הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 64197-11-18

27 אוגוסט 2021

לפני:

כב' השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר יונה טילמן

התובע
בנימין טל
ע"י ב"כ עו"ד יואב בלייכר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי אשכנזי

פסק דין

האם כדין נדחתה תביעת התובע לשיקום מקצועי בהחלטה מיום 11.12.17? זו השאלה העומדת במרכז ההליך שלפנינו ובה עלינו להכריע.
מבוא
התובע יליד 16.3.56, עבד כנגר למעלה מ 25 שנים ומשנת 2015 החל לסבול מכאבים עזים בכפות ידיו. התובע הגיש לנתבע תביעות להכרה בליקויים בכפות ידיו כנובעים מתנאי העבודה. ביום 3.4.17 קיבל הנתבע את התביעה בגין שינויים שחיקתיים במפרקי CMC1 דו"צ כפגיעה בעבודה וביום 15.5.17 הוכר ליקוי מסוג CTS דו"צ כפגיעה בעבודה.
ביום 17.07.17 התכנסו שתי ועדות רפואיות בעניינו של התובע, אשר קבעו כדלקמן:
בהתייחס לפגימה שעניינה שינויים שחיקתיים במפרקי CMC1 דו"צ - נקבעו לתובע 19% נכות יציבה משוקללת החל מיום 13.10.15.
בהתייחס לפגימה שמהותה CTS דו"צ – נקבעו לתובע 19% נכות יציבה משוקללת, החל מיום 13.9.16.
ביום 5.9.17 הגיש התובע תביעה לשיקום מקצועי, אשר נדחתה על ידי הנתבע ביום 11.12.17 בהתאם להוראות סעיפים 4-3 לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956 (להלן –תקנות השיקום), בנימוק כי התובע מסוגל לעבוד בעבודתו הקודמת או בעבודה דומה אחרת.
התובע נחקר על תצהירו בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 2.6.20. גב' ישראלה אלסון, עו"ס - פקידת השיקום בנתבע אשר נתנה את ההחלטה בעניינו של התובע (להלן – פקידת השיקום), נחקרה על תעודת עובד ציבור מיום 15.9.19 (להלן – תע"צ) בדיון שהתקיים ביום 3.11.20.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
טענות הצדדים
טענות התובע
התובע טוען כי עמדת הנתבע לפיה ביכולתו לעבוד בעבודתו הקודמת או בעבודה דומה אחרת הינה שגויה ואף עומדת בסתירה לקביעות רופא תעסוקתי ואורתופדים מומחים. הטענה מנוגדת גם למסקנת הוועדות הרפואיות בהן נקבע בפירוש כי התובע סובל מפגיעה בשתי ידיו, לרבות קושי בתפיסת חפצים ושחיקה בסחוס בשני אגודליו. ברי כי אדם שאינו יכול לאחוז חפצים כבדים או גדולים לא יכול לעבוד בעבודה פיזית כנגר.
בהתייחס לעמדת רופא הנתבע לפיה התובע יכול לעבוד ב"עבודה דומה אחרת" לעבודתו כנגר, משיב התובע כי לא ברור כיצד אדם שהיה נגר אומן משך 30 שנה יכול להחליט לעבור לעיסוק דומה (אשר כלל לא ברור מהו) וליהנות מהמוניטין, מהניסיון ומהידע אשר צבר בעבודתו כנגר. לטענת התובע מדובר בעמדה חסרת שחר ובסיס.
מוסיף התובע וטוען כי פקידת השיקום לא התמודדה עם העובדה שלתובע נקבעו בשתי וועדות שונות 19 אחוזי נכות לכל יד, ואף טענה כי מדובר בטעות קולמוס, על אף שהדבר אינו עולה מהמסמכים ונכתב במפורש במסמך ה"אינטייק לבדיקת זכאות". בנוסף, פקידת השיקום לא הצליחה להסביר כיצד אדם שנגרמה לו פגימה בידיו יכול לשוב ולעסוק באותה עבודה פיזית. עוד טוען התובע כי העובדה שהנתבע בחר לא לזמן מומחה רפואי שיגן על עמדתו ויסביר מהי "עבודה דומה אחרת" עומדת לחובתו של הנתבע.
לבסוף טוען התובע כי ראיה לכך שהנתבע סימן לעצמו מטרה לדחות את תביעתו נמצאת בגרסתו המגמתית והמתפתחת של הנתבע אשר טען בתחילה כי התובע הגיש בקשתו לשיקום מקצועי לאחר שנרשם ללימודים, ולאחר שהתברר שטענה זו אינה נכונה עובדתית, שכן התובע ביקש מהנתבע לאפשר לו להשתקם באמצעות לימודים אלה כבר בפגישת השיקום הראשונה, פנה הנתבע והעלה טענה שגויה לפיה לתובע נקבעו 10% אחוזי נכות לכל יד, ולבסוף העלה טענה מופרכת נוספת לפיה לא נכון יהיה לתת לתובע להשתקם במסגרת לימודי הוראת דרך בשל פגיעה נוספת ממנה סבל לאחר שהגיש תביעתו, וזאת כאשר על ההחלטה בהליך זה להינתן בהתייחס למצב הדברים כפי שעמד ביום התביעה.
טענות הנתבע
הנתבע טוען כי לא נפל כל פגם בהחלטת פקיד השיקום אשר פעל במסגרת סמכותו ובחן היטב את תביעת התובע לשיקום מקצועי ונתן החלטה מנומקת וסבירה. תביעת התובע לשיקום נדחתה רק לאחר שפקיד השיקום הפעיל שיקול דעתו והתחשב במצבו הבריאותי של התובע (19% נכות רפואית), בקביעת ועדת השיקום מיום 7.12.17 ובעברו התעסוקתי והמקצועי של התובע. במסגרת הליך בחינת הזכאות לשיקום נפגש התובע עם פקידת השיקום, העביר אליה מסמכים רלוונטיים, לרבות קורות חיים, ונימק את בקשתו.
לטענת הנתבע, כלל המסמכים בתיק, לרבות פרוטוקול וועדת השיקום והחלטת פקיד השיקום, אינם מגלים פגם אשר מצדיק את התערבות בית דין זה.
עוד טוען הנתבע כי אף הרופא מטעמו סבר שהתובע יכול לשוב לעבודתו חרף הפגימה בכפות ידיו (CTS), וכי ביום 17.7.17 קבעה וועדה, לאור הנתונים שעמדו בפניה, שהתובע יכול להמשיך לעסוק בעבודה או בעבודתו דומות אחרות וכך אף עשה התובע.
הנתבע מציין כי עולה מהדו"ח שבעת הגשת התביעה היה התובע בעל תואר ראשון במנהל עסקים ותואר הנדסאי תעשייה וניהול, וכי חרף טענת התובע לפיה הפסיק לעבוד החל משנת 2015, ועל אף שהפגימה בכפות הידיים הינה משנת 2016, הרי שמדוחות השומה לשנים 2017-2015 עולה כי התובע עבד והיו לו הכנסות בגין שנים אלו. הנתבע מציין כי התובע סירב לעזרה שהוצע לו בחיפוש עבודה.
הנתבע טוען כי טענת התובע לפיה נקבעו לו 19% נכות בכל אחת מכפות ידיו נסתרת על ידי פרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 17.7.17, אשר קבע כי לתובע נכות משוכללת בשיעור 19% בגין שתי כפות ידיו, הנתבע מוסיף וטוען כי אין בטעות הקולמוס שנפלה בדו"ח הועדה מיום 7.12.17, במסגרת צוין 19% נכות בכל כף יד כדי להקנות לתובע זכויות יש מאין. הנתבע מצביע על כך שתביעת התובע צירוף נכויות נדחתה ביום 19.2.18.
לבסוף, מצביע הנתבע על כך שהתובע נרשם ללימודי הוראת דרך עובר לחודש ספטמבר 2017, בטרם הגשת תביעה לשיקום מקצועי ודין התביעה להידחות אף מהטעם הזה.
דיון והכרעה
מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה שלתובע נקבעה נכות בשיעור 10% לכל יד בנפרד בגין CMC1 דו צדדי בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות בתחולה מיום 13.10.15 ובסך הכל נכות יציבה בשיעור 19% בגין שתי הידיים בגין CMC1 דו"צ (ועדה רפואית מיום 17.7.17 – פרוטוקול הוגש לתיק על ידי הנתבע ביום 3.9.19). בנוסף לכך נקבעה לתובע נכות בשיעור 10% לכל יד בנפרד בגין ליקוי אחר ונפרד שעניינו CTS דו צדדי, בהתאם לסעיף 31(4)א( II) לתקנות בתחולה מיום 13.9.16 ובסך הכל נכות יציבה בשיעור 19% בגין שתי הידיים בגין CTS דו"צ (ועדה רפואית נוספת ושונה מיום 17.7.17 – פרוטוקול הוגש לתיק כנספח ג' לכתב התביעה המתוקן).
יש להניח כי בשל הקביעות האמורות (שתי קביעות נפרדות בגין ליקויים נפרדים לפיהן לתובע 19% נכות בשתי ידיו – קביעה אחת מתייחסת ל CTS דו"צ וקביעה שניה ונפרדת המתייחסת ל CMC1 דו"צ) צויין במסמך ועדת השיקום מיום 7.12.17 כי "הנ"ל נפגע בשתי תאונות ובכל אחת נקבעו לו 19%".
להשלמת התמונה נציין כי לא הופרכה טענת הנתבע בכתב ההגנה לפיה ביום 19.2.18 נדחתה בקשת התובע לצירוף דרגות נכות מעבודה בגין שתי הפגיעות.
משאלה הקביעות הרפואיות בנוגע לליקויים של התובע בידיו נפנה לבחון את החלטת הנתבע ביחס לזכאותו של התובע לשיקום מקצועי והאם זו התקבלה כדין.
מסגרת נורמטיבית
ההוראות בנוגע לתנאי הזכאות לשיקום מקצועי ואופן בחינת הזכאות מעוגנות בסעיפים 203 ו- 204 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנה-1995 (להלן – החוק) כלהלן:
" 203 – שיקום מקצועי – תנאים:
מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ ישראל לפני ו' באייר תש"ח 15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:

  1. נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118;
  2. אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת;
  3. הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי;
  4. הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לעניין זה יקבע השר באישור ועדת עבודה ורווחה.

204 – שיקום מקצועי – כללים:
שיקום מקצועי יינתן לפי אותם העקרונות והכללים ובאותן הדרכים החלים לגבי נפגע לפי פרק ה' [נכה עבודה – ל.ג.]; התקנות והוראות בדבר שיקום מקצועי מכוח פרק ה' יחולו לגבי מבוטח כאמור בסעיף 203, בשינויים המחויבים, זולת אם קבע השר הוראה אחרת."
בנוסף התקין מחוקק המשנה גם את תקנות השיקום הקובעות, בין היתר, כי שיקום מקצועי יינתן לגבי נפגע שדרגתה נכותו נקבע ל- 10% לפחות ושעקב פגיעתו בעבודה אינו מסוגל לעבוד יותר בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת:
" 3. (א) שיקום מקצועי יינתן בדרך הכשרה מקצועית או בדרך אחרת במידה שנתמלאו לגבי נפגע תנאים אלה:
(1) דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה נקבעה ל-10% לפחות או – אם דרגת הנכות טרם נקבעה – עלולה דרגת הנכות, לדעת רופא מוסמך, להגיע ל-10% לפחות;
(2) עקב הפגיעה בעבודה, אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת;
(3) הוא יהיה, לדעת פקיד השיקום, מתאים לשיקום מקצועי.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) רשאי המוסד ליתן שיקום מקצועי – אף אם דרגת הנכות היא פחות מ-10% אם רופא מוסמך אישר כי המשך עבודתו של הנפגע בעבודתו הקודמת עלול לסכן במיוחד את מצב בריאותו או את הבטיחות במקום עבודתו".
בעב"ל (ארצי) 47129-10-15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (24.9.20) סוכמה ההלכה הנוגעת לתכליתו של הסדר השיקום [דגשים במקור – כ.פ.]:
"בעניין עילם עמד בית דין זה בהרחבה על הסוגיה של תכלית השיקום, וקבע כי גם על פי ההנחיות הפנימיות שהציג המשיב מטרת השיקום היא "יצירת הזדמנויות לאנשים עם נכות במטרה לאפשר שילובם בעבודה תוך כדי מיצוי אופטימלי של יכולותיהם וכישוריהם". עוד עמד בית הדין על כך שבמסגרת ההנחיות הפנימיות בא לידי ביטוי שינוי מהותי בתפיסה השיקומית - מעבר מ"המודל הרפואי" אל "מודל יחסי גומלין", מודל שמצא את ביטויו הן באמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות שהתקבלה באו"ם בחודש דצמבר 2006, ואושררה על ידי מדינת ישראל בחודש ספטמבר 2012, הן בהוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998, והן בהוראות חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס – 2000. בתמצית, בעניין עילם נפסק כי ביישום סעיף 203 לחוק, עת פקיד השיקום בוחן אם המבוטח אינו "מסוגל עוד עקב ליקויו לעבוד בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת", הרי הפרשנות שיש ליתן לביטוי "עבודה מתאימה" היא "עבודה המאפשרת, ככל הניתן, נטרול של השלכות המוגבלות, באופן העשוי להביא למימוש משמעותי של יכולותיו של הנכה". על כן, "עיסוק הפוגע באופן משמעותי ביכולתו של הנכה לממש את הפוטנציאל התעסוקתי הטמון בו (מבחינת סוג ותוכן העבודה, היקף העבודה והשכר המשולם בגינה) בשים לב ליכולותיו הפיזיות, הקוגניטיביות או האינטלקטואליות ובנסיבות שבהן שיקום מקצועי מתאים עשוי לתרום באופן משמעותי לנטרול השלכות הנכות על מימוש זה – לא יכול להיחשב כ'עבודה מתאימה' ".
בעב"ל (ארצי) 12705-11-12 אליהו עילם נגד המוסד לביטוח לאומי (19.4.17) (להלן – ענין עילם) התייחס בית הדין הארצי לשיקולים אותם נדרש פקיד השיקום לשקול בעת מתן החלטתו וקבע, כדלקמן:
" נדרשת פקידת השיקום לשקול באיזו מידה מוגבלותו של הנכה מונעת ממנו לממש את הפוטנציאל התעסוקתי הטמון בו, בהיבט של היקף שעות העבודה, סוג העבודה, רמת הכישורים שהיא דורשת ופוטנציאל ההשתכרות שבצידה. זאת לאור אפיוניה של הנכות והמגבלות התעסוקתיות הספציפיות הנגזרות ממנה ולאור יכולותיו המנטליות, הקוגניטיביות, האינטלקטואליות והפיזיות של המבוטח. בהקשר זה עליה ליתן דעתה אף לקביעות של ועדת אי כושר וליתן להן משקל במסגרת החלטתה. בנוסף, ובזיקה לכך - נדרשת פקידת השיקום כאמור גם לבחון באיזו מידה תוכנית השיקום שניתן להציע לנכה עשויה לתרום למימוש הפוטנציאל התעסוקתי שלו (מבחינת סוג ותוכן העיסוק, היקף העבודה ויכולת ההשתכרות) ולנטרול השלכות המוגבלות, ככל שיש בהן למנוע מימוש שכזה.

אשר להיבט הפרוצדוראלי, הקשור לתהליך השיקום, הרי שנראה כי יש קושי לקבל את עמדת המשיב שלפיה, יש לבחון את נושא השיקום המקצועי של הנכה בהליך דו שלבי קשיח. הליך שבו תישקל תחילה שאלת הזכאות של הנכה לשיקום (בהתבסס על התנאים שבסעיפים 203 (1) ו-(2) לחוק, של מידת המסוגלות לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת בשל ליקוייו) ורק לאחר מכן, וככל שהנכה יחלוף על פני משוכת השלב הראשון - תיבחן התוכנית השיקומית הספציפית המתאימה לו.
שכן, מתכלית השיקום, כפי שהוסבר לעיל עולה, כי מדובר בשיקולים שהינם בבחינת הא בהא תליא האמורים להשקל במקביל."
החלטת הנתבע בנושא שיקום היא החלטה מנהלית בתחום מקצועי וככזו היא מוגבלת לביקורת שיפוטית מתחום המשפט המנהלי (ראו עב"ל 7858-08-14 פ.ב נ' המוסד לביטוח לאומי (8.6.15); עב"ל 155/97 משולם נ' המוסד לביטוח לאומי (5.8.02) (להלן – עניין משולם)). במסגרת זו יש לבדוק אם פקיד השיקום פעל במסגרת סמכותו כדין, וכן נבחנת התנהלותו "במבחנים של סבירות ושל ענייניות, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה" (עניין משולם) במקרים שיימצא כי אכן נפל פגם בהחלטה, יוחזר עניינו של התובע לבחינה מחודשת על ידי ועדת השיקום (ענין עילם).
מן הכלל אל הפרט
טרם כניסה לעובי הקורה נצטט את ההחלטות עליהן נסובה התביעה שבפנינו. החלטת פקידת השיקום מיום 11.12.17 [נספח ד' לכתב התביעה המתוקן] קבעה, בין היתר, כי:
"על פי חוות רופא מוסמך הנך יכול להמשיך בעבודתך כנגר או בעבודות דומות אחרות. מאחר והינך יכול להמשיך לעבוד בעבודות אלו, אינך זקוק להכשרה מקצועית על מנת להשתלב בעבודה, ולפיכך אני דוחה את תביעתך לשיקום".
באינטייק לבדיקת זכאות מיום אשר שימש מצע להחלטת הנתבע [נספח ד' לכתב התביעה המתוקן] צויין תחת הכותרת "פירוט החלטה" (עמ' 4 למסמך), כדלקמן:
"מדובר בגבר בן 61.5 אשר עבד כל השנים כעצמאי –בעל נגריה.
נפגע בשתי תאונות עבודה בגינן קיבל בכל פגיעה 19%.
הפגיעה הראשונה ארעה ב 13.9.16 פגיעה בכף יד החל מ 13.10.15 – המשיך לעבוד לאחר הפגיעה.
הפגיעה השניה ארעה 14.9.16 – פגיעה ביד סי.טי.אס דו צדדי.
רופא המוסד מתרשם שהנ"ל יכול להמשיך בעיסוקו כנגר ואינו מוגבל תעסוקתית. לדבריו סגר את הנגריה בה עבד לפי המלצת רופא תעסוקתי.
בבדיקה בגביה נמצא שהעסק פעיל.
מעוניין במימון קורס של מורי דרך. אינו מעוניין בסיוע בעבודה מתאימה.
מאחר והנ"ל יכול להמשיך בעיסוקו כנגר או בעבודה מתאימה אחרת ואינו מעוניין בסיוע בהשמה, אני ממליצה לדחות את תביעתו לשיקום".
לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים ובחנו את כל המסמכים אשר הובאו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי אכן נפל פגם משפטי בהחלטתה של פקידת התביעות המצדיק את החזרת עניינו של התובע לבחינה מחודשת בפני ועדת השיקום. ננמק.
לטענת התובע הפגימות מהן הוא סובל בידיו הביאו לכך שאינו מסוגל לעבוד יותר בנגרות, דבר שאף הביא לסגירת עסקו [סעיפים 3-2 לתצהיר התובע].
טענת התובע נתמכת בחוות דעתו של ד"ר יעקב מונסטרסקי, מומחה ברפואה תעסוקתית, מיום 10.3.16 בה צויין כי התובע "לא מסוגל להמשיך בעבודתו בנגרות" [נספח א לכתב התביעה המתוקן].
כמו כן מתיישבת טענת התובע עם חוות דעתו של ד"ר לחמי סער, מומחה לרפואה תעסוקתית וסביבתית, מיום 2.10.16 [נ/2 ונספח ב לכתב התביעה המתוקן] בה נקבעו, בין היתר, הדברים הבאים:
"לסיכום, לאור האמור לעיל, לאחר בדיקתי ועיון בתיעוד הרפואי שעמד בפני, להערכתי בהתחשב במצבו הבריאותי המתואר, החל מחודש 3.2015 מר בנימין אינו כשיר לעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, כיפופי ברכיים, טיפוס במדרגות ופעילות פיזית ידנית, כולל תפעול מכשירי עבודה, ובהתאם איבד לחלוטין ולצמיתות את כושרו לעבוד בעיסוקו כנגר".
...
"להערכתי מר בנימין איבד לחלוטין את כושרו לכל עבודה חלופית מתאימה, והינו במצב של אובד כושר עובדה מלא לכל עיסוק מתאים, וזאת בהיקף מלא ולצמיתות".
להשלמת התמונה בלבד נציין כי תלונותיו של התובע מתיישבות גם עם חוות דעת ד"ר תבור חובב, מומחה בתחום האורתופדי ומנתח, מיום 16.5.18 (מועד המאוחר להחלטה מושא ענייננו) אשר קבע, בין השאר, כי:
"לאור מצבו אינו כשיר לחזור לעבודתו כנגר ולכל עבודה פיסית.
מפאת גילו ומצבו זקוק להסבת מקצוע".
אף בפרוטוקול הועדה הרפואית הנוגעת לפגימה במפרקי CMC1 של התובע, מיום 17.7.17 צויין מפי התובע כי שאינו מסוגל לשוב לעבודתו כנגר.
ואכן, בהתאם לטענות האמורות צויין בדוח ועדת השיקום תחת הכותרת "השפעת מגבלות על עבודה" כי התובע "יתקשה בעבודה הכרוכה במאמץ פיזי ובהפעלת שתי הידיים" וכגורם מעכב צוין כי התובע "לא יכול לעבוד בעבודה פיזית" [המסמך צורף כנספח לתע"צ].
חרף האמור ציין רופא הנתבע, ד"ר יבגני אורייבסקי, בחוות דעתו מיום 11.9.17 [הוגשה על ידי הנתבע לתיק בית הדין ביום 7.4.19]:
"לדעתי לא מוגבל בעיסוקים ויכול להמשיך בעיסוקו".
חוות דעתו של רופא הנתבע היא לקונית ובלתי מפורטת. חוות הדעת אינה מנומקת כלל ומשכך נפל בה פגם ממשי. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שהתובע הציג מספר חוות דעת של מומחים שונים אשר ציינו כי התובע אינו כשיר לצמיתות להמשך עבודתו כנגר.
חוות דעת רופא הנתבע הובאה כשיקול מרכזי בהחלטה לדחות את תביעת התובע לשיקום מקצועי. בדוח ועדת השיקום צויין כי:
"רופא המוסד טוען שלא מוגבל תעסוקתית ויכול להמשיך בעיסוקו כנגר. לאחר שהעביר את המסמך מרופא תעסוקה שאינו מסוגל להמשיך בעבודת נגרות המכתב הופנה שוב לרופא המוסד והוא מצין שההמלצה של הרופא תעסוקה לא מקובלת עליו."
לא הובהר מדוע מסקנות המומחה התעסוקתי מטעם התובע אינן מקובלות על רופא הנתבע.
לתע"צ צורף המסמך הרפואי מאת ד"ר מונסטרסקי המציין כי התובע "לא מסוגל להמשיך בעבודתו בנגרות" ועל גבי המסמך צויין בכתב יד על ידי רופא הנתבע "לדעתי לא נכון. לא מבין איך זה מוסבר".
הנה כי כן, התייחסות הרופא המוסמך למסמך רפואי מאת התובע אינה מנומקת ואינה ברורה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובע הציג חוות דעת נוספות המבהירות באריכות מדוע לדעת המומחים השונים הוא אינו כשיר עוד לעבודתו כנגר.
תלונות התובע וכן קביעות שונות של הנתבע עצמו (דוגמת הקביעה במסמך האינטייק כי התובע אינו יכול לעבוד בעבודה פיזית) אינן מתיישבות עם חוות דעתו של רופא הנתבע ועם ההחלטה הסופית של וועדת השיקום. כשנתבקשה פקידת השיקום בחקירתה הנגדית, להתייחס לסתירה זו ולהסביר את השיקולים אשר עמדו בבסיס החלטתה, השיבה באופן הבא:
"ש. אדם שעיסוק בעבודת כפיים, בואי נניח שיש לו אחוזי נכות כפי שציינתי ב- 2 הידיים יכול להמשיך באותה עבודה?
ת. הנושא הרפואי הוא נושא שנבחן על ידי רופא המוסד שלו העברתי את הממצאים ואת הפרוטוקול וגם התייעצתי איתו פעם נוספת כשהוא העביר לי דו"ח של רופא תעסוקתי.
ש. מה הוא אומר?
ת. תכף תראו אותם בטח נמצא בתיק. למרות זאת לא שינה את דעתו והשאיר את אותה חוו"ד וכתב לי מפורשות שהוא יכול להמשיך בעיסוקו כנגר, ויותר מזה אין לו תקנה 15, כלומר התרשמות של הוועדה הרפואית שקבעה בפרוטוקול שאיבד את מקצועו." [3.11.20 עמ' 5 ש' 9-1].
וכן הסבירה כי:
"אתה מציין את תאריך הפגיעה 16.3.15 למרות שהיתה פגיעה נוספת בשנת 2016 והוא המשיך לעבוד בה, והוא מציין מה המגבלות, הוא מציין וזה לא אומר שזה מקובל עלי. הרופא אומר שזה לא מקובל עליו" [3.11.20 עמ' 6 ש' 24-21].
מתשובות פקידת השיקום וכן מדוח הוועדה עולה כי ההחלטה לדחות את תביעת התובע נשענה על שני אדנים – חוות דעת הרופא המוסמך ועובדה שנגריית התובע לכאורה לא נסגרה בתקופה הרלבנטית.
אשר לחוות דעת הרופא המוסמך, הרי שזו, כאמור, לקונית, בלתי מנומקת ובלתי ברורה. חוות הדעת אינה מבהירה מדוע אינה מקבלת את תלונות התובע ואת חוות דעת המומחים מטעמו. על פניו המסקנה הרפואית אינה עולה בקנה אחד עם טיב הנכות ונוכח העדר ההנמקה אף לא ניתן לעקוב אחר הלך דעתו של הרופא המוסמך.
אשר לנימוק הנתבע לפיו התובע לא סגר את הנגרייה בתקופה הרלבנטית – פקידת השיקום התבססה על דו"ח מחלקת גביה ממנו עלה כי לתובע היו הכנסות בשנים 2016 ו -2017 [צורף לתע"צ]. התובע הבהיר בחקירתו כי מקורן של הכנסות אלה הוא בקרנות השתלמות שנפתחו לו ועבודות שעשה עובר לסגירת עסקו וקיבל תמורתן לאחר זמן מה [2.6.20 עמ' 4 ש' 32 עד עמ' 5 ש' 4; עמ' 6 ש' 33-30]. דו"ח ההכנסות שהוגש על ידי הנתבע אינו מלמד על מקור הכנסותיו של התובע. הסבריו של התובע לא הופרכו בחקירתו הנגדית ומצאנו לקבלם. לכל אורך ההליך דבק התובע בגרסתו הסדורה והעקבית לפיה סגר את עסקו בשנת 2015.
החלטת ועדת השיקום מציינת מחד גיסא כי התובע מוגבל בעבודה פיזית ומאידך גיסא נעדרת ההחלטה הסבר בנוגע לקביעה כי הוא מסוגל לעסוק בעבודת הנגרות או בעבודה מתאימה אחרת. ההסבר היחיד הוא, כאמור, מסקנת רופא הנתבע אותה מצאנו בלתי מנומקת והטענה כי בפועל לא סגר את עסקו – טענה שלא הוכחה.
החלטת ועדת השיקום אינה דנה באופן מספק בשאלה באיזה אופן מוגבל התובע לעבוד עבודת כפיים דוגמת עבודת נגרות ואינה דנה באופן ראוי בהשפעת נכותו על עיסוקו ועל הכנסותיו. ועדת השיקום אינה עורכת דיון ממשי בשאלה האם הנכות בידיו של התובע מונעת ממנו לממש את הפוטנציאלי התעסוקתי שלו.
עוד עולה מתיעוד ועדת השיקום שעניינו של התובע נבחן בהתאם למבחן דו שלבי קשיח של בחינת זכאות לשיקום במנותק מתוכנית השיקום, כאשר קיימת התייחסות דלה בלבד לבקשתו של התובע להשתקם באמצעות עבודה כמורה דרך. בענין עילם נפסק כי לאור תכלית השיקום מדובר בשיקולים הצריכים להישקל במקביל.
אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לדחות את בקשת התובע לאור העובדה שהוא נרשם ללימודי הוראת הדרך עובר למועד בו הגיש בקשתו לשיקום. אין צורך לטעמנו להידרש לטענה לעומקה. די אם נציין כי הנתבע לא הצביע על מקור נורמטיבי המחייב להגיש את הבקשה עובר לתחילת הלימודים ונראה כי קיימים מקרים בהם אושר תשלום רטרואקטיבי (ר' למשל עב"ל (ארצי) 48525-01-17 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה ברכה (6.8.18).
לא נעלמה מעיננו העובדה שהתובע הינו בעל תואר אקדמי במנהל עסקים וכן תואר הנדסאי תעשיה וניהול. אין באלה כדי לשמוט את הקרקע תחת המסקנה לפיה נפל פגם ממשי בהחלטת הוועדה, בהתחשב בנימוקים אשר נשענה הוועדה. הוועדה לא דנה באפשרותו של התובע להשתכר על יסוד תאריו הקודמים וממילא קבעה כי יכול לשוב לעבודתו כנגר או לעבודה דומה (קרי, לא עבודה שמתבססת על השכלתו במנהל עסקים). למעלה מן הצורך נבהיר כי לא הופרכה הצהרת התובע לפיה עבד כנגר בלבד במשך כ 27 שנים.
עוד ערים אנו לשאלות שנשאל התובע בחקירתו הנגדית בניסיון להוכיח כי עבודה כמורה דרך אינה תואמת את מצבו הרפואי המעודכן של התובע. אין מקום להידרש לענין זה. ראשית, הטענה לא הועלתה בסיכומים ומשכך יש לראותה כטענה שנזנחה. שנית, הנושא כלל לא עלה בהחלטת הוועדה ואינו נמנה על אחד מנימוקי הדחייה של בקשת התובע וגם מטעם זה דין הטענה להידחות. שלישית, הטענה אף לא הוכחה לגופה, בהתחשב בתשובותיו של התובע.
מהטעמים המפורטים לעיל התביעה מתקבלת, כך שתביעתו של התובע לשיקום מקצועי מוחזרת לבחינה נוספת של הנתבע.
הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 6,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.
ניתן היום, י"ט אלול תשפ"א, (27 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יונה טילמן
נציג ציבור עובדים

כרמית פלד, שופטת
אב"ד