בהליך פיטוריו וכי למעשה הוא ציפה לפיטורים אלה. כמו כן, התובע החל לעבוד אצל מעסיק אחר זמן קצר לאחר סיום עבודתו והוא ידע על פיטוריו הקרבים.

מסגרת נורמטיבית
21. כידוע, זכות טיעון לעובד, הוכרה כחלק מחובת המעסיק לקיים שימוע בטרם תתקבל החלטה אודות סיום העסקתו. כך, על המעסיק להציג בפני העובד את הטעמים לפיטורים ולאפשר לו לטעון כנגד טעמים אלה ואף לאפשר לו להציג טעמים אחרים למניעת הפיטורים.
22. תכלית השימוע היא להבטיח שההחלטה על פיטורים, לה השלכה רבה על העובד, תתקבל כאשר כל המידע הרלוונטי מצוי בידיעת המעסיק, באופן שיאפשר קבלת החלטה צודקת. כמו כן, קיום הליך פיטורים כדין נועד לשמור על כבוד העובד ועל הזכות להשמיע את דברו כחלק מזכות הביטוי במקום העבודה. מקובלת ההנחה שהליך מסודר שיאפשר לעובד להשמיע טענותיו עשוי להקטין את תחושת הפגיעה שמלווה ממילא את אקט הפיטורים.
23. בנוסף, השימוע מאפשר לצדדים לברר סוגיות שבמחלוקת ולהגיע להסכמות אשר יאפשרו את המשך ההעסקה או את סיומה בתנאים שיאזנו את האינטרסים של שני הצדדים.
יחד עם זאת, קיום חובת השימוע אינה מתבצעת בהתאם למידע קבוע כדי לצאת ידי חובה, העיקר הוא המהות ולא הצורה. דרישת תום הלב בקיומם של יחסי העבודה דורשת כי בעת קיום הליך השימוע בטרם תתקבל ההחלטה הסופית ביחס לפיטורי העובד תינתן לו אפשרות אמיתית להשמיע את טענותיו.
מן הכלל אל הפרט
24. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע פוטר כדין ודין התביעה להידחות. נביא טעמינו להלן.
25. ראשית, לא ניתן להתעלם מהשיהוי בהגשת התביעה והבחירה להגישה בחלוף למעלה מחמש שנים וחצי ממועד פיטוריו וזאת חרף, הטענות שהועלו כלפי התובע במכתב הפיטורים שאין מחלוקת שקיבל. התובע לא כפר בטענות הנתבעת כלפיו בזמן אמת או במועד סמוך לפיטוריו.
עת נשאל התובע מדוע לא פנה מיד עם קבלת מכתב הפיטורים לשם בירור זכויותיו העיד כך:
"ש. מכתב הפיטורים הוא מתאר רצף של אירועים שבאו לידי ביטוי בכל המכתבים האחרים אם אתה מקבל מכתב פיטורים כזה שאומר דיברנו איתך, היתה השעיה וכו'. איך אתה לא הולך לעו"ד ופונה מיד?
ת. כי אני לא הייתי מודע לזכויות שלי. במצב נורמלי המעסיק קורא לך, שומע אותך בלב פתוח, מה הבעיות שלך, מה אתה מחליט, אתה ממשיך לא ממשיך אצלי? המעסיק שלי אמור לקרוא לי לשיחה, אפילו פעם אחת לא יזם שיחה איתי במשרד, לשמוע אותי ולומר לי מה הבעיות שלי. זה לא קרה. על הטסט הוא אמר לי האוטו נכשל בטסט צריך לעשות לו שוב בדיקה. זו לא בעיה."
הסבר זה אינו מניח את דעתנו ואנו סבורים שהשיהוי בהגשת התביעה משליכה על מהימנות גרסת התובע אשר לנסיבות סיום העסקתו.
למעלה מכך, גם בפנינו התובע לא כפר בטענות הנתבעת אשר הועלו במכתב הפיטורים וכל שטען הוא כי לא נערך לו שימוע כדין. כפי שיוסבר בהרחבה להלן אנו סבורים כי בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן יש להתמקד במהות הליך השימוע ולא באופן ביצועו.
26. שנית, הנתבעת צירפה לתצהיר עדותו של מר ספיר ולכתב הגנתה מכתבים שלטענתה נמסרו לתובע במהלך תקופת עבודתו. בכל הנוגע למכתבים אלה טען התובע בסיכומיו כי הנתבעת לא זימנה את מר אהרן נדלר, מנהלו הישיר של התובע החתום על מכתבים אלה (להלן – מר נדלר) ליתן עדותו. מאידך, טענה הנתבעת כי השתהות התובע בהגשת תביעתו הסבה לה נזק ראייתי בכך שמר נדלר אינו עובד עוד בנתבעת ולמי מנציגיה אין כל קשר עמו.
ככלל, בית הדין לעבודה יצמד להוראות סדרי הדין. אולם, כידוע בהתאם לסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 בכל ענין שבסדר דין לגביו אין הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו עומדת לבית הדין האפשרות לנהוג בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק.
בענייננו, שוכנענו כי מר נדלר תיעד את פעולותיו במכתבים בזמן אמת בעת קרות אירוע כזה או אחר אותם תייק בתיקו האישי של התובע כך, שדי במכתבים אלה על מנת לשפוך אור על פרטי המקרה שלפנינו.
27. שלישית, לאחר בחינת המכתבים שצירפה הנתבעת מצאנו כי יש להתמקד דווקא במכתבים הסמוכים למועד פיטורי התובע היינו, מכתב מיום 12.4.11 שכותרתו "התנהגותך בתקופה האחרונה" ומכתב ההתראה (אשר יקראו ביחד להלן – המכתבים הרלוונטיים).
במכתבים הרלוונטיים נכתב כי הם נמסרו לידי התובע "במסירה אישית". התובע אמנם העיד כי מכתבים אלה לא הגיעו לידיו אך אין בידינו לקבל את גרסתו שכן מעדות התובע עולה כי הוא היה מודע היטב לטענות הנתבעת כלפיו. ונסביר.
28. מעיון במכתב ההתראה עולה כי בראשו נכתב כי התנהלה שיחה עם התובע בנוכחות מר נדלר ומר ארז שיקאר, מנהל עבודה בנתבעת (להלן – מר שיקאר). שיחה זו הועלתה על הכתב במכתב ההתראה. נוכח חשיבות הדברים נכון יהיה להביא את המכתב כלשונו:
"היום ביום שלישי בתאריך 11 לאוקטובר עבדת על הרכב פאסאט שהגיעה למרכז שרות, לאחר שנכשל במבחן רישוי שנתי.
מנהל עבודה ארז מסר לך את כרטיס העבודה עם ציון ליקויים, אשר נמצאו במכון רישוי (טסטים) וביקש שתבדוק את כל הרכיבים בטיחותיים ברכב בנוסף לליקויים שנמצאו במכון לרישוי.
בגמר התיקון לאחר שמסרת לארז את כרטיס העבודה ואת הרכב תקין לטענתך, הרכב עבר למחלקת הבוחנים לבחינת הרכב לאחר התיקון.
לצערנו הבוחן של המוסך אבי פילר, מצא בנוסף שני ליקויים:

  1. צינור בלם קדמי ימין סדוק וייבש (אשר דורש החלפה מידית).
  2. בלמים הקדמיים שחוקים עד לרמה שאינו מאפשר נסיעה של יותר מ' 1000 ק"מ.

השאלה איך יכול להיות שעובד מקצועי ברמה גבוה כמוך, אינו מבחין את הליקויים החמורים כמו זה ובמיוחד, כשהגלגלי הרכב מפורקים והכל נראה לעין.
בתשובתך לשאלה ענית "שאתה לא נביא וגם אתה יכול לפספס. חוץ מזה יש גם בוחן שיבדוק אחריך".
בזמן האחרון חל שינוי מהותי בהתייחסותך למקום העבודה, לעבודתך ולממונים עליך.
זלזולך למקום מרגשת בזה, שלמרות בקשותיי והזהרותיי הנך ממשיך לשמוע במהלך העבודה את מכשיר הטלפון כשהן מחוברות עם אוזניות לאוזניך. אינני מבין איך אדם יכול להיות מרוכז בעבודה שכל המוח שלו עסוק ומרוכז בלשמוע דרך מכשיר פלפון מוזיקה, שיחות או כל דבר אחר שאינני יכול לנחש.
חרף שיחות שנערכו עמך בעבר, לרבות פגישה שהסתיימה בהשעייתך מהעבודה למשך שלושה ימים בתאריך 24.04.2011, למרות זאת הנך ממשיך בדרכך זו.
יכולותייך ידועות לכל אך הנך בוחר, שלא לממשם במקום עבודתך וסיבותיך עמך.
אי-לכך, הנך מקבל התראה אחרונה לפני שאחליט על פיטוריך בלט בררה.
אנא תשומת לבך לכך." [הדגשות של המותב]
מקרה חמור זה מצטרף למקרה בטיחותי נוסף בגינו הושעה התובע מעבודתו בנתבעת.
29. עת נשאל התובע לגבי האירועים המפורטים במכתב הנוגע להתנהגותו הוא העיד כך:
"ש. נספח 4 לתצהיר הנתבעת.
ת. לא ראיתי את המכתב הזה. (קורא את המכתב). לא מוכר לי המכתב הזה. אני אישית לא קיבלתי.
ש. האם האירועים המפורטים במכתב הזה שעבדת על רכב לקראת מבחן רישוי, ואחרי שתיקנת אותו נתגלה ליקוי בטיחות.
ת. זה שנתגלתה תקלה לאחר הטסט, זה יכול להיות. גם היום אותו דבר.
ש. האם אתה זוכר את ההשעיה של 3 ימים בעקבות האירוע?
ת. כן, אני זוכר, הוא אמר לי לך תשב 3 ימים בבית על חשבונך, אח"כ תחזור.
ש. כל ההשעיה שלך נעשתה בע"פ?
ת. כן. הוא אמר לי לך הביתה, תנוח 3 ימים, ואח"כ נדבר."
התובע לא הכחיש את האירועים המפורטים במכתב זה ואף הבהיר כי נערכה עמו שיחה טרם השעייתו. לא סביר בעיננו כי שיחה זו הסתכמה בכך שהתובע התבקש לעזוב את מקום העבודה ולשוב 3 ימים לאחר מכן מבלי שניתן לו הסבר לכך, וככל שלא ניתן הסבר הרי שלא סביר כי התובע לא ביקש לדעת מדוע הוא מושעה. בהקשר זה התובע העיד כך:
"ש. למה השעה אותך ל- 3 ימים
ת. בגלל התגובה שלי אליו שאמרתי לו שכל אוטו יכול ללכת לטסט ולחזור ועלול להיכשל בטסט"
מעדותו התובע עולה כי התקיימה איתו שיחה במסגרתה ניתנה לו הזכות להגיב על טענות הנתבעת כלפיו וניכר כי התובע היה מודע לסיבה שהביאה להשעייתו.
זאת ועוד. באשר לשיחות שהתנהלו עם התובע במהלך עבודתו העיד מר ספיר כך:
"ש. זה נכון שלפני שהתובע פוטר אתה לא הסברת לו מה הסיבות לפיטורים שלו?
ת. אני אישית לא. יש את המנהל שפיטר אותו ונתן לו את המכתב וגם את ההתראות. מה יש להסביר לו עוד? אם הוא לא מבין בע"פ ולא מבין בכתב, מה יש לי עוד לדבר איתו אחרי שהוא עושה מה שהוא רוצה? אם אומרים לו לא לשמוע מוזיקה באוזניות בזמן העבודה והוא ממשיך וזו היתה דרישה שלי שהוא לא ישמע מוזיקה באוזניות כי באותו זמן הוא עובד על דברים בטיחותיים והיו כבר מקרים שחלק מהעובדים בדיוק עם אותה בעיה של המחלה של הטלפון, שהרכיבו ברקסים הפוך, ואם לא היתה נסיעת מבחן של בוחן שבודק את הרכב לפני שנמסר ללקוח, היתה יכולה להיות תאונה 100 מטר מהמוסך. זה קרה לנו לא פעם אחת ולא שתיים. היום אני מחתים כל עובד, שאם הוא שומע מוזיקה באוזניות בזמן העבודה או מתעסק בטלפון, זכותי לפטר אותו לאלתר. הוא יכול לצאת החוצה לעשן סיגריה בחוץ, אסור להם לעשן סיגריה בעבודה, אסור לדבר בטלפון במוסך, הוא יכול לצאת החוצה לדבר בטלפון כמה שהוא רוצה. לא בזמן שהוא עובד על הרכב כי בידיים שלו מופקדים חיי אדם.
ש. המקרה העובדתי היחיד שיש עליו הסכמה בקשר להתנהלותו של התובע, זו ההשעיה ל-3 ימים, ולפי המסמך שצרפתם זה היה באפריל 2011. התובע פוטר בינואר 2012, 8 חודשים אחרי אותה השעיה, למה לפני שהתובע פוטר כשהוא 8 חודשים ממשיך לעבוד במוסך שלך לא עשית לו שיחה אתה כבעלים של העסק, הסברת לו למה רוצים לפטר אותו, שמעת את הצד שלו ואח"כ הגעת להחלטה?
ת. שאלת אותו אם היתה לו שיחה איתי?
ש. התובע אמר שלא היתה לו שיחה.
ת. (פונה לתובע) אף פעם לא דיברת איתי? לא היתה לנו שיחה? זה לא קלטת שאני יכול להחזיר ולהראות. או שכן היתה שיחה או שלא היתה שיחה, להגיד לך כן בוודאות אני לא זוכר אבל אין מצב שלא היתה שיחה בינינו במהלך 8 חודשים. אדם רק עובר במוסך אומרים שלום, מדברים, ואם יש בעיה פונים. ואם יש בעיה פונים לאותו מנהל שיש בעיה איתו ומבררים את הדברים. אם כ"כ הפריע לו, אם אני לא יזמתי למה הוא לא יזם, הדלת שלי פתוחה לכל עובד."
התרשמנו כי עדותו של מר ספיר הייתה מהימנה ויש בה כדי להביאנו למסקנה כי אומנם מר ספיר בעצמו לא ניהל שיחה עם התובע אך, מנהלו הישיר מר נדלר הוא זה שהתריע בפני התובע אודות הכשלים בהתנהלותו הן בע"פ והן בכתב.
נוכח האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובע קיבל מכתבים אלה ולכל הפחות היה מודע לכלל הטענות שהופנו כלפיו על ידי מנהליו. כך, שניתן לראות במכתבים אלה כרישום המקביל לרישום שיחת שימוע.
30. רביעית, מהמכתבים הרלוונטיים עולה כי הכשלים המיוחסים לתובע היו עלולים לסכן את לקוחות המוסך ולעלות בחיי אדם. כך למשל, התובע הפר את כללי העבודה והבטיחות הנהוגים בנתבעת עת התגלה כשל משמעותי ברכב בו טיפל ובגין מקרה זה, כאמור, הושעה התובע לשלושה ימים. מקרה נוסף דומה אירע ביום 11.10.11 ובעקבותיו התקיימה שיחה עם התובע וניתן לו מכתב ההתראה. במסגרת מכתב זה ניתנה לתובע שהות מספקת לתקן את דרכיו והוא בחר שלא לעשות כן. לפיכך, פוטר התובע ביום 10.1.12. נוכח חומרת הדברים בחרה הנתבעת שלא להמשיך ולהעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת ושילמה לו את תמורתה.
ראוי לומר כי יש ממש בטענת מר ספיר כי הנתבעת מופקדת על חיי אדם הלוא הם לקוחותיה הבאים לטפל ברכבם. על עובדי המוסך לנהוג בהתאם לכללי הבטיחות הראויים וליתן את מלוא תשומת הלב לעבודתם תוך טיפול ברכב העובר תחת ידיהם המקצועיות. כך, שאנו סבורים כי לא נפל דופי בהתנהלות הנתבעת בהליך הפיטורים.
31. חמישית, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל לידיו את מכתב הפיטורים. גם מעיון במכתב זה ניכר כי נערכו עם התובע שיחות בנוגע להתנהלותו והוא פוטר לאחר שבחר להמשיך בדרכו. בנוסף נכתב כי התובע החל להמריד את עובדי הנתבעת ולהתסיסם נגדה. התובע לא התייחס לטענות שפורטו במכתב הפיטורים ויש בכך, כדי להעיד על אמיתות האמור במכתב זה.
32. שישית, במהלך חקירתו הנגדית טען התובע כי טרם פיטוריו הוא היה מעורב בתאונת דרכים ושהה בחופשת מחלה בת 10 ימים:
"ש. בתצהיר אתה אומר שלפני הפיטורים הוחתמת על מסמכים שאתה לא זוכר את תוכנם, יכול להיות שבגלל חלוף הזמן אתה מתבלבל והמסמכים שחתמת עליהם הם המכתבים האלה?
ת. אני חתמתי על הטופס כשבאתי לקבל את ההפרש של הפיצויים, כי לפני הפיטורים הייתי 10 ימים בבית בגלל תאונת דרכים, חתמתי על טופס שאני מקבל את הכסף עבור ה- 10 ימים מהביטוח. זה אחרי הפיטורים."
טענה זו לא עלתה בכתב התביעה ולא בתצהיר עדות התובע אלא רק בחקירתו והיא בבחינת גרסה כבושה שיש בה כדי לעורר תהיות לגבי מהימנותה. בהקשר זה העיד מר ספיר כך:
"ש. מ-2012 ועד היום עברו כ-7 שנים, והתובע ממשיך לעבוד באותו מקום מאז שסיים אצלך במוסך מורשה מאותה רשת איתך, כלומר הנחתי היא שלא רק שהוא עובד מקצועי אלא שהוא גם עובד טוב באופן כללי, לא מתחצף....
נכון שהוא פוטר מהנתבעת, לא בגלל האוזניות ולא אי שמירה על נהלי בטיחות, אלא מסיבה אחת פשוטה, שהוא היה שבועיים בחופשת מחלה.
ת. נראה לך הגיוני שאני אעשה דבר כזה? זה הרי נגד החוק. בגלל מחלה אני אפטר בן אדם כשהוא עובד טוב?
ש. אבל זה נכון שיום לפני שהתובע פוטר הוא היה בחופשת מחלה של שבועיים?
ת. לא יודע, אין לי מושג, לא בדקתי. יש לך הוכחה שפיטרו אותו בגלל מחלה? מאיפה הבאת את זה?"
33. מעבר לכך שמדובר בגרסה כבושה והרחבת חזית נציין כי לא מצאנו במכלול הראיות ראשית ראיה לביסוסה.
התובע לא הציג אישור כי שהה בחופשת מחלה ומבחינת תלוש השכר לחודש דצמבר 2011 ולחודש ינואר 2012 עולה כי לא בוצע ניכוי ימי מחלה אלא, ששולם לתובע עבור 10 ימי עבודה בחודש ינואר 2012. עת נשאל ב"כ התובע לעניין זה על ידי בית הדין הוא השיב כך:
"(ב"כ התובע מעיין במסמכים).
אני זוכר שהתובע סיפר שכשהוא חזר אחרי המחלה הוא קיבל תשלום על ימי המחלה האלה שהוא היה וגם על ההודעה המוקדמת, זה היה אחרי פיטוריו, אני לא רואה תשלום עבור ההודעה המוקדמת. הוא סיים ב-10.2, הוא לא קיבל הודעה מוקדמת. הוא פוטר בפברואר."
דברים אלה סותרים את האמור בכתב התביעה לפיו התובע פוטר בחודש ינואר 2012, על כך אין חולק.
אשר על כן נקבע כי אין לא הוצגה בפנינו כל ראיה לכך שפוטר על רקע מחלתו או מאחר ששהה בחופשת מחלה.
34. כללו של דבר, נוכח כל האמור הגענו לכלל מסקנה כי גם אם לא נערך לתובע שימוע במובנו הקלאסי, הנתבעת ערכה שיחות רבות עם התובע באשר להתנהלותו וניתנה לו הזדמנות אמיתית לתקן את דרכיו וזה בחר שלא לעשות כן עד שלא נותרה בידי הנתבעת הברירה אלא לפטרו לאלתר. לפיכך התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחית .

סוף דבר:
35. התביעה נדחית.
36. נוכח תוצאת פסק הדין, יישא התובע בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 5,000 ₪. סכום זה ישולם לידי הנתבעת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, וככל שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' שבט תש"פ, (03 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יהונתן דקל
נציג ציבור (עובדים)

שרון אלקיים, שופטת

חיים אפל
נציג ציבור (מעסיקים)