הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 7926-09-20

18 נובמבר 2021
לפני:
כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) מר גבריאל נבו
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע:
שלום לוי
ע"י ב"כ: עו"ד מאיר הילל-טבול

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איברהים חורי

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה בגב התחתון כתאונת עבודה/מחלת מקצוע על פי תורת המיקרוטראומה, כאמור בפרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ״ה-1995 (להלן: ״ החוק״).

2. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 16.1.20 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:

״אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך להכרה במחלת מקצוע – כאב גב תחתון, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
״תאונת עבודה״ היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.
״מחלת מקצוע״ היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/ עיסוקו במשלח ידו.

מבחינת רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.
מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה״.

מכאן התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

טענות התובע

3. התובע יליד 1950, עבד כמפעיל ציוד כבד/מנופאי בחברת חשמל במשך כ- 41 שנה (מתוכן 4 שנים עבד בתפקיד משרדי), במשך 6 ימים בשבוע בין 10-12 שעות עבודה ביום.

4. במסגרת עבודתו התובע נהג במנופים ומשאיות עם מנופים ולעיתים עם במות הרמה. עבודתו של התובע הייתה כרוכה בנהיגה ממושכת בדרכים לא סלולות וסלולות, תוך כדי שהכלים עליהם נסע הפיקו רטט שגרם לפגיעתו בעמוד שדרה מותני.

5. על הכלים בהם נהג התובע לא היה מותקן כיסא הידראולי ובולמי זעזועים ובזמן הנהיגה היה ניתן להרגיש רטט מאוד חזק.

6. לטענת התובע עבודתו מקימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה וישנו קשר סיבתי בין הפגיעה בגב התחתון לבין תנאי עבודתו. משכך יש למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי כאמור.

טענות הנתבע

7. לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. לא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה ועבודתו של התובע הייתה מגוונת . אין קשר סיבתי בין פגימת התובע לבין תנאי עבודתו הנטענים.

8. עוד מוסיף הנתבע וטוען לשיהוי בהגשת התביעה, שכן התובע סיים את עבודתו ביום 31.1.2017 ולפי המסמכים הרפואיים יש טענות בעניין הגב לפחות בשנת 2013 ובניגוד להוראות סעיף 296 לחוק התביעה הוגשה ביום 6.1.2019 בלבד.

ההליכים בתיק

9. הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן כדלקמן: התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה בעבודת התובע ובשאלת הקשר הסיבתי בין תשתית כאמור אם תוכח, ומחלת התובע בגבו. " (החלטת השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט מיום 15.11.20).

10. דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 10.5.21. במסגרת דיון ההוכחות התובע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בתום דיון ההוכחות.

המסגרת המשפטית

11. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.

12. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי עבודה (עב״ל 57714-11-12 המוסד – אסתר נוח, 22.12.14).

13. על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהי, נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים (עב״ל 313/97 המוסד – אשר יניב פד״ע לה 529, 532):

״...האחד – קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי –התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא ״זהות במהותן״ כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני – על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה – רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת
במצב בריאותו של הנפגע...״.

14. נפסק כי הפעולות החוזרות והנשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא כי ניתן לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות שמבצע העובד במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות (עב״ל 465/07 עופר יהודאי – המוסד, 30.12.2007).

15. לעניין תדירות התנועות החוזרות ונשנות, נקבע אומנם כי תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך יש צורך בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר שיש בו לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע.

16. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה תתכן תשתית עובדתית מספקת לתורת המיקרוטראומה לפגיעה בגבו של נהג, אם עבודת הנהג כוללת זעזועי נסיעה על פני כבישים משובשים לאורך שנים, במשך מספר רב של שעות בכל יום (עב"ל 451/08 אליהו שחף - המוסד, 31.5.2009).

17. עוד נקבע כי יש לקחת בחשבון את תקופת העבודה כנהג, שעות העבודה, טיב הדרכים בהם נהג המבוטח (דרכי עפר, דרכים משובשות) וכן קיומם של פסי האטה או הרעדה בכביש. כמו כן יש לבחון את טיב הרכב שבו נהג המבוטח והימצאותם של בולמי זעזועים ברכב. בנוסף, יש לבחון את סוג כיסא הנהג והאם יש בו בולמי זעזועים (עב"ל 66671-10-10 נתן חדד זכריה - המוסד, 5.5.15).

מן הכלל אל הפרט

18. האם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית של פגיעה מסוג מיקרוטראומה בגבו? לטעמינו יש להשיב על שאלה זו בשלילה. נסביר מסקנתנו.

19. במסגרת תצהירו מתאר התובע את אופן עבודתו באופן הבא:

״הנני יליד 1950, עבדתי כמפעיל ציוד כבד/מנופאי במשך כ- 41 שנה בחברת חשמל בע"מ (להלן: המע סיק") עד למועד יציאתי לפנסיה בתאריך 31.1.2017, עבדתי במשך שישה ימים בשבוע בין 10-12 שעות עבודה ביום.

במסגרת עבודתי הייתי מגיע בבוקר לעבודה מקבל סידור עבודה, מעמיס את הכלים והציוד ויוצא לשטח העבודה לפי הסידור.

רוב עבודתי הייתה מתבצעת בדרכים לא סלולות כאשר בזמן הנסיעה על המנופים שבהם לא היה מותקן כיסא הידראולי והיה מופק רטט חזק.

הנסיעה בדרכים לא סלולות על מנופים בהם לא היה מותקן בולם זעזועים, במשך כ- 41 שנה במשך 10 שעות ביום לפחות במצטבר היא שגרמה לפגיעה בעמוד שדרה מותני" (סעיפים 3-6 לתצהיר התובע).

20. בחקירתו הנגדית חזר התובע על הדברים. התובע ציין כי הוא עבד כמנופאי וכנהג (עמ' 1 לפ' ש' 2 5). התובע הבהיר כי יום עבודה מתחיל בשעה 06:00 בבוקר כשהוא לוקח את המשאית עליה אמור לעבוד ונוסע למחסן בבית דגון לפרוק או להעמיס (עמ' 2 לפ'). כשנשאל איזה סוג משאית ציין התובע "כיסאות הכוונה לא הידראולי. כיסאות פשוטים. אבל אני מדבר איתך על לפני המון שנים. מעמיס במחסן ויוצא לשטח. אז רוב העבודה 60%, 70% מהעבודה היה בשטח עצמו (עמ' 3 לפ' ש' 14). לטענת התובע רק בשנת 2005 - 2006 שינו את המשאיות לכיסאות הידראוליים. בהמשך ציין התובע כי היו פורקים ומעמיסים באמצעות כלים (מלגזות) ולאחר מכן היה נוסע לשטח "בשטח. איפה שאתה רוצה. בעלייה במודיעין שמה. בשטחים. פעם עבדתי ברמת הגולן, בדרום. בכל מיני מקומות" (עמ' 4 לפ' ש' 7).

התובע הבהיר כי היו מקומות רחוקים ואז הם היו ישנים בבתי מלון ובכל מיני מקומות: "תלוי אם אני הייתי עובד בדרום, בדרום היינו יושנים שמה. אתה מבין? לא היה נסיעה. רק אזורים קרובים של נסיעה של שעה, שעתיים לא יותר.

ש: הבנתי. אוקי.
ת: אם זה כבר יותר אז היינו במצפה. בכל מיני מקומות. בערבה שעבדנו אז היינו ישנים בבתי מלון ובכל מיני מקומות" (עמ' 4 לפרוטוקול).

21. בהמשך החקירה מאשר התובע כי הוא היה מגיע לשטח העבודה עם הציוד מועמס על המשאיות, ואז היה צריך לפרוק באמצעות המנוף שמופעל הידראולי על ידי ידיות או מנופים שנמצאים מחוץ למנוף (עמ' 4 לפ' ש' 32) ואז ממשיך בנסיעה לצוות השני ופורק לו את החלק האחר (עמ' 5 לפ' ש 1) . כנשאל התובע כמה זמן היה בין פריקה לפריקה השיב "יכול להיות שעה, יכול להיות שעתיים, יכול להיות חצי שעה" (עמ' 5 לפ' ש' 11).

וראו בהמשך:

ש: הבנתי. אז יכלת להגיע לצוות שהיה צריך חלקים מאוד גדולים ומאוד עיקריים, יקח לך שעה או שעתיים או שלוש של פריקה. ויכלת להגיע לצוות שלא היה צריך יותר מ-5 או 10 דקות של פריקה?
ת: יכול להיות שיהיה לי דבר כזה.
(עמ' 5 לפ' ש' 14-17)

22. התובע הבהיר כי הטענה שלו היא שהפגיעה בגב אירעה בזמן הנסיעות ולא בזמן כשפרקו את הסחורה באמצעות המנוף : "כשעבדתי על המנוף לא. אבל אני נוסע בדרכים משובשים, קופץ עם כלים ישנים".

ש: אוקי. אנחנו מסכימים שאתה טוען שהפגימה שקרתה לך היא בתקופה, בזמנים של הנסיעה.
ת: נסיעות.
(עמ' 5 לפ' ש' 33)

23. התובע נשאל כמה זמן נסיעה ביום הוא עשה והוא השיב "תלוי איפה עבדתי" ו-"אם הייתי עובד רחוק זה הרבה זמן ואם הייתי יותר קרוב או עובד בשטח אז זה המון זמן, הייתי עובד 10, 12 שעות ביום" (עמ' 9 לפ' ש' 12). התובע הבהיר כי הטענות שלו מצטמצמות לגבי הנסיעות שמבוצעות בשטח ולא בכבישים רגילים (עמ' 10 לפ' ש' 14).

עו"ד חורי: אני שואל אותך עוד הפעם. לפי מה, אני מבין מהסיכום של הדברים שלך הבעיות לגרסתך נגרמו לך בגב בזמן של הנסיעה ממקום למקום,
העד, מר לוי: בדרכים המשובשות.
עו"ד חורי: בפעמיים או שלוש, פעמיים או שלוש פעמים שנהגת במשאית בדרכים המשובשות,
העד, מר לוי: כן, כן.
עו"ד חורי: בין כל פריקה לפריקה בשטח.
העד, מר לוי: כן.
עו"ד חורי: וזו נסיעה שיכלה לקחת כל פעם בין 10 דקות, רבע שעה עד חצי שעה כשבין כל, כל נסיעה כזאת הייתה הפסקה של פריקה של שעה, שעה וחצי או שעתיים?
העד, מר לוי: ודרכים משובשות על אבנים, על סלעים. (לא ברור).
עו"ד חורי: נכון. אבל תאשר לי שמה שאני אומר מבחינת שעות הוא נכון?
העד, מר לוי: בערך, כן.
עו"ד חורי: תודה.
העד, מר לוי: וכל פעם זה, זה לא קבוע. אתה מבין אותי?
עו"ד חורי: כן.

(עמ' 11 לפ' מש' 10). (ההדגשות לא במקור – ת.ס)

24. מעיון מדוקדק בתצהיר התובע ולאחר חקירתו הנגדית של התובע בבית הדין במסגרתו "פירק" התובע לגורמים את סדר יום עבודתו וזאת לשאלות ב"כ הנתבע , ברור כי טענת התובע מצטמצמת לכך שנגרמה לו פגיעה מסוג מיקרוטראומה בגב רק בנסיעות שבין פריקה לפריקה ובדרכים המשובשות בלבד. אין לתובע טענות בנוגע לזמן שנסע למרכז הלוגיסטי ולא בהובלה מהמרכז הלוגיסטי למקומות של הפריקה, אלא רק לאחר שהמשאית נסעה בשטח במקומות המשובשים. דא עקא, כי התובע לא הוכיח - ולו ב דוחק - את משך הזמן שבו נסע בדרכים משובשות, האם חצי שעה ביום? רבע שעה ביום? ואולי שעתיים ביום?. הכיצד ניתן להעביר את התיק למינוי מומחה רפואי כאשר פרט כל כך מהותי (משך הזמן שבו התובע נסע בדרכים משובשות מידי יום) לא הוכח ?

25. מעבר לכך, התובע לא זימן אף עד (למשל מנהל עבודה/מנהל מחלקה) שיעיד על אופי העבודה , על טיב העבודה, על זמני העבודה, על מקומות העבודה, על זמני הנסיעה בדרכי העפר, על היכרות עם המשאיות, טיבן, סוגן והדבר נזקף לחובתו של ה תובע שעליו, כאמור, נטל ההוכחה. נציין אף כי התובע לא הוכיח כנדרש בפסיקה את טיב הרכב שבו נהג והימצאותם של בולמי זעזועים ברכב ואת סוג הכיסא. התובע ציין בחקירתו כי רק בשנת 2005-2006 חברת חשמל שינתה את המשאיות לכיסאות הידראוליים אולם הדבר לא הוכח ולטענת ב"כ הנתבע חברת חשמל עובדת עם כיסאות הידראוליים עוד משנות ה- 80. כך או כך נתון זה לא הוכח.

26. נבהיר, כי אין לנו ספק שהתובע עבד קשה בעבודתו. התובע ציין בחקירתו החוזרת , "הייתי עובד עם מנוף, נכנס לשטח, מקים עמודים. קפיצות, סלעים, אבנים. הייתי מפעיל משלב 4 על 4 בשטח" (עמ' 13 לפ' ש' 8). יחד עם זאת, עבודה פיזית כשלעצמה אינה מהווה תשתית עובדתית למיקרוטראומה כפי שכבר נפסק: ״השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכל להפוך כבמטה קסם ״מאמצים קשים״ לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים״ (עב״ל 338/96 המוסד – יוסף עובדיה, פס׳ 6, 13.11.2000).

27. נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע להוכחת התביעה. בהקשר זה נאמר, כי גם אם התובע נסע בדרכים משובשות, אזי מאחר שלא הוכח שום פרט שקשור לזמני הנסיעה בדרכים המשובשות בהם נסע התוב ע ולא הוכח שום נתון לגבי סוג המשאיות עליהם נסע התובע (האם עם כסא הי דראולי? אם כן – מאיזה שנה?) , לא ניתן ליצוק שום תשתית עובדתית שתשלח למומחה הרפואי.

28. לאור כל האמור לעיל, על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו בכובד ראש לגרסת התובע כפי שעלה מתצהירו ומעדותו, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות בגבו של התובע כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.

סוף דבר:

29. התביעה נדחית כבר בשלב זה.

30. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ב, (18 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים
מר גבריאל נבו

תומר סילורה - שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר