הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 60836-11-18

06 ספטמבר 2020

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל
נציג ציבור (מעסיקים) מר אסי מזרחי

התובע
יצחק הרדון
ע"י ב"כ: עו"ד ארז פורמנסקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

בפנינו תביעה אשר הוגשה על ידי מר יצחק הרדון (להלן – התובע) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בפגיעה בשתי ברכיו כמחלת מקצוע ו/או כפגיעה בעבודה על פי תורת הפגיעות הזעירות.

העובדות הדרושות בתמצית:

התובע יליד 1.1.1948. במשך למשלה מ-45 שנים היה עצמאי ועסק כקבלן בניה, שיפוצים וגמר.
ביום 9.1.2017 ביצע התובע בדיקות US בשתי ברכיו ונמצאו פגיעות בשתי ברכיו.
ביום 10.7.2017 התובע נבדק על ידי רופאה תעסוקתית אשר קבעה כי "אינו כשיר לעבודה הכרוכה בהרמת משא מעל 10 ק"ג. עמידה או הליכה ממושכת, טיפוס במדרגות וכל מאמץ פיזי קיצוני אחר. לפיכך אינו כשיר לעבוד כפועל בתחום השיפוצים. כשיר לעבוד כמפקח עבודה".
התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר בפגיעות בברכיו כמחלת מקצוע או פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. תביעתו נדחתה. מכתב הדחיה מיום 13.12.2017.
ד"ר עמירם מירון, רופא הנתבע, קבע בחוות דעת מיום 16.11.2017, כי מחלתו של התובע נובעת ממחלה טבעית וכי לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודת התובע אשר גרמו לפגיעות בברכיו.

טענות התובע:

התובע טען כי עבד כקבלן בניה, שיפוצים וגמר בממוצע 8 – 12 שעות ביום עבודה, שישה ימים בשבוע ואף למעלה מזה וזאת במשך למעלה מ-45 שנים.
במסגרת עבודתו זו ביצע בעצמו עבודות ריצוף, חיפוי, התקנת קירות גבס, התקנת גגות, אינסטלציה וחשמל. פעולות אלו הצריכו מיומנות מקצועית.
התובע העסיק מעת לעת ובאופן מזדמן פועל אחד ולכל היותר שניים לסייע לו בביצוע פעולות שאינן דורשות מיומנות מקצועית, כמו צביעה רגילה, הרמת משאות, הריסת קירות, פינוי פסולת, הגשת כלים וחומרים, עבודות טיח, ערבוב טיט וכיוצא באלה.
עבודת התובע דרשה ממנו ביצוע פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף ברכיים ו/או רכינה על הברכיים, תוך ביצוע מאמץ פיזי, וזאת באופן רציף על פני פרקי זמן ממושכים. בביצוע עבודות אינסטלציה נדרש התובע להעביר צנרת ברצפה ובקטעי קירות תחתונים, הרכבת ברזים וסיפונים מתחת לכיורים ובתוך הארונות. פעולות אלו מחייבות כריעה על הברכיים. בביצוע עבודות חשמל נדרש התובע להרכיב שקעים בגובה 80 ס"מ , הטמנת צנרת ברצפה, חציבה בקטעי קיר נמוכים מהשקעים. פעולות אלו מחייבות כריעה על הברכיים. כך גם בעבודות צביעה בקטעי קיר נמוכים כמו פנלים, הדבקת דיקטים על הרצפה, עבודות ריצוף, עבודות גבס במקומות נמוכים. בכל עבודות אלה נדרש התובע לרכון על ברכיו, לבצע פעולות רבות של כיפוף וישור הברכיים ולהתנייד במצב של כריעה. עוד נדרש מהתובע לעלות ולרדת מסולמות עשרות פעמים ביום וכן עליה וירידה במדרגות במקומות בהם אין מעלית ובתוך כך לשאת משאות במשקלים כבדים של עד 50 ק"ג ובכלל אלה שקי מלט, פסולת, טיט, כלי עבודה, פטישים, כלים חשמליים וחומרי בנין.
כל הפעולות הללו של כיפוף ברכיים ו/או רכינה על הברכיים, תוך כדי מאמץ פיזי, שהיו פעולות חוזרות ונשנות גרמו לפגיעות זעירות, חוזרות ונשנות בברכיים של התובע, שכל אחת מהן הסבה לו נזק בלתי הפיך, עד שהצטברות הפגיעות הזעירות הללו, זו על גבי זו, הביאה לפגיעה בברכיו.
עוד טען התובע כי קביעתו של ד"ר עמירם מירון, לפיה לא קיים קשר סיבתי בין עבודתו לבין הפגיעות בברכיו, נעדרת ביסוס ועיגון רפואי/משפטי וזאת נוכח כך שאין לו מומחיות בתחום הרפואה האורתופדית.

טענות הנתבע:

הנתבע הכחיש טענות התובע וטען כי התובע עצמאי ולכן חל עליו נטל מוגבר להוכיח תנאי עבודתו.
עבודת התובע מגוונת והתובע לא הוכיח תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה.
לא קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הפגיעה בברכיו.
המסמך מיום 16.11.2017 אינו חוות דעת של ד"ר עמירם מירון אלא מסמך התייעצות פנימית של הנתבע.
לחילופין, השפעת תנאי עבודתו של התובע על מצבו הרפואי פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות מצבו התחלואי.

ההליך:

הפלוגתא אשר נקבעה היא: האם אירעה לתובע פגיעה בעבודה לפי תורת הפגיעות הזעירות/מחלת מקצוע? האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הפגיעה בברכיו ומאזן השפעות (החלטה מיום 5.8.2019).

התובע הגיש תצהיר שלו ביום 13.1.2019 וכן תצהיר עד מטעמו, מר חנא ברברה (להלן – מר ברברה). שניהם נחקרו ביום 2.8.2020. באותו היום באת כוח הנתבע סיכמה טיעוניה בעל פה. ביום 16.8.2020 התובע הגיש סיכום בכתב. עד לכתיבת שורות אלו הנתבע לא הגיש סיכוי תשובה הגם שנתנה לו, לבקשתו, ההזדמנות לעשות כן בהחלטה מיום 2.8.2020.

המתווה המשפטי:

פגיעה בעבודה הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) כ-תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

מחלת מקצוע הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 לחוק זה והעובד העצמאי חלה בה עקב עיסוקו במשלח ידו. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 הותקנו מכוח סעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי. בתוספת השניה להן קיימת רשימה סגורה של מחלות מקצוע. התובע לא הצביע על מחלת מקצוע ברשימה התואמת את מחלתו.

בפסיקה נקבע כי תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, עקב קביעתו כי רשימת "מחלות מקצוע" היא רשימה סגורה, שאינה כוללת מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. בהלכת המיקרוטראומה ניתן פירוש רחב למושג "תאונה", באופן שיאפשר החלתו גם על סדרה של אירועים תאונתיים זעירים, שכל אחד מהם הסב נזק זעיר, עד שהצטברות נזקים אלה הביאו לנזק ממשי הפוגע בכושר עבודתו של המבוטח (ראו עב"ל(ארצי) 17464-03-16 אברהם פיס – המוסד לביטוח לאומי (6.2.2019) וכל המובאות שם); עב"ל(ארצי) 38256-06 ס טיב חילו- המוסד לביטוח לאומי (21.3.16(; (עב"ל(ארצי) 25457-06-18 ויקטור עמוס – המוסד לביטוח לאומי (5.2.2019)).

עוד נקבע בפסיקה כי -

"על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)" (הדגשה במקור. עב"ל(ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014); עב"ל(ארצי) 33746-01-14 בן ציון שרעבי – המוסד לביטוח לאומי (9.12.2014))

ביחס לתשתית העובדתית נקבע כי על המבוטח להוכיח קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף ועל קיומו של רצף בביצוע הפעולות המשתרע על פני זמן או פרק זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. בפסיקה נקבעו הכללים להוכחת תשתית עובדתית כך:

"א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" (עב"ל(ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – אשר יניב (2.11.1999)).
ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל(ארצי) עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (30.12.2007)).
ג. עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". וכי: "לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.
ד. יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה " (עב"ל(ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.2006)).
(ראו פס"ד אסתר נוח; עב"ל(ארצי) 47434-09-13 קיבאן חקנזרי – המוסד לביטוח לאומי (9.3.2015)).

דיון והכרעה:

התובע הצהיר כי במשך 45 שנה עבד בממוצע 8 – 12 שעות ביום עבודה, 6 ימים בשבוע ואף למעלה מכך וביצע בעצמו עבודות ריצוף, חיפוי, קירות גבס, התקנת רעפים/גגות, אינסטלציה וחשמל, פעולות אשר מצריכות מיומנות מקצועית (ס' 4 ו-6 לתצהירו).

בתמיכה לכך צירף התובע לתצהירו עותק מהזמנות עבודה בשנים 2001 ועד 2012 (נספח ב' לתצהירו) אשר מספרן רציף (ממספר הזמנה 251 ביום 12.7.2001 ועד להזמנה 450 ביום 17.6.2012) ומהן עולה כי בכל השנים הללו עסק התובע בביצוע עבודות שיפוץ בבתים קיימים אשר התבטאו בעיקרן בעבודות פירוק של מטבחים, פירוק והתקנת חדרי אמבטיה ושירותים, התקנת כיורים ואסלות, החלפת צנרת מים, התקנה/הזזה של נקודות אינסטלציה וחשמל, התקנת קירות גבס, פירוק וחיפוי, התקנת קירות גבס, איטום מרפסות וגגות, בנית חדרים, סגירת מרפסות, צבע.

התובע נשאל בחקירתו על מגוון עבודותיו והוא העיד כך:

"ש. אתה היית מקבל מגוון של עבודות?
ת. כל מה שקשור לעבודות שיפוץ ובנייה".
(עמ' 2 ש' 15 – 16 לפרוטוקול).

התובע הצהיר כי עבודות אלו ביצע בעצמו כי הן דרשו מיומנות מקצועית שיש לו (ס' 6 לתצהירו). לפועלים נתן לבצע עבודות שלא דרשו מיומנות מקצועית, כמו עבודות הריסה, פינוי פסולת, הרמת משאות (ראו עדותו בעמ' 2 ש' 21 ובעמ' 4 ש' 13 לפרוטוקול). עוד העיד התובע כי ריצף בעצמו כאשר רצף לא הגיע (עמ' 2 ש' 8 לפרוטוקול) והרים שקים כדי לסייע לפועלים שלו ולהגביר את הספק העבודה (עמ' 4 ש' 14 לפרוטוקול). תמיכה לכך נמצאה בעדות מר ברברה אשר העיד כך:

"ש. אם היינו בהריסה אז אתה וגם התובע עשיתם את כל העבודות יחד או שהיו עבודות שרק אתה עשית?
ת. אני עובד אצלו, הריסות הכל. הוא בעל המקצוע. אני העוזר. הוא אומר לי מה לעשות. להרוס אני הורס. הוא עושה את העבודות המקצועיות. הוא עושה ריצוף, אינסטלציה, חשמל, צבע".
(עמ' 5 ש' 11 – 14 לפרוטוקול).

התובע הצהיר כי במסגרת עבודתו, ובדגש על עבודות הריצוף, הגבס, החשמל והאינסטלציה, הוא נדרש להתנייד תוך כיפוף ויישור הברכיים, תוך רכינה על הברכיים והתניידות במצב של רכינה ותוך פעולות רבות של התכופפות וכריעת ברך ממושכת (ס' 8 לתצהירו). התובע הוסיף ופירט כי בביצוע עבודות אינסטלציה הוא נדרש להעביר צנרת ברצפה ובקטעי קירות נמוכים, הרכבת סיפונים וברזים מתחת לכיורים. כל אלה פעולות המחייבות כריעה על הברכיים (ס' 9 לתצהירו).

התובע נשאל בחקירתו על עבודת שיפוץ של אמבטיה והעיד כך:

"...לאחר מכן מתחילים לתכנן את המיקום של אביזרי האינסטלציה לפי דרישת הלקוח, כולל חשמל ותאורה ואז חוצבים ומעבירים את הצנרת שעוברת ברובה מגובה 60 ס"מ ולמטה מתחת לריצוף או בגובה הרצפה, זו עבודה הכרוכה בכיפוף ברכיים. (הדגשה לא במקור).
(עמ' 3 ש' 16 – 18 לפרוטוקול).
ועוד העיד בענין התקנת הצנרת באמבטיה בעמ' 4 ש' 1 – 4 לפרוטוקול כך:

"הברז של האמבטיה זה בגובה של 60 ס"מ, הברזים של הכיור מורכבים בגובה של 60 ס"מ. התקנת ברזים נעשית בכריעה. חלק בעמידה וחלק על סולם. ברז של כיור זה בעמידה. אני רוצה להדגיש שכל עבודות השיפוץ כרוכות בירידה על הברכיים, עבודה בתנאים קשים, לפעמים בשכיבה, לעלות ולרדת על סולמות המון".

התובע הוסיף ופירט כי בביצוע עבודות חשמל הוא נדרש להתקין שקעים בגובה 80 ס"מ, להטמין צנרת ברצפה ולחצוב בקטעי קירות מתחת לשקעים. כל אלה פעולות המחייבות כריעה על הברכיים. התובע נשאל בחקירתו על עבודות שיפוץ שביצע והוא העיד כי חשמל חוצבים לאחר החלקת הטיח בקירות "בונים קודם קופסא שלתוכה מרכיבים את האביזר. אחרי זה משחילים חוטים ולצורך הרכבת האביזרים זה לרדת על הברכיים ולהרכיב את האביזרים, אם זה שקעים ומתגים" (עמ' 3 ש' 6 – 8 לפרוטוקול).

התובע הוסיף ופירט כי בביצוע עבודות צביעה במקומות נמוכים כמו פנלים, הדבקת דיקטים על הרצפה, עבודות ריצוף, עבודות גבס במקומות הנמוכים הוא נדרש לרכון על ברכיו, לבצע פעולות רבות של כיפוף ויישור הברכיים ולהתנייד במצב של כריעה (ס' 11 לתצהירו). בחקירתו נשאל התובע על עבודת חיפוי הקירות והוא העיד כך:

"בכמות גדולה הייתי מזמין רצף ובכמות קטנה ירדתי על הברכיים ועשיתי בעצמי. את הטיט וההגשה לעבודה עשה פועל בעבודות קטנות עשיתי גם את זה. בקנה מידה של אמבטיה עשיתי בעצמי אבל לרצף דירה שלמה הבאתי סיני או ערבי שעשה את הריצוף. כשהיה סגר או לא הגיע רצף ריצפתי בעצמי כדי להמשיך ולסיים את העבודה. בד"כ שעושים תוספת חדר אז מרצפים את כל הדירה, ובאמבטיה מרצפים בד"כ רק את האמבטיה וחיפוי קירות. הארונות מגיעים אח"כ".

(עמ' 3 ש' 20 – 25 לפרוטוקול).

עוד הצהיר התובע כי לצורך עבודתו נדרש לעלות ולרדת מסולמות עשרות פעמים ביום וכן לעלות ולרדת במדרגות, במקומות בהן לא היתה מעלית, תוך נשיאה של משאות במשקל עד 50 ק"ג ובכלל זה שקי מלט, פסולת, טיט, כלי עבודה, פטישים, כלים חשמליים וחומרי בנין וכל אלה תוך כיפוף ויישור הברכיים (ס' 12, 13 לתצהירו). בחקירתו העיד התובע כי בעבודתו עלה וירד בסולם (ראו עדותו בעמ' 3 ש' 10, 30, עמ' 4 ש' 2, 8 לפרוטוקול).

אנו מוצאים לנכון להשוות המקרה שלפנינו למקרה שנדון בפני בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 51716-09-16 נאיף סכראן – המוסד לביטוח לאומי (17.10.2018)( להלן - פס"ד סכראן)). שם נקבע כך:

"גם מטיעוני המערער בערעור עולה כי ביצע מגוון רחב של תנועות- כריעת ברכיים, טיפוס על סולמות תוך כדי נשיאת משקלים, עליית מדרגות תוך כדי נשיאת משקלים וציוד, הרכבת ארונות מטבח מתחת לשיש, חיבור ארונות מטבח על רצפת הנגרייה – ואין בידינו לקבל כי יש לראות את כל התנועות האלה כ"תנועות חוזרות ונשנות דומות במהותן" בברכיו של המערער. בהקשר זה יש להזכיר גם כי בהתאם לפסיקה עבודה בתנוחה קבועה אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, כך שהצורך לעבוד בכריעת ברך כשלעצמו אינו מקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה [עב"ל(ארצי) 31471-04-17 דינה רות – המוסד לביטוח לאומי (27.12.2017)]".

מכאן מאחר והתובע ביצע מגוון פעולות במהלך עבודתו, לא ניתן להכיר בכך כ"תנועות חוזרות ונשנות דומות במהותן" בברכי התובע, כדרישת תורת המיקרוטראומה.

עוד בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר במיקרוטראומה ברכית, על המבוטח להוכיח רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות או חבלות בברכיים חוזרות ונשנות ללא הרף על פני ציר הזמן (ראו עב"ל(ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי – בן סימון (8.3.2010);

בחקירתו נשאל התובע כך:

"ש. הסתכלתי בחשבוניות שצרפת ולא ראיתי חשבונית שמתייחסת לריצוף?
ת. בחשבוניות לא תמיד פרטתי ובהזמנות פרטתי יותר. בהצעות מחיר יש יותר פירוט. אותם לא צרפתי".
(עמ' 4 ש' 21 – 23 לפרוטוקול).
מעיון בהעתקי ההזמנות, נספח ב' לתצהיר התובע, עולה כי בכ-82 הזמנות מתוך כ-199 הזמנות צוינו עבודות ריצוף.

בנוסף, בסיכומיו התייחס הנתבע בעיקר לביצוע עבודות הריצוף על ידי התובע וטען כי חלקן של אלו בכל מכלול עבודתו המגוונת של התובע הוא נמוך וגם אותו לא ביצע רק התובע. בעבודות ריצוף בהיקף גדול התובע נעזר ברצף (עמ' 7 ש' 15 – 17 לפרוטוקול).

נבהיר שהתובע לא טען כי הליקוי בברכיו נגרם כתוצאה מביצוע עבודות ריצוף בלבד. התובע טען כי הליקוי בברכיו נגרם כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות של התניידותו בכריעה על ברכיו, כתוצאה מתנועות רכינה חוזרות ונשנות על ברכיו וכתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור ברכיו, שנדרשו ממנו לצורך ביצוע מגוון עבודותיו בשיפוץ. דהיינו, להבדיל ממצב בו פעולה אחת (כמו ריצוף) נדרשת לתנועה חוזרת ונשנית של התניידות על הברכיים – בענייננו טוען התובע כי מגוון פעולות נדרשו לתנועה חוזרת ונשנית של התניידות בכריעה של הברכיים, ברכינה על הברכיים ובכיפוף ויישור של הברכיים.

בפס"ד סכראן קבע בית הדין כי עבודת המערער היתה כרוכה בביצוע מגוון רחב של פעולות ותנועות, חלקן בעמידה ורק חלק לא משמעותי מהן היה כרוך בכריעה על ברכיו והפעלת מאמץ מיוחד על ברכיו. בענייננו, אין חולק כי לצורך חלק מעבודתו המגוונת (אינסטלציה, חשמל, גבס, צבע) הנעשית ברצפה או במקומות נמוכים, התובע נדרש להתנייד תוך כריעה של הברכיים ורכינה של הברכיים וכיפוף ויישור של הברכיים. דע עקא כי עבודתו כללה גם עבודה בעמידה. התובע לא הראה ולא הוכיח בכמה זמן במהלך יום העבודה התנייד תוך כריעה של הברכיים, רכינה של הברכיים או כיפוף ויישור של הברכיים והאם ביצוע תנועות אלו היה החלק עיקרי ביום עבודתו.

התובע בסיכומיו טען כי הנתבע נמנע מלחקור את התובע על הזמנות העבודה וחשבוניות המס (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע) וזאת מפאת כך שבחקירה כזו היה כדי לתמוך בגרסת התובע (ס' 14 לסיכומים). אין בידינו לקבל טענה זו. בכתב התביעה ובתצהיר התובע יש טענה כללית לפיה עבודתו דרשה ממנו באופן רציף ובמשך פרקי זמן ממושכים, ביצוע פעולות קבועות, חוזרות ונשנות של כיפוף הברכיים ו/או רכינה על הברכיים , תוך ביצוע מאמץ פיזי. התובע העיד כי משטחים גדולים לא ריצף בעצמו. לא הוכחה רציפות תנועות של התובע על ברכיו במהלך יום העבודה ואיזה חלק של יום העבודה הן מהוות. בנסיבות אלו, לא חלה חובה על הנתבע לחקור את התובע על מה שאין בתצהירו. בנוסף, הראנו לעיל כי רק ב-82 הזמנות מתוך 199 צוינו עבודות ריצוף. גם בהנחה שהתובע ביצע תנועות בברכיו לעבודות נוספות מלבד ריצוף – עדין מדובר ב-199 הזמנות על פני 12 שנים (2001 – 2012), דהיינו בממוצע כ-16 הזמנות לשנה. התובע לא הראה כי לביצוע ממוצע 16 הזמנות נדרשת שנת עבודה. התובע גם לא הציג הזמנות עבודה הסמוכות לתחילת תלונותיו על כאבים בברכיו ואישור הרופאה התעסוקתית על אי כושרו בשנת 2017. משכך, התובע לא הוכיח כי נדרש לתנועות בברכיו ברציפות בכל ימי עבודתו ואף לא במהלך יום עבודתו.

התובע בסיכומיו טען כי במקרה דומה בו דן בית הדין האזורי בירושלים (בל 20923-01-17 ארז זכאי – המוסד לביטוח לאומי (21.1.2019) הסכימו הצדדים על מינוי מומחה הגם שהתשתית העובדתית המוסכמת שם היתה פחותה משמעותית מהתשתית העובדתית בענין התובע (ס' 28 לסיכומים). מעיון בפסק דין זה עולה כי לתשתית העובדתית שם, אשר ציטוט ממנה הובא על ידי התובע בסיכומיו, יש תוספת (המודגשת שלא במקור) כדלקמן:

"עבדתי כקבלן שיפוצים כל התקופה. בידיים. יש מקרים שהייתי צריך להביא פועלים. אבל אני הייתי בעל המקצוע המרכזי. עשיתי הכל. עבודות פנים – שיפוצים כמו החלפת אמבטיות, דוד"ש, ריצוף, חשמל, אינסטלציה. אינסטלציה וריצוף, אני כל הזמן על הברכיים. חשמל – זה על סולם וגם על הרצפה. עבדתי רוב הימים. הייתי גם איש תחזוקה של בתי אבות תקופה ארוכה. שם עבדתי בבית אבות בכל עבודות התחזוקה וגם הרמתי פרוייקט לשיפוץ בתים לניצולי שואה שזה כולל הכל, חסכתי בפועלים כדי שיישאר לי מה שצריך. עבדתי לפחות 8 שעות ביום. רוב ימות החודש, אולי אפילו כל ימות החודש. אני עובד מגיל 17-18. אני בן 43. מדובר ב-25 שנות עבודה לערך. כל השנים עבדתי באותה מתכונת. כשעבדתי בבית אבות הייתי במקביל גם עושה שיפוצים. עשיתי את כל העבודות כולל הכל. בתגובה לכתב ההגנה – 50% מהזמן להערכתי אני על הברכיים. אינסטלציה, חשמל וריצוף. הריצוף היה כ-20%. לגבי כלים רוטטים – יש דיסק, פטישון, קונגו, מחרצת. בממוצע עבדתי בכלים אלו שעה וחצי ביום".

החלק המודגש הוא אותו חלק החסר בתצהיר התובע והוא גם החלק שלא הוכח על ידי התובע.

לא נעלמה מעייננו טענת התובע בדבר אי מומחיותו של רופא הנתבע, ד"ר עמירם מירון, בתחום הרפואה האורתופדית. קביעת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע לבין הליקוי בברכיו יבחן רק לאחר הוכחת תשתית עובדתית לפגיעה במיקרוטראומה וגם זאת על ידי מומחה מטעם בית הדין ברפואה האורתופדית. לכן, אין לנו צורך לדון בטענה זו והיא נדחית.

לאור כל המפורט לעיל, אני קובעים כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר:

התביעה נדחית.
הואיל ומדובר בהליך בתחום המשפט הסוציאלי – אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת

ניתן היום, י"ז אלול תש"פ, (06 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. מר אסי מזרחי

אירית הרמל, שופטת