הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ד"מ 23480-02-20

01 מרץ 2021

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג ציבור (עובדים) מר איתן קשמון
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב אורנשטיין

התובעת
רוית בן מרגי ת.ז. XXXXXX206
-
הנתבעים
1. ביכורים נוריאלי בע"מ ח.פ. 515929313
(להלן: הנתבעת)

2. נוריאלי דוד (להלן: הנתבע)

פסק דין

קופאית בסופר פוטרה לאחר כ- 11 חודשי עבודה ולא קיבלה את זכויותיה בגין פיטוריה. האם זכאית התובעת לקבל זכויותיה בגין פיטוריה גם מהבעלים של מעסיקתה – זוהי אחת השאלות העומדות להכרעתנו.

העובדות:

התובעת הועסקה כקופאית בסופר (היא הנתבעת 1), השייך לנתבע מיום 1.1.19 ועד ליום 3.12.19 ולטענת הנתבע, עד 30.11.19.

התובעת פוטרה מעבודתה.

טענות התובעת:

משכורתה של התובעת טרם פיטוריה עמדה על 2,500 ₪.

התובעת לא קיבלה את כל תלושי השכר.

התובעת עבדה בימים א', ג', ד', ה' משעה 08:30 ועד 12:30 וביום ב' משעה 15:30 ועד 21:00.

הנתבעים לא ביצעו הפרשות לקרן פנסיה (1,800 ₪).

הנתבע לא נתן בידי התובעת מכתב פיטורים ובהמשך נתן בידה מכתב פיטורים שבו לכאורה סיימה עבודתה ביום 30.11.19.

ביום 3.12.19 נכנס הנתבע, נוריאלי דוד, לחנות והתווכח עם מנהל החנות ולאחר זמן מה פנה אל התובעת ואמר שלא להגיע לעבודה מחר כי המקום נסגר.

הנתבע הבטיח לתובעת שייתן לה כל מה שמגיע לה. לתובעת לא נערך שימוע.

התובעת עותרת לקבל את תלושי השכר ומכתב פיטורים מתוקן.

התובעת זכאית לפיצויי פיטורים (2,500 ₪), חלף הודעה מוקדמת (2,160) ₪),
פדיון ימי חופשה (1,620 ₪) ודמי הבראה (945 ₪).

התובעת לא קיבלה את שכרה לחודש 12/19 (420 ₪).

טענות הנתבעת:

הנתבעת נתנה לתובעת הודעת פיטורים. התובעת הייתה זכאית לחלף הודעה מוקדמת בת 11 ימים בלבד כי עבדה אצל הנתבעת 11 חודשים.

משכורתה הממוצעת של התובעת עמדה על 2,537 ₪.

היקף השעות מופיע בתלוש השכר.

על מנת להעביר את הכסף לקרן פנסיה, על התובעת ליתן את חלקה לקרן הפנסיה .

לתובעת לא מגיעים פיצויים והבראה כיוון שלא עבדה 12 חודשים.

הכרעה:

לאחר ששמענו את עדות התובעת ואת עדותו של הנתבע, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

תקופת העבודה:

מהראיות עלה שהתובעת אף לשיטתה, לא עבדה שנה מלאה, אלא 11 חודשים ו- 3 ימים. התובעת הראתה באמצעות הודעת וואצאפ (שהוצגה בדיון) שנכחה במקום העבודה גם ב- 3 לדצמבר, עובדה שתמכה בטענתה כי עבדה בימים 1 בדצמבר עד ל- 3 לדצמבר.

פיצויי פיטורים ודמי הבראה:

משאין מחלוקת כי העסק נסגר, ובשל כך הסתיימה עבודתה של התובעת ושל שאר העובדים, אין מקום לחייב את הנתבעת ב תשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה, שכן התובעת לא פוטרה על מנת להתחמק מתשלום הזכויות המגיעות לה לאחר שנת עבודה אלא בשל נסיבות סגירת העסק.

שכרה של התובעת:

שכרה הממוצע של התובעת, אף לשיטתה של הנתבע ת (בכתב ההגנה), עמד על 2,537 ₪. משכך, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי השכר הממוצע של התובעת (התובעת אף טענה לשכר נמוך יותר בכתב התביעה שהגישה).

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה:

אין מחלוקת כי לא הופרשו הפרשות פנסיוניות בעבור התובעת על ידי הנתבעת במהלך תקופת עבודתה . משכך, ומשלא הוצגה קרן פנסיה שהי יתה בבעלותה של התובעת טרם כניסתה לעבודה אצל הנתבעת, הרי שהתובעת זכאית להפרשות פנסיוניות לאחר 6 חודשי עבודה.

אי לכך, התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות מהחודש השביעי ובמשך 5 חודשים בלבד . התובעת זכאית אם כך, לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 1,500 ₪.

לא נעלם מעינינו כי בכתב התביעה נתבע פיצוי בגין אי הפרשה בגובה של 6% בלבד. אולם, זכותה של התובעת גם לפיצוי בגין אי הפרשה לפיצויי פיטורים כנקבע בצו ההרחבה. מה גם, שהסכום שפסקנו אינו עולה על הסכום הנתבע (1,800 ₪).

חופשה שנתית:

על פי תלושי השכר, ומשלא הוצג דוח נוכחות ופנקס חופשות , הננו קובעים כי התובעת לא ניצלה את ימי חופשתה. זאת ועוד, משדוחות הנוכחות לא הוצגו, לא ניתן לקבוע את מספר ימי העבודה הממוצע שעבדה התובעת בחודש ממוצע על מנת לקבוע את מספר ימי החופשה שלהם הייתה זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה .

מתלושי השכר עולה כי יתרת ימי החופשה לסוף חודש נובמבר הייתה 11 ימים.

זאת ועד, לא הוצג תחשיב נגדי ואנו מקבלים את תחשיב התובעת כי שכרה היומי עמד על 135 ₪. כפי שקבענו לעיל, התובעת עבדה 11 חודשים ולפיכך היא זכאית ל – 1,485 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית .

הודעה מוקדמת:

כעולה ממסמך סיום העסקה (נת/1), לתובעת ניתנה הודעה על סיום העסקה ביום 31/10/19.

תחילה טענה התובעת כי החתימה על גבי המסמך מזויפת (ראו פרוטוקול הדיון מיום 19/5/20 ). בדיון ההוכחות טענה התובעת כי התאריך הוא שזויף ולא חתימתה (נת/1) (עמ' 4 לפ' שורות 15 – 16 לעדות התובעת) . בנסיבות העניין מסמך זה לא נסתר.

לכן מסקנתנו היא שהתובעת קיבלה הודעה מוקדמת והיא איננה זכאית ליתרת הודעה מוקדמת כנתבע על ידה.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע:

הנתבעת לא הציגה עדות לעריכת שימוע בטרם סיימה את עבודתה של התובעת אצלה . הנתבע טען תחילה כי ביום מתן המסמך (נת/1), ערך שימוע לעובדים והודיע להם על סיום העבודה, אולם בהמשך טען כי יתכן שלא היה באותו יום בנתבעת (עמ' 7 שורה 12 לעדות הנתבע) .

לפיכך אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך כולל של 2,000 ₪.

משכורת חודש דצמבר:

משהתובעת הרימה את הנטל כי עבדה בחודש דצמבר, אנו מקבלים את תביעתה לעניין זה וקובעים כי התובעת זכאית לשכר עבודה בגין חודש דצמבר 2019, לסך של 405 ₪ (135 ₪ ליום * 3).

התביעה כנגד הנתבע:

סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 שכותרתו "הרמת המסך", קובע:
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה...".

על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה גם כאשר מעסיק אינו מקיים את חובותיו על פי דין בכל הנוגע לתשלום שכרו של עובד והנפקת תלושי שכר, לא ככלל יורם מסך ההתאגדות בין בעל המניות לחברה:

"לא הוכחה עילה להרמת מסך: מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דווקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה."
(ברע (ארצי) 52353-08-16‏ ‏ א.ב. טוקו שף בע"מ - ‏ADMARIAM GAVR NEGOUSE ניתן ביום 13.11.2016 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם סעיף 18 לפסק הדין).

לאחרונה סיכם בית הדין הארצי את ההלכות בכל הנוגע להרמת מסך ההתאגדות בע"ע (ארצי) 21196-05-18 מיכאל שון - נעמי קאהן-לינדר (ניתן ביום 7.8.20 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיפים 57 – 50):

"מלשון הסעיף, כמו גם מהספרות וההלכה הפסוקה, עולה שהרמת מסך תבוצע במקרים שבהם מצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, ובכפוף לקיומם של שני תנאים: האחד, עשיית שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה (ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי ליווי וייעוץ חברות בע"מ - אלעד סטפנסקי (17.3.20; להלן: עניין סטפנסקי). יישום הוראת סעיף 6 לחוק החברות בתחום משפט העבודה נעשה בשינויים המתחייבים, נוכח מעמדם המיוחד של עובדי החברה כנושיה - מעמד היוצר כלפיהם אחריות מוגברת (ע"ע (ארצי) 26295-01-16‏ ‏ ‏Tesfalem Tekel‏ - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (25.12.17) והאסמכתאות שם, להלן: עניין מיארה; בג"צ 132/15 ר.צ. פלסטק נ' איפראימוב (5.4.17)).

לצד זאת הודגש בפסיקה כי גם כאשר מדובר ביחסי עבודה, נקודת המוצא היא שיש לתת תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד ולא די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך (בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א. ב. טוקו שף בע"מ - ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.16; להלן: עניין טוקו שף; וראו גם עניין מיארה) . על מנת שתתאפשר הרמת מסך, יש אם כן להניח בפני בית הדין תשתית ראייתית שממנה ניתן יהיה ללמוד על שימוש לרעה במסך ההתאגדות, מתוך כוונה "להונות אדם או לקפח נושים" או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (וראו למשל גם בע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ - GOITOM TWELDE (9.6.20)).

לאחרונה הודגש כי "אין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות" הרמת מסך, אלא יש להפעיל שיקול דעת פרטני בהתאם לנסיבות כל מקרה - ובמסגרת זו לבחון גם את האפשרות להרמת מסך חלקית ולאו דווקא מלאה (עניין סטפנסקי). באותו עניין נדרש בית הדין לשאלת הרמת המסך במקרה בו החברה המעסיקה ניכתה משכרו של העובד את חלקו בדמי הגמולים אך לא העבירה אותו לקופת הגמל. בית הדין ציין כי הגם שנקבע בפסיקה קודמת כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם עשויה להוות עילה להרמת מסך (עניין אדיב) - גם ביחס לעילה זו יש להפעיל שיקול דעת ואין מדובר בקביעה אוטומטית. בלשונה של השופטת חני אופק גנדלר (ההדגשות אינן במקור):
"שליחת היד בכספי העובד ביחד עם הניסיון לטשטשה באמצעות רישום מטעה בתלוש השכר מהווה מעשה פסול שנועד להונות את העובד, ולכן היא עשויה להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות. עוד נדגיש כי לחסכון הפנסיוני משקל מיוחד בביטחונו הכלכלי של העובד, ומכאן גם חובת האמון המיוחדת בהקשר זה. לאור האמור, נקודת המוצא היא כי שליחת היד בכספים שיועדו להפקדה עבור בטחון פנסיוני לעובד עשויה להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק. אולם נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, כשיש ליתן משקל גם למכלול נסיבות הענין.

שאלת היקפה של הרמת המסך מקום בו מוכחת שליחת יד בשל אי העברת כספי הניכויים - היא שאלה נפרדת. כאמור, אין לשלול כי במקרים מתאימים זו תביא להרמת מסך מלאה (כפי שנעשה בעניין אדיב, כמו גם פסקי דין נוספים) כשם שאין לשלול שבמקרים מתאימים - בהם לא הוכחה הצדקה להרמת מסך מלאה - היא תביא להרמת מסך חלקית, המוגבלת לעילה קונקרטית, וקיימת גם אפשרות כי אי העברת כספי הניכויים לא תצדיק הרמת מסך כלל (למשל - ככל שבית הדין ישתכנע שמדובר בתקלה טכנית נקודתית), כשכל מקרה יבחן בהתאם לנסיבותיו".

מכאן שלא די בהכרח באי העברת כספי הניכויים כעילה להרמת מסך, הגם שזו עשויה להיות נסיבה משמעותית. בנוסף, גם אם יימצא שקמה הצדקה להורות על הרמת מסך, תיתכן גם הרמת מסך חלקית ביחס לעילה קונקרטית בלבד".

התובעת לא הציגה ולוּ עילה אחת להרמת מסך ההתאגדות, כנגד הנתבע. משכך, אין מקום לחייב אישית את הנתבע.

סוף דבר:

על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
שכר חודש דצמבר 2019 בסך של 405 ₪ ;
פדיון חופשה שנתית סך של 1,485 ₪;
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 1,500 ₪;
פיצוי בגין אי עריכת שימוע 2,000 ₪.

הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/20 ועד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,200 ₪.

התביעה כנגד הנתבע – נדחית ו בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובתו של הנתבע.

ניתן היום, י"ז אדר תשפ"א, (01 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
מר איתן קשמון

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יעקב אורנשטיין

ק/רונית/