הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ד"מ 59140-09-19

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

התובע:
ישראל מאיר וייזר
ע"י ב"כ: עו"ד משה איטח

-
הנתבע:
ויקטור איתי גאלי
ע"י ב"כ: עו"ד אבי רביאב ועו"ד אליס זהבי

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק דין, בתגובה ובתשובה לתגובה להלן החלטתי:

רקע כללי
ביום 9.2.2020 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבע על יסוד כתב התביעה שהוגש ביום 24.9.2019. בהתאם לפסק הדין חויב הנתבע לשלם לתובע הפרשי שכר (בסך של 6,382 ₪) בצירוף הלנת שכר, החזר הוצאות (בסך 620 ₪), פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד (בסך של 5,00 0 ₪) וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד (בסך של 3,000 ₪), סה"כ – 15, 002 ₪ (לא כולל פיצויי הלנת שכר) (להלן: " פסק הדין").

ביום 25.11.2020, הוגשה בקשה לביטול פסק הדין ולהארכת המועד להגשת הבקשה.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה מושא ההחלטה דנן
לטענת הנתבע, יש לקבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמים מיוחדים ונסיבות חריגות עקב מצוקה כלכלית קשה אליה נקלע מחודש 10/2018, כאשר העסק אותו הוא מנהל – עסק לעבודות עפר, נקלע לקשיים כלכליים עקב תפיסת משאיות העסק על ידי משטרת ישראל ושחרורן רק בחודש 8/20 (במהלך מגיפת הקורונה) ונוכח הגבלת חשבון הבנק שלו על ידי בנק ישראל, דבר אשר מנע ממנו לנהל את העסק באופן תקין (כמפורט בסעיפים 3 – 6 לבקשה). המשבר הכלכלי הוביל גם למשבר אישי בזו גיות של הנתבע עם אשתו ואלו נפרדו. לטענתו, המצב הכלכלי והאישי מנעו ממנו להגיש כתב הגנה בתיק דנן אולם הוא מבקש שיינתן לו יומו. הנתבע טוען גם כי ניסה לקדם את התיק באופן ענייני ולהגיע עם התובע לפשרה אך האמור לא צלח.
מעבר לכך, לטענת הנתבע, עומדות לו טענות הגנה טובות מפני תביעת המבקש, ביניהן, טענת קיזוז עקב נזקים שהתובע גרם במהלך עבודתו למשאית עליה נהג (כמפורט בסעיפים 9 – 12 לבקשה). זאת ועוד, התובע סירב להגיע למשרדי המבקש ולקבל את שכרו בעד עשרת הימים בהם עבד (בסך 5,537 ד"ח ברוטו) וכן סירב להגיע ולקבל את תלוש השכר לחודש 6/19.

מנגד, לטענת התובע, יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ולהארכת המועד מהטעמים הבאים:
הנתבע התנהל בחוסר תום לב וכמי שההליכים המשפטיים וההחלטות המשפטיות אינן חלות עליו (כפי העולה מהראיות שצורפו לבקשה עצמה התובע אינו היחיד שהנתבע חב לו כספים ).
אין חולק כי לא נפל כל פגם פרוצדוראלי בהליך ההמצאה והמבקש אף לא טוען לכך.
לטענת התובע, ממועד המצאת כתב התביעה לנתבע, בין הצדדים התנהלו שיחות טלפון והתכתבויות רבות במסגרתן אף ערך הנתבע שני הסכמי פשרה וזאת תוך הבטחות חוזרות ונשנות של הנתבע ואשתו כי הם עומדים להיחתם, אולם ה לכה למעשה הנתבע ואשתו משכו זמן משך למעלה מ-3 חודשים עד שניתן ביום 9.2.2020 פסק הדין בהיעדר הגנה.
פסק הדין הומצא לנתבע ביום 17.3.2020 (הודעות בעניין נשלחו גם בחודש 7/2020), אולם הוא לא קוים. משכך, התובע נקט נגד הנתבע בהליכי הוצל"פ במסגרתם שילם סכום נוסף בסך של 2,340 ₪ עבור פתיחת התיק והתחייב גם לתשלומים נוספים (באחוזים) בגין גבייה עתידית. זאת בנוסף לשכר הטרחה ששולם לבא כוחו בתיק זה . בהמשך, ביום 8.11.2020, הומצאה לנתבע אזהרה בהליך ההוצאה לפועל.
סיכויי ההגנה של הנתבע – נמוכים. זאת משום שעיקר טענות ההגנה של הנתבע הן טענות "קיזוז" ואין באמור להצדיק ביטול פסק הדין אלא הגשת תביעה שכנגד. מעבר לכך שגם לגו פו של עניין הטענות לעניין חבות התובע בנזקים, דינן להידחות (כמפורט בהרחבה בסעיפים 10 – 14 לתגובה).
אשר לתביעת השכר – מהבקשה דנן עולה כי הנתבע מודה בזכות התובע לשכר (כאמור בסעיף 16 לבקשה). הטענה כי התובע סירב להתייצב במשרדי המבקש על מנת לקחת את שכרו אינה אמת שכן הובהר לו כי שכרו ישולם בהעברה בנקאית (כאמור בתכתובת מחודשים 7/19 ו-8/19) .
אשר לתביעה בגין אי מסירת תלוש שכר – הטענה כי סירב להגיע ולקבל את תלוש השכר לחודש 6/19 אינה אמת ולא התקיים בעניין כל שיח. כמו"כ, תלוש השכר שצורף לבקשה הונפק בתאריך 19.11.20 ומשכך בוודאי שלא יכול היה להימסר לתובע במועד החודשי (במהלך 7/19). בנוסף, התלוש אינו תואם את תנאי ההעסקה שלו.
אשר להחזר ההוצאות (בגין קנס ומונית שהתובע שילם בסך של 620 ₪) – הנתבע לא טען כל טענת הגנה ביחס לרכיב זה וממילא קיימות ראיות לכך שהנתבע מס כים כי יעביר לו תשלום עבור ההוצאות הללו (כאמור בסעיף 9 לתגובה).
טענות הנתבע לשיתוק עסקי לא נתמכו ולו בראייה אחת ואינן מתיישבות עם הראיות שצורפו לתיק. בין השאר, משום שבזמן שהתובע עבד אצל הנתבע היו ברשות הנתבע מספר משאיות ומחפרונים, ואף הנתבע טען בעצמו כי רכש משאית חדשה. כמו כן, אין כל קשר בין מגפת הקורונה להתנהלות הנתבע שכן התביעה הוגשה בחודש 9/19 ופסק הדין ניתן ב-2/20, בטרם פרצה המגפה. בזמן ההליך שהתקיים בבית הדין הנתבע שהה בנופש בחו"ל. אין זאת כי מדובר בעניין של סדרי עדיפויות ולא בהיעדר יכולת לשלם את שכרו של התובע או עבור ייצוג משפטי. אין גם כל קשר בין מצבו המשפחתי של הנתבע ואשתו (שהציגה עצמה במסגרת הליכי ההוצל"פ כאשתו ולא כפרודתו) לבין העובדה שלא התגונן או לא שילם את השכר.
בנסיבות המיוחדות של ההליך בו לנתבע אין הגנה טובה והוא התנהל בחוסר תום לב, יש כדי להטות את הכף לחובת התובע ולדחות את הבקשה. הנתבע שהתעלם מהחלטות שיפוטיות במפגיע אינו זכאי ליהנות ממדיניות מקלה. ביטול פסק הדין, אף אם יותנה בתשלום הוצאות ובהפקדתן לקופת בית הדין, יהווה פרס לנתבע שהפר באופן סדרתי החלטות שיפוטיות, הוכיח כי אינו מכבד הכרעות שיפוטיות ופעל רק לאחר שהומצאה לו אזהרה בהליך הוצל"פ.
לחלופין, ככל שיוחלט לבטל את פסק הדין בניגוד לדעתו של התובע, מבוקש כי ביטול פסק הדין יעשה בכפוף לחיוב הנתבע בשכ"ט עו"ד והוצאות שיבטאו את מחדליו הרבים בניהול ההליך ובכפוף לתשלום בפועל של סכום ההוצאות ש יפסק.

בתשובה לתגובת התובע השיב הנתבע כי אי בטול פסק הדין יגרום לו עיוות דין משווע ונזק בלתי הפיך. טרם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין נעשה ניסיון לפנות לתובע על מנת להגיע להסכם לתשלום החוב, אולם התובע סירב להצעות המבקש ודרש סכום עתק בסך של 50,000 ₪ לשם סגירת תיק ההוצל"פ כאשר מדובר בעובד שעבד אצל הנתבע במשך תקופה קצרה. חרף מחדלי הנתבע באי הגשת כתב הגנה יש ליתן לו את יומו. התובע מנסה להשחיר את פני הנתבע בהצגת נתונים שקריים וברובם לא רלבנטיים. ככל שהתובע נגרר להוצאות כאלה ואחרות אין האמור מהווה טעם לאי ביטול פסק הדין.

ביום 4.5.21 התקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים במהלכו חזרו על טענותיהם .

דיון והכרעה
סמכות בית הדין לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד קבועה בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. לפיה יש להגיש בקשה לביטול בתוך 30 ימים לאחר שהומצא לידיו פסק הדין (ראו גם בר"ע 22630-03-18 גילה פרץ - י.ב.שיא משאבים בע"מ (13.3.2018)) .

פסק הדין בהיעדר הגנה הומצא לנתבע ביום 17.3.2020 (כאמור בנספח 8 לתגובת המשיב). משכך, היה עליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין עד ליום 23.4.2020. תחת האמור, הבקשה דנן הוגשה ביום 25.11.2020, בחלוף למעלה משמונה חודשים (לאחר שננקטו הליכי הוצל"פ) . לכאורה די באמור על מנת לדחות את הבקשה.

אולם בית הדין רשאי להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו , כאמור בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. בהתאם לפסיקה, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו "טעם מיוחד" (כאמור ברע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ – סטראפלסט תעשיות 1967 בע"מ (21.4.15), פסקה 17 לפסק הדין). בהקשר זה יצוין גם כי מדיניות בתי הדין לעבודה בנוגע לביטול פסק דין היא לרוב סלחנית ומקלה עם הלוקים במחדל, בכפוף לחיובם בהוצאות הצד שכנגד (ראו: ד"ר לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, פרק 14, עמ' 24).

סבורני כי במקרה דנן מתקיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. כמתואר בתצהיר הנתבע (עליו הוא לא נחקר), הנתבע נקלע למצוקה כלכלית עקב תפיסת משאיות של העסק על ידי משטרת ישראל ושחרורן רק בחודש 8/20, הגבלה של בנק ישראל על חשבון הבנק שלו, וכן משבר הקורונה שהחריף את הקשיים הכלכליים - כאשר כל אלו (לצד משבר אישי זוגי) השליכו לטענתו על יכול תו להתמודד עם התביעה. מעבר לכך, בין הצדדים היו ניסיונות להגיע לפשרה שלא צלחו. משכך, בנסיבות כאמור מצאתי להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה.

בבוחנו בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יבחן בית הדין ראשית האם יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בשל פגם בהליך ההמצאה למבקש. לאחר שנקבע כי פסק הדין לא יבוטל מחובת הצדק, עדיין מסורה סמכות לבית הדין לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו. במסגרת זו ייבחנו שני עניינים: הראשון הוא סיבת מחדלו של הצד כנגדו ניתן פסק הדין, והשני הוא סיכויי הצלחתו בתביעה העיקרית (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013), ע' 678-676) . בקשר לכך נפסק כי הנתבע אינו חייב להראות כי הגנתו היא בטוחה, אלא די שיראה כי קיימת לו הגנה אפשרית .

במקרה דנן הנתבע אינו מכחיש כי קיבל לידיו את כתב התביעה במועד ומשכך לא קמה לו הגנה מחובת הצדק.

עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת המסור לבית הדין. אמנם מטענות הצדדים עולה כי לעניין השכר בגין ימי העבודה בחודש 6/19 הנתבע מודה במרבית הסכום (התובע תבע סך של 6,382 ₪ (ברוטו) ומנגד הנתבע מודה כי הוא חב לתובע שכר בסך של 5,537 ₪ (ברוטו) (כאמור בתלוש השכר בגין חודש 6/19 שצורף על ידי הנתבע כנספח ד' לבקשה דנן)). אולם , לנתבע טענות קיזוז בגין נזקים שלטענתו נגרמו על ידי התובע למשאית של הנתבע (כמפורט בסעיפים 9 -12 לבקשה) . כמו"כ, לנתבע טענות הגנה לעניין רכיב ההלנה ואי מסירת תלוש שכר – טענות שמן הראוי שיתבררו לגופן, וכן טענות לעניין גובה הפיצוי בגין אי מסירת תלוש השכר.

יובהר כי לא נעלמו מעיני בית הדין טענות התובע כנגד סיכויי טענות ההגנה של הנתבע, אך בשלב זה הנתבע אינו חייב להראות כי הגנתו היא בטוחה, אלא די שיראה כי קיימת לו הגנה אפשרית.

זאת ועוד, לא נעלם מעיני בית הדין כי התובע פנה פעמים רבות לנתבע להסדרת החוב וכי בין השאר נאלץ לנקוט בהליכי הוצאה לפועל אשר רק בעקבותיהם ביקש הנתבע לבטל את פסק הדין. עם זאת, מחדלים אלו ישמשו נימוק לחיוב בהוצאות שעה ש אין זה ראוי לשלול מהנתבע את יומו ולחייבו במלוא סכום התביעה מבלי שתישמענה טענותיו.

משכך פסק הדין מיום 9.2.2020, מבוטל בכפוף לתשלום בפועל של הוצאות בסך של 5,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים מהיום, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק . סכום זה נקבע בשים לב לחלוף הזמן; למחדלי הנתבע; לעובדה שאין חולק כי כתב התביעה נמסר לו כדין; ולכך שה תובע כבר נקט בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש פסק הדי ן.

ככל שהנתבע לא יישא בתשלום ההוצאות עד למועד האמור, יוותר פסק הדין על כנו, ויבוטל עיכוב הליכי הוצל"פ.

נוסף על האמור, הנתבע יפקיד בקופת בית הדין סך של 7,000 ₪.

כתב הגנה יוגש עד ליום 2.6.21.

התיק יעלה לעיוני ביום 3.6.21.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשפ"א, (07 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.