הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 70470-01-18

01 אפריל 2020

לפני:

כב' השופט אלעד שביון
נציגת ציבור עובדים גב' שוש ברוך
נציג ציבור מעסיקים מר יצחק קוגמן

התובעת:
עונות מודל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אברהם בגים
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אמיר פרנקל

פסק דין

בפנינו תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו התבקש ביה"ד להורות כדלקמן:
לחייב את הנתבע ברישום השגה. לעניין זה התבקש ביה"ד לראות בתביעה זו גם כהשגה אשר טעמיה יושלמו לאחר קבלת נימוקי הנתבע בשומה.
לחייב את הנתבע להסביר, תוך תמיכה באסמכתאות רלבנטיות ומקורות חוקיים, מה מקור הסמכות שלו לפנות לתובעת שלא באמצעות באי כוחה, מה מקור הסמכות של הנתבע שלא לאפשר לבאי כוחה להיות נוכחים במסגרת "החקירה" שנערכה אצל הנתבע והכיצד הדברים עומדים בקנה אחד עם פסיקתו של ביה"ד והפשרה שקיבלה תוקף במסגרת בג"צ שהוגש ע"י לשכת עו"ד כנגד הנתבע.
לחייב את הנתבע ליתן פירוט, תוך תמיכה באסמכתאות רלבנטיות, לרבות אך לא רק נהלי הנתבע, פסיקה, הוראות הדין, הנחיות וכיו"ב, אשר על בסיסם הוצאה "הודעת ביטול הדוחות" או "החובה" לפנות ב"בקשה להחזר דמי ביטוח".
לחייב את הנתבע לפרט, תוך תמיכה באסמכתאות רלבנטיות, מול איזה מעסיקים נוספים ננקטה שיטת "ביטול הדוחות", לאיזה מעסיקים הופנו דרישות לפנות ב"בקשה להחזר דמי ביטוח", מה היו תוצאות אותן הבקשות, האם הוגשו עתירות בשל כך, מה קבעו פסקי הדין שניתנו בעניין זה.
לחייב את הנתבע שלא לפעול בכל מישור גבייתי וזאת למצער עד לקבלת החלטה בתביעה.

רקע כללי:
בתאריך 31.1.18 הגישה התובעת תביעה למתן סעדים כמפורט לעיל.

במקביל להגשת התביעה הגישה התובעת בקשה למתן סעד זמני – הקפאת הליכי גבייה.

בתאריך 22.4.18 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת.

בתאריך 24.4.18 ולאחר הגשת בקשות ותגובות שונות מטעם הצדדים התקיים דיון בסעד הזמני במסגרתו נחקר נציג התובעת, מר עדי שביט (להלן – מר שביט) על תצהירו. לאחר חקירתו הגיעו הצדדים לידי הסכמה כדלקמן: "מבלי להודות בכל חבות או טענה ומבלי שהדבר יהווה תקדים או אישור לקבלת טענות צד זה או אחר, התובעת תפקיד בקופת ביה"ד עד ליום 15.5.18 סך של 83,000 ₪. כנגד הפקדת הסכום האמור יינתן צו להקפאת הליכי הגבייה בגין החודשים 10-12/16 עד למתן פסק דין בהליך העיקרי". להסכמת הצדדים כאמור ניתן תוקף של החלטה.

לאחר קיום הליך של קדם משפט הגישה התובעת תצהיר מטעם מר שביט ואילו הנתבע הגיש תצהיר מטעם גב' ליזי ביטון (להלן – גב' ביטון) , מנהלת תחום גביית מעסיקים.

בתאריך 16.4.19 אמור היה להתקיים דיון ההוכחות. במהלך הדיון ולאחר שב"כ התובעת לא התייצבו (מר שביט הבהיר, כי אחד מעורכי הדין חולה והשני נמצא עם אשתו בדרך לבית החולים), הודיע ב"כ הנתבע, כי "שוחחתי עם חברי טלפונית מחוץ לאולם ביה"ד ואנו מסכימים כי לא יהיו חקירות בתיק וכי יוגשו סיכומים / עיקרי טיעון שלא יעלו על 2 עמודים".

עיקר טענות התובעת:
התובעת הינה חברה העוסקת בתחום האופנה ומעסיקה למעלה מ-300 עובדים. בשלהי חודש מרץ – אפריל 2016 קיבלה התובעת הודעה מהנתבע לפיה היא זכאית להשבת כספים בגין שנת 2013. פניות התובעת להבין כמה כספים מגיעים לה עלו בתוהו. משכך שכרה התובעת את שירותיה של חברת טריניטי המתמחה בבדיקת חיובים כספיים ובין היתר בבקרות שכר ונלוות שכר.
מבדיקת חברת טריניטי עלה, כי התובעת משלמת זה זמן רב סכומי עתק לנתבע בלא כל צורך. התובעת פעלה בהתאם לייעוץ של חברת טריניטי וביצעה תיקונים לשם השבת הכספים אותם שילמה ביתר.

במהלך חודש 10/17 זומנה התובעת לחקירה אצל הנתבע אודות דיווחיה. זימון זה נעשה באופן ישיר מול התובעת ולא נמסרה כל הודעה למשרד רו"ח או למייצגיה. ביום 18.10.17 התייצבה נציגה מטעם הנתבע וביקשה לקיים את החקירה. בתוך כך מנע הנתבע מהתובעת את נוכחות באי כוחה אך אפשרה את נוכחות רו"ח אופיר כהן ממשרד רו"ח. במסגרת החקירה נשאל נציג התובעת אודות חברת טריניטי. מכאן התובעת סבורה כי היא כלל לא הייתה מטרת החקירה וזו נגררה למאבק בין הנתבע לחברת טריניטי.

במשך חודשיים לא שמעה התובעת דבר מהנתבע עד שלפתע בסוף חודש 11/17, תחילת חודש 12/17, התקבלה הודעה מהנתבע מבלי ליתן כל נימוק, כי ביום 19.11.17 דוחות התובעת בגין התקופות 11/16 ו-12/16 בוטלו. לשון ההודעה הינה כדלקמן:

"הואיל ונמצא ע"י המוסד כי הדיווחים אינם תואמים את נתוני מערכות השכר, לאותם חודשים אלא מקזזים לכאורה יתרות זכות בגין שנים קודמות, הגם שיתרות הזכות להם אתם טוענים, לא נתבעו על ידכם מאת המוסד ולפיכך, לא ניתן היה לקזזם משאין מדובר בסכום מוסכם, אלא מדובר בצעד חד צדדי שנעשה ללא ידיעת המוסד.
הנך רשאי להעלות טענותיך למשרד הראשי תוך 30 יום מקבלת הודעה זו".

בשל היות ההודעה לאקונית ושותקת בדבר המקור החוקי של הנתבע לפעול באפיק זה פנתה התובעת לב"כ לשם מיצוי זכויותיה. התובעת ציינה, כי הנתבע התנהל מולה תוך אפליה ואכיפה בררנית.

בתאריך 24.12.17 שוגרה הודעה לנתבע ובמסגרתה הנתבע נדרש ליתן הסברים בדבר התנהלותו וצוין בפניו כי יש לראות בהודעה זו כהשגה. הנתבע נקט בטקטיקה במסגרתה ניסה להרוויח זמן וביקש לברר מי מייצג את התובעת. ביום 4.1.18 הוצא מכתב תגובה לנתבע במסגרתו הובהר מי מייצג את הנתבע. במקביל שיגר הנתבע דרישת תשלום בסך 110,883 ₪.
בתגובה לפנייה מסר הנתבע, כי על התובעת להגיש "בקשה להחזר דמי ביטוח".

הנתבע מתחמק ממתן תשובות ומהגעה למהות העניין שכן אינו מעוניין לקבל החלטות תקדימיות לגבי פטורים שונים.

עיקר טענות הנתבע:
התובעת פעלה בתרגיל עוקץ בעזרת חברת טריניטי במסגרתו בכסות של תיקון טכני לכאורה של דוחות חודשיים שוטפים תוך מצג שווא של רכיבי שכר נמוכים מנתוני השכר האמיתיים לאותם חודשים, "לקחה" התובעת לעצמה דמי ביטוח, שהיו אמורים להיות משולמים עבור עובדיה כדין.

במסגרת זו הנתבע גילה, כי התובעת שידרה בחודש 2/17 באמצעות משרד ב"כ התובעת, דו"ח מתקן עבור חודש 10/16 שלא אושר במערכת בשל כך שהוא התייחס לתקופה שעולה על 3 חודשים שקדמו למועד התיקון. כעבור דקה שידרה התובעת דו"ח מתקן בגין חודש 11/16. כעבור מספר ימים שודר דו"ח מתקן נוסף עבור חודש 12/16.

על מנת לעמוד על התיקונים שביצעה התובעת בדוחות נחקר מר שביט. לאחר שהובהר, כי התובעת לא ביצעה באמת תיקונים המתייחסים לחודשי הדיווח אלא קיזזה אלפי ₪ בגין יתרות זכות שלטענתה היא זכאית להן בגין שנים קודמות, הנתבע הודיע לתובעת כי הוא מבטל את הדוחות המתוקנים לחודשים 11-12/16 כשמשמעות הדבר הינה השארת הדוחות המקוריים כפי שדווחו ע"י התובעת מלכתחילה.

בדיעבד התברר כי לטענת התובעת (המוכחשת מכל וכל) היא זכאית להחזרי תשלום ביטוח לאומי בגין שנים עברו, שלא קשורים כלל לדוחות המתקנים. במקרה זה פתוחה לתובעת הדרך להגיש בקשה מנומקת ומפורטת לנתבע לקבל החזרים לשנים עברו. התובעת אף הסתירה מביה"ד, כי לאחרונה פסק בית המשפט המחוזי במקרה דומה, ודחה לגופם של דברים את אותם רכיבים שהתובעת ניסתה לגזול.

השגתה של התובעת לקביעה לפיה הדוחות המתוקנים מבוטלים וכי יש להשאיר את הדוחות המקוריים על כנם נדחתה ביום 11.1.18 (נספח 15 לכתב התביעה) ולכן לא עומדת לתובעת כל זכות לרשום השגה נוספת.
התובעת לא זכאית לרישום השגה נוספת וממילא לא זכאית להקפאת הליכי הגביה. אפילו היה מקום לאפשר לתובעת להגיש השגה נוספת (וכאמור – לא כך היא) הרי אין כל מקור שבדין לפיו על הנתבע להקפיא הליכי גביה.

דיון והכרעה:
עניינה של התובענה, כשמה, הינו 'המרצת פתיחה, סעד של רישום השגה'. בהתאם לתובענה ביה"ד התבקש ליתן סעד הצהרתי ולהורות לנתבע לרשום השגה (ראו גם סעיף 28 לסיכומי התובעת: "בכל מקרה, נוכח העובדה כי בית הדין החליט כי הדיון מצטמצם לסוגיית רישום ההשגה ...").
התובעת אמנם עתרה למספר סעדים נוספים כמפורט במבוא לפסק הדין, ברם מדובר בסעדים תאורטיים או כאלה שנזנחו במסגרת סיכומי התובעת.

כעולה מחומר הראיות (נספח 3 לתצהיר גב' ביטון) במהלך חודש 12/17 הנתבע שלח הודעה לתובעת ולפיה בתאריך 19.11.17 בוטלו הדיווחים המתקנים לחודשים 11/16 ו-12/16 בזו הלשון:

"הואיל ונמצא ע"י המוסד כי הדיווחים אינם תואמים את נתוני מערכות השכר, לאותם חודשים אלא מקזזים לכאורה יתרות זכות בגין שנים קודמות, הגם שיתרות הזכות להם אתם טוענים, לא נתבעו על ידכם מאת המוסד ולפיכך, לא ניתן היה לקזזם משאין מדובר בסכום מוסכם, אלא מדובר בצעד חד צדדי שנעשה ללא ידיעת המוסד.
הנך רשאי להעלות טענותיך למשרד הראשי תוך 30 יום מקבלת הודעה זו".

ויודגש, במסגרת ההחלטה צוין בפני התובעת, כי היא רשאית להעלות טענותיה בעניין ההחלטה בתוך 30 ימים.

לאחר קבלת ההחלטה נשלח בתאריך 24.12.17 מכתב מאת ב"כ התובעת, עו"ד דניאל כהן במסגרתו הוא ציין, בין היתר, כדלקמן (נספח 4 לתצהיר גב' ביטון) :

"6. להעביר הודעה בכתב למשרדו של הח"מ במסגרתה החוב יעוכב וזאת עד לסיום כל ההליכים השומתיים ככל שיהיו. בנימה זו, ככל ויתברר כי אכן המדובר בקביעה / שומה אזי יש לראות בהודעתנו זו כהשגה אשר תושלם מיד עם קבלת עמדתכם הרשמית ועם זכות לפרט את ההשגה על רכיביה לרבות טענת ההתיישנות ..." (ההדגשות לא במקור).
הנה כי כן, מחומר הראיות עולה, כי כבר ביום 24.12.17 הוגשה השגה מטעם התובעת (ראו גם סעיף 29 לתצהירו של מר שביט: "בשל כך, ביום 24/12/2017 שוגרה הודעה למשיב ובמסגרתה אחרון ליתן הסברים בדבר התנהלותו וצוין בפניו כי יש לראות בהודעה זו כהשגה" וכן סעיף 36 לסיכומי התובעת).

לאחר קבלת מכתבו של עו"ד כהן (המהווה השגה, אף לדידה של התובעת), נשלחה החלטת הנתבע (נספח 5 לתצהיר גב' ביטון) מיום 11.1.18 ולפיו נדחתה ההשגה תוך מתן נימוקים לדחייה. יצוין, כי במסגרת דחיית ההשגה הובהר לתובעת, כי היא רשאית להגיש בקשה להחזר דמי ביטוח בגין רכיבי שכר הפטורים לטענתה מתשלום דמי ביטוח ולהגיש ערעור על ההחלטה לביה"ד בתוך 12 חודשים. התובעת לא נקטה באחת מהאפשרויות שפורטו במכתב דחיית ההשגה ותחת זאת בחרה להגיש תובענה ועתרה להורות לנתבע לאפשר לה לרשום השגה.

לנוכח דחיית ההשגה יכולה הייתה התובעת להגיש ערעור במסגרתו לנסות לתקוף את ההחלטה עצמה או להגיש בקשה להחזר דמי ביטוח. אין ולא היה מקום להגשת בקשה לרישום השגה, שכאמור כבר הוגשה ונדחתה. בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה לרישום השגה.

לא נעלמה מעינינו טענת התובעת לפיה היה על הנתבע לרשום את ההשגה, ברם מעבר לכך שמדובר בטענה המהווה הרחבת חזית, הרי שבפועל הוגשה השגה, ההשגה נדונה על ידי הנתבע ונדחתה בהחלטה מנומקת.

מעבר לנדרש נבקש לציין, כי ספק בעינינו אם תיקון הדוחות שביצעה התובעת היה כדין. כעולה מתצהירה של גב' ביטון (סעיפים 11 ו-12 ונספח 1 לתצהירה), קיימות שתי אפשרויות לתיקון דוחות על העסקת עובדים ותשלום דמי ביטוח: כאשר מדובר בתיקון טעות סופר / טכנית שנפלה בדו"ח של חודש מסוים או כאשר מדובר בתיקונים רטרואקטיביים היוצרים הפרשים שליליים (כגון שינוי מעמד למקבל קצבת זקנה / נכות כללית) כאשר התיקון נעשה מתוך מערכת השכר של המעסיק באופן פרטני ושמי לכל עובד.

מחקירתו של מר שביט במסגרת הבקשה למתן סעד זמני עלה, כי התיקונים שנעשו לדוחות 10-12/16 היו בגין חובות עבר שלא התייחסו לאותם חודשים (עמ' 8, שורות 10-12), התובעת לא ציינה בדוחות המתוקנים את השכר האמיתי שקיבלו העובדים בחודשים 10-12/16 (עמ' 8,שורות 6-9) וכי ידוע לתובעת שהתיקון המבוצע בדוחות מתקנים מוגבל אך ורק לתיקונים של מספר עובדים או גובה שכר בלבד (עמ' 7, שורה 24). כן אישר מר שביט, כי 60% מהכספים שייכים לעובדים וצריך להחזיר אותם (עמ' 7, שורות 9-11). למותר לציין, כי לא הוצגה ע"י התובעת כל אסמכתא להשבת הסכומים לעובדים.

בנסיבות אלו נראה, כי התובעת פעלה שלא כדין כאשר ביקשה לקזז החזרים שלטענתה היא הייתה זכאית להם, כך שגם לגופו של עניין קיים קושי בקבלת טענות התובעת.

טוב הייתה עושה התובעת אם הייתה פועלת בדרך שהוצעה לה ע"י הנתבע ומגישה זה מכבר בקשה להחזר דמי ביטוח, ככל שהיא סבורה, כי היא זכאית להחזרים כאמור.

התייחסות לסעדים נוספים שהועלו במסגרת התובענה:
מעיון בסיכומי התובעת עולה, כי הסעדים שפורטו בסעיפים ג' ו-ד' למבוא לפסק הדין ננטשו על ידה במסגרת הסיכומים. בנסיבות אלו אין מקום לדון בהם. לעניין הסעד המפורט בסעיף ה' למבוא לפסק הדין, הרי משנדחתה התביעה לרישום השגה , אין מקום למתן סעד כאמור.

לעניין הסעד הנוסף שאוזכר במסגרת סיכומי התובעת (סעיף ב' למבוא לפסק הדין) נציין, כי מדובר בסעד תאורטי, שכן החקירה נערכה זה מכבר. זאת ועוד, אף מהות הסעד הנתבע מעידה, כי מדובר בסעד תאורטי שכן ביה"ד לא התבקש להורות לנתבע שלא לפנות לתובעת באמצעות באי כוחה או להתיר להם להיות נוכחים בחקירה (שכבר הייתה) אלא התבקש להורות לנתבע להסביר מה מקור הסמכות שלו לפנות לתובעת שלא באמצעות באי כוחה ושלא לאפשר לבאי הכוח להיות נוכחים במסגרת החקירה שנערכה אצל הנתבע.
הלכה היא, כי "ככלל, בית המשפט לא דן בסעדים תיאורטיים" (ע"א (עליון) 4668/16 אברהם הר שגיא נ' בנק דיסקונט לישראל, 24.6.18). לא מצאנו לחרוג מכלל זה במקרה שלפנינו.

סוף דבר:
הננו מורים על דחיית התביעה.

הננו מורים על העברת הפיקדון שהופקד ע"י התובעת בסך 83,000 ₪ לידי הנתבע (המוסד לביטוח לאומי).

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 12,000 ₪ , שישולמו בתוך 30 ימים מהיום. במסגרת קביעת סכום ההוצאות נלקח בחשבון הצורך של הנתבע לנהל הליך זמני, להתייצב למספר דיונים, להגיש כתב הגנה, תצהיר וסיכומים.

ניתן היום, ז' ניסן תש"פ, (01 אפריל 2020) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' שוש ברוך, נציגת ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר יצחק קוגמן, נציג ציבור מעסיקים