הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 20087-12-17

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק גליק
נציגת ציבור (עובדים) הגב' אורלי מלי

התובע:
חאלד עבאסי ת.ז. XXXXXX155
ע"י ב"כ עוה"ד דוד קפוסטין

-
הנתבע:
יגאל מלכה ת.ז. XXXXXX900
(בעצמו)

פסק-דין

האם פוטר התובע בהודעת וואצאפ – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

  1. התובע עבד אצל הנתבע כמתקין פרקטים.
  2. התובע החל לעבוד בחודש 10/14 ועבד עד לחודש 12/14.
  3. התובע שב לעבוד ביום 24.4.15 (בקדם המשפט נטען כי חזר ביום 27.4.15) ועבד עד 16.8.17 . בתלוש השכר נרשם כי התובע החל לעבוד בחודש 1/5/15.

טענות הצדדים

טענות התובע:

  1. לאחר תקופת עבודתו הראשונה פוטר התובע בשיחה טלפונית.
  2. בתקופת עבודתו השנייה פוטר התובע לאחר ששלח ב"וואטסאפ" אישור מחלה.
  3. התובע פוטר בזמן חופשת מחלה וללא עריכת שימוע. התובע תובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובזמן מחלה (25,000 ₪)
  4. התובע קיבל את משכורת 8/17 במלואה (6,200 ₪).
  5. תלושי השכר שהתובע קיבל היו מפוברקים. התובע קיבל רק את שכר הבסיס שעליו סוכם. התובע עותר לפיצוי על פי חוק הגנת השכר (10,000 ₪).
  6. התובע עבד במשמרות בימים א '-ה' משעה 06:00 עד 16:00 ובימי שישי משעה 6:00 עד 13:00. התובע קיבל 300 ₪ בעבור עבודה ביום שישי. התובע לא קיבל גמול שעות נוספות (112,010 ₪).
  7. התובע עותר להפרשות לקרן פנסיה בעבור תגמולי מעסיק (19,057 ₪) ובעבור תגמולי עובד לקרן הפנסיה (7,887 ₪) ופיצויי פיטורים (25,443 ₪).
  8. התובע לא קיבל דמי נסיעות במלואם אלא רק 300 ₪ בחודש (11,700 ₪) ולא קיבל פדיון חופשה שנתי (14,423 ₪) ודמי הבראה (4,914 ₪).
  9. התובע לא קיבל הודעה על תנאי העסקה (5,000 ₪).
  10. התובע זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים בעבור פיטוריו בשתי הפעמים (13,708 ₪).

טענות הנתבע:

  1. התובע הוזמן לשימוע.
  2. התובע קיבל את משכורתו בהעברה בנקאית.
  3. סוכם שהתובע יעבוד מיום א'-ו'. כשלא התייצב בימי ו' קוזזו היעדרויותיו מימי החופשה.
  4. כל תשלומי הפנסיה והפיצויים נמצאים בכלל פנסיה וגמל.
  5. המשכורות כללו נסיעות והתובע קיבל את דמי ההבראה והסכום נרשם בתלוש.
  6. התובע הסתכסך עם עובד אחר ועשה "שביתה איטלקית".
  7. התובע עבד פחות שעות משהיה אמור לעבוד והתובע היה מתחיל את יום העבודה מאוחר והיו ימים שהיה מסיים מוקדם יותר והולך לביתו.
  8. התובע היה נעלם לשעתיים-שלוש בזמן העבודה ולא סיים את ההתקנות עקב עישון גראס וחשיש.
  9. לקוחות התלוננו כי התובע מפחיד אותם ומדבר באופן מאיים.
  10. היו תלונות שהתובע גנב מבתי הלקוחות חפצים ודברי ערך (תלונה מאת גב' אלינה קרימור).
  11. התובע ביקש לעשות ביטוח לרכב של אשתו ומכיוון שאין לו כרטיס אשראי ביקש שהנתבע ישלם לו והבטיח שיחזיר את כל הכסף במזומן. בכל פעם שנתבע ביקש לקזז את הח וב משכרו טען התובע שהוא בקשיים. התובע נותר חב סך של 2,000 ₪.
  12. בזמן עבודתו היה התובע מבצע עבודות פרטיות בבית הלקוחות.
  13. התובע לקח סחורה לביתו ולא שילם עליה (8,500 ₪ בעבור התקנה ו-13,500 ₪ בגין פרקטים ).
  14. התובע לא שילם על חליפה שקנה לחתונתו אצל דודו של הנתבע.
  15. התובע ביצע ב-5 ימי עבודה 45 שעות עבודה. התובע ביצע אם כן כשעה אחת נוספת מידי יום.

שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק דין.

דיון והכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

מה היה שכרו של התובע?

גרסתו של התובע לפיה שכרו נקבע על סך 6,000 ₪ בתוספת 300 ₪ לעבודה ביום שישי ולאחר מכן הסכום עלה ל-6,500 ₪ עד לחודש 5/16 הוכחה אף רק מעיון בתלושי השכר שכן התלוש הורכב מרכיבים שהשתנו מחודש לחודש אך השכר נטו נשמר. כך לדוגמא:

בתלוש עבור חודש דצמבר 2014 בשורת שכר יסוד מופיע סכום של 6,208 ₪ וסכום עבור נסיעות בסך של 327 ₪. שכר הנטו של התובע בחודש זה היה 6,000 ₪.

בחודש מאי 2015 שורת שכר היסוד קטנה לסכום של 6,086 ₪, שורת הנסיעות ל-326 ₪ ונוספה שורה חדשה בשם הבראה בסך של 109 ₪ אבל בסך הכל בשורה התחתונה של שכר התובע נטו נותר על סך של 6,000 ₪. למרות שנוספה בתלוש השכר של התובע שורת הבראה, השכר של התובע לא גדל.

גם בתלוש שכר עבודה חודש יוני 2015 יש 3 שורות תשלום. שורת שכר יסוד בסך של 6,087 ₪, שורת נסיעות בסך של 326 ₪ ושורת הבראה בסך של 109 ₪.
בסך הכל שכרו של התובע בחודש זה היה 6,000 ₪ נטו.

בחודש יולי 2015 פחתה שורת שכר יסוד ל-5,979 ₪ , שורת הנסיעות נותרה בעינה בסך של 326 ₪ אך שורת ההבראה גדלה לסך של 217 ₪ ובסך הכל בשכר נטו באותו החודש עמד על 6,000 ₪.
(ראו לעניין סעיפים 15, 16 לסיכומי התובע).

התובע לא סתר עובדה זו בסיכומיו.

עם זאת, יצויין כי גם קיימים תלושים בהם הרכיבים זהים.

הנתבע לא נתן בידי התובע הודעה על תנאי העסקה או הסכם עבודה. לכן, הנטל מוטל על הנתבע להוכיח את תנאי עבודתו של התובע. כפי שראינו מספרית בתלושי השכר, גרס תו של התובע מתיישבת איתם. התובע קיבל למעשה שכר נטו של 6,000 ₪ ואח"כ 6,500 ₪.

לא זו אף זו, בעדותו בפנינו העיד הנתבע:

"ש. בהמשך לתשובה שנתת, לפי דבריך, שכר היסוד שסוכם עם חאלד, כלל את הזכויות הסוציאליות?
ת. לפי מה שאני זוכר כן.
ש. בתלוש שכר 06/2015, אני מעיין בתלוש שכר ואני רואה שמה שסיכמת איתו זה אכן מה שהוא קיבל, שזה 6,000 נטו?
ת. אני לא זוכר, אם אתה אומר שזה נכון על הכיפאק. מה שהוא קיבל נרשם בתלוש"
(עמ' 12 לפ' שורות 18-14 לעדות הנתבע)

"ש. מפנה אותך לחודש אחר כך, 07/2015 שכר היסוד הוא 6,000 ₪, זה אומר שמה שסיכמת איתו הוא קיבל אבל מה שהשתנה בשורות זה הכמויות והסכומים של הזכויות הסוציאליות, זה אומר שהן מותאמות לשכר יסוד.
ת. אני לא יודע, צריך לשאול את רואה החשבון.
ש. בחודש 06/2015 שולם לו 6,000 אבל בחודש אחרי זה נסיעות זה עדיין 300 אבל הבראה זה 200 ₪ אבל היסוד עדין 6,000?
ת. כנראה היה משהו, כנראה הוא ביקש לא לעבוד, אני לא יודע, זה התלוש, הוא היה מקבל חודש בחדשו, כל דבר היה מסודר."
(עמ' 16 לפ' שורות 27-19 לעדות הנתבע)

הנתבע בכתב התביעה וגם בחקירתו הנגדית העיד כי תשלום השכר הועבר בהעברה בנקאית:

"ש. זה יהיה נכון להגיד שכל הסכומים בתלוש שולמו לחאלד באמצעות התלוש?
ת. כל מה שהוא קיבל יש לו העברה בנקאית חודשית, מה שצריך לקבל הוא קיבל, אם יש עוד משהו זה נשאל ע"י רואה החשבון, אני לא מבין בזה.
ש. כל הסכומים שולמו לו בהעברה בנקאית?
ת. מה שמגיע לו הוא קיבל בהעברה בנקאית ומה שהיה צריך להירשם ע"י רואה החשבון."
(עמ' 9 לפ' שורות 25-21 לעדות הנתבע)

לאחר מכן העיד כי העביר גם את השכר באמצעות המחאה:

"ש. אז הכל שולם באמצעות העברה בנקאית?
ת. או צ'ק או העברה, תמיד היה אסמכתא למשהו"
(עמ' 9 לפ' שורה 27 לעדות הנתבע)

ואף במזומן:

"ש. אתה יכול להראות לי אסמכתא של קבלת מזומן?
ת. אני יכול לבדוק בניירת שלי."
(עמ' 10 לפ' שורה 9 לעדות הנתבע)

בכתב ההגנה טען התובע כי שילם את כל משכורותיו של התובע בהעברה בנקאית (סעיף 3 לכתב ההגנה). הא ותו לא. בנקל יכול היה הנתבע להוכיח כי הטענה בדבר סיכום של שכר נטו בלבד איננה נכונה, לוּ המציא אסמכתאות לתשלום שכרו של התובע מידי חודש בחודשו או למצער לחלק מן החודשים.

משכך, אנו קובעים כי הסך ברוטו המופיע בתלושי השכר הוא הבסיס ל תשלום זכויותיו של התובע.

מה היו שעות עבודתו של התובע:

הנתבע לא ערך דו"ח נוכחות ולא הציג כל אסמכתה אחרת המעידה על ש עות עבודתו של התובע וכאמור הנתבע אף לא נת ן לתובע הודעה על תנאי העסקה שהייתה מוכיח ה על אלו שעות עבודה סוכם עם התובע , ואף בתלוש השכר לא נרשם מספר שעות העבודה מידי חודש.

זאת ועוד, הנתבע לא הביא עובד נוסף שהיה מעיד על שעות העבודה המקובלות אצל הנתבע.

לא זו אף זו הנתבע מודה כי התובע ביצע מידי יום שעה נוספת.

עם זאת לא השתכנענו כי התובע הגיע כל יום בשעה 06:00, אלא בשעה מאוחרת יותר, וזמן הנסיעה מביתו של התובע אל מקום הע בודה או אל הלקוח אינו זמן עבודה.

לפיכך, זהו המצב השני לפי פסיקת בית הדין הארצי:

"המצב השני, כאשר  ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא  חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות."
ע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ (ניתן ביום 29.03.2017 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 13)‏‏ .

השתכנענו כי התובע החל את עבודתו לקראת השעה 07:00 וסיים בשעה 16:00 (שעה נוספת אחת מידי יום) (באותה עת שבוע העבודה עמד על 43 שעות שכן הפחתה ל-42 שעות עבודה שבועיות הוחל רק מחודש 4/18) .

ביום שישי עבד התובע משעה 07:00 עד השעה 13:00. על פי הראיות, התובע קיבל בעבור עבודה ביום שישי תשלום מיוחד במזומן בסך 300 ₪ (סעיף 5 לכתב התביעה). סכום זה גבוה מתשלום שהיה מגיע לתובע ביום שישי בעבור 3 שעות רגילות, שעתיים נוספות של 125% ושעה נוספת של 150%. הנתבע טען כי התובע לא עבד בכל יום שישי. התובע לא הכחיש טענה זו.

השכר הברוטו הבסיסי עומד על 7,192 ₪ (שכר יסוד + הבראה + נסיעות) (ראו לדוגמא תלוש שכר לחודש חודש אפריל 2016 ). השכר השעתי עומד 38.7 ₪ ( 186/ 7,192). כשעבד התובע ביום שישי, עבד 6 שעות ומתוכם 3 שעות רגילות, 2 שעות נוספות של 125% ושעה נוספת של 150% ובסך הכל היה זכאי ל-271 ₪ (116.1 ₪+96.75+ 58). התובע קיבל סכום גבוה יותר בעבור יום שישי .

לכן, כל שנותר חב הנתבע היא שעה אחת נוספת מידי יום שהם 660 שעות לכל התקופה (22 בחודש *30 חודשי העבודה בפועל ) במכפלת השכר השעתי (38.7 ₪). על הנתבעת לשלם לתובע 31,927.5 ₪.

תלושי השכר והודעה לעובד על תנאי העסקה:

תלושי השכר לא נערכו כדין. לא נרשמו בהם שעות העבודה, לא נערך עו"ש של ימי החופשה ואף נרשם בהם כי התובע עבד 22 ימי עבודה בחודש , ולא היא, אלא התובע עבד 26 ימי עבודה בחודש (6 ימים בשבוע).

ברם הנתבע הוא שניזוק מאי מתן הודעה לעובד. לוּ נתן בידי התובע הודעה לעובד, דרכו של הנתבע בתביעה זו הי יתה קלה יותר משרוב רובן של המחלוקות כאן נובעות מהוכחת ההסכמה בין הצדדים הן לעניין שכר התובע והן לעניין שעות עבודתו.

משכך, לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין ואי מתן הודעה לעובד.

דמי נסיעות :

נוכח מסקנתנו, כי הרישום בתלושי השכר אינו אמיתי, הרי שלמעשה לא שולמו לתובע דמי נסיעות.

על פי סעיף 4 להוראות "צו הרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה" הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל. התובע זכאי לדמי נסיעות מביתו לנקודת האיסוף (הר הזיתים) בגובה עלות "חופשי חודשי".

עלות "חופשי חודשי" בתוך העיר ירושלים היא 213 ₪ לחודש (נכון להיום) או כרטיס "חודשי חופשי" מורחב יותר העומד על 243 ₪ לחודש. לכן, לכל היותר זכאי התובע ל"חופשי חודשי" מורחב או למצער לא הוכח אחרת ע"י הנתבע בסך כולל של 7,290 ₪ (243*30).

דמי הבראה:

הנתבע העיד כי שילם לתובע דמי הבראה במזומן (עמ' 10 לפ' שורות 10 -11 לעדות הנתבע) . כשנתבקש להציג אסמכתא לתשלום דמי ההבראה, השיב כי "אם הוא קיבל מזומן הוא חתם על זה" (עמ' 10 לפ' שורה 7 לעדות הנתבע). הנתבע אף טען בכתב הגנתו ובתצהירו כי שילם לתובע את דמי ההבראה במזומן. אמירה זו רק מחזקת את טענת התובע כי שורת ההבראה בתלוש השכר הִנה פיקציה ואף הנתבע ראה בה פיקציה ולכן, היה צריך לשלם לתובע הבראה בנפרד במזומן.

הנתבע לא הציג כל אישור בחתימתו של התובע לפיה התובע קיבל כספים במזומן. בתלושי השכר נרשמו דמי הבראה אולם נוכח מסקנת נו דלעיל, ברי כי אלה לא באמת ובתמים שולמו לו. סעיף ההבראה שמופיע בתלושי השכר הוא פיצול מלאכותי של שכר היסוד של התובע.

הנתבע לא הוכיח כמה שילם לתובע במזומן בגין דמי הבראה ומסקנתנו היא כי בפועל לא שולמו לתובע דמי הבראה כלל.

התובע עתר לשלם ל ו בגין דמי הבראה לפי ערך יום של 378 ₪ עבור 13 ימים כמפורט בתצהיר של התובע. משכך, על הנתבע לשלם לתובע את מלוא דמי ההבראה הנתבעים בסך 4,914 ₪.

חופשה שנתית:

אין מחלוקת בין הצדדים כי סוכם עם התובע שיעבוד 6 ימים בשבוע.

הנתבע לא ניהל פנקס חופשות כך שלא ניתן לדעת באלו ימים לא עבד בימי שישי והנתבע לשיטתו קיזז לו את יום שישי שבו נעדר מימי החופשה ובאילו ימים נטל התובע חופשה. משכך, אנ ו מקבל ים את תביעתו של התובע לימי חופשה (31 ימי חופשה) על פי שכר יומי, כפי שקבענו לעיל. על הנתבע לשלם לתובע סך של 9,598 ₪ בגין חופשה שנתית.

הפרשות לפנסיה:

הנתבע הפריש לתובע כספים לפנסיה מחודש 5/16. הנתבע, היה אמור להתחיל להפריש כספים לאחר 6 חודשי עבודה.

כשסיים התובע לעבוד, היה על הנתבע לשחרר לידיו של התובע את קרן הפנסיה. כשביקש התובע לקבל את הכספים שהופרשו לו, הנתבע הודיע לו כי לא יקבל דבר וכי לא יחתום עבורו על שחרור הכספים (נספח ב' לתצהיר התובע – הודעות וואצאפ):

"ש. מפנה לדף השני בנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע, מקריא לך מה שאמרת לחאלד "כל הפנסיה והטופס שאתה צריך לא תקבל", גם לא היית מודע לזכות של העובד לקבל שחרור כספים ושחרור פנסיוני או שזה היה דווקא כלפיו?
ת. לא שופטים אדם בכעסו. אני לא קובע אם לשחרר פנסיה או לא. אני יכול לאשר לו אם לקבל או לא? הפנסיה שלו נמצאת בחברת ביטוח והוא צריך להגיש בקשה, זה שאמרתי לו זה אדם שלא בא 3 ימים לעבודה אז תעלה להודעות קדימה ואחורה."
(עמ' 15 לפ' שורות 6-1 לעדות הנתבע)

אכן בפועל לא שוחררו לתובע לא כספי הפנסיה ולא כספי הפיצויים שהופרשו עבור התובע. על פי תחשיב שערכנו על הנתבע להשלים לתובע סך של 2,329 ₪ (המבוסס על שכרו ברוטו ולא כפי שהופיע בתלוש השכר) . לכן, על הנתבע לשחרר לידי התובע את קרן הפנסיה וכן לשלם סך של 2,329 ₪.

פיצויי פיטורים:

התובע עבד בשתי תקופות אצל הנתבע. התובע סיים לעבוד אצל הנתבע בחודש 1/15 וחזר לעבוד בחודש 4/15, תקופה שאינה מנתקת את תקופת ההעסקה של התובע אצל הנתבע.

הודעות הווצאפ שצורפו מוכיחות שלמעשה התובע פוטר: "אין בעיה. אתה מפוטר" (נספח ב' לתצהיר התובע):

"ש. מפנה אותך להודעות הוואצפ שצירף חאלד, שנינו נסכים שהוא פוטר, נכון?
ת. לא. יכול להיות שמההודעה באי יודעין זה נקרא פיטורין. כשאתה מביא את הסוף של ההודעות זה ניכר. אם תלך לתחילת ההודעות שאני יכול להציג אותן עכשיו, אני אומר לו לבוא..
...
(מציג לביהמ"ש הודעות וואצפ). "אם זה לא טוב לך תעזוב", "העובד השני לא יכול להיות נהג שלך", "כל דבר לא מתאים לך".
בבוקר הוא שלח הודעה כמו "אני לא מגיע"."
(עמ' 13 לפ' שורות 21-18 לעדות הנתבע וכן שורות 30-32)

לא זו אף זו, בכתב ההגנה הנתבע לא הכחיש כי התובע פוטר אלא טען שהתובע הוזמן לשימוע. התובע היה בימי מחלה.

לבקשת בית הדין, הציג הנתבע בדיון הודעות וואצאפ לפיהן לטענתו הוא לא פיטר את התובע: "אם זה לא טוב לך תעזוב", "העובד השני לא יכול להיות נהג שלך", "כל דבר לא מתאים לך" " אני לא מגיע" ברם בהודעות אלו אין כדי להוכיח את טענת הנתבע ובוודאי לא להזים את הודעת הנתבע לתובע לפיה התובע מפוטר.

לכן התובע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים בסך 18,343 ₪ ( 7,128*33.8/12). לזכותו של התובע עומדים 9,509 ₪ (בחברת הביטוח כלל). אי לכך, על הנתבע לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 8,834 ₪.

הודעה מוקדמת:

התובע פוטר לאלתר בהודעת וואצאפ, ללא מתן הודעה מוקדמת ובניגוד לדין.

על הנתבע לשלם לתובע בגין הודעה מוקדמת לפיטורים עבור סך תקופת העסקה בסך של 7,192 ₪ (שכר יסוד חודשי של התובע).

פיטורים שלא כדין:

התובע פוטר מבלי שנערך לו שימוע והפיטורים נעשו בהודעה. אף אם לנתבע טענות כלפי התנהגותו של התובע, הרי עליו להשמיע אותן בפני התובע. לטענת הנתבע הוא זימן את התובע לשימוע אולם לא הציג כל אסמכתא לכך.

הנתבע פיטר את התובע הלכה למעשה בימי המחלה בניגוד לסעיף 4א. לחוק דמי מחלה התשל"ו- 1976.

בנסיבות העניין מצאנו מקום לפסוק פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.

כל טענותיו של הנתבע בדבר התנהגותו של התובע (שימוש בסמים, התנהגותו כלפי לקוחות) לא הוכחו כלל בראיות. משכך, דינן להידחות.

הודעת קיזוז:

הנתבע אינו מיוצג אולם בכתב ההגנה הגיש מעין הודעת קיזוז: חוב בגין הלוואה בסך 2,000 ₪ בעבור תשלום ביטוח הרכב של אשת התובע, סחורה שלקח הנתבע לביתו ולא שילם עליה (8,500 ₪) ופרקטים שנטל מהנתבע (13,500 ש"ח). עוד טוען הנתבע כי התובע קיבל חליפות מחנות של דודו.
טענות אלו לא הוכחו בראיות או באסמכתאות. התובע כתב לנתבע בהודעת וואצאפ (עמ' 5 לנספח ב' לתצהיר התובע) כי החזיר לו את ביטוח הרכב במזומן. הנתבע לא טרח לצרף הודעת וואצאפ שכתב לתובע במענה להודעה זו.

סוף דבר:

יוער ביה"ד נהג עם הנתבע לאורך ההליך לפנים משורת הדין גם כאשר לא מילא אחר החלטות ביה"ד משום שלא היה מיוצג והתעורר ספק אם הוא מבין את ההחלטות השיפוטיות. גם את סיכומיו לא הגיש אלא לאחר שנעשתה פנייה ע"י מזכירות ביה"ד אל הנתבע.

על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
31,927.5 ₪ בגין גמול שעות נוספות ;
7,290 ₪ ב גין דמי נסיעות;
4,914 ₪ בגין דמי הבראה;
2,329 ש"ח בגין הפרשי פנסיה;
9,598 ₪ בגין פדיון ימי חופשה;
8,834 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים;
7,192 ₪ בג ין הודעה מוקדמת;
10,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין;

הסכומים דלעיל (למעט סעיף ב') ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.17 ועד התשלום בפועל.

בנוסף על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 8,500 והוצאות משפט בסך 800 ₪ .

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתנה היום , ‏י"ג תמוז תש"פ ( ‏05 יולי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' אורלי מלי
נציגת ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר יצחק גליק
נציג ציבור (מעסיקים)