בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ס"ע 15240-01-18

02 אוקטובר 2020

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

התובע
1. אחמד אג'באריה ת.ז. XXXXXX925
ע"י ב"כ: עו"ד מחמוד אבו שחאדה
-
הנתבעים

1. מוחמד אג'באריה ת.ז. XXXXXX835
2. מוחמד מוסטפא סבאח עבודות בנייה בע"מ

ח.פ. 515330991
ע"י ב"כ: עו"ד אורנה שמריהו

פסק דין

האם זכאי התובע להפרש שכר עבודה וזכויות סוציאליות בגין עבודתו אצל הנתבעים - זו השאלה הדרושה הכרעה בהליך זה.

תמצית העובדות והמחלוקת
התובע עבד אצל הנתבע 1 (להלן – הנתבע) מחודש 10/2014 עד לחודש 12/201 5.

החל מחודש 1/2016 ועד לחודש 3/2016 עבד התובע בנתבעת 2 , חברה בבעלותו ובניהולו של הנתבע (להלן – החברה), וזאת תוך שמירת הוותק בהתאם לתלושי השכר.

לטענת התובע, על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבניין. לטענת הנתבעים, הם עוסקים בעבודת שיפוצים , אינם רשומים בפנקס הקבלנים, ולא חל עליהם צו ההרחבה המדובר .

על פי גרסת התובע הוא פוטר מעבודתו בנתבע בחודש 3/2016 ואילו לשיטת הנתבעים התובע התפטר.

לאחר הפסקת העבודה, נערכה בין התובע לנתבע פגישה בבית הנתבע. לטענת התובע, בפגישה זו הנתבע הודה, כי הוא חייב לתובע סך 8,000 ₪ בגין שכר עבודה. הנתבע מצדו מכחיש, כי הודה בפני התובע בחוב, וטוען , כי שולם לתובע שכר עבודה ביתר.

החל מחודש 4/2016 התובע התייצב בשירות התעסוקה, והיה זכאי לדמי אבטלה החל מחודש זה .

ביום 25.5.16 נערכה פגישה בין התובע לנתבע במשרד רואה החשבון של הנתבעים, מר אגברייה מוחמד סמיח (להלן – רואה החשבון).

במעמד הפגישה מילא רואה החשבון עבור התובע טופס תביעה לדמי אבטלה . ב טופס צוין , כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת (נספח ג' לתצהיר התובע).

במעמד הפגישה נמסר לתובע מכתב פיטורים.

עוד במעמד הפגישה נחתם על ידי התובע והנתבע מסמך שכותרתו " כתב קבלה, סילוק והיעדר תביעות" בו נרשם, כי התובע התפטר אך נמסר לו מכתב פיטורים עבור שירות תעסוקה (להלן: "כתב הוויתור").

כמו כן, נרשם בכתב הוויתור, כי "סוכם לתשלום סך של 21,892 בשיק מזומן שמספרו 10279 תאריך פירעון 25.5.16 ".

רואה החשבון חתם על המסמך לאישור חתימת התובע בפניו .

המחאה שמספרה 10279 על סך 21,892 ₪ משוכה מחשבון החברה נרשמה לפקודת התובע ללא כיתוב "למוטב בלבד" (להלן גם - ההמחאה).

בין הצדדים מחלוקת בשאלה, האם ההמחאה נמסרה לידי התובע, והאם חתם בגב ההמחאה.

ההמחאה נפרעה לטובת חלפן כספים מר אגבאריה מג'די ביום 5.6.16 (להלן – מג'די).

השאלות הדרושות הכרעה
נדרש לדון ולהכריע בשאל ות הבאות:
האם התובע זכאי להפרש בגין שכר עבודה בסך 8,000 ₪ .
האם התובע פוטר או התפטר.
האם התובע זכאי לחלף הודעה מוקדמת או שיש לחייבו בתשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
האם התובע זכאי לתשלום זכויות סוציאליות (פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה, דמי חגים ושי לחג).
האם חל צו ההרחבה בענף הבניין על יחסי העבודה בין הצדדים.
האם לאחר סיום יחסי העבודה שולם לתובע סך 21,892 ₪ כטענת הנתבעים.
האם יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד ככל שייפסק לטובת התובע תשלום.

בדיון הוכחות שנערך ביום 17.2.20 העידו מטעם התובע הוא עצמו, רואה החשבון ומג'די. מטעם הנתבעים העיד הנתבע בלבד.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב , ולהלן תפורט תמצית טענותיהם כעולה מהסיכומים.

טענות הצדדים
תמצית טענות התובע :
התובע עבד כטפסן והנתבעים עוסקים בענף הבנייה.
התובע הועבר לעבוד בחברה בבעלות הנתבע מבלי לקבל את הסכמתו ומבלי שפוטר מעבודתו בנתבע.
יש לייחס לנתבע את כל חובות החברה הואיל והונה וקיפח את התובע.
העברת התובע לעבוד בחברה אינה משחררת את הנתבע מחבות תשלום זכויות בגין תקופת העבודה של התובע אצלו.
התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת.
הנתבעים חב ים לתובע סך 8,000 ₪ בגין שכר עבודה .
הנתבעים חבים לתובע תשלום זכויותיו הסוציאליות.
הנתבעים התנו מסירת מכתב פיטורים לתובע בחתימה על כתב הוויתור.
התובע חתם על כתב הוויתור מבלי להבין את תוכנו ומתוך אילוץ.
אין לתת תוקף לכתב הוויתור.
ההמחאה מעולם לא נמסרה לתובע והחתימה בגב ההמחאה אינה שייכת לו.
ב"כ הנתבעים הפעילה תרגיל חקירה פסול על התובע בחקירה נגדית, כאשר הציגה לו את ההמחאה מבלי לאפשר לו לעיין בה.

תמצית טענות הנתבעים:
אין מקום לתביעה כנגד הנתבע, שכן החברה נטלה על עצמה את האחריות לשלם את מלוא הזכויות גם בגין תקופת העבודה אצל הנתבע.
אין עילה להרמת מסך.
התובע אישר בעדות, כי חתם על ההמחאה.
מג'די העיד כי הנתבע לא הגיע אליו לפרוע המחאות, אך עובדיו הגיעו.
התביעה הוגשה בשיהוי והתובע טען שהגיש את התביעה בשל מצב כלכלי ירוד.
במקביל לתביעת התובע הוגשו שתי תביעות של עובדים נוספים (באמצעות ב"כ התובע) שהסתיימו בפשרה, אך בהליך זה אין כל חוב ואין מקום לשלם דבר.
לתובע אין כל הסבר לתחשיב החוב הנטען בסך 8,000 ₪ בגין שכר עבודה.
התובע התפטר ואינו זכאי להודעה מוקדמת. התובע חב לנתבעת חלף הודעה מוקדמת.
לתובע שולם שכר חודשי, ואינו זכאי לדמי חגים . התובע קיבל שי לחג במזומן.
הזכויות הסוציאליות שולמו לתובע בהמחאה בהתאם לכתב הוויתור עליו חתם.
כתב הוויתור הוסבר לתובע על ידי רואה החשבון ויש לו תוקף מחייב.

דיון והכרעה
נסיבות סיום העבודה – פיטורים או התפטרות
על פי הלכה פסוקה, הנטל להוכיח פיטורים מוטל על העובד (ד"ר י. לובוצקי, סיום יחסי עבודה, הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין מהדורת 2013, פרק 2 עמ' 10).

בטופס דמי אבטלה (נספח ג' לתצהיר התובע) נרשם, כי התובע פוטר. רואה החשבון העיד , כי לתובע נמסר מכתב פיטורים (עמ' 17 ש' 10). גם הנתבע העיד, כי לתובע נמסר מכתב פיטורים (עמ' 37 ש' 27).

מתוכן כתב הוויתור עולה, כי מכתב הפיטורים נמסר לתובע רק לצרכי הגשת תביעה לדמי אבטלה , הגם שהתובע התפטר.

בעניין ע"ע (ארצי) 1354/01 גלית כהן נ' טרייד אין א.ר. בע"מ (21.8.03) (להלן – עניין גלית כהן) נפסק, כי :

"מעביד אינו רשאי להוציא מכתב פיטורין לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי ולטעון שהוא הלכה למעשה לא פיטר את העובד. זהו מקרה חמור ויש להתריע עליו. ניתן היה לכאורה לקבוע שהמעביד הנותן בידי העובד מכתב ממין זה מושתק מלטעון שהוא לא פיטר את עובדו".

בעניין גלית כהן נקבע, כי בהינתן הודאת העובדת בהתפטרותה , אין לראותה כמי שפוטרה , חרף קיומו של מכתב הפיטורים.

ובענייננו, התובע טען בתצהיר כי פוטר, אך בחקירה נגדית העיד כך (פרו' עמ' 13):
ש. אתה זוכר אם התפטרת או פוטרת?
ת. ירדה העבודה, לא היה מספיק עבודה וזהו
ש. ואז לא הגעת יותר לעבודה
ת. לא

אין לראות בעדות זו כגרסה ברורה, מפורטת ומפורשת לפיטורים.

בנוסף, וזה העיקר , בכתב הוויתור נרשם כך :
"אני הח"מ אגבארייה אחמד מוסטפא ת.ז. XXXXX925 .... מאשר כי ביום 31/03/16 סיימתי את עבודתי אצל מוחמד מוסטפא סבאח עבודות בניה בע"מ .... ו אגבארייה מוסטפא.... מיוזמתי ...".
ובהמשך נרשם :
"הריני מצהיר כי קיבלתי מכתב פיטורין כדי לשלוח אותו ללשכת התעסוקה בלבד ואני לא פוטרתי אלא התפטרתי מיוזמתי".

אין מחלוקת, כי התובע חתם על כתב הוויתור. אין מחלוקת, כי לפי נוסח כתב הוויתור קיימת בו הודאה מפורשת של התובע בהתפטרות.

התובע טען בתצהיר, כי חתם על המסמך מבלי לקרוא אותו ומבלי שהוסבר לו (סעי פים 8 ו- 10 לתצהיר).

ברם, גרסה זו נסתרה בעדות רואה החשבון שהעיד כך ( פרו' עמ' 23):

ש. כשהוא חתם הוא הבין ?
ת. כן
ש. הסברתם לו על מה חתמתם ?
ת. כן
ש. אתה כותב שהסכם זה נחתם ונערך בהסכמתו המלאה וללא השפעה. אף אחד לא הלחיץ אותו ?
ת. נכון , אף אחד לא הלחיץ

גרסת רואה החשבון לעניין זה הייתה מהימנה, ולא נסתרה.

אין מקום לטענה בסיכומי התובע, כי עדות רואה החשבון אינה מהימנה בשל סתירה לכאורה בשאלה, האם התובע פוטר או התפטר נוכח אי התאמה בין טופס התביעה לדמי אבטלה לבין כתב הוויתור.
חוסר ההתאמה בין הטפסים ברור, וניתן לו הסבר בכתב הוויתור. גרסת הנתבעים היא שמכתב הפיטורים ניתן רק לצרכי תביעת האבטלה. על כן , מטבע הדברים קיימת סתירה בין המסמכים , שהרי כתב הוויתור משקף את ההסכמה למתן מכתב פיטורים "פיקטיבי".
אין בסתירה זו לקעקע את אמינות רואה החשבון בשאלה, האם הסביר לתובע את תוכן כתב הוויתור.

אשר לנפקות חתימת התובע על כתב הוויתור, בהתאם להלכה:
"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו".
[כב' השופטת חיות (כתוארה אז) בע"א 6799/02 יולזרי ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח(2) 145, 149].

על התובע הנטל לסתור חזקה זו. דעתי היא כי התובע לא עמד בנטל ואנמק קביעתי .

ראשית, אין טענה בתצהיר התובע, כי אינו קורא עברית. גם אם אניח , כי התובע אינו קורא עברית כפי שהעיד בחקירתו (פרו' עמ' 10 ש' 24), רואה החשבון העיד , כי המסמך הוסבר לתובע בערבית טרם חתם עליו. עדות זו כאמור מהימנה בעיני.

שנית, הטענה, כי התובע חתם על כתב הוויתור תחת אילוץ לא הוכחה. קביעתי זו מבוססת על מספר טעמים .

לשיטת התובע, נאלץ לחתום על כתב הוויתור על מנת לקבל דמי אבטלה (סעיף 10 לתצהיר). בכתב הוויתור צוין כי נמסר לתובע מכתב פיטורים, וככל שכוונת התובע היא שחתימתו הייתה תנאי לקבלת המכתב, הרי שממילא מכתב פיטורים אינו תנאי לתשלום דמי אבטלה על פי הדין.

התובע לא הציג מסמך מהמוסד לביטוח לאומי, המחייב אותו להציג מכתב פיטורים כתנאי לתשלום דמי אבטלה. על פי הדין, מי שהפסיק עבודתו מרצונו, ללא הצדקה לכך , לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בתקופת 90 הימים הראשונים לאחר הפסקת העבודה, אך גם מי שפוטר ללא מכתב פיטורים יכול להוכיח , כי הפסקת העבודה נבעה מפיטורים. למכתב שכזה ערך ראייתי בלבד ומכל מקום נדרשת בחינה מהותית של הנסיבות (השווה: עב"ל (ארצי) 1298/01‏ ‏ אהוד קריב נ' המוסד לביטוח לאומי (18.3.03)).
לא קיים אפוא "אילוץ" בהתייחס לצורך לקבל מכתב פיטורים.

בנוסף, כפי שצוין לעיל, רואה החשבון העיד בעדות מהימנה ועקבית, כי התובע חתם על המסמך ללא כל לחץ.

זאת ועוד, קיים קושי לקבל מחד גיסא טענה לאילוץ בחתימה על מסמך, ומאידך גיסא המתנה של שנתיים עד הגשת תביעה, המבוססת על הכחשת המסמך. מצופה , כי מי שחתם על מסמך באילוץ , יפעל על מנת להשתחרר מהתחייבות ו במסמך זה מוקדם ככל האפשר ובחלוף האילוץ. לא כך פעל התובע.

אשר על כן, אני קובעת, כי חלה החזקה לפיה התובע הסכים ואישר את תוכן כתב הוויתור בעצם חתימתו עליו.

ודוק, קביעתי שהתובע מוחזק כמסכים לתוכן המסמך אינה עומדת בסתירה לפסיקה המתייחסת לתוקף המועט שיש לתת לכתבי ויתור במשפט העבודה ( דבע (ארצי) נו/3-29/ תנובה בע"מ נגד אסתר לוסקי, [פורסם בנבו] פד"ע לג 241 (1998) ).

בחינת תוקפו של כתב הוויתור בהתאם לפסיקה שלעיל היא במענה לשאלה, האם מנוע העובד מלתבוע את המע סיק בשל חתימתו על כתב ויתור .
במקרה זה, איני סבורה, ו גם איני קובעת, כי התובע מנוע מלתבוע את הנתבעים בשל כתב הוויתור. אף בסיכומי הנתבעים לא נטען למניעות שכזאת.

לסיכום נקודה זו, הגם שאין לתת תוקף לכתב הוויתור במובן ויתור על זכויות המגן, יש לתת תוקף להצהרת התובע במסגרת כתב הוויתור, ולפיה התפטר מעבודתו.

יש לראות בהצהרה חתומה זו כהודאה מצד התובע בדבר התפטרות. חיזוק לכך יש לראות בעדות התובע בחקירה נגדית, בה לא שב וחזר על הגרסה , כי פוטר , אלא מסר גרסה לא ברורה כמתואר לעיל .

כללו של דבר: חזקה , כי התובע הבין את המסמך בכל הנוגע לאישור העובדה שהתפטר ולא פוטר. חזקה זו לא נסתרה. לא הוכחה טענת אילוץ. משכך, אני קובעת, כי הוכח שהתובע התפטר.

אשר לפיצויי פיטורים - בסיכומי הנתבעים נלקח בחשבון סכום הפיצויים המלא (8,250 ₪) כחלק מהזכויות ששולמו לתובע (לשיטת הנתבעים) בגמר חשבון . לא נטען לקיזוז רכיב זה. משכך יש לראות את הנתבעים כמי שהסכימו לשלם לתובע את מלוא הפיצויים (ראו גם : פרו' עמ' 35 ש' 25).

עם זאת, משהוכח שהתובע התפטר, הוא אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת. התביעה ברכיב זה נדחית .

אשר לטענת הנתבעים, כי התובע חב בתשלום חלף הודעה מוקדמת (סעיף 38 לסיכומים) - דינה להידחות. לפי גרסת הנתבעים עצמם, לאחר סיום יחסי העבודה, שילמו לתובע הפרש זכויות סוציאליות מבלי לקזז תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת. התנהלות זו מלמדת על ויתור הנתבעים בזמן אמת בכל הנוגע לתשלום הפיצוי . זאת בדומה לנסיבות שנדונו בעניין פרשת ארקיע (ע"ע (ארצי) 155/06 דרור לביא נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (25.6.09)). הנתבעים אינם רשאים להעלות כיום דרישה הנוגדת הסכמה עליה מבוססת גרסתם בהליך.

לסיכום, טענת הקיזוז בגין חלף הודעה מוקדמת נדחית.

זכויות סוציאליות בגין תקופת העבודה ותחולת צו ההרחבה בענף הבנייה

התובע בתביעה פירט שורה של זכויות סוציאליות שלא שולמו בתקופת העבודה, כמצוין בפרק השאלות הדרושות הכרעה.

מתלושי השכר עולה, כי לאורך תקופת העבודה שולם לתובע שכרו בלבד , ללא כל תשלום נוסף. משכך, התובע זכאי לגמר חשבון בגין זכויות סוציאליות למלוא תקופת העבודה, לרבות פיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן פנסיה.

התובע בתביעתו פירט חישוביו לגבי הזכויות. הנתבעים לא ערכו כל תחשיב נגדי.

זאת ועוד, בסיכומיהם הניחו הנתבעים, כי התובע היה זכאי לסכומי התביעה בגין זכויות סוציאליות (למעט דמי חגים ושי לחג ). על כן, יש לקבל את עתירת התובע לתשלום זכויותיו במלואה.

משכך, התובע היה זכאי לתשלומים הבאים: סך של 4,048 ₪ בגין פדיון חופשה, דמי הבראה בסך 3780 ₪ , פיצוי בגין ה יעדר הפרשות לקרן פנסיה ברכיב תגמולים בסך 5,511 ₪.

אשר לדמי חגים, דין התביעה ברכיב זה להידחות. על פי תלושי השכר התובע היה עובד במשכורת חודשית. הדבר לא נסתר. בהינתן עובדה זו , התובע אינו זכאי לדמי חגים שכן שכרו נותר זהה גם בחודשים בהם חלו חגים.

זאת ועוד, בהתאם להלכה הפסוקה, על התובע לפרט את ימי החג בגינם הוא דורש תשלום, ואין מקום לנוסחה המבוססת על מכפלת ימי החג בשנות העבודה (ע"ע (ארצי) 18335-12-18‏ ‏ אקרם שראונה - אשכולפרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ (20.1.20)).
די בעובדה, כי התביעה לדמי חגים נוסחה בצורה כוללנית על מנת לדחותה, וזאת גם אילו היה מדובר בעובד יומי, וכאמור הדבר לא הוכח כלל.

אשר לרכיב שי לחג - הנתבעים טענו , כי אינם מחויבים בתשלום זה שכן לא חל עליהם צו הרחבה בענף הבנייה. אבחן את שאלת תחולת צו ההרחבה.

על פי הלכה פסוקה, הנטל להוכיח תחולת הסכם קיבוצי או צו הרחבה מוטל על העובד (דב"ע תשן/1-7 אליקים הדי נ' אורינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כ"ג 45, בסעיף 10). עוד ידוע, כי שאלת תחולתו של צו ההרחבה תיקבע על פי מבחן עיקר העיסוק והפעילות העיקרית של המעסיק.

בכתב התביעה נטען, כי חל על הצדדים צו ההרחבה בענף הבנייה , אולם הנתבעים הכחיש ו טענה זו במסגרת כתב ההגנה , וטענו , כי עיסוקם בעבודת שיפוצים שאינה נכללת בצו .

התובע לא עמד בנטל להוכיח תחולת צו ההרחבה. כתב התביעה כשלעצמו הוא כתב טענות, ואינו ראייה ואף לא ראשית ראייה. תצהיר התובע נעדר כל התייחסות ממשית לנושא , אלא רק נטען שהתובע עבד בעבודת בנייה. מדובר בטענה סתמית וכללית . ה תובע לא תיאר בתצהיר את מהות עבודתו , ולא ציין במה עסק ומה סוגי העבודות שביצעו הנתבעים . גם בתצהיר הנתבעים לא קיימת התייחסות מפורטת לסוגיה. זאת ועוד, בחינת עדויות הצדדים בדיון מלמדת, כי לא היו חקירות ממשיות בסוגיה האמורה.

העובדה, כי בטופס תביעה לדמי אבטלה נרשם שהמעסיק עוסק בבנייה אינה מכריעה את הכף, שכן יש לברר את מהות העיסוק לעומקו.

בעניין ע"ע (ארצי) 33316-02-12‏ ‏ לאוניד שוחט נ' רוסלן אסדוב (1.5.14) נאמר כך:
"הצדדים מופנים להגדרת "מעביד" שבצו ההרחבה שהרחיב את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי מ-2010. ההגדרה אומנם כוללת מעביד בתחום השיפוצים, אלא שהגדרת "מעביד" בתחום השיפוצים כמפורט בסעיף 6(ו) לצו הינה "מעביד שעיקר עיסוקו בעבודות שיקום, שימור ושדרוג מבנים בהתאם לסיווג 131 לרשימת הענפים המפורסמת מטעם רשם הקבלנים. על פני הדברים, לא כל מי שעיסוקו בתחום השיפוצים, נכנס בגדר ס"ק ו' הנ"ל".

בהינתן טענת הנתבעים, כי עיסוקם בשיפוצים , ו אינם קבלנים רשומים, ו אף אינם זכאים להירשם ככאלה, ובהיעדר ראיות ממשיות לגבי מהות העבודות שמבצעים הנתבעים, לא שוכנעתי שהתובע עמד בנטל להוכיח, כי חל על הנתבעים צו הרחבה בענף הבנייה (ראו גם: כב' השופט ספיבק (כתוארו אז) בעניין סעש (ת"א) 57473-05-15 אחמד מוצטפא אסעד חדרג - שלומי בק (11.2.18) ואסמכתאות נוספות שם).

משנדחית טענת התובע לעניין זה, נדחית התביעה לתשלום שי לחג.

הפרש שכר עבודה
התובע טען, כי לא קיבל את מלוא השכר בגין שלושת החודשים האחרונים לעבודתו וכי הנתבע חב לו 8,000 ₪ כ הפרשי שכר עבודה, ואף הודה בחבות זו לאחר סיום יחסי העבודה.

הנתבעים מכחיש ים את טענת התובע לחוב בגין שכר עבודה . הנתבע מכחיש כי הודה בחוב.

בשלושת החודשים האחרונים היה שכרו של התובע 5,219 ₪ (ברוטו) בכל חודש, ובהתאם לתלושים היה אמור לקבל בגין כל חודש 5,000 ₪ (נטו).

מעיון בהמחאות שצורפו ותדפיסי חשבון עו"ש של התובע (נספח ה' לתצהיר) עולה, כי בתקופה 2/2016 עד 3/2016 שולמו לתובע הסכומים הבאים בהמחאות מהנתבעת :

סך 5,000 ₪ בשיק שנפרע ביום 23.2.16
סך 9,000 ₪ בשיק (שהופקד למשמרת) שנפרע ביום 10.3.16
סך 9,000 ₪ בשיק (שהופקד למשמרת) שנפרע ביום 22.3.16
סך 4,200 ₪ בשיק שנפרע ביום 29.3.16

בנוסף הופקד בחשבון התובע מזומן בסך 2,000 ש"ח ביום 21.2.16.

לא הוצגו המחאות מהנתבעים לאחר חודש 3/2016.

התובע בתצהיר טען כך: "לא זכור לי במדויק כמה יתרה תשלום נותרה לי בכל חודש בנפרד..." (סעיף 7).

הנתבע העיד כך ( פרו' עמ' 35):
ש. אחרי שהתובע סיים את העבודה אצלך ישבתם אצלך בבית והתובע טען שמגיע לו יתרת שכר עבודה בסך 8,000 ₪.
ת. הוא בא אלי ואמר שמגיע לו עוד כסף ואני אמרתי לו שלא מגיע לו. אמרתי לו שהוא חייב לי 1,600 ₪ ואני מוותר לו על זה.

ועוד העיד (פרו' עמ' 33 ש' 20 – 22):
ש. ומה עם ה – 8,000 ₪ של שכר עבודה גם עבור שעות נוספות?
ת. יש חודש אחד ששילמתי לו שלושה שיקים, זה היה חובות של לפני. כל הכסף שלו הוא קיבל. אתה יודע מה? אפילו הוא קיבל ממני יותר, מהכיס שלי.

ולהכרעתי:
טענת הנתבעים, כי ל תובע שולם שכרו היא במהותה טענת "פרעתי" . הנטל להוכיח את הטענה מוטל על הנתבעים .

הלכה היא כי " תלושי השכר אינם מהווים ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד" (ע"ע (ארצי) 42463-09-11‏ ‏ גד גולן (יואב ברמץ) נ' נגריית שירן בע"מ (18.3.13) סעיפים 49-50 לפסה"ד ואסמכתאות שם).

לפי תלושי השכר אמור היה התובע לקבל סך 15,000 ₪ (נטו) לחודשים 1/2016 – 3/2016 והנטל להוכיח תשלום סכום זה מוטל על הנתבעים.

כאמור הנתבע העיד, כי בחודש בו ניתנו שלוש המחאות מדובר בחובות עבר, היינו אין מדובר בתשלום עבור אותו החודש בלבד אלא לחודשים קודמים .

החודש בו הופקדו שלוש המחאות הוא כאמור חודש מרץ 2016 . יצוין, כי שתי המחאות שנפרעו בחודש זה (כל המחאה ע"ס 9,000 ₪) היו המחאות למשמרת , כמפורט לעיל , כלומר המחאות שניתנו קודם לתאריך פירעונן והופקדו בבנק למשמרת (לפי חותמת בגב ההמחאות). בכך יש לתמוך בטענת הנתבע כי מדובר בחוב עבור חודשים קודמים.

התובע לא נשאל בדבר הפקדת מזומן 2,000 ₪ בחשבונו ביום 21.2.16 . עם זאת הצהיר, כי הנתבע היה משלם לו גם במזומן (סעיף 11 לתצהיר) . לכן, יש לקחת גם סכום זה בחשבון .

עולה מהאמור, כי בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו קיבל התובע בהמחאות ובמזומן סך של 29,200 ₪.

לטעמי, בכך יצאו הנתבעים כדי חובת ההוכחה, כי בתקופה המדוברת קיבל התובע הן את שכרו והן הפרשים בגין תקופה קודמת.

למצער, וגם אם חסר פירוט בגרסת הנתבעים לגבי חוב העבר, לדעתי, בנסיבות הללו נוכח הסכומים שבפועל הופקדו, היה מקום שהתובע יפרט את תחשיב החוב בגין שכר עבודה . לא ניתן להיעתר לתביעה בלתי מפורטת בהינתן ההפקדות שבוצעו בתקופה שבמחלוקת.

לסיכום, התביעה להפרשי שכר נדחית.

האם שולם לתובע הסכום שצוין בכתב הוויתור
טענת הנתבעים לעניין תשלום סך 21,892 ₪ לתובע גם היא בבחינת טענת "פרעתי", והנטל להוכיח טענה זו מוטל על הנתבעים.

כאמור, אין מחלוקת, כי התובע חתם על כתב הוויתור בו מצוין, בין היתר, כי סוכם על תשלום הסכום של 21,892 ₪ בהמחאה מספר 10279.

גרסאות הצדדים מתפצלות בכל הנוגע לשאלה, האם התובע קיבל את ההמחאה לידיו, והאם חתם בגב ההמחאה.

ולהכרעתי:

התובע בתצהיר טען, כי לא חתם על גב ההמחאה ולא קיבל מעולם את ההמחאה, אשר נרשמה על ידי הנתבע והוכנסה לכיסו. גרסה זו נסתרה בעדויות שנשמעו לפניי .

ראשית, הגרסה לגבי זהות רושם ההמחאה נסתרה בעדות רואה החשבון , שהעיד במפורש, כי הוא זה שמילא את ההמחאה בכתב ידו (עמ' 19 – 20).

גרסה זו הייתה מהימנה ועקבית מאד. לא מצאתי, כי רואה החשבון חזר בו מגרסה זו בשלב כלשהו בעדותו.

שנית וזה העיקר, התובע העיד בחקירה נגדית, כי החתימה על גב ההמחאה היא חתימתו .
וכך נרשם (פרו' עמ' 15 ש' 8 – 9).
ש. האם זו חתימתך על נספח ב' לתצהיר הנתבע?
ת. כן

לאחר המענה לשאלה זו, נרשמו הדברים הבאים מפי ב"כ הצדדים ( פרו' עמ' 15):
ב"כ התובע (פונה לתובע)
למה אתה לא מעיין לפני שאתה עונה. חברתי באה אל העד, הניפה לו את המסמך ולא אפשרה לו לראות.
ב"כ הנתבעים
חברי התפרץ לאחר שהבין שהתובע אימת שזו חתימה שלו על השיק. ובזה נגמר הסיפור של התיק פה.

לאחר ששקלתי, האם יש מקום להתעלם מתשובה זו של התובע , או ל הטיל בה ספק , אני סבורה שאין לעשות כן.

איני סבורה שב"כ הנתבעים הטעתה את התובע, או שמדובר בתרגיל פסול מצדה, כפי שנטען בסיכומי התובע.

עיון בפרוטוקול הדיון מלמד (מנוסח השאלה) כי לתובע הוצג המסמך עם החתימה.

אין צורך לפרט לפני התובע את מהות המסמך שמוצג לו . ניתן להסתפק בהצגת המסמך החתום. אם התובע אינו בטוח שמדובר בחתימתו, עליו לומר כך.

התובע לא השתהה ולא פקפק, אלא השיב שמדובר בחתימתו.

רק כאשר שמע את דברי בא כוחו, שינה התובע את תשובתו וטען "איפה אני חתמתי את זה, על איזה שיק?" (עמ' 15 ש' 20).

נראה, כי תשובה אחרונה זו מחדדת את הבעיה בגרסת התובע. גם משנשאל שוב , עדיין לא הכחיש, אלא ביקש לדעת איזה מסמך מוצג לו, כאילו יש במהות המסמך לשנות או להשפיע על התשובה.

לסיכום, בשים לב לאישור החתימה בחקירה נגדית, הוכח, כי התובע חתם על גב השיק. כפי שציינה ב"כ הנתבעים עוד במעמד הדיון, עניין זה מכריע את הכף.

לכל זאת יש להוסיף את הדברים הבאים: אכן, סימני שאלה רבים אופפים את ההמחאה האמורה ואת האופן בו נפרעה. הדברים פורטו בהרחבה בסיכומי התובע. אי ני מתעלמת מסימני השאלה הללו .

עם זאת, בסופו של יום, אין בפני בית הדין אלא את הראיות שהובאו, ויש להכריע על יסוד ראיות אלה ובהתאם לנטלי ההוכחה. כאמור, התובע אישר, כי מדובר בחתימתו. חזרתו מהאישור, ככל שמדובר בחזרה , ואיני סבורה כך, אינה משכנעת כלל.

יתר על כן, אם נבחן את יתר העדויות בסוגיית ההמחאה, נראה , כי גם מהן לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית שאין מדובר בחתימת התובע, ואפרט.

עדות רואה החשבון לא שפכה אור על השאלה בדבר מסירת ההמחאה לידי התובע.
רואה החשבון לא זכר למי נמסרה ההמחאה ( פרו' עמ' 19 – 20) וכך העיד:
ש. למי מסרת את השיק הזה ?
ת. שניהם היו אצלי, לא זוכר מי מהם קיבל את זה, שניהם קיבלו את המסמכים ביחד. לא זוכר מה היה מעבר לזה
ש. אני אומר לך שהלקוח שלך לקח את השיק ושם את השיק בכיס שלו
ת. לא זוכר

העד חזר על תשובתו זו בהמשך העדות (עמ' 23 ש' 1).

רואה החשבון נשאל שאלות רבות לגבי טופס דמי אבטלה שמילא עבור התובע. לא מצאתי, כי המענה לשאלות הללו גורע מגרסתו , כי אינו זוכר למי מסר את השיק . כפי שציין רואה החשבון בעדותו, הוא ממלא המחאות רבות, יש לו לקוחות רבים, ואינו יכול לזכור אירוע מסוג זה לפרטי פרטים.

גם העובדה, כי לא הוצג תלוש גמר חשבון לגבי סכום ההמחאה שבמחלוקת אינה מעלה או מורידה מעצם עובדת חתימת התובע על ההמחאה.

עדות מג'די (חלפן הכספים) אף היא לא הועילה בהרבה לבירור הסוגיה , שכן לא קיימים בידו רישומים לגבי זהות האדם שהביא לו את ההמחאה.
וכך העיד (פרו' עמ' 25):
"אני לא פורע שיקים במידי, אני כמו בנק, מחכה שלושה ימי עסקים ואז פורע את השיק. בנוסף לכך, בגדול, לפי החוק של 2016 זה לא היה צריך זיהוי של ת.ז.. היום הכל השתנה. בגדול אנו שואלים את הבן אדם איך קוראים לו, הוא עונה. סביר להניח שאני לא עשיתי את הפעולה כי יש לי עובדים. אני לא זוכר את המקרה הזה".

משלא קיים רישום (מזמן אמת) לגבי אימות זהות הגורם שהגיע לחלפן הכספים ומסר את ההמחאה שבמחלוקת, הרי שלא ניתן באמצעות העד מג'די לשפוך אור על השאלות שבמחלוקת.

עדות הנתבע אמנם הייתה מוקשית בשאלה , האם התובע חתם על גב ההמחאה לפניו, שכן בתחילה העיד שהתובע חתם אצל רואה החשבון ובהמשך העיד , כי אולי חתם בעט של חלפן הכספים (עמ' 36). ברם, גם עניין זה אינו גורע מהעובדה , כי התובע עצמו אישר את חתימתו.

כמו כן, סביר, כי הנתבע לא יזכור לפרטי פרטים את האירוע, אך הוא שב וחזר בעקביות על כך שמסר את ההמחאה לתובע. וכך העיד (עמ' 37):

ש. קודם אמרת שהוא חתם בפנייך שיצאתם מהמשרד. אח"כ כששאלתי מאיפה הוא הביא עט אמרת אולי מחלפן הכספים ואמרת שלא הלכתם ביחד. עכשיו אתה אומר שמסרת לו במעמד רואה החשבון. אז איזה גרסה נכונה ?
ת. זה לא גרסאות. הכל אותו דבר. מה אתה רוצה לדעת? איזה דקה מהמשיבה נתתי לו? זה לפני 4, 5 שנים אני לא זוכר בדיוק, ככה נתתי לו

כללו של דבר, נותרנו עם סימני שאלה לגבי נסיבות פירעון ההמחאה, ובין היתר בה תייחס לשאלה, כיצד ובאילו נסיבות הגיעה ההמחאה לחלפן הכספים, ומדוע נדרש לפרוע אותה אצל חלפן כספים.

עם זאת, גם השאלה, מדוע המתין התובע שנתיים עד הגשת תביעתו לאחר שחתם על כתב הוויתור לא זכתה למענה מספיק מצד התובע.

לעניין זה השיב התובע כי (פרו' עמ' 13 – 14):
ש. נכון שהגשת את התביעה בעקבות שלוש תביעות שהגישו עובדים כנגד הנתבעת באותו זמן?
ת. הם לפני, ראיתי שאני לא מקבל מה שמגיע לי במו"מ, אז נאלצתי ללכת לעו"ד
ש. את התביעות שהשלושה עובדים שהגישו נגד הנתבעת – הנתבעת שילמה להם כסף נכון?
ת. נו...
ש. חוזרת על השאלה
ת. לא כל מה שמגיע להם הם קיבלו
ש. אז בעקבות זה הגשת את התביעה, בגלל שהם קיבלו חלק מהכסף?
ת. אני זקוק לכסף ונאלצתי לתבוע, אם לא הייתי צריך כסף בגלל המצב הכלכלי שלי שהוא לא טוב כ"כ אז בגלל זה הלכתי לעו"ד.

ודוק, אם התובע טוען, כי הנתבע לקח לכיסו שיק שהיה מיועד עבורו, מצופה שיפעל למיצוי דרישותיו ללא דיחוי.
עוד יש לתמוה על כך שהגרסה לגבי ההמחאה אינה מופיעה כלל בכתב התביעה. אמנם בתביעה קיימת התייחסות לכתב הוויתור , אך אין בו התייחסות להמחאה שנרשמה ולא נמסרה לתובע (לשיטתו) . הדבר אומר דרשני.

סיכומו של דבר, חרף שאלות שנותרו לא פתורות, השאלה לגבי חתימה על גב השיק שבמחלוקת זכתה לתשובה.

משהודה התובע בחתימה על ההמחאה אין רלבנטיות לסיפור קורות ההמחאה משלב זה, שכן התובע היה רשאי למסור המחאה זו לכל מי שיחפוץ.

יתר על כן, ובהתייחס לעובדה, כי לא מדובר בהמחאה "למוטב בלבד" הרי שעיון בהמחאות נוספות שהציג התובע מלמד, כי גם שתי ההמחאות למשמרת (מתאריך 10.3.16 ו-22.3 .16) אינן נושאות את הכיתוב "למוטב בלבד".

גם הטענה בסיכומי התובע, כי החתימה על ההמחאה שונה מהחתימה על כתב הוויתור (סעיף 29 לסיכומים) אינה מכרעת את הכף.
לעניין השוואה בין חתימות היה מקום להגיש חוות דעת גרפולוג. מדובר בעניין של מומחיות וב"כ התובע אינו מומחה .
כך או אחרת, ראוי לציין, כי עיון בחתימות על גב ההמחאות שהגיש התובע כראייה מטעמו (נספח ה לתצהיר) מלמד, שגם בעין לא מקצועית ניתן לומר שהחתימה על גב המחאה מיום 10.3.16 אינה דומה כלל לחתימה על גב המחאה מיום 26.3.16 ואין מחלוקת ששתי המחאות אלה נמסרו לתובע ונפרעו על ידו .
הנה כי כן, גם הטענה לשוני בחתימה אינה מסייעת לתובע.

עניין אחרון אליו ראוי להתייחס הוא הטענה בסיכומי התובע, לפיה אינו יודע לכתוב בעברית , ועל גב ההמחאה רשום שמו בעברית (סעיף 29 לסיכומי התובע).

ראשית, יש לציין, כי הטענה האמורה לא הופיעה בתצהיר התובע. שנית, ב"כ הנתבעים לא שאל את רואה החשבון , האם הרישום של שם התובע בגב ההמחאה הוא בכתב ידו. שלישית, גם הנתבע לא נשאל , האם מדובר בכתב ידו, אולם מתשובתו לשאלה בעניין הרישום בגב ההמחאה נלמד לכאורה, כי לא מדובר בכתב ידו (עמ' 37 ש' 17). המסקנה היא, כי לא ניתן לקבוע מי רשם את שם התובע בגב ההמחאה.

ואולם, וזה העיקר, העובדה שחסרה התשובה לשאלה, מי רשם את שם התובע, אינה גורעת מהעובדה , כי בעצם חתימתו על ההמחאה , ה תובע מוחזק כמי שקיבל אותה לידיו. כל שהתרחש מעבר לכך או לאחר מכן אינו מעלה או מוריד.

לסיכום, הוכח, כי התובע חתם על גב ההמחאה . משכך , הוכח הלכה למעשה, כי הנתבעים שילמו לתובע סך 21,892 ₪ ויש לקזז סכום זה מהסכומים שייקבע, כי הנתבעים חבים לתובע. התובע היה זכאי להפרש זכויות סוציאליות כולל השלמת פיצויי פיטורים בסך 21,589 ₪ ושולם לו סך של 21,892 ₪.

משכך, אין הנתבעים חבים לתובע דבר בגין זכויות סוציאליות בסיום עבודתו.

נוכח קביעה זו, אין צורך לדון בשאלה , האם החבות לתשלום הזכויות בסיום העבודה חלה על הנתבעים שניהם או רק על הנתבעת.

סוף דבר

התביעה נדחית במלואה.

5129371
13אשר להוצאות: משנוהל הליך מתחילתו עד סופו והתביעה נדחתה יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 5,000 ₪ (2,500 ₪ לכל נתבע) לתשלום בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין לידיו.

ניתן היום, י"ד תשרי תשפ"א, (02 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .