הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ס"ע 11400-01-20

29 אוגוסט 2021

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

התובע
שי ברלוי

-
הנתבעת
י. רני עבודות בנייה ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד טייב

פסק דין

האם זכאי התובע להשלמת הפרשות פנסיוניות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת ומהו השכר בגינו יש לחשב הפרשות אלה - זו השאלה העיקרית הנטושה במחלוקת בין הצדדים.

העובדות
התובע עבד אצל הנתבעת כמנהל עבודה באתר בנייה בכפר סבא החל מיום 22.8.19 ועד שהתפטר ביום 28.11.19.

בין הצדדים מחלוקת לגבי המועד המדויק של סיום העבודה בפועל . מחלוקת זאת אינה רלבנטית עוד, שכן לאחר דיון מוקדם שהתקיים שול מה לתובע השלמת שכר בגין כל חודש 11/2019 והוסכם כי אין עוד מחלוקת לגבי זכאות לשכר יסוד בגין ימי עבודה (פרו' עמ' 4 ש' 22) .

הסכם עבודה בין הצדדים נחתם ביום 1.9.19.

על פי ההסכם לתובע ישולם שכר נטו בסך 12,000 ₪.

התובע התפטר מהטעם, כי לא בוצעו הפרשות פנסיוניות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.

לאחר הדיון המוקדם העבירה הנתבעת לידי התובע את חלף ההפרשות הפנסיוניות ברכיב תגמולים (חלק מעסיק) וכן הפרשות בגין קרן השתלמות (חלק מעסיק), וזאת בהתאם לשכר המופיע בתלושי השכר .

בנוסף העבירה הנתבעת לתובע השלמת שכר בגין ימי עבודה בחודש 8/2019 והשלמת שכר כמפורט לעיל בגין חודש 11/2019.

לא שולמו לתובע עד עתה הפרשות פנסיוניות בגין רכיב פיצויים.

המחלוקת
התובע טוען כי הוא זכאי להשלמת רכיב הפיצויים, וכן להשלמת חלק העובד ברכיב תגמולים ובקרן השתלמות.

עוד לטענת התובע, יש לחשב את ההפרשות על פי שכר ברוטו בסך 16,300 ₪ הגם שלפי תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת נרשם שכר ברוטו בסך 13,383 ₪.

הנתבעת טוענת כי יש לחשב את ההפרשות הפנסיוניות על פי סכום הברוטו בהתאם לתלושים שהנפיקה.

לטענת הנתבעת בסיכומיה, לא הוסכם כי היא תישא בהפרשות חלק העובד לפנסיה ולקרן השתלמות ועל כן לשיטתה התובע אינו זכאי לרכיב זה בתביעתו .

בנוסף עותר התובע לפיצויי הלנת שכר בגין ימי עבודה בחודש 8/2019 אשר השכר בגינם שולם רק לאחר הגשת תביעה זו וכן בגין שכר 11/2019 ואי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות .

מטעם התובע העיד התובע לבדו. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר מנהל הנתבעת מר מרעב ראני (להלן – ראני) וכן תצהיר קבלן עבודת גמרים באתר הבנייה מר ענאן בדיע מוחמד קואריק. בדיון הוכחות נחקרו התובע וראני. התובע ויתר על חקירת העד הנוסף מטעם הנתבעת.

דיון והכרעה

האם זכאי התובע להשלמת הפרשות חלק העובד?
על פי הסכם העבודה התובע זכאי לשכר בסך 12,000 ₪ נטו.

בעניין ע"ע (ארצי) 3393-02-17‏ ‏ יונתן גב נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (24.6.18) (להלן – עניין יונתן גב) נפסק כי למרות שדרך המלך היא תשלום בערכי ברוטו הצדדים להסכם עבודה רשאים להתנות כי העובד יקבל לידיו תשלום "נטו" ומדובר בהסכמה חוקית.

בית המשפט העליון בבג"ץ 1631/08 ניצנים ניהול והשמה (2003) בע"מ נ' רשות המיסים בישראל (28.11.11) פסק כי הסכמה לתשלום שכר בנטו פירושה הוא "משכורת שהמס החל עליה שולם לא על-ידי העובד אלא על-ידי המעביד, מקופתו הוא". הווה אומר הסכמה לתשלום שכר בנטו משמעותה הסכמה המתייחסת לעלות המס בלבד.

עוד נאמר בעניין יונתן גב כי :

"שאלה נוספת העשויה להתעורר היא אם השכר הנקוב בהסכם מקפל בתוכו גם גילום חלק העובד בהפקדות לקופות הגמל והקרנות או אך גילום המס. שאלה זו נוגעת להסכמת הצדדים ולפרשנותו של ההסכם, ולכן תלויה היא בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מאחר ועקרון חופש החוזים הוא המושל בכיפה בסוגית גילום ח לק העובד בהפקדות הסוציאליות, הרי שאין מקום להנחות מוצא שאינן מעוגנות בתשתית הראייתית".

מכאן כי עצם ציון המונח "נטו" אינו מלמד כשלעצמו שהמעסיק נטל על עצמו את החובה לשאת גם בהפרשות העובד אלא יש לבחון את ניסוח ההסכם ויתר הנסיבות.

ולענייננו: מצאתי כי הדין עם התובע , ועל התובעת ל שאת גם בחלק העובד בהפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות וזאת מהטעמים הבאים.

ראשית, בכל הנוגע להפרשות סוציאליות נרשם בהסכם כך: "מעבר לשכר הבסיס של העובד החברה תשלם את כל ההפרשות הסוציאליות של העובד לרבות קרנות פנסיה, קרן השתלמות ... רישום כעובד בביטוח..." (הדגשה הוספה). ניסוח זה תומך בטענת התובע כי הנתבעת התחייבה לשאת גם בהפרשות חלק העובד.

שנית, התובע בתביעה טען בבירור כי הנתבעת התחייבה לשאת בהפרשות העובד אולם בכתב ההגנה אין כל גרסה מצד הנתבעת ביחס לטענה זו והאחרונה לא הכחישה את הטענה.

שלישית, התובע צירף מייל מיום 20.11.19 ב ו רשם למנהל הנתבעת ולבא כוחה כי כל ההפרשות לפנסיה אמורות להיות כלשונו "על חשבון התלוש" מעבר לשכר 12,000 ₪ נטו. הנתבעת לא השיבה לתובע, כי אמירתו זו אינה נכונה אלא בא כוחה שאל את התובע בתגובה במייל מיום 21.11.19 האם העניין ה וסדר בתלוש (ת/1). היה מצופה כי אם הנתבעת כופרת בעמדת התובע היא תציין זאת בתגובתה והדבר לא נעשה.

רביעית, התובע בתמצית עדותו ציין שוב את גרסתו לגבי תשלום חלק העובד בהפרשות (סעיף 3) וחזר במדויק על עמדה זו גם בדיון הוכחות בחקירה נגדית (פרו' עמ' 6 ש' 25 – 30). מנגד, בתצהירי הנתבעת אין כל גרסה לגבי השאלה מי אמור לשאת בהפרשות העובד לפנסיה ולקרן השתלמות, אלא ההתייחסות ניתנה בנושא מחדל התובע להעביר את פרטי חשבון קרן הפנסיה לנתבעת.

לא ניתן להעלות לראשונה גרסה הכופרת בעמדת התובע בסיכומים כאשר כתב ההגנה ותצהירי הנתבעת אינם מתייחסים לנושא ואין בהם גרסה ממשית בתשובה לגרס ת התובע המפורטת.

לסיכום, על הנתבעת לשלם לתובע את חלקו בהפרשות לרכיב תגמולים (6.6%) ואת חלקו בהפרשות לקרן השתלמות ( 2.5%).

בנוסף, משלא השלימה הנתבעת את ההפרשות לפיצויים (6%) עליה לשלם לתובע גם רכיב זה.

מהו סכום השכר ברוטו ממנו יש לחשב את ההפרשות ?
התובע טען כי תלוש השכר של הנתבעת אינו תקין והסכום הרשום בו כשכר ברוטו שגוי. לשיטת התובע במקום 13,382 ₪ כמופיע בתלוש כשכר ברוטו צריך להיות סך 16, 300 ₪.

לתמיכה בגרסתו הציג התובע תלושי שכר מחברה שהעסיקה אותו בעת הגשת התביעה ולפיהם השכר ברוטו הוא 16,300 ₪ והשכר נטו המתקבל הוא בסך 12,000 ₪ (להלן גם – התלוש לדוגמה).

לאחר עיון במסמכים ושקילת טענות הצדדים מצאתי לדחות את עמדת התובע ואסביר קביעתי.

ראשית, כפי שנקבע בעניין יונתן גב שכר נטו משמעותו גילום השכר כך שהסכום ברוטו הוא הסכום שכולל את המס שהמעסיק אמור לשאת בו על מנת שהסכום נטו לאחר ניכוי המס (בו נושא המעסיק במלואו) יעמוד על שכר בסיס נטו כפי שסוכם.

תלוש השכר הוא ראייה לכאורה לנתונים המופיעים בו ואין בתצהיר התובע או במסמכים שצורפו כל ראייה לסתור את נתוני הגילום בתלושים שהנפיקה הנתבעת ובהם נרשם שכר ברוטו 13,382 ₪.

מדובר בתלוש שהונפק על ידי משרד רואי חשבון ולא הוצגו מסמכים של רשויות המס לסתור את הנתונים בתלוש לגבי גובה המס.

שנית, בתלוש לדוגמה קיים רכיב שעות נוספות גלובליות ורכיב זה אינו חלק מהסכמות הצדדים בחוזה העבודה שהוא המסמך המחייב.

שלישית, בתלוש לדוגמה בוצע ניכוי חלק העובד לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות מתוך סכום הברוטו ואילו במקרה שלפנינו ממילא נקבע שעל הנתבעת לשאת בהפרשות העובד מעבר לסכום הנטו ששולם ל ידיו.

אשר על כן, אין כל מקום להשוואה בין התלושים ואין מקום לקבוע כי השכר הקובע להפרשה יהיה 16, 300 ₪ ובד בבד לא יבוצע כל ניכוי חלק העובד משכר זה . תנאים אלה גם לא ניתנו לתובע בהתאם לתלוש לדוגמה שהציג כדי לבסס את טענתו ועל כן "הדוגמה" אינה רלבנטית לדיון .

בהתאם לכך זכאי התובע להשלמת הפרשות כדלקמן: בגין החודשים 9/2019 עד 11/2019 הואיל והשכר ברוטו בחודשים אלה הוא בסך 40,146 ₪ ( 13,382 ₪ X3 ) התובע זכאי להשלמת הפרשות עובד בשיעור 9.1% משכר זה (2.5% חלק עובד לקרן השתלמות, 6.6% תגמולים חלק עובד) וסה"כ זכאי לסך 3,653.3 ₪ .

בנוסף מסכום זה על הנתבעת היה להפריש 6% לקרן פיצויים בסך 2,408.7 ₪.

עבור חודש 8/2019 שילמה הנתבעת לתובע 2,500 ₪ נטו בגין ימי העבודה בחודש זה אך לא הוצג תלוש שכר. את ההפרשות יש לבצע ביחס לשכר ברוטו (ראה עניין יונתן גב).

הואיל והשכר בחודש 8/2019 בערכי נטו היה בקירוב 21% משכר חודשי מלא, ובהתאם לנתונים בתלושים הקיימים , ההנחה היא שהשכר ברוטו עבור 8/2019 הוא בסך 2 ,810 ₪ (13,382 ₪ X 21%).

על כן נדרשת הנתבעת להשלים הפרשות בגין חודש זה כדלקמן: הפרשות חלק העובד לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בסך 255.7 ₪ והפרשות לפיצויים בסך 168.6 ₪.

פיצויי הלנת שכר
סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן- חוק הגנת השכר) קובע כי:
"בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, בלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".

מקובל לראות בפיצוי הלנה "סנקציה מעין עונשית" ואף "סנקציה דרקונית", "כדור שלג" ו"פיצויים in terrorem". תכלית פיצויי הלנה אינה לשמור על ערך הקרן שעל מעסיק לשלם לעובדו, אלא להוות תמריץ שלילי למעסיק לעכב את תשלום השכר (ס' אדלר "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה (כרך ו', תשנ"ו – 1996) 5, 21).

על פי ההלכה בעניין ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' מימון ( 29.11.20) על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו בשאלת התקיימות הנסיבות בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. במסגרת זאת, יש לבחון את תום הלב של שני הצדדים - הן של המעביד והן של העובד, את הנסיבות האובייקטיביות וכן להעניק משקל לתכלית החוק.

בעת פסיקת פיצויי הלנה יש למצוא "את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך. ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום, צריך להתפרש לקולא, כלומר הנטייה היא לפסוק פיצויי הלנה מופחתים, אך הכל בהתאם לנסיבות" (ע"ע (ארצי) 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ - בן הלל, (31.5.00).

בשים לב לעקרונות אלה אבחן את המקרה שלפניי.

בכל הנוגע לשכר חודש 11/2019 לא שוכנעתי שיש לחייב בפיצויי הלנה. השכר המוסכם לאחר קיזוז חלף הודעה מוקדמת אמנם הועבר לתובע באיחור של שבועיים, אך לאחר הגשת התב יעה השלימה הנתבעת את השכר המלא בגין אותו חודש למרות שעל פי גרסתה התובע עבד עד ליום 28.11.19 בלבד ולא נתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים כפי שהתחייב לתת בהתאם לחוזה העבודה. בנסיבות אלה סברתי שלאור התנהלות הנתבעת שממילא על מנת לייתר את המחלוקת בסוגית ההודעה המוקדמת שילמה את השכר המלא אין לפסוק לתובע פיצוי נוסף.

כמו כן, אין לפסוק לתובע פיצויי הלנה בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות מהנימוקים הבאים . ראשית, ממילא על פי הדין רשאי המעסיק לבצע את ההפרשות בחלוף 3 חודשים ממועד תחילת העבודה (ובגין השכר ששולם מהיום הראשון לעבודה). התובע סיים לעבוד לאחר כשלושה חודשים כך ש התובע אינו זכאי לפיצוי על כך שההפרשות לא בוצעו כבר בתלוש השכר הראשון. שנית, התובע גם לא הוכיח כי המציא לנתבעת טופס עדכון מעסיק חדש מקרן הפנסיה על מנת שהנתבעת תוכל לבצע הפרשות לחשבון הקיים. אמנם הוגש מייל בו מצוין כי מצורף קובץ הנחיה לתשלום פנסיה (ת/1) אך מסמך ההנחיה לא הוצג . נראה כי מדובר בהנחיות כלליות ולא בטופס ספציפי חתום על ידי הגורמים הנדרשים. שלישית, הזכאות לפיצויי הלנה בגין היעדר הפרשות לפנסיה ממילא נתונה לקרן הפנסיה ולא לעובד ( (דב"ע נא/ 3-2 צח – דחף בע"מ, פד"ע כב 462 (1991)).

שונים פני הדברים לגבי שכר חודש 8/2019. אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובע את שכר חודש 8/2019 באיחור ורק לאחר דיון מוקדם שהתקיים במסגרת הליך זה. הנתבעת לא פירטה נימוק ממשי להסבר בדבר האיחור בתשלום, למעט הטענה בתצהיר שהתובע התבקש להגיע לבצע גמר חשבון ולא עשה כן (סעיף 13 לתצהיר ראני) .

משכך צודק יהיה לפסוק לתובע פיצויי הלנה בגין העיכוב בתשלום שכר חודש 8/2019 אולם בהתחשב בכך שהמחדל תוקן כאמור לאחר דיון מוקדם ובשים לב לגובה השכר בגין חודש זה אני פוסקת לתובע פיצויי הלנה בסך של 1,200 ₪ המהווים כמחצית השכר המולן.

סוף דבר:
הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (6.1.2020) ועד התשלום המלא בפועל את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין היעדר הפרשות חלק העובד לפנסיה ולקרן השתלמות בסך 3,909 ₪ .
פיצוי בגין היעדר הפרשות לפיצויים בסך 2,577.3 ₪ .
פיצויי הלנת שכר בסך 1,200 ₪.

הואיל והתובע זכה בחלק ניכר מסכום התביעה (בהתחשב בסכומים שהנתבעת שילמה לידיו בהסכמה לאחר דיון מוקדם) ו בשים לב לכך שנוהל הליך שכלל שני דיונים, אני פוסקת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ לתשלום תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית דין אזורי בתוך 15 ימים ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, (29 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .