הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב הע"ז 64901-03-18

בפני
כבוד ה שופטת שרה מאירי

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד רון אופיר
המאשימה

נגד

המשרד הנקי נקיון ואחזקה(1987)בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור
הנאשמת

הכרעת דין

החלטתי להרשיע את הנאשמת, בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.
אמנה להלן את הרקע והארועים ואח"כ הנמקותיי:

הרקע
1. בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת יוחסה לה עבירה של העסקת עובד זר
GEBREHANES BEREHANE, דרכון אתיופיה 0//10362C08 ("העובד"), שהועסק מטעמה במתן שירותי נקיון בחברת "נתון ניהול אוקיינוס" ברח' השונית 10 הרצליה ("האתר"), ביום הבקורת, 20.7.15 בשעה 09:00 או בסמוך
לכך ("המועד"), העובד לא היה תושב או אזרח ישראל ולא היה לו היתר לעבוד אצל הנאשמת.
הנאשמת העסיקה את העובד בעבודת נקיון שלא עפ"י היתר כדין, במשך 3 שנים וארבעה חודשים.

העובד החזיק במועד, ברשיון עפ"י ס' 2 (א) 5, שתוקפ ו פג ביום 22.10.08, והיה "מסתנן" כהגדרתו בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ("החוק").
לנאשמת יוחס בצוען של 2 עבירות: העסקה שלא כדין לפי סעיף 2 (א) (1) לחוק;
העסקה ללא היתר לפי סעיף 2 (א) (2) + סעיף 1 יג לחוק.
2. בתשובת הנאשמת לכתב האישום ( הוגשה ביום 29.4.19), הוכחשו כ ל עובדות כתב האישום והנאשמת כפרה באישום.

3. ביום 10/12/19 נשמעו בפניי עדויות המאשימה (עת/6, עת/5, עת/4, עת/2) ואף הוגשה תע"צ (עת/1), וביום 8 .6.20 נשמעו (לאחר שנדחו הדיונים עקב מגבלות
הקורונה): עת/9,8,7 , נסתיימה פרשת המאשימה , ונשמעה עדות מנכ"ל הנאשמת ("קלר"). [ההתייחסות לעת/X היא כמיספרו בכתב האישום].

סיכומי המאשימה הוגשו ביום 16.7.20.
סיכומי הנאשמת הוגשו ביום 7.9.20.

המסגרת הנורמטיבית
4. בסעיפים 2 (א) (1) ו- 2 (א) (2) לחוק נקבע:
"2 (א) מעסיק שעשה אחד מאלה –
העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;
העסיק עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, ובלבד שהמעשה אינו נכלל בין המעשים המפורטים בסעיף קטן (ב);"

בסעיף 1 יג לחוק נקבע:
"לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעסיק, ובהתאם לתנאי
ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל
אותו מעסיק או לפי רשימה שמית".

לפיכך, היסודות העובדתיים לעבירה הם שהנאשמת העסיקה את העובד הזר, שלא היה רשאי לעבוד בישראל [כפי שנקבע בע"פ (ארצי) 32845-07-15 מד"י נ' קארין פילוסוף זרניצקי (2018)].

העדויות והראיות
5. ממ/1 (פרוטוקול חקירתה של עת/9 על נספחיו , מ-23.8.15; הוגש באמצעות גובה החקירה, עת/6 שם , עמ. 6-5 לפרוטוקול ; עת/9 אישרה חתימתה על פרוטוקול חקירתה, שם עמ. 32) עולה כדלקמן: העובד הועסק ע"י הנאשמת ומטעמה באתר; מתלושי השכר שצורפו למ/1 עולה כי הועסק מ- 1.3.12 באתר ; כבר ממאי שמה לבה כי יש בעיה, כי הציג דרכון חדש, ביקשה בשטח שיטפלו בזה, אך לא עקבה אחר אשרה חדשה. הציגה 2 אשרות : האחת מ-12.11 עד 15.4.12; ו השניה מ-12.14 עד 15.4.15.
עת/9 אישרה כי העובד הועסק במועד ובאתר ע"י הנאשמת, ללא אשרה; כי אכן היה כשל בטיפול הנאשמת בעובד, במעקב על חידוש הויזה, כטעות חד פעמית. [הוכח ביטוח רפואי לעובד, ע"י הנאשמת לתקופות 26.7.12-30.4.13 ו- 1.5.13 עד 30.4.14 – ציינתי כאמור, הגם שהנושא אינו חלק מכתב האישום].

מ/2 – הודעה לעובד (ממועד שלא ננקב), פרטי העובד (כולל מספר דרכונו כמפורט בכתב האישום), לפיו יועסק בנקיון, החל מ- 1.3.12.
מ/3 – כרטיס עובד לשנת 2015 – פרטי העובד (כהגדרתו לעיל) , צויין כי מקבל "משכורת חודש".

אציין כי במ/1 סימן העד 2 אשרות שנמסרו לו ע"י "טובה" (עת/9) כ- מ/1 ומ/2 (בכתב ידו, בעט כחול, מה שכאמור סומן על ידי בדיון כ חלק ממ/1א), כשהצילומים אינם "איכותיים", אך פרטיהם לענייננו, כמפורט לעיל, ברורים.
ברי איפוא, כעולה ברורות מדברי עת/9 במ/1 וממ/1א (=נ/1+נ/2) – כי במועד
לא היה לנאשמת היתר בתוקף להעסקתו של העובד (וממילא, "דעתו" של עת/6,
בכל הכבוד, אינה רלוונטית כלל להליך).

כך הודתה עת/9 במפורש, בפרוטוקול חקירתה, וכשניכר בו כי התכוננה לקראת חקירתה, שנערכה במשרד המאשימה, חודש לאחר הארוע!

מעדותו של עת/5 למדנו כי נערכה בקורת באתר ובמועד, וכי בבקורת נמצא העובד, כשהוא עובד בנקיון.

בעדותו של עת/4 הוגשו מ/5 (פרוטוקול חקירתו של אייל אזולאי, אב הבית באתר) ומ/6 (יפוי כח של בעל האתר למר אזו לאי, "להחקר בשמו"). כפי שהובהר בדיון, מ/5 הוגש להוכחת עצם גבייתו ולא לתוכנו (כל עוד הנחקר לא יעיד).
עת/2 גבה עדותו של אב הבית (ב- 21.9.15) מ/7 , וכן הציג צילום העובד (מ/8). כן הוצגו באמצעותו מ/9, מסמכים שנשלחו בפקס מהנאשמת למאשימה, ע"י גב' רינה נהרדעא, ע וזרת מנכ"ל הנאשמת , ב- 11.8.15 , בשל דרישה להמצאת מסמכים (הכוללים הדרישה ביחס לעובד) וכן אף מ/10 ומ/11.

כן הוגשה תע"צ רשות האוכלוסין וההגירה מ- 22.7.15 (מ/12), ממנה עולה כי במועד, לעובד היה היתר [סע' 2(א)5] לחודשים יוני-דצמבר בשנת 2008, בלבד.

ראוי להזכיר כי מ/7-11 הוצגו להוכחת עצם גביית העדות/קבלתם ע"י המאשימה , כמו גם העובדה כי הנאשמת טענה כי בכוונתה להעיד מטעמה את הגב' נהרדעא, עוזרת המנכ"ל – מה שלא ארע בסופו של דבר. כך גם לא עומתו עת/9 או קלר עם מסמכי הנאשמת שהועברו כאמור לרשות.

עת/7, אב הבית באתר, אישר את דבריו בהודעתו מ- 21.9.15 (מ/7), כדברי אמת
וכך אישר את חתימתו ע"ג הודעתו (מ/5). [ זה המקום להעיר כי כעולה מהאמור, עת/7 ועת/11, הם אותו אדם, ועסקינן אך בשינוי בכתובותיו האישיות בכ"א מחקירותיו...].
כן אישר כי העובד, שצילום פרטיו ותמונתו ממשרד הפנים הוצגו ב פניו (שורה
27 במ/5; מ/13), הוא עובד זר, שעבד אצלו, בבנין, שהועסק ע"י הנאשמת, ואף זיהה את מנכ"ל הנאשמת, שנכח באולם.

עת/9 – מנהלת מדור השכר של הנאשמת, אישרה חתימתה במ/1 , אישרה מס מכי ביטוח רפואי לעובד למעסיק (= הנאשמת; מ/14), ואת ההודע ה לעובד (מ/2), שהעובד חותם עליה ומפקח או חשב שכר. כן אישרה כי מ/3 הוא טופס 101 של העובד. לדבריה, לא היתה בעיה מ- 2012 עד אפריל 2015, עת חשבת השכר, הכפופה אליה, הראתה לה שאין התאמה בין הויזה למספר הדרכון. אז ביקשה ויזה חדשה, וקיבלה.
במאי 2015 ראתה שיש מספר שונה ולא אישרה את הויזה; לא סיימו העסקתו של העובד כי הוא הביא ויזה חדשה. הוא לא היה ממשיך לעבוד עפ"י הנוהל "שלנו בחברה" (הנאשמת), אם לא היתה לו ויזה מעודכ נת. לא שמרו ויזות ישנות, רק את החידושים. הגם שאינה יכולה לזכור את תלושי השכר לפני 5 שנים, אישרה כי תלושי השכר ליוני ויולי 2015 ("מ- 3" "מ- 4" ; אגב, הכוונה בעמ. 36 לפרוטוקול, שורה 25 איננה למ/4,3, אלא לסימונים כאמור , שע"ג תלושי השכר שבתוך מ/9; וכפי שהובהר בדיון ,התלושים הם חלק ממ/1א) – הם תלושי השכר שהוציאה הנאשמת, תלושי השכר של העובד.

בח.נ. הציגה צילומי האשרות של העובד, שאצלה (אלה שצורפו למ/1 , קרי:
מ/1א): נ/1 – אשרת תייר הרשאי לעבוד מ- 15.12.11, בתוקף עד 15.4.12; נ/2 – אשרת תייר הרשאי לעבוד מ- 15.12.14, בתוקף עד 15.4.15 ( כשצויין בכתב יד ע"ג נ/2, כי מדובר בדרכון בתוקף 15.4.15 ; יצויין כי אין רישום כאמור ע"ג המוצג, הזהה, שצורף למ/1 ).
עת/9 הבהירה כי יש מערכת מאד מסודרת של תזכורות לויזות, ובין שבועיים -שלושה לפני שמסתיימת הויזה , "יוצאת תזכורת לכל השרשרת 'יש לטפל בחידוש הויזה'. זה היה לפי הנוהל ופעלנו לפי הנוהל".
אם לא חידש העובד את הויזה לאורך כל התקופה, לא יכול היה לעבוד.

לטענתה, הביא חידוש ויזה בתוקף עד סוף אוגוסט 2015, שלא התאים למספר הדרכון שלו (הדרכון שבתלוש השכר), ונת בקש להביא ויזה שתתאים, ואכן הביא , והויזה שהביא הוצגה והוגשה בחקירתה הנגדית (נ/3).

כן אישרה כי כשהגיעה אליה חשבת השכר, זה היה כבר בדיעבד, לאישור התשלומים, לתשלום בדיעבד.

עת/8 (כעולה מהצהרתו במ/15), שימש כמנהל סניף בנאשמת, היה אחראי על הפעילות העסקית של הנאשמת, מתן שירותי נקיון באתר ; הנאשמת סיפקה 3 עובדים . הנאשמת לא קלטה עובדים זרים, אלא דרך חברת כ"א שמתמחה בזה.
כשהוצג בפניו ההסכם הבהיר כי הוא טרם תקופתו. לא עסק בהעסקת עובדי
נקיון.
כל העובדים שנקלטים/נקלטו בעבודה אצלם, הציגו אשרת שהייה בתוקף. הקפידו שיהיו עם אשרות בתוקף, ולקראת תום האשרה יצאו עובדים לחופש לסדר האשרה.
לא יודע להתייחס ל"עובד". לא ניהל את העובד, לא מכיר אותו, ולא ראה אותו
מעולם. הנאשמת מאד מסודרת בכל מה שקשור בהעסקת עו"ז, ועובדים בכלל.
בעדותו זיהה תלושי השכר כתלושי הנאשמת (לא בהקשר ספציפי לעובד).

מ/16 (רישום פרטי העובד ב- 20.7.15 ע"י עת/3 , שלא העיד ), ו- מ/17 (שצולמו
ע"י עת/3 ותמונת העובד) – הוגשו בהסכמה.

קלר, מנכ"ל הנאשמת מ- 2004, העיד כעד הגנה: הנאשמת לא העסיקה מעולם עובדים זרים, ללא אישורי ויזה תקפים.
עובד שלא חידש הויזה שלו – היה מגיע התלוש אליו, ורק הוא(קלר) היה משחרר הצ'ק, עם קבלת הויזה, קרי: עד לבדיקתו האישית.
הביא עמו כמה הנחיות בנושא ביטוח רפואי וכן נהלים בנושא עו"ז, מה שהצליח להוציא מהמחשב, ותכתובת קבועה שלו עם חשבת השכר (הנהלים הוגשו כנ/4; התכתובות כנ/5). הנהלים הופעלו גם במקרה דנן.
באשר לדברי עת/9 ביחס לנהלים בנאשמת – אישר אותם, הנושא הגיע לידיעתו רק אחרי ארוע החקירה, ואז ראו שהעובד הגיע עם 2 דרכונים שונים באותו
חודש רלוונטי.
קלר הופנה לנ/4 ונתבקש להציג נהלים לתקופה הרלוונטית, כתשובתו (2011 – 2015) ו השיב שב- 2011 מה שהציג אינו נוהל אלא מכתב, לכל הנוגעים בדבר, איך בדיוק לנהוג בוויזות.
קלר היה משחרר התשלום לעובד, רק אחרי ש היה מציג לו אישית את הויזה.
כך נדרש להצהרתו בראש ית ח.ר., ואישר כי הנאשמת קיבלה קנסות מנהליים בגין העסקת עובדים ללא אשרה.
עוד הבהיר כי נ/1 , נ/2 – תמיד היו בנאשמת.

6. הנאשמת בסיכומיה טענה כי הטענה עליה מבססת המאשימה את האישום, לפיה העובד החזיק ברשיון [סעיף 2 (א)(5)] שתוקפו פג ביום הבקורת – הופרכה לחלוטין בעדות עת/9; מעדותה ומהמסמכים שהגישה, אין ספק כי לעובד היתה ויזה(אשרה) בעת הביקורת. ב-4.2015 נוכחה חשבת השכר הכפופה לעת/9 כי אין התאמה בין האשרה החדשה שהמציא העובד למספר הדרכון(עמ. 34 שו' 6-7),העובד נדרש להביא אשרה חדשה ואכן הביאה ּ; כך עד לחידוש הלפני אחרון שהביא, עד 15.4.15(נ/2), כשהאשרה הקודמת- נזרקת. העובד אכן הביא אשרה חדשה, שתוקפה 15.8.15, קרי: לעובד היתה אשרה במועד(נ/3). טוענת עוד הנאשמת על הנוהל שאצלה בענין, ענין מאד עקרוני אצלה, והגם שהנטל אינו על הנאשמת – הרי הפריכה מעבר לכל ספק כי היו בידיה אשרות העסקה במועד, ואף לו היה ספק – הרי עפ"י ההלכה יש לזכותה [ע"פ 20/51 פודמסקי נ' היועמ"ש, פ"ד ה(2) 1187].
בנגוד לטענות המאשימה – הנאשמת טענה לאורך כל הדרך כי היו בידיה אשרות של העובד(עמ. 34 שו' 6; עמ. 38 שו' 16), ולא נדרשה לעדות עדה כלשהי מטעמה, שכן עת/9 , עדת המאשימה, העידה כי לאורך כל הדרך היא קיבלה האשרות ובדקה אותן. כיום אין מחלוקת כי בתקופה 15.4.15 ועד למועד – היתה אשרה(נ/3)(עמ.40 ), כי עת/9 היא "הגורם המרכזי שבדק", העובדת הבכירה של הנאשמת העובדת 21 שנה בה ואמונה על הטיפול באשרות [אגב, על פניו, אין כל בסיס לטענות העובדה שהעלתה הנאשמת בסיכומיה, ולו לאור עדות העדה, עת/9 בעדותה (עמ. 32 שו' 5-6, 10-11)].
לא ברורה טענת המאשימה כי לא ניתן לקבל כראייה את נ/3, כשזהו המסמך המהותי ביותר בתיק והוצג כראייה.
הנאשמת עתרה לזיכוייה.

הכרעה והנמקותיה
7. המאשימה טענה כי אין לקבל את נ/3 כראייה, משלא בא זכרו עד לח.נ. של עת/9.
ה נאשמת השיבה כי טענה זו אינה ברורה.

אין חולק כי "גילויו לפתע" של מסמך כאמור, כ-5 שנים לאחר המועד, ולאחר פרוטוקול חקירתה של עת/9 במאשימה – הוא יותר מתמוה, ודאי כך, כש עת/9 נחקרה ע"י נציגי המאשימה חודש לאחר המועד – ואעפ"כ, לא היה בידה, משום מה, להציגו, כחלק מהמסמכים שבמ/1א'. כך אף אין לו אזכור במסמכים ששלחה עוזרת המנכ"ל.
בפועל, אין בפניי הסבר -גרסת הנאשמת לכך. ודאי כך, כשכאמור, במ/1 מאשרת עת/9 כי העו ּבדות הן שהעובד עבד במועד/הועסק ע"י הנאשמת , ללא התר עבודה בתוקף!!(שורות 41-44). ומנגד, עדות קלר אינה ספציפית, אינה מזכירה את שפעלה הנאשמת ביחס לעובד.
זה המקום להבהיר (והצדדים לא ממש התייחסו לכך): נ/3 הוא "רישיון זמני לישיבת ביקור בו צויין "רשיון זמני זה אינו מהווה רשיון עבודה, בתוקף עד 15.8.15" ( ההדגשה הוספה) .
משמע, ולו למצער, אין בנ/3 התר עבודה לעובד. עסקינן במסמך שונה מנ/1-2.

אין חולק איפוא כי במועד (וגם חודש אחריו, בעת שנגבתה חקירת עת/9) – לא היה בפני הנאשמת התר העסקה לעובד. בפועל, אף אין בפניי הכיצד לפתע מצוי נ/3 בידי הנאשמת – שהרי לא ידעה על קיומו/לא טענה לקיומו, עד לדיון ההוכחות בפניי (5 שנים לאחר המועד!). גם עת כפרה הנאשמת באישום – לא טענה טענת עובדה, כ טענה העולה מנ/3(ולו לשיטתה!). עת/9, הגם ששינתה ב פניי טענותיה, ע"מ "להיטיב" עם הנאשמת, ואף קלר – לא נתנו גרסת עובדה היכן, כיצד, ומתי הגיע לידיהם נ/3! ; ואם יטען הטוען כי נ/3 היה בפני הנאשמת, במועד – הכיצד איפוא היה לה את ההתר שקדם לו ?? (הכיצד לא נזרק?!) והכיצד, לא צורף נ/3 מטעם הנאשמת למ/9?

עיון בנ/5 העלה רישום שמות של עובדים זרים, מקומות עבודתם, מועד התחלת עבודתם ותוקף האשרה, רישומים ממועדים שונים, כ"א בהתייחס לחודש עבודה, שכבר הסתיים ו אמירה כי שכרם יעוכב.

אציין כי די בנ/5 שהגישה הנאשמת, כדי ללמד כי הנאשמת העסיקה עובדים
זרים, ללא אשרה בתוקף, בתקופות שונות; אלא שענין זה אינו נדרש להכרעתי, אלא בהבט אחד, והוא – לקבלת גרסת הנאשמת (אמינות גרסתה) וכעולה אף מעדות עת/9, שהרי ברי כי אם במועד תשלום השכר, עוכב שכרו של עו"ז , שכן לא היתה לו אשרה בתוקף – הרי ברי כי בעת העסקתו, בחודש העסקתו (חודש לפני כל תכתובת שהוצגה) – הועסק עו"ז, ב לא שהיתה לו אשרה בתוקף! בל נשכח גם כי תשובת קלר ברישא ח.ר. בהקשר זה – הופרכה, מיניה וביה, מתשובתו בח.ח.. לכך אוסיף – אין בנ/5 ראייה כלשהי הנוגעת לעובד.

עוד אעיר כי חלק גדול מהתכתובות שהוצגו, אינן פרוספקטיביות אלא רט רוספקטיביות (ביחס לתוקף האשרה), כשהנאשמת, המנכ"ל , ועת/9 מכותבים בהעתק בלבד. משמע, אין כל בסיס למעורבותם האישית(אלא מכלי שני/שלישי) ואף לא הוכח כי העובד הציג לקלר חידוש אשרה, ע"מ לקבל ממנו-מידיו את ההמחאה שעוכבה...(ודאי לא של העובד).

ועוד אציין בהקשר זה – נ/5 כולל "הפניות" של המנכ"ל לגב ' רינה נהרדעא
(עוזרת המנכ"ל, שהתייצבה לדיון ההוכחות הראשון) , או לעת/9, מפברואר
2020, בטרם עדויות הנאשמת.

תמוה כי לא הוצגו לעת/9, מחד ומאידך, חרף התנגדויות בהצגת מסמכים שנשלחו בפקס ע"י עוזרת המנכ"ל (שנטען כי תעיד מטעם הנאשמת ולפיכך, לא הוּתרה נוכחותה בעת עדויות המאשימה) – לא הוצגו כל אלה לעת/9 בעת שנחקרה, ובסופו של יום, גב' נהרדעא לא העידה כעדת הנאשמת.

עוד ראוי לציין כי בנ/4 הנוהל שהוצג מ- 2013 עוסק בביטוח בריאות (מה שאינו מענייננו דנא; כעולה גם מכותרתו).
ובאשר לנוהל מ- 21.5.15 – אף הוא עוסק, כנאמר בכותרתו, ב"רענון הנחיות לביטוח עובדים זרים" ואכן יש בו הוראה : "יש להעביר בזמן חידושי ויזות,
באופן שניתן לראות שם + דרכון + תאריך תוקף" – אלא שכאמור, כך
במסגרת הדוא"ל, העוסק ב"רענון הנחיות לביטוח עובדים זרים" (ההדגשות הוספו). ממילא, לשלב בהאשמה – אין בנ/4-5 כדי לסייע, ודאי אין בהם להפריך ראייה כלשהי לשלב זה!

ברי איפוא כי 3 יסודות העבירה הוכחו בפניי, ומעבר לכל ספק: הנאשמת היא המעסיקה; העובד הוא עובד זר; העובד לא היה רשאי לעבוד בישראל , במועד.

אין חולק כי במועד, נמצא העובד (וצולם) כשהוא עובד בנקיון, לבוש חולצה של הנאשמת (מ/16,17), כשעפ"י פרטי דרכונו (באותו מספר בכל המסמכים -הראיות שבפניי), כשלא היתה לו אשרת עבודה, במועד (מ/13; נ/1; נ/2) , כשאין חולק כי הועסק ע"י הנאשמת מ- 1.3.12, וכשבוטח ע"י הנאשמת בביטוח רפואי, במהלך התקופה.
כך אכן הוכח כי הנאשמת ידעה על האיסור להעסיק עובד זר, שאינו בעל התר שהייה או עבודה.

טענתה הראשונית של הנאשמת, באמצעות עת/9 (במ/1 , כחודש לאחר המועד) – היתה כי יש לנאשמת רק את האשרה הראשונה, המוצמדת לטופס 101, וכן האשרה "האחרונה" (מ/1א, בתוקף עד 15.4.15), משהנאשמת מחליפה(זורקת) האשרה הישנה , כשה עובד מציג אשרה חדשה. עוד אישרה כי בחודש מאי "במהלך הטיפול בתלוש שכר לחודש מאי 2015", התעוררה בעיה, שכן הציג אשרה עם מספר דרכון אחר (ככל הנראה, כפי שנרשם על גבי צילום האשרה שבתוקף עד 15.4.15). מכך עולה, כי "הבעיה" התעוררה רק ביוני 2015 – אך לא הוצגה בפניי ראייה אחת לפנייה בנדון , ואף לא, הכיצד " לא שמו לב" שעסקינן בדרכון אחר, עד לטיפול בשכר מאי 2015? גם לא הוצגה בפנ יי תזכורת כלשהי באאוטלוק, מחד ומאידך, אם זורקים את ההתר הישן, כשיש חדש, הכיצד במועד הבקורת היה אצל הנאשמת נ/2 ועוד יותר, כיצד לא הוצג נ/3 עד ליוני 2020 – ודאי כש הודפס(האם ניתן לנאשמת? /למי בנאשמת?/מתי?) עו ד ב- 15.4.15, והוצג בפניי ע"מ להוכיח כי היתה לעו בד ויזה בתוקף במועד הבקורת. ודאי כך, כשבמ/1 אין כל טענה מפי עובדת הנאשמת, עת/9 (ובזמן אמת) בנדון! ! – עובדת שהיא הבכירה והותיקה (כטענת הנאשמת בסיכומיה, הגם לא כפרק הזמן, שנטען בסיכומים).

לא אתעלם גם מהתנגדות הנאשמת להצגת מ/10-9, שהוגשו שלא באמצעות גב' נהרדעא, עוזרת המנכ"ל הנאשמת – אכן, "חדלה" המאשימה עת לא אימתה את קלר, המנכ"ל, עם מוצגים אלה. דא עקא, בהליך פלילי עסקינן – ו"עיקר" הראיות בנדון, הוגשו ואומתו כדין: הודעה לעובד; תלושי שכר יוני- יולי; עותק האשרה שבתוקף עד 4.15; ודאי כך, כשהנאשמת הצהירה (עמ. 4 שורה 3 – עמ. 5 שורה 4) כי היא תעיד את עוזרת המנכ"ל ... כך או כך, גם ללא אלה – הוכחו יסודות האישום. ודאי כך, כשבמ/1, שלא הוכחש ע"י עת/9 – מודה היא ב עובדות שבבסיס האישום.

בהקשר זה, משאין חולק כי העובד הועסק ע"י הנאשמת מ-1.3.12 עפ"י התר שהסתיים ב-15.4.12 ומשאין בידי הנאשמת איזשהי ראייה להוכיח התר -רשיון בחודשים ובשנים עד למ/1א – ברי כי הוכיחה המאשימה העסקה ללא התר, והנאשמת, חרף ראיותיה וטענותיה, לא הטילה איזשהו "ספק" ראייתי בכך.

כך הוכח מעדות עת/9, עובדת המאשימה, ו קלר, מנכ"ל הנאשמת, לא ממש ניסה להפריך הנטען (גם לא ב הצגת נ/5-4!) וכטענת המאשימה בסיכומיה – כי בין 15.4.15 ועד למועד, הועסק העובד ע"י הנאשמת ללא התר.
צודקת המאשימה בסיכומיה (ס' 21-22) – מטעם הנאשמת העיד רק קלר. הוא ודאי לא "בדק" התרים לעובדים. כל שבדק הוא כי ההמחאה לא תשולם לעובד ש לא הי תה לו ויזה (כזכור, אחרי שכבר עבד, ללא ויזה!); ומכל מקום, לא התייחסה עדותו ל"עובד" דנא.
בפועל, לא עת/9 וקלר אכן לא טענו כי ראו א י פעם התר של העובד, ישירות, כשעלה מעדותה של עת/9 כי הענין אף לא התעורר על ידה, אלא הובא לידיעתה ע"י חשבת השכר. קלר אף לא הציג ראייה כלשהי בהתייחס לעובד דנא.

ממילא, ב"נוהל" שהוכח בפנינו ואף בנטען – אכן אין משום יצירת "ספק" להוכח ת האשמה שבפניי (והגם שרלוונטית היא לביהד"ע, משעולה כי עסקינן בהלנת שכר – אך אינה רלוונטית להליך/ אינה מושא הדיון דנא). עם זאת גרסאות המנכ"ל ועת/9 – אכן, סותרות אלה את אלה, שהרי כפי שהוער לעיל, (ובהתעלם מגרסאותיה החדשות בפניי, כטענת המאשימה, של עת/9 ומהמשמעות לכך, ראה סיכומי המאשימה ס' 42-32), לו אכן פעלה בנאשמת "תזכורת" מראש/נוהל כלשהו – ברי כי לא עכוב השכר ( לאחר ההעסקה ללא התר) – מוכיח זאת!

ראוי להזכיר כי עולה ממ/1 כי עת/9 לא ראתה עצמה/ בקלר כ"אחראים" לטיפול, אלא טענה כי "השטח כָּשל בטיפול...", כשכאמור, אישרה העובדות ולפיהן העובד הועסק ע"י הנאשמת וללא התר, וכשעת/9 לא עקבה אח"כ בענין – משמע, ה"כ ֶּשל" שתיארה, דווקא לא נפתר ע"י הנאשמת עד ל ארוע/למועד.

הנה כי כן משהוכחו בפניי, מעבר לכל ספק , יסודות העבירה : כי הנאשמת היתה המעסיקה של העובד, באתר, במועד , וכי לא היה לעובד התר בתוקף לעבוד במועד – אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

לאור מגבלות הקורונה, יודיעו נא הצדדים יחדיו אם נתונה הסכמתם ל הגשת טיעוניהם בכתב, כולל טיעוני הנאשמת (לאחר טיעוני סנגורהּ), כמו גם לכך כי גזה"ד יועבר לצדדים בדואר – כך עד 12.11.20.
לעיון.
הכרעת הדין תשלח לצדדים בדואר – משניתנה הסכמתם.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"א, 04 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים

ק/רוניתע/++