הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ד"מ 15729-12-19

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד
נציג ציבור (מעסיקים) מר ערן בסטר

התובע /
הנתבע שכנגד:
אברהם אלקלעי ת.ז. XXXXXX261
ע"י ב"כ: עו"ד צבי הלפגוט
-
הנתבעת /
התובעת שכנגד :
שקד שפילברג ת.ז. XXXXXX321
ע"י ב"כ: עו"ד מנחם לפידור

פסק דין

העובדת עבדה כחודשיים כפסיכולוגית והוצבה בסדנא אצל לקוחה של המעסיק. העובדת התפטרה בסוף השבוע והודיעה שלא תתייצב לעבודה ביום שני. האם ימים אלו נחשבים ימי הודעה מוקדמת למרות שלא ניתן די זמן למעסיק ל התארגן לצורך הצבת פסיכולוגית אחרת אצל הלקוחה – זוהי אחת השאלות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות

התובע הוא הבעלים של מכון הדס, מכון להכנה לראיונות עבודה וכן לייעוץ בתחום ההכוון התעסוקתי.

הנתבעת החלה לעבוד אצל התובע ביום 1.9.19.

בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (נספח א' לכתב התביעה) לפיו ה נתבעת תעבוד יומיים בשבוע .

בהסכם העבודה נקבע כי שכרה של הנתבעת לא יפחת מ- 3,000 ₪ בחודש. כמו כן נקבעו תעריפי תשלום בעבור סוגים שונים בעבודת הנתבעת.

לנתבעת הוצע לערוך סדנאות במזרח ירושלים אך היא ביקשה שלא לעשות אותן בשל חששה מהאזור.

בתלוש השכר לחודש 9/19 שולם לנתבעת 1,378 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה).

הנתבעת הודיעה על סיום עבודתה ביום 7.11.19 (נספח ה' לכתב ההגנה).

טענות התובע (הנתבע שכנגד)

כתוצאה מעזיבתה של הנתבעת נגרם לתובע נזק. התובע נלחם על מקומה של הנתבעת במקום עובדת אחרת, עומר פינקל שטיין, שהייתה מוצבת אצל לקוח גדול של התובע, אינפיניטי לאבס. הלקוח דרש לקבל את הפסיכולוגית שהוצבה אצלם מטעם התובע, עומר פינקל שטיין, אך התובע נלחם על מנת שהנתבעת תקבל את העבודה.

התובע הודיע לפינקלשטיין כי היא מפסיקה להנחות את הסדנאות. הנתבעת ערכה 2 סדנאות חפיפה.

בחודש 10/19 ביצעה הנתבעת עבודות בהיקף של 1,400 ₪ ושכרה הושלם ל- 3,000 ₪ וניתן לה כמפרעה.

הנתבעת הייתה אמורה להעביר סדנא ביום 11.11.19 אך הנתבעת סיימה את עבודתה ביום 7.11.19. הנתבעת סירבה להעביר את הסדנאות.

לנתבעת שולם שכר ביתר בסך של 3,180 ₪ (1,580 ₪ בגין חודש 9/19, 1,600 ₪ בגין חודש 10/19).

התובע עותר לתשלום סך של 3,744 ₪ בגין הכנסה שהפסיד (בגין הסדנא מיום 11.11.19) וסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ שמקורו בהרעת היחסי ם עם הלקוח הגדול ביותר של התובע.

טענות הנתבעת (התובעת שכנגד)

הנתבעת מעולם לא התחייבה לתקופת עבודה, לא בע"פ ולא בכתב.

ההסכם בין הצדדים היה כי משכורתה של הנתבעת לא תפחת מ- 3,000 ₪ ללא תלות בדבר ואין זכר למילה מפרעה בהסכם.

הנתבעת סירבה פעם אחת לסדנא במזרח ירושלים ("מחשבה טובה") כיוון שחששה לביטחונה.

אין קורלציה בין השיק שקיבלה הנתבעת בגין חודש 9/19 (3,000 ₪) לתלוש השכר (1,420 ₪). מדובר בתלוש פיקטיבי.

לנתבעת אין קשר לסכסוך בין התובע לאינפיניטי לאבס (להלן: "הלקוח").

פסיכולוגיות מתחלפות אצל לקוחות כדבר שבשגרה.

עומר פינקלשטיין לא הגיעה לעבודה 9 חודשים (נספח ד' לכתב התביעה) ולכן הוחלפה ע"י הנתבעת. הלקוח לא היה מעוניין בהדרכותיה של הנתבעת, דבר שגרם לה לתחושה קשה.

התובע ביטל את השיק ע"ס 3,000 ₪. הנתבעת לא קיבלה תשלום עבור חודש 10/19.

הנתבעת לא חשה בטוב ולכן לא יכלה להעביר את הסדנא של יום 11.11.19.

הנתבעת הייתה צריכה לתת יומיים של הודעה מוקדמת לתובע וכך עשתה (ימים קלנדריים).

תביעת נזיקין אינה בסמכות ביה"ד ובכל מקרה, על התובע להראות כי ביצע פעולות כדי להקטין את נזקיו.

מדובר בתובע סדרתי.

הנתבעת עותרת לתשלום סך של 34,020 ₪ בגין שכר חודש 10/19 (3,000 ₪) בתוספת הלנת שכר, פיצויי הלנת שכר בעבור חודש 9/19, שכר לחודש 11/19 (750 ₪) בתוספת הלנת שכר, פדיון חופשה (270 ₪), פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר (15,000 ₪) ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה (15,000 ₪).

עדויות

שמענו את עדות התובע ואת עדותה של רעייתו, גב' אילנה אלקלעי.
מטעם הנתבעת שמענו את עדותה של הנתבעת ועדותה של גב' עומר פינקלשטיין, פסיכולוגית שעבדה אצל התובע.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל ברובה.

האם נגרם נזק לתובע עם עזיבתה של הנתבעת?

על פי הדין, זכותו של עובד לעזוב את מקום עבודתו ובלבד שתינתן הודעה מוקדמת כדין. במקרה דנא, הצדדים לא הסכימו על תקופה ארוכה מזו שקבועה בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 . אין ספק שהנתבעת גרמה לתובע ל"פנצ'ר" בשל עזיבתה שכן נתנה הודעה מוקדמת בסופ"ש, דבר שדרש מהתובע להתארגן בתוך יום אחד בלבד למחליף/ה וזאת בצירוף למאמציו של התובע לשכנע את אינפינטי להסכים לקבל את הנתבעת כמחליפה של פינקלשטיין, כאשר החלה הנתבעת לעבוד אצל התובע. ברם נוכח חוק הודעה מוקדמת, אין מקום לפסיקת פיצוי מעבר למתן הודעה מוקדמת על פי החוק.

לא נעלם מעינינו כי בסעיף 19 לכתב ההגנה נכתב:
"מוכחש האמור בסעיף 10 בכל הנוגע להתחייבות הנתבעת להעביר את הסדנה האמורה. הנתבעת תחילה הסכימה להעביר את הסדנה שהייתה עתידה להתקיים ביום 11.11.2019, אך מיד לאחר הסכמתה כיון שחשה ברע, הודיעה לתובע שככל הנראה לא תוכל להעביר את הסדנה וביקשה ממנו להסתייע בפסיכולוגיות אחרות"

אך בעדותה טענה:

" ש. מדוע אחרי שהסבירו לך את גודל הלקוח ואחרי שידעת שנלחמו עלייך ונלחמו בשביל שתחליפי את עומר, בחרת ככה להודיע על התפטרותך ברגע האחרון במקום לעצור רגע לדבר עם מר אלקלעי ולהסביר לו שאת בחרת לא לעשות את הסדנא ולנסות למצוא פתרון במקום לברוח רקע לפני פתיחת הסדנא.
ת. זה לא מדויק. אני התפטרתי 4 שעות לאחר שנודע לי על קיום הסדנא. 4,5 שעות. שאלו אותי אם אני יכולה להעביר את הסדנא ולאחר כמה שעות התפטרתי כחוק וכדין והודעה מוקדמת. באתו יום קיבלתי את השכר שלי, בתחושה שכל פעם אני מתחננת לשכר שלי. מעולם לא שילמו לי תלושים. באותו יום הוא שילם לי, הבנתי שעדיף שאני אתפטר זה הדבר המוסרי לעשות באותו רגע ולכן עשיתי את זה באותו יום שנודע לי על הסדנא.
ש. מפנה לסע' 19 בכתב ההגנה שלך, שם את מספרת גרסה אחרת לגמרי. למעשה את הודעת שאת לא מגיעה לסדנא ב- 11/11 כי חשת ברע. אז עכשיו שאת מעידה בפני בית הדין, מה הנכון? איפה את משקרת בתצהיר שלך או בכתב ההגנה?
ת. אני לא משקרת. ותראה לי איפה זה כתוב."
(עמ' 14 לפ' שורות 20-8 לעדות הנתבעת)

ברם אין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין זכותה של הנתבעת להודיע על התפטרותה שכן זכותו של עובד להתפטר ובלבד שינהג על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים.

הסכם העבודה שותק לעניין מתן הודעה מוקדמת. משכך על הצדדים היה לנהוג על פי חוק הודעה מוקדמת, קרי מתן הודעה מוקדמת בת יומיים. ספירת ימי ההודעה המוקדמת היא לפי ימים קלנדריים ולא ימי עבודה.

הנתבעת הודיעה ביום 7.11.19 כי תסיים את עבודתה ביום 10.11.19. לפיכך, נתנה הודעה כדין (נספח ה' לכתב ההגנה).

התובע טוען כי בשל עזיבתה של הנתבעת נגרם לו נזק וחברת אינפיניטי סיימה את ההתקשרות עם התובע אך כעולה מעדותה של גב' פינקלשטיין ומהודעת הווצאפ מיום 7.11.19, העבירה היא את הסדנאות באיניפיניטי ביום שני ה- 11.11.19 (נספח א' לתצהיר פינקלשטיין).

תביעת התובע כנגד הנתבעת עוסקת למעשה באובדן ההכנסה של התובע בעטיה של הנתבעת. למעשה מדובר בעוולת גרם הפרת חוזה.

סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע, כי לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון:

"בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

סמכותו של בית הדין לעבודה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: זהות הצדדים (עובד ומעסיק) ומהות העילה (יחסי עובד-מעסיק). עמידה בשני מבחנים אלו היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, מאחר שמצטרף אליהם מבחן שלישי - העילה אינה עוולה מפקודת הנזיקין. חריגים לכך נקבעו בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, המאפשר הגשת תביעה שעילתה בסעיפים 29, 31 ,62 או 63 לפקודת הנזיקין, בקשר לסכסוך עבודה.

במילים אחרות, החוק החריג מסמכותו של בית הדין את תביעות הנזיקין, לרבות אלה הקשורות בטבורן ליחסי העבודה, וזאת מלבד העילות דלהלן: הסגת גבול במיטלטלין, הסגת גבול במקרקעין, גרם הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה ולשון הרע ( ראו לעניין זה גם פסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז ברע"א 2407/14 מורן רוחם ואח' נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, ניתן ביום 14.10.15 - פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 30).

התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בעטיה של הנתבעת. לא הוכח כי אינפיניטי הפסיקה לעבוד עם התובע לאחר שהנתבעת הודיעה על התפטרותה. נהפוך הוא, פינקלשטיין העידה כי לידיעתה אינפיניטי לא היו מרוצים מהתובע :

"ת. אני חושבת שהם לא היו מרוצים מדרך ההתנהלות של אבי. ..."
(עמ' 8 לפ' שורה 10 לעדות פינקלשטיין)

עוד התחוור כי הסדנא של יום 11.11.19 לא בוטלה אלא הועברה ע"י פינקלשטיין:

"ש. בנובמבר 2019, פונים אליך ממכון הדס.
ת. ב- 7/11/19.
ש. אמרו לך שאבי מבקש, שהרי יש שם מחדל, ואת כבר לא עובדת במכון הדס בגלל סכסוך, ואבי מבקש שאת תלכי להעביר סדנא.
ת. לא אמרו לי שיש מחדל או קריסס. עטליה שלחה מכתב לגבי זה שאבי מבקש שאעביר סדנא.
ש. ההודעה נשלחה ב- 7/11/19, ומבקשים ממך להעביר סדנא ב-11/11/19 בזמן שאת יודעת ששקד החליפה אותך בסדנאות. הרי את העברת לה את החפיפה. לא ידעת שיש שם קרייסס ובעיה?
ת. כל מה שאתה אומר אני לא מסכימה איתו, כי אני לא ידעתי ששקד מחליפה אותי באופן רשמי. ידעתי שהיא גם אמורה להעביר סדנאות, ואני לא הפסקתי באופן רשמי לעבוד במכון הדס. הייתי בהריון והיה לי חשוב להמשיך את העבודה שלי כדי לקבל דמי לידה. וגם מעולם לא נחתם חוזה העסקה שלי עם אבי לגבי העסקה שלי ולכן גם לא היה מכתב פיטורים.
את המכתב שהוא שלח לי היה זה שהוא רוצה לתבוע אותי. ואז הוא הציע לי את העבודה הזאת והבנתי שהוא ביטל את המכתב הזה. עכשיו אני יודעת שאבי שלח כמה מכתבים כאלה לכל מיני עובדות."
(עמ' 9 לפ' שורות 15-1 לעדות פינקלשטיין)

פינקלשטיין העידה כי המשיכה להעביר סדנאות לאינפיניטי גם במהלך חודש דצמבר 2019:

"ת. מעולם לא חתרתי מאחורי המכון ולקחתי לעצמי עבודה. הסדנאות שהעברתי היו סדנאות שאבי שילם את הכסף. הוא העביר לי את הכסף ושכר על הסדנאות האלה. הוא העביר דרך מכון הדס. אפשר לבדוק בביטוח לאומי שקיבלתי את התלושים.
בנובמבר 2019 אינפינטי אז כבר חתמו על חוזה עם פסיכולוגית ארגונית מטעמם, אני משערת שחיים כתב על נובמבר 2019 כי אז ראיינו אותה והתחילו את התהליך איתה. אבל אני יודעת שהסדנא האחרונה שהיתה ב- 30/12, והם אמרו לי שיש להם פסיכולוגית שמתחילה לעבוד איתם ב- 1/1. ולכן ראיתי את אינפיניטי פעם אחרונה ב- 30/12/19."
(עמ' 9 לפ' שורה 31 – עד עמ' 10 שורה 4 לעדות פינקלשטיין)

כמו כן עיון בדוא"ל מאת אינפיניטי (נספח 10 לתצהיר התובע) מעלה כי הסיבה ש היא הפס יקה לעבוד עם התובע הייתה כי החלה להעסיק בעצמה פסיכולוגית ארגונית :

"החברה ברוך ה' גדלה והחל מנוב' 2019 קלטנו פסיכולוגית ארגונית והעברנו את הפעילות In House
בנובמבר 19 כידוע לך לא היה לכם מענה לתת לנו סדנאות והחלטנו לעשות את זה אצלנו."

בדוא"ל לא צויין תאריך ולא צורף השרשור של דוא"ל על מנת להבין מדוע נכתב דוא"ל זה והאם היה במענה לפנייתו של התובע (עמ' 28 – 29 לעדות התובע).

התובע נמנע מהעדתו של גורם מאינפינטי (חיים גרון, מנכ"ל אינפיניטי או ורד פיכמן, סמנכ"לית משאבי אנוש באינפיניטי) על מנת להוכיח כי בעטיה של הנתבעת במישרין או בעקיפין הופסקה ההתקשרות עמו:

"עו"ד כהן סטיבסקי: למה לא הזמנת אותו להעיד?
העד, מר אלקלעי: הוא מאוד מאוד לא רצה להגיע להעיד, הייתי יכול לחייב אותו הבנתי מעורך הדין, לא, לא היה לי,
עו"ד לפידור: ובחרת לא לחייב אותו, לוותר עליו.
העד, מר אלקלעי: תשמע, כן."
(עמ' 29 לפ' שורות 20-16 לעדות התובע)

לא זו אף זו, התובע לא התחייב כלפי אינפיניטי לפסיכולוגית מסוימת. כעולה מדוא"ל עוד מיום 25.10.19 (נספח ג' לכתב התביעה) התובע כותב לעומר פינקלשטיין כי את "הסדנאות באינפינטי תעביר פסיכולוגית אחרת".

גם לא הוכח שורד פיכמן (מנהלת משאבי אנוש באינפיניטי) לא הייתה מרוצה מהחלפת הפסיכולוגית עקב סיום עבודתה של הנתבעת אצל התובע.

אין מחלוקת כי בתחילת עבודת הנתבעת היא שובצה להעביר את סדנא של "מחשבה טובה" ( במזרח ירושלים) והיא ביקשה שלא לשבצה כיוון שהיא חוששת לנסוע לאזור אולם נראה כי התובע קיבל את סירובה בהבנה או למצער לא הוכח אחרת (נספח א' לכתב ההגנה) . לכן, הנתבעת הוצבה לסדנא בחברת אינפינטי. מאחר שהתובע נעתר לבקשתה לא ניתן לקבוע כי הנתבעת פעלה שלא כדין או בחוסר תום לב ובוודאי שאין מקום לקיזוז בגין אי ביצוע הסדנא של "מחשבה טובה". התובע לא טען בפני הנתבעת בזמן אמת כי יקוזו סכומים משכרה בשל כך.

אישור מאת רוה"ח (נספח 3 לתצהיר התובע) באשר להכנסות התובע מאינפיניטי מבלי שזה העיד, אין בכך להעיד על תוכן האמור בו אלא לכל היותר כי רוה"ח כתב אותו.

משכך, לא הוכח כלל כי היעדרותה של הנתבעת גרמה לנזק כלשהו לתובע ובוודאי שלא הוכח גודל הנזק.

מה סוכם עם הנתבעת באשר לשכרה?

לשיטת התובע "ביום עבודה רגיל (6 שעות) מרוויח פסיכולוג במכון כ- 400 ₪ ואילו ביום סדנא מרוויח פסיכולוג במכון סך של כ- 1,000 ₪" (ס' 10 לתצהיר התובע), אך בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים נרשם כי היא זכאית ל- 100 ₪ נטו לשעה ( הסכם העבודה צורף כ נספח א' לכתב התביעה):

"שקד תעבוד במכון הדס 2 ימי עבודה, וכמו כן בימי שישי בתורנות עם פסיכולוגים נוספים.

התעריפים הם כדלהלן:
הכנה רגילה ,כולל ראיון – 90 ₪ נטו.
הכנה בכירים, כולל ראיון – 100 ₪ נטו.
הכנה מקוצרת, כולל ראיון – 70 ₪ נטו.
דינמיקה קבוצתית – 50 ₪ נטו.
סדנאות – 100 ₪ לשעה + הוצאות נסיעה.
הכוון תעסוקתי – 120 ₪ נטו ל-2 מפגשים.
180 ₪ נטו ל-3 מפגשים.

וכן, השכר אינו יפחת מ- 3,000 ₪ בחודש.

ובחקירתו הנגדית שב והעיד התובע כי השתכרות בגין העברת סדנא גבוהה יותר משנקבע בהסכם:

"ת: כל סדנא מכניסה לה בין 800 ל-1000 ₪."
(עמ' 26 לפ' שורה 4 לעדות התובע)

בהסכם נרשם כי השכר לא יפחת מ- 3,000 ₪ בחודש בשונה מהסכם עבודה אחר של עובדת אחרת ( נת/2), אשר בו הניסוח אחר ושם אין התחייבות למינימום של שכר. אם כך, שרצה התובע לקבוע כי השכר לא יפחת מסכום מסויים, קבע כך.

הסכם העבודה החתום מחייב את הצדדים.

על גבי ההסכם קיימות מחיקות. קיים רישום בכתב יד של המילה "ברוטו" אך היא נמחקה וכן נרשם ונמחק "לא כולל חודש חגים [מילה לא ברורה] חופשה".

התמוה מכל הוא שבהסכם שהוגש ע"י התובע מופיעה המילה "מפרעה" והיא מחוקה (נספח 1 לתצהיר התובע) אך התובע צירף לראשונה את ההסכם לכתב התביעה ושם לא מופיעה כלל המילה "מפרעה". מסקנתנו היא כי המילה "מפרעה" לא הייתה כלל במקור ובין הצדדים סוכם שהנתבעת תקבל מידי חודש לפחות 3,000 ₪.

לא זו אף זו, עיון בדוא"ל מיום 8.11.19 (נספח 8 לתצהיר התובע) מעלה כי התובע הבטיח שכר על עבודה שוטפת מעבר לתשלום בעבור הסדנאות:

"התחלת לעבוד במכון הדס לפני כחודשיים, כשאת אמורה לעשות הדרכות למבחנים ובהמשך גם התעסוקתיים-לימודיים.

רצית לעבוד יומיים + תורנות שישי וזה הוסכם. על מנת להגדיל את השכר שלך ביקשת גם לעשות סדנאות, וסוכם שתחליפי את עומר פינקלשטיין שעושה סדנאות בחברת אינפיניטי לאב מקבוצת מטריקס, אחד הלקוחות הגדולים שלנו פעמיים שלוש בחודש, כשהשכר שלך פר סדנה יהיה 1000 ₪ נטו, וזה בנוסף לשכר שלך על העבודה השוטפת."

משכך, ברי כי התובע התחייב לשלם לנתבעת למצער שכר של 3,000 ₪.

שכר עבודה לחודש 9/19

כשראתה הנתבעת כי שכרה לא משולם לה, שלחה ל תובע מסרון ביום 10.10.19 לפיו שכרה לחודש 9/19 טרם שולם ושראתה במחשב את התלוש, בו מופיע סכום של מחצית ממה שסוכם, ושהיא איננה מוכנה לעבוד בתנאים אלו (נספח ב' לתצהיר הנתבעת - וואטסאפ מיום 10.10.19). באותו יום ניתן לנתבעת שיק על סך 3,000 ₪. (נספח ג' לתצהיר הנתבעת).

התובע טוען כי הסך של 3,000 ₪ הוא מפרעה ולא תשלום שכר חודשי. אולם כאמור בהסכם העבודה לא הופיעה כלל המילה "מפרעה" אלא הוספה בדיעבד .

התובע שילם לנתבעת שכר בגובה של 3,000 ₪ בגין חודש 9/19 (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) אך בתלוש השכר נכתב שכר נטו בסך 1,420 ₪. בתלוש שכר לחודש זה לא נרשם כי שולמה למעשה "מקדמה" או "מפרעה" (כטענת התובע). אילו היה מדובר במקדמה היה מקום על פי חוק הגנת השכר (סעיף 24 (ב) לחוק והתוספת לחוק (סעיף 5 (3)) לפרט מהו הסכום מתוך השכר המושלם הוא מקדמה .

לטענת התובע, הנתבעת זכאית לשכר של 1,420 ₪ . מאחר שהנתבעת לא ביצעה 2 סדנאות באותו חודש "במחשבה טובה" (2,000 ₪) ולכן, לא הגיעה לשכר של 3,000 ₪.

התובע טוען כי הנתבעת לא ביצעה כל עבודה בחודש 9/19 שכן הייתה אמורה להעביר 2 סדנאות ב"מחשבה טובה" (מזרח ירושלים ו-2 סדנאות בחודש 10/19) ולמעשה לטענתו, בחודש 9/19 רק ישבה יחד עם פסיכולוגית אחרת שכבר העבירה את הסדנא וה נתבעת לא עבדה בפועל:

"ש. הבסיס לכל התקשרות בין עובד למעסיק זה שהמעסיק משלם שכר והעובד מבצע עבודה בהתאם לתפקיד שלו. את אומרת ש- 3000 ₪ לא תלוי בזה שמבצע עבודה.
ת. זה תלוי במבצע עבודה ויש פה המון דברים שעשיתי מלבד הסדנאות. אני ביצעתי את העבודה ולא קיבלתי שכר."
(עמ' 11 לפ' שורות 13-10 לעדות הנתבעת)

לכן לטענת התובע, שולם לה סך של 1,420 ₪ בעבור חודש 9/19 ומקדמה על חשבון החודש הבא.

עיון בראיות אינו תומך בטענות התובע. הסדנא במזרח ירושלים הייתה ביום 11.9.19. הנתבעת ביקשה שלא להשתתף בסדנא בשל מ יקומה ואין מחלוקת כי התובע נעתר לבקשתה:

"הנתבעת: היי אבי, זו שקד, קרן סיפרה שהסדנא בשבוע הבא מתקיימת במזרח ירושלים, ואני לא מרגישה בנוח לנסוע לשם, אשמח אם נשוחח על כך טלפונית או פנים מול פנים, אם הייתי יודעת על כך מראש – הייתי מעדכנת בהקדם האפשרי שזו סיטואציה שתהיה לי קשה, אשמח אם תחזור אליי."

התובע: זה מקום בטוח שעובדים שם יהודים שבאים כל יום קרן הייתה שם ועוד פסיכולוגית זה כמו ללכת ליפו אין לך מה לפחד

הנתבעת: בכל זאת, אשמח אם תמצא לי מחליפה, אני לא מרגישה בנוח, ומעדיפה להגיד לך מראש שאני לא יכולה לבצע זאת.

התובע: באיזה יום את?

הנתבעת: רביעי 11.9
....
התובע: סבבה את בטוחה עומר תשמח להחליף אותך זה 800 שח?

הנתבעת: כן אני בטוחה, תודה על ההזדמנות אבל קשה לי עם המיקום

התובע: בסדר לא שווה שתהיי במתח עומר לוקחת את זה.
סגרנו עם עומר הכל בסדר

הנתבעת: מעולה

התובע: בפעם הבאה באזור אחר."
(נספח ד' לתצהיר הנתבעת – התכתבות במסרונים בין התובע והנתבעת).

הנתבעת ביצעה עבודה אחרת חלף העבודה ב "מחשבה טובה":

"ש: כן, אבל בזמן הזה היא עשתה בדינמיקות קבוצתיות, ראיונות, היא הגיעה לעבודה, נכון?
ת: אני לא יכול להגיד לך בביטחון, אבל גם אם כן ה-3000 ש"ח מראש היו תלויים בסדנאות,"
(עמ' 31 לפ' שורות 25-23 לעדות התובע)

תנאי זה של חובת השתתפות בסדנאות לא נאמר ולא נכתב בהסכם העבודה.

משכך, הנתבעת זכאית למלוא שכרה לחודש 9/19 בסך של 3,000 ₪.

שכר עבודה לחודש 10/19

התובע שילם לנתבעת 3,000 ₪ בהמחאה שאותה ביטל לאחר מכן. לטענת התובע, בחודש 10/19 עבדה הנתבעת ימים בודדים והיה מדובר בחודש של חגים ולמעשה לא מגיע לה כלל שכר (סעיף 58 לתצהיר התובע) אך בד בבד בכתב התביעה טען כי הנתבעת זכאית לשכר של 1,400 ₪ (סעיף 8 לתביעת התובע).

התובע לא הוציא תלוש משכורת לחודש זה .

מהראיות לא ברור כלל כמה ימים עבדה הנתבעת בחודש 10/19:

"ש. באוקטובר 2019 זוכרת כמה ימים עבדת, כי בספטמבר 2019 עבדת רק 6 ימים.
ת. לא זוכרת זה היה לפני שנתיים."
(עמ' 12 לפ' שורות 22-21 לעדות הנתבעת)

ברם הנטל על התובע להוכיח את היקף עבודתה של הנתבעת ולא על הנתבעת.

לפיכך, היה התובע לשלם לנתבעת סך של 3,000 ₪ בגין שכר לחודש 10/19.

שכר עבודה לחודש 11/19

הנתבעת עבדה עד ליום 7.11.19 והתפטרה מעבודתה. התובע הוציא תלוש משכורת לחודש 11/19 על סך 470 ₪ (נטו) אולם קיזז מפרעה על סך 1,580 ₪ וכפועל יוצא שהנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 1,110 ₪.

כאמור התובע טוען כי הנתבעת זכאית לשכר של 470 ₪ ( תלוש השכר לחודש 11/19 - נספח 2 לתצהיר התובע). התובע לא נימק כיצד הגיע לסכום הנ"ל. משכך, הננו מקבלים את הסכום הנתבע ע"י התובעת שכנגד.

הודעה על תנאי העסקה

הסכם העבודה מהווה תחליף להודעה על תנאי העסקה אם נרשמו כל הפרטים הנדרשים בהודעה על תנאי העסקה. עיון בהסכם מעלה כי שם המעסיק, מספר הזהות, כתובת המעסיק ותחילת העבודה אינם נכונים. משכך, הסכם זה אינו תחליף להודעה על תנאי העסקה ועל התובע לשלם לנתבעת סך של 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד כנדרש בדין

תלושי שכר

לא הוכח כי נמסר לנתבעת תלוש שכר לחודש 9/19 ועיון בתלוש השכר מעלה כי נרשם כי שכרה נטו הוא 1,420 ₪ אך הלכה למעשה שולם לנתבעת 3,000 ₪ נטו, ואין בו צבירה של ימי מחלה וחופשה.

זאת ועוד, לא דווח על העסקת הנתבעת בחודש 10/19 ולא הוצא לנתבעת תלוש שכר או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובע.

משכך, מצאנו מקום לפסוק סך של 2,000 ₪ פיצוי בגין מחדליו אלו של התובע.

פדיון חופשה

הנתבעת זכאית לדמי חופשה בשיעור של 4%.

כאמור לעיל, השכר לכל התקופה עומד 6,750 ₪ לכל התקופה.

משכך, הנתבעת זכאית לסך של 270 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

הלנת שכר

התובע שילם את שכר חודש 9/19 בשיק ליום 10.10.19 ולא שילם לנתבעת שכר לחודשים 10/19 – 11/19.

הנתבעת טוענת שמגיעה לה הלנת שכר מיום 1.9.19 ועד ליום 10.9.19 ופיצויי הלנה מלאים למשכורת חודש 10/19 ו- 11/19. לא מצאנו מקום לפסוק הלנה בגין תשלום שכרה של התובע ב- 10 לחודש אולם מאחר שהתובע הלין את שכרה של הנתבעת בחודשים 10/19 – 11/19 מצא נו מקום לחייב את הת ובע בפיצויי הלנה בסך של 1,500 ₪.

סוף דבר

התביעה העיקרית נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה ועל הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:
שכר לחודשים 9/19, 10/19 ו- 11/19 בסך של 3,750 ₪;
הלנת שכר בסך של 1,500 ₪ ;
פדיון ימי חופשה בסך 270 ₪ ;
פיצוי בגין אי מסירת תלושים בסך 2,000 ₪ ;
פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ₪;

הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.19 ועד התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע שכנגד לתובעת שכנגד שכ"ט עו"ד בסך שך 2,000 ₪ והוצאות משפט בסך 250 ₪.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה טבת תשפ"ב, (29 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר משה בן דוד,
נציג ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר ערן בסטר,
נציג ציבור (מעסיקים)