הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 6410-02-19

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

התובעת
מירה טוראל
ע"י ב"כ: עו"ד תומר גלילי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה להכיר באירוע מוחי, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2. התובעת ילידת 1971, מורה כ- 14 שנים, מחנכת כיתה ה' ורכזת שכבה במועדים הרלוונטיים לתביעה, בבית ספר יסודי בנס ציונה.

3. המחלוקת העומדת להכרעה, היא שאלת קיומו של אירוע חריג מיום 26.10.2017.

4. התובעת הגישה תצהיר וכן העידה מטעמה הגב' רבקה רייטר אבני, פסיכולוגית חינוכית מטעם העיריה בבית הספר בו עבדה התובעת בתקופה הרלוונטית.

5. בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

6. כך נאמר בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי:
"בעקבות מתח רב בו הייתי נתונה ובעקבות לילות ללא שינה וקבלת ידיעות קשות במקום העבודה, קיבלתי ב-27.10.2017 אירוע מוחי, סחרחורת, חולשה, גמגום, נימול, איטיות בביצוע פעולות..."

7. התובעת נחקרה על ידי חוקר מטעם הנתבע וכך סיפרה:
"...אני נפגשתי עם המנהלת בשעות הבוקר ובאותה פגישה הודיעה שלי שההחלטה סופית וזה לא בידיים שלה אלא בידיים של משרד החינוך. בסיום הפגישה הלכתי ללמד בכיתה.....הרגשתי לא טוב בכלל ובלילה המצב החמיר..."
.....
כמו שציינתי מתאריך 1.9.17 הייתי בלחץ והרגשתי לא טוב ובאותו יום שהמנהלת אמרה לי שההחלטה סופית שלא ניתן לשנות העצים את המצב שלי".

8. כך נאמר בתצהיר התובעת:

"3. בתחילת שנת הלימודים תשכ"ח (2017-2018) פנתה אלי בצורה מפתיעה מנהלת בית הספר והודיעה לי שהיא חייבת לקצץ בשעות, ולכן היא מורידה באופו חד צדדי את היקף משרתי מ- 97% ל-91%.

4. נדהמתי וחשתי מיד ברע, תחושה שהלכה והתעצמה בהמשך. הרגשתי כי עולמי חרב עלי, כי בנוסף לעלבון האישי הקשה שהלם בי, הרי שהונחתה עלי מהלומה שכזאת שמשמעותה הכספית היתה קיצוץ של שעות עבודה, פגיעה פנסיה, ופגיעה במעמדי וביוקרתי כמורה ותיקה ומוערכת בבית הספר.

5. פגועה והמומה אמרתי למנהלת שהיא פוגעת בי לא רק בשכר אלא גם בפנסיה העתידית, וגם ביוקרה ובמעמד שצברתי במשך שנים כמורה וותיקה.

6. המנהלת ענתה לי כי אין לה שעות והשעות היו זמניות, ואם תהיה אפשרות היא תוסיף, והתחושה שלי היתה שקיימת תקווה שמדובר במצב הפיך והמנהלת תוכל לשנות את רוע הגזרה.

7. יצאתי מחדר המנהלת כשאני מרגישה פגועה ביותר, כשאני מוטרדת באופן הולך וגובר ולא מסוגלת לסלק את המחשבות הטורדניות ממני ולתפקד כמו לפני השיחה.

8. המצב הלך והתדרדר מיום ליום, הרשתי חולה, כל המחשבות שלי עסקו בשיחה, השלכותיה והתוצאות הקשות מצד אחד, ובתקווה שהמנהלת תוכל לשנות את ההחלטה מצד שני. התחלתי להתקשות בהירדמות, ועד שנרדמתי הייתי עסוקה כל הזמן במחשבות קשות מחד, ובתקווה מאידך.

9. לאחר חגי תשרי, כשחזרתי לעבודה ולא היתה כל תשובה מהמנהלת, הרגשתי שאני לא יכולה לתפקד יותר וקבעתי פגישה עם הפסיכולוגית של בית הספר, שניסתה להרגיע אותי אבל אמרה לי שאין ביכולתה לעזור לי ולשנות את ההחלטה. הרגשתי הרבה יותר רע והפסקתי לישון בכלל, וכעבור כיומיים- ביום ה-27.10.17- כשלא הייתי יותר לסבול את המתח ואי הודאות, פניתי עוד פעם למנהלת אחרי לילות בלי שינה.
10. הפגישה עם המנהלת היתה קצרה וכואבת והיא הודיעה לי שהשינוי סופי ואין כל אפשרות לשנות את ההחלטה ולהחזיר לי את השעות שנגרעו ממני מכיוון שההחלטה לא בידיים שלה. הרגשתי פגועה מאוד כי קיוויתי שלאור היחסים הטובים שבינינו היא תתאמץ ותשתדל יותר.

11. שמעתי את החדשות נסערת ביותר, פרצתי בבכי מר ולא הצלחתי להפסיקו. במאמצים רבים הצלחתי להמשיך וללמד את מכסת שעות הלימודים, אבל כשיצאתי מבית הספר לא הצלחתי לשלוט בעצמי יותר, התפרצתי שוב בבכי והלכתי הביתה בוכה והמשכתי לבכות זמן רב בבית.

12. מצבי הוחמר. סבלתי מכאב ראש קשה וממגרנות, ובלילה לא רק שלא הצלחתי להירגע, ובוודאי שלא להירדם, אלא שגם בשלב כל שהוא הרגשתי שחצי הגוף השמאלי משתתק, חשתי נימול בידיים ולא הצלחתי לדבר באופן ברור אלא גמגמתי, הייתי מבולבלת מאוד, התקשתי לזכור דברים ולא הצלחתי לעצום את העיניים.
13. בעלי פינה אותי לבית החולים אסף הרופא, אושפזתי ל-4 ימים ושוחררתי להמשך טיפול ומנוחה....."

9. בתצהירה, בחקירתה במל"ל מיום 19.12.2018 ובעדותה, התובעת מתארת מתח מתמשך שהשתרע על פני כחודשיים, שתחילתו בהודעת מנהלת בית הספר בתחילת שנה"ל , 1.9.2017, כי ייתכן שיקצצו משעות עבודתה.
כך העידה:

"ש. מפנה לסע' 3 לטופס התביעה (מקריאה). את מתארת מצב של מתח שאת שרויה בו תקופה ארוכה?
ת. לא. התקופה לא היתה ארוכה, מתחילים ללמוד בתחילת ספטמבר, היא הודיעה לי על הפחתת המשרה ונתנה תקוה שאחרי החגים זה יחזור לקדמותו. וכשחזרנו בסוף אוקטובר היא אמרה לי סופית שלא אוכל לחזור כי אין שעות ואז גיליתי שהשעות שלי עברו לצוות צעיר יותר ממני ובכיתי ואמרתי שזה פוגע לי בפנסיה.
ש. אמרת שבתחילת השנה הודיעו לך שהולכים להוריד את היקף המשרה.
ת. כן. זה היה בתחילת ספטמבר.
ש. הארוע המוחי שבו את לוקה הוא בסוף אוקטובר?
ת. אז קיבלתי את התשובה הסופית שאין אפשרות להחזיר לי את המשרה.

10. עולה אם כן כי התובעת ידעה, כבר בתחילת ספטמבר, על הקיצוץ הצפוי במשרתה וכי האפשרות הזו גרמה לה למתח רב.
התובעת טוענת כי תלתה תקווה שהקיצוץ בשעות העבודה לא ייצא אל הפועל:

"ש. הידיעה שהולכים להוריד לך את היקף המשרה היה בידיעתך במשך כחודשיים?
ת. כן. אבל היא נתנה לי תקווה ששיעור המשרה יחזור ושאולי יכנס פרויקט ואני אקבל את השעות בחזרה....".

11. מעדות התובעת עולה כי מדובר בהשתלשלות עניינים ידועה הנוגעת להיקף משרתה כמורה. מעדותה עולה כי ידעה ששעות עבודתה הן נגזרת של פרוייקטים שנכנסים מדי שנה ו כי לא מדובר בהיקף שעות מובטח:

"ש. היה לך את זה בכתב?
ת. לא. אבל מערכת החינוך עובדת כך שאם נכנסים פרויקטים אז יש עוד שעות.
ש. איזה פרויקט היה אמור להכנס?
ת. כל שנה יש משהו חדש.
ש. לא היה משהו מוגדר?
ת. לא".

עוד עולה מעדותה כי ידעה שקיימת אפשרות לא בלתי סבירה, שאכן יקוצצו שעות העבודה:
ש. כשאת מדברת עם המנהלת בתחילת ספטמבר את שואלת למה זה קורה וביחס אליך?
ת. כן, והיא ענתה אין שעות.
..........
ש. המנהלת לא אמרה לך בעוד שלושה שבועות יכנס פרויקט איקס והוא יהיה שלך?
ת. לא. אבל משנים קודמות כך היה היא היתה אומרת שיהיו שעות והיא תסדר לי בחזרה את השכר".

12. בטופס התביעה למל"ל אין כל תיאור לארוע חריג כלשהו.
בהודעה לחוקר מיום 19.12.2018, התובעת לא ציינה כי היה משהו מיוחד ויוצא דופן ביום שקדם לאירוע המוחי. לחוקר סיפרה שהיתה שרויה במתח מתמשך מרגע הודעת המנהלת בתחילת השנה, שהמשיך אחרי חופשת החגים ו כי תחושות אלה ליוו אותה גם בימים שקדמו למפגש הנוסף עם המנהלת- יום קרות האירוע הנטען:
"מרגע שהמנהלת הודיעה לי שמורידה לי שעות התחלתי להרגיש לא טוב, זה התבטא בכך שהייתי מוטרדת כל היום ובלילות מתקשה להירדם. אחרי חופשת החג ראיתי שאני לא יכולה לתפקד..... באותו שבוע של הפגישה הרגשתי ממש לא טוב ובסוף אותו שבוע נכנסתי למנהלת והיא אמרה לי שזה סופי".

עוד אמרה לחוקר כי מדובר במתח שנמשך על פני תקופה:

"למה את קושרת את האירוע מוח שעברת?
מתאריך 1.9.2017 שהמנהלת הודיעה לי שמורידים לי התחלתי להיות בלחץ שהתבטא בעיקר בחוסר שינה, מיגרנות, עייפות וחוסר תפקוד במשך היום".

לעומת זאת בעדות בפניי טענה:
"המתח לא היה כל החודשיים כי הרגשתי שזה הולך לחיוב".

13. התובעת נשאלה על ידי החוקר האם היה דבר מה חריג בעבודתה ביום 27/10/17 והשיבה:

"ש.האם בתאריך 27.10.2017 היה משהו חריג בעבודה שלך?
ת.כמו שציינתי מתאריך 1.9.17 הייתי בלחץ והרגשתי לא טוב ובאותו יום שהמנהלת אמרה לי שההחלטה סופית שלא ניתן לשנות העצים את המצב שלי".

14. מהראיות עולה כי ביום הארוע הנטען, התובעת היא זו שלכאורה יזמה שיחה עם המנהלת, עת כבר ידעה שהיקף המשרה שלה צפוי לקטון. כך העידה התובעת:
"גם כמה ימים קודם היא אמרה לי שלא נראה לה שזה יסתדר".

לפיכך, נשלל מהאירוע הנטען יסוד של הפתעה או חידוש, שהוא חריג או קיצוני או שונה מידיעתה של התובעת עוד מחודש ספטמבר ובימים שקדמו לשיחה היזומה הנטענת עם המנהלת.
15. התובעת זימנה לעדות את הגב' רבקה רייטר אבני, פסיכולוגית בבית הספר.
הגב' רייטר העידה כך:
"הארוע התרחש בסוף אוקטובר 2017, עבדתי כפסיכולוגית חינוכית מטעם העירייה בבית הספר שבו מירה עבדה. במסגרת תפקידי התבקשתי לעשות שיחות אישיות עם מחנכות בצוות בית הספר. השיחות התחילו בשאלות בסיסיות של מי את, כמה שנים את עובדת בבית הספר, ממש הכרות בסיסית ולאחר מכן ייעוץ לגבי סוגיות רגשיות. השיחה היתה בעלת קונטקסט של ייעוץ ולא שיחה טיפולית......

מה שקרה זה שבעצם לפני פתיחת השיחה ששאלתי מי היא וכמה שנים היא עובדת בבית הספר, היא היתה מאוד נסערת. אני לא יודעת מה נאמר לה על מטרת השיחה איתי אבל כשהיא נכנסה לחדר לאחר כמה דקות, היא היתה מאוד נסערת, היא דיברה על כך שצימצמו את שעות המשרה שלה. היא דיברה על כך שהיא מאוד נפגעה ומאוד נעלבה בפן האישי.

היות שזאת לא היתה מטרת השיחה, היא הביעה מצוקה וראיתי שהיא היתה מאוד נסערת ובכתה המון. אני כפסיכולוגית לא יכולה להשאיר דבר כזה ללא מענה, ניסיתי להרגיע אותו, הלכתי להביא טישו, וחשבתי למי אפשר לפנות כדי שיתן לה מענה בסוגיה הזאת. לאחר 30 או 40 דקות של שיחה, התחלנו לדבר על הנושא שאליו התכנסנו....

אני לא זוכרת איזה שאלה בדיוק שאלתי אותה אני חושבת שזה היה סביב הוותק וכמה שנים היא בבית הספר. היא אמרה שהיא המון שנים בבית הספר והתחושה שמתייחסים אליה כאל מורה חדשה ולא שמים על הבקשות שלה. מצמצמים את המשרה שלה ונותנים לה כיתות יותר נמוכות. היא מבקשת משהו והמערכת לא נענית. תחושה של משהו מזלזל".

16. ציר הזמנים שתואר בתצהיר התובעת- אינו תואם את עדותה של הפסיכולוגית.
בתצהיר התובעת סעיף 9 נטען שהפגישה עם הפסיכולוגית של בית הספר התקיימה ימים ספורים טרם השיחה הנטענת עם המנהלת.

מעדות גב' רייטר עולה שהשיחה התקיימה בעניינה של תלמידה ואילו התובעת הגיעה נסערת וסיפרה את אשר על ליבה. זאת אל מול עדות התובעת, כי היא ביקשה לקבוע פגישה עם פסיכולוגית בית הספר על מנת לספר על תחושותיה בעקבות הפחתת המשרה.

מעדות הגב' רייטר עולה בבירור כי התובעת היתה מודעת לכך ששעות עבודתה יצומצמו, עוד טרם השיחה היזומה עם המנהלת שהתקיימה – על פי תצהיר התובעת – יומיים לאחר מכן.
זאת ועוד, מעדות הפסיכולוגית עולה שהשיחה עם המנהלת התקיימה לכאורה באותו יום של הפגישה ביניהן, כך שהתובעת הגיעה לפגישה עמה כשהיא נסערת בעקבות פגישה עם המנהלת ו הדברים שנאמרו לה באותה פגישה. ואולם, מתצהיר התובעת עולה שהפגישה עם הפסיכולוגית התקיימה יומיים לפני השיחה הנטענת עם המנהלת שלאחריה אושפזה.
17. למעשה, כל עדותה של הגב' רייטר, היא על הלך הרוח של התובעת בתקופה הקודמת למועד האירוע החריג הנטען . עדותה מחזקת את המסקנה לפיה התובעת ידעה כי ההחלטה בעניין קיצוץ משרתה הינה החלטה סופית , עובר למועד הארוע הנטען.

18. יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה כי שיחה עם המנהלת התקיימה ביום 26/10/17. התובעת בחרה שלא לזמן לעדות את מנהלת בית הספר ולכן אין עדות לגבי המועד שבו נמסרה לתובעת ההחלטה הסופית, כפי שהתובעת טוענת.
כאמור לעיל, אין בעדותה של גב' רייטר כדי לסייע בעניין זה.

19. סיכומו של דבר, התובעת מאשרת כי ידעה על ההחלטה להפחית את היקף המשרה, כבר בתחילת שנת הלימודים.
כפי שהובא לעיל, התובעת ידעה שככל הנראה ההחלטה תישאר בעינה, כמה ימים לפני 26/10/17.
מהראיות עולה שהתובעת היתה שרויה בלחץ ובמתח החל מתחילת שנת הלימודים. מדובר במתח מתמשך.
התובעת לא הציגה כל ראייה לקיומה של שיחה עם המנהלת ב יום 26/10/17 ולא לתוכן השיחה.
מעדות הפסיכולוגית עולה שהתובעת ידעה על ההחלטה שהתקבלה, יומיים לפני המועד שבו התובעת טוענת שהדבר נודע לה באופן סופי.

20. במסמכים הרפואיים מהאשפוז וכן בביקורים אצל רופאים בקהילה לאחר השחרור מהאשפוז, לא נאמר דבר לגבי ארוע חריג בעבודה בימים הסמוכים לאישפוז.
גם בטופס התביעה למל"ל, כאמור, אין כל תיאור לאירוע חריג כלשהו.
21. לאחר ששמעתי את עדות התובעת והעדה מטעמה ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי אירע אירוע חריג בעבודתה ביום 26/10/17 או בכ לל.
הוכח כי התובעת ידעה על הקיצוץ הצפוי במשרתה עובר לשיחה הנטענת עם המנהלת ביום הנטען לקרות אירוע חריג , וכי היתה נתונה במתח מתמשך שהשתרע על פני כחודשיים שתחילתו ב תחילת חודש ספטמבר – תחילת שנת הלימודים.

22. סוף דבר – ל אור האמור, התביעה נדחית.
לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א אדר תשפ"א, (23 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .