הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 57280-09-17

09 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר

התובעת
מאיה שרון
ע"י ב"כ: עו"ד ט. נוי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ש. צמיר

פסק דין

האם בדין נשללה זכאותה של התובעת לגמלת סיעוד בכסף, לתקופה שמיום 1/7/17? בשאלה זו נדרש בית הין להכריע בהליך דנן:

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובעת, ילידת 1938 הגישה בחודש ינואר 2017 תביעה לקבלת קצבת סיעוד בכסף ונמצאה זכאית לקצבת סיעוד בגובה 168% החל מחודש מרץ 2017.
ביום 4/7/17 נמסרה לתובעת הודעה כי תשלום הגמלה יופסק החל מיום 1/7/17, מהסיבה – אין מטפל צמוד.
התביעה כנגד ההחלטה מיום 4/7/17 הוגשה ביום 26/9/17, ובמקביל אליה הוגשה בקשה לעיון מחדש בהחלטה.
לאחר הגשת התביעה דנן הנתבע קיים הליכי בדיקה בכתובת החדשה שסיפקה התובעת ואולם לא מצא לשנות מהחלטתו.
להשלמת התמונה יבואר, כי לאחר שלא עלה בידי התובעת לחדש את הזכאות לקצבת סיעוד בכסף, פנתה בתביעה לקבלת שירותי סיעוד באמצעות נותן שירותים ותביעתה זו אושרה ולמיטב הבנתי כיום היא מטופלת על ידי בן משפחה .

טענות התובעת
התובעת טוענת כי הייתה מטופלת בפועל בין החודשים יולי 17' ליולי 18' על ידי על ידי מטפלת סיעודית בשם שרון קנטור (במאמר מוסגר יצויין כי בשלבים הראשונים של ניהול התביעה נטען כי בחלק מהתקופה טופלה במקביל הן על ידי גב' קנטור והן על ידי מטפלת נוספת בשם אתי קנדי, אלא שלמיטב הבנתי טענה זו, המתייחסת לחודשים אוגוסט-ספטמבר 2017, נזנחה).
לטענת התובעת, אין ללמוד דבר מפעולות הפיקוח שביצע הנתבע שכן לטענתה, פעולות הבדיקה והפיקוח של הנתבע נעשו בתחילה בכתובת בה לא התגוררה , ולאחר מכן, כאשר נעשו פעולות בדיקה בכתובת מגוריה הרי שלא היה בהן להוכיח כי לא הסתייעה במטפלת.
התובעת, אשר לא העידה בעצמה בהליך, מבקשת להסתמך על עדותו של בנה , אשר תאר את ההנחיות שקיבל מפקידי המל"ל בכל הנוגע לטפסים שיש להגישם, ולמתכונת ההתקשרות עם המטפלת וכן ע ל עדותה של גב' שרון קנטור, אשר על פי הנטען עבדה כמטפלת של התובעת.
עוד טוענת התובעת, כי דו" ח איכון הטלפון של המטפלת קנטור, אשר הוגש לאחר סיום ישיבת ההוכחות, תומך בעדותה לפיה נכחה באזור מגוריה של התובעת בבת ים , במועדים הרלוונטים לתביעה.

טענות הנתבע
הנתבע טוען כי העובדה שהתובעת כלל לא התייצבה להעיד בבית הדין, הגם שבנה לא הציג כל מסמך שיש בו כדי ללמד כי הייתה מניעה להתייצבותה למסירת עדות פועלת לחובתה . הנתבע טוען כי הגרסה שהציג הבן לעניין מקום מגוריה של אמו הי יתה מעורפלת, לא הייתה קוהרטית ואין לתת בה אמון הנתבע טוען כי גם עדותה של גב' קנטור לא הייתה קוהרנטית ולא היתה מהימנה.
הנתבע טוען כי בחודשים אוקטובר – דצמבר 17' נעשו מספר רב של פעולות חקירה על מנת לברר האם התובעת אכן מטופלת כנטען בכתובת מגוריה, ואולם אף אחת מפעולות החקירה לא הניבה ממצאים המלמדים על העסקה. דו"חות החקירה הומצאו לתיק בהסכמת הצדדים, ולגבי חלקם אף נשמעה עדות המפקחים.
הנתבע אף מבקש להסתמך על דברים שאמרה התובעת בהליך שהתנהל בבית משפט בחיפה לפני שנים ולפיהם היא כלל איננה נזקקת לסיוע, וכן טוען , כי לא הוכח כי דו"ח האיכון שהוגש קשור לגב' קנטור, שכן בעת עדותה היא מסרה מספר טלפון נייד אחר.

הכרעה
המסגרת הנורמטיבית
הזכאות של התובעת לגמלת סיעוד נקבעה בסעיף 224 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , תשנ"ח 1995 . בהתאם לסעיף הנ"ל רמת הזכאות של המבוטח נקבעת בזיקה לרמה בה נפגעה עצמאותו, והוא תלוי באחרים כתוצאה מלקות שאובחנה אצלו. רמת הזכאות נקבעת על ידי רופא מומחה שהוסמך לכך ובהתאם למבחנים שנקבעו.
אשר לאופן תשלום גמלת הסיעוד הרי ש בהתאם להוראת סעיף 225 נקבע כי דרך המלך לתשלום הקצבה היא באמצעות מתן שירותי סיעוד ב"עין" דהיינו הקצבה מועברת מהמוסד לביטוח לאומי ל"נותן שירותים", כלומר לחברה המספקת שירותי סיעוד למבוטח בביתו באמצעות עובדיה .
על אף האמור לעיל, במועדים הרלוונטים לתביעה, קבעו סעיפים 225 (ד) ו (ה) כי בנסיבות שנקבעו בחוק יוכל מבוטח לבקש כי סכום הגמלה ישולם לו חלף אספקת שירותי סיעוד באמצעות נותן שירותים.
יאמר מיד, כי מאחר שנסיון החיים העלה את החשש כי תשלום גמלת סיעוד בכסף למבוטח שהינו קשיש, חלף אספקת שירותי סיעוד ב"עין" תוביל לכך שהכספים שהועברו למבוטח ינוצלו לשימושים שונים, שלו או של בני משפחתו, ולא לרכישת שירותי סיעוד שלהם נועד, חייב המחוקק את המל"ל לקיים מנגנון של פיקוח ובקרה ביחס למבוטח המקבל גימלת סיעוד בכסף.
אשר על כן, בכל גלגוליו השונים של החוק על תיקוניו , הוסמך המל"ל לבצע בקרה ופיקוח על האופן בו מנוצלים כספי הגמלה בכסף . כך לצד הסמכות הרגילה של מפקחי המל"ל לבחון כי אכן מועסק מטפל בשעות שדווחו, הוסמך המל"ל (סמכות חובה) לבדוק ולבקר את טיב הטיפול שניתן למבוטח, את איכותו היקפו וכיו"ב באמצעות הגורמים המקצועיים שהוכשרו לכך . ודוק, הסמכות הקונקררטית לבצע בקרה על טיב הטיפול איננה מוציאה את הסמכות הכללית של מפקחי המל"ל לברר את מהיימנות הדיווחים למל"ל.

מן הכלל אל הפרט
התובעת אובחנה כלוקה במחלת פרקינסון לפני למעלה מ- 15 שנים ומצבה הלך והחמיר במהלך השנים.
בשנת 2016 התובעת הגישה תביעה לבדיקה מחדש, ובאוגוסט 2016 נקבעה זכאותה לגמלה בשיעור 168%.
בחלוף כחצי שנה, בחודש ינואר 2017 התובעת הגישה , באמצעות בנה, תביעה לקבלת קצבת סיעוד בכסף, על מנת לאפשר את העסקתה של גב' קנדי אשר טיפלה בה כעובדת של חברת מט"ב באופן ישיר, שלא בפיקוח ובמעורבות של נותן השירותים. לבקשה צורף הסכם העסקה שנחתם עם הגב' אתי קנדי.
הבקשה לקבלת גמלת סיעוד בכסף אושרה החל מיום 1/3/20.
בסמוך לכך, התובעת התבקשה לעדכן את כתובתה (שכן כתובתה הקבועה ה ייתה בחיפה, ובטופס התביעה צויין רק מספר ת.ד.) וביום 7/3/17 התובעת עדכנה את המל"ל כי היא מתגוררת ברחוב נחל הבשור 1/22 ביפו.
ביום 7/5/17 נשלחה לכתובתה של התובעת ביפו הודעה על כך שחברי הוועדה מחויבים לבצע ביקורי בית, ללא תאום , לצורך פיקוח ובקרה.
בהמשך הדברים, בחודשים מאי - יוני, הנתבע ניסה לבצע ביקורת בכתובת בנחל הבשור 1/22 ביפו, ולאחר שהתובעת לא אותרה במקום, ביום 4/7/17, נשלחה לתובעת ההודעה נשוא ההליך דנן , לפיה הגמלה נשללה ממנה , החל מיום 1/7/17, בשל העדר מטפלת.
לאחר שהתובעת נוכחה כי הופסק תשלום הגמלה, ביום 3/8/17 התובעת פנתה למחלקת סיעוד בבקשה בהולה לבדיקה מחדש של עניינה. לבקשה צירפה הודעה על עדכון פרטי המטפלת , וצירפה שני הסכמי עבודה האחד עם המטפלת שרון קנטור, והשני עם המטפלת אתי קנדי , תוך שטענה כי השתיים מחלקות ביניהן את שעות העבודה.
בהמשך הדברים, התובעת אף הודיעה כי חדלה להתגורר ברחוב נחל הבשור בתל אביב , ו כי עברה להתגורר ברחוב נורדאו 8 בת ים. יאמר מיד כי במקביל להגשת הליכי ההשגה למל"ל הוגשה גם התביעה דנן.
בהתאם להודעה העדכנית ששלחה התובעת , לפיה עברה דירה והיא מטופלת לסירוגין על ידי גב' קנדי וגב' קנטור, התקיימו הליכי חקירה לצורך בדיקת העניין.
דא עקא, שלמרות שמפקחים מטעם הנתבע התייצבו בכתובת ברחוב נורדאו 8 לפחות עשר פעמים (!), במועדים שונים, במהלך החודשים אוקטובר -דצמבר 2017 (ראה מסמכים שנסרקו לתיק ביום 12/12/19 ווכן המוצגים שהוגשו בדיון).
לאחר שבילו שעות רבות בתצפיות (החל משעות הבוקר המוקדמות, בכל ביקור בין שעה לחמש שעות), תישאלו שכנים ואף ניסו להיכנס לדירה בהסכמה אך לא נענו (זאת לאחר ששמעו רעשים / הבחינו בהדלקת אור מהדירה), ואף ניסו ליצור קשר טלפוני עם התובעת, עם בנה ועם מי המטפלות, לא עלה בידיהם לאשש את הטענה כי התובעת מתגוררת במקום ו/או כי היא מעסיקה את גב' קנדי / גב' קנטור כמטפלת שכירה.
ודוק, הגם שהיו שכנים שאישרו שיש אישה קשישה כבת 80 המתגוררת בדירה, והיו אף שסיפרו כי הם שומעים אותה נאנחת בשעות הלילה, הרי שמרבית השכנים ציינו כי יש גבר שמגיע על מנת להוציא את הקשישה לטיולים בשעות הבוקר . אף אחד מהשכנים לא זיהה את התובעת (בתמונה שהוצגה), והיה אף מי מהשכנים שציין כי התובעת מתגוררת עם בנה, וכי לבן יש בת זוג. כל זאת כאשר לטענת בנה של התובעת התובעת התגוררה בדירה ברחוב נורדאו מאז חודש אפריל 17' (במשך כעשרה חודשים).
אבהיר כי דברים שנרשמו מפי השכנים הם בוודאי "עדות שמועה" אשר איננה יכולה לשמש כראיה בהליך דנן כשלעצמה , יחד עם זאת, לדידי, בוודאי יש משמעות לכך שלאחר חודשים רבים המטפלת איננה מוכרת בקרב השכנים, והדבר משתלב עם העובדה שלא הובא אף לא שכן אחד, על מנת להעיד כי גב' קנטור אכן נהגה להגיע לדירה מדי יום ואף לנה בה.
ממצאי החקירה מקבלים משנה תוקף, בשים לב לעובדה שנמסר לתובעת ולבנה כי העניין נמצא בבדיקה, וככל שהעסיקה מטפלת שכירה, הרי שניתן היה לצפות כי התובעת והמטפלת יונחו על ידי הבן לפתוח את הדלת בפני מפקח על מנת שיוכל לאשש את דבר ההעסקה.
מכל מקום, לנוכח ממצאי החקירה כפי שהוצגו לבית הדין , נטל השכנוע כי הגב' קנטור שימשה כמטפלת של התובעת, במועדים הרלוונטים לתביעה עובר לכתפי התובעת.
בהקשר זה אציין כי הימנעות מהעדתה שלה התובעת, פועל לחובתה. התובעת אמנם סובלת ממחלת פרקינסון ואולם לפי עדויותיהם של הבן ושל גב' קנטור היא איננה מרותקת למיטתה, אוהבת לצאת לטייל בים ולבצע פעילות בבריכה. לא הובאה בפני כל ראיה שניתן ללמוד ממנה כי איננה כשירה לעדות.
אשר לעדותו של מר ליאון פרקר, בנה של התובעת הרי שמדובר בבעל עניין ברור, אשר עדותו, כשלעצמה, לא עוררה אמון. די אם אזכיר את גרסאותיו המתחלפות לעניין העסקתה של גב' אתי קנדי בחודשים אוגוסט וספטמבר 2017. בחלק מהמקומות טען כי במשך החודשים הללו קנדי וקנטור הועסקו במקביל , תוך חלוקת שעות העבודה ב יניהן, וכאשר אף אחת מהן לא קיבלה שכר, במקומות אחרים, לאחר שהובהר כי הגב' קנדי לא תת ייצב על מנת להעיד בתיק, נטען כי קנדי כלל לא הועסקה במועדים הרלוונטים לתביעה דנן ).
כך, גם עדותה של גב' קנטור אשר בין אם הי יתה בת זוגו של ליאון (כפי שניתן אולי להבין מעדויות השכנים – ראה נ' 1 ) ובין אם לאו, העדויות בדבר נסי בות העסקתה, לא היו קוהרנטית , לא נתמכו בכל ראיה משכנעת , ואינן מתיישב ות עם השכל הישר.
הגב' קנטור בעדותה בבית הדין לא ידעה להעיד מה היו שעות עבודתה ו מה היו שכרה ותנאי עבודתה. שעות עבודתה לא תועדו באופן מסודר ופשיטא שלא שולמו לה זכויות סוציאליות .
זאת ועוד, אנו מתקשים מאוד לקבל את הטענה כי במשך כשנה הגברת קנטור הועסקה בהיקף העולה על משרה מלאה (לדבריה כ 12 שעות ביום) כמטפלת סיעודית של התובעת, ולעיתים אף נדרשה ללון בדירתה, וזאת בלא שיש זיקה משפחתית או חברתית ביניהן, אלא כעובדת ששכרה מולן במשך שנה (!) . אציין כי הגב' קנטור בעצמה, הייתה ערה לחוסר ההיגיון שבגרסה והעידה כי מדי פעם קיבלה שכר בהמחאות ובכסף מזומן שהופקד לחשבון הבנק שלה , אלא שגרסה זו, ש ממילא לא נתמכה בכל ראיה, סותרת את תצהירו של ליאון , לפיו לא שולם לה שכר (כמו גם לגב' קנדי).
עוד יש לציין, כי במהלך הדיון הציע בית הדין כי גב' קנטור תמסור את מספר הטלפון הנייד שלה, על מנת שניתן יהיה לבדוק את גרסתה לעניין טיפול בתובעת בבת ים ולאחר מכן ביפו, באמצעות דו"ח איכון.
בתגובה להצעת בית הדין גב' קנטור מסרה בדיון את מספר הטלפון הנייד שלה, ועם זאת מצאה להוסיף כי היה לה טלפון נוסף, שאת מספרו אינה זוכרת . בהמשך הדברים , התובעת נמנעה מלבקש דו"ח איכון למספר הטלפון שזכרה גב' קנטור בדיון, ותחת זאת, התבקש דו"ח איכון ל מספר טלפון אחר, וזאת מבלי שצורף תצהיר של גב' קנטור כי המנוי שאיכונו התבקש היה בשימושה באיזה מהמועדים הרלוונטים לתביעה ומבלי שהבהירה האם במועדים הרלוונטים לתביעה לא עשתה כל שימוש במספר שמסרה בדיון.
לאחר שעיינתי בתוצאות דו"ח האיכון, אני סבורה במכלול נסיבות העניין לא די בעולה ממנו כדי לשכנע כי הגב' קנטור הייתה מטפלת סיעודית של התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה.
ראשית אבהיר, כי לא שוכנעתי כי מדובר במספר מנוי סלולר ששירת את גב' קנטור (לא כל שכן באופן בלעדי) במועדים הרלוונטים לתביעה ובכלל . אזכיר כי גב' קנטור העידה בבית הדין כי הגיעה לישראל ביום 1/5/17 לאחר שנים ארוכות בהן חיה באיטליה. על אף האמור, מדו"ח איכון של מנוי הסלולר שהוגש עולה כי נעשה שימוש במנוי, ובוצעו בו שיחות מאזור בת ים בחודש פברואר 2017 - בתקופה בה גב' קנטור כלל לא הי יתה בישראל לפי עדותה . זאת ועוד, הגם שלפי שיטתה הייתה גב' קנטור מטפלת של התובעת גם בתקופה בה התובעת התגוררה ביפו (מחודש ינואר עד חודש יולי 17') הרי שבדו"ח האיכון לא מופיעים איכונים מיפו לאורך התקופה שעד יולי 17 , אלא מבת ים בלבד.

כללו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הגב' קנטור שימשה כמטפלת שלה החל מחודש יולי 2017 ובכלל. לפיכך, בדין הודיע הנתבע לתובעת על הפסקת תשלום גמלת סיעוד בכסף.
הגם שהתביעה נדחתה, כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"א תשרי תשפ"א, (09 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .