הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ד"מ 22945-07-19

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' ניצה פרידמן

התובעת
חיה מושקא בנשימול

-
הנתבעת
לינור בניטה

פסק דין

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כשלושה שבועות במהלך חודש אפריל 2018 (8-30.4.18) , כמטפלת בפעוטון שהנתבעת ניהלה בביתה הפרטי.

2. בתובענה שלפנינו נתבעו מלכתחילה 15,000 ₪ בגין הרכיבים הבאים: אי קבלת השכר המוסכם בסך 6,500 ₪ וכן פיצויי הלנת שכר (1,500 ₪) , פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה (1,000 ₪), וכן פ יצויים בגין לשון הרע, בטענה שחשבון הבנק של התובעת עוקל בשל אי קבלת השכר מהנתבעת, וזאת בסך 6,000 ₪.

התובעת חזרה בה מהתביעה לפיצויים בגין לשון הרע (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 2).

3. לפי הדין, "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו" הודעה בכתב על תנאי עבודה (סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002). במקרה שבפנינו, אין חולק שהתובעת לא השלימה חודש עבודה. בנסיבות אלה, אין לקבוע כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק ועל כן התובעת אינה זכאית לפיצויים לפי חוק זה.

4. לאור האמור לעיל, המחלוקת היחידה העומדת בפנינו היא האם שכרה של התובעת שולם לה, במלואו או בחלקו.

5. אין חולק כי השכר המוסכם היה 6,500 ₪ ברוטו (דברי הנתבעת, פרוטוקול עמוד 1 שורה 17).

6. לטענת הנתבעת, התובעת עבדה בחודש אפריל 2018 רק 112 שעות ובגינן היא זכאית לשכר בסך 3,261 ₪. כן נטען שהנתבעת שילמה לתובעת את שכרה במזומן, לאחר שהתובעת התייצבה עם מכר שאיים על הנתבעת והיא אף סירבה לחתום על מסמך המאשר שקיבלה את השכר במזומן.

7. הצדדים התייצבו לישיבת הוכחות וכל אחד מהם המשיך לטעון בלהט כי גרסתו לאירועים היא הנכונה. התובעת הכחישה את הגרסה לפיה קיבלה את השכר מהנתבעת במזומן ואילו הנתבעת חזרה על התיאור שבכתב ההגנה.

8. התובעת הציגה במהלך הדיון תמלול שיחה בינה ובין הנתבעת. מקריאת התמלול עולה שמדובר בשיחה שלא תומללה מתחילתה וגם לא ברור מתי נערכה. בנוסף, היא לא נערכה עם הנתבעת, אלא עם בן זוגה (שגם התייצב לדיון).

חלקה הראשון של השיחה עוסק במחלוקת בין הצדדים, בשאלה מה השכר שמגיע לתובעת, אם התחילה לעבוד רק ביום 8.4.18 ואם משמעות ההסכמה לשכר גלובלי היא שהתובעת תקבל שכר חודש מלא גם אם לא עבדה חודש מלא. למסקנה דומה ניתן להגיע גם מסופה של השיחה, שם בן זוגה של הנתבעת אומר לתובעת: "נשמה, עבדת 14 יום את רוצה לקבל על 30 יום? לא הבנתי", והתובעת משיבה - "סליחה על הביטוי, אני לא זונה. היא אמרה לי גלובלי, אני קרעתי את התחת שלי...".

מחילופי הדברים בכלולתם ניתן ללמוד שהמחלוקת בין הצדדים היתה בשאלה אם התובעת זכאית לשכר חודש מלא (בלשונה - גלובאלי), למרות שבפועל, עבדה 14 ימים (לשיטת הנתבעת) או 3 שבועות קלנדריים .

עם זאת, במהלך השיחה מדי פעם קיימת התייחסות גם לסכומים ולא רק לשאלה העקרונית ומתוך התייחסות הצדדים לשאלת הסכומים, ניתן להסיק אם הנתבעת שילמה לתובעת את שכרה (באופן מלא או חלקי).

9. המקום הראשון בשיחה המתומללת שבו נזכרים סכומים הוא בעמוד 7 לתמלול, שם התובעת אומרת כך: "דבר ראשון תכניסו כן את ה – 3,000 ₪ האלה, את ה – 3,500 ₪ הנותרים שהם כמובן יווצרו ריביות. אז," ובתגובה בן זוגה של התובעת אינו מסכים ("לאף ממש לא, לא לא"). דברים אלה, שנשמעים מפי התובעת, תומכים בגרסת הנתבעת לפיה שילמה לתובעת כ – 3,000 ₪ ולשיטת התובעת, הנתבעת המשיכה להיות חייבת לה עוד 3,500 ₪ (כלומר, התובעת היתה זכאית בסך הכל, לשיטתה, לשכר חודש מלא – 6,500 ₪, גלובלי, כפי שסיכמה עם הנתבעת).

עם זאת, מהמשך השיחה ניתן להגיע למסקנה הפוכה, לפיה הנתבעת היתה מוכנה לשלם לתובעת רק 3,000 ₪, אך זאת כנגד חתימתה של התובעת על אישור שקיבלה את הכספים, ובשל התנגדות התובעת, עניין זה לא יצא אל הפועל.

ר' בהמשך התמלול , בשורה 19 באותו עמוד, התובעת אומרת: "אני יכולה להוסיף לכל הקטע של האיחורים וזה, אני יכולה להוסיף גם זיופים של תלוש. רגע, שנייה, אתה מביא לי עכשיו 3,000 שקל, על סמך מה אתה כותב לי את זה בתלוש משכורת? כמה שעות את כותב לי? אתה זוכר כמה שעות עבדתי?".

ור' גם בעמוד 11 לתמלול, שם מופיעים חילופי הדברים הבאים:

התובעת: ותפקידו לי את ה – 3,000 שקל
נתי: לא, אין להפקיד. את רוצה, תבואי וניתן לך מכתב, את חותמת שסיימנו עם כל הכסף של המשכורת.
התובעת: נראה לך? ב – 3,000 שקל?
נתי: תבואי
התובעת: ממש לא. דבר ראשון אתם תביאו לי את ה - 3,000 שקל שכן מגיע לי, כי י ש צ'ק שאמור לרדת היום ואם זה ילך להוצאה לפועל אז זה סתם אתם. אתם סתם תגרמו לעצמכם עוד כס ף ועוד. חבל שאתן לא יודעים לפתור את זה בסבבה, אבל סבבה. אתה פשוט מחזיק מעצמך.

10. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את התביעה באופן חלקי, ולפסוק לזכות התובעת את השכר, בהתאם למפורט בתלוש השכר, כלומר 3,261 ₪ ברוטו, בגין עבודה בחודש 4/18.

בסעיפים הבאים יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

11. במחלוקת מה השכר המגיע לתובעת, יש לקבוע כי התובעת אינה זכאית לשכר החודשי המלא (6,500 ₪), מאחר שאין חולק שהתובעת לא עבדה במשך חודש עבודה מלא.

אשר לנתונים בתלושי השכר – למעט טענה בעלמא מפי התובעת, לפיה התלוש מזויף, אין כל ראיה לכך שהנתונים בו אינם משקפים את עבודתה של התובעת. ר' גם בתמלול השיחה, עמוד 6 שם התובעת אישרה שאיחרה לעבודה וכן העובדה שבאף שלב בשיחה התובעת לא טענה שעבדה יותר מ - 14 ימים, נתון שבן זוגה של הנתבעת חזר עליו לאורך כל השיחה. בנוסף, גם מדברי התובעת עולה כי 3,000 ש"ח לערך משקפים את השכר בגין העבודה בפועל (בשונה משכר "גלובאלי" עבור כל החודש – "אתם תביאו לי את ה - 3,000 שקל שכן מגיע לי").

12. במחלוקת העובדתית – הא ם הנתבעת כבר שילמה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת במזומן לידי התובעת, הרי שאין לכך כל ראיה. אין אסמכתה למשיכת כספים במזומן מחשבון הנתבעת, אין צילום או הקלטה של התובעת מקבלת את הסכום הנ"ל. הנתבעת גם לא זכרה מתי שילמה לתובעת את שכרה. למעשה, למעט עדות בעל פה של הנתבעת ושל בן זוגה, אין כל ראשית ראיה לתשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

לכך יש להוסיף כי מקריאת תמלול השיחה (שלא ברור מתי התקיימה), לא ניתן ללמוד שהסכום שאינו שנוי במחלוקת שולם לתובעת. להיפך – ניתן להסיק שבמועד שבו השיחה התקיימה, השכר טרם שולם לתובעת.

מאחר שטענה לפיה השכר שולם היא טענה מסוג "הודאה והדחה" ואין בידי הנתבעת כל ראיה להוכיח את טענתה, הרי שיש לדחות את טענתה כאילו שילמה לתובעת את שכרה.

13. אשר לפיצויי הלנת שכר – התביעה לשכר חודש אפריל 2018, שהיה אמור להשתלם בתחילת חודש מאי 2018, הוגשה למעלה משנה לאחר מכן, בחודש יולי 2019. על פי הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, פיצויי הלנה מתיישנים התיישנות מהותית אם התביעה לשכר לא הוגשה לבית הדין בתוך שנה ממועד הזכאות לשכר (סעיף 17א'(א) לחוק ור' גם ע"ע (ארצי) 55/99 אבו חצירא – לבנוני, 24.5.00; דב"ע לה/ 12 -2 עזבון שמואל נתן כהן ז"ל – רוזנהויסר, פד"ע ד 169 (1972)). אשר על כן, התובעת אינה זכאית לפיצויי הלנת שכר.

14. סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת שכר חודש אפריל 2018 בסך 3,2 61 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2018 ועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 500 ₪ צמודים כדין מהיום, וזאת בהתחשב בכך שהתביעה לשכר התקבלה בחלקה ושאר רכיבי התביעה נדחו.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 15 ימים מקבלתו.

ניתן היום, י"ז סיוון תש"פ, (09 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' ניצה פרידמן,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת