הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 58950-03-18

20 פברואר 2021

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובע
דוד ביבי
ע"י ב"כ: עו"ד יבגני איזקסון ועו"ד רינת ביבי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

פסק דין

תביעת התובע להכרה במחלת הראות ממנה סובל הוא , כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, נדחתה על ידי הנתבע מכאן ההליך אשר לפניי.

ביום 31.10.2019 מונה ד"ר שבתאי ורסנו כיועץ- מומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן:"המומחה הראשון") על מנת לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע ובין תנאי עבודתו.

ביום 13.11.2019 התקבלה חוות דעת המומחה במסגרתה שלל הוא כל קשר סיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע ובין תנאי עבודתו. לאחר שהועברו אל המומחה שאלות ההבהרה ומשנתנו תשובותיו לשאלות ,סברתי כי בנסיבות אשר נוצרו יש מקום להורות על מינוי מומחה נוסף. בהתאם לכך מונה פרופ' ניר פלד ל שמש כמומחה נוסף בהליך זה (להלן:"המומחה השני").

4. ביום 7.12.2020 התקבלה חוות דעת המומחה השני בה נקבע כדלקמן:
"המדובר על תובע הסובל ממחלת ריאות חסימתית, בעיקרה אמפיזמטותית , אך גם עם מרכיבים של מחלה אינטרסטיציאלית המתבטאת בעיבוי של דפנות הברונכים, ברונכיאקטזיות בבסיסים וגם נודולים זעירים ריאתיים דו צדיים עד לכדי 6-7 ממ', כפי שמופיע בבדיקות הסיטי. אלו מיוחסים בספרות לפגיעה נשימתית ריאתית בשל אבק מזיק (1), גם מבלי להתייחס למרכיב האמפיזמטותי העיקרי ממנו סובל.
אכן עיקר מחלתו של התובע הינה אמפיזמה בפסגות, הקשורה גם להיסטורית העישון, אך לא ניתן לשלול גם החמרה של מחלת האמפיזמה לנוכח החשיפה לחומרים המפורטים בכתב המינוי. עם זאת, לנוכח חוות הדעת המרובות אשר ניתן לצפות בתיקו, אתמקד בנזק הריאתי הפרנכימתי המתבטא בשינויים של דפנות הברונכים, בשינויים הרונכיאקטטיים גם באיזורים בהם אין בולות (בבסיסים) וגם נודולים זעירים ריאתיים דו צדדיים. כל אלו האחרונים, קשורים בקשר סיבתי בסבירות של מעל 50% לחשיפה לאבק מזיק ויכולים לנבוע במנגנון של תורת המיקרוטראומה.
טענות המומחים השונים לאורך מעקבו הרפואי מצביעים על קשר סיבתי למקום העבודה הן מבחינת ההמלצות להימנעות מאבק מזיק ואף באופן ההחמרה הקליני, המצוטט בתיקו הרפואי במאוחדת (החמרה נשימתית ברורה לאורך שעות עבודתו). אלו מצביעים אף הם על קשר סיבתי כפי שניתן לצפות במחלה נשימתית תעסוקתית.
לסיכום, אני מוצא כי קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין מחלתו הריאתית של התובע לבין חשיפתו התעסוקתית. נזקי הריאה מהם סובל קשורים בקשר סיבתי לחשיפתו התעסוקתית על דרך של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי ממנו סבל. בנוסף אציין כי השפעת חשיפתו המתוארת במסגרת העבודה על הליקוי ממנו סובל התובע הינה משמעותית, קרי מעל 20%".

ביום 24.12.2020 הודיע הנתבע כי לאור קביעות המומחה השני, יכיר הוא בתביעה במנגנון החמרה. התובע התנגד להצעת הנתבע והבהיר כי יסכים להכרה בתביעה לקיום קשר סיבתי אשר גרם למחלה. משלא הושגה הסכמה בין הצדדים הוגשו סיכומיהם לתיק.

תמצית טענות התובע
יש לבסס את הכרעת התביעה על פי חוות דעת המומחה השני וחוות הדעת אשר הוגשה לתיק מטעם התובע. המומהחההשני מטעם בית הדין קבע מפורשות כי הליקוי נגרם כתוצאה מחשיפה תעסוקתית במנגנון של מיקרוטראומה. כמו כן המומחה השני התייחס למרכיב האמפיזמה הנזכר בחוות דעת המומחה הראשון והבהיר כי באשר ל אמפיזמה עשויות להיות דעות שונות אך לא ניתן לשלול השפעת החשיפה התעסוקתית על מרכיב זה במחלת התובע לאור חשיפתו לחומרים אליהם נחשף. עוד קבע המומחה כי מאפייני המחלה ממנה סובל התובע מהווים עדות ברורה כי הליקוי נגרם כתוצאה מחשיפה לאבק מזיק. למען הזהירות ובבחינת מעבר לדרוש ציין התובע כי משעה שהמומחה קבע כי בנושא האמפיזמה כי יתכנו דיעות שונות, יש ללכת בדרך המקלה עם התובע ולהכיר בקשר סיבתי בין מחלתו ותנאי עבודותו.

משעה שחוות דעת המומחה השני עולה בקנה אחד עם הספרות הרפואית ופסיקת בתי הדין לעבודה יש לאמץ את קביעות המומחה השני ובהתאם לכך , דין התביעה להתקבל.

בסיכומי התשובה אשר הוגשו מטעם התובע חזר הוא על עיקרי טיעוניו והבהיר כי הנתבע לא התייחס אל הפסיקה אליה הפנה בסיכומיו וטען כי הנתבע העלה טענות ממוחזרות באשר להרגלי העישון של הנתבע,כל זאת כאשר התובע ואשתו כלל לא נחקרו בעניין זה על כן , יש לקבל את גרסת התובע ואשתו לעניין הרגלי העישון. עוד נטען כי היה על הנתבע להכיר בקשר של גרימה לאור קביעות המומחה ה שני והצעתו להכיר רק בקשר של החמרה מונעות מהתובע את מלוא זכויותיו. קבלת עמדת הנתבע , בניגוד לעמדת הרופאים שטפלו בו במהלך השנים, המומחה מטעמו וכן המומחה השני מטעם בית הדין, תגרום לתובע לעוול שכן לאור קביעות כל הרופאים מחלת התובע נגרמה כתוצאה מחשיפה תעסוקתית.

תמצית טענות הנתבע
קיימת סתירה בחוות דעת המומחה השני אשר לכמות הסיגריות אותן עישן התובע. מעבר לכך אף המומחה השני סבר כי עיקר מחלת התובע היא אמפיזמה בפסגות הקשורה ל היסטוריית העישון של התובע. למרות שהמומחה סבר כי מחלת התובע קשורה להיסטורית העישון של התובע קבע הוא בסייפא של חוות דעתו כי קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל ל-50% בין מחלת הריאות לבין חשיפתו התעסוקתית . בהתאם לכך הסכים הנתבע להכרה בקשר סיבתי של גרימה בלבד.
אין מקום לקבל את בקשת התובע להכיר בקשר של גרימה מקום בו המומחה הראשון שלל מפורשות קשר בין מחלת התובע ובין חשיפתו התעסוקתית, והמומחה השני קבע כי מחלת הריאות קשורה גם להיסטוריית העישון של התובע.

בהתבסס על כלל החומר הרפואי עולה כי חוות דעת המומחה השני קובעת כי היקף העישון אשר נקבע על ידי המומחה הראשון יסודה בטעות. שעה שלא מדובר בטעות סופר אלא בטעות של המומחה השני, אין כל מקום להכיר בתביעה אף לא במנגנון החמרה ויש לדחות את התביעה בהתבסס על חוות דעתו המפורטת של המומחה הראשון על פיה לא מתקיים קשר סיבתי ולדחות את חוות דעת המומחה השני, המתעלמת מתיקו הרפואי של התובע ועברו הרפואי הכולל שנות עישון רבות.

דיון והכרעה
בפתח הכרעתי אבהיר כי הנתבע אשר מלין בסיכומיו כנגד קביעות עובדתיות עליהן מבוססת חוות דעת המומחה השני, לא טרח להפנות שאלות בנושא זה אל המומחה השני וכיום תוקף הוא את קביעותיו, קביעות אשר מתיישבות עם גרסת התובע בתצהירו לעניין תדירות העישון. משלא הפנה הנתבעת ש אלות הבהרה בעניין זה אין לו אלא להלין על עצמו.

יתרה מכך, לא מצאתי ממש בטענת הנתבע כי מדובר בקביעות סותרות שכן התובע העיד על תדירות העישון וכלל לא נחקר על ידי הנתבע בעניין זה. גרסת התובע לעניין היקף העישון לא נסתרה ואין לקבל את גרסת הנתבע שעה שכלל המסמכים הרפואיים הונחו בפני המומחה השני אשר סבר כי לא ניתן לשלול את החמרת המחלה לאור חשיפת התובע וחרף היסטוריית העישון המיוחסת לתובע.

עוד אציין כי לצורך קיומו של קשר סיבתי משפטי די בעמידה במאזן ההסתברות כי החשיפה גרמה או תרמה למחלה. בנסיבות מקרה זה בו עומדות בפני בית הדין חוות דעת של יותר ממומחה אחד מטעמו , יש להעדיף את חוות הדעת המטיבה עם המבוטח. הלכה פסוקה היא כי:"ככלל, כאשר קיימת מחלוקת בין מומחים יועצים רפואיים שהתמנו על-ידי בית-הדין, בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית-הדין על-פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, שלפיהם פועל הספק לטובת המבוטח" ( בג"ץ 8022/14 בן חמו נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (22.7.15). בהתאם לכך אני קובעת כי יש להעדיף את חוות דעת המומחה השני , ד"ר פלד, אשר הינה חוות דעת מנומקת ובהירה המעמידה עוגנים מספיקים להכרה בקיום קשר סיבתי בין מחלת התובע ובין חשיפתו התעסוקתית.

סוף דבר

לאור כל המקובץ, דין התביעה להתקבל בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' פלד על פיה קיים קשר סיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע ובין חשיפתו התעסוקתית במסגרת עבודתו.

לאור התוצאה אלייה הגעתי, יישא הנתבע בהוצאות ההליך בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתנה היום, ח' אדר תשפ"א, (20 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.