הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 6701-03-18

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר חגי רם

התובע
יהושע שמוע ת.ז. XXXXX833
ע"י ב"כ: עו"ד אלון לוריה (מכוח מינוי משפטי)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

האם נפגע אב בית בריאותיו בשל דליקה שפרצה בחדרו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

הצדדים הגיעו לתשתית עובדתית מוסכמת שתועבר למומחה:

  1. התובע יליד 1955. עבד בקבוצת זוהר בע"מ כאב בית.
  2. ביום 21.3.16 אירעה שריפה במקום העבודה והתובע התבקש להיכנס לחדרו על מנת לנטרל את מערכת האזעקה. בעת שנכנס לחדר עדיין היה בחדר עשן והתובע שאף את העשן.

  
ביום 26.3.2019 מינה ביה"ד את פרופ' פלד כמומחה מטעם ביה"ד.
ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו:

ש. ממה סובל התובע?
ת. התובע סובל מתלונות נשימתיות ולפיכך החתום מטה נתבקש על ידי בית המשפט לחוות דעתי בעניין מצבו הבריאותי של התובע והקשר למקום עבודתו.
המסמכים אשר הוצגו לפני כללו מסמכים רפואיים מתיקו בקופח' כללית ובכללם גם יעוץ עם מומחה ריאות.

ש. האם יש קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 21.3.16 למחלת התובע?
ת. התובע הינו יליד 1955, בעברו עישון קל של 10 שנות חפיסה עד ל 2013. בתיקו הרפואי פניות מרובות לרפואת המשפחה ולהלן מספר אירועים לציון:
...
התובע הינו יליד 1955 עם הסטורית עישון קלה. בעברו מספר תאונות ובכללן פגיעה בעין בשל פיצוץ לוח חשמל. בתאריך 21/3/2016 היה מעורב בשאיפת עשן במקום עבודתו בעת שריפה ולאחר האירוע פנה מספר פעמים בתלונות נשימתיות. רופא אא"ג דיווח על דם בכיח אך לא נצפו נזקי עשן ישירים. בירור רופא ריאות כלל תבחיני אלרגיה ומבחן מטאכולין, אך אלו לא נמצאו במסמכיו הרפואיים. מאז 2016 המשיך לבקר בענייני שגרה את רפואת הקהילה ולא דווח על תסמינים נשימתיים או/ו בירורים אחרים בהקשר זה. ביקור אחרון בתיקו הוא מתאריך 13/6/2019.
לסיכום, התובע נחשף לעשן במקום עבודתו באירוע חד פעמי אשר ככל הנראה גרם לדלקת חריפה של הסמפונות אשר התבטאה בדם בכיח. על בסיס המסמכים שהוצגו לפני, להערכתי לא נגרם לתובע נזק בלתי הפיך לדרכי הנשימה ובתיקו הרפואי אין עדות לתסמינים נשימתיים ארוכי טווח בשנים שלאחר האירוע, נכון ל 13/6/2019. ככל שיהיו מסמכים חדשים אשמח לעיין בתיק בשנית".

הצדדים ביקשו להפנות שאלות הבהרה למומחה וביה"ד נעתר לבקשת הנתבע ודחה את בקשת התובע .
ואלו שאלות ההבהרה שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

א. הנך מופנה לכך שהתובע פנה לראשונה לטיפול רפואי שבועיים לאחר הארוע התאונתי. לאור פער הזמנים הנ"ל, כיצד ניתן לקבוע אם קיים קש"ס בין הארוע לבין המצב שנתגלה בבדיקת הרופא? אנא הסבר ונמק.
ב. לאור האמור לעיל, האם נכון שהשפעת הארוע על מצבו של התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, כגון עישון ואסטמה? אם לא, אנא נמק מדוע לו.

"לצורך מענה על שאלות ההבהרה ומתוך מעבר חוזר על מסמכיו הרפואיים של התובע אשר הוצגו לפני אציין כי:
בעברו של התובע יש עישון קל של 10 שנות חפיסה עד ל 2013. כלומר 3 שנים לפני האירוע הפסיק לעשן ולפיכך אינני רואה כל קשר בין העישון הקל שהיה 3 שנים טרם האירוע לפני פנייתו המפורטת מטה.
בתאריך 3/4/2016 פנה לרופא המטפל ודיווח על תאונת העבודה מתאריך 21/3/2016 –מצויין כי עובד כאב בית ב "פלאפון" והיה בחדר סמוך לחדר בו התרחשה שריפה. לדעתו נשם עשן. מאז שיעול, נזלת וכאבי ראש. לאחר יומיים היה חום. יום קודם לכן היה קוצר נשימה. בבדיקתו – ריאות נשימה בועית תקינה. לוע תקין.

בתאריך 5/4/2016 נבדק על ידי רופא אא"ג (דר' מוטי בכר) שראה ליחה דמית. לא ראה פיח בגרון. הופנה לרופא ריאות.
בתאריך 17/4/2016 נבדק על ידי דר' ירמלובסקי, מומחה ריאות. מצויין "ספירומטריה כנראה תקינה" (הופרעה טכנית בשל שיעול), צילום חזה תקין. צויין "לא ניתן לשלול אסטמה לאחר חשיפה חד פעמית לגורם איריטנטי" הופנה לסיטי חזה והתחיל פוסטר 100/6 לחודש.
19/05/2016 – בסיטי חזה קשריות מרובות במיצר. פורש כתקין על ידי דר' ירמלובסקי.
בתאריך 16/06/2016 הופנה לתבחיני עור לאלרגנים נשאפים, אא"ג ולמבחן נשיפה עם מטאכולין. במעבר מדוקדק על כלל המסמכים הרפואיים שהוגשו לפני (147 עמודים), לא נמצא תיעוד אודות הבדיקות הנ"ל.

דיון:
התובע היה באירוע שריפה כמפורט בכתב המינוי. בעברו עישון קל שפסק 3 שנים טרם האירוע. התובע מיעט בפניות נשימתיות לאורך כל תיקו הרפואי למעט סביב האירוע התאונתי (שריפה). יתר על כן, צפיפות האירועים היתה סביב האירוע עצמו וחלפה עם הזמן.
מנגנון הפגיעה של חשיפה חריפה לעשן שריפה כולל שרשרת תהליכים דלקתיים עם טווח חומרה שונה. חלק מהנפגעים סובלים מאי ספיקה נשימתית קשה הדורשת הנשמה בטווח המיידי בעוד מרבית הנחשפים סובלים מקליניקה מאוחרת יותר. החשיפה לעשן שריפה גורמים לפגיעה ברירית דרכי הנשימה ומלווה בתהליכים זיהומיים משניים המתבטאים בטרכיאו-ברונכיטיס, ברונכיאקטזיות, ברונכיוליטיס חסימתית ודלקות ריאה בתדירות של 38% עד 60% המופיעים בממוצע 3-10 ימים לאחר שאיפת העשן [1,2]. לפיכך, אירוע של שיעול, חום וכיח דמי, כפי שאירע במקרה זה בטווח של כשבועיים מיום האירוע, הינו צפוי ומתאים לקליניקה של דלקת סימפונות חריפה הנובעת מחשיפה לעשן ובהתאם אני קובע כי האירוע קשור קשר סיבתי בסבירות גבוהה לאירוע החשיפה לעשן שריפה.
כמו כן לנוכח מצבו הרפואי הכללי ועיון עמוק בתיקו הרפואי, אני קובע כי השפעת האירוע החשיפתי על אירוע נשימתי חריף זה היא העיקרית וכי השפעת גורמים אחרים בריאותיים כגון עישון קל בעברו הם מינוריים בעניין אירוע זה.
לפיכך, אין שינוי בקביעתי כי התובע נחשף לעשן במקום עבודתו באירוע חד פעמי אשר קשור בקשר סיבתי לדלקת חריפה של הסמפונות אשר התבטאה בקליניקה המתוארת. על בסיס המסמכים שהוצגו לפני, להערכתי לא נגרם לתובע נזק בלתי הפיך לדרכי הנשימה ובתיקו הרפואי אין עדות לתסמינים נשימתיים ארוכי טווח בשנים שלאחר האירוע."

טענות הצדדים

טענות התובע:

התובע הוכיח קשר סיבתי בין האירוע מיום 21.3.2016 לעבודת התובע והנזק שנגרם לתובע נגרם עקב עבודתו.
על בסיס 2 חוות הדעת שנתן המומחה בתיק יש להכיר בדלקת חריפה של הסימפוניות אשר התבטא בדם בכיח כפגיעה בעבודה שנגרמה לתובע ביום 21.3.2016.

טענות הנתבע:

המומחה קבע כי "ככל הנראה" האירוע גרם לדלקת הסימפונות אך ללא נזק לטווח ארוך.
בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על מסקנותיו.
המומחה לא התייחס להשפעת האירוע על אי כושר עבודה לתקופה כלשהיא ולא ציין כמה זמן נמשכה הדלקת.
לכן, לכל היותר מדובר בהחמרה זמנית וחולפת של מצבו של התובע ולא נקבע מהו הנזק הזמני שנגרם לתובע, אם בכלל.
המומחה קובע כי לא נגרם לתובע נזק קבוע.
הנתבע מבקש לדחות את התביעה.

הכרעה :

לאחר שעיינו בחוות דעתו של פרופ' פלד ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

המומחה קובע כי האירוע גרם לדלקת חריפה של הסימפונות. לכן, גם אם לא נגרם נזק בלתי הפיך לדרכי הנשימה אין בכך כדי לשלול קשר סיבתי בין האירוע לדלקת ממנה סבל התובע .
עוד ציין המומחה כי תסמינים שהופיעו שבועיים לאחר האירוע אופיינו כמתאימים קלינית.
המומחה קובע באופן חד משמעי כי האירוע קשור לאירוע החשיפה לעשן שריפה והשפעות אחרות כגון עישון הן מינוריות לגרימת הדלקת.

באשר לקביעתו של המומחה כי לא נגרם נזק בלתי הפיך, אין בכך להעלות או להוריד והיא שאלה של גובה נכות של התובע, אם בכלל, בגין האירוע.

לביה"ד אין את הידע הרפואי ולשם כך הוא ממנה מומחה רפואי. הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383):

"לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

מצאנו את חוות דעתו של המומחה עקבית ומנומקת ואנו מאמצים אותה.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת.

משהתובע מיוצג על ידי הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ב' אב תש"פ ( ‏23 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר חגי רם

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה