הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב הע"ז 5433-06-18

בפני
כבוד ה שופטת שגית דרוקר

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.ספיר איציק
2.דני פאר

הנאשמים

הכרעת דין

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום במסגרתו יוחסה להם העסקה של עובד זר שלא היה בזמנים הרלבנטים אזרח ישראל או תושב והעסקתו על ידי הנאשמים נעשתה שלא על פי היתר כדין – עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991 (להלן: "החוק") .

פרטי כתב האישום

במועד הרלבנטי לכתב אישום זה היו הנאשמים הבעלים של עסק שהפעיל את מסעדת "סביח פרישמן" ברחוב הברזל 1 בתל אביב (להלן: המסעדה). במועד ביקורת שהתקיימה ביום 10.12.17 על ידי מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: מועד הביקורת) נמצא במסעדה עובד זר שביצע עבודות מטבח ושמו Eyob Abel (להלן- איוב).
בהתאם לכתב האישום העסיקו הנאשמים את העובד הזר הנזכר לעיל בתקופה שהחזיק ברישיון שהייה מזויף מסוג 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב -1952 שתוקפו פג ביום 31.5.16 ללא שניתן להם היתר כדין להעסיקו וללא שהעובד היה אזרח ישראל או תושב במועד הרלבנטי בתקופה שבין 1.6.16 ועד למועד הביקורת .
2 הנאשמים היו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום בעלי העסק ופיקחו על ניהול העסק.
לאור המתואר לעיל, יוחסו לנאשמים עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק.

המענה לכתב האישום

הנאשמים כפרו בעיקרי העובדות שיוחסו להם. הנאשמים לא כפרו בכך שהינם בעלי המסעדה; כי ביום 10.12.17 בוצעה ביקורת במסעדה על ידי נציגי רשות האוכלוסין וההגירה; כי איוב עבד במסעדה שהעסיקה אותו; הנאשמים כפרו בכך שהנתין הזר היה במועד הרלבנטי אזרח או תושב ישראל; כי הנתין הזר לא היה רשאי לעבוד בישראל; כי הנתין הזר החזיק ברישיון שהיה מזו יף ואשר תוקפו פג ביום 31.5.16; שהנתין הזר הועסק שלא עפ"י היתר כדין מיום 1.6.16 ועד יום 10.12.17; לפיכך, כפרו הנאשמים באי שומים הנוגעים להעסקת עובד זר שלא כדין על פי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק.
במסגרת פרשת התביעה נשמעה עדותם של אדם ווקנין, פקח ברשות (להלן: ווקנין); של ערן הרשקוביץ, פקח ברשות (להלן: הרשקוביץ); ושל באוקט מלקו, מפקח ופקח ברשות (להלן: מלקו). במסגרת פרשת ההגנה נשמעה עדותם של כל אחד מהנאשמים. במסגרת החקירות הוגשו המסמכים הבאים:
מ/1 - דו"ח פעולה - ביקורת מיום 10.12.17
מ/2 - פרוטוקול חקירת חשוד באזהרה מיום 10.12.17
מ/3 - אישורים על עריכת ביטוח לאיוב
מ/4 - תלושי שכר של איוב
מ/5 – רשימת עובדים מיום 10.12.17
מ/6 - פרוטוקול חקירת חשוד באזהרה מיום 10.12.17
מ/7 – צילום של נתין זר נושא תאריך 10.12.17
מ/8 - תעודת עובד ציבור

נ/1 צילום אשרת שהייה של איוב

המסגרת הנורמטיבית

הנאשמים הואשמו בביצוע עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק הקובעים:

"2. (א) מעסיק שעשה אחד מאלה –
(1) העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;
(2) העסיק עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, ובלבד שהמעשה אינו נכלל בין המעשים המפורטים בסעיף קטן (ב);"

סעיף 1יג' לחוק קובע:

"לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעסיק, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעסיק או לפי רשימה שמית".

למען תהא התמונה שלמה אציין כי מסתננים מוגדרים בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 כ"מי שאינו תושב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים לפי סעיף 7 לחוק הכניסה לישראל".

יסודות העבירות בהן מואשמים הנאשמים הן:

היות הנאשמים מעסיקים
כי המועסקים על ידי הנאשמים הינם עובדים זרים
וכי העובדים הזרים לא היו רשאים לעבוד בישראל.

בע"פ (ארצי) 32845-07-15 מדינת ישראל נ' קארין פילוסוף זרניצקי (2018) נקבעו דברים אלה היפים לעני יננו:

"בהתאם לפסיקה, "על מנת להרשיע בעבירה על פי סעיף 2(א) לחוק, על המדינה להוכיח, מבחינת היסודות העובדתיים של העבירה, כי נמצא אדם שהעסקתו טעונה היתר, כי היתר שכזה לא היה, וכי הנאשם הוא שהעסיק אותו" (ע"פ (ארצי) 4602-07-14 מדינת ישראל - א.י.ל סלע 1991 בע"מ [פורסם בנבו] (19.4.16); להלן: עניין א.י.ל סלע; ע"פ (ארצי) 18805-06-13 א. סביח למסחר כללי בע"מ - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.8.16)). עוד נדרש להוכיח, מבחינת היסוד הנפשי, קיומה של מודעות (ע"פ (ארצי) 34795-06-16 מדינת ישראל - ליאור פלטיאל גלפנד [פורסם בנבו] (7.2.17); להלן: עניין גלפנד))".

דיון והכרעה

תעודת עובד ציבור שהוגשה (מ/8) מעלה כי לאיוב היה רישיון מסוג 2 (א) 5 עד ליום 18.10.15. ומכאן שהיתר השהייה שהחזיק שפקע ביום 31.5.16 היה מזויף .

איוב הציג אשרה מזויפת שתוקפה פקע ביום 31.5.16, כלומר, מצג לפיו היתר השהייה שלו עומד בתוקף עד ליום 31.5.16. על אף שאיוב החזיק נכון למועד הביקורת היתר מזויף, כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של העסקה שלא כדין לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק רק ביחס לתקופה שמיום 1.6.16 על כן, לכאורה אין אני נדרשת להתייחס לטענת הזיוף .
עם זאת, במאמר מוסגר בהקשר זה אפנה לדבריו של בית הדין הארצי לעבודה בעפ (ארצי) 55968-03-17 מדינת ישראל נ' אדן רחמינוב (2018) :

"גם אם המערערת הוטעתה על ידי העובדת בטענתה כי יש לה אשרת עבודה, הרי שהימנעות המערערת מלערוך בדיקה מספקת של אשרת העבודה, לרבות של מועד פקיעת תוקפה, מהווה עצימת עיניים".

ביום 10.12.17 בוצעה במסעדה ביקורת שהעלתה כי הנתין הזר עבד במסעדה, מבלי שיש ברשותו אשרה תקפה לכך
מעדותם של וקנין, הרשקוביץ ומלקו עולה כי ביום 10.12.17 בוצעה ביקורת של נציגי הרשות במסעדה. בביקורת זו נכח הנתבע 2 (עמ' 12 שורות 5, 7) ואילו הנתבע 1 לא נכח במסעדה בעת ביצוע הביקורת (עדות בעמ' 13 לפרוטוקול, שורה 30).
וקנין ציין בעדותו כי תפקידו היה ראש צוות שניהל את הפעילות בשטח. תפקידו כפקח הינו אכיפה משמע לאכוף מול המעסיקים את נושא ההעסקה כדין נגד שוהים בלתי חוקיים (עמ' 5 שורו ת 1, 3). וקנין ציין כי הגיע למסעדה לצורך ביצוע ביקורת. ביום ביצוע הביקורת לאחר שהסתיימה, ערך וקנין תיאור בכתב של האירועים באותה ביקורת (להלן – דו"ח הפעולה) (מוצג: מ/1; עדות ו וקנין עמ' 4 שורה 16). בדו"ח הפעולה נרשם, בין היתר, כי ביום 10.12.17 בשעה 09:20 הגיעו ו וקנין, מלקו ואמנון לביא למסעדה לשם ביצוע ביקורת יזומה. הם זיהו במסעדה "אדם בעל חזות אפריקאית עוסק בעבודות מטבח לבוש בחולצה עם הכיתוב סביח פרישמן". הם הזדהו בפניו כפקחי הגירה וביקשו ממנו להזדהות . הנתין טען שאין לו מסמך מזהה וכי כשנתיים אין לו ויזה. התברר לאחר בדיקה שבוצעה מול גורם אחר ברשות – כי אשרתו פגה עוד בשנת 2015 . בדו"ח הפעולה נרשמו פרטיו של הנתין הזר; שמו, נתינותו, מספר הדרכון שלו. מהנתין נגבתה עדות בעת הביקורת . הפקחים יצרו קשר עם הנתבע 2 שהגיע בחלוף חצי שעה למסעדה לו הוסבר כי ב ביקורת שבוצעה בעסקו עלה כי נמצא נתין אריתריאה ללא אשרת שהייה בתוקף שעבד בעבודות מטבח. הנתבע 2 ספר כי הנתין מועסק אצלו מזה כחצי כשנה וחצי ולא ידע כי אין לו אשרת בתוקף. הנתבע 2 נחקר באזהרה וסיפר כי יש לו עוד 2 שותפים. פרטים אלו של הנתין הזר הם אותם פרטים הנקובים בכתב האישום.
אני קובעת בכל הנוגע לדו"ח הפעולה, כי יש להחיל במקרה דנן את כלל "הקפאת הזכירה בעבר". מדובר בדו"ח שנערך על ידי מי שתפקידו לבצע ביקורות מהסוג הזה כדרך שגרה. אין סיבה לצפות כי ווקנין יזכור את כל פרטי המקרה, כאשר סביר להניח כי ערך ביקורות לא מעטות מאז הביקורת ביום 10.12.17. שהרי זה תפקידו – ביקורת לעסקים בעניין שוהים בלתי חוקיים. ו וקנין הודה כי זכרונו באשר לביקור במסעדה עם צוות הפקחים אמנון לביא ומלקו מתמצה במה שרשום בדו"ח הפעולה (עמ' 4 שורות 29). אי יכולתו לזכור פרטים של הביקורת היא טבעית וסבירה, לאור חלוף פרק הזמן של כשנתיים וחצי בין מועד ביצוע הביקורת לבין מועד מתן העדות בביה"ד. דו"ח הפעולה נרשם ביום הביקורת, וזאת כחלק מפעילתו השוטפת של וקנין כפקח של הרשות. מדובר במסמך מפורט , הכולל בין היתר תיאור של הנתין הזר; סוג העבודה בה עבד; ותאריך ושעת הביקורת. על כן, זהו מסמך שאין מקום שלא לייחס לו דיוק. כמו כן, על אמינות המסמך ניתן ללמוד גם מהראיות החיצוניות התומכות בו. אין אף מחלוקת שבוצעה ביקורת במסעדה אף לדברי הנאשם 2 שנכח בעת ביצוע הביקורת.
לאור זאת, אקבע כי אין לפקפק באמינות ותוכן הדברים שנרשמו בדו"ח הפעולה של וקנין, ויש לקבל את האמור במסמך זה מוצג (מ/1) כראיה לאמיתות תוכנו (בג"צ 3209/06 שורפי נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב פסקה 3 לפסק הדין (17.4.2006) יעקב קדמי על הראיות חלק שני, 786-789 (2009)).
אני קובעת איפוא, על סמך דו"ח הפעולה של וקנין, כי ביום 10.12.17 בוצעה במסעדה ביקורת, החל מהשעה 09:20 על ידי פקחי הרשות, הם זיהו את הנתין הזר – אותו נתין שפרטיו נקובים בכתב האישום – מכאן שמדובר בעובד זר. האשרה של העובד הזר פגה.
עדותו של הנאשם 2 מעלימה את הספק הסביר והיא מביאה למסקנה כזו שיש בה להעביר את נטל ההוכחה להגנה – כי הנאשמים העסיקו ביום הביקורת את העובד הזר במסעדה. (עמ' 12 שורה 8). המאשימה עמדה בנטל ההוכחה לעניין העסקת העובד הזר על ידי הנאשמים. משכך, עובר הנטל אל ההגנה לסתור זאת ולהקים ספק סביר. ההגנה לא עמדה בנטל זה.
לטענת הנאשמים מי שקלט את העובד הזר לעבודה היה מנהל בשם קובי מורן שקבל מהתובע את נ/1 והעבירו לרו"ח. הנאשמים לטענתם לא קיבלו את הנתין הזר לעבודה אלא מר מורן קובי שהעביר את המסמך שהציג הנתין הזר לרו"ח. כמו כן, העיד הנאשם 2 שנכח בביקורת כי התקשר לרו"ח ובקש מסמך שמאשר שהנתין הזר יכול לעבוד שאותו המציא הנתין הזר בעת קבלתו לעבודה. כמו כן, אומת הנאשם 2 עם העובדה כי על גבי נ/1 צוין מפורשות כי המסמך אינו מהווה אישור העסקה כאשר בכל מקרה מדובר באישור שתוקפו עד ליום 31.5.16 . אלא שהנאשמים לא הביאו למתן עדות את מר מורן ואף לא את רו"ח שאליו הועברו המסמכים. לא נטען על ידם כי קיימים מסמכים נוספים פרט למסמך נ/1 שהמציא הנתין הזר שמועד תוקפו פג ביום 31.5.16 כאשר כזכור הביקורת נערכה ביום 10.12.17.

לא עלה בידי הנאשמים להפריך ולסתור את תוכנה של תעודת עובד הציבור (מ/8) . לא הוצגה על ידם כל אסמכתא ו/או צילום של תעודת הפליט של איוב פרט ל-נ/1 ו/או אישורי שהייה ברי תוקף לאחר תוקפו של האישור נ/1 שתוקפו פקע ביום 31.5.16. להגנתם טענו כי לא היו מודעים לכך שתוקף ר ישיון העבודה ושהייה פג. כך בחקירתו הראשונה של הנאשם 2, אשר נערכה במסגרת הביקורת במסעדה, ביום 10.12.17, מסר הנאשם 2 לחוקר המאשימה את הגרסה הבאה : (ר' מ/6):
"ש. האם אתה מזהה את העובד Eyob abei ?
ת. כן
ש. כמה זמן הוא עובד אצלך ?
ת. שנה וחצי.
ש. מה העובד הציג כשהתחיל לעבוד ?
ת. הציג מסמך 9 2 (א) 5.
ש. למי הוא הציג ?
ת. הציג לקובי מורן.
ש. מי בדק שיש לו מסמך בתוקף ?
ת. לא יודע. יש לציין בנוסף אליי שיש שני אנשים שיכלו לבדוק (קובי או איציק).
ש. מתי בדקו לו לאחרונה את המסמכים ?
ת. לא יודע אפשר לציין שבנוסף אליי יש עוד 2 אנשים שיכלו לבדוק....

ר' מ/6 שורות 1-13.

ביום 12.3.18 נחקר הנאשם 1 באזהרה במשרד י רשות האוכלוסין וההגירה (ר' מ/2). בחקירתו אישר הנאשם 1, כי הוא בעלי המסעדה (ר' שם בשורות 1-3) זהה את תמונות הנתין שנצפה בעסק בעת הביקורת (שורות 4-9). כאשר נשאל ביחס להעסקתו של איוב ענה :
:"ש. כמה זמן עבד אצלכם EYOB ABEI ?
ת. בערך שנתיים.
ש. מי קבל אותו (את Eyob) ?
ת. אני לא קיבלתי אותו. היה לנו מנהל מסעדה או צורן ששמו היה קובי מורן או מורן חוטובלי כך היה שמו בתעודת זהות והוא קיבל את העובד מורן לא עובד אצלנו מזה שנה בערך.
...
ש. מי דאג לבדוק חידושי אשרה של העובד הזה ?
ת. העובד היה מידי פעם אומר שהוא צריך גם חופש כדי להאריך את האשרה אבל לא הייתי בודק זאת פיזית סמכתי עליו.
ש. לעובד Eyob אין אשרה ... מיום 18.10.15 זאת אומרת שכבר שהגיע לעבוד אצלך לא הייתה לו אשרה תגובתך ?
ת. לא ידעתי מזה.
ש. ראית שמדובר בעובד זר מאריתריאה למה לא מצאת לנכון לבדוק מה מעמדו, האם יש לו אשרה, האם מותר להעסיק אותו וכו ?
ת. אני יותר מנהל את הסביח בפרישמן והשותף שלי דני מפעיל יותר את הסניף בברזל. אני לא בדקתי מסמכים או אשרות של העובד.
ש. מה אתה כמנהל ושותף בעסק עשית כדי למנוע העסקה לא חוקית של עובדים ?
ת. לא עשיתי. "

ר' מ/2 עמ' שורות 10-42
לטענת הנאשמים בהתאם לנוהג הקיים בעסק מסמכים המתקבלים מאת העובד מועברים לרו"ח. כך או כך, לא עלה בידי הנאשמים להוכיח, כי העובד הזר נשוא כתב האישום הציג במהלך תקופת העסקתו אשרות שנחזו כתקפות.
הנאשמים כאמור, נמנעו מזימונו של רו"ח למתן עדות מקום בו יכול היה לשפוך אור על אותו נוהג של בדיקת מסמכים שהציג העובד הזר. והבהרה ביחס למועד פקיעת תוקף האישור והמשך העסקת העובד והצאת תלושי שכר לאחר המועד בו פקע תוקפו של האישור. הימנעות הנאשמים מזימון רו"ח לעדות עומדת להם לרועץ.
לטענת הנאשמים אין מקום להעמידם לדין לאור שינוי מדיניות ממשלת ישראל ושינוי המדיניות החוקית שהוחלה עוד בטרם הוגש כתב האישום לפיו המאשימה מקיימת מדיניות של אי אכיפה כנגד מעסיקיהם של עובדים זרים המחזיקים ברישיון שהייה בישראל מכוח סעיף 2 (א) 5 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952.
אציין ראשית, כי לא הוכח שהעובד הזר שוהה מכוח אשרה לפי סעיף 2(א) 5 ועליה הגבלות ומועסק בניגוד להגבלות. ואף אם נאמר, כי נכונה טענת הנאשמים לפיה קיימת מדיניות של אי אכיפה הרי שמעבר לעובדה כי טענה זו לא הוכחה, הרי שאין בכך לגרום לביטול כתב האישום שכן, נותרה בעינה קביעת המחוקק, לפיה העסקת עובד זר ללא היתר מהווה עבירה. וכפי שציינה ב"כ המאשימה בסיכומיה העסקת עובד זר כדין בישראל תיתכן בהתקיים שני תנאים מצטברים. האחד העובד מחזיק בר ישיון עבודה בישראל (לפי סעיף 2(א) (1) לחוק) והשני, המעסיק קבל היתר בכתב מאת משרד הפנים להעסקת העובד ובהתאם לתנאי ההיתר (סעיף 2 (א)(2) לחוק). כלומר, העסקת עובד זר שלא חידש את האשרה שלו במועד, ושוהה ללא אשרה תקפה, היא עבירה.
אין חולק, אם כן, כי המאשימה הוכיחה את קיומם של יסודות העבירה שפורטו לעיל, דהיינו: כי הנאשמים שימשו כמעסיקיהם של איוב וכי נכון למועד הביקורת לא היה לאיוב היתר שהייה ו/או העסקה בתוקף. כעת, אדרש לשאלת קיומו של היסוד הנפשי הנדרש ליסודות העבירה.
בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין עפ (ארצי) 14758-12-14 מדינת ישראל -סיון ברקוביץ (2017) נקבע:

"על מנת להרשיע בעבירה על פי סעיף 2(א) לחוק, על המדינה להוכיח, מבחינת היסודות העובדתיים של העבירה, כי נמצא אדם שהעסקתו טעונה היתר – קרי, אדם שהוא בבחינת "עובד זר" - מי שאינו אזרח או תושב ישראל; כי היתר לעובד הזר לעבוד אצל המעסיק לא היה, וכי הנאשם הוא שהעסיק אותו. יודגש כי ההיתר הוא היתר הניתן לעובד ולמעסיק כאחד, דהיינו, היתר לעובד לעבוד אצל המעסיק בעל ההיתר. על רקע זה, אין לקבל טענה של מעסיק כי לעובד הזר היה היתר עבודה מבלי שהמעסיק יראה כי ההיתר שניתן לאותו עובד זר התייחס לעבודה אצל המעסיק המדובר ובסוג העבודה המדוברת.אשר ליסוד הנפשי בעבירה לפי סעיף 2(א) לחוק – שלא כפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי - עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק אינה עבירה של "אחריות קפידה", אלא עבירה הדורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית כאמור בסעיף 19 ל חוק העונשין. היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 2 (א) לחוק הוא מודעות. ויודגש כי המודעות הנדרשת היא מודעות לרכיבים העובדתיים של העבירה, ובכללם מודעות ליסוד של העסקת העובד הזר מבלי שהמעסיק קיבל היתר להעסיק אצלו את אותו עובד זר. מודעות מתקיימת גם במקרה של "עצימת עיניים".

מן הדברים שהובאו לעיל עולה, איפוא, שהיסוד הנפשי בעבירות נשוא כתב האישום הוא מסוג "מודעות" המתקיימת גם במקרה של "עצימת עיניים". וכפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה:
"היסוד הנפשי בעבירות אלה דורש רמת כוונה פלילית של "מודעות" כפי שהוגדרה בהוראת סעיף 20 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 לפיה "רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם"
(ר' ע"פ (ארצי) 22/06 מדינת ישראל – רוזן (2014))
הנאשמים לא הוכיחו כי איוב הציג בפניהם אשרות נוספות ומעודכנות יותר. מעדותו של הנאשם 2 עלה, כי היה מודע לחובתם לבדוק את היתרי השהייה/תוקף האשרות של העובד הזר ולוודא כי יציג את הה יתר המקורי (ר' עמ' 12 לפרוטוקול שורות 22-23) ואף ידע, כי עליהם לעקוב אחר חידוש תוקף האשרות (ר' שם בעמי 12 שורות 23-24 ובעמ' 13 שורות 5-16 ). ומעדות הנאשם 1 עלה כי הוא הלך לבקש את כל הניירת מרו"ח לרבות אשרת שהייה על מנת להציג אלה לחוקרים. שוכנעתי כי הנאשמים היו מודעים לחובתם לצלם את אשרתו של איוב כפי שעשו במועד תחילת עבודתו, ולא עשו כן במועדים מאוחרים יותר אף שידעו, כי אשרתו הראשונית (שהינה כשלעצמה מזויפת אף כי לא ידעו זאת ) פוקעת ביום 31.5.16. אין זאת אלא, שהנאשמים עצמו עיניהם אל מול ביצועה של העבירה, בכך שלא טרחו ולא בדקו כי לאיוב רשיון שהייה בתוקף לאחר שרשיון השהייה הראשון שהוצג להם, פקע ביום 31.5.16 .
אין בכך שהנאשמים סמכו, כביכול, על רואה החשבון אליו הועברו המסמכים ו/או מנהל העבודה שנכח במקום וקבל את איוב לעבודה ואשר העביר את הרישיון שהציג איוב בעת קבלתו לעבודה לרו"ח - שיתריעו בפניהם כי הרישיון פג, כדי לסייע בידם. שכן אף לטענת הנאשמים מוטלת עליהם חובה לוודא, כי העובד הזר המועסק על ידם מחזיק, בכל רגע נתון, באשרה בתוקף אשר איננה אוסרת עליו לעבוד בישראל או בשטח גיאוגרפי בו ממוקמת המסעדה. ברור כי העובד הזר צריך להציג בפני הנאשמים מעסיקיו את האישורים המ קוריים הניתנים לו בכל עת בה הוא מחדש את היתר השהייה אחת לחודש או חודשיים כפי שטענו הנאשמים. בעוד שעל המעסיק מוטלת החובה לצלם את המסמך ולעקוב אחר כל תעודה בכל פעם מחדש.
מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי הנאשמים היו מודע ים לחובת ם לוודא כי לעובד הזר היתר שהייה ועבודה בתוקף, בכל עת, והתקיים בהם היסוד הנפשי הדרוש להוכחתן של העבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק.
לציין, כי הנאשמים ניסו אומנם לטעון בחקירתם, כי מי שקבל את התובע לעבודה היה מנהל המסעדה מר קובי מורן שקבל את היתר העבודה מידי איוב והעבירו לידי רו"ח, אולם שוכנעתי, מעדויות הנאשמים בפניי כי הם לקחו אחריות על ביצוע העבירות שכן היו מודעים לצורך בהצגת היתר ורישיון העסקה תקפים וידעו אודות צורך זה נשוא העסקת עובדים באותה תקופה עם הקמת העסק.
לא אחתום האמור מבלי להתייחס לפסיקה שצוטטה על ידי הנאשמים במסגרת הסיכומים מטעמם במסגרתם התייחסו להכרעת דין שניתנה בתיק הע"ז 44557-04-17 על ידי חברתי כב' השופטת דרורי. יצוין, כי בניגוד לנטען בסיכומי הנאשמים נסיבות אותו מקרה שונות מהמקרה דנא, שכן ההכרעה נסמכה בין היתר על אשרה מאוחרת שהוצגה על ידי הנאשמים שמועד תוקפה היה מאוחר למועד הביקורת שנערכה בעסק. מבלי לגרוע מהאמור הרי שבמסגרת ערעור שהוגש בוטלה הכרעת הדין שניתנה במסגרת אותו הליך. משבוטלה הכרעת הדין הרי שאין מקום להידרש לקביעות העולות ממנה.
מהאמור לעיל, אני קובעת כי ביום 10.12.17, בעת שביקרו פקחי הרשות במסעדה, מצאו שם את העובד הזר. הנאשמים הם אלה שהעסיקו את העובד באותו היום. והם עשו כן ללא היתר על פי החוק. משהנאשמים העסיקו את העובד הזר, חזקה שהיו מודעים לכך ומתקיים ב אלה היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו (ע"פ 6294/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 125 לפסק הדין (20.2.2014); ע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 15 לפסק הדין (11.8.14) להלן – עניין א.פ.י). אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה של העסקה של עובד זר ללא היתר, עבירה כאמור בסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק.
סוף דבר
מצאתי להרשיע את הנאשמים בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום כפי שפורט לעיל בהרחבה.
בהסכמת הצדדים ובהעדר הודעה אחרת עד ליום 1.11.20 בהתאם להחלטה מיום 13.10.20 , תומצא להם הכרעת הדין על ידי מזכירות ביה"ד.
טיעונים לעונש יישמעו בדיון בפניי ביום 19.1.21 בשעה 13:00. לדיון זה נדרשים הנאשמים להתייצב באופן אישי. ככל שלא יצייצבו הנאשמים לדיון, ניתן יהיה לדון בהעדרם. הצדדים יסכמו את טיעוניהם בעל פה בדיון.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, במעמד הצדדים