הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 17980-06-21

לפני:
כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' ניצה פרידמן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי מזרחי

המבקש :
ירון זנבל
ע"י ב"כ עו"ד איילה הוניגמן

-
המשיבה:
מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה
ע"י ב"כ עוה"ד מדניק ובן יעקב

החלטה

1. המבקש הושעה מעבודתו כמנהל בית ספר, בעקבות תובענה משמעתית המייחסת לו עבירה של הטרדה מינית ומעשה מגונה כלפי מורה בצוות בית הספר, וזאת בהחלטת נציב שירות המדינה מיום 7.6.21 (להלן ובהתאמה – ההחלטה; הנציב).
החלטת הנציב התקבלה בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 47(א) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן – חוק המשמעת).
2. בהליך זה מבוקש לבטל את ההחלטה על השעייתה המבקש.
3. הצדדים התייצבו לדיון בבקשה, עדי הצדדים נחקרו בחקירה נגדית והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה.
מטעם המבקש העיד הוא עצמו וכן גב' שרון שני, המשמשת כמנהלת אגף החינוך במועצה האזורית מודיעין ושימשה בעבר מפקחת כוללת במחוז ירושלים. מטעם המשיבה העידה עו"ד רונית ברמן מכליס, הממונה על השעיות ותיקים פליליים באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה.
4. רקע עובדתי כעולה מכתבי הטענות:
א. המבקש מועסק על ידי משרד החינוך ומשמש כמנהל בית הספר בית חינוך אלומות בשוהם, שהוא בית ספר אנתרופוסופי.
ב. ביום 25.4.21 הוגשה כנגד המבקש תובענה משמעתית המייחסת לו עבירה של הטרדה מינית ומעשה מגונה כלפי מורה בבית הספר.
ג. לפי המפורט בתובענה המשמעתית, מיוחסים למבקש שני אישומים. אירוע אחד שהתרחש בשנת 2017 (לגבי אירוע זה נטען שבעת שאחת המורות עמדה יחד עם המבקש בחצר בית הספר, המבקש היכה בישבנה בידו) ואירוע שני שהתרחש ביום 30.4.20, בכניסה לבית הספר (לגבי אירוע זה נטען כי מורה ניגשה למבקש וחיבקה אותו ובמהלך החיבוק, הנאשם שלח את ידו, נגע, ליטף ואחז את ישבנה למשך מספר שניות).
ד. ביום 20.5.20 התקיימה בזום ישיבת שימוע בעניינו של המבקש. בישיבה נכחו שלושה נציגים של אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה (לרבות עו"ד ברמן מכליס שהעידה בהליך), המבקש ובאת כוחו. פרוטוקול הישיבה הוגש על ידי שני הצדדים.
בפתח הישיבה הובהר כי מטרת הישיבה היא שאלת ההשעייה וכי כל הטענות שיועלו במסגרת השימוע יועברו לנציב, שיקבל את ההחלטה.
בשימוע המבקש לא הכחיש את האירוע השני ואף ציין כי הוא עצמו דיווח עליו, לאחר שהמורה בה מדובר פנתה אליו והמבקש התנצל בפניה. המבקש ביקש לראות את האירועים על רקע אופיו המיוחד והקהילתי של בית הספר וכן על רקע השיח הכללי בין השניים, והציג מכתבי תמיכה, לרבות של יו"ר הנהגת הורים. המבקש הוסיף טיעונים הנוגעים לחייו האישיים, לרבות העובדה כי אחד מילדיו לומד באותו מוסד.
ה. ביום 7.6.21 התקבלה החלטת הנציב בדבר השעייתו של המבקש.
במסגרת ההחלטה, הנציב סקר את האישומים המשמעתיים. צוין כי נוכח היות המבקש איש חינוך ומנהל, העבירות המיוחסות לו הן חמורות. כן צוין כי מדובר במעשים המהווים פגיעה קשה בתדמיתו של משרד החינוך בפרט ושל השירות הציבורי בכלל. ניתן משקל מיוחד לעובדה כי המבקש הוא משמש בתפקיד בכיר, כמנהל בית הספר.
הנציב סקר בקצרה את טיעוני המבקש לגבי ההתנהלות האופיינית בבית הספר, העובדה כי המבקש עצמו דיווח על האירוע השני ואף התנצל בפני המורה ואת שאר הטענות שהועלו בפרוטוקול השימוע מיום 20.5.21.
הנציב קבע כי הן ההודאה והן שאר טענות המבקש יתבררו במסגרת התיק המשמעתי, ואין זה מתפקידו לבחון את חומר הראיות ולהעריכו.
הנציב אף שקל את הטענה לגבי הפגיעה בתפקודו של בית הספר וקבע כי באיזון הראוי בשלב זה של התיק המשמעתי ונוכח האישומים המיוחסים למבקש, יש לתת משקל רב יותר לפגיעה באמון הציבור ובאינטרס הציבורי.
עוד הדגיש הנציב כי ההשעייה אינה עונש, אלא ניתוק זמני של העובד ממעגל העבודה בשירות המדינה. כאשר בסוג החשדות המיוחסים למבקש קיים פוטנציאל פגיעה בשירות הציבורי, זה גובר על הפגיעה הצפויה למבקש מההשעייה.
בשקלול כלל הפרמטרים, הגיע הנציב למסקנה כי יש להורות על השעייתו של המבקש מתפקידו עד לסיום ההליך המשמעתי.
כן ציין הנציב ששקל אפשרות העברה לתפקיד אחר, אך נוכח חומרת האישומים המיוחסים למבקש ופוטנציאל הפגיעה בשירות הציבורי, החליט כי העברתו של המבקש לתפקיד אחר משדר מסר שלילי לציבור העובדים ולציבור האזרחים, דבר שיביא לפגיעה בתדמית ובאמון הציבור בשירות הציבורי.
6. המבקש הבהיר בפתח סיכומיו כי אין בפיו טענות לגבי ההיבט הפרוצדוראלי של הליך ההשעייה.
לגופה של בקשה נטען כי בנסיבות שהוכחו בעניינו של המבקש, מתקיים החריג לכלל המצדיק את התערבות בית הדין בהחלטת הנציב. המבקש לא הכחיש את האירועים ואישר שפעל בצורה לא תקינה, אך לשיטתו, אין מקום להשעייתו, במיוחד מקום בו הוא עצמו דיווח על אחד האירועים. המבקש הוסיף וטען כי מדובר בבית ספר שבו אוירה משפחתית, קהילתית, תומכת ואוהבת, וכי המתלוננת היא מורה שהיתה חלק מהצוות הניהולי וחלק מההווי של בית הספר וכי אינה עובדת עוד מסיבות אישיות (מעבר דירה). עוד הצביע המבקש על העובדה כי אירוע אחד הוא משנת 2017 והאירוע השני מאפריל 2020, בעוד שעד ההשעייה המבקש המשיך לעבוד כרגיל ולא היתה כל טענה כלפיו.
נטען שההשעייה מלמדת על כוונת אגף המשמעת לדרוש את פיטוריו של המבקש, רק בשל העובדה כי המעשים מוגדרים כהטרדה מינית, בעוד שהמעשים המיוחסים לו, ודאי בהקשר של ייחודו של בית הספר, אינם מצדיקים ענישה כה חמורה. לשיטת המבקש, מדובר בסטיה מהותית ועמוקה מהמדיניות הנוהגת ומהשכל הישר.
בהקשר האחרון המבקש המשיך וטען כי ראוי שיהיה מדרג בין העבירות השונות, כך שלא כל אירוע שיש בו סממן מיני ייקרא מעשה מגונה והטרדה מינית. כך במיוחד בעניינו של המבקש, תיוגם של האישומים המשמעתיים כהטרדה מינית מביא לתוצאה לפיה בגין אירועים שאינם ברף החמור, יידרשו פיטורי המבקש (ובעקבות כך – השעייתו מהעבודה).
7. לטענת המשיבה, אין עילה להתערבות בית הדין בהחלטת הנציב.
השאלה היחידה העומדת בפני בית הדין היא סבירות החלטת הנציב ובעניין זה לפי ההלכה הפסוקה, בית הדין לא יחליף את שיקול דעת הרשות.
המשיבה הדגישה כי המבקש לא הכחיש את האירועים המיוחסים לו, כי מדובר במסגרת חינוכית וכי המבקש הוא מנהל בית הספר. על כן האינטרס הציבורי מחייב בירור מעמיק והשעיה. בהקשר זה המשיבה הפנתה לחובתה כמעסיקה, לדאוג לסביבת עבודה בטוחה לכלל עובדיה.
בתשובה לטענות המבקש כי המעשים המיוחסים לו הם ברף התחתון של הטרדה, המשיבה הדגישה את תפקידו כמנהל בית הספר וכעובד משרד החינוך, ממנו נגזרות חובות מוגברות המוטלות על המבקש, לגבי מנהל תקין ויצירת סביבת עבודה בטוחה.
המשיבה הדגישה כי ההחלטת הנציב מנומקת, כי הוא בחן חלופה של העברה מתפקיד וכי בשונה מהאופן שבו המבקש מצייר את הדברים, גם נגיעה בישבן מהווה הטרדה מינית או מעשה מגונה.
אשר לטענות לגבי אופיו של בית הספר, המשיבה טענה כי אופיו החינוכי של בית הספר אינו מצדיק או מגבה מעשים המיוחסים למבקש.
כן נטען שגם אם המבקש הוא איש מקצוע מוערך, אין בכך לגרוע מחומרת המעשים המיוחסים לו, במסגרת יחסי מרות, אותם לא הכחיש.

8. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, אנו סבורים כי בשים לב לתפקידו של המבקש – מנהל בית ספר (היינו – הן איש חינוך והן מנהל) והאישומים המשמעתיים המיוחסים לו, ולאור החלטתו המנומקת של הנציב, דין הבקשה להידחות.
9. ראשית יש להסיר מהדרך את הטענה לגבי שיהוי בהגשת הבקשה או דחייתה רק משום שמדובר בבקשה לצו עשה. בעניין זה, מקובל עלינו טיעונו של המבקש, לפיו מקום בו ההחלטה ניתנה ביום 7.6.21 והיא נכנסה לתוקף לאלתר, אין שיהוי בפנייתו של המבקש לבית הדין יום אחד לאחר שההחלטה ניתנה.
מכאן נפנה לבחינת הטענות המהותיות בבקשה.
10. בית הדין הארצי סיכם את עיקרי הדין בנוגע להליך השעייה לפי חוק המשמעת, בבר"ע (ארצי) 32506-02-19 נציבות שירות המדינה – לוי, 26.2.19, כדלקמן:
בהלכה הפסוקה נקבע כי "תכלית ההשעיה הינה הגנה על שמו הטוב של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו. תכלית זו היא 'תכלית חיצונית להאשמות האמורות להתברר במסגרת ההליך המשמעתי'. עוד נועדה ההשעיה להגן על מקום העבודה בו הועסק העובד המושעה, נגדו תלויה ועומדת תובענה משמעתית, באמצעות ניתוק זמני בין העובד וסביבת עבודתו..." (בר"ע (ארצי) 54417-11-14‏ מדינת ישראל- נציבות שירות המדינה - פרופ' אייל וינקלר (12.1.15) (להלן: ענין וינקלר).
סמכות ההשעיה, המעוגנת בסעיף 47 לחוק המשמעת, פורשה בפסיקה כסמכות רחבה, כשבחוק גופו לא נקבעה מסגרת שיקול הדעת להפעלתה. בדב"ע (ארצי) נד/3-120 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב יפו (2.3.94). להלן: עניין שבח) נקבעו אמות המידה החולשות על הפעלת שיקול הדעת:

"(א) אופי העבירה, היקפה וחומרתה;
(ב) תפקידו של העובד הנדון, מעמדו ומקומו בהיררכיה של מקום העבודה;
(ג) מידת ההשפעה על הציבור ועל עובדים אחרים במקום העבודה, וכן מידת ההשפעה על המוסד בעבודה והמשמעת בעבודה, כתוצאה מההעמדה לדין או מפתיחת חקירה משמעתית או חקירה פלילית נגד העובד;
(ד) מניעת אפשרות של ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד הנדון;
(ה) התחשבות בהתנהגות קודמת של העובד הנדון;
(ו) התחשבות בנסיבות אישיות מיוחדות של העובד הנדון;
(ז) התייחסות ערכאות השיפוט המשמעתיות לעבירות מסוג העבירה המיוחסת לעובד הנדון ואמצעי המשמעת שהוטלו בגין אותן עבירות.
...במכלול השיקולים האמורים יש להביא בחשבון גורם נוסף בעל משקל רב, והוא כי לשימוש באמצעי ההשעיה יש תוצאות כלכליות ואישיות קשות כלפי העובד המושעה (דב"ע מש/138-3 חיים שוורץ – עירית תל אביב יפו, פד"ע כא' 174, 179) כמו כן יש להביא בחשבון את האפשרות שהעובד הנדון יחזור בתום תקופת ההשעיה לעבודתו".
הנה כי כן, "השיקול העיקרי לעניין הפעלת סמכות ההשעיה לפי הוראת ס' 47(א) הוא טובת הציבור והשירות מצד אחד ומניעת שרירות ופגיעה בעובד שבו מדובר מעבר למתחייב להשגת מטרת ההשעיה" (ראו ענין וינקלר).

בכל הקשור לביקורת השיפוטית על החלטת הנציב, נקבע כי אין בית הדין נכנס לנעלי הנציב ושוקל מה היה הוא עצמו מחליט אילו נדרש להפעיל את סמכות ההשעיה בעניינו של העובד. בית הדין נדרש לבחון האם ההחלטה והשיקולים שנשקלו במסגרתה נעשו בגדר הסמכות כפי שהוקנתה לנציב בדין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות, בתום לב ותוך שמירה על כללי הצדק הטבעי."

בבר"ע (ארצי) 54417-11-14 מדינת ישראל – וינקלר, 12.1.15) נפסק כך:
"...אשר חייב להיות, בעיקר לעיני נציב השירות הוא כיצד ירגיש אזרח המזדקק לשירות של עובד מדינה בתפקיד שבו מדובר; האזרח תלוי בהחלטותיו של אותו פקיד והוא - האזרח יודע, כי אותו פקיד מואשם בעבירה מסוג העבירות שבהן הואשם המערער:ו כן חייב להיות לעיני נציב השירות השיקול, כיצד תשפיע על מוסר העבודה, ועל המשמעת בעבודה, העובדה שהחברים לעבודה, ובייחוד הכפופים למרותו של אותו עובד, יודעים שנגדו תלוי ועומד בפני בית-משפט אישום בעבירות מכגון אלה שבהן הואשם המערער " (עניין יכין, שם, וראו גם ע"ע (ארצי) 478/07 שוקי ויטה - נציב שירות המדינה (3.3.08), להלן: ענין שוקי ויטה, בפסקה 26). "

לא זו אף זו. תכלית ההשעיה הינה הגנה על שמו הטוב של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו. תכלית זו, היא "תכלית חיצונית להאשמות האמורות להתברר במסגרת ההליך המשמעתי. עוד נועדה ההשעיה להגן על מקום העבודה בו הועסק העובד המושעה, נגדו תלויה ועומדת תובענה משמעתית, באמצעות ניתוק זמני בין העובד וסביבת עבודתו (ראו: עניין יכין; דב"ע נא/4-23 מועצת פועלי ירושלים - מדינת ישראל, פד"ע כג 158; בג"ץ 2899/91 מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה(5) 335)" (ע"ע (ארצי) 1487/04 נציב שירות המדינה - שרה אהרון (21.11.04), בפסקה 8, להלן: עניין אהרון; ע"ע (ארצי) 1584/04 נציבות שירות המדינה - סאמיה עזאם (11.9.05), בפסקה 13, להלן: עניין עזאם).

עוד נקבע בפסיקה כי "יש לזכור כי הגורם המופקד על המשמעת בשרות המדינה הוא הנציב. לעניין זה נתונות לנציב סמכויות שבחוק וסמכויות מנהליות כאלה ואחרות. ההחלטה להשעות עובד בשל הגשת אישום פלילי או משמעתי היא החלטה מקצועית של הנציב ובחינת רמת החומרה הנובעת מן האישום הוא עניין המסור לשיקול דעתו, בהתאם למדיניות הננקטת על ידו. בבואו לבחון עניין מסוים, על הנציב להתייחס לחומרת האישום המיוחס לעובד, לתפקידו של העובד, לרמת הפגיעה בשרות ובמשמעת אם ימשיך בתפקידו ולנתונים האישים של העובד" (עניין אהרון בפסקה 12 לפסק הדין; וראו גם בעניין מנשה עזרא).

בכל הקשור לביקורת השיפוטית על החלטת הנציב, נקבע זה מכבר, כי בבואו לברר אם נפל פגם בהחלטת הנציב להשעות עובד מתפקידו, אין בית הדין נכנס לנעלי הנציב ושוקל מה היה הוא עצמו מחליט אילו נדרש להפעיל את סמכות ההשעיה בעניינו של העובד. בית הדין נדרש לבחון את החלטת הנציב על דרך של ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית, דהיינו, האם ההחלטה והשיקולים שנשקלו במסגרתה נעשו בגדר הסמכות כפי שהוקנתה לנציב בדין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב (ראו דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 163 (1972); דב"ע (ארצי) נא/4-23 מועצת פועלי ירושלים ואח' - מדינת ישראל, פד"ע כ"ג, 158, 163 (1991); דב"ע (ארצי) נב/3-70 רפי בן-חיים - מדינת ישראל, פד"ע כד' 54, 61 (1992); ע"ע (ארצי) 1435/02 מדינת ישראל נציב שירות המדינה - נאיל דראוושה (29.1.03), להלן: עניין דראושה; עניין מנשה עזרא, וכן ראו מאמרו של מנחם גולדברג "ההשעיה בהליכים המשמעתיים", שנתון משפט העבודה א', 37)...."

לעניין הביקורת השיפוטית המופעלת על ידי בית הדין לעבודה, ר' גם הנפסק בבר"ע (ארצי) 399-04-18 כרסנטי – נציב שירות המדינה , 15.5.18:
"כלל היסוד בסוגית ההתערבות בהחלטות הנציב בדבר השעיית עובדים הוא, כי "אין על בית הדין לשקול מה היה הוא עצמו מחליט אילו נדרש להפעיל את סמכות ההשעיה בעניינו של העובד. בית הדין נדרש לבחון את החלטת הנציב בחינה מנהלית, לאמור - האם ההחלטה והשיקולים שנשקלו בה נעשו בגדר סמכות על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב" (ע"ע (ארצי) 1487/04 נציב שירות המדינה – אהרון. פסקה 7 (21.11.2004)). "

את העקרונות המפורטים לעיל יש ליישם בעניינו של התובע.
כפי שפורט לעיל בהרחבה, על הנציב לשקול אם השעייה היא הצעד המתאים להגנה על שמו הטוב של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו, לאור חומרת המעשים המיוחסים לעובד, תפקידו, רמת הפגיעה בשירות ובמשמעת אם ימשיך העובד בתפקידו ולנתוניו האישיים של העובד.
11. בעניינו של המבקש, המבקש אישר את עצם התרחשות האירועים, אם כי ביקש לראותם בהקשרם על רקע מקום העבודה הספציפי בו בוצעו. משמדובר בעבירות חמורות כשלעצמן, שהתרחשו בכתלי מוסד חינוכי, על ידי מנהל המוסד עצמו (היינו גם במסגרת יחסי מרות), אף אם אין מדובר במעשים שהם ברף החמור ביותר של עבירות הנכללות בהגדרת "מעשה מגונה" או "הטרדה מינית", לא שוכנענו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות בהחלטתו של הנציב, שהיא במהותה החלטה מנהלית.
12. נדמה כי בשלב זה, אין חולק כי מבחינת המשיבה, האפשרות של פיטורי המבקש כסנקציה, אם אכן יימצא שעבר עבירות משמעתיות, היא אחת ממגוון עונשים שיכולים להיות מוטלים על המבקש במסגרת ההליך המשמעתי. בהינתן זאת, הרי שגם אם ניתן היה לסבור כי יש לבחון את חומרת המעשים ולשקול אם עונש הפיטורים הוא עונש הולם לעבירות המשמעת המיוחסות למבקש, מדובר בהתערבות מהותית וקיצונית בשיקול דעת הנציב.
13. הטענה לפיה בשלב מתן ההחלטה בנושא השעייה, יש לשקול את חומרת המעשים המיוחסים לעובד, ואם אינם חמורים כדי להצדיק פיטורים, גם אין מקום להורות על השעייה, נדונה בהקשר אחר (אמירות גזעניות) בהליך שהתנהל בפני כב' השופטת טרנר, בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ואשר הוזכר על ידי הצדדים – סע"ש (נצ') 15467-01-21 סבח – מדינת ישראל, 5.2.21.
הדברים שנפסקו שם מקובלים אף עלינו, בשינויים המחוייבים:
"טענתו המרכזית של המבקש הינה כי העבירות בהן הוא מואשם אינן מצדיקות פיטורים, גם אם יתבררו כנכונות, ועל כן אין מקום להורות על השעיה. אכן, כפי שמציינת המדינה בסיכומיה וכפי שעולה מעדותה של עו"ד פודל, השעיה נבחנת לרוב מקום בו התובע, לאחר ההתייעצות הנדרשת, סבור כי העבירות הן כאלו המצדיקות פיטורים. אולם, אין מקום במסגרת ההליך שלפני לקבוע כי עבירות הנוגעות לאמירות גזעניות ואלימות מילולית בהכרח אינן מצדיקות פיטורים. מדובר בקביעה מרחיקת לכת, אותה מנסה המבקש לבסס על שני מקרים בודדים בהם התנהלו הליכים משמעתיים כנגד עובדים בשל אמירות גזעניות ושלא הסתיימו בפיטורים על אף הרשעה והעובדים גם לא הושעו...
...אין לפסול בשלב זה את האפשרות כי אמירות גזעיות כן מצדיקות פיטורים, בנסיבות המתאימות לכך ובהתחשב במכלול שיקולים הכוללים לא רק את טיבו של האישום אלא גם את נסיבות ביצועו וכן נסיבותיו האישיות של העובד. ...
מעבר לכך, ההחלטה על ההשעיה הינה בסמכות הנציב והיא ניתנת בטרם הוכרעו האישומים ובמטרה להגן על אינטרס השירות הציבורי כאשר מתנהלים כנגד עובד הליכים משמעתיים, ואילו החלטה איזה אמצעי המשמעת לבקש לאחר הרשעה הינה בסמכות התובע. עוד יצוין, כי ההחלטה בדבר פיטורים תתקבל בסופו של דבר, אם בכלל, על ידי בית הדין המשמעתי, בהתחשב במכלול שיקולים שיעמדו בפניו ועל בסיס נסיבות העניין, ואין בכך כדי להגביל את סמכות הנציב בהחלטה על השעיה נוכח מהות האישומים וכל התנאים האחרים המפורטים בהחלטתו."

14. בעניינו של המבקש, החלטת הנציב מפורטת והיא כוללת התייחסות למגוון של היבטים. כך למשל, נציב שקל את תפקידו של המבקש, את מעמדו כמנהל במוסד חינוכי, את הטענות שהועלו על ידו במסגרת השימוע, את הפגיעה האפשרית בבית הספר, את מכתבי ההמלצה שהמבקש הציג, את הכלל לפיו השעיה אינה עונש ואת מטרתה להגן על אמון הציבור בשירות הציבורי – הכל כמפורט בהרחבה בהחלטתו.

לאור כל האמור לעיל, העובדה כי הנציב לא שקל במסגרת שיקולים אלה את האפשרות שעל המבקש ייגזר בסופו של יום (אם יורשע בדין המשמעתי) עונש פחות מהפיטורים, אינה מהווה לדעתנו הצדקה להתערב בשיקול דעתו.

15. בתשובה לטענה כאילו ממכתבי התמיכה שהמבקש הציג לא עולה כי הציבור ייפגע מכך שהמבקש ימשיך בתפקידו, יש לציין כי כאשר עסקינן באמון הציבור בשירות הציבורי, מדובר בכלל הציבור בישראל. על כן גם אם הציבור המצומצם שנחשף לעבודתו של המבקש סבור כי למרות התובענה המשמעתית, אין מניעה שהמבקש ימשיך בעבודתו, ציבור מצומצם זה אינו מהווה בהכרח מדד לאמון הציבור בשירות הציבורי.
לכך יש להוסיף כי מקובל עלינו טיעונה של המשיבה, לפיו היותו של המבקש איש מקצוע מוערך אינו גורע מחומרת המעשים המיוחסים לו.

16. סוף דבר – הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

משלא הוגשה תובענה עיקרית, המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"א, (29 יולי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

ניצה פרידמן,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת

אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)