בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 58823-11-18

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

המערערת:
הלל מיכל
ע"י ב"כ עו"ד גיא אורטל (סיוע משפטי)
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

בפנַי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים נפגעי עבודה (תקנה 36) מ יום 7.10.2018 שאישרה את החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 12.7.18 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת.

העובדות:

1. בשנת 2003 התובעת נפגעה בתאונת עבודה.

2. בשנת 2007 ועדה רפואית קבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לנזקי התובעת בברכיה, בגב, בכתף ימין, בצלעות ובשוק ימין וכי פגיעותיה נובעות משינויים ניווניים.

3. המערערת הגישה ערעור לבית הדין האזורי אשר נדחה. בערעור לבית הדין הארצי הוחזר עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים.

4. ועדה רפואית לעררים קבעה כי לא הודגם תהליך ניווני קודם לתאונה וקבעה למערערת 10% נכות בגין הברכיים.

5. בשנת 2012 המערערת עברה ניתוח בברכה.

6. ועדה רפואית שדנה בהחמרת מצבה של המערערת בשנת 2014 קבעה כי אין החמרה וכי מדובר בשינויים ניווניים. ועדה רפואית לעררים אשר דנה בהחלטת ועדה זו קבעה כי למערערת 20% נכות בגין ברך שמאל ו- 10% נכות בגין ברך ימין. עוד קבעה הוועדה כי בוועדה הקודמת עת נקבע 5% לכל ברך לא היה ניכוי עבר בגין שינויים ניווניים קודמים.

7. בשנת 2018 הגישה המערערת החמרת מצב עקב מצבה בברכיה ובגב ה. ביום 7.6.18 דחתה הועדה הרפואית את הערר והבקשה. המערערת הגישה ערעור לבית הדין האזורי, אשר החזיר את עניינה של המערערת לדיון בוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 62621-07-18) . המערערת ערערה לבית הדין הארצי ( בר"ע 3094-07-19) וביום 12.2.20 נקבע כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה רפואית בהרכב חדש.

8. המערערת הגישה בקשה נוספת להחמרת מצב. ביום 12.7.18 קבעה הוועדה הרפואית כי לא חלה החמרה: "אין שינוי מהותי מבחינה קלינית של שתי הברכיים" (מתוך בקשת המערערת לבית הדין מיום 1.1.19).

9. ועדה רפואית לעררים מושא תיק זה קבעה ביום 7.10.18 "מדובר באירוע תאונתי מ-2003, עת נחבלה בכתף, ברכיים ושוק ימין. כיום בת 77, כל המהלך של החמרת המצב או הגיעה למצב של החלפת ברך אחת ואופציה להחלפת ברך שנייה היא עקב שינויים ניווניים קשים ואין בתאונה הנדונה מלבד ההחמרה שהייתה בתקופה הסמוכה בשנים הקרובות לתאונה, קשר למצבה כיום. לכן, הועדה אינה מקבלת את מצבה כיום כהחמרה הקשורה לתאונה גם אם תעבור בהמשך ניתוחים נוספים. לסיכום אין החמרה".

טענות המערערת:

1. החלטת הוועדה אינה מנומקת ואינה מסבירה מהי התקופה שאינה סמוכה לקרות התאונה.

2. שינויים ניווניים קשים יכולים לנבוע מהתאונה ולאו דווקא מתחלואה טבעית. המערערת מעולם לא סבלה משינויים ניווניים.

3. החלטת הוועדה משנת 2007 דנה בנזק לחוליה 1L וכיום המערערת סובלת מנזק בחוליות אחרות . המ ערערת מציינת כי במסמך הרפואי צוין בטעות 5L אך בפרוטוקול נרשם "טעות דפוס". היה על הוועדה לדון בהחמרה בחוליות אלו .

4. הוועדה דנא נמנעה מבדיקת המערערת. כושר עבודתם הטבעי של איברי גוף של נפגע עבודה נפגם כיוון שאין להם תחליף לכן, יתכן שנפגע בעבודה סובל משינויים ניווניים מוגברים. הוועדה משנת 2014 אישרה החמרת מצב ולא ניכתה מצב קודם בגין שינו יים ניווניים.

5. לפני התאונה לא היו שינויים ניווניים ואלו הופיעו רק לאחריה וכתוצאה מהתאונה.

6. בית הדין מתבקש להורות לוועדה הרפואית לעררים לדון בהחמרת מצבה של המערערת ולהתייחס לכל הליקויים שנתגלו באיברים (גב וברכיים) לאחר התאונה כחבלות שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

7. המערערת זכאית לכל זכויותיה כנפגעת עבודה כולל הפנייה לוועדת רשות.

8. בית הדין מתבקש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתקבע את נכותה של המערערת בגין הגב בהתאם למצבה היום ותתייחס להחמרה בברכיים.

טענות המשיב:

1. ההליך הדיון בוועדה משנת 2014 טרם הסתיים נוכח פסיקתו של בית הדין הארצי והוא קדם לוועדה מושא ערעור זה, הרי שלא ניתן לדון בבקשה המאוחרת לדיון מחדש.

2. דין הערעור אף להידחות לגופו שכן המערערת לא הצביעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

3. הוועדה הסבירה כי הממצאים בברכי המערערת אינם קשורים לתאונה אלא לשינויים ניווניים.

4. בוועדה הרפואית משנת 2007 נשלל הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעמוד השדרה לתאונה והודגם חשד לשבר דחיסה בממצאי בדיקות הדמיה שקדמו לאירוע התאונתי. החלטת הוועדה הרפואית משנת 2007 בעניין עמוד שדרה מותני היא חלוטה ו היא לא חזרה בה מקביעותיה ביום 9.6.10 לאחר התכנסותה מתוקף פסק דין.

5. המשיב עותר לדחיית הערעור על הסף.

הכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את טענותיהם ועיינתי בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד, כאשר במסגרת סמכותו הוא בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 213 (1999).

בהיות ועדת הערר גוף מעין שיפוטי מוטלת עליה חובת ההנמקה, שכן ההנמקה היא זו המאפשרת ביקורת שיפוטית החלטותיה, ומשכך על ההנמקה להיות כזו שממנה ילמד לא רק רופא את הלך המחשבה שהביא להחלטת הוועדה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת בהיעדר ידע רפואי (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 (1985).

עוד נקבע בהלכה הפסקה כי ככל גוף מעין שיפוטי, חלים על ועדות הערר כללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי. לאורם של כללים ועקרונות אלה מחויבות ועדת הערר לנהל פרוטוקול, לקיים את זכות הטיעון ולנמק החלטותיהן הנוגעות למצבו הרפואי של המבוטח העומד בפניהם (עב"ל (ארצי) 464/99 המוסד לביטוח לאומי נ' פנחס ארבל (30.12.2001) עב"ל (ארצי) 10015/98 בוגנים נ' המוסד לביטוח לאומי (14.2.1999).

על רקע הלכות אלה ולאורן אדון בערעור שלפניי.

בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 12.2.20 נקבע כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש אשר תדון שם בהחמרת מצב של כתף ימין של המערערת בשל עומס שנגרם לכתף עקב ניתוח מפרק ברך שמאל. קרי הוועדה הרפואית מיום 9.7.15 שהתכנסה בעקבות בקשה להח מרה משנת 2014 טרם סיימה עבודתה והיא אמורה להתייחס גם לקשר בין השינויים הניווניים לאירוע התאונתי.

ראשית, ספק אם כלל אם יש מקום כלל לדון בערעור שבפניי העוסק גם הוא בהחמרה מצב הברכיים, כל עוד לא סיימה הוועדה הקודמת את עבודתה שכן הוועדה מושא ערעור זה דנה בהחמרת מצב הברכיים.

שנית, הוועדה מושא ערעור זה קבעה לעניין הפגימה בגב כי אין קשר סיבתי בין השינויים הניווניים לבין התאונה כפי שעוד בשנת 2007 קבעה הוועדה הרפואית כי אין קשר בין מצב הגב לתאונה והחלטה זו היא חלוטה.

הוועדה דנא מסבירה כי קיימות בדיקות CT עמוד שדרה מותני עוד משנת 2002 (טרם התאונה) המדגימות שבר דחיסה של חוליה 12 D.

הוועדה מבססת מסקנותיה גם על דו"ח מיפוי משנת 2003 המדגים שינויים היכולים להתאים לשינויים ניווניים וחשד לשבר דחוס 1 L. זוהי אבחנה רפואית שנעשתה עוד בשנת 2010 (ראו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9.6.10), שם קבעה הוועדה כי על בסיס בדיקת CT, הקובע שבר דחיסה חלקי של חוליה 12D, אין קשר לתאונה.

הוועדה קובעת כי המערערת מצויה בשלב של החמרה מצב ה ולכן הוחלפה לה ברך אחת ומועמדת להחלפת הברך השנייה. משכך, המערערת מבקשת מבית הדין להורות לוועדה להתייחס לברכיים שכאמור אמורים להיות נידונים גם בוועדה שתתכנס בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי.

אם כן, החלטת הוועדה מנומקת ומסבירה היטב כי עוד בטרם התאונה אובחנו שינויים ניווניים אצל המערערת. שינויים אלו אירעו עוד קודם לתאונה ואין להם קשר אליה.

סוף דבר:

כל קביעותיה של הוועדה הן מתחום הרפואה ואין מקום כי בית הדין יתערב בהן. לא מצאתי כי נפל פגם משפטי החלטת הוועדה.

הערעור נדחה.

משעסקינן בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ‏כ"א תמוז תש"פ ( ‏13 יולי 2020), בהעדר הצדדים.