הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 8506-07-19

26 מאי 2021

לפני:

כב' השופט, סגן הנשיאה דורי ספיבק
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציג ציבור מעסיקים מר אבינועם בן יצחק

התובעת:
דליה אלון
ע"י ב"כ עו"ד אילן זריהן (סיוע משפטי)
-
הנתבעים
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

פסק דין

האם מתקיימת תשתית עובדתית למינוי מומחה יועץ רפואי לצורך בחינת טענת התובעת כי אירע לה אירוע תאונתי בעבודה ביום 28.3.19, שגרם לפגיעה בכתפה הימנית?
התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות
התובעת ילידת 1958, סייעת גני ילדים בהכשרתה, עובדת כסייעת בגן ילדים מטעם עיריית מודיעין-מכבים-רעות.
ביום 28.3.19 יצאו ילדי הגן לטיול רגלי לגבעה ליד בית ספר כרמים שבמודיעין.
אין מחלוקת כי בבוקר האירוע, טרם יציאת ילדי הגן לטיול, התלוננה התובעת כי אינה חשה בטוב. אין גם מחלוקת כי עם הגעתם לגבעה, ביקשה התובעת לא לעלות למצפה עם ילדי הגן, נותרה לשבת על ספסל וכששבו הילדים מהסיור והתכוננו לאכול, חשה התובעת ברע, ראשה הסתחרר, והיא התעלפה לכמה שניות. הגנן הראשי יצר קשר עם פרמדיק שיזמין אמבולנס, והתובעת פונתה לטר"ם מודיעין.
ביום 21.5.19 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעת בעבודה עקב אירוע תאונתי.
ביום 16.6.19 נדחתה התביעה על ידי הנתבע בטענה כי לתובעת לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בהוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 וככל שאירעה, המדובר בנפילה אדיופטית שאינה קשורה בעבודתה ואינה כתוצאה מגורם סיכון חיצוני, הנראה לעין, בעבודתה.
בעקבות דחיית תביעתה הגישה התובעת תביעה בפני בית דין זה.
ביום 8.9.20 התקיים דיון הוכחות שבמהלכו נחקרה התובעת וכן העדה, גב' יהודית כהן, המשמשת אף היא כסייעת באותו הגן.
ביום 25.2.21 התקיים דיון הוכחות נוסף שבמהלכו נחקר מר שי נוימן, המשמש כגנן ראשי בגן בו עבדו התובעת והעדה יהודית.
עתה, משנאספו הסיכומים לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.
דיון והכרעה

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי תאונת עבודה הינה תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו.  
מוסיף וקובע סעיף 83 לחוק את חזקת הסיבתיות שלפיה:  
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
 
בהקשר לזאת נקבע בפסיקה, כי נפילה או מעידה של עובד על רקע סיבה הטמונה בעובד עצמו, מבלי שהיה כל מכשול בדרכו או גורם הקשור לעבודתו שבגינו נפל, לא תוכר כפגיעה בעבודה ((עב"ל 51-07 שפיגל נ' המוסד לביטוח לאומי (13.1.09); עב"ל 30186-12-12 עזיז נ' המוסד לביטוח לאומי (11.11.14); עב"ל 9815-10-13 זעאריר נ' המוסד לביטוח לאומי (21.1.15)).
לדיון מקיף אודות חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק, ועל אופן יישומה עת האירוע התאונתי הוא נפילה של המבוטח, ראו עניין קוצ'רו (עב"ל 63762-06-19 קוצ'רו נ' המוסד לביטוח לאומי (14.4.21, והאסמכתאות שם)). בפסק דין מאוחר יותר (עב"ל 47166-05-20 סאבר נ' המוסד לביטוח לאומי (4.5.21)) הובהר, והדברים רלוונטיים במיוחד למקרה שלפנינו, כי כאשר טוען המבוטח כי הנפילה נגרמה מעייפות או חולשה כתוצאה מעומס עבודה חריג באותו היום, על בית-הדין לבחון את מכלול הראיות בתיק ולקבוע מה לדעתו סביר יותר – שהאירוע אירע עקב התממשות גורם הסיכון בעבודה, או עקב גורם אחר, שמקורו במבוטח.
מעיון בכתב התביעה, עולה שהתובעת טוענת (ראו בסעיף 4) כי במהלך הסיור, בשעה שהיא "החלה בחלוקת אוכל לילדים ביחד עם סייעת נוספת... חשה המערערת סחרחורת, התעלפה, איבדה הכרתה, נפלה ונחבלה על כתפה הימנית".
לאחר שבחנו את מסכת הראיות, ואת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שהתובעת לא הוכיחה שהאירוע התאונתי שלעיל בכלל התרחש, דהיינו אף כי אין מחלוקת שהיא התעלפה באותו היום במהלך הטיול עם ילדי הגן, ואף הובהלה לטיפול רפואי, הרי שהיא לא הוכיחה כי ההתעלפות גרמה לה לנפילה ולחבלה בכתפה הימנית, ועל כן דין תביעתה להידחות. להלן נפרט את דרך הילוכנו למסקנה זו:
ראשית על פי האנמנזה הרפואית מיום התאונה, היינו 28.3.19, התובעת התקבלה לט.ר.ם מודיעין (מרכז לרפואה דחופה) לאחר התעלפות במהלך טיול. עוד נרשם בסיכום הביקור במרפאה כך:
"לדבריה לפני התעלפות הרגישה כאבי ראש וסחרחורת. לפי דברים מנוכחים במקום אמרו לה התעלפה למשך כמה שניות וחזרה לעצמה לאחר מכן. הרגישה טשטוש בראייה לאחר מכן ראייה לא ברורה שנמשך לכמה שניות ועבר. כעת במוקד מלינה על כאבי ראש וסחרחורת. לקחה כדור לבד betahistine איננה מעוניינת במשכך כאבים. לציין לדבריה לפני יציאתה לטיול הרגישה לא טוב ומנהל הגן הכריח אותה לצאת".

הנה כי כן, במסמך הרפואי מזמן אמת אין כל ציון מצד התובעת כי כתפה הימנית נפגעה באותה התעלפות, או כי יש לה כאבים כלשהם בכתף עקב הנפילה, והיא אף מסרה לרופא שלה כי אינה זקוקה למשכך כאבים. כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, בית-דין זה מייחס משקל רב לאנמנזה הרפואית הראשונה לאחר האירוע "הן נוכח ההנחה כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות כהוויתן על מנת לקבל טיפול רפואי הולם, והן בשל כך שלרוב היא משקפת את הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה [עב"ל 176/99 גרץ נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.2002); עב"ל עבדאללה נ' המוסד לביטוח לאומי (13.12. 08); עב"ל 295/06 כעביה נ' המוסד לביטוח לאומי (10.5.2007); עב"ל 28042-04-17 קליין נ' המוסד לביטוח לאומי (4.2.2019)];
שנית התובעת עצמה מציגה את מצבה הרפואי שלפני האירוע הנטען, כסובלת מסחרחורות כתוצאה מתחלואה קיימת. בנוסף, מסקירת מסמכיה הרפואיים של התובעת עולה כי סבלה בעברה מסחרחורות. כך למשל בביקור מיום 1.6.09 נרשם תחת תלונות/סיבת הפנייה "סחרחורות – אמיתיות לפי התאור – בשינוי תנוחת ראש. בחילות, ללא חום". ובביקור מיום 6.11.11 נרשם "לפני יומיים פנתה לט.ר.ם. עקב סחרחורות- אמיתיות לפי התאור, כאבי בטן, הקאות". נוכח כל האמור, בהחלט יתכן כי התובעת נפגעה בכתפה באירוע אחר ממנו סבלה עקב מצבה הרפואי הזה, ללא קשר לאירוע באותו היום בעבודה;
שלישית בתצהיר עדותה אמנם טענה התובעת כי עקב ההתעלפות "נחבלתי בקרקע על כתפי הימנית" (סעיף 9 לתצהירה), אך בחקירתה הנגדית הודתה שאינה זוכרת דבר "אולי לא נחבלתי אבל התעלפתי... אני לא הרגשתי אחרי שהתעלפתי, הייתי בלי הכרה ולא הרגשתי כלום" (עמ' 5 ש' 5). בהמשך עדותה אמנם מציינת התובעת באופן כללי כי "כאבה לי הכתף" ואף מסרה על כך לרופא עת שהגיעה למרכז לרפואה דחופה, אך כאמור, התקשינו ליתן אמון בגרסה זו, שכאמור לא מצאנו לה כל אזכור בסיכום הרפואי שנערך ע"י המרכז לרפואה דחופה;
רביעית התובעת העידה בתמיכה בגרסתה שני עדים, הסייעת יהודית כהן והגנן שי נוימן. ברם, אף ששני העדים האלה אכן אישרו שהתובעת התעלפה במהלך הטיול, הם לא תמכו בגרסתה על כך שנפגעה בכתפה הימנית בעקבות אותה התעלפות. כך, יהודית כהן ציינה בעדותה כי "אני לא זוכרת שראיתי שהיא התעלפה" (עמ' 10 ש' 16 לפרוטוקול), וממילא גם לא ראתה שנפגעה באופן כלשהו עקב ההתעלפות. עדותו של הגנן שי היתה אף ברורה יותר, וממנה לדעתנו ברור כי התובעת לא נחבלה עקב ההתעלפות (עמ' 15 ש' 12):
"ש. מה קרה בדיוק?

ת. אני חילקתי אוכל, יהודית מפה ודליה משם, ברגע שדליה רצתה לתת את אחת הקופסאות לילדים היא הרגישה את מה שהיא הרגישה ואמרה שהיא מרגישה סחרחורת / לא טוב, לא זוכר בדיוק את המילים, ישר ניגשתי אליה הנחתי את היד מתחת לראש שלה, רכנתי, שמתי את המעילה או התיק מתחת לראש שלה, היא החזיקה לי את היד ואמרה שהיא לא מרגישה טוב, הרטבתי לה את הפה עם קצת מים ובמקביל הזמנתי פרמדיק/אמבולנס".

נוסיף, כי התובעת טענה בסיכומיה כי מהנספח ת/2 (שהינו מסרון שבו מתאר הגנן שי את האירוע) עולה שהוא מאשר שהתובעת נפלה, אך מעיון ב-ת/2 עולה שגם שי מתאר שהתובעת "החלה למעוד" ושהוא הצליח להגיע אליה ולתפוס אותה, כך שגם מתיאור זה לא ניתן ללמוד על חבלה.

סוף דבר
הגענו למסקנה שאף שאין מחלוקת שהתובעת התעלפה בעבודה באותו היום, לא עלה בידיה להוכיח כי התעלפותה גרמה לה לנפילה ולפגיעה בכתפה הימנית כפי טענתה. על כן, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה, בלא שנמנה מומחה רפואי לקבלת חוות דעת במחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם נכונה טענת התובעת שהיא התעלפה עקב התממשות גורם סיכון בעבודה (יציאתה לטיול מחוץ לגן עצמו אף שלא חשה בטוב וביקשה שלא לצאת לטיול), או שמא צודק הנתבע בטענתו שמדובר בנפילה אדיופטית.
כמקובל בתיקים מסוג זה, לא נעשה צו להוצאות אף שהתביעה נדחתה.
זכות ערעור כדין לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"א, (26 מאי 2021), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה

מר אבינועם בן יצחק,
נציג ציבור מעסיקים