הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 57614-01-19

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
חיים בראל
ע"י ב"כ עו"ד שרון אשל אילון (ס.מ.)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

פסק דין

1. בהתאם להסמכת הצדדים, נדרשת הכרעתנו בפלוגתא – האם בדין נדחתה תביעת התובע לבדיקה מחדש, בהחלטה מ-12.11.18, משמקבל הוא מלוא זכויותיו בנכות כללית ועל בסיס העובדות המוסכמות, שלהלן.

2. העובדות
א. התובע יליד 1952. התובע קיבל קצבת נכות כללית משנת 2012. בשנים הראשונות קצבה חלקית ומשנת 2017 קצבה מלאה לפי אובדן כושר עבודה מלא 100% (מתאריך 1.12.17 נכות רפואית משוקללת 89% ודרגת אי כושר 100%).
ב. התובע הגיש בקשה לבדיקה מחדש, וזו נדחתה על הסף על פי החלטה מיום 12.11.18, מהנימוק:
"...הנך זכאי/ת למירב ההטבות המוענקות בביטוח נכוח כללית, לפיכך אין מקום לבדיקה מחדש".

3. בהתאם להסכמת הצדדים לפיה יכריע ביה"ד בפלוגתא: "האם ניתן לבדוק מחדש תובע המקבל את מלוא זכויותיו בנכות כללית" – הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב: התובע ב-28.10.19 (ולאחר שניתן פס"ד המוחק התביעה ולאחר שהוגשה רשימת עובדות מוסכמת, ונקבעה בהסכמה הפלוגתא, כאמור לעיל) והנתבע ב-25.2.20.

4. טוען התובע כי להחלטות הוועדות הרפואיות של המשיב יש השלכה ישירה על מיצוי זכויותיו אף בענפי משפט אחרים, כך לדוגמא, קביעת 90% או יותר מקנה פטור ממס הכנסה, יש רשויות מקומיות המקנות הנחות והטבות נוספות, וכך גם גופים אחרים.
ההחלטה אינה מצביעה על מקור נורמטיבי מכוחו נשללה זכותו.
זכות ערעור הינה ענין מהותי, חוקתי, בסיסי ויסודי.
אין "לטרטר אותו ולחייב אותו בניהול הליך כפול הכרוך אף הוא במשאבים".
התובע מפנה לדב"ע נה/ 0-127 קנטרוביץנ' המל"ל, פד"ע לא 584; בר"ע 8717-09-16 פיטוסי נ' המל"ל; עב"ל 5359-02-16 מל"ל נ' יהודית אליהו; וכן ב"ל (ת"א) 4909-09 בורובסקי נ' המל"ל; ב"ל 47739-06-16 משה לוי נ' המל"ל; ב"ל- 1451- 09 אבוטבול יהודה נ' בטל"א.

הנתבע מנוע ומושתק מלחסום המערער מהגשת ערעור על דרג ראשון ובנסיבות זהות.
נוסח ההחלטה אינו ראוי (התובע מפנה לספרה של פרופ' דפנה ברק ארז, משפט מנהלי בדבר חובת ההנמקה וההגינות של רשות ציבורית, פרק 13 עמ' 423-424).
לפיכך, עתר לאפשר לו להגיש ערעור על וועדה רפואית דרג ראשון.

5. הנתבע טען כי אין מקום לקבל בקשה לבדיקה מחדש, מקום שאין התובע יכול לקבל זכויות נוספות, כך שמדובר בהליך סרק ומשבמירב יוכל לקבל זכויות נוספות שאינן קשורות למל"ל.
הלכת קנטרוביץ וההלכות האחרות (פיטוסי, יהודה, אבוטבול; כשאבוטבול אינו הלכה) מתייחסת לערר ולא לבדיקה מחדש, ולא הורחבה ההלכה ע"י ביה"ד הארצי לסיטואציות נוספות. באותן הלכות הובהר כי החריגה מההליכים הרגילים נובעת מעקרון העל של זכות הערעור על החלטה שיפוטית/מנהלית, כהרחבה לזכות שבחוק ובתקנות, ולפיכך , יש לפרשה באופן דווקני.
מהתובע לא נשללה זכות הערעור, אלא הוא החליט בשעתו שלא לערור על החלטת הוועדה. אין מדובר בזכות לערור על דרג ראשון ולכן טענת התובע (בס' 11) אינה רלוונטית.
הסעד הרלוונטי אינו הסעד המבוקש בס' 28, אלא זה שנוסח בהודעה המוסכמת בסעיף 2 ג.
ככל שרצה התובע לערור כנגד החלטת דרג ראשון, הרי שהמועד לכך חלף לפני יותר משנתיים, וכל טענה בנדון יש לדחות בשל התיישנות. כמו"כ, משהתובע לא פנה לנתבע בבקשה להגיש ערר על ההחלטה, גם אם באיחור, ומשלא ניתנה החלטתו – יש לדחות על הסף כל טענה לענין זה , גם מחוסר סמכות עניינית.

6. ולהכרעתנו –
א. הכרעתנו ניתנת עפ"י טיעוני הצדדים בכתב (בהליך קד"מ שנקבע בפני האב"ד) ומשכך, ניתנת היא במותב מלא.

ב. בטרם נדון גופא – ברי כי אין שחר לטענת התובע בסיפא סיכומיו, עת עתר (סעיף 20) "לאפשר למערער להגיש ערעור על וועדה רפואית דרג ראשון".
אין לנו אלא להניח כי עסקינן בשגגה, שמא, לאור ההלכות עליהן נסמכו טיעוניו.
כך או כך, המחלוקת בענייננו, היא כפי שנקבעה בהסכמה ע"י הצדדים: האם ניתן לבדוק מחדש את התובע – ולא, אם יש להעביר עניינו לוועדה לעררים ...; כך הוא ולא רק משום שהנתבע טען להתיישנות ז כות הערר על דרג ראשון, אלא משלא זו עילת התביעה, ולא זו הפלוגתא שנקבעה (כזכור, בהסכמה).

ג. מקובלת עלינו טענת הנתבע ולפיה, אין להחיל על ענייננו את הלכת קנטרוביץ , אלא וכך גם לטעמנו, יש לאבחנהּ:
התובע זכאי למלֹא הזכויות כמבוטח לאור קביעת נכותו (והאחוזים הרפואיים). אין סיבה או הצדקה להפוך את המל"ל, גוף הפו על עפ"י חוק, לשמש כ"רשות עזר", לצרכים שאינם עפ"י חוק הבטל"א.
איננו סבורים שיש הצדקה ע"ח קופת הציבור, ע"ח משאבי הנתבע, ע"ח משאבי הצבור והוועדות (כולל "תור"/משך זמן/עלויות) להעמידם לטובת מי הזכאי ממילא, למלוא הזכויות עפ"י החוק ובכך, לגרום להזק כזה או אחר למבוטחים אחרים.
מקובלת עלינו הטענה כי לא בכדי, לא מצא ביה"ד הארצי להרחיב ההלכה לכל ענין ודבר. [למעלה מן הצורך, ואין הדבר מבסס הכרעתנו, נזכיר: בעת בה מצויים אנו(משבר הקורונה), כמדומה, אין צורך להסביר משמעות העמדת המשאבים הכלליים של הנתבע, לצרכי משאביו של האחד, תוך התעלמות מהנזק שנגרם בכך לקופה הציבורית ולכלל ציבור המבוטחים, הממתין למשאבי הנתבע, כולל "למשאבי" הוועדות].

ד. כך, טענות התובע בנדון ערטילאיות המה; אין הוא טוען כי נפגמה זכות כלשהי שלו, אינו מצרף אסמכתא לפגיעה שנגרמה לו ' ולא הצביע על פגיעה קונקרטית כלשהי , כשלא מצאנו מדוע יש להעמיד קופת הציבור לטובתו, בנסיבות דנא.

ה. לאור כל האמור – מש בדין ניתנה החלטת הנתבע ומשיש לאבחן בין הלכת קנטרוביץ לנסיבות דנא – אין לנו אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.
ניתן היום, ד' ניסן תש"פ, (29 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציגת ציבור עובדים
גב' אורלי מלי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר יוסף רובינשטיין
נחתם ע"י נ.צ. ביום 29.3.20.