הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב הע"ז 66954-05-18

בפני
כבוד השופטת שגית דרוקר

בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה

נגד

גיא סלע
הנאשם

גזר דין

הנאשם, גיא סלע (להלן – הנאשם) בעל עסק בשם עידן השיווק ברחוב החרושת 13, בקרית מלאכי (להלן – האתר). הוא הורשע בכך כי בתקופה שבין 24.8.17 ל-28.8.17 העסיק באתר אזרח זר אזרח אריתראה (להלן – העובד הזר), מבלי שהיה לו היתר להעסיקו וללא שהיה לעובד הזר היתר לעבוד בישראל בכלל ואצל הנאשם בפרט. מדובר בשתי עבירות של העסקה שלא כדין לפי סעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן –החוק). כמו כן, הנאשם הורשע בכך שבין המועדים הללו (24-28.8.17) העסיק את העובד הזר מבלי שהסדיר עבורו ביטוח רפואי. מדובר בעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק.

המאשימה טוענת, בין היתר, כי כתב האישום הוגש בעקבות בקשת הנאשם להישפט וכי הנאשם לא חסך בזמן שיפוטי. עוד נטען כי העבירה של העסקה שלא כד ין של עובד זר היא עבירה כלכלית. המאשימה טוענת כי מתחם הענישה לעבירה זו צריך לעמוד על קנס כספי בטווח שבין 20,000 ש"ח ל- 73,000 ש"ח בגין העסקת עובד זר מסת נן, וכי הרף הנמוך של המתחם אל לו להיות נמוך מכפל הקנס המינהלי. בתוך מתחם זה עותרת המאשימה להשית על הנאשם קנס כספי בגובה כפל הקנס המינימלי המינהלי 20,000 ש"ח. באשר לעבירה של אי הסדרת ביטוח רפואי, טוענת המאשימה כי מתחם הענישה הנכון הוא קנס כספי שבין 5,000 ש"ח לבין 20,000 ש"ח, כאשר בתוך מתחם זה עותרת המאשימה להשית על הנאשם קנס כספי של 5,000 ש"ח, וזאת בשים לתקופת 3.

העסקה לא ממושכת ובהעדר קנסות קודמים תוך שהנאשם בחר להודות בעובדות כתב האישום טרם שמיעת ראיות ובכך חסך זמן שיפוטי. עולה כי בגין כל העבירות בהן הורשע הנאשם, עותרת המאשימה להשית על הנאשם קנס כספי בסכום כולל של 25,000 ש"ח. עוד עותרת היא לחייבו לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה על החוק למשך שלוש שנים. על פי המאשימה, אין לנאשם עבר פלילי קודם.

לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים ולמסמכים שהציגו במסגרת טיעוניהם לעונש, הגעתי למסקנה כי יש להשית על הנאשם עונש של קנס ומתן התחייבות להימנע מביצוע עבירה, כפי שיפורט להלן.
העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד. מדובר בעבירות שנעברו כלפי עובד זר , לתקופה קצרה שבין 24-28.7.17. שתי העבירות – העסקת עובד זר ללא היתר ואי הסדרת ביטוח רפואי עבור העובד הזר – קשורות קשר הדוק ביניהן. הן מהוות ביטוי לתכנית עבריינית אחת, שבמסגרתה ביקש הנאשם לעשות שימוש בכוח עבודה של העובד הזר תוך הפרת הוראות החוק, וזאת – יש להניח – כדי להפחית את עלויות ההעסקה. לאור זאת, אני קובעת כי מדובר בעבירות שהן בגדר אירוע אחד (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן –חוק העונשין); ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקה 2 לפסק דינו של השופט פוגלמן (29.10.2014)).

באשר למתחם הענישה ההולם, בהתחשב בעבירות ובנסיבות ביצוען, יש לתת את הדעת כי במחדלו של הנאשם להסדיר ביטוח רפואי עבור העובד הזר שהעסיק, העמיד הנאשם את העובד הזר בסכנה לפגיעה גופנית. סכנה זו הייתה עלולה להתממש, לו נזקק העובד הזר לטיפול רפואי וזה לא היה מוענק להם בשל היעדרו של ביטוח רפואי על פי החוק. העמדה זו של העובד הזר בסכנה כזו, משמעה פגיעה בזכותו לבריאות, שהיא זכות בסיסית (בג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה, פסקה 62 לפסק דינה של השופטת ארבל (22.6.2014)).

מדובר, אם כן, בעבירה הפוגעת בערך חברתי בסיסי ומוגן. נכון הדבר כי לא נטען, וממילא לא הוכח, כי בשל היעדרו של ביטוח רפואי נמנע מהעובד הזר טיפול רפואי לו נזקק. אלא שבכך אין לאיין את הפגיעה בערך החברתי המוגן. עוד יש להוסיף כי מדובר בעבירה המצמיחה לנאשם שעבר אותה תועלת כלכלית, בדמות הקטנת עלות העסקתם של העובדים הזרים. כמו כן, אין משמעות לכך כי העובד הזר אמר לנאשם כי הוסדר לו ביטוח רפואי אצל מעסיק אחר אצלו מועסק העובד שכן עובדה זו לא הוכחה ובכל מקרה כדברי הנאשם עצמו הוא לא ערך בדיקה באשר לתוקף ההסדר הרפואי אלא הסתמך על דברי העובד עצמו ומכאן שלא עמד בנטל היסוד הנפשי.

באשר לעבירות של העסקת עובד זר ללא היתר, הרי יש בהן לפגוע בזכותם של העובד הזר לזכויות בסיסיות במסגרת העסקתם. זאת מאחר והעסקת עובדים זרים ללא היתר וללא פיקוח של הרשויות האמונות על העסקת עובדים זרים, מאפשרת העסקתם בתנאים הנופלים מאלה שנקבעו כתנאי מינימום בחקיקת המגן. יש בכך פגיעה ביחס ההוגן שאנו מחויבים לתן לעובדים הזרים. זוהי פגיעה שבבסיסה עומדים מניעים כלכליים של הפחתת עלות העסקה. היא גורמת גם לפגיעה ביכולת השתלבותם בשוק העבודה של מי שרשאים על פי דין לעבוד בישראל. זאת מאחר ועליהם להתחרות בעובדים זרים המועסקים בתנאי העסקה הנופלים מאלה הקבועים בחקיקת המגן (ע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל – נפתלי, פסקה 6 לפסק הדין (17.6.2002)).

העבירות של העסקת עובדים זרים ללא היתר וללא ביטוח רפואי הינן בראש ובראשונה עבירות כלכליות שהדרך להילחם בהן היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית דרך הטלת קנסות כבדים, שתכליתה להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. ככלל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית היא בהטלת סנקציה עונשית כספית (ע"פ (ארצי) 11534-11-14 משה אדרי נ' מדינת ישראל, פסקה 34 לפסק הדין (28.06.2017)) (להלן – ענין אדרי).

במסגרת קביעת מתחם הענישה ההולם לעבירות שנעברו על ידי הנאשם, יש מקום להתייחס למדיניות הענישה הנהוגה. הרף המינימלי של מתחם הענישה בגין עבירה של העסקת עובד זר המוגדר כ"מסתנן" על פי החוק הוא 10,000 ₪. ואילו הרף המקסימלי עומד על פי חמישה מגובה הקנס הקבוע בסעיף 61 (א)(2) לחוק העונשין, כלומר: 146,000 ₪. הקנס המינהלי בגין עבירה של העסקה ללא עריכת ביטוח רפואי עומד על 5,000 ₪ כקבוע בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עובדים זרים) תשנ"ב -1992 ואילו הקנס המקסימלי 116,800 ₪ (פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין. עיון בגזרי דין שניתנו בבית הדין הארצי לעבודה בהתייחס לעבירה של העסקה שלא כדין של עובד זר ואי הסדרת ביטוח רפואי לעובד זר שהועסק על ידי יחיד שאינו תאגיד, מעלה כי בגין עבירה של העסקה במשך יום אחד של שני עובדים זרים בתיקוני טיח ובפינוי פסולת שלא במסגרת עיסוקו של הנאשם, אלא לשם עזרה לבתו בשיפוץ דירתה, השית עליו בית הדין האזורי קנס בשיעור של 25,000 ש"ח. הערעור על פסק הדין נדחה. בית הדין הארצי פסק כי לא מצא טעם המצדיק התערבות בפסיקתו של בית הדין האזורי באופן שיופחת סכום הקנס מעבר לקביעתו של בית הדין האזורי, תוך שהוסיף כי בית הדין פסק במידה רבה לקולא (ענין אדרי).

במקרה אחר, קבלן רשום לביצוע עבודות בנייה ושיפוצים, הורשע בעבירה של העסקת שני עובדים זרים ללא היתר כדין ונגזרו עליו קנס בסך 30,000 ש"ח וכן חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בה הורשע למשך שלוש שנים בסך 116,800 ש"ח. ערעורו של הנאשם נדחה. בית הדין הארצי פסק כי מדובר בעונש קל ביחס לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, ומשקף את הנסיבות לקולא של הנאשם (עפ (ארצי) 56919-11-14 ראובן רהטלב נ' מדינת ישראל (21.03.2016)). עוד פרשה שממנה ניתן להתרשם מרוח פסיקתו של בית הדין הארצי היא ערעור על גזר דינו של בית הדין האזורי אשר גזר על כל אחד מבני הזוג קנס בסך של 16,000 ש"ח והתחייבות בסכום של 58,400 ש"ח להימנע מביצוע עבירה לפי חוק עובדים זרים. נגד הנאשמים הוגשו שני כתבי אישום המייחסים להם שני אירועים שונים של העסקת עובד זר ללא היתר וללא ביטוח רפואי וזאת למשך מספר שבועות כל פעם. בית הדין הארצי קבל את ערעורה של המדינה על קולת עונש ופסק כי יושת על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 25,000 ש"ח (עפ (ארצי) 21578-01-15 מדינת ישראל נ' יוסף אפנגר (21.02.2017)).

מכאן אפנה לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין). הנאשם הינו המבצע הבלעדי של העבירות, ולא הוכח כי מעשיו הינם תוצאה של השפעה חיצונית. באשר לנזק שעשוי היה להיגרם מביצוע כל אחת מהעבירות, התייחסתי לכך לעיל. באשר לנזק שנגרם בפועל – הרי לא הוכח כי העובד הזר נדרשו לטיפול רפואי שלא ניתן לו בשל היעדר ביטוח רפואי או שנגרעו מהעובד הזר זכויות מחוקי המגן בעבודה.

בנוסף, תקופת ההעסקה הקצרה בת חמישה ימים מצמצמת את הנזק שנגרם – הן לעובד הזר והן לעובדים אחרים במשק – בשל העסקת העובד הזר ללא היתר. הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירות הן סיבות כלכליות, של הפחתת עלות ההעסקה. זהו הרציונל שבהעסקת עובדים זרים ללא היתר וללא הסדרת ביטוח רפואי, ואין צורך בראיה על כך. גם העסקה של תקופה קצרה בת ימים בודדים – בנסיבות בהן הועסק העובד הזר על ידי הנאשם בין ה-24.7.18 ל-28.7.18– טומנת בחובה רווח כלכלי למעסיק. זאת מאחר והעסקה כזו אינה כרוכה בביצוע תשלומים כספיים הנלווים להוצאת היתר העסקה (ראו למשל סעיף 1י לחוק עובדים זרים). גם אי רכישת ביטוח רפואי השיאה לנאשם רווח כלכלי.

מאחר ועסקינן במתחם ענישה שעניינו קנס כספי, יש ליתן את הדעת – במסגרת השיקולים לקביעת מתחם הענישה ההולם - למצבו הכלכלי של הנאשם (סעיף 40ח לחוק העונשין). הנאשם טען כי אינו מתפרנס ברווחה, ותמך את טענתו, בתדפיס חשבון בנק ובאישור מרואה חשבון. משכך, מצבו הכלכלי של הנאשם יהווה אף הוא שיקול בקביעת מתחם הענישה ההולם.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובעת כי בנוגע לנאשם מתחם הענישה ההולם את האירוע עומד על קנס כספי בטווח שבין 10,000 ש"ח, לבין 40,000 ש"ח. הטווח המינימלי של המתחם עומד על הקנס המינהלי שניתן היה להטיל על הנאשם בגין אי הסדרת ביטוח רפואי ובגין העסקת עובד זר ללא היתר. בנסיבות המקרה כאן, מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לסטות מהוראת סעיף 2(א1) לחוק הקובע כי העונש שיוטל על עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין לא תפחת מכפל הקנס המינהלי. טעמים אלו הם משך ההעסקה הקצר של העובד הזר – חמישה ימים בלבד; ומצבו הכלכלי של עסקו של הנאשם בפרט בצל השלכות נגיף הקורונה על הכלכלה באופן כללי ועל הנאשם בפרט (סעיפים 1, 2 ו-14 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו – 1985; תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עובדים זרים), התשנ"ב – 1991). הטווח המקסימלי של המתחם הוא הטווח לו עתרה המאשימה בשל כלל העבירות, אשר לא מצאתי כי הוא ברף גבוה מזה שיש לקבוע בהתאם לדין ולנסיבות המקרה.
לשם גזירת עונשו של הנאשם במסגרת מתחם הענישה שנקבע לעיל, יש לקחת בחשבון את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות (סעיף 40יא לחוק העונשין). מחד נזקפת לזכותו של הנאשם התנהלותו במועד הביקורת. הנאשם שיתף פעולה עם הצוות בעת החקירה, ולא נטען כלפיו כי ניסה למנוע מהצוות את ביצוע הביקורת. הטעות בעניינו של העובד הזר הייתה נקודתית.

יתרה מכך, מצבו הכלכלי של הנאשם מהווה שיקול לקולא כעולה מתדפיס חשבון שהמציא הנאשם ואישור רואה החשבון ביחס להכנסות העסק מעלה כי מצבו הכספי של העסק אינו מזהיר בלשון המעטה. לכך יש להוסיף את העובדה כי לנאשם אין עבר פלילי קודם וכי לאור המשבר הכלכלי אליו נקלע הנאשם, עשוי עונש של קנס גבוה לפגוע בנאשם ובמשפחתו. מאידך, יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה כי העבירות בוצעו במסגרת משלח ידו של הנאשם ומשיקולים כלכלים.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, הגעתי למסקנה כי יש להשית על הנאשם קנס כספי בסך 10,000 ₪ בגין העסקת עובד זר בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק. באשר לאי עריכת ביטוח רפואי- ביחס לתקופת ההעסקה הקצרה ובשים לב למדיניות הענישה מצאתי להטיל על הנאשם קנס בגובה רף המינימום בסך של 5,000 ₪. סך הכל עומד הקנס שנדרש הנאשם לשלם בגין העבירות בהן הורשע על 15,000 ש"ח. קנס זה ישולם ב-10 תשלומים שווים וחודשיים, הראשון בהם לא יאוחר מיום 1.9.20 כמו כן הנאשם יחתום על התחייבות - כאמור בסעיף 72 לחוק העונשין – להימנע מביצוע עבירה לפי סעיפים 2(א) ו- 2(ב)(3) לחוק עו בדים זרים, וזאת במשך שלוש שנים. גובה ההתחייבות יהיה 45,000 ש"ח. הנאשם יחתום על התחייבות זו במזכירות בית הדין עד יום 1.9.20 שאם לא כן ניתן יהיה לעצור את הנאשם ולהביאו בפני שופט לשם מתן התחייבות זו.

לצדדים מוקנית, תוך 45 ימים מעת שיומצא להם גזר דין זה, זכות לערער על פסק הדין בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

המזכירות תמציא העתק מגזר הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.