הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 17678-07-20

27 מאי 2021

לפני:

כב' השופטת קארין ליבר-לוין
נציג ציבור (עובדים) מר איתן סלע
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסי אביבי

התובע:
יהושע אליהו חיון

-
הנתבעת:
ההסתדרות מרחב ראשון לציון
ע"י ב"כ: עו"ד דוידוביץ
פסק דין
התביעה בהליך זה הוגשה ביום 8.7.2020. במסגרתה תבע התובע את הנתבעת בגין ייצוג לא הולם לטענתו כחבר בארגון עובדים אשר גרם לו הפסד בסך 36,474 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובד בבד בקשה לסילוק על הסף.

ביום 6.12.2020 התקיים קדם משפט לפני.

רקע עובדתי וטענות הצדדים
התובע עבד במועצה הדתית ראשון לציון (להלן- המעסיק או המועצה הדתית) מחודש פברואר 2005 בתפקיד מנהל חשבונות ומנהל רשת מחשבים של המועצה הדתית. בתחילת עבודתו הוצע לתובע על ידי הנתבעת להצטרף ולהיות חבר אצלה. התובע הצטרף כחבר בנתבעת.

התובע סיים העסקתו אצל המעסיק בנסיבות שזיכו אותו, לטענתו בסכומים שונים. בעניין זה פנה לנתבעת לטענתו בזמן אמת וביקש את סיועה בייצוגו אל מול המועצה הדתית.

לטענת התובע, בשנת 2012 הגיע יו"ר מועצה חדש והחליט להעבירו מתפקידו כמנהל חשבונות, לטענת התובע שלא כדין. לצורך כך, טוען התובע, כי התקיים שימוע פיקטיבי בתאריך 5.12.2012 ללא נציג מטעם הנתבעת. לטענת התובע הנתבעת לא פעלה לבטל את השימוע למרות הפגם האמור. עוד פעלה הנתבעת שלא כדין עת לא מנעה את העברתו מתפקידו לתפקיד בלן אשר כלל הפחתה של 40% משכרו.

התובע טוען כי בלית ברירה הגיש תביעה כנגד המעסיק (סע"ש 66870-06-16) וביקש מהנתבעת סיוע בהכנת התביעה. לטענתו, לאחר שהגיש את התביעה התגלה לו פרצופה האמיתי של הנתבעת עת נציגתה סרבה לשוחח עמו. תחנוניו לקבל עזרה משפטית מהנתבעת, שהיא בגדר זכויותיו כחבר בה – נפלו על אוזניים ערלות. בשל התנהלות הנתבעת לא היתה בידי התובע, לטענתו, כל ברירה והוא קיבל את הצעת המפשר מטעם בית הדין וסיים את ההליך מול המעסיק בהסכם פשרה על סך 10,000 ₪, כאשר תביעתו היתה על סכום גבוה הרבה יותר.

לאור כל אלה רואה התובע את הנתבעת אחראית ישירה לנזקים שנגרמו לו מהיעדר ייצוגה ועל כן רואה בה אחראית על הנזק בגין הרעת תנאי עבודה והורדת שכר שלא על פי חוק בסך 37,500 (בגין שכר עבודה) וכן 4,649 ₪ (בגין שעות עודפות) וכן 4325 ₪ (בגין החזר תשלום קורס חשבי שכר) מהם מופחת סכום הפשרה ועל כן תביעת התובע עומדת על סך 36,474 ₪. בנוסף מבקש התובע כי ייפסקו לו 20,000 ₪ נוספים כפיצוי בגין עגמת נפש לאור התנהלות הנתבעת .

הנתבעת טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף. מדובר בתביעה שלישית שהגיש התובע ומטרתו לבצע מקצה שיפורים לתביעה קודמת שהגיש לבית הדין כנגד מעסיקתו לשעבר, המועצה הדתית, הליך שהסתיים בפשרה בהתאם לרצונו החופשי של התובע. אי שביעות רצונו מניהול תביעתו כנגד המעסיק אינה מאפשרת לו לפנות לבית הדין בתביעה מחוסרת בסיס כנגד הנתבעת. כמו כן מציינת הנתבעת כי בניגוד לטענות התובע היא פעלה לסייע לתובע, ליוותה אותו וסייעה לו באמצעות נציגיה. לטענת הנתבעת, התובע פנה אליה כשנתיים לאחר הליך השימוע. המחלוקת הועברה לוועדה פריטטית שנדחתה על ידי מזכיר חטיבת המועצות הדתיות בהסתדרות אולם בסופו של יום הוועדה לא התקיימה בשל כך שהמעסיק לא היה מעוניין בכך. את תביעתו כנגד המעסיק הגיש התובע לבדו ולטענת הנתבעת לא תמך אותה בחישובים.

לטענת הנתבעת, התובע הסתיר מבית הדין כי הגיש תביעה קודמת נגדה לבית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון, הליך ת"ק 40012-05-17 שנמחקה בהחלטה מיום 31.7.2017 לאחר שהנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף שם, בין היתר, לאור היעדר סמכות עניינית. כמו כן בית משפט השלום לא מצא לנכון להעביר את ההליך לבית הדין לעבודה אלא מחק את ההליך אצלו בנימוק כי התובע חתם על הסכם פשרה בעניינו. בהליך כאן ערך מקצה שיפורים והוסיף את רכיב השעות העודפות ואת רכיב פיצוי בגין עגמת נפש, דבר המצביע לדעת הנתבעת על התנהלותו הלקויה של התובע.

מאחר וההליך שהתנהל בין התובע למעסיקתו הסתיים מרצונו החופשי של התובע בהסכם פשרה, לא נותרה לטענת הנתבעת עילת תביעה בעניין שכן ההסכם נחתם בין הצדדים "לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות התובע בקשר לתקופת עבודתו נשוא התביעה..." ובנוסף לאור מתן תוקף של פסק דין, הרי שקיים מעשה בית דין.

בנוסף, טוענת הנתבעת כי ארגון עובדים אינו חייב לאמץ את עניינו ועמדתו של הפרט ודיני השליחות לא חלים על היחסים בין ארגון עובדים לבין חברי הארגון. בעניין זה הפנתה הנתבעת לדב"ע לד' 3/66 סוקרינסקי – ההסתדרות המדיצינית הדסה, פד"ע ו' 70,80.

לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי העובדות המפורטת בכתב התביעה אינן מקיימות את עילת הייצוג הבלתי הוגן כפי שהוגדרה בפסיקה לפיהם ייתכן בהחלט מצב בו העובד אינו מרוצה מהייצוג אותו קיבל מארגון העובדים ועדיין לא קמה לו עילת תביעה נגדו.

עוד טוענת הנתבעת כי יש לסלק את התביעה מחמת היות התובע תובע טרדן, יוזם הליכים סידרתי ושיטתי. מדובר בתביעה שלישית שהוגשה באותו עניין ממש.

התובע הגיב לבקשה לסילוק על הסף והפנה לכך שנקבע כי מדובר בסעד שניתן במקרים קיצוניים בלבד ובית המשפט מעדיף לברר את המחלוקת לגופה. כמו כן התובע טוען כי הנתבעת כלל לא סייעה לו בייצוגו מול המעסיק וכי אין זה נכון שלא הסכים לצרף תחשיב לתביעתו כנגד המעסיק, ואף צירף אסמכתה לכך. על כן לטענתו לא פעלה בהתאם לחובתה כלפיו כחבר בה ובהתרשלותה האמורה גרמה לו את הנזקים הנתבעים ומכאן תביעתו.

עוד עלה מהתגובה כי התנהל הליך נוסף בינו לבין מעסיקו לשעבר, סע"ש 34614-01-18 במסגרתו התקיים דיון לפני כב' השופטת רובוביץ-ברכש בבית דין זה. שם הוגשה מטעם המעסיק בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין. בהליך שם היה התובע מיוצג על ידי עורך דין. ההליך שם הסתיים בדיון האמור בהסכם פשרה במסגרתה שילם המעסיק לתובע סך נוסף של 13,800 ₪ בנוסף לשחרור קופת הגמל של התובע.

הנתבעת השיבה לתגובה וציינה כי על אף שעילת התביעה עניינה ייצוג בלתי הולם, מעיון בטענות התובע עולה כי הפלוגתה המרכזית בבסיס התביעה נוגעת לחוקיות הליך הפיטורים ופלוגתה זו התבררה במסגרת ההליך כנגד המעסיק. לעניין זה הפנתה הנתבעת לתע"א (תל אביב) 2624/09 מסיקה – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' (5.7.2020) מפי כב' השופטת (בדימוס) נטע רוט. כמו כן בדיון שהתקיים ציינה כי את האסמכתה בעניין התחשיב ראתה לראשונה בתגובה לבקשה לסילוק על הסף בהליך זה ולא בזמן אמת.

בדיון שהתקיים המליץ בית הדין לתובע לשקול בכובד ראש את עמידתו על המשך ההליך לאור הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת. התובע הגיש הודעה ביחס לכך לאחר הדיון ציין כי אין דמיון בין פסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת לענייננו ובפועל עמד על תביעתו וחזר על תגובתו לבקשה.

לאור האמור הנתבעת ביקשה כי תינתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא כי לעולם יעדיפו בתי משפט את בירור התובענה גופה על פני סילוקה על הסף, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסמו בפניו את הדרך לבירור תביעתו אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות כי התובע יצליח בתביעתו (ראה : ר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי, פ"ד לה(2) 811,812). כמו כן, כל ספק יפורש לטובת התובע, שכן מחיקת התובענה או דחייתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה (ראה: דב"ע נו/140-3 כי"ל כימיקלים לישראל בע"מ – ד"ר ליאונרד שור, פד"ע ל, 158). עוד נקבע כי ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד (ראה: ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (13.2.2008)).

מן האמור עולה כי בית הדין ייענה לבקשת דחייה או מחיקה רק במקרים חריגים וכאשר הוא משוכנע, כי אם יוכיח התובע את האמור בתביעתו, לא יזכה הוא בסעד בהתאם לדין החל.

יחד עם זאת, מצאנו כי מקרה זה נמנה על המקרים החריגים בהם יש להיעתר לבקשה לסילוק על הסף וזאת בעיקר מחמת תחולתה של דוקטרינת מעשה בית דין. להלן נפרט מסקנתנו זו.

התובע פעל בשני הליכים כנגד המעסיק. את ההליך הראשון בחר לסיים בפשרה שנוסחה "לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות התובע בקשר לתקופת עבודתו נשוא התביעה..." כאשר בתביעה שם תבע ביחס לזכויות שנבעו מתקופת העסקתו והגיע להסכמות בהסכם הפשרה ביחס לסיום העסקתו אצל המעסיק. בהליך השני כנגד המעסיק אף היה מיוצג על ידי עורך דין כך שחזקה כי הסכמתו לסיים את ההליך המשפטי השני בסכום שנקבע בהסכם הפשרה שהיה שם לקחה בחשבון את כל טענותיו ביחס לאי קבלת כל זכויותיו במסגרת הליך הפשרה הראשון והסיכוי המשפטי של טענתו זו. התובע מנוע מלטעון כעת ביחס להסכמי הפשרה אליהם הגיע והוא אף אינו תוקף את סופיות או נפקות ההליכים ההם כנגד המעסיק במסגרת הליך זה אלא טוען ביחס לכך כנגד הנתבעת. עוד יצוין כי בדיון המקדמי שהתקיים בהליך כאן נשאל התובע מפורשות מדוע לא צירף את הנתבעת להליך האחרון כנגד המעסיק שבו היה מיוצג וחזקה אם היו לו טענות כלפיה ביחס לייצוג כנגד המעסיק, היה מעלה אותם עוד אז – התובע לא סיפק תשובה מניחה את הדעת לעניין זה.

יתר על כן, עילת התביעה בגינה תובע התובע את הנתבעת בהליך כאן היא "ייצוג בלתי הולם" בטענה כי הנתבעת לא ייצגה אותו באופן הולם בתביעתו כנגד מעסיקו. יחד עם זאת כאשר בוחנים את רכיבי התביעה שפירט בתביעתו, הם למעשה רכיבי התביעה שהגיש כנגד מעסיקו בהליך הראשון 66870-06-16: הפרשי שכר בגין הרעת תנאים, החזר עבור קורס חשבי שכר ותשלום בגין שעות עודפות. כזכור ההליך שם הסתיים בפשרה כמפורט לעיל. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין. על כך אין חולק. בהליך כאן מבקש התובע לעמוד על כל רכיבי תביעתו כנגד מעסיקו בהליך הראשון ולהפחית מהם את הסכום שקיבל ממעסיקו במסגרת הפשרה. ניתן לראות כי עילת התביעה האמיתית של התובע אינה ייצוג בלתי הולם אלא להשלמת התשלום בגין רכיבי התביעה שלטענתו התפשר בגינם מאחר ולא קיבל ייצוג כנדרש מטעם הנתבעת. התובע למעשה מבקש לאחוז במקל משני קצותיו. מחד, אינו תוקף את סופיות הליכי הפשרה שקיבלו תוקף של פסק דין ומנגד תובע השלמת תשלומים בגין אותם רכיבים מהנתבעת. אמנם הוסף רכיב של עגמת נפש אולם הוא בבחינת הטפל הולך אחר העיקר שכן מרכיבי התביעה ומנוסח התביעה ניתן להבין באופן ברור כי עילת התביעה היא למעשה השלמת רכיבי תביעתו כנגד המעסיק.

דוקטרינת מעשה בית דין נבחנה בפסיקתו של בית הדין הארצי והדברים שהובאו לגביה בפסק הדין בבר"ע (ארצי) 24381-09-18 טרה הנדסה ובניה בע"מ – ברקאת ואח' (21.1.2019) (להלן-עניין טרה) יפים גם לענייננו:

"תחולת דוקטרינת מעשה בית דין והשלכותיה
12. בתקנה 45(א)(1) לתקנות בית הדין נקבע, כי בית הדין לעבודה רשאי לדחות על הסף תובענה עקב מעשה בית דין.

על מהות דוקטרינת מעשה בית דין, על שני חלקיה, עמד בית דין זה, כך:

"ניתן לבסס טענה של מעשה בית דין על שני אדנים נפרדים, המבוססים על אותם שיקולים – השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה מקים מחסום דיוני לפני כל תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בפסק הדין קודם, לאחר שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ומונע מבעד הצדדים או חליפיהם לחזור ולתבוע בשל אותה עילה, אפילו אם הם מבקשים להעמיד למחלוקת פלוגתאות שלא הועלו בתובענה הראשונה.
השתק פלוגתא, לעומת זאת, מקים מחסום דיוני לפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין שוב באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר מבוססת ההתדיינות השניה על עילת תביעה שונה".
(עב"ל (ארצי) 765/07 אבו הדואן – המוסד לביטוח לאומי. פסקה 9 (4.9.2008)).

13.בענייננו, הטענה העיקרית של המבקשת היא כי יש לדחות על הסף את התביעה השניה עקב השתק עילה:

"ביסוד דוקטרינת השתק העילה עומדת התפיסה של מיצוי העילה: צד שהיה לו את יומו בבית המשפט ביחס לעילת התביעה, וזאת בין אם מימש אותה הלכה למעשה ובין אם היה צריך לממשה, אינו יכול לנהל הליך משפטי נוסף באותה עילה" (ע"א 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ. פסקה 19 לחוות דעתו של השופט ע' גרוסקופף (18.12.2018). להלן – עניין השטיח המעופף) .

14. החלת דוקטרינת השתק העילה מבוססת על הכלל לפיו "כאשר התובע מקבל פסק דין לטובתו, עילת התביעה המקורית נבלעת (merged) בפסק הדין שהכיר בזכותו ובא במקומה" (יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 518 (2015). להלן – רוזן-צבי; ראו גם - זלצמן 445) והיא מאזנת בין שיקולים של צדק דיוני למתדיינים ושיקולי יעילות של המערכת השיפוטית לבין עוצמת הפגיעה בזכות הגישה לערכאות:
"הטעמים לכלל השתק עילה 'נעוצים בצורך למנוע הטרדת בעל דין שכנגד, ואילוצו להתדיין בענין שכבר נידון, וניתנה הכרעה לגביו, ובמניעת העמסת יתר על בתי המשפט בדיונים כפולים מיותרים' (...) אמנם כלל זה מצר את גישתו של התובע לערכאות שיפוטיות בגדריה של תובענה נוספת שמבקש הוא להגיש, ואולם עוצמת הפגיעה בזכות הגישה לערכאות מופחתת שכן כלל השתק העילה מיוסד מבחינה רעיונית על תפיסת מיצוי העילה בערכאות שיפוטיות, שהרי לתובע ניתן יומו בבית המשפט ביחס לעילה זו במסגרת תובענה הקודמת שהגיש".
(ע"ע (ארצי) 33143-09-13 ביתן – אוניברסיטת בן גוריון. פסקה 11 (2.1.2017). להלן – עניין ביתן)."

לאור האמור לעיל, על יסוד דוקטרינת מעשה בית דין, מאחר ועילת התביעה המרכזית של התובע במהותה, כמפורט לעיל, הוכרעה זה מכבר, הרי שקיים מעשה בית דין מכוח השתק עילה.

גם השאלה האם ניתן לבסס מעשה בית דין מכוח השתק עילה המבוסס על הסכם פשרה הוכרעה זה מכבר על ידי בית הדין הארצי וכך גם השאלה האם השתק עילה יכול להיות כנגד צד שלא היה חלק מההליך המשפטי הקודם. בעניין טרה אליו הפנינו לעיל נקבע ביחס לכך כדלקמן:
"16. מקובל להניח כי בין התנאים להיווצרותו של השתק עילה, המקים מחסום דיוני מפני תביעה נוספת, יש לכלול את התנאי לפיו פסק הדין ניתן לגופו של עניין, אולם "אין נפקא מינה כיצד התבררה התובענה בפועל, לאמור, אם התדיינות ממצה בין הצדדים בכל פלוגתא ופלוגתא ... או אם ... פסק הדין מאשר הסכם פשרה, שאליו הגיעו הצדדים בכוחות עצמם" (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 303 (1991); ע"ע (ארצי) 40752-06-13 סועאד – חברת דואר ישראל בע"מ. [פורסם בנבו] פסקה 7 א. (16.7.2014) – "גם פסק דין המאשר הסכם פשרה יוצר מעשה בית דין מסוג השתק עילה"; ע"ע (ארצי) 28399-11-16 הסתדרות הגמלאים בישראל – תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל [פורסם בנבו] . פסקאות 23 – 24 והאסמכתאות שם (13.9.2017)). הנה כי כן, העובדה לפיה פסקי הדין בתביעה הראשונה ניתנו בעקבות הסכמי פשרה מבלי שנערך דיון לגופו של עניין, אינה פוגעת בכוחם להוות השתק עילה המונע מהמשיב, התובע, לחזור ולתבוע באותה עילה." (ההדגשות במקור).

ובהמשך:
"18. טענתו החלופית של המשיב היא, כי גם אם הוא מנוע מלחזור ולתבוע את הנתבעים אשר היו צד להסכם הפשרה בתביעה הראשונה, אין הכלל של מעשה בית דין חל על התביעה השניה שהוגשה כנגד המבקשת שלא היתה צד בתביעה הראשונה.

אין לקבל את גישת המשיב. הכלל של מעשה בית הדין תופס, ככלל, כלפי מי שהוא חליפו של בעל הדין ובמקרים מסוימים אף חל כלפי מי שיש לו "קרבה משפטית" לבעל דין בהליך המשפטי בגינו נטען כי נוצר מעשה בית דין (ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד ל"א(1) 29, 35 (1976); זלצמן, 368) באופן שקיימת קרבת אינטרסים ביניהם (ע"א 686/02 עמותת בעלי ודיירי קרית וולפסון ירושלים נ' קרית וולפסון בירושלים חברה לניהול ושירותים בע"מ, פ"ד נט (1) 943, 958 (2004)). כך, למשל, קיימת קרבה בין צדדים להסכם שיפוי (זלצמן, 396), כנטען בענייננו על ידי המבקשת בכתב ההגנה, וקיימת קרבה בין חייבים יחד, או חייבים יחד ולחוד (זלצמן, 444 – 445), כבענייננו, אשר סכום החיוב שלהם אינו מצטבר ("ובלבד שלא ייגבה את סכום התביעה בכפל", כפי שנקבע בהחלטה עליה מסתמך המשיב)."

הנה כי כן, גם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מהווה השתק עילה כלפי התובע ואף אם הנתבעת לא היתה חלק מההליך המשפטי אלא מעסיקו של התובע, הרי שהתובע הגיע להסכמות ביחס להליך הראשון עם מעסיקו ביחס לרכיבי התביעה שהוא תובע מהנתבעת בהליך כאן, ניהל הליך נוסף כנגד המעסיק כאשר היה מיוצג ולא טען דבר ביחס להליך הראשון ואף לא ביקש לצרף את הנתבעת בהליך שם. לבסוף התובע כלל לא טוען נגד תקפותם של הסכמי הפשרה שהגיע אליהם שכן חזקה אם סבר שאינם משקפים את זכויותיו, הרי שהיה פועל בהליך של ביטול הסכם פשרה, אולם חלף כך התובע מבקש להשלים את החסר מהנתבעת, דבר שכאמור הוא מנוע מלעשות לאור דוקטרינת מעשה בית דין.

בנסיבות אלה, מצאנו לקבוע כי זכות הגישה לערכאות של התובע נסוגה מפני האינטרס שבמניעת כפל התדיינות באותה סוגיה אשר תכליתה כוללת גם את מימוש זכות הגישה לערכאות של מתדיינים אחרים תוך הבטחת פעולה תקינה וחסכונית של מערכת המשפט בביצוע מלאכתה.

סוף דבר
על יסוד כלל המפורט לעיל, התביעה מסולקת על הסף בשל מעשה בית דין.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, (27 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איתן סלע, עובדים

קארין ליבר-לוין, שופטת

מר יוסי אביבי, מעסיקים