הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סע"ש 11527-07-17

17 אוגוסט 2021

לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ

התובע:
Tesfay Ayooub 4628/137268

ע"י ב"כ עו"ד מרדכי דזנה
-
הנתבעים:

  1. אן. וי. אן. ניהול וביצוע עבודות גמר בע"מ (נמחקה)
  2. נאור צאיג (נמחק)
  3. גל טל רז בע"מ (נמחקה)
  4. בניטה אדי (נמחק)
  5. עידן השמת עובדים זרים בענף הבניה בע"מ (נמחקה)

6. ירון סולמי ת.ז. XXXXXX334

7. גולד ליבר בע"מ (נמחקה)
8. ישראל בורוכוב (נמחק)
9. דב שמירה נקיון וכח אדם בע"מ (נמחקה)
10. דניה סיבוס בע"מ (פס"ד מיום 27.5.19)

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים שבכותרת לתשלום זכויות שלטענתו מגיעות לו בגין תקופת עבודתו לרבות סיומה.

2. התובע נתין זר מאריתריאה, במעמד מבקש מקלט, טוען בכתב התביעה כי הועסק על ידי הנתבעים כדלקמן:
הנתבעת 10 הינה מזמינת השירות והתובע טוען כי עבד בפרויקטים שלה בהוד השרון, רמת החייל, נס ציונה, באר יעקב ויהוד, וזאת בתקופה מיום 4.12.13 ועד 11.1.17.
הנתבעות 9,7,5,3,1 הינן חברות אשר הנפיקו תלושי שכר עבור התובע בתקופות שונות לאורך עבודתו והנתבעים 8,6,4,2 הינם מנהלים ובעלי מניות בנתבעות בהתאמה.

3. התובע הציג תלושי שכר בגין 11 חודשים בלבד:
לחודשים 3/14 - 9/14 ו- 11/14 תלושי שכר ע"ש הנתבעת 1.
לחודשים 9/15 ו-10/15 תלושי שכר ע"ש נתבעת 3.

4. בדיון שהתקיים ביום 6.12.17 ביקש התובע למחוק את התביעה כנגד נתבעת 9.

5. ההליכים כנגד הנתבעת 1 עוכבו בשל הליכי פירוק.

6. ביום 15.1.18 נמחקה התביעה כנגד נתבעים 1 (על אף העיכוב), 2, 3, 4, 5, 7, 8 בה יעדר אישור מסירה.

7. לדיון שהתקיים ביום 25.7.19 כנגד שני הנתבעים שנותרו, נתבע 6 (להלן : "מר סולמי") ו נתבעת 10 (להלן: "דניה סיבוס") לא התייצב מר סולמי.
התובע ודניה סיבוס הגיעו להסכם פשרה לפיו דניה סיבוס תשלם לתובע סך של 18,000 ₪ בגין כל רכיבי התביעה וכמו כן הושאר לשיקול דעת בית הדין פסיקת שכ"ט עו"ד .
נפסק שכ"ט עו"ד בשיעור 3,600 ₪.

8. בקשת התובע לפסק דין על יסוד כתב התביעה כנגד מר סולמי נדחתה תוך חיוב מר סולמי בהוצאות בגין אי התייצבותו לדיון בסך של 3,000 ₪, כתנאי לקיום ההוכחות.

9. על אף שלא שולמו ההוצאות, לאור הנסיבות המיוחדות בה ן מר סולמי היה אסיר שהשתחרר ברישיון בחודש 9/20 , נקבע התיק להוכחות בתביעה שנותרה נגד מר סולמי בלבד.

10. ביום 10.11.20 התייצבו התובע ובא כוחו ומר סולמי (אשר ב א כוחו התפטר מייצוג).
ב"כ התובע לא ביקש להזמין מתורגמן (הגם שלטענתו התובע אינו דובר עברית) מאחר וסבר כי התובע לא יתייצב.
בהחלטה נקבע מועד חדש וכן חויב התובע לשלם למר סולמי הוצאות בסך 1,000 ₪ אשר י קוזזו מסכום ההוצאות שנפסקו כנגד מר סולמי.

11. ביום 8.12.20 התקיימו ההוכחות.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו ומטעם מר סולמי העיד מר סולמי בעצמו.
שני הצדדים לא תמכו את גרסאותיהם בעדויות נוספות.

12. התובע בתצהירו טוען כי כל הזמן עבד עבור ירון (מר סולמי - ח.ט .) ונאור (הנתבע 2) והחברות שלהם, ואין לו מושג למה הוציאו לו תלושי שכר של חברות שונות.
התובע מוסיף כי השכר שולם במזומן לפי תעריף מוסכם ליום עבודה וכי הסכומים והמועדים המופיעים בתלוש אינם נכונים.
לטענתו שכרו ההתחלתי היה 250 ₪ נטו ליום, כעבור שנה השכר עלה ל-350 ₪ נטו שכר בסיס ליום, כעבור שנה נוספת השכר עלה ל-400 ₪ ליום ובהמשך ל- 450 ₪ ליום.

אופן תשלום השכר היה כדלקמן:
"התשלומים בוצעו במזומן. ירון היה מגיע עם סכום כסף גדול ומעביר אותו לנאור או למנהל העבודה ניר והם היו נותנים לי את הכסף."
(סעיף 10 לתצהיר).

תפקידו היה לצבוע קירות ומתכונת העבודה היתה 5 ימים, משעה 07:00 ועד 17:00 וכן 2 ימי שישי לכל הפחות בחודש, בהם סיים את העבודה בשעה 14:00.

13. בחקירתו הנגדית תיאר התובע את המשרד של מר סולמי שהיה ברמת החייל ובו היה פוגש את מר סולמי, נאור ונאצר.
התובע מאשר כי לא אפשרו לו להיכנס למשרד ונאמר לו שמחר ישולם הכסף.
התובע נשאל רבות מי היה איש הקשר שלו, האם הוא, מר סולמי או נאור והשיב:
"ש: מי היה במשרד?
ת: אתה היית, נאור היה ונאצר. מה אני צריך להגיד מה אתה שואל.
ש: חוזר על השאלה?
ת: אתה היית ועוד שניים היו. הלכנו למשרד אתה היית ולא נתת לנו להיכנס, אמרת לחכות בתל אביב אני אביא לכם את המשכורת.
ש: אני אמרתי לך או נאור אמר לך?
ת: אתה אמרת לנאור ונאור אמר לנו.
ש: אתה דיברת עם נאור ולא איתי?
ת: הגענו למשרד. נתן לנו לעמוד בחוץ ואמר לנו מחר ב-100% יהיה כסף.
ש: מי אמר לכם?
ת: אתה אמרת.
ש: קודם חזרת ואמרת שנאור היה וניר היה ועכשיו הם לא נמצאים?
ת: היינו הרבה והלכנו למשרד ואתה היית בחוץ ואמרת לנו מחר ב-100% אני אביא לכם כסף לתל אביב.
ש: מי היה מביא לכם כסף כל שבוע?
ת: נאור.
ש: נאור וניר היו מביאים לכם כל חודש משכורת?
ת: אתה היית אחראי שלנו. נאור גם היה נותן לנו.
ש: נאור גם או נאור. אתה קיבלת ממני פעם אחת כסף ביד?
ת: לא. לא לקחתי ממך. שנאור לא משלם לנו אנחנו הולכים למשרד שלך."
(פרוטוקול מיום 8.12.20 עמ' 7 ש' 10-29)

ובהמשך:
"ש: מפנה לס' 6 לתצהירך – עם מי סיכמת לגבי השכר על 250 ₪ או 350 ₪?
ת: מהתחלה נכנסו עם הויזה. אחר כך לקחו אותנו לנאור ו-250 ₪ התחלנו.
ש: מי שסיכם איתך את השכר היה נאור?
ת: אתה ונאור. נאור אמר לנו אחראי זה ירון.
ש: אמר לך אבל איתי אתה דיברת?
ת: לפעמים.
ש: מפנה לס' 4 לתצהירך – אתה רושם אתר בהוד השרון ברח' הנשיאים עבדת כמעט 8 חודשים, איזה חברה ומי נתן לך הוראות באתר ואת מי ראית?
ת: החברה זה נאור. אני רק מכיר את נאור. סיימנו שם ולקחו אותנו לרמת החייל. נאור אמר לנו שאתה בעל הבית שלנו.
ש: מי בהוד השרון נתן לך עבודה?
ת: אתה ונאור. 250 ₪ ירון בעל הבית ואני אחראי שלכם.
ש: בהוד שרון אתה ראית אותי באתר?
ת: כן. כסף אף פעם לא קיבלתי ממך אבל היית בא והולך".
(פרוטוקול מיום 8.12.20 עמ' 8 ש' 17-30)

עוד מאשר התובע כי נאור הוא זה שנתן לו את כל התלושים.

14. מר סולמי בתצהירו מאשר כי התובע הועסק על ידו במשך חודשיים בלבד וזאת בעל כורחו, שכן התחלפו הבעלים בשטח והעובד נשאר בשטח ועבד תחתיו למשך חודשיים בלבד (סעיף 1 לתצהיר). מר סולמי לא מפרט את החודשים.
מר סולמי מדגיש כי לנתבעת 5 [עידן השמת עובדים זרים בענף הבנייה בע"מ (להלן גם: "עידן")] יש אישיות משפטית נפרדת, בעלת כושר פירעון ואין כל סיבה לייחס את חובותיה למר סולמי.
עוד הוא מוסיף כי צירופו לכתב התביעה נעשה במזיד ותוך ניסיון פסול להרמת מסך בניגוד לסדרי הדין וכי לא מתקיימות הנסיבות להרמת מסך.
בחקירתו הנגדית טען מר סולמי כי אין לו קשר לתובע וכי אינו מכיר אותו והוא כנראה עבד בנתבעת 1 [חברת אן.וי.אן ניהול וביצוע בע"מ (להלן גם : "אן.וי.אן")] אצל נאור שהוצא מהתביעה.
מר סולמי מדגיש כי יתכן והתובע עבד באתרים שהחברה שלו ביצעה עבודות אבל אין לו שום דבר שמחבר אותו אליו.
עוד הוא מדגיש:
"כל מי שתבעת פה חוץ מחברת נופר ולינוי, ירון סולמי ועידן השמות אף אחד לא קשור אלי. אן וי אן היה קבלן משנה באתרים של נופר ולינוי ויש חוזה איתם. כל השאר לא יודע מאיפה הבאת אותם ואני לא מבין למה הם לא פה."
( פרוטוקול מיום 8.12.20 עמ' 0, ש' 23-25 )

אשר לחוזה הנטען בין חברת נופר ולינוי לאן.וי.אן טוען מר סולמי כי כל המסמכים נלקחו על ידי המשטרה.
מר סולמי נשאל לגבי עובדים בחברות שבשליטתו והשיב:
"כמו שאמרתי בפעם שעברה, דורן היא חברת כח אדם מורשית מטעם המדינה של עובדים זרים בערבות בנקאית למדינה ושם היו למעלה מ-400 עובדים זרים, בעיקר סינים. היו עוד קבלני משנה שהעסיקו עובדים ישראלים והיו את העובדים הישראלים שעבדו אצלי בחברה אם זה בשטח ואם זה המשרדים וכל מה שקשור לזה. עובדים אריתראים וסודנים לא היו. אולי הגיעו דרך קבלן משנה."
(פרוטוקול מיום 8.12.20 עמ' 11 ש' 14-18)

מר סולמי אישר כי קיים קשר משפחתי בינו לבין נאור וכי לאן.וי.אן היה הסכם עם נופר ולינוי ולא ישירות עם דניה סיבוס.
מר סולמי מאשר את הסכם ההתקשרות מיום 13.11.14 בין נופר ולינוי עם דניה סיבוס אשר צורף לתצהיר של דניה סיבוס.
מר סולמי מאשר שהיו עובדים שהועסקו באמצעות חברה בשליטתו במשך חודשיים-שלושה:
"מי שעבד מטעם אין וי אן קיבל שכר ולא היו תלונות של עובדים כל עוד אני הייתי שם. ההיפך, בזמן שאן וי אן במקרים אחרים ולא העובד הזה שכנראה לא היה, אם הוא היה היו לו תלושים של עידן. חודשיים שלושה אן וי אן לא הגיעו לאתר וחברת נופר תחת הסכם עם עידן לקחה את העובדים חודשיים שלושה. זה שהכנסת לו את חודשים נובמבר ודצמבר שאין אסמכתא שהוא עבד בחודשים האלה בניגוד לעובדים אחרים שלך לא כולם חלקם, היה להם תלושים של עידן ועבדו באתר בחודשים האלה בזמן שעידן לקחה אותם לחודשיים שלושה כאשר אן וי אן נעלם. העובד הזה שהגשת תביעה בשמו, אין לו אסמכתא לא מעידן לא מנופר ולינוי שיכול להוכיח שהוא עבד באתר בחודשים האלה. צירפת את זה כמו עובדים אחרים. זה אבסורד."
(פרוטוקול מיום 8.12.20 עמ' 14 ש ' 17-25 )

ובהמשך:
"ש: אתה זוכר באיזה אתר עבדת שזה היה באמצע 2016 שעידן קלטה אותם?
ת: כל האתרים שעבדתי ובאתרים שהיו הסכמים עם חברת אן וי אן. זה גם לא הרבה עובדים."
(פרוטוקול מיום 8.12.20 עמ' 14 ש' 30-31 )

בהמשך מבהיר מר סולמי כי יחוס העסקה של חודשיים שלושה גם לתובע היא טעות של עורך הדין:
"ת: כנראה שזה טעות. נעשתה פה טעות. גם עורך הדין כנראה שייצג אותי שהייתי אסיר, עשה העתק הדבק כי הוא נתקל ב-18 תיקים בחלק מהעובדים שהיו להם חודשיים שלושה תלושים של עידן והוא חשב שגם לעובד הזה אבל אין לו.
ש: מבחינתך מי שיש לו תלוש עבד ומי שאין לא עבד?
ת: מי שיש לו תלוש של עידן, עבד באתרים של נופר ולינוי באותם החודשים."
(פרוטוקול מיום 8.12.20 עמ' 15 ש ' 16-20 )

15. טענות התובע –
א. לאור הליכים משפטיים נוספים נגד אותן חברות נתבעות ניתן לקבוע בוודאות כי לעניין יחסי עבודה עם התובע, כמו שאר העובדים, מדובר בפיקטיביות גמורה ותפקידן של החברות הנתבעות הסתכם בהנפקת תלושי שכר פיקטיביים.
ב. מר סולמי לא המציא הסכם התקשרות עם מי מהחברות אשר הנפיקו תלושי שכר. לא הוצג חוזה עבודה עם התובע, אסמכתאות לתשלום שכר, דיווחים למל"ל או למס הכנסה.
כל הנתבעות חדלו מלפעול יחד עם קריסתו וכליאתו של מר סולמי.
ג. מר סולמי הודה בתצהירו כי העסיק את התובע חודשיים בלבד. כמו כן הוא מודה כי התובע הועסק באתרי בניה עליהם היה אמון, אך טוען כי לא הוא או חברת נופר ולינוי העסיק ו אותו ישירות. מדובר בטענת הודאה והדחה המעבירה את נטל הראיה , מר סולמי לא עמד בו.
ד. מבחינת התובע מר סולמי הוא המעסיק הישיר שלו והוא הבוס. יש לזקוף לחובת מר סולמי את היעדר הודעה על תנאי עבודה או טופס 101.
ה. עצם השימוש במתודה של ריבוי מעסיקים כאשר מדובר באותה עבודה ובאותו מעסיק, מקימה לבדה חבות על המעסיק האמיתי.
ו. גם אם תיוחס העסקתו לנופר ולינוי או לעידן, יש להרים מעליהן את המסך ולהטיל חבות אישית על מר סולמי.
ז. הנתבעים לא התייצבו לדיון ויש לזקוף את אי העדתם לחובת מר סולמי.
הגם שמר סולמי מנסה לגלגל אליהם אחריות, לא ביקש לשלוח הודעת צד ג' או לצרף נתבעים. הנתבעים לא תמכו את גרסתם במסמך כלשהו.
ח. מר סולמי הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בגין הקמה וניהול חברות פיקטיביות והברחת כספים ביניהן ואף ריצה עונש מאסר.
הכרעת הדין מהווה השתק פלוגתא.
ט. התובע מפנה לכתבה באתר NEWS הסוקר ת את הרשעתו של מר סולמי וכן מפנה להחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 8352/17 מ"י - ירון סולמי (25.12.17).
י. התובע מפנה לתצהיר אשר הוגש מטעם דניה סיבוס, לפיו ההסכם היחיד עליו חתמה דניה סיבוס הוא עם נופר ולינוי. עובדה זו מוסכמת גם על התובע.
על אף שהסכם ההתקשרות אוסר על הקבלן להעסיק קבלני משנה לצורך ביצוע העבודות ובכפוף לקבלת הסכמה מראש ובכתב, לא הוצגה הסכמה כזו.
יתרה מכך, לא הוצג הסכם בין נופ ר ולינוי עם מי מקבלני ה משנה אשר נטען על ידה כי העסיקו את העובדים וביניהם התובע.
יא. לנתבע היו מעל 400 עובדים בעשרות אתרי עבודה במקביל ולפיכך העובדה שלא הוא באופן אישי גייס את העובד או שילם לו את שכרו אלא אחיינו נאור, אינה פוגעת בקשר הישיר בין מר סולמי כמעסיק לבין התובע.
יב. התובע זכאי לזכויות לפי צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף הבנין.
יג. לתובע מגיע שכר בגין חודשים 12/16 ו- 1/17 בצירוף הלנת שכר.
יד. התובע זכאי לחלף תשלומי ביטוח לאומי או ביטוח תחליפי.
טו. התובע זכאי להפרשות פנסיוניות, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, השבת קיזוז של 400 ₪ משכרו בגין קבלת כל תלושי שכר, שעות נוספות, פדיון חופשה, הבראה, פיצוי בגין המצאת תלוש שכר ותלושים לא תקינים, פיצוי בגין אי קבלת חוזה עבודה, הודעה על תנאי עבודה.
טז. התובע מפנה לפסיקה שניתנה לאחרונה, ביום 1.6.21 , בבית הדין הארצי בארבעה תיקים שעניינם בין היתר אחריותו של מר סולמי.

16. טענות מר סולמי –
א. התובע "מציף" את התיק בנספחים שאינם קשורים לתביעת התובע.
ב. מר ירון סולמי היה הבעלים של נופר ולינוי ושל עידן.
נופר ולינוי ביצעה פרויקטים רבים של עבודות שלד וגמר עד מפתח לדיירי חברת דניה סיבוס. ביצוע העבודות נעשה ברובו על ידי עובדים סינים שהגיעו דרך תאגידי כוח אדם מורשים.
בנוסף התקשרה נופר ולינוי עם קבלני משנה לביצוע חלקי של עבודות צבע וניקיון בלבד, בין היתר עם חברת אן.וי.אן בבעלות נאור שללא הסבר נמחק מהתביעה ולא זומן לעדות.
ג. התביעה לא הוכחה וכל מה שעושה התובע הוא הכפשות והצגת פרוטוקולים מהתיק בו הורשע מר סולמי.
בהודאה באישומים לא הוזכר ולא נחקר שום עובד אריתראי או סודני ואף אחד משאר הנתבעים לא נחקרו ולא הוזכרו בכתב האישום.
ד. מר סולמי מפנה לפסיקה אזורית בה נדחו התביעות נגדו.
ה. התובע לא הציג כל ראיה שהועסק על ידי מר סולמי, לא הוגש כרטיס עבודה, לא הוצג תלוש שכר של חברות בבעלות מר סולמי, לא הוכח כל קשר בין מר סולמי לחברות שהנפיקו תלושי שכר.
החברות שהנפיקו את תלושי השכר לא נחקרו כלל בתיק הפלילי.
ו. בית הדין מופנה לעדות התובע בה הוא מזכיר את נאור ואת ניר מחברת אן.וי.אן אשר הם אלה שנתנו לו, שילמו לו והעבירו אותו ממקום למקום.
ז. התובע מפנה להחלטת כב' השופט עמית מבית המשפט העליון ולהחלטת כב' השופטת מיכל ברנט ממחוזי מרכז.
ההכרעה –

17. בבית הדין מתנהלות מספר תובענות בין עובדים שונים המיוצגים על ידי אותו בא כח לבין מר סולמי וחברות נוספות.
ניתנו פסקי דין סותרים באשר לאחריותו של מר סולמי, כאשר חלקם קבעו אחריות מכח העסקה ישירה או הרמת מסך וחלקם דחו את התביעה.
יש לציין כי אין זהות בין כל הנתבעים בכל התביעות המתנהלות.

18. ביום 1.6.21 ניתנו על ידי בית הדין הארצי ארבעה פסקי דין בארבעה ערעורים.
בתיק 45322-12-20 ובתיק 32281-01-21 נדחו ערעורי מר סולמי על פסיקות בית הדין האזורי אשר קבעו אחריות ובתיקים 1916-12-20 ו- 27736-08-20 (ערעורים של התובעים על דחיית התביעה) הוחזרו התיקים לבית הדין האזורי עם הנחיות.
כאמור, אין זהות בכל הנתבעים בכל התיקים.
בנוסף יש לציין כבר עתה כי כל תיק יבחן על פי הראיות שהונחו בפני המותב הדן בו ואין להסיק מתיק אחד למשנהו, כאשר התשתית הראייתית שונה.

19. כמו כן בענייננו , בשונה מתיקים אחרים , אין צורך לדון באחריות נתבעים נוספים ובעיקר מזמי ן העבודה דניה סיבוס, משכל הנתבעים נמחקו והתובע הגיע להסכם פשרה עם דניה סיבוס.

20. השאלות הטעונות הכרעה –

א. מהי תקופת העבודה ומהו שכר התובע .
ב. האם מר סולמי הינו מעסיקו של התובע או ש מא יש להרים את מסך ההתאגדות של חברה שבבעלותו, או שדין התביעה נגדו להידחות.
ג. ככל שמר סולמי אחראי כמעסיק או מכח דוקטרינת הרמת המסך, מהן הזכויות להן זכאי התובע.

21. בטרם ניכנס לגוף ההכרעה, יש להניח את הרקע אשר ברובו אינו שנוי במחלוקת.
דניה סיבוס הינה חברת בנייה אשר התקשרה ביום 13.11.14 עם חברת נופר ולינוי בהסכם מסגרת למתן שירותי קבלנות משנה בחלק מאתרי הבניה בפרויקטים שונים שלה.
חברת נופר ולינוי היתה בבעלות מר סולמי. חברת נופר ולינוי נמצאת בפירוק.
בשונה מתיקים אחרים חברת נופר ולינוי אינה נתבעת בתיק זה.
מר סולמי הינו בעל מניות גם בנתבעת 5 , עידן.
מר סולמי נעצר בחודש 1/17 והוא הורשע בעסקת טיעון בעבירות כלכליות הכוללות בין היתר דיווח כוזב בתלושי השכר, תשלום שכר מזומן והלבנת הון.
מר סולמי ריצה עונש מאסר עד לחודש 9/20 שאז שוחרר ברישיון.
תקופת עבודתו של התובע –

22. התובע טוען כי עבד אצל הנתבעים מיום 4.12.13 ועד ליום 11.1.17.
בתצהירו מפרט התובע את האתרים בהם עבד בתקופות השונות.
התובע הציג תלושי שכר ל- 11 חודשים בלבד: 3/14 - 9/14, 11/14, 7/15, 9/15, 10/15.
מר סולמי הצהיר כי התובע הועסק על ידו במשך חודשיים בלבד, כאשר התחלפו הבעלים בשטח והתובע נשאר בשטח ועבד תחת חסותו.
בחקירתו הנגדית טען שנאור נעלם באמצע 2016 ושלקח עובדים לחודשיים שלושה תחת עידן, אלא שהתובע לא נכלל בין עובדים אלה, שכן אין לו תלושי שכר לחודשים אלה.

23. התובע לא תמך את תקופת העסקתו המוכחשת בעדים נוספים, על אף שהיה ניתן לעשות כן בנקל. יתרה מכך, בתצהירו טוען כי בתקופת העבודה הראשונה מ- 12/13 עד 2/14 עבד באתר בהוד השרון בעוד שמר סרפר אשר נתן תצהיר מטעם דניה סיבוס (שלא נמשך) טען כי בתקופה הנטענת לתביעה חברת נופר ולינוי לא נתנה לדניה סיבוס שירותים באתרי בניה בעיר הוד השרון.
לפיכך אנו קובעים כי התובע התחיל לעבוד בחודש 3/14 ולא כטענתו בחודש 12/13.

24. אשר לרציפות ולמועד סיום העסקת התובע אנו קובעים כי התובע עבד בהתאם לתלושי השכר וכן החל מאמצע שנת 2016 (7/16) ועד 11.1.17, וסה"כ 17 חודשים ו- 11 ימים.
אנו ערים לכך כי הנטל להוכיח את תקופת העבודה רובץ על כתפי העובד, אלא שבמקרה שלפנינו, הגם שלא הוצגו תלושי שכר לתקופה מ- 7/16 ועד 11.1.17, אנו קובעים כי התובע עבד גם בתקופה זו.
ראשית, כאשר משולם שכר במזומן קיים קושי להוכיח את תקופת העבודה.
נתנו משקל להודאת מר סולמי בתשלום שכר במזומן (אם כי לא לעובדי נופר ולינוי ולא לעובד זה) ולהרשעתו בעניין זה.
כמו כן נתנו משקל להודאתו של מר סולמי בתצהירו כי העסיק את התובע חודשיים שלושה בשנת 2016, תקופה שלגביה לא הציג מר סולמי תלוש שכר של חברה בבעלותו, והדבר פועל לרעתו ויש בכך כדי לחזק את גרסת התובע כי עבד לפחות ממועד זה ועד לסיום העסקתו ביום 11.1.17 עם מעצרו של מר סולמי.
בעדותו טען מר סולמי כי מדובר באמצע 2016 ולפיכך לקחנו את חודש 7/16 כתחילת התקופה לגביה לא הומצאו תלושי שכר.

25. לא נעלם מעינינו כי בחקירתו הנגדית חזר בו מר סולמי מהודאה זו וטען כי מקורה בטעות, אלא שלא נתנו אמון בגרסה המאוחרת והמשופצת אשר נטענה בעלמא.

26. מסקנתנו הינה כי התובע הועסק באתרי דניה סיבוס, אשר התקשרה עם חברת נופר ולינוי, החל מחודש 3/14 בחודשים שפורטו ועד 11.1.17.
גובה השכר –

27. התובע טוען כי עם קבלתו לעבודה השתכר 250 ₪ ליום עבודה ושכרו עלה בהדרגה והגיע ל-450 ₪ ליום עבודה.
על התובע, הטוען לשכר שונה מהרשום בתלוש, מוטל הנטל להוכיח טענה זו.
לטעמנו התובע לא עמד בנטל.
משכך אנו קובעים כי שכרו הינו כמופיע בתלושי השכר, 250 ₪ ליום בתקופה בה הוצאו התלושים על ידי אן.וי.אן ו- 5,115 ₪ לחודש (27.50 ₪ לשעה) בתקופה בה הוצאו התלושים על ידי נתבעת 3.
אנו ערים לכך שלתובע לא ניתנה הודעה מסודרת אודות תנאי העסקתו ולכך שמר סולמי הורשע בגין הוצאת תלושי שכר שהסכום הרשום בהם נמוך מהסכום ששולם על ידו בפועל, אולם לא הוכח כי אלה הוצאו בהקשר להעסקת התובע, והתובע בחר שלא להביא עד שיתמוך בגרסתו.
לפיכך השכר הקובע הוא זה המופיע בתלושים.
מצאנו להעיר כבר בשלב זה, כי לא קיבלנו את הרישומים של זכויות בתלושי השכר "פדיון חופשה", "הבראה" ו"חגים" וראינו את כל הסכומים כשכר בעד עבודתו הרגילה של התובע.
מסקנתנו שונה לגבי התקופה הנוספת מחודש 7/16. מאחר שלתקופה זו לא הוצגו תלושי שכר, מתקבלת גרסת התובע לפיה שכרו בחודשים אלה היה 400 ₪.
התובע לא פירט בתצהירו באיזה חודש הועלה השכר ל- 450 ₪, לפיכך אנו מעמידים את השכר לכל תקופה זו על 400 ₪ ליום.

זהות המעסיק –

28. התובע מבקש ליחס למר סולמי העסקה ישירה מכח שימוש במתודה של ריבוי מעסיקים, אלא שהתובע הציג תלושי שכר של שני מעסיקים בלבד.
יחד עם זאת מסקנתנו הינה כי מר סולמי הינו מעסיק ישיר של התובע וזאת מהטעמים הבאים:
התובע עבד באתרי דניה סיבוס. לא נסתרה הטענה כי דניה סיבוס התקשרה עם נופר ולינוי לביצוע עבודות. על פי הסכם המסגרת הקבלן לא רשאי להעסיק קבלני משנה אלא בכפוף להסכמת דניה סיבוס מראש ובכתב.
לא הוצגה הסכמה כזאת ולא הוצג כל הסכם בין נופר ולינוי (שמשום מה לא נתבעה) לבין אן.וי.אן ונתבעת 3 אשר הנפיקו תלושי שכר.
יתרה מכך, בתקופה מחודש 7/16 ועד 11.1.17 לא הונפקו תלושי שכר כלל.
שנית, אף מר סרפר, המצהיר מטעם דניה סיבוס (שלא נמשך ולא נסתר) הצהיר כי נופר ולינוי היא המעסיקה של העובדים לרבות התובע.
שלישית, הקשר בין נופר ולינוי לאן.וי.אן עולה מגרסת מר סולמי עצמו, לפיו לקוח על עצמו את העס קת העובדים בשטח כשהתחלפו הבעלים, ואן.וי.אן נעלמה.
גרסה זו מלמדת כי אין מדובר בקבלני משנה של נופר ולינוי, אלא שהוצאת תלושי השכר על ידי אן.וי.אן ונתבעת 3 נעשתה כדי להתחמק מחובות כדין לתובע.
רביעית, התובע העיד על קשר ישיר שהיה לו עם מר סולמי במהלך כל תקופת העסקתו.
התובע חזר ואמר כי נאור אמר לו כי מר סולמי הוא בעל הבית וכי כשהיה מגיע למשרד היה פוגש את מר סולמי, נאור ונאצר.
כמו כן הצהיר ותצהירו לא נסתר:
"התשלומים בוצעו במזומן. ירון היה מגיע עם סכום כסף גדול, מעביר אותו ל נאור או למנהל העבודה ניר והם היו נותנים לי את הכסף".
מר סולמי לא הפריך את הגרסה ולא הזמין את נאור או את ניר לשלול זאת.

29. המסקנה מן האמור לעיל כי על אף שתלושי השכר הוצאו על שם נתבעות אחרות, הכף נוטה לעבר הטלת אחריות על נופר ולינוי, הגם שכאמור בשונה מתיקים אחרים היא לא נתבעה כלל.

30. על אף האמור יש בנסיבות האמורות להטיל אחריות אישית על מר סולמי כבעלים של נופר ולינוי ולמעשה היה איש הקשר בין התובע לבין דניה סיבוס.
לא הוכחה התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלני משנה, מה גם שלא ניתנה לכך הסכמת דניה סיבוס, והוכח קשר ישיר והדוק בין התובע למר סולמי למצער בכל הקשור לתשלום השכר.
זאת ועוד, כאמור, מר סולמי הודה בהעסקת התובע במשך חודשי ים שלושה ולא הוצגו כל מסמכים המעידים על העסקה.
גם עובדה זו תומכת בקשר ישיר בין התובע לבין מר סולמי.
המסקנה איפוא כי מר סולמי היה מעסיקו של התובע בחודשים הבאים: 3-9/14, 11/14, 9/15, 10/15, 7/16 - 12/16, 1/17 (עד 11.1.17).

31. זכויותיו של התובע –

א. שכר עבודה –
התובע טוען כי לא קיבל שכר לחודשים 12/16 ו- 1/17. טענת התובע לא נסתרה.
לפיכך אנו מחייבים את מר סולמי לשלם לתובע שכר בגין חודשים אלה:
13,200 ₪ = 400 × 33
לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה בנסיבות בהן התברר כי בסמוך למועד בו היה התובע זכאי לתשלום השכר, נעצר מר סולמי ומאז היה נתון במעצר ובמאסר ממושך.

ב. תשלומי ביטוח לאומי –
התובע טוען כי לא שולמו עבורו דמי ביטוח לאומי ולפיכך הוא תובע את שווים.
התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי לפיו קמה לו זכות לקבל את דמי הביטוח הלאומי.
התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי נדרש על ידי המוסד לביטוח לאומי לשלם את דמי הביטוח.

ג. הפרשות לפנסיה בהתאם לענף הבניה –
6% 57,044 = 3,423
6.25% 59,200 = 3,700
סה"כ 7,123 ₪.

ד. פיצויי פיטורים –
לנוכח סיום עבודתו של התובע, כעולה מתצהירו שלא נסתר , לפיו מספר ימים טרם סיום העבודה הודיע לו נאור כי ישנן בעיות עם ירון ואין להגיע לעבודה, ולאחר שלושה ימים הודיע לו כי אכן אין יותר להגיע לעבודה, זכאי התובע לפיצויי פיטורים לפי שכר אחרון של 400 ₪ ליום כדלקמן:
13,417 ₪ = 12/ 17.5 × 23 × 400.
לא נתנו אמון בגרסת הנתבע בתצהירו לפיה התובע נטש ללא כל הודעה או התראה.

ה. הודעה מוקדמת –
משמצאנו כי התובע פוטר זכאי הוא לחלף הודעה מוקדמת.
התובע תבע 10,800 ₪ כעובד במשכורת, אולם התובע עובד בשכר (הגם שלא ברצף), לפיכך זכאי ל - 17 ימים בסך של 6,800 ₪ = 400× 17.

ו. ביגוד –
התובע זנח רכיב זה בסיכומיו ולכן דינו להידחות.
מעבר לדרוש נציין שמדובר בזכות נלווית שאין זכאות לפדיונה בתום יחסי עבודה וגם מטעם זה יש לדחות את תביעת התובע ברכיב זה.

ז. החזר הפחתה בגין הדפסת תלושי שכר –
לטענת התובע בגין כל חודש בו נמסר לו תלוש שכר קוזז משכרו 400 ₪ ולפיכך הוא תובע השבתם של 4,400 ₪ בגין 11 תלושים שהונפקו לו.
הגם שהתובע לא נחקר בנקודה זו, מדובר בטענה שלא הוכחה ולפיכך דינה להידחות.

ח. גמול שעות נוספות –
לטענת התובע מתכונת העבודה הקבועה היתה בימים א' - ה' בין השעות 07:00 עד 17:00 (10 שעות) ולכל הפחות פעמיים בחודש עבד בימי ו' בין השעות 07:00 ועד 14:00 (7שעות), קרי - 57 שעות שבועיות, מעבר ל- 43 השעות השבועיות כקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.
לטענתו, הגם שעבד שעות נוספות שולם לו שכר שעה רגילה והתוספת האחוזית לא שולמה לו וזאת בניגוד לחוק.
מר סולמי לא התייחס לכך בתצהירו שעיקרו הוא טענות להיעדר יריבות.
כמו כן התובע לא נחקר על כך בחקירה נגדית.
סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כי בתובענה של עובד לתשלום גמול שעות נוספות, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.
במקרה שלפנינו לא נוהל רישום שעות העבודה, וודאי שלא רישום עבודה בשעות נוספות בניגוד לסעיף 25(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951.
אי רישום שעות העבודה גרם לתובע נזק ראייתי המונע ממנו להוכיח תביעתו, ובהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר לעניין הגמשת נטל ההוכחה, הרי שעל התובע להביא ראשית ראיה בלבד לגבי מתכונת העבודה בשעות נוספות, על מנת להעביר את הנטל לכתפי המעסיק.
יחד עם זאת, אין די באמירה כללית לגבי מתכונת קבועה ועל התובע להביא ראשית ראיה התומכת בכך.
משלא הוצגה כל ראיה לכך דין התביעה לגמול שעות נוספות להידחות.

ט. חופשה שנתית –
התובע טוען כי לא ניצל את ימי החופשה המגיעים לו בתקופת עבודתו.
הנתבע לא הכחיש זאת.
אנו ערים (למרות שלא נטען) לרישום בתלוש השכר של תמורת חופש של יום אחד בתלושים אשר הוצאו ע"י אן.וי.אן, אלא שאנו רואים בכך חלק משכרו של התובע. על פי ההלכה אין לשלם לעובד פדיון חופשה במהלך עבודתו (כתחליף להוצאתו לחופשה) ועל כן אין לקזז סכומים אלה מדמי החופשה של העובד (ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב – עמישב (27.3.06); ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב – מוקד אמון סביון (1981) בע"מ (21.12.06).
אשר על כן התובע זכאי לפדיון חופשה בגין 19.5 ימים לפי תחשיב של 400 ₪ ליום ובסה"כ 7,800 ₪.

י. הבראה –
התובע טען כי לא קיבל דמי הבראה בכל תקופת עבודתו.
מר סולמי הכחיש באופן כללי בתצהירו את הזכאות לדמי הבראה.
אשר על כן זכאי התובע לדמי הבראה בגין 8 ימים בסך של 3,024 ₪ = 8 × 378.
אנו ערים (למרות שלא נטען) לרישום בתלושי השכר של אן.וי.אן של הבראה באופן שוטף החל מחודש 6/14 ובסה"כ 1,256 ₪, אולם לא מצאנו לקזז סכום זה משלטעמנו מדובר ברכיב פיקטיבי, כאשר הוא משולם לעובד במעמדו של התובע החל מחודש הרביעי לעבודתו.
כך או כך מר סולמי בתצהירו לא טען לקיזוז סכום זה.
אשר על כן זכאי התובע לדמי הבראה בסך של 3,024 ₪.

יא. דמי חגים –
התובע טען לזכאות לדמי חגים, 9 ימים בשנה בשיעור 150% מהשכר הרלבנטי למועד החג.
מר סולמי טען בתצהירו כי התובע קיבל משכורת חודשית מלאה הכוללת תשלום עבור ימי חג. עוד הוסיף כי בתקופת החגים היהודים כל העובדים יוצאים לחופשה מרוכזת ושכרם לא מופחת.
טענת מר סולמי נדחית.
לא נעלם מעיננו כי בתלושי חודש 6/14 ו- 11/14 יש רישום של תשלום בגין ימי חג.
הגם שאיננו מקבלים רישום זה, הרי שעל פניו הוא עומד בסתירה לגרסת מר סולמי.
בהתאם להלכה הפסוקה דמי החגים נועדו לפצות עובד יומי שאינו עובד בחגים ואינו מקבל תמורה בעבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לשכר בעבור ימים שלא עבד בהם [ע'ע (ארצי) 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר (צפון) בע"מ (30.4.02) ].
בהפחתת חגי ישראל אשד חלו בשבת ובשלושת החודשים הראשונים לתקופת העסקתו זכאי התובע לדמי חגים כדלקמן:
8 ימים בשכר של 250 ₪ ליום ו- 5 ימים בשכר של 400 ₪ ליום.
סה"כ 4,000 ₪.

יב. פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד על תנאי עבודה/היעדר חוזה לפי חוק עובדים זרים –
מר סולמי, אף שהודה בהעסקת התובע לתקופה מסוימת (הודאה אשר חזר ממנה), לא הסדיר את רישום זכויותיו כנדרש ועל כן יפצה את התובע בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 2 ,000 ₪.

יג. פיצוי בגין העסקה ללא הנפקת תלושי שכר –
משקבענו כי התובע הועסק החל מחודש יולי 2016 ללא קבלת תלושי שכר, אנו מעמידים את הפיצוי בגין רכיב זה על 5 ,000 ₪.

32. סוף דבר:

התביעה נגד מר סולמי מתקבלת בחלקה –
מר סולמי ישלם לתובע את הסכומים הבאים:
שכר עבודה – 13,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.
הפרשות לפנסיה – 7,123 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.
פיצויי פיטורים – 13,417 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.
הודעה מוקדמת – 6,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.
חופשה שנתית – 7,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.
הבראה – 3,024 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.
חגים – 4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.
פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד על תנאי עבודה – 2,000 ₪.
פיצוי בגין העסקה ללא הנפקת תלושי שכר – 5 ,000 ₪.

33. מסכום זה רשאי מר סולמי לקזז את הסך של 18,000 ₪ אשר שולמו לתובע במסגרת הסכם הפשרה עם דניה סיבוס.

34. אשר להוצאות המשפט, בהתחשב בסכום אשר שולם על ידי דניה סיבוס ישלם מר סולמי לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

35. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק דין.

36. זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמצאתו.

ניתן היום, ט' אלול תשפ"א, (17 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. משה כהנא

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. מרדכי מנוביץ