הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 16103-04-20

12 פברואר 2021
לפני:
כב' הרשמת רעות שמר בגס

התובע:
יעקב שלום
-
הנתבעים:
א.מ. קובי 2004 בע"מ
קובי מאיר רפאל

החלטה

לפניי בקש ת התובע לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים במסגרת תביעה שהגיש נגד הנתבעים לתשלום הפרשי שכר וזכויות נוספות מתקופת העבודה וסיומה .

תמצית טענות הצדדים

התובע טוען כי הועסק על ידי הנתבעים כחשמלאי בין השנים 2014-2018 לסירוגין, וכי במהלך תקופת עבודתו לא שולם לו שכר עבודה מלא וזכויות סוציאליות.

טענתו המרכזית של התובע היא כי בשל חובות שצבר התובע בביטוח הלאומי, מע"מ ומס הכנסה סיכם עם הנתבעים כי ישלמו את עיקר המשכורות לכיסוי החוב וישאירו בידי התובע סך של 2,600 ₪ בחודש. הנתבעים לא עמדו בסיכום עמו וניצלו לאורך תקופה ארוכה את מצבו הכלכלי, באופן שלאורך תקופת עבודתו לא שולמו לו הפרשי שכר עבודה בסך מצטבר של 146,293 ₪ כאשר התובע בשל מצבו נאלץ להתנהל ללא חשבון בנק. בנוסף טוען התובע כי בין הצדדים סוכם כי התובע ימחה לנתבעים סכומי כסף שקיבל התובע מעבודות נוספות שביצע במהלך התקופה כהלוואה לנתבעת וכי בתמורה תועבר היתרה לתובע לאחר ניכוי מס ותשלומים למוסדות המדינה השונים אך הנתבעים הפרו גם סיכום זה. בנוסף טוען התובע כי לאורך כל תקופת עבודתו לא שולמו לו זכויות סוציאליות או הפרשות לקופת ג מל עד אשר הנתבעים הפסיקו לשבצו לעבודה והוא פוטר ללא שימוע ובלא ששולמו לו פיצויי פיטורים.

הנתבעים טוענ ים כי התובע עבד בנתבעת 1 תקופות שאינן רציפות ובמשרה חלקית בלבד וכל זכויותיו שולמו לו באופן מלא. עוד טוענים הנתבעים כי שכרו של התובע הוא זה שמופיע בתלושי השכר שקיבל וכי טענותיו בדבר אי תשלום שכר בגין חלק מהחודשים היא מופרכת. בנוסף לכך טוענים הנתבעים כי נשמרו בידי הנתבעת 1 חלק מהאסמכתאות להמחאות שהועברו לידי תובע וכי הוא קיבל את כל הסכומים המופיעים בתלוש השכר אשר הופקדו בחשבון הבנק . כמו כן טוענים הנתבעים כי ידוע לה ם שהתובע קיבל כספים מעבודות נוספות שביצע באופן פרטי במזומן בלא שדיווח על הכנסותיו אלה לרשויות המס. הנתבעים מכחישים את טענת התובע בדבר סיכום בין הצדדים לפיו חלק משכרו יועבר לכיסוי חוב שצבר במוסדות כדוגמת ביטוח לאומי, מע"מ ומס הכנסה. עוד ובנוסף טוענים הנתבעים כי אין להם גישה לתיקיו האישיים של התובע במוסדות השונים ומשכך לא היה באפשרותם להסדיר עבורו חובות כאלו ואחרים.

דיון והכרעה

תקנה 46 (א)לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כדלקמן:
"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".
התכלית המרכזית של גילוי המסמכים היא לסייע בחשיפת האמת בהליך המשפטי, לייעל את הדיון, ולאפשר לצדדים להתדיין "בקלפים גלויים". משכך, נקודת המוצא ביחס לגילוי מסמכים היא של גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של מידע רלבנטי, כאשר מידע רלוונטי הוא כל מידע המאפשר לצד לקדם את ההליך, לרבות מידע אשר עשוי להיות רלוונטי, זאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון רע"א 5126/19 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (3.11.2019):

"כידוע, הכלל הוא שבהליך אזרחי יש לאפשר גילוי רחב ככל האפשר של מידע הרלוונטי למחלוקות שבין הצדדים (ראו: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193 (2002)). כמו כן, הפסיקה נקטה בגישה מרחיבה ביחס לשאלת הרלוונטיות של מסמכים, וכבר נקבע כי "כל מסמך שיש בו לסייע לתביעה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו הוא רלוונטי ... הלכה זו משליכה בהכרח על ההכרעה בשאלת הרלוונטיות, האמורה להיחתך 'ברוחב לב' ולא 'ביד קפוצה'" (ראו: רע"א 2062/15 פלוני ו- 108 אח' נ' הרשות לניירות ערך [פורסם בנבו] (3.6.2015); יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 251 (תשס"ח), וההפניות שם)."

אף בבית הדין לעבודה הכלל הנוהג הוא הוא ניהול ההליך ב"קלפים פתוחים" ונקודת המוצא היא של גילוי מרבי. בהתאם לכך נפסק כי כל מסמך שיש בו כדי לסייע לצד להליך לקדם את עניינו ואת טענותיו הוא מסמך בעל זיקה להליך ו כי הוא עשוי להיות רלבנטי (ע"ע (ארצי) 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' עיזבון המנוחה טלי אורן בלזר ז"ל (27.01.2011); בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז (14.05.2008); ע"ע (ארצי) 482/05 שלומי משיח נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (22.12.2005)).

עם זאת, ברי כי על המבקש המסמכים מוטל הנטל להבהיר את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים ולהצביע על זיקה בין המסמכים הנדרשים לבין השאלות שבמחלוקת. זאת על מנת למנוע "מסע דייג" פסול שתכליתו אך פריצת גדרי המחלוקת תוך הטרחת הצד שכנגד שלא לצורך, סרבול ההליך וגרימת הוצאות מיותרות באיתור מסמכים אשר אין להם זיקה של ממש להליך ולכן על בית הדין לשקול אף את מידת ההכבדה הכרוכה באיתור מסמכים. בהקשר זה נפסק כי "ככל שגילוי של מסמך מהווה נטל מכביד יותר יש לבדוק ביתר הקפדה את נחיצותו" (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (15.10.2008); ע"ע (ארצי) 64/10 מדינת ישראל משרד החינוך נגד דניאל צברי (25.3.2010)).

זאת ועוד, מבחן הרלוונטיות אינו מהווה סוף פסוק, שכן בהליכי גילוי מסמכים קיימת חשיבות מיוחדת גם למלאכת האיזון שצריכה להיעשות בין הזכות לגילוי ועיון מידע בהליך משפטי לבין הזכות להגנה על אינטרסים אחרים של הנתבע וכן הזכות לפרטיות של הנתבע ושל צדדים שלישיים שאינם צד להליך: "מבחן הרלוונטיות אינו מהווה סוף פסוק בהחלטה אם לקבל ראיה. יש לאזן בין זכות הציבור לדעת וזכותו של בעל-דין להביא ראיות התומכות בטיעוניו לבין הפגיעה בפרטיות של בעל-דין" (ע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (21.9.2010).

נוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבתי הדין בסוגית גילוי ועיון במסמכים, נפסק כי בסמכות זו יש להשתמש בזהירות ותוך עריכת איזון בין האינטרסים העומדים על הפרק ובכלל זה קיומם של אינטרסים מוגנים אחרים של הנתבע ושל הצדדים השלישיים.

המסמכים שנתבקשו על ידי התובע

(1) גילוי עיון ספציפי בתדפיסי חשבון בנק של הנתבעת 1 המציינים את תשלומי שכר העבודה של התובע –

התובע טוען כי על הנתבעים להעביר לעיונו את תדפיסי חשבון הבנק של הנתבעת 1 שבהם מצוין השכר ששולם לתובע וזאת מהטעם שבמסגרת כתב ההגנה העלו הנתבעים טענת "פרעתי" וטענו כי התובע קיבל את מלוא זכויותיו בעבור תקופת עבודתו. עם זאת, כאשר פנה לנתבעים בבקשה לקבל אסמכתא לכך ששולמו לתובע ההמחאות שצורפו לכתב ההגנה התנגדו הנתבעים לבקשה זו.

הנתבעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי אין מקום להורות על חשיפת תדפיסי חשבונות הבנק של הנתבעת 1 לתקופה של מספר שנים. לכתב ההגנה צורפו העתקים של המחאות שהועברו לתובע בזמן אמת וכן צורפו תלושי שכר. משכך ככל שהתובע טוען כי ההמחאות לא נפרעו באפשרותו לצרף את חשבון הבנק שלו בכדי להוכיח טענה זו. עוד טוענים הנתבעים כי חשיפת תדפיסי חשבונות הבנק, הכוללים פרטים של צדדים שלישיים היא בלתי סבירה ואינה מידתית.

בתשובת התובע נטען כי מעיון בהמחאות שצורפו עולה כי מדובר בצילומים של המחאות שאינן חתומות ואשר אין בינן לבין תלושי השכר שצורפו התאמה. התובע הפנה בעניין זה לשכר העבודה לשנת 2014 אשר לטענתו מסתכם בסך של 36,493 ₪, וזאת בשעה שהנתבעים צירפו המחאה על סך 10,000 ₪ מיום 15.11.2014 אשר אינה חתומה, וכאשר באותו החודש צוין בתלוש השכר סכום של 5,000 ₪. עוד טוען התובע כי אין מניעה שהנתבעים ישחירו את השורות בדפי החשבון שאינם רלוונטיים להמחאות שנפרעו בחשבון הבנק.

אשר להכרעתי -

מעיון בתלושי השכר שצירפו הנתבעים לכתב ההגנה עולה כי לתובע לא שולמו זכויות סוציאליות כלשהן במהלך תקופת עבודתו וכי למעט שכר עבודה ששולם בנטו לא מופיעים בתלושי השכר רכיבים סוציאליים כדוגמת דמי הבראה, נסיעות או דמי חגים, לא נוהל פנקס חופשה במרבית התקופה, לא נצברו ימי מחלה ולא הופרשו סכומים לקרן פנסיה או לפיצויי פיטורים וותק התובע אף אופס במהלך שנת 2015.

בנוסף לכך, מעיון בהעתק ההמחאות שצירפו הנתבעים לכתב הגנה עולה כי מדובר בהעתק שאינו לתשלום וכי ההמחאות שצורפו אינן חתומות, כי לא מצוין אימתי נפרעו ההמחאות ולאן הועברו הסכומים, אם בכלל.

זאת ועוד, מהשוואת הסכומים המפורטים בתלושי השכר לצילומי ההמחאות שצירפו הנתבעים עולה כי קיימת אי התאמה בין תלושי השכר לבין הסכומים המפורטים בהמחאות שהוצאו לכאורה לתשלום שכרו החודשי כדלקמן:

שנת 2014 – הנתבעים צירפ ו העתק תלושי שכר לחודשים יוני-דצמבר 2014 בהם מצוין כי התובע עבד במשרה מלאה, כאשר השכר המופיע בכל אחד מן התלושים הוא 5,000 ₪ נטו. מתלושי השכר עולה לכאורה כי התובע השתכר 35,000 ₪ בשנת 2014, ואולם מהעתק ההמחאות עולה כי הסכומים ששולמו לו אינם תואמים את השכר. הסכום המופיע בארבע ההמחאות הממוספרות מסתכם בסך של 26,640 ₪ בלבד:

המחאה מס' 5005738 מתאריך 15.11.2014 על סך 10,000 ₪
המחאה מס' 5005518 מתאריך 10.7.14 על סך 5,000 ₪
המחאה מס' 5005519 מתאריך 10.7.14 על סך 5,000 ₪
המחאה מס' 5005826 מתאריך 9.12.2014 על סך 6,440 ₪

שנת 2015 – הנתבעים צירפו תלושי שכר לחודשים מרץ-יוני 2016 בהם מצוין כי התובע הועסק במתכונת יומית ובשכר יומי של 280 ₪. בחודש מרץ מצוין כי התובע עבד 6 ימי עבודה ושולמו לו 1,680 ₪ ; בחודש אפריל עבור 14 ימי עבודה סך של 3,920 ₪ ובחודשים מאי ויוני שולמו לתובע עבור 18 ימי עבודה 5,040 ₪. מתלושי השכר עולה כי התובע השתכר 15,680 ₪ בשנת 2015.
עם זאת, הנתבעים צירפו צילום של העתקי המחאות שנכתבו על שם התובע אך אינן חתומות על סך של 22,960 ₪ כדלקמן:

מס' 5006155 מתאריך 12.6.2015 על סך 7,000 ₪
מס' 5006233 מתאריך 20.7.2015 על סך 5,320 ₪
מס' 5006232 מתאריך 20.7.2015 על סך 10,640 ₪

שנת 2016 – הנתבעים צירפו תלושי השכר לחודשים יולי - דצמבר 2016 בהם מצוין כי התובע עבד לאורך תקופה זו 13 ימים חודש בשכר יומי של 200 ₪ והשכר בתלושים הוא 2,600 ₪ נטו. בסך הכל מתלושי השכר עולה כי התובע השתכר 15,600 ₪.
הנתבעים צירפו צילום העתק המחאות שאינן חתומות ואשר בחלקן שם התובע כלל אינו מופיע, על סך של 13,000 ₪ לשנת 2015 כדלקמן:

מס' 5007204 מתאריך 30.12.2016 על סך 2,600 ₪
מס' 5007117 מתאריך 29.11.2016 על סך 2,600 ₪
מס' 5007005 מתאריך 7.10.2016 על סך 2,600 ₪
מס' 5006931 מתאריך 2.9.2016 על סך 2,600 ₪
מס' 5006914 מתאריך 19.8.2016 על סך 2,600 ₪

שנת 2017 – הנתבעים צירפו תלושי השכר לחודשים פברואר - דצמבר 2017 בהם מצוין כי התובע עבד בשכר יומי של 200 ₪. בחודש פברואר צוין עבור 13 ימי עבודה סך של 2,600 ₪; בחודשים מרץ עד יולי שולם עבור 25 ימי עבודה סך של 5,000 ₪ לחודש; בחודש אוגוסט שולם עבור 13 ימי עבודה 2,600 ₪; בחודש ספטמבר שולם עבור 13 ימי עבודה 2,600 ₪; בחודש אוקטובר עבור 14 ימי עבודה שולם סך של 2,800 ₪; בחודש נובמבר עבור 14 ימי עבודה סך של 2,800 ₪; בחודש דצמבר עבור 15 ימי עבודה סך של 3,000 ₪.
מתלושי השכר עולה כי התובע השתכר 38,800 ₪ בשנת 2017.
הנתבעים צירפו צילום העתק המחאות לא לתשלום שאינן חתומות ואשר בחלקן לא מופיע שם התובע על סך של 40,700 ₪ לשנת 2017 כדלקמן:

מס' 5007282 מתאריך 10.2.2017 על סך 2,600 ₪
מס' 5007308 מתאריך 7.3.2017 על סך 2,600 ₪
מס' 5007397 מתאריך 9.4.2017 על סך 5,000 ₪
מס' 5007514 מתאריך 12.5.2017 על סך 1,300 ₪
מס' 5007549 מתאריך 25.5.2017 על סך 5,000 ₪
מס' 5007580 מתאריך 29.6.2017 על סך 2,600 ₪
מס' 5007633 מתאריך 31.7.2017 על סך 2,600 ₪
מס' 5007658 מתאריך 9.8.2017 על סך 5,000 ₪
מס' 5007688 מתאריך 31.8.2017 על סך 2,600 ₪
מס' 5007754 מתאריך 28.9.2017 על סך 2,800 ₪
מס' 5007827 מתאריך 1.11.2017 על סך 2,800 ₪
מס' 5007980 מתאריך 4.12.2017 על סך 3,000 ₪
מס' 5007931 מתאריך 8.12.2017 על סך 2,800 ₪

שנת 2018 - ביחס לשנה זו צירפו הנתבעים את תלושי השכר לחודשים ינואר עד מרץ כאשר בתלושים אלה מופיע שכר יומי של 350 ₪. בחודש ינואר עבור 20 ימי עבודה מופיע בתלוש סך של 7,000 ₪; בחודש פברואר עבור 21 ימים סך של 7,350 ₪ ובחודש מרץ עבור 7 ימי עבודה שולם סך של 2,450 ₪. מתלושי השכר עולה כי בשנה זו שולמו לתובע סך בתלושי השכר 16,800 ₪ ואולם הנתבעים לא צירפו העתקי המחאות לשנת 2018.

מהאמור לעיל עולה כי אין התאמה בין הסכומים המופיעים בתלושי השכר שהופקו לתובע ובין ההמחאות אשר צירפו הנתבעים. בנוסף לכך, הנתבעים טוענים כי ההמחאות נמסרו לתובע בזמן אמת והכספים והועברו לחשבון הבנק של התובע בעוד שהתובע טוען כי באותה עת התנהל ללא חשבון בנק בשל מגבלות העיקולים שהוטלו עליו. בנסיבות אלה נדרש לפרוש בפני בית הדין את המסגרת העובדתית המלאה שתסייע לו לרדת לחקר האמת ולשפוך אור על דרך ההתחשבנות בין המעסיק לעובד בנסיבות דנן.

משכך קיימת רלוונטיות לשאלה האם נפרעו ההמחאות, כמו גם למועד הפירעון ולזהות מקבל ההמחאה - האם היה זה התובע כפי שטוענים הנתבעים או שמא היו אלה מוסדות המדינה אליהם הועברו כספים לכיסוי חובותיו של התובע, כפי שנטען על ידו בכתב התביעה .

בהתאם לפסיקה, כאשר מעסיק טוען במפורש כי שילם את שכר העבודה שבתלושי השכר לעובד מדובר בטענת 'פרעתי' המעבירה אליו את הנטל לא רק להציג צילום של המחאות אלא גם להביא ראייה לכך שהללו אכן נחתמו, נמשכו ונפרעו על ידי העובד (בר"ע 20311-09-10 (ארצי) אופוס שירותי כ"א בע"מ נ' חנה מהרי (17.10.2010) : "טענת החברה כאילו שכרה של המשיבה שולם לה היא טענת "פרעתי" המעבירה את הנטל להוכיחה על כתפי החברה, ואולם מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה כי טענה זו נטענה בעלמא ומבלי שהובאה ולו ראשית ראייה להוכחתה. החברה אומנם צירפה צילום המחאה לתיק בית הדין האזורי ואולם לא הביאה כל ראייה כי המחאה זו הועברה למשיבה או הופקדה בחשבון הבנק שלה".

משכך הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות לנתבעים לגלות את האסמכתאות המלמדות כי ההמחאות שצילומן צורף לכתב התביעה נפרעו על ידי התובע, וכן להציג את מועד הפירעון.

עם זאת, הגם שמדובר בסוגיה מרכזית שמצויה בלב המחלוקת בין הצדדים, אין מקום לטעמי להורות על גילוי כל תדפיסי חשבון הבנק של הנתבעת 1 וזאת משעה שחשבונות אלה מכילים פרטים ונתונים עסקיים של הנתבעת 1 . חשיפת פרטים אלה עשויה לפגוע הן במידע עסקי פנימי של הנתבעת 1 והן בפרטיותם של צדדים שלישיים המתנהלים מול ה במישור העסקי .

לפיכך מתקבלת הבקשה לגילוי המידע באופן חלקי ועל הנתבעים להציג אסמכתאות מתדפיס חשבון הבנק של הנתבעת 1 המתייחסות לכל ההמחאות שצורפו על ידן לכתב ההגנה. מובהר כי ככל שההמחאות שהציגו הנתבעים הועברו לצד שלישי שאיננו רשות מרשויות המדינה או התובע, רשאים הנתבעים להשחיר את שמו של מקבל התשלום וזאת על מנת שלא לפגוע בזהות ם של צדדים שלישיים.

(ב) גילוי ועיון בדו"ח הפנסיה של התובע בקשר עם עבודתו בנתבעת – הנתבעים צירפו תצהיר חתום כי אין בידה הדו "ח המבוקש. בהתאם לפסיקה אין מקום לחייב בעל דין בגילוי מסמך חרף הכחשתו את קיומו (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' אייזנברג פ"ד ס (3) 264, 269 (2005); בר"ע (ארצי) 39603-09-16 דפוס ידיעות תקשורת בע"מ נ' ענת באום (13.10.2016). משכך ההכרעה ביחס למסמכים אלה התייתרה.

טרם סיום אציין כי לא נעלם מעיני כי בתצהיר גילוי המסמכים הכללי שהגישו הנתבעים ביום 2.2.21 ואשר נחתם על ידי הנתבע 2 התבקשו שורה של מסמכים. עם זאת, משעה שלא מונחת בפניי כל בקשה בעניין זה המפרטת את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים איני מוצעת לנכון לדון בכך.

סוף דבר

הבקשה מתקבל ת בחלקה והנתבעים יגישו לתיק בית הדין בתוך 30 יום מהיום אסמכתאות מחשבון הבנק של הנתבעת 1 המתייחסות לכל ההמחאות שצורפו לכתב ההגנה, באופן שמספר ההמחאה, מועד פירעו נה, הסכום שנפרע וזהות המוטב שפרע יגולו . מובהר כי ככל שההמחאות שהציגו הנתבעים הועברו לצד שלישי שאיננו אחד ממוסדות המדינה או התובע, רשאים הנתבעים להשחיר את זהות מקבל התשלום וזאת על מנת שלא לפגוע בזהותם של צדדים שלישיים.
הוצאות הבקשה יישקלו בתום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.
קדם משפט קבוע לדיון לפניי ביום 21.3.2021 בשעה 9:30.

ניתנה היום, ל' שבט תשפ"א, (12 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.