הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 71544-07-18

07 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים) מר שמואל רגב

התובעת
בת שבע פנחס
ע"י ב"כ: עו"ד מנאל מארון
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי וידנה

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת להכיר ב אירוע שבו נפגעה בידה לאחר סיום העבודה ובעת שהיתה בדרכה לבית של בתה וזאת על מנת לטפל בנכדיה כפגיעה בעבודה בהתאם ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
המל"ל דחה את תביעת התובעת במכתבו מיום 4.9.2017.
מכאן, התביעה שלפנינו.
נציין, כי קיימת הסכמה לגבי חלק מהעובדות כאשר יתרת העובדות נקבעו על ידי בית דין בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 23.9.2020.

להלן העובדות הרלוונטיות: 
התובעת מנהלת במועצה מקומית צורן במשרה מלאה.
התובעת ילידת 1962.
ביום 4.9.17 בשעה 13:40, התובעת יצאה מהעבודה, נכנסה לרכבה שהיה בחניון, ולאחר שלא הצליחה לצאת ברוורס, ביקשה מחבר לעבודה שינהג ברכבה על מנת לצאת מהחניון. החבר לעבודה סייע לתובעת והתובעת נחבלה, נפלה וקיבלה מכה בין היתר, בידה השמאלית.
מוסכם כי אצל החוקר נשאלה התובעת האם שטח החנייה שייך למועצה והיא ענתה: "כן, וכל מי שעובד במועצה או נכנס למועצה חונה, זה לא שטח סגור, גם מי שבא מבחוץ יכול להחנות ...".
התובעת מתגוררת בנתניה.
לתובעת נכדים שמתגוררים בראשון לציון.
לתובעת הותר על ידי מנכ"ל המועצה לצאת מוקדם מהעבודה יום אחד בשבוע, סמוך לשעה 14.00 על מנת לטפל בנכדים אלו, כאשר בדרך כלל היה מדובר ביום ב' אך בשלב מסוים התבקשה לצאת מוקדם ביום ד'.
בזמן האירוע התובעת היתה בדרכה לטפל בנכדים בראשון לציון.

טענות הצדדים בסיכומיהם
התובעת בסיכומיה מפנה לסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי ולסייג בסעיף זה הקבוע בסעיף 81.
התובעת מפנה לענין רחל אספיר ודב פלג כי יש מספר חלופות להגיע מהעבודה למעון ובחזרה וז את לפי מצב התנועה, תחנות דלק וכו'.
לפי הפסיקה המבחן הוא מבחן סובייקטיבי אך יש מקום גם לשקול שיקולים של סבירות. כן טוענת התובעת כי בתי הדין נוהגים בגמישות לענין הדרך המקובלת ובמיוחד כשהיא אינה חד פעמית, כאשר התובעת מפנה לענין אסרף.
הדרך המקובלת בימי שני היתה הדרך לבית של בתה.
חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי ולכן יש לפרשו לטובת המבוטח.
לטענת הנתבע, התובעת אינה עומדת בתנאי הסף שקבועים בחוק כאשר סעיף 80 לחוק מתייחס ל"מן העבודה למעונו" כאשר אין ספק שהתובעת לא היתה בדרכה למעונה אלא לבית של בתה.
ענין אלמקייס שהתובעת מתייחסת אליו שונה מענייננו שכן שם מדובר באדם שהיה בדרכו לעבודה ולא מדובר על סיום העבודה, כאשר אותו אדם הגיע ישירות מ המקום שבו הוא לן, ענין שהחוק מתייחס אליו ספציפית.
ב"כ הנתבע הפנה לפסיקה שונה.

דיון והכרעה
ס' 80 (1) לחוק קובע כדלקמן:
רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -
אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;

סעיף 81 לחוק קובע:
הפס
הפס
(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.
(ב) בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה:
(1) כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם;
(2) כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל.
בענייננו אין מחלוקת כי התובעת לא היתה בדרכה מהעבודה למעונה אלא היא היתה בדרכה לבית של בתה , ועל כן היא איננה נכנסת לגדר המקרים שעל פי הוראות החוק יש לראות בהם כתאונה בעבודה.
נציין, כי על אף הזדמנות שניתנה לה, לא הביאה התובעת פסיקה המלמדת כי יש להכיר בתאונות בעבודה גם במקרים בהם מבוטחים אינם נוסעים לביתם בסיום העבודה.
משהתובעת לא הצליחה להוכיח כי היא עומדת בהוראות החוק או הפסיקה, הרי שדין תביעתה להדחות.
אין צו להוצאות.
הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט תשרי תשפ"א, (07 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציג ציבור (עובדים)
מר שמואל רגב