הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 6594-06-17

16 ספטמבר 2020

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' יהודית טל

התובע
מורשד עאזם
ע"י ב"כ: עו"ד סטפני כהן נמדר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

פסק דין

השאלה הנצבת במוקד הליך זה היא האם יש להכיר בפגימת התובע בצווארו כפגיעה בעבודה ,כתוצאה מתאונת עבודה אשר ארעה לתובע ביום 12.11.2015.

הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי (להלן :"המומחה") על מנת שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין פגימת התובע בעמוד שדרה צווארי ובין האירוע התאונתי אשר ארע לתובע ביו ם 12.11.2015 , והוכר על ידי הנתבע כתאונת עבודה.

להלן העובדות המוסכמות אשר הועברו אל המומחה:
"1.התובע יליד 1970.
עבד בזמנים הרלוונטיים כמפרק מנועים בחברת אגד.

2.ביום 12.11.15 במסגרת עבודתו ניסה לפרק מנוע תוך שהוא עומד בעמידה כפופה ומנסה לשחרר חלק (זיז) אשר היה תקוע , התובע התחיל לסובב את הזיז בנסיון לשחררו תוך הפעלת כוח רב, מכיוון שהזיז סרב להשתחרר. לאחר כמה סיבובים ומשיכות הזיז החל להשתחרר אולם פתאום נתקע שוב, תוך שהוא מפעיל כוח רב בעת משיכתו.
לאחר מכן הרגיש כאב חד מאוד בכתף שמאל, ובפלג גוף עליון.

3.הנתבע הכיר באירוע של פגיעה בעבודה, הפגימה שהוכרה היא כתף שמאל , הפגיעה בצוואר לא הוכרה.
התובע לא חזר לעבודתו לאחר האירוע".

ביום 30.12.2019 נתנה חוות דעת המומחה הרפואי, ד"ר יפה דיויד, אורתופד, במסגרתה נקבע כדלקמן:
"התובע אובחן כסובל מכאב צואר. בהתבסס על התיק הרפואי בוצע בירור כולל בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) אשר הדגים עדות לזיזים גרמיים אחוריים בגובה C4-5 המשיק לחוט השדרה ובדיקת תהודה מגנטית (MRI) אשר בה הודגם בלט דיסק מרכזי 5 -4C נושק לחוט השדרה ללא לחץ, בלט פורמינלי 6-7 C משמאל ללא לחץ. כמצוין בתיק הרפואי מתאריך 28.10.2018 והנני מצטט: "נבדק המרפאה הניורוכירורגית בתל השומר סיכום ביקור: עבר MRI עמוד השדרה הצוארי שלא מס ביר את הסימפטומים אותו מתאר. יתכן בעיה במערכת אוטונומית במהלך הניתוחים ואחריהם. הופנה להמשך בירור נוירוכירורג עצבים פריפרים. נבדק על ידי נוירוכירורג – ללא עדות לנוירופטיה פריפרית שיכול להסביר התסמינים".
בהתבסס על התיק הרפואי, הסעיף העובדתי והספרות הרפואית כולל הסיכום המצורף, אינני משייך הממצאים הצווארים לאירוע נושא תביעה זו".

ביום 31.3.2020 הופ נו אל המומחה שאלות ההבהרה הבאות:
"1. בהינתן כי מנגנון הפגיעה דומה למנגנון פגיעת "צליפת שוט", האם ניתן לומר כי כאבי הצוואר יכולים לנבוע ממקור שאינו דיסקאלי בלבד, אלא כתוצאה מפגיעה שרירית או מפרקית הדומות לכאב כרוני בעקבות "צליפת שוט"?

2. בהינתן העובדה כי לא הייתה קליניקה של כאבי צוואר כלל טרום לתאונה והופעת כאבים כרוניים צוואריים לאחר התאונה, ניתן לקבוע כי נותרה נכות צמיתה עם הגבלה בתנועות הצוואר הזהה לנכות הנותרת לעיתיים לאחר "צליפת שוט" גם בהעדר קורלציה דיסקלית לכאבים?"

ביום 12.4.2020 השיב המומחה על שאלות ההבהרה :
"1.כן, וזאת בהינתן ובית הדין מכיר בפגיעה נושא תביעה זו כחבלה הזהה לזו של צליפת שוט.
2.בהינתן ובית הדין מכיר בחבלה הנידונה כחבלה הזהה לזו של צליפת שוט. ניתן לקבוע כי נותרה נכות הזהה לנכות הנותרת לעיתים לאחר פגיעה במנגנון צליפת שוט גם בהעדר קורלציה דיסקלית לכאב".

טענות הצדדים
לטענת התובע, יש להכיר בפגיעה בצווארו כנובעת מתאונת העבודה אשר ארעה ביום 12.11.2015 וזאת לאור הבהרת המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה.
עוד נטען כי מנגנון הפגיעה בנסיבות מקרה זה , דומה במהותו למנגנון של "צליפת שוט" וזאת לאור ההדף אשר הוביל לטלטלה של הגוף והראש באופן התואם את מנגנון הפגיעה ב"צליפת שוט".

התובע הוסיף וטען כי "צליפת שוט" מוגדרת כפציעה בצוואר שנגרמת על ידי תנועה פתאומית של הראש, קדימה אחורה או לצדדים. נוכח נסיבות התאונה והגדרת המונח "צליפת שוט", התוצאה היא כי מנגנון הפגיעה של התובע תואם למנגנון "צליפת שוט" על כן, ולאור תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, ובפרט שעה שהתובע החל להתלונן על כאבי צוואר רק לאחר התאונה ולא קודם לכך, יש לקבל את התביעה ולקבוע כי פגיעת התובע ב עמוד שדרה צווארי, יסודה בתאונת העבודה אשר ארעה ביום 12.11.2015.

לטענת הנתבע, שאלות ההבהרה אשר הועברו אל המומחה הינן שאלות היפותטיות ותאורטיות ומושתות על הנחה מוטעית. עוד נטען כי המומחה השיב באופן ברור ומפורט לשאלות הרלוונטיות אשר הועברו אליו במסגרת החלטת המינוי , על בסיס העובדות המוסכמות. עוד נטען כי אין לברר תאוריות שאינן מבוססות על התיק הרפואי , הפן העובדתי והספרות הרפואית שאינן מצביעות על "צליפת שוט". כמו כן השאלות המכוונות והספקולטיביות אשר הופנו אל המומחה אינן מהוות בסיס משפטי לקביעות שאינן בקורלציה לנתונים בתיקו הרפואי של התובע.

הנתבע הוסיף וטען כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה מיום 30.12.2019 , לאור קביעתו הברורה השוללת כל קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 12.11.2015 ובין הפגימה הנטענת בעמוד שדרה צווארי.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה וידועה היא כי ניתן משקל מיוחד לחוות דעת המומחה אשר מונה כדי לייעץ לבית הדין בתחום הרפואי, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה כמו כן , בשאלות רפואיות יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצא דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.2.2006); עב"ל 243/05 שמעון מסיכה – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.8.2007); עב"ל 648/06 ניסים לוי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.1.2007); עב"ל עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.2.2008)). עוד נקבע כי ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה (עב"ל 1608/04 שלום אזולאי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (מיום 27/1/10)).
 
יישום ההלכה הפסוקה באשר למשקל חוות דעת המומחה על נסיבות מקרה זה, מוביל למקנה כי בהתבסס על העובדות המוסכמות שהועברו אל המומחה וכן תיקיו הרפואיים, דין התביעה להידחות ונפרט.

המומחה הבהיר באופן מפורש בחוות דעתו מיום 30.12.2019 כי לאחר בחינת המסמכים הרפואיים ותלונות התובע כעולה מהחומר הרפואי , אין הסבר לסימפטומים המתוארים על ידי התובע בעמוד שדרה צווארי על כן, קשר את את הממצאים לאיר וע מושא תביעה זו.

אין חולק כי במענה לשאלות ההבהרה המומחה יצא מנקודת הנחה כי במידה ובית הדין מכיר בפגיעת התובע כחבלה המקבילה ל"צליפת שוט", דהיינו, למעשה בשאלות ההבהרה יוצא המומחה מהנחה שלא הונחה על ידי בית הדין, אינה בגדר העובדות המוסכמות וברי כי אינה בגדר ידיעת בית הדין על כן, לא ניתן להתבסס על תשובות המומחה לשאלות ההבהרה אשר מלכתחילה אינן עולות בקנה אחד עם העובדות המוסכמות , או עם התיעוד הרפואי בעניינו של התובע.

יובהר כי לא מדובר במצב בו יש לקבל את התביעה מחמת הספק שכן אין בפנינו חוות דעת סותרות היוצרות ספק על כן ,יש לבכר את חוות הדעת המכירה בתביעה. בעניינינו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הושתתו על הנחת מוצא שאינה רלוונ טית לנסיבות המקרה שבפנינו ונשאלו באופן תאורטי ל פיכך, אין בהם כדי ללמד כי המומחה סבור כי יש לקבוע קיום קשר סיבתי על פי העובדות והנתונים הרפואיים של התובע.

לאור המקובץ, התוצאה היא כי יש לאמץ את קביעות המומחה בחוות דעתו מיום 30.12.2019 על פיה , עולה באופן ברור כי אין הסבר לסימפטומים אותם מתאר התובע ויתכן כי מדובר בבעיה במערכת האוטונומית על כן , לא ניתן לשייך את הממצאים הצווארים לתאונת העבודה מיום 12.11.2015.

סוף דבר
על יסוד חוות דעת המומחה מיום 30.12.2019 , ממנה עולה באופן מפורש כי לא קיים קשר סיבתי בין כאבי התובע בעמוד שדרה צווארי ובין תאונת העבודה מיום 12.11.2015, דין התביעה להידחות.

משעסקינן בתביעה מתחום משפט הביטחון הסוציאלי, לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אלול תש"פ, (16 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מרדכי נגר

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקיםגב' יהודית טל