הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 13338-10-16

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' דליה כהן
נציגת ציבור ( מעסיקים), גב' עליזה מעין

התובע
אליעזר שמחה וייס

-
הנתבעות
1. המועצה הדתית עמק חפר
ע"י ב"כ עו"ד ברוק- אזוגי

2. מדינת ישראל - המשרד לענייני דתות והממונה על השכר באוצר
ע"י ב"כ עוה"ד חיים וגלילי - יולזרי

פסק דין
1. התובע שימש כרב של היישוב כפר הרוא"ה ולאחר מכן רב במועצה הדתית עמק חפר (הנתבעת), משנת 1985 ועד פרישתו לגמלאות בשנת 2017.

תובענה זו עוסקת בטענות התובע לפיהן הוא זכאי להפרשי שכר לפי הסכם קיבוצי שנחתם ביום 15.10.18, החל על רבני ההתיישבות העובדת (להלן – הסכם הרבנים). במסגרת זו, נתבעו הפרשי שכר בסכום המתקרב למיליון ₪.

2. רקע עובדתי:
א. התובע עלה לישראל ממנצ'סטר, בריטניה, בשנת 1985.

ב. ביום 22.3.1984 נשלח אל התובע (אשר באותה עת התגורר בבריטניה) מכתב מוועדת הבחירות לרב המושב בכפר הרוא"ה, בחתימתו של מר יהודה טלר, בו הודע לו שנבחר למשרת רב המושב (נספח 1 לתצהירי הנתבעת מס' 1, להלן – המועצה).

במכתב נרשמו הדברים הבאים:
"הריני להודיעך כי באסיפת חברים כללית שנערכה במושב מסרתי על אפשרות הצגת מועמדות שלך למשרת רב המושב.
באופן כללי, הריני חוזר ומפרט את הצעתנו למועמדים לתפקיד רב המושב.
א. משכורת, דיור ומיסים.
1) אנו נשלם משכורת של מורה בתואר MA בהתאם לוותק ברבנות + הקצאה של 500 ק"מ בחודש נסיעות בתפקיד, בהתאם לתחשיב המקובל במשק.
2) התשלום המועבר על ידי משרדי ממשלה בגין משכורת רבנות, יזקף לטובת המושב.
3) אנו ממליצים לרב המקום לעבוד עבודה נוספת בהקף של חצי משרת הוראה בתחום הנראה לו, כדי שיוכל להשלים את הכנסתו בהתאם לרמה המקובלת.
4) כל עבודה נוספת מעל הקף של משרה וחצי בהוראה, טעונה אישור ועד המושב והמועצה הדתית.
5) כל שרותי הדת לחברי המושב (נשואין וכו') ינתנו ללא תשלום.
6) הרב יקבל דירה (הדירה החדשה) ויהיה פטור מתשלום מסי מושב.
...
ב. נתוני משכורת
בהתאם לבקשתך אני מצרף בזה דף מעודכן של משכורת מורה וותק 13 שנה + 500 ק"מ הוצאות נסיעה לחודש.
נתונים אלו מדוייקים לחודש פברואר 1984.

לצד הסעיף האחרון, הוסף בכתב יד:
"חופשה כמקובל.
טלפון – מש' מועצה דתית. השתתפות מש' הרב תיקבע לאחר קבלת 5 חשבונות
קרן השתלמות – תיבדק"

ג. ביום 1.3.1985 התובע החל לעבוד כרב היישוב כפר הרוא"ה (נספח 3 לתצהיר המועצה).

ד. אין חולק כי החל ממועד זה ועד פרישתו, שולם לתובע שכר לפי דירוג עובדי הוראה, כפי שצוין עוד במכתבו של מר טלר, מיום 22.3.84 (צוטט לעיל). ר' לעניין זה גם פירוט נתוני שכרו של התובע – נספח 4 לתצהיר המועצה.

ה. בחודש אפריל 1988 נחתם הסכם הרבנים שהוא הסכם קיבוצי מיוחד בין חבר המועצות הדתיות ומעסיקים נוספים ובין ההסתדרות הכללית, המסדיר את תנאי העסקתם של המשרתים בקודש, לרבות רב יישובי ורב אזורי.

לפי העדויות שנשמעו, עובר לחתימת ההסכם, רבנים קיבלו שכר לפי דירוג המח"ר. הסכם הרבנים קבע שהרבנים יעברו לדירוג משלהם ונקבעו בו הוראות מעבר. בכלל זה נקבעו ההוראות הבאות (על חלקן התובע נסמך בתביעתו וחלקן מובאות לשם הבהרת טענות הצדדים):

5.1 על הרבנים יוחל סולם שכר חדש, לפי טבלת המשכורת החדשה המצורפת כנספחים א' ו – א'1 (לרבני המועצות הדתיות) ו – ב' (לרבני ההתיישבות) להסכם זה.
5.2 טבלת המשכורת החדשה
5.2.1 טבלת המשכורת החדשה כוללת שכר משולב תחילי וותק חדשים ושילוב הרכיבים הבאים: תוספת פיצול, תוספת מיוחדת לרבנים, תוספת 20% עבור תפקיד מוגדר – או תוספת איזון לזכאים, תוספת הסכם מסגרת 84/86, עד 25 שעות נוספות גלובלי, כולל כל תוספות היוקר ששולמו עד מועד תחולת טבלת המשכורת החדשה (להלן – 'השכר המשולב החדש').
5.2.2 למען הסר ספק, מובהר בזאת כי תוספות השכר שלא הוזכרו במפורש בסעיף קטן 5.2.1 כרכיב המשכורת החדשה – בטלות.
5.3 כמפורט בטבלת המשכורת החדשה יהיה שכרו המשולב החדש של רב בהתאם לתיפקודו למקום העסקתו, לוותקו ולהשכלתו, כמפורט בנספחים א' וב'.
5.4 אין הוראות הסכם זה באות לפגוע בזכויות רב במועסק ערב חתימת הסכם זה בנושא הוותק המקצועי (סעיף 4 להסכם) ותואר השכלה (סעיף 3 להסכם), שבגינם הוא קיבל את שכרו המשולב ערב חתימת הסכם זה.
טבלת המשכורת החדשה תחול עליו בהתאם לנתונים אלה.
...
5.10 תוספת אישית זמנית
5.10.1 מוסכם בזאת על הצדדים, כי ביישום סולם השכר החדש עפ"י טבלת המשכורת החדשה של הרבנים, לא יקבל רב פחות מסה"כ השכר המשולב הישן בתוספת רכיבי השכר שפורטו בסעיפים 5.2.1 ו – 5.2.2 לעיל, להלן – 'רכיבי השכר הישנים' ערב החתימה על הסכם זה (להלן – 'ההפרש' – אם יקבל פחות).
5.10.2 אם בכל זאת יווצר מצב שלא כאמור בסעיף קטן 5.10.1 לעיל, לגבי אחד הרבנים או יותר, ישולם לו (להם), ההפרש כ'תוספת אישית מיוחדת זמנית', אשר תרשם בשורה נפרדת בתלוש המשכורת.
5.10.3 הפרש זה יהפך מ – 1.4.88 לתוספת אחוזית מהשכר המשולב שלו והינו שכר לכל דבר ועניין.
5.10.4 למניעת כל ספק – זוהי תוספת אישית זמנית לרב המועסק עם חתימתו של הסכם זה.
עם פרישתו של הרב מתפקידו ומינוי רב אחר במקומו, יקבל הרב החדש את השכר המשולב המתאים לתפקידו, בהתאם לטבלת המשכרות החדשה, בלא התוספת האישית שקיבל הרב שקדם לו בתפקיד.

ו. ביום 6.10.1988 התובע מונה כרב אזורי למועצה האזורית עמק חפר, בעוד ששכרו המשיך להשתלם על ידי היישוב כפר הרוא"ה, "לפי כל מרכיבי השכר והתנאים הנלווים שקיבל עד כה מהמושב" (נספחים 6- 5 לתצהיר המועצה). כלומר, השכר המשיך להיות משולם לפי דירוג עובדי הוראה.

ז. ביום 1.6.1990 פנה מר טלר למנהלת מדור שירותי דת בהתיישבות במשרד הדתות והודיעה כי מועצת כפר הרוא"ה משלמת את שכרו של התובע בהתאם לנתונים הבאים: רב אזורי, תואר שני, 19 שנות ותק, קרן השתלמות והוצאות רכב שירות.

בתשובה לפניה זו, ביום 15.10.1990 השיב המשרד כי הבקשה אושרה וכי אושרו לתובע הפרשי דרגה בין דרגת רב מושב לרב אזורי, משנת 1988 וכן תשלום הפרשי אחזקת רכב וביטוח (נספחים 7 – 8 לתצהיר המועצה).

ח. בשנת 1991 הוקמה הנתבעת, המועצה הדתית עמק חפר, וזאת מכוח חוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א – 1971.

לתפקיד המועצה מונה מר טלר, מי שעמד בראש מועצת כפר הרוא"ה, קבע את תנאי העסקתו של התובע בתחילת עבודתו ואף המשיך לעסוק בנושא במהלך השנים.

ט. ביום 9.12.1997 נמסר לידי התובע ממשרד החינוך - אגף כוח אדם בהוראה, גף דירוג והסמכה, מסמך שכותרתו: "קביעת דרגת שכר שוות ערך לדרגה אקדמית" (נספח 4 לתצהיר התובע). לפי מסמך זה, התובע זכאי לדרגת שכר שוות ערך אקדמית – "דוקטור".

י. ביום 6.4.1998 התובע נבחר לכהן כרב המועצה לכל ישובי המועצה האזורית עמק חפר.

יא. ביום 3.3.1999 נחתם הסכם קיבוצי העוסק בחריגות השכר במגזר הציבורי (להלן - הסכם 3/99). על מהותו של ההסכם, מטרותיו והעקרונות שבבסיסו, ר' הנפסק בע"ע (ארצי) 55491-12-17 מדינת ישראל – אלמרג'ה, 5.8.19 ובע"ע (ארצי) 55491-12-17 מדינת ישראל – מועצה מקומית זמר, 5.8.19 (להלן – פרשת זמר) .

3. תמצית טענות הצדדים
א. להלן תמצית טענות התובע בסיכומיו:
התובע צמצם את טענותיו בסיכומים לשלושה נושאים: זכאות להפרשי שכר בגין תוספת אישית מיוחדת לפי סעיף 5.10 להסכם הרבנים, מענק יובל (שאלת הוותק לקבלתו) ומעמדו כבעל תואר שלישי.

בנושא התוספת האישית, נטען שיש לפרש את ההסכם הקיבוצי כמחייבות תשלום תוספת קבועה של 50.5%, מאחר שבמועד תחילת הסכם הרבנים, תוארו של התובע היה רב מושב בעל תואר שני. התובע סומך טיעונו בעניין זה על לשון הסעיף בהסכם הרבנים.

התובע הוסיף וטען כי אין יסוד לעמדת הנתבעות, כאילו מדובר בתוספת שנשחקת לאורך זמן. לטענתו, בפועל, התוספת שולמה לו ללא כל שחיקה (נספח ד' לתצהיר עו"ד מירון). כמו כן נטען ששחיקת התוספת מנוגדת למשפט העבודה והיא מרוקנת מתוכן את הוראות ההסכם הקיבוצי, כיוון שמשמעות הדבר שלמרות שהתובע התקדם בתפקידו ואף הוכר כבעל תואר שלישי, שחיקת התוספת מביאה לכך שבפועל שכרו לא עלה.

בנושא מענק היובל, התובע טען שמאחר שכיהן כרב עוד טרם עלייתו לישראל, יש להכיר בוותקו המקצועי משנת 1971, כפי שגם צוין במכתבים רבים של המועצה, במהלך השנים וכן בתלושי שכר של התובע. בנוסף, לפי סעיף 5.8 להסכם הרבנים, התובע זכאי ל"כל תוספות שכר כלליות והטבות... שיינתנו בעתיד לדירוג המח"ר". על כן יש לכל הפחות לקבוע שהוא זכאי למענק יובל לאחר 25 שנות ותק, היינו החל משנת 2010.

בנושא התואר השלישי נטען שיש לראות בתובע כמי שמחזיק בתואר שלישי, לפי הוראת סעיף 3.3.3 להסכם הרבנים. בתוך כך ביקש לדחות את טענת הנתבעות לפיהן תעודת כשירות לכהן כרב עיר תקפה לשלוש שנים בלבד.

ב. יוער כבר בשלב זה כי קיים פער בין טענות התובע המפורטות בכתב התביעה ובתצהירו ובין טענותיו בסיכומים. בכתב התביעה הטיעון המרכזי הוא שהמועצה תוקצבה על ידי המדינה, אך לא שילמה לו את הסכומים שקיבלה מהמדינה, ובכך התעשרה שלא כדין (ר' למשל סעיפים 13 – 15 לכתב התביעה). מסיבה זו, כך נטען בכתב התביעה, התובע זכאי שישולמו לו כל הכספים שהמדינה העבירה למועצה בגין תשלום שכרו. לעומת זאת, בסיכומי התובע הטיעון לגבי הזכאות להפרשי השכר מבוסס על הוראות הסכם הרבנים ולא על סוגיית מימון השכר על ידי המדינה.

ג. לטענת המועצה, יש לנהוג לפי העקרונות שנקבע בהסכם 3/99, כלומר לקבע את שכרו של התובע כשכר המשולם לפי דירוג עובדי הוראה ומשום כך התובע אינו זכאי לרכיבי שכר לפי ההסכם הקיבוצי החל על רבנים.

לחילופין, ואם הטיעון המרכזי יידחה, נטען שהתובע אינו עומד בתנאים הקבועים בהסכמי השכר של דירוג הרבנים. כך למשל, התוספת האישית שנתבעה מכח הסכם הרבנים משולמת למי שעבר לקבל את שכרו על פי הסכם קיבוצי זה, בעוד שהתובע המשיך לקבל את שכרו לפי דירוג עובדי הוראה. כמו כן, לא היתה ירידה בשכרו של התובע אם היה עובר לקבלו לפי ההסכם הקיבוצי. בנוסף ומבחינה עובדתית, הוכח כי המועצה תוקצבה מדי חודש בהתאם לכל רכיבי השכר לפי דירוג הרבנים ואף ביתר וכל הסכומים הועברו ישירות ובאופן מלא לידי התובע.

עוד נטען כי התביעה להפרשי שכר לתקופה שקדמה לשבע שנים לפני הגשת התביעה התיישנה. כן נטען שיש לדחות כל שינוי חזית בטענות התובע, לרבות הגדלת סכום התביעה בתצהיריו.

בנושא מענק היובל, נטען כי הוא מחושב רק לפי ותק בישראל ולכן התובע אינו זכאי לתשלום רכיב זה לפני שנת 2015 (לפי הסכם הרבנים) או רק החל משנת 2010, אם ישולם לפי דירוג עובדי הוראה (25 שנות ותק במוסדות מוכרים בישראל).

המועצה ביקשה לאמץ את עמדת הממונה על השכר באוצר, התומכת בדחיית התביעה.

ד. המדינה הגישה סיכומיה, מטעם המשרד לשירותי דת וכן הממונה על השכר במשרד האוצר. לטענת המדינה, יש לדחות את התביעה בשל התיישנות, שיהוי ונזק ראייתי, לתקופה שלפני יום 10.10.2009. עוד נטען, כטענה עקרונית בהתייחס לכלל טענות התובע, כי התובע אינו יכול לאחוז בחבל משני קצותיו – גם לקבל רכיבי שכר חדשים לפי ההסכם הקיבוצי החל על רבנים וגם לקבל שכר לפי דירוג עובדי הוראה.

אף לשיטת המדינה, התובע קיבל ברוב תקופת העבודה שכר גבוה יותר מזה שהיה אמור להשתלם לו לפי דירוג רבנים. הוא גם אינו זכאי לתוספת השכר הזמנית מאחר שהיא שולמה רק למי שקיבל בפועל שכר לפי הסכם הרבנים.

4. ההליך והעדים
א. התובע הגיש תביעתו כנגד המועצה וכנגד המדינה – המשרד לענייני דתות.
ביום 11.1.18 התקבלה בקשת המועצה לצירוף הממונה על השכר באוצר להליך, וזאת לאור תוצאות בדיקתה לפיה השכר ששולם לתובע לפי דירוג עובדי הוראה עולה על השכר שהיה זכאי לו לפי הסכם הרבנים.

ב. במשך שלוש ישיבות הוכחות ממושכות נשמעו חקירותיהם הנגדיות של עדי הצדדים. מטעם התובע נשמעה עדותו וכן עדותו של עו"ד אלחנן מירון.

מטעם המועצה העיד מר יאיר בטיטו, יו"ר המועצה, המשמש בתפקידו משנת 2007. כמו כן העיד מר שמואל נחמני, כעד מומחה שנתן חוות דעת מטעם המועצה, בנושא שכרו של התובע.

מטעם המדינה העידו מר משה דגן, מנהל אגף משאבי אנוש במשרד לשירותי דת וגב' מרווה נאסר רזק, ראש ענף באגף שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר.

ג. התובע לא ידע לתרום רבות לשאלות המרכזיות המתעוררות בהליך זה, שהן בעיקרן משפטיות. התובע העיד על עצמו כי "אני אין לי שום ידע, לא המשפטים בעניינים אלו ולא בחשבונאות" (עמוד 51 שורות 18 – 19).

עדותו של התובע רלוונטיות בעיקר לעניין ההתיישנות. בנושא זה התובע העיד שפנה אל עו"ד מירון אלחנן, שגם העיד מטעמו, המשמש לעתים כיועץ משפטי שלו והוא פנה אליו גם בנושא השכר. להלן תשובתו המלאה (עמוד 50 לפרוטוקול דיון מיום 11.10.18):

"ש. האם פנית אליו בנושא השכר שלך?
ת. כן.
ש. מתי?
ת. מתי? זה בתוך 10 שנים האחרונות."

כלומר, החל משנת 2008 לערך.

עדות זו עומדת בסתירה לטענות שנשמעו בקד"מ לפיהן "התובע גילה שיש בעיה רק בשנים האחרונות".

בהקשר לעדותו של התובע מצאנו להעיר עוד כי לא התרשמנו שהתובע פעל בשקידה סבירה לגלות את כל המסמכים שהיו בפניו ובכך לסייע בחשיפת האמת ובקבלת החלטה המבוססת על תשתית ראייתית נכונה. ר' לעניין זה הפער בין המתואר בתצהיר גילוי מסמכים שחתם עליו ובין תלושי שכר שהומצאו רק לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה.

ב. אשר לעדותו של עו"ד אלחנן מירון, שהעיד מטעם התובע, עדות זו הותירה סימני שאלה רבים, כאשר הרושם העולה מתשובות העד היה כי זה מגלה טפח ומכסה טפחיים. כך למשל, למרות שמדובר בעד שתוכן עדותו עוסק בטענות וחישובים הנוגעים לשכרו של התובע, בבחינת "עד מומחה" (עמוד 5 לפרוטוקול דיון מיום 11.10.18), הוגש תצהיר (ולא חוות דעת מומחה) וכאשר העד התבקש להציג מסמכים המפרטים את ביצוע החישובים שערך, טען לחסיון עו"ד לקוח (שם עמוד 5 שורה 26 עד עמוד 6 שורה 12). במקום אחר, כאשר נשאל לגבי תלושי שכר (שלא יכול היות חולק שהם הבסיס לטענה להפרשי שכר), השיב באופן בלתי משכנע כי לא כל התלושים עמדו בפניו וכי יש לבקשם מב"כ התובע (ר' כלל העדות בנושא, שם עמוד 6 שורות 13 – 31). למעשה לא ניתן להסיק מעדותו כיצד הגיע לסכומים הנתבעים המפורטים בתצהירו.

בעניין האחרון לא למותר לציין כי בתצהירי התובע, הסכום הנתבע עלה בעשרות אלפי שקלים לעומת הסכום שצוין בכתב התביעה (963,514 ₪ לעומת 930,672 ₪).

ג. מטעם המועצה העיד ראש המועצה, מר רביבו. מאחר שזה נכנס לתפקידו רק במאי 2007, הרי שלמעט הפניה למסמכים שנמצאו בידי המועצה ובהתחשב בכך שהמחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה משפטית, לא היתה לו תרומה משמעותית לבירור הפלוגתאות.

בנוסף העיד מר שמואל נחמני, כעד מומחה מטעם המועצה, שבדק את נתוני ההשתכרות ואת טענות התובע לגבי הפרשי שכר המגיעים לו. על פי עדותו שלא נסתרה, לא זו בלבד שהתובע אינו זכאי להפרשי שכר, אלא שאם תתקבל טענתו לפיה יש לחשב את שכרו לפי דירוג רבנים, עליו להשיב סכומים למועצה.

ד. כבר בשלב זה יש לדחות בשתי ידיים את טענות התובע לגבי תיאום גרסאות בין הנתבעים ובין הממונה על השכר (סעיף 1.3 לסיכומי התובע). הממונה הגיש עמדה מקצועית, משפטית ומנומקת. נציגתו נחקרה בחקירה נגדית על עמדה זו והבהירה את עמדת הממונה. אין יסוד לטענות לגבי תיאום גרסאות ומוטב היה שלא היתה מועלית.

5. מכל המתואר לעיל עולה כי המחלוקת בין הצדדים היא בשלושה נושאים מרכזיים:
א. האם התובע זכאי לתוספת אישית מיוחדת לפי סעיף 5.10 להסכם הרבנים;
ב. האם התובע זכאי למענק יובל ולפי איזה תחשיב;
ג. האם יש לראות בתובע כבעל תואר שלישי.

דיון והכרעה
6. בפתח הדיון יש להגביל את הדיון בטענות הצדדים לשבע השנים שקדמו להגשת התביעה ובכך לקבל את טענות ההתיישנות שהנתבעות העלו. כפי שצוין לעיל, התובע העיד שפנה לברר סוגיות הקשורות לשכרו עוד בסביבות שנת 2008. בנוסף, לפי נספח 9 לתצהיר משה דגן, כבר בשנת 2007 התובע פנה בנושא שכרו. נספח 9 הנ"ל הוא מכתבו של התובע ליו"ר המועצה הדתית בכפר הרוא"ה, מיום 3.1.2007, בו נכתב כך:

"בצער ובכאב למדתי היום אני מופיע ברשימת המשרתים בקודש, אך המועצה הדתית מוסיפה לי תשלום לפי הסכם מיוחד. כידוע לך מאז שהתחלתי את העובדתית במועצה הדתית קיבלתי מהם את תלושי המשכורת ולא מהמשרתים בקודש ויש לכך משמעות.
לפי חישוב שנעשה במשרד הדתות מחודש יולי 1990 אני זכאי לתוספת אישית על שכר של רב אזורי בסכום של 30.7%, וזה לפי הסכם שכר עם הרבנים – (חוזר מנכ"ל 88/6).
אני מצטט לך את הפסוק: "ואביכן התל בי והחליף את משכרתי עשרת מונים...", זוהי הרגשתי שמהתלים בי ונעשו דברים ללא רשותי וללא הסכמתי, ולפעמים אפילו לרעתי.
אבקש ממך לדאוג שכבר במשכורת של חודש ינואר 2007 במשכורת שלי תשולם לפי ההסכם שנעשה עם משרד הדתות בחודש יולי 1990, במידה שזה לא פחות מהמשכורת שאני מקבל כיום."

מדברים אלה ניכר כי התובע עמד על זכויותיו, עמדו לפניו תלושי שכר, היה ער להוראות ההסכמים והוראות ביצוע שבחוזרי מנכ"ל, וכל זאת עוד בשנת 2007, כעשור לפני הגשת התביעה לבית הדין. הסברו של התובע, לפיו כרב "הוא לא צריך להתעסק בכסף" (עמוד 59 שורה 7) אינו יכול לשמש נימוק מספק לחלוף שנים רבות מאז שהתובע עמד על כך שלשיטתו הוא מקופח בשכרו ועד הגשת התביעה לבית הדין.

גם מעדותו של העד מטעם התובע, עו"ד אלחנן מירון, עולה כי עוד בשנת 2006, התובע פנה אליו בטענה ששכרו נמנע ממנו (עמוד 22 לפרוטוקול). לגבי עדות זו יש להעיר כי התשובות שניתנו על ידי העד היו מגומגמות ולא מלאות, בנימוק שמדובר בפרטים לגבי ייעוץ משפטי שנמסר לתובע. עם זאת, לא יכול להיות חולק שהתובע פנה עוד בשנת 2006 לייעוץ משפטי בנושא שכרו. לאותה מסקנה ניתן להגיע גם מתשובותיו של התובע, ר' בעמוד 47 שורה 35 עד עמוד 48 שורה 8. ר' גם בעמ וד 54 שורות 8 – 16: "בשנות ה – 80 90 כל הזמן זה העיק עליי".

אשר על כן, במסגרת פסק הדין יידונו טענות התובע בנושא זכאותו להפרשי שכר רק החל מיום 10.10.2009 (שבע שנים לפני הגשת התביעה).

7. סוגיה נוספת שיש להבהיר טרם דיון ברכיבי התביעה, היא שאלת מעמדה של המדינה בסכסוך הנוגע לשכרו של התובע, המועסק על ידי המועצה הדתית. בעניין זה כבר נפסק כי גם אם קיימת "זיקה כלשהי של המדינה להעסקת רבני התיישבות על ידי מועצות אזוריות"... "עצם זיקה זו אינה מלמדת בהכרח על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הרב לבין המדינה, במיוחד כאשר קיים קשר משפטי ברור והדוק של יחסי עובד – מעביד בין הרב לבין המועצה. קיומו של קשר משפטי זה מאפיל על זיקת המדינה לרב ושולל את מעמדה הן כמעסיק יחיד והן כמעסיק במשותף" (ע"ע (ארצי) 751/05 מדינת ישראל – הרב יוסף בן פורת עמאר (3.2.2008) ור' גם הנפסק בע"ע (ארצי) 200026/98 מדינת ישראל – הרב חנניה שפירא (23.9.2003); ע"ע (ארצי) 1629-05-19 מועצה דתית בית שמש – ביטון, 4.5.20).

למעשה, למעט שאלת תקצוב משכורתו של התובע, אין כל זיקה בין התובע ובין המדינה. אין חולק כי התובע התקבל לעבודתו על ידי המועצה, שקבעה את תנאי שכרו, כי כאשר נויד בין תפקידים במהלך שנות עבודתו, מדובר היה בצעדים שבוצעו מול המועצה הדתית, כי שכרו שולם על ידי המועצה והיא גם מי שערכה את תלושי השכר.
העובדה ששכרו של התובע מומן על ידי המדינה ושולם בפועל על ידי המועצה הדתית, אינה הופכת את המדינה למעסיקתו ואינה מקימה יריבות בין התובע ובין המדינה. ר' סעיף 21 לפסק הדין בעניין הרב בן פורת עמאר, שם נפסק:

"המדינה "כיסתה" את עלות שכרו של המערער אך אין בכך כדי ללמד שהיא היתה גם מעסיקתו. מימון שכרם של מעסיקים ציבוריים על ידי המדינה הינו תופעה נפוצה ומקובלת ואין הדבר הופך את המדינה למעסיק, במיוחד כשקיימים סממנים ברורים לקיומם של יחסי עובד-מעביד עם המועצה."

8. יוסף ויצויין כי בעניינו של התובע לא מתקיימות כלל הנסיבות החריגות בהן יש להכיר במדינה מעסיקה במשותף, יחד עם המועצה הדתית (כגון – קביעת תנאי הקבלה וקבלה בפועל לעבודה, שיבוץ בפועל במועצה דתית מסוימת או ניוד בין מועצות דתיות, קביעת תנאי ההעסקה לרבות תחשיבים פרטניים הכוללים אבחנה בין שכר לזכויות סוציאליות, לרבות בדיקת הזכאויות בפועל – ר' ע"ע (ארצי) 27891-09-16 מדינת ישראל – מועצה דתית באר שבע, 1.5.20).

9. לכל האמור יש להוסיף כי הטענה היחידה כנגד המדינה, לפיה השכר ששולם לתובע בפועל נופל מהסכום שתוקצב על ידי המדינה, התבררה כחסרת יסוד. כך הוכח עובדתית, בראיות שהוצגו על ידי המועצה (ר' סעיף 5.2 לחוות דעתו של נחמני וכן נספח א' לחוות הדעת). כך גם הודה למעשה העד מטעם התובע, עו"ד אלחנן מירון (עמוד 12 שורות 23 – 28 - "המועצה לא מנעה מהרב כסף שהיא תוקצבה בגינו מאת המשרד לשירותי דת" ור' גם בהמשך עדותו – עמוד 25 שורה 31 עד עמוד 26 שורה 11).

ליתר דיוק, מהראיות שהוצגו עולה כי בתקופה הרלוונטית, סך הסכומים שהמועצה שילמה בפועל לידי התובע (כעולה מריכוזי שכר שהוצגו כנספח 41 לתצהיר המועצה), עולה על הסכומים שהמדינה העבירה למועצה בגין שכרו של התובע (נספח 2 לתצהירו של מר משה דגן – דוחות מל"מ). ר' את ריכוז הסכומים בסעיף 39 לסיכומי המועצה.

10. בהקשר האחרון יש לחזור ולהדגיש כי בעוד שהמדינה תקצבה את משרתו של התובע לפי דירוג רבנים, הרי שהמועצה שילמה לתובע שכר לפי דירוג עובדי הוראה. גם כאשר התובע עבר לתפקיד רב אזורי, המועצה המשיכה לשלם לו שכר על פי דירוג עובדי הוראה, עד פרישתו לגמלאות.

כלומר, אין התאמה בין כלל רכיבי השכר ששולמו לתובע בפועל ובין הרכיבים המופיעים בדוחות מל"מ של המדינה. עם זאת וכפי שצוין לעיל, התובע לא נפגע בשכרו והוכח שבהשוואת כלל השכר ששולם לו בפועל, לשכר שהיה זכאי לו, אין הפרשים לזכותו.

11. לכאורה, לאור טענות התובע בעניין זה ומשהוצגו ראיות הסותרות את הנטען בכתב התביעה, דין התביעה להפרשי שכר להידחות. אלא שמאחר שהתובע שינה את טיעונו בסיכומיו וטען שהוא זכאי להפרשי השכר על יסוד הוראות הסכם הרבנים, נפנה לבחון גם טענות אלה.

תוספת מיוחדת לפי סעיף 5.10 להסכם הרבנים
12. בסעיף 5.10 להסכם הרבנים נקבע כך:

5.10 תוספת אישית מיוחדת וזמנית
5.10.1 מוסכם בזאת על הצדדים, כי ביישום סולם השכר החדש עפ"י טבלת המשכורת החדשה של הרבנים, לא יקבל רב פחות מסה"כ השכר המשולב הישן בתוספת רכיבי השכר שפורטו בסעיפים 5.2.1 ו – 5.2.2 לעיל. להלן – 'רכיבי השכר הישנים' ערב החתימה על הסכם זה (להלן- 'ההפרש' – אם יקבל פחות).
5.10.2 אם בכל זאת יווצר מצב שלא כאמור בסעיף קטן 5.10.1 לעיל, לגבי אחד הרבנים או יותר, ישולם לו (להם), ההפרש כ'תוספת אישית מיוחדת זמנית' אשר תרשם בשרה נפרדת בתלוש המשכורת..
5.10.3 הפרש זה יהפוך מ – 1.4.88 לתוספת אחוזית מהשכר המשולב שלו והינו כר לכל דבר ועניין.
5.10.4 למניעת כל ספק – זוהי תוספת אישית זמנית לרב המועסק עם חתימתו של הסכם זה.
עם פרישתו של הרב מתפקידו ומינוי רב אחד במקומו, יקבל הרב החדש את השכר המשולב המתאים לתפקידו, בהתאם לטבלת המשכורת החדשה, בלא התוספות האישית שקיבל הרב שקדם לו בתפקיד."

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להפרשי שכר לפי סעיף 5.10 להסכם הקיבוצי להידחות. למסקנה זו ניתן להגיע ממספר נימוקים.

13. לפי לשון ההסכם הקיבוצי, התוספת האישית משולמת לרב שעבר לדירוג הרבני וכתוצאה מכך שכרו ירד, לעומת השכר ששולם לו ערב המעבר לדירוג זה. כך נרשם במפורש ברישא לסעיף 5.10.1 – "ביישום סולם השכר החדש עפ"י טבלת המשכורת החדשה של הרבנים". כך גם נקבע בחוזר מנכ"ל 88/6 אליו התובע מפנה, הקובע "הנחיות לביצוע ההסכם". ר' סעיף 1:

"רבנים שעם העברתם לדירוג החדש, שכרם המשולב החדש הוא פחות מסה"כ רכיבי השכר הישנים כמוגדר בסעיף 5.10.1 להסכם, יקבלו את ההפרש 'כתוספת אישית מיוחדת זמנית' – אשר תירשם בשורה נפרדת בתלוש המשכורת כאמור בסעיף 5.10.2 להסכם".

כיוון שאין חולק כי התובע מעולם לא עבר לקבל שכר לפי דירוג רבנים, אלא המשיך לקבל שכר לפי דירוג עובדי הוראה, הרי שאינו זכאי לתוספת הנ"ל.

14. בראות עינינו, התובע מבקש לקבל את הטוב מכל העולמות – הן תנאי שכר לפי דירוג עובדי הוראה (כפי ששולם לו בפועל) והן תוספת אישית שמקורה בהסכם הרבנים והיא משולמת רק למי שעבר לקבל שכר לפי הסכם זה. זאת למרות שעל פי הדין, מקום בו עובד מקבל שכר לפי דירוג מסוים, אינו זכאי לקבל תוספות לפי דירוג אחר שאינו משויך לו.

לעניין זה ר' הנפסק בפרשת מועצה מקומית זמר שהוזכר לעיל (סעיף 24 לפסק הדין שם ):
"הנה כי כן, שיבוץ העובד לדירוג עובדי ההוראה הוא בגדר חריגת שכר, שהוכשרה מכוח הסכם מרץ 99 באופן שחריגה זו אושרה אך בכפוף למגבלות ההסכם. משמעותה המעשית של קביעה זו היא כי בידי העובד נתונה הברירה בין להיוותר בדירוג עובדי ההוראה כחריגת שכר שהוכשרה מכוח הסכם מרץ 99, לרבות שתי התוספות שהוכשרו מכוח פסק דינו של בית הדין האזורי אך בכפוף למגבלות ההסכם, או לעבור לדירוג חינוך, נוער, חברה וקהילה ובמקרה כזה יוכל שכרו להתעדכן ולעלות ללא מגבלה בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על דירוג זה..."

בהיבט זה, מקובל עלינו טיעונה של המדינה, לפיו "התובע אינו יכול לאחוז בחבל משני הקצוות: גם לקבל רכיבי שכר חדשים לפי ההסכמים הקיבוציים וטבלאות השכר העדכניות החלו על עובדים בדירוג רבנים וגם לקבל שכר לפי דירוג ההוראה" (סעיף 12 לסיכומי המדינה ור' גם בעדותה של גב' רזק - עמוד 151 שורות 1-2: "הוא לא יכול להינות מכל העולמות להיות בדרוג הוראה ולקבל תוספת שהיא לרבנים מכוח הסכם שחל רק על רבנים" ור' גם בהמשך העדות, בעמוד 159 שורות 16 - 24).

15. יובהר בנקודה זו, כי גם לשיטתו של התובע, שכרו לפי דירוג עובדי הוראה עלה על השכר שהיה מקבל, אם היה עובר בפועל לדירוג רבנים (ר' למשל סעיפים 5 – 6 לתצהירו של עו"ד אלחנן מירון, לפיהם שכרו של התובע לחודש 3/88 היה 2,087 ₪ ואילו השכר לחודש 4/88 לפי דירוג רבנים היה אמור לעמוד על 1,387 ₪).

בהקשר זה ר' גם עדותו של מר משה דגן, לפיה בפועל, המשרד לשירותי דת לא תקצב את התוספת האישית. מעבר לכך - בבחינת נתוני שכרו של התובע, גם לא היה מקום לתקצבה, משלא היתה ירידה בשכר ששולם לתובע בפועל (עמודים 134 – 136 לפרוטוקול מיום 21.2.19).

16. כאמור, אין חולק שהתובע לאורך כל שנות עבודתו ועד פרישתו קיבל שכר לפי דירוג עובדי הוראה, כאשר ברי שלא מילא תפקיד של עובד הוראה (ר' למשל בעדות בטיטו, עמוד 100 שורה 30 עד עמוד 101 שורה 2). כלומר מלכתחילה, קיבל שכר שלא על פי הדירוג המתאים והנכון (ר' בעדותה של גב' רזק עמוד 16 שורות 11-13) וכך שולם שכרו עד פרישתו.

לפי הוראות הסכם 3/99, העוסק בחריגות שכר בשירות הציבורי, ניתן לאשר חריגות שכר (ובעניינו של התובע – תשלום שכר שלא על פי הדירוג המתאים), בתנאים המתקיימים בעניינו של התובע (חריגות שמקורן בהסכמים שנקבעו או הונהגו לפני 31.8.98 וכן כשמדובר בחריגות שיושמו בפועל בשכר חודש 2/99). למעשה, ההסכם קובע את הקפאת המצב הקיים, נכון ל"מועד הקובע" לפי ההסכם הקיבוצי.

בהליך זה התובע מבקש להמשיך ולשלם לו לפי חריגות השכר (תשלום שכר לפי דירוג לא נכון) ובכך לעגן את החריגה ולהכשיר אותה באמצעות פסיקת בית הדין. לתביעה מעין זו לא נוכל להיעתר.

ר' לעניין זה הנפסק בע"ע (ארצי) 55491-12-17 מדינת ישראל – אלמרג'ה, שהוזכר לעיל:
"ככלל, נועד הסכם 99 להסדיר כדין ובמסגרת הדין את חריגות השכר שפשו בקרב המעסיקים ובהם הרשויות המקומיות. הסכמות הצדדים קיבלו אישורו של הממונה על השכר, כחלק בלתי נפרד מן ההסכם גופו. על רקע הוראותיו של חוק יסודות התקציב וההלכה הפסוקה בדבר דרכי יישומו, נקבע בהסכם מנגנון לאישור הטבות שכר חורגות. זאת, כחלק מ"עסקת חבילה כוללת" בעלת תחולת רוחב על השלטון המקומי ועובדיו ועל כל ההסכמים שנכרתו במגזר זה, כמו גם בקרב הגופים האחרים הכלולים בהסכם (להלן גם: המנגנון לאישור ההטבות). בתוך כך, נקבעו האסור והמותר בחריגות השכר, תוך שנקבעו הוראות מפורשות בדבר אישרור חריגות העבר ואיסור חריגות ממועד חתימת ההסכם ואילך. במסגרת זו, נעשתה הבחנה בין עובדים ותיקים לעובדים חדשים, כש"קו פרשת המים" הוא המצב שקדם לחתימת ההסכם ולאחריו. ... לפי שנקבע בהסכם 99, החל ממועד החתימה על ההסכם ואילך, הסכמים ארציים ומקומיים הכוללים חריגות שכר, יחולו על "עובדים חדשים" רק אם ניתן לחריגות השכר באותם הסכמים, אישורו של הממונה על השכר, מראש, במפורש ובכתב, כנדרש בסעיפים 29 ו 29א ו – 29ב לחוק יסודות התקציב . מנגד, הסכמים ארציים ומקומיים שלא ניתן להם אישור הממונה בעת חתימתם ובמהלך יישומם, ושמכוחם שולמו תשלומים חורגים, ימשיכו לחול, בכפוף לתנאי ההסכם, על "עובדים וותיקים" בלבד. תשלומים חורגים, כאמור, ששולמו ל" עובדים הותיקים", קיבלו תוקף חוקי בדיעבד באישורו של הממונה לפי הסכם 99, בתוקף סמכותו בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, ולפיה" (מתוך ע"ע (ארצי) 98/06 מדינת ישראל הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר - שלמה אקווה ואח'" (19.3.07) (להלן: ענין אקווה). מנגנון זה משתקף בסעיף 4.1 להסכם מרץ 99 שבו נקבע כך:
...
...בית דין זה בשורה של פסקי דין פירש את הסכם מרץ 99 תוך מתן תוקף לעקרון הריסון התקציבי כך שהסייג בסעיף 5.2 להסכם חל רק לגבי הסכמים ומרכיבים שיושמו בפועל עד למועד הקובע (ראו ענין אקווה; ע"ע (ארצי) 1516/04‏ ‏ מדינת ישראל - הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר - פרידה גוסמן ואח'‏ (16.11.05) (להלן: ענין גוסמן); ע"ע (ארצי) 1420-04 מדינת ישראל – הממונה על השכר – אורון (2.1.06) (להלן: ענין אורון); בג"צ 2802/06 אורון נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.2.08) (להלן: בג"צ אורון)). ברוח זו הודגש בבג"צ אורון כי ההסכם נועד "להבטיח לעובד הוותיק כי ימשיך להשתלם לו אותו חלק בשכרו שהיה זכאי לו עוד לפני המועד הקובע. אולם אין בכך כדי להכשיר רכיבי משכורת שהוגדלו במרוצת השנים. לענין זה אין כל הבדל בין רכיב בשכר שהוגדל לאחר המועד הקובע לבין רכיב "חדש", אשר החלו בתשלומו לאחר מועד זה. מקובלת עלינו פרשנות הממונה לפיה במילים "כפי שהם מיושמים… ערב חתימת ההסכם" הכוונה היא להבטיח כי הסייג שבסעיף 5.2 להסכם 99 יחול רק לגבי הסכמים ומרכיבים שיושמו בפועל עד למועד הקובע". "

17. לסיכום האמור לעיל, הן לאור לשון הסכם הרבנים (שמעולם לא הוחל על התובע) והן לאור הסכם 3/99 בדבר חריגות שכר במגזר הציבורי, אין התובע זכאי לתוספת אישית מיוחדת וזמנית, שמקורה בהסכם הרבנים.

18. לאור המסקנה אלינו הגענו, התייתר הדיון במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה אם מדובר בתוספת נשחקת.

מענק יובל
19. לטענת התובע, הוא זכאי למענק יובל, כיוון שהוא עומד בתנאים של 30 שנות וותק, כלומר לתשלום המענק משנת 2001 (כיוון שהוכר לו ותק משנת 1971, כמצויין בתלושי השכר). בכתב התביעה או בסיכומי התובע לא הובהר מהו המקור הנורמטיבי לתביעה ברכיב זה. לעניין הוותק, התובע הפנה להוראת סעיף 4 להסכם הרבנים, שזו לשונו:

"4. ותק מקצועי
כתקופת עבודה בתפקיד רב, לשם קביעת הוותק המקצועי שלו, נחשבת כל תקופה שבה כיהן בפועל בתפקיד רב בשכר, כמפורט להלן:
4.1 תקופת כהונה כרב בשכר לאחר קבלת כושר לרבנות מטעם הרבנות הראשית לישראל, בה היה מדורג בדירוג רבני נשוא הסכם זה, או שכיהן באחד התפקידים המנויים בנספח ג' להסכם זה, לפני מועד חתימתו של ההסכם, כפי שאושר ע"י משרד הדתות.
4.2 תקופת כהונה כרב בשכר, או באחד התפקידים המנויים בנספח ג' להסכם זה, ושאושרה ע"י המועצה הדתית או הוועד הדתי (לגבי רבני ההתיישבות – הכל לאחר קבלת סמיכות לרבנות המוכרת ע"י הרבנות הראשית לישראל.
4.3 תקופת כהונה כרב בשכר בבית כנסת או בקהילה יהודית בחו"ל אשר הוכרה ע"י ועדת רבנים מקצועית שבמסגרת משרד הדתות כשוות ערך לתפקיד רב בדירוג הרבני, נשוא הסכם זה.

20. בהסכם הרבנים אין אזכור של מענק יובל. ניתן לראות בהוראת סעיף 7 כמקור לתשלום המענק. בסעיף זה נקבע:
"7.1 כל תוספות שכר כלליות והטבות שסעיף 5.8 לעיל אינו חל עליהן (להלן – תוספות) שינתנו בעתיד לדירוג המח"ר יחלו גם על הרבנים ומאותו מועד."
7.2 תוספות הניתנות ליישום מקביל יינתנו באופן מיידי.
..."

21. לא מצאנו לקבל את טענתו היסודית של התובע, לפיה הוראת סעיף 4 להסכם הרבנים רלוונטית לקביעת הוותק המזכה במענק יובל.

ראשית, הדברים אינם עולים מלשון הסכם הרבנים, בו מענק יובל אינו מוזכר כלל. לפיכך את הוראת סעיף 4 להסכם יש לקרוא כפשוטה – כהוראה קובעת ותק מקצועי לצורך השכר הקבוע על פי ההסכם.

שנית, בבחינת התנאים למענק יובל בהסכמים המורים והמח"ר עולה כי ותק לצורך תשלום מענק יובל אינו זהה לוותק מקצועי. בנוסף, בהוראות הקובעות את הזכאות למענק יובל נקבעות לא אחת הוראות ספציפיות לגבי הוותק המזכה במענק זה.

כך למשל, בהסכם הקיבוצי מיום 9.4.95 החל על רבנים במועצות דתיות והתיישבות (http://www.glima.info/12-2-5.pdf), נקבע כי המענק ישולם בתנאים הבאים (ההדגשות הוספו – ד.ו.):

"רבנים בעלי 30 שנות וותק ומעלה במצטבר בשירות המעסיקים החתומים על ההסכם (ממשלה, שלטון מקומי, מועצות דתיות, 3 ערים גדולות) כולל ותק בצה"ל, ותק מוכר יהיו זכאים למענק יובל בשיעור 60% מהשכר המשולב והתוספות המהוות בסיס לחישוב ערך שעה."

בהסכם הקיבוצי מיום 9.4.78 החל על דירוג המח"ר (נספח א' לתצהיר גב' רזק) נקבע כך (ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"9. מענק יובל
החל מיום 1.1.94 יהיו הרבנים המועסקים במצטבר 30 שנה ומעלה בשירות המעסיקים שנציגיהם חתומים על הסכם זה (כולל שנות שירות בצה"ל), זכאים למענק יובל בשיעור של 60% מהשכר המשולב והתוספות המהוות בסיס לחישוב ערך שעה.
המענק ישולם מדי שנה בשנה במשכורת חודש ספטמבר.
המענק ישולם בהתאם לחלקיות המשרה."

לעומת זאת לגבי עובדי הוראה, חלות ההוראות הבאות (נספח ב' לתצהיר גב' רזק):

"2.5.14.1 עובד המדורג בדירוג עובדי הוראה יהיה זכאי למענק יובל בשיעור 60% מהשכר המשולב ומהתוספות המהוות בסיס לחישוב ערך השעה לצורך שעות נוספות, אם עד ה – 1 ביוני לאותה שנה צבר העובד ותק של 25 שנות עבודה בישראל, כולל ותק עבור שירות חובה בצה"ל."

22. עמדת המועצה היא כי גם אם שילמה את מענק היובל לתובע בשנים עברו (2002, 2004 ו - 2016 בגין תקופת עבר), הרי שלפי הוראות הסכם הרבנים משנת 1995, הזכאות למענק יובל קמה רק לאחר שהתובע צבר 30 שנים בשירות המעסיקים שנציגיהם חתומים על ההסכם, היינו מעסיקים בישראל, כך ששנות עבודה בחו"ל אינן באות במניין הוותק לצורך המענק. כלומר, התובע זכאי למענק יובל רק משנת 2015. עוד נטען שגם לפי ההסכמים לעובדי ההוראה, הזכאות היא אמנם לאחר 25 שנות עבודה, אך זאת רק אצל מעסיקים בישראל ועבודה בחו"ל אינה נחשבת כוותק לצורך מענק יובל.

23. גם המדינה הצביעה בסיכומיה על כך שאם מענק היובל יחושב לפי דירוג עובדי הוראה, אזי זכאותו של התובע היא רק לאחר 25 שנות עבודה בישראל.

לחילופין נטען, שאם תתקבל עמדת התובע לפיה יש לחשב את זכויותיו לפי הסכם הרבנים, יש לקזז כל סכום שיפסק לזכותו, כנגד שכר שקיבל ביתר, בסך 26,759 ₪, כעולה מחוות דעתו של מר נחמני, אשר לא נסתרה.

24. טרם שנפנה להכריע במחלוקות בעניין מענק היובל, יש לציין שלא מצאנו כי העובדה שבשנים מסויימות, המענק שולם לתובע ואף תוקצב על ידי המדינה, מהווה הודאת בעל דין של מי מהצדדים בדבר זכאותו של התובע למענק. זאת כיוון שהוכח בהליך זה כי נפלו טעויות יסודיות בדרך תשלום שכרו של התובע וחישובו. על כן יש לראות גם בתשלום של מענק היובל, כהמשכה של שרשרת הטעויות בתשלום שכרו של התובע ולא בתשלום שמקורו בבחינה יסודית של זכאותו של התובע למענק.

25. לגופם של דברים - מקום בו התובע סיים את עבודתו ויצא לגמלאות, כאשר בפועל בכל שנות עבודתו הרבות שכרו שולם לפי דירוג עובדי הוראה, אנו סבורות שהיה מקום לחשב גם את זכאותו של התובע למענק יובל על פי אותו דירוג. ערות אנו לעובדה כי למעשה מדובר בהנצחת טעות של תשלום שכר בניגוד לדין, אך בנסיבות המיוחדות של העסקתו של התובע (שנות עבודה רבות ומקום בו ההכרעה ניתנת לאחר פרישתו של התובע), ראוי וצודק יהיה לחשב גם את מענק היובל על פי דירוג השכר ששולם לתובע בפועל. לפי הנמקה זו, התובע זכאי למענק יובל לאחר 25 שנות עבודה בישראל (בהתאם לתנאים שהובאו לעיל בסעיף 21 לפסק הדין), היינו החל משנת 2010.

26. ברם התובע לא עתר לתשלום המענק לפי דירוג עובדי הוראה, אלא ביסס את תביעתו ברכיב זה על הוראות הסכם הרבנים. לפי הסכם זה, הוותק הרלוונטי (בין אם לפי הסכם הרבנים משנת 1995 ובין אם לפי דירוג המח"ר) הוא של 30 שנים אצל המעסיקים החתומים על ההסכם. היינו, זכאות התובע למענק היובל קמה רק בשנת 2015.

כפי שצוין לעיל, המועצה שילמה לתובע מענק יובל בשנת 2016 ולשנות עבר (ר' ריכוז שכר לשנת 2016 – עמוד ראשון בנספח 41 לתצהיר המועצה), כלומר התובע אינו זכאי לתשלום נוסף ברכיב זה, לפי החלופה הנדונה בסעיף זה שבפסק הדין.

27. אם ייטען כי התובע זכאי למענק יובל לפי דירוג עובדי הוראה (כלומר זכאותו החל משנת 2010), הרי שעל פי נתוני ההשתכרותו (כעולה מהראיות שהוגשו), הסכום לו הוא זכאי נמוך מהסכום שהמועצה ביקשה לקזז בגין תשלום שכר ביתר, כמפורט בחוות דעתו של מר נחמני (ר' בסיכום חוות הדעת ור' גם תשובותיו בחקירתו הנגדית, בישיבת יום 25.3.19, במיוחד בעמוד 21, עמוד 22 שורות 20- 32, עמוד 27 שורות 4 – 10). יוער כי מתשובותיו של מר נחמני בחקירתו הנגדית, עלה כי חישוביו נעשו בחסר (עמוד 26 שורות 1- 17 ובמיוחד 15-17). מסיבה זו, גם על פי חלופה זו, אין מקום לפסוק לזכות התובע סכומים נוספים.

תואר שלישי
28. התובע מבקש להיות מוכר כבעל תואר שלישי, לפי סעיף 3.3.3 להסכם הרבנים.
בסעיף זה נקבע:
"3.3 תואר שלישי
3.3.1 8 שנות לימוד בפועל, כאמור בסעיף 3.2.1 לעיל ובעל תעודת כושר מטעם הרבנות הראשית לישראל לרב עיר.
3.3.2 או, 8 שנות לימוד בפועל, כאמור בסעיף 3.2.1 לעיל והוצאת ספר תורני שפורסם או לפחות חיבור שלושה מאמרים בבירור הלכתי שפורסמו.
3.3.3 או, בעל תעודת כושר מטעם הרבנות הראשית לישראל לרב עיר וחיבור ספר תורני שפורסם, או לפחות שלושה מאמרים בבירור הלכתי שפורסמו.
3.3.4 או, בעל תעודת כושר לדיינות מטעם הרבנות הראשית לישראל.
3.4 הערה: ספר תורני, חיבור תורני, מאמרים תורניים והלכתיים לעניין קביעת תואר השכלה לרב – נשוא הסכם זה – יועברו לקביעתה של ועדת הרבנים המקצועית."

מהוראת סעיף 3.3.3 להסכם עולה כי על מנת להיות מוכר כבעל תואר שלישי, לצורך ההסכם, על התובע להיות בעל תעודת כושר לרב עיר מטעם הרבנות הראשית בישראל וכן לפרסם ספר תורני או לפחות שלושה מאמרים תורניים והלכתיים שהועברו לקביעתה של ועדת הרבנים המקצועית.

24. התובע הציג אישור של גף דירוג והסמכה במשרד החינוך, לפיו הוא זכאי לדרגת שכר שוות ערך אקדמית – "דוקטור".

מעיון במסמך עולה כי ניתנו לתובע 77 נקודות בגין פרטי ההשכלה והלימודים הבאים:

לימודים בישיבה (מרכז הרב) – 15 נקודות;
"השכלה תורנית רבנית גבוהה או תעודת הסמכה של רב ראשי לישראל" (לא מצוין איזו תעודה הוצגה) – 15 נקודות;
"רבנות בפועל או כושר לכהן כרב עיר" (לא צוין איזו חלופה) – 15 נקודות;
"חיבור ספר תורני" – 20 נקודות;
"תואר MA במקצועות אחרים" (לא צוין אילו מקצועות) – 12 נקודות.

מן המתואר לעיל לא ניתן להסיק שהתובע עומד בתנאי סעיף 3.3.3 להסכם הרבנים. בנוסף, התובע לא צירף לתצהירו תעודות רלוונטיות המעידות שהוא עומד בתנאים המפורטים בסעיף זה.

התובע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי קיומן של אסמכתאות מתאימות, טען שיכול להציג, אך אלה לא הוצגו. ר' תשובותיו המגומגמות לגבי הפניה לוועדת הרבנים – עמוד 57 שורות 31 – 36 ותשובות דומות לשאלה אם קיימים בידיו אישורים נוספים – עמוד 58 שורות 1-9.

אשר לתעודת כושר רב, לתצהירו של מר משה דגן צורף מכתבו של היועץ המשפטי למשרד לענייני דתות, שנשלח לתובע ביום 23.8.1998 (נספח 3) ולפיו – "תעודת כשירות לרב עיר שניתנה בתש"ן תקופה היה לשלוש שנים, על כן איננה תקפה היום". לבד מהכחשה כללית, טענה כי מדובר בטעות וכי התובע מחזיק במסמך התומך בעמדתו (עמוד 56 שורה 16 עד עמוד 57 שורה 21), לא הוצגה כל ראיה בעניין זה על ידי התובע.
אשר על כן נדחות טענות התובע לגבי זכאותו להיות מוכר כבעל תואר שלישי, לפי הסכם הרבנים.

25. משנדחו כלל תביעותיו הכספיות של התובע, מיני וביי נדחית גם התביעה לסעדים הצהרתיים, הנוגעים למשכורתו הקובעת של התובע לצרכי גמלאות.

26. סוף דבר – התביעה נדחית.

הוצאות – מקום בו נדחתה תביעה שהועמדה על כמיליון ₪ וכאשר הוקדשו לתובענה שלוש ישיבות הוכחות, ראוי לחייב את התובע בהוצאות ההליך. בקביעת שיעור ההוצאות, יש לזקוף לזכות התובע את העובדה שמדובר בגמלאי וכן כי טעויות שנעשו בנושא תשלום שכרו לפי דירוג/ דרגה שגויים, הן טעויות פרי צעדי המעסיק. בשקלול כל אלה, מצאנו כי על התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז תמוז תש"פ, (08 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דליה כהן, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת

עליזה מעין,
נציגת ציבור (מעסיקים)