הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 59363-06-18

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי מזרחי

התובע
יוסף קריתי
ע"י ב"כ עו"ד כהן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד דמרי

פסק דין

1. התובע, נהג אוטובוס ב"אגד", מבקש להכיר באירוע מיום 7.1.18 כפגיעה בעבודה.

2. לפי גרסת התובע, המפורטת בכתב התביעה, ביום 7.1.18 בעת שנהג בקו אוטובוס 244 מרמלה לקניון איילון, עלה לאוטובוס נוסע נכה שביקש להתיישב במושב שלצד הנהג מימין, איבד שיווי משקל ונפל על צדו הימני של התובע, בעיקר כתף ימין.

3. בישיבת ההוכחות העידו התובע, חברו לעבודה - מר חיים ש מריהו, מנהל הסניף הממונה על התובע - מר חיים בניתה, אשתו של התובע ובתו.

4. לאחר ששקלנו את העדויות שנשמעו לעומת המסמכים מזמן אמת, לא שוכנענו כי ביום 7.1.18 אירע אירוע תאונתי בעבודתו של התובע, כפי שהתובע תיאר, היינו שנוסע נפל על צדו הימני של התובע.

5. מטבע הדברים, מקום בו מדובר באירוע שקרה בעת שהתובע נהג באוטובוס, העדים היחידים לאירוע הם הנוסעים, שקשה לאתרם. עוד ברור שבני משפחתו של התובע או חבריו לעבודה אינם עדים מכלי ראשון לאירוע הנטען.

על כן יש לבחון את התיעוד הרפואי הקרוב ביותר לאירוע הנטען. זאת בהתאם לפסיקה לפיה יש לייחס "משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. כל זאת בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12; עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09).

6. התיעוד הרפואי הראשון שהוצג הוא מחודש לאחר האירוע הנטען. ביום 4.2.18 התובע ביקש אצל אורתופד, ד"ר סינלניקוב, והופנה לבדיקת דימות. ראוי לציין במאמר מוסגר, כי בהפניה לבדיקה נרשם שהתובע לא הציג טופס בל 250 ואף בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1) ניתן אישור המעסיק בהסתייגות לגבי נסיבות האירוע.

תיאור דומה של נפילת נוסע באוטובוס על התובע, מופיע גם במסמכים רפואיים מאוחרים יותר. אך אין בהם ללמד על האירוע, כיוון שהם מרוחקים בזמן מהפגיעה הנטענת .

7. אין כל תיעוד לפנייתו של התובע לטיפול רפואי בחודש שבין הפגיעה הנטענת ובין התיעוד הראשון של האירוע.

8. התובע טען בתצהירו (סעיפים 15 -16) שפנה לקופ"ח וביקש לקבוע תור לאורתופד, אך התור הכי קרוב נקבע ליום 4.2.18.

הסבר זה מעורר תמיהה, לאור עדותו של התובע בתצהירו (סעיף 8) לפיה בי מים ובשבועות הבאים הכאבים הלכו והתגברו והתובע התקשה להרים את היד. כך גם העידו אשתו ובתו של התובע, כי התובע לא יכול היה לסייע בקניות, לא יכול היה להרים שקיות או לישון על צד ימין (ר' גם בעדות אשת התובע בבית הדין, בעמוד 11 שורות 27 -28).

הדעת נותנת שאם התובע סבל מכאבים שהגבילו את פעילותו במידה משמעותית , היה פונה לקבל טיפול רפואי במועד מוקדם יותר או לכל הפחות פונה לרופא משפחה על מנת לקבל מרשם למשככי כאבים (במינון שלא ניתן לקבל ללא מרשם) .

בנוסף, כאשר התובע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע פנה לטיפול רפואי רק בפברואר, לא הזכיר את הקושי בקביעת תור קרוב, אלא מסר נימוק אחר, לפיו " עד שלא יכולתי להחזיר עודף בגלל הכאבים" (עמוד 7 שורות 27 – 28). גם עניין זה מעורר סימני שאלה לגבי נכונות גרסתו.

זאת ועוד – מעיון בתיעוד הרפואי שהוצג על ידי התובע עולה כי לאחר יום 4.2.18, נרשמו תלונות מיום 14.2.18, 23.2.18, 28.2.18 ותדירות הביקורים אינה מתיישבת עם טענת התובע לגבי קושי בקביעת תור לרופא מומחה בתאריך קרוב.

9. זאת ובנוסף - לפי נ/2, שהוא מסמך רפואי מיום 11.2.18 בו נזכר האירוע הנטען, התובע נשלח שנה קודם, ביום 5.2.17, לצילום כתף ימין. כך גם עולה מרישום אחר – נ/4, שם צוין כי ביום 24.9.17 נמצא שלתובע "הגבלה בתנועות של כתף ימין" והתובע הופנה לבדיקת US בכתף ימין.

תיעוד זה סותר את עדות התובע בבית הדין, לפיה לא היו לו בעיות בכתף בעבר ולטענתו, הרישום בנ/2 מקורו בטעות (עמוד 8 שורות 8 – 19).

לא ניתן לקבל הסבר זה, מקום בו רישום דומה מופיע בתעידו של שני מוסדות רפואיים שונים (קופ"ח בסט מדיקל – מרכז רפואי פרטי: נ/2 ונ/4).

סוגיה זו רלוונטית גם להערכת מהימנות גרסת התובע. זאת במיוחד כאשר למרות מספר העדים שהעידו בבית הדין, איש מהם לא היה עד לאירוע עצמו, כך שהתובע הוא היחיד שממנו ניתן ללמוד מכלי ראשון על התאונה הנטענת.

10. על רקע סתירות אלה, יש לשוב ולבחון את עדותו של התובע ושל העדים מטעמו.

11. כיוון שאין מדובר בעדים לאירוע הנטען, יש לבחון את גרסתם ביחס לגרסת התובע לגבי פרטים שהם בשולי הגרסה העובדתית של התובע, כגון בשאלה כיצד התנהג התובע לאחר האירוע הנטען.

בתצהיר התובע נטען שבסיום המשמרת, בסביבות השעה 13:00 הודיע על האירוע למר משה בניתה וכשחזר לביתו, סיפר על המקרה לאשתו לבתו. כך גם טען בחקירתו הנגדית (עמוד 7 שורות 8 – 15).

ברם העדים מטעם התובע העידו אחרת.

מנהל הסניף, מר בניתה, העיד שהתובע התקשר אליו "בסביבות הבוקר, בסביבות שמונה. הוא סיפר שהוא נמצא באור יהודה בעצירה בתחנה הוא קולט נוסעים ונוסע מבוגר שהתקשה להגיע כנראה לכיסא מעד במדרגה ונפל ... וזהו המשיך את הנסיעה... הוא אמר לי שהוא יסתדר ויסיים את הנסיעה" (עמוד 9 שורות 14 – 22).

חברו של התובע, מר שמריהו, העיד ששוחח עם התובע "בסיום הנסיעה הוא התקשר וסיפר לי.. בעשר בערך" (עמוד 10 שורות 31 – 33).

אשתו של התובע העידה שבעלה סיפר לה על המקרה "בשעות הצהריים, הוא התקשר אליי וסיפר" (עמוד 11 שוקה 20).

גם אם נלקחת בחשבון העובדה ששני עדים העידו לגבי נושא שאינו נוגע להם אישית (מר בניתה ומר שמריהו) , אין הסבר בעדויות לכך שכל העדים מסרו גרסה שונה מגרסתו של התובע. עניין זה מעורר ספקות לגבי נכונות עדותם, שמא הפרטים לגבי האירוע הנטען נמסרו להם במועד אחר ולא כבר ביום האירוע הנטען.

12. זאת ועוד – גרסת התובע לגבי זהות הנוסע שנפל עליו לא היתה עקבית. בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1) צוין שהנוסע היה נכה. כך גם נטען בכתב התביעה ובתצהיר התובע (סעיף 3). לעומת זאת בחקירתו הנגדית בבית הדין התובע טען שהיה מדובר באדם מבוגר. כפי שגם צוין בתצהירים מטעם אשת התובע ובתו (סעיף 3).

כשהתובע התבקש להבהיר אם מדובר באדם מבוגר או מוגבל, ציין שהיה מבוגר וכי התובע הבחין בכך שהיה מוגבל – "הוא לא היה עם קביים אבל הפה שלו היה מעוות. עלה לא וטובוס שילם וראיתי שהוא מתנדנד" (עמוד 5 שורות 11 -13). בראות עינינו, תשובת התובע בבית הדין מהווה ניסיון ליישב בין הגרסאות השונות לגבי זהות הנוסע, כאשר בין שמדובר באדם בעל מוגבלות ובין שמדובר באדם מבוגר, שתי התכונות יכולות לתמוך בגרסת התובע לפיה נוסע מעד ונפל על התובע.

13. לסיכום כל האמור לעיל – בהעדרן של ראיו ת מזמ ן אמת התומכות בגרסת התובע, כאשר מתעוררים סימני שאלה לגבי מהימנות עדותו של התובע וכלל העדויות שנשמעו אינן מתכנסות לכדי תמונה עקבית אחת, לא שוכנענו בגרסת התובע, לפיה נפגע בעבודתו ביום 7.1.18.

14. אשר על כן התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"א, (24 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אורית הרצוג, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת

אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)