הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 54699-09-14

15 פברואר 2021

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובעים

  1. עזבון המנוח אברהם יזדיאן ז"ל באמצעות יורשיו:
  2. מינה יזדיאן
  3. עדן יזדיאן

ע"י ב"כ: עו"ד איילת שוורץ אסף
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי ואח'

פסק דין

לפנינו תביעה המעוררת שתי שאלות עיקריות: האחת, האם מחלת הסרטן מסוג SCLC (Small cell lung carcinoma) בה לקה המנוח, אברהם יזדיאן ז"ל (להלן – המנוח) ואשר בגינה נפטר ביום 15.6.2012, נגרמה כתוצאה מחומרים אליהם נחשף בעבודתו?
השנייה, האם במקרה דנן יש הצדקה להכיר בקשר סיבתי משפטי (להבדיל מקשר סיבתי רפואי) בין החשיפה התעסוקתית של המנוח לבין מחלתו?

1. העובדות עליהן הסכימו הצדדים:

המנוח עבד במפעל אגן כימיקליים בע"מ, כיום אדמה אגן בע"מ (להלן – המפעל), משנת 1986 ועד שנת 2010.
ב. המנוח עבד במשרה מלאה במשך כ- 15 שנים במשמרות שכללו גם עבודה בימי שישי ושבת ולמעשה עבד 6 ימים בשבוע במשמרות של כ- 8 שעות. ב- 10 השנים האחרונות לעבודתו עבד שעות קבועות, חמישה ימים בשבוע, 8 שעות ביום.
ג. המנוח עבד כלבורנט במעבדה האנליטית בכל שנות עבודתו וערך אנליזות לבדיקת
המוצרים של המפעל.
ד. המנוח ביצע מספר סוגי בדיקות: אנליזות, איתור נוכחות מזהמים ובדיקות פיזיקליות.
ה. רוב המוצרים הנבדקים היו במצב של אבקה והיתר במצב של נוזל.
ו. כמות החומרים איתם עבד המנוח היו החל מ- 0.05 גרם ועד 0.2 גרם של חומר הדברה אשר אליו הוסיפו כימיקליים לביצוע הבדיקה בכמות של עד 100 סיסי. בנוסף ביצע בדיקות עם כמויות של 50 גרם של חומר הדברה.
ז. המנוח ניקה את כלי העבודה בעמדות העבודה באמצעות ממיסים לרבות אצטון.
ח. עד שנת 94' המנוח ביצע את הבדיקות עם כפפות לאטקס וחלוקים, ללא מסכת פנים. החל משנת 94' החל שימוש בנישמיות לצורך ביצוע בדיקות פיזיקליות של חומרים אבקתיים. יתר הבדיקות לא נעשו עם נישמיות. כמו כן שימוש במשקפי מגן.
ט. עבודה עם חומרים נוזליים נעשתה תוך שימוש במנדף ועם חומרים אבקתיים לא נעשה שימוש במנדף.
י. המנוח אכל ושתה עם החלוקים במהלך יום העבודה לרבות בחדר האוכל.
יא. בשנת 94' הוחמרו הנהלים והוכנסו אמצעי זהירות כגון החלפת חלוק במקרה שניתז חומר, בדיקת המנדפים פעמיים בשנה, אי אכילה במעבדה, אי שפיכת תמיסות חומר לכיור המעבדה, הקפדה על סגירת חלון המנדף לשמירת יעילותו במהלך עבודה וגם שלא בעבודה.

2. טענות התובעים בתמצית:

למרבה הצער, בחודש אוקטובר 2010 התגלתה במנוח מחלת סרטן שהביאה למותו.

במהלך תקופת עבודתו במפעל סבל המנוח מתופעות נוירולוגיות כמו הפרעות דיבור, חולשת גפיים, כאבי ראש, עייפות וחולשה ובעיות נפשיות. המנוח אובחן כסובל מ-Panic disorder ו- Histrionic personality disorder וטופל תרופתית. כמו כן לתובע היו בעיות שמיעה.

במהלך תקופת עבודת המנוח במפעל חלו 8 עובדי מעבדה נוספים, מהמעבדה בה עבד המנוח, בסרטן מסוגים שונים.

במהלך תקופת עבודתו נחשף המנוח לחומרים מסרטנים רבים בדרגות שונות. במרביתם הודה המפעל במסגרת תביעה שהגישו נגדו התובעים בבית המשפט המחוזי בירושלים (תיק אזרחי 26055-04-12) (להלן – ההליך האזרחי).

במהלך תקופת עבודת המנוח במפעל, התגלו במעבדה האנליטית ליקויי בטיחות רבים ואי שמירה על נהלים ותקנים.

יש להכיר במנוח כמי שנפטר עקב מחלת מקצוע מאחר שהוא סבל, בין היתר, מהרעלת בנזן והרעלת מתנול (פריטים 13 ו-22 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954)(להלן – תקנות הביטוח הלאומי).

לתובעים ידוע כי המנוחה הגב' ו' ז"ל, אשר עבדה לצד התובע במעבדה אנליטית במשך שנים רבות, נפטרה בשנת 2003 עקב מחלת הסרטן ומותה הוכר כתאונת עבודה על ידי הנתבע. זאת לאחר שמומחה הנתבע, ד"ר קורט, קבע כי "לאור עבודות מחקר בחו"ל ובישראל על הקשר הסיבתי בין עבודה במעבדה לכימיה לבין סרטן השד, אני מציע לקבל את התביעה".

המומחה מטעם הנתבע, ד"ר מונסטרסקי, שלל קשר סיבתי בין עבודתו של המנוח עם חומרים לבין פטירתו עקב מחלת הסרטן, מבלי לקיים דיון מעמיק ובירור רפואי-מדעי בספרות; ללא בחינה מעמיקה ובירור נסיבות התביעה; מבלי שעמדו בפניו המסמכים הרלוונטיים מצד המפעל ולכן ללא ביסוס ראייתי; בניגוד לחוות הדעת מטעם התובעים וללא כל נימוק.

התובעים טענו כי המנוח חלה בסרטן ריאות מסוג תאים קטנים עקב עבודתו וחשיפתו לחומרים מסרטנים רבים. בהתאם להלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' יצחק קרישוב (2.6.2004) (להלן – פס"ד קרישוב)) הוכח קשר סיבתי עובדתי בין החשיפה לחומרים המסרטנים לבין מחלתו של המנוח מהצטברות הנסיבות הבאות: ראשית, היות מחלתו של המנוח מחלת סרטן, בצירוף העובדה המדעית בדבר עבודתו וחשיפתו לחומרים מסרטנים וזאת אף מעצם תפקידו שנועד לבדוק, בין היתר, נוכחות חומרים מסרטנים במוצרי המפעל. כמו כן, חשיפת המנוח היתה קבועה, במשך 25 שנים ובמהלך שעות רבות ביממה (משרה מלאה) לחומרים המסרטנים. המנוח נחשף חשיפה נשימתית ועורית לחומרי הדברה וממיסים אורגניים, שחלקם מסרטנים בדרגות שונות ואף ידועים כגורמים לסרטן ריאות. עובדה זו מצטרפת ליתר נסיבות המקרה של תקופת חביון סבירה, הופעת המחלה בגיל צעיר (49), העובדה כי המנוח לא עישן והעובדה כי לפחות 8 עובדי מעבדה נוספים חלו בסרטן ואף בסרטן ריאות, מה שמלמד על עודף תחלואה בסרטן. כל אלה מעידים כי חשיפותיו התעסוקתיות של המנוח גרמו למחלתו או תרמו לה תרומה ממשית.

עוד טענו התובעים כי ככל שיטען כי במדע לא נמצא קשר סיבתי וודאי בין החומרים אליהם נחשף המנוח לבין מחלתו הרי שאין בכך לקבוע כי לא הוכח קשר סיבתי משפטי (פס"ד קרישוב). הגמשת דרישת הקשר הסיבתי בדיני הנזיקין משמעה הקביעה כי גורם כלשהו התרשל וכי עליו לפצות את הניזוק. כך ראוי שיעשה גם בתחום דיני הביטחון הסוציאלי, אשר כשמם כן הם, מתן בטחון וסיוע סוציאלי למי שנזקק לכך. לכן, יש מקום לקבוע על פי מאזן ההסתברויות כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הסרטן בה לקה המנוח לבין חשיפתו לחומרים מסרטנים במהלך עבודתו.

לחלופין טענו התובעים כי עבודתו של המנוח יצרה את הסיכון ואת סיכוייו של המנוח לחלות לעומת מקרה בו לא היה חשוף לזיהום.

לחלופי חלופין טענו התובעים כי עבודת המנוח גרמה להחמרה במצבו על פי תורת המיקרוטראומה.

3. טענות הנתבע בתמצית:

הנתבע הכחיש טענות התובעים למעט לענין רשימת החומרים להם נחשף המנוח בתקופת עבודתו ואשר פורטו על ידי המפעל המעסיק בלבד (ס' 9 לכתב ההגנה).

הנתבע טען כי למנוח לא אירעה תאונת עבודתה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

כי אין קשר סיבתי בין מחלת הסרטן בה לקה המנוח לבין תנאי עבודתו.

המנוח סבל ממצב תחלואתי טבעי שלא קשור לתנאי עבודתו.

לחילופין טען הנתבע כי השפעת תנאי עבודתו של המנוח, אם היתה השפעה כזו (מה שמוכחש), היתה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים.

מותו של המנוח לא נגרם כתוצאה מפגיעה בעבודה. גם אם קיים קשר סיבתי בין פטירת המנוח לבין הפגיעה בעבודה (מה שמוכחש) הרי שלפגיעה בעבודה לא היתה תרומה משמעותית לפטירה.

לבסוף טען הנתבע כי לא פגיעה בעבודה היא שגרמה לפטירת המנוח ולפיכך אין לתובעים זכאות לגמלת תלויים בהתאם לסעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי.

4. הפלוגתאות שנקבעו:

ביום 29.11.2015 קבע בית הדין כי הפלוגתאות יהיו כדלקמן:

האם הניחו התובעים תשתית עובדתית למיקרוטראומה בעבודת המנוח?
האם מותו של המנוח נגרם בשל פגיעה בעבודה?
האם השפעת העבודה, ככל שהיתה על פטירת המנוח, היתה משמעותית?

5. ההליך:

ביום 1.12.2016 הגישו התובעים תצהיר עדות ראשית של אלמנת המנוח, גב' מינה יזדיאן (ת/1), תצהירים ומסמכים מטעם המפעל אשר הומצאו במסגרת ההליך האזרחי כדלקמן: תצהירי תשובות לשאלונים (ת/2), מסמכים ממשרד העבודה והרווחה, אגף הפיקוח על העבודה בענין צו בטיחות בעניינה של עובדת במעבדה האנליטית, גב' אידו מתנה (ת/3), רשימת עובדי המפעל החייבים מעקב רפואי משנת 2000 (ת/4), דוחות בדיקות סביבתיות (ת/5), החלטת הנתבע בענין המנוחה ו' ז"ל (ת/6), כתב אישום נגד המפעל בגין הפרת היתרי רעלים (ת/7), חוות דעת ראשונה ומשלימה של ד"ר מלניק (ת/8) וחוות דעת ראשונה ומשלימה של פרופ' ריכטר ( ת/9). כמו כן ביקשו התובעים לזמן 7 עובדים של המפעל למתן עדות. עובדים אלה סירבו ליתן תצהירי עדות ראשית.

ביום 5.6.2016 ביקשו התובעים להגיש ראיות נוספות כדלקמן: חוות דעת משלימה של ד"ר מלנקי הכוללת דו"חות ניטור ודו"חות בדיקת מנדפים במעבדה האנליטית (ת/10), חוות דעת משלימה של פרופ' ריכטר (ת/11), סיכום ביקור של משפחת יזדיאן אצל מומחית לגנטיקה בענין הורשה של מחלת סרטן ריאות (ת/12), פרוטוקול מתיק אזרחי 7301-06 עזבון המנוחה קלרה וובר ז"ל נ' אגן יצרני כימיקליים בע"מ של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת/13), פרוטוקול ועדת הכנסת בענין שריפה שאירעה במפעל (ת/14), גיליונות בטיחות חומרים (MSDS) בהם מצוין החומר המסרטן ואיבר המטרה הוא הריאות (ת/15), מסמכים מ-IARC שהגיש המפעל בהליך האזרחי בענין המנוחה קלרה וובר ז"ל ( ת/16).

ביום 23.6.2016 התקיים דיון מקדמי במעמד הצדדים ובמהלכו הסכים הנתבע להגשת ת/8 עד ת/12 וכן ת/15 ו-ת/16 (עמ' 3 ש' 26 לפרוטוקול). הנתבע לא הסכים להגשת ת/3 מן הטעם כי המסמך קשור לעובדת אחרת ואין בצדו תשובת המפעל. לבסוף ת/3 התקבל לתיק (החלטה מיום 9.11.2016).

ביום 18.9.2016 ביקשו התובעים לזמן לעדות את מי שהיה הממונה על הבטיחות במפעל בעת הרלוונטית, מר מוטי מלצר ואת מי שהיתה מנהלת המעבדה האנליטית בעת הרלוונטית, גב' אגי שטיינר ובקשתם נעתרה (החלטה מיום 20.9.2016).

ביום 10.11.2016 התקיים דיון אשר בפתחו הסכימו הצדדים להוציא את ת/2 (תצהירי תשובות לשאלונים) מהתיק (עמ' 6 ש' 1 – 2 לפרוטוקול). ביום זה נחקר העד מוטי מלצר. חקירתו הנגדית התקיימה בדיון ביום 2.3.2017.

לאחר חקירה ראשית של העד מוטי מלצר ניתנה החלטה ביום 13.11.2016 המורה לתובעים להמציא לידי הנתבע תצהיר עדותו של העד בהליך האזרחי בענין המנוחה ו'.

ביום 16.1.2017 ביקשו התובעים להגיש תעודת עובד ציבור של גב' אתל שפרוט, מנהלת תחום רישום ורישוי חומרי הדברה במשרד החקלאות. זאת כראיית הזמה לעדות העד מוטי מלצר. בקשה זו נדחתה מהטעם שאין בתעודת עובד הציבור כדי לקבוע מהם החומרים/התוצרים והכמויות אליהם נחשף המנוח בעבודתו. עם זאת נקבע כי הבקשה תבחן שוב לאחר שמיעת כל עדי התובעים (החלטה מיום 31.3.2017).

ביום 1.3.2017 ביקשו התובעים להגיש תצהיר עדות ראשית של העדה אגי שטיינר.

ביום 2.3.2017 התקיים דיון הוכחות ובו כאמור נחקר נגדית העד מוטי מלצר. בתום עדותו ובהסכמת הצדדים ניתן צו המורה למפעל להמציא כל דוחות/רישומי המעבדה עליהם חתום המנוח במהלך תקופת עבודתו. זאת במעטפה סגורה. ביום 9.4.2017 הגיש המפעל 33 תיקיות שקף ובהם רישומים בכתב יד והצדדים הוזמנו לעיין בהם (החלטה מיום 23.4.2017).

ביום 28.9.2017 התקיים דיון הוכחות נוסף. בפתחו הגישו התובעים ראיות הזמה לעדות העד מוטי מלצר (הז/1, הז/2, הז/3) . על פי ראיות אלו היו במעבדה האנליטית החומרים: כלורופום ובנזן. לאחר מכן גב' אגי שטיינר נחקרה על תצהירה.

ביום 30.11.2017 התקיים דיון הוכחות נוסף. בפתח הדיון הגיש נציג המפעל קובץ של העבודות אותן ביצע המנוח לפי מספר הפעמים בו בוצעה כל עבודה (אגן 1) וקובץ של בדיקות ובו חזרה על כל הבדיקות עד לקבלת תוצאה תקינה ( אגן 2). לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה באשר לעובדות (ראו בסעיף 2 לעיל בפסק דין זה) ולחומרים איתם עבד המנוח וביקשו למנות מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית.

6. החומר שהועבר למומחה הרפואי:

במהלך הדיון ביום 30.11.2017 הסכימו הצדדים להעביר למומחה הרפואי שימונה החומרים כדלקמן:
"1. חומרים העולים ממחברות המעבדה של ה- GLP שהועברו ע"י אגן ויימסרו בשלמות לביה"ד.
2. חומרים שהיו במעבדה האנליטית ומופיעים בתצהיר של דב אברהם במסגרת ההליך בביהמ"ש המחוזי בירושלים.
3. חומרים העולים מהרשימה הממוחשבת של מחברות ה- GLP.
4. קובץ אגן 1 שהוגש היום לתיק ביה"ד.
5. החומרים שאיתם בוצעו האנליזות והרכב המוצרים – עדיין לא קיים.
6. דוחות הניטור (ת/5) והז/1-3.
7. חומרים שיועברו בהתאם להחלטת ביה"ד בנוגע לסעיף 6 להסכמת ב"כ הצדדים בעמ' 25 סעיף 6.
8. ת/12 סיכום ביקור רפואי של משפחת יזדיאן במרפאה הגנטית.
9. חוות הדעת שהוגשו מטעם התובע.
10. ת/15 גיליונות MS DS.
11. ת/16 IARC.
12. ת/2 תצהירו של דב אברהם.
13. תיקיו הרפואיים של המנוח."

באשר לחומרים שאיתם ביצע המנוח אנליזות והרכב המוצרים שיוצרו במפעל (ס' 5 לפירוט החומרים המוסכמים כאמור לעיל) – נקבע כך: "סיכומו של דבר, למומחה יוגשו המסמכים בנוגע אליהם הסכימו הצדדים ובנוסף יוגש תצהירה של גב' שטיינר. הצדדים יגישו לבית הדין רשימת חומרים, הכוללת את כל החומרים שבמסמכים וכן את החומרים שנוספו מתצהיר גב' שטיינר, לשם הגשתה למומחה הרפואי וזאת במטרה לייעל את ההליך – כך שהמומחה לא יידרש לכנס את הרשימה מן המקורות השונים" (החלטה מיום 11.4.2018). כמו כן הוגשה הבהרה שניתנה על ידי גב' שטיינר לאמור בתצהירה בפתח חקירתה ביום 28.9.2017 (החלטה מיום 8.7.2019).

ביום 17.9.2018 הגישו התובעים טבלה בת 160 עמודים ובה פורטו כל החומרים אליהם נחשף המנוח בתקופת עבודתו. ביום 22.10.2018 החליט בית הדין כי טבלה זו תועבר אף היא למומחה הרפואי שימונה (ראו להלן).

ביום 22.10.2018 מונתה ד"ר קרין ציקל-שלום מומחית רפואית בתחום הרפואה התעסוקתית. בהחלטה זו הועברו אליה העובדות המוסכמות וכן העובדה כי המנוח חלה בסרטן ונפטר ביום 15.6.2012. כמו כן צורפו והועברו למומחית החומרים כדלקמן:

"א. רשימת החומרים אליהם היה המנוח חשוף בעבודתו – כפי שגובשה מתוך המסמכים ובהתאם להחלטות מיום 30.11.17 ומיום 11.04.18. החומרים מנויים ברשימה שהוגשה על ידי התובעים ביום 17.09.18 (עמודים 160-1).
ב. דוחות הניטור (ת/5) והז/1-3.
ג. ת/12 סיכום ביקור רפואי של משפחת יזדיאן במרפאה הגנטית.
ד. חוות הדעת שהוגשו מטעם התובע. תשומת לב המומחית מופנית לכך שחוות הדעת התבססו על רשימה הכוללת חומרים שאינם נכללים ברשימת החומרים שהועברה אליה.
ה. ת/15 גיליונות MS DS.
ו. ת/16 IARC.
ז. ת/2 תצהירו של דב אברהם.
ח. תיקיו הרפואיים של המנוח מקופ"ח מאוחדת - כרטיס כללי, כרטיס אונקולוגי, פנימי ותעסוקתי (עבד באגן יצרני כימיקליים בע"מ).
תיק בי"ח תל השומר, רשומות רפואיות - מיון, מרפאות חוץ וכל המחלקות לרבות פנימית ואונקולוגית.
תיק בי"ח איכילוב.
תיק בי"ח אסותא תל-אביב".

המומחית הרפואית התבקשה להשיב לשאלות כדלקמן:

"א. האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער ובין מחלת הסרטן בה חלה או החמרתה? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות המחלה או החמרתה, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת המחלה או החמרתה, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.
ב.       ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית – האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי המחלה של המערער עקב עבודתו נגרמה או הוחמרה על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, גרמה או החמירה גם כן את מחלתו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ג.        ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית – האם לתנאי העבודה יש השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)?".

7. חוות הדעת של המומחה הרפואי:

ביום 17.7.2019 התקבלה חוות דעת המומחית מיום 1.6.2019. המומחית פירטה השכלתה וניסיונה המקצועי, המסמכים שעמדו לרשותה וכן פרטים אישיים ותעסוקתיים של המנוח. בפרשת המקרה ציינה המומחית כך:

"1. יליד 1959. מבחינת נתוני עשון נמצא לפי דו"ח צנתור לב 1.1.2001 צנתור הלב תקין צוין כי מעשן. בשאר הרשומות מצוין כי לא מעשן. בשנת 2008 כממצא אקראי (בצע CT ללא אינדיקציה ספציפית, כי קרוב משפחה נפטר) נמצאה הצללה מערתית בפסגת ראה ימנית. הממצאים האנמנסטיים, הפיזיקליים והרנטגניים נחשדו כפנואמטוצלה על רקע זיהום ישן או תהליך שחפתי או ממאירות. ברונכוסקופיה לא הדגימה תהליך דלקתי או זיהומי, או ממאירות. נעשה מעקב CT כשברקע סיפור של גידול ריאתי בבן דוד שלא עשן וסיפור של טימומה אצל אחותו. בשנת 2010 בוצע CT והודגם גוש באונה ימנית עליונה. בביופסיה ניתוחית לצורך אבחנה סופית תשובה הסטופתולוגית SCLC.
2. טופל בכימותרפיה ובהמשך בהקרנות על רקע התפשטות הממאירות.
3. סיכום יעוץ גנטי מיום 31.5.16 מעיד על כך שלמנוח לא היתה נטייה גנטית".

לאחר מכן פירטה המומחית את סיווג החומרים המסרטנים לפי קבוצות על פי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) אשר פועלת מטעם ארגון הבריאות העולמי ואשר רשימותיה מהוות חלק מהבסיס לפרסום רשימת חומרים מקבילה על ידי הועדה הבין-משרדית לחומרים מסרטנים, מוטגניים וטרטוגניים בישראל. לפי החלוקה של ה-IARC מתחלקים החומרים לקבוצות כדלקמן:
קבוצה 1 (Proven human carcinogen) חומרים מסרטנים וודאיים בבני אדם. רשימה זו מבוססת על מחקרים אפידמיולוגיים בבני אדם שעל פיהם ניתן להפיק ראיות מספקות על קשר נסיבתי בין החשיפה לבין התחלואה.
קבוצה A2 (Probable human carcinogen) חומרים שככל הנראה מסרטנים בבני אדם. רשימה זו מבוססת על חומרים שיש עליהם ראיות מספקות לקרצינוגניות בניסויים בבעלי חיים והוכחות מוגבלות בבני אדם.
קבוצה B2 (Possible human carcinogen) חומרים שיתכן שהם מסרטנים בבני אדם. רשימה זו מכילה חומרים עליהם יש הוכחות מוגבלות לקרצינוגניות בבני אדם והוכחות פחות ממספקות לקרצינוגניות בבעלי חיים.
קבוצה 3 – חומרים שלא ברור אם הם מסרטים בבני אדם.
קבוצה 4 – חומרים שקרוב לוודאי אינם מסרטנים בבני אדם.
לאחר מכן פירטה המומחית בטבלה את הגורמים עם עדות מספקת לגרימת סרטן בבני אדם ורשימת חומרים עם עדות מוגבלת בבני אדם, כולם על פי ה-IARC וקבעה כך:
"לפי IARC קיימת רשימה של 30 גורמים מזיקים שלהם נמצאה עדות מספקת כמסרטנים וודאיים וגורמים לסרטן הריאות בבני אדם.
SCLC מחלה הנמצאת במגמת ירידה עולמי ביחס לכלל המקרים של סרטן הריאה. לגבי האטיולוגיה של המחלה בה לקה המנוח סרטן SCLC SMALL CELL CARCINOMA של הריאה, עשון גורם ל-95% מכלל מיקרי גידול זה. כאשר הירידה במקרים משקפת גם ירידה בהיקף המעשנים ברבות הנשים. קורה לרוב במעשנים, אך פחות שכיח בגברים מעשנים מאשר סוגי סרטן אחרים. מדובר על סוג סרטן נדיר בלא מעשנים. גורמי סיכון נוספים לסרטן מסוג זה הם חשיפות תעסוקתיות, מחלות ריאה קודמות, היסטוריה משפחתית של סרטן וחשיפה לרדון במקומות מגורים. למרות שבחשיפות תעסוקתיות לא נתן לייחס סוג גידול אחד לחשיפה, הרי שיש חוקרים שסוברים שסרטן זה הוא קרוב יותר לחשיפות תעסוקתיות. יחד עם זאת, במקרה ייחודי זה בלתי אפשרי לקשר בין חשיפותיו של התובע בעבודתו לבין מחלקת הסרטן בה לקה.
המנוח עבד 24 שנים באגן. במעבדה אנליטית השתמש בכמויות קטנות של חומרים כמתואר 0.05 גרם עד 0.2 גרם של חומרי הדברה, עם הוספת חומרים בכמות של עד 100 CC. בנוסף בצע בדיקות עם 50 גרם של חומרי הדברה. המנוח ניקה את כלי העבודה בממיסים, לממיסים אין קשר לסרטן הריאה בו חלה המנוח. המנוח עבד משנת 1986 עד 1994 ללא מסיכת פנים. גם ללא מיגון, אין בחשיפות המתוארות קשר לסרטן הריאות בו לקה המנוח.
ברשימות החומרים אליהם המנוח היה חשוף בעבודתו אין אזכור לאף אחד מהחומרים שלגביהם נקבע כי הם מסרטנים לפי IARC. בדיקות ניטור סביבתי של המעבדה האנליטית מעידים על חשיפה לתערובת ממיסים שאינם ידועים כגורמים לסרטן הריאות בו לקה המנוח. יתר על כן, ממצאי הניטור הסביבתי במעבדה האנליטית בה עבד התובע מלמדים על ריכוז גורמים שנבדקו ברמות נמוכות מאוד. בכמה סדרי גודל מהרמות המירביות המותרות.
מעיון ברשימת החומרים לא נמצא גורם ספציפי בעבודתו של המנוח שניתן לייחס לו תרומה כלשהי במישור הרפואי להתהוות הממאירות של המנוח. נשאלת השאלה האם קיים קשר סיבתי רפואי בין עבודתו של המנוח וחשיפותיו הפוטנציאליות לחומרים המפורטים ובין סרטן הריאה בו חלה. ראשית עלינו לדון האם היתה בכלל חשיפה משמעותית לגורמי סיכון בעבודתו. החשיפה לגורמים המזיקים במעבדה האנליטית מתוארת כחשיפה לגורמים בכמויות קטנות ועל כך מעידים גם ממצאי הניטור הסביבתי לתערובת ממיסים המראים ריכוזים קטנים של החומרים באוויר. שנית אין חשיפה לגורמים וודאיים לסרטן הריאות לפי IARC .
גם ללא שימוש באמצעי מיגון וחשיפה לחומרים אבקתיים בעבודתו, אין מדובר בחשיפה האופיינית לעובדי הייצור או עובדים המיישמים או מרססים חומרי הדברה, תהליכי עבודה עם חשיפה לריכוזים גבוהים של חומרים. כאמור אין כל עדות לחשיפה לגורמים הידועים בוודאות כגורמים לסרטן הריאה".

לאחר מכן התייחסה המומחית לחוות דעתו של פרופ' ריכטר וקבעה כך:

"ריכוזי הממיסים האורגניים כעולה מממצאי הניטור הסביבתי נמצאו נמוכים מאוד, מכאן שאין סיבה לשייך לחשיפתו של התובע בעבודתו תופעות נוירופסיכיאטריות או ליקוי שמיעה.
בדיקות סקירה בתל השומר שנלקחו במעבדת טוקסיקולוגיה: חומצה היפורית שהיא מטבוליט של טולואן נמצאו מתחת לערכי הייחוס חומצה טריכלואצטית שהיא מטבוליט של ממיסים פחמימנים הלוגניים כלל לא נמצאה. ממצאי הניטור הביולוגי מתאימים לרמות החשיפה הנמוכות הסביבתיות שנמצאו בניטורים הסביבתיים.
IARC מתייחס לקוטלי עשבים מהסוג שלא מכיל ארסן כמסרטנים לא ודאיים שלגביהם העדות מוגבלת בבני אדם B2, כאשר צורת החשיפה היא בעובדים המיישמים את חומרי ההדברה או מרססים אותם. התובע לא עבד בדרך זו עם החומרים אלא בתנאי מעבדה עם כמות קטנה של חומרים. יתר על כן, בדרגה זו אין ראיות מספיקות לקשר נסיבתי בין החשיפה למחלה.
BROMACIL הוא חומר מדרגה C לפי EPA כאשר דרגה זו מוגדרת כ-THERE IS LIMITED EVIDENCE THAT IT CAN CAUSE CANCER IN ANIMALS IN THE ABSENCE OF HUMAN DATA, BUT AT PRESENT IT IS NOT CONCLUSIVE. היעדר של הוכחות בבני אדם ודרגה המקבילה ל-B2 ב- IARC הוכחה מוגבלת ליכולת הסרטון בבני אדם.
כנ"ל גם DDT שאינו מסרטן וודאי. אלא מוגדר כמסרטן אפשרי ללא הוכחות בבני אדם 2,4 Dichlorophnoxiyacetic acid (2,4-D) is possilbly carcinogenic to human (Group 2B) .
כלורו פנוקסי גם הוא סווג כ-2B הוכחה מוגבלת ליכולת הסרטון בבני אדם.
אין בעובדות המוסכמות חשיפה לניטרוסאמינים.
טריפלורילין אינו מסווג כמסרטן לפי IARC.
בנזן חומר מסרטן למערכת הדם ואינו מסרטן וודאי לריאות.
פרופ' ריכטר מתאר אירוע תאונת פוטנציאלי של שפך חומרים, לא תואר בעובדות אירוע כזה.
ממצאי הניטורים הסביבתיים שבוצעו במעבדה מלמדים על ריכוזי חומרים נמוכים בעשרות מונים מהרמות המותרות.
הניתוח של העובדים שחלו אינו מבוסס על ממצאים של נתונים אישיים ולכן אינו מבוסס מדעית לקביעות בהיעדר נתונים יחודיים של האוכלוסיה הנחקרת. סרטן הוא סיבת המוות הראשונה בישראל. 25.3% מכלל מקרי המוות בשנת 2011 יוחסו לסרטן.
המחקר אותו מתאר פרופ' ריכטר בעובדי מעבדה של ד"ר יהודית שחם, מצא יתר תחלואה בסוגי סרטן שאינם רלוונטיים למחלת התובע.
אין עדות להשפעת החומרים עימם עבד".
לבסוף סיכמה המומחית וקבעה כי : "אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ומחלת הסרטן בה חלה או החמרתה". במענה לשאלה א' שנשאלה בהחלטה המינוי השיבה המומחית כך: "אין קשר סיבתי לא סביר שתנאי עבודתו השפיעו על מחלתו". באשר לשאלות ב' ו-ג' השיבה: "מענה מתייתר".

8. תשובות המומחית לשאלות הבהרה:

למומחית הופנו 37 שאלות הבהרה מטעם התובעים (החלטה מיום 6.11.2019) כמפורט להלן ותשובות המומחית בצידן כדלקמן:

1. "כיצד התייחסת לרישום כי המנוח עישן בדו"ח צנתור, כאמור בחוות דעתך, לעומת העובדה כי ביתר הרישומים צוין כי אינו מעשן? בנוסף, נא צרפי את דו"ח הצנתור הנ"ל.

המומחית הטמיעה בחוות דעתה המשלימה מיום 6.3.2020 צילום מסמך מבית חולים אסותא והשיבה כך: להלן המסמך. במועד הבדיקה הומלץ למנוח להפסיק לעשן. נתוני עשון הם ממצא העולה באינטראקציה רופא חולה, לא ברור מדוע נרשם או לא נרשם נושא העשון.

2. בהתאם לספרות, מהו שיעור המקרים של חולי סרטן ריאות מסוג תאים קטנים שלא עישנו ואין להם נטייה גנטית או סיפור משפחתי של סרטן ריאות מסוג זה במשפחה?
המומחית השיבה: ניתן לקבוע ש95% מכלל מקרי סרטן זה קשורים לעשון (Cancwe De-vita 2011).

3. התובע אובחן במחלת הסרטן בשלב מאוחר של המחלה – עם גרורות – בגיל 51 (כאשר בהתאם לתביעה האזרחית ניתן היה צריך לאבחן את הסרטן לכל המאוחר ב- 2008 – בגיל 49) ונפטר כשנתיים לאחר מכן. האם נכון כי גיל זה אינו שכיח להופעת המחלה?

המומחית השיבה: לפי אתר רשם הסרטן של משרד הבריאות: https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/ICDC/IRC/CancerIncidence/Pages/Lung.aspx

בשנת גילוי המחלה בקבוצת הגיל של המנוח 50-54 התגלו 72 מקרי סרטן ריאה שיעור של 47.75 ל-100,000, בקבוצת גיל 45-49 שיעור המחלה 23.6 ל-100,000 35 מקרים, בקבוצת גיל 55-59 שיעור סרטן הריאה 75.56 ל-100,000 התגלו 115 מקרים. מכאן שככל שהגיל מבוגר יותר מספר המקרים ושיעור הסרטן הריאות באוכלוסייה עולה, אם כי בכל קבוצת גיל ניתן למצוא את המחלה.

4. האם נכון כי הגיל הצעיר בו חלה המנוח תומך בכך שלגורם סביבתי תרומה מעל 50% להופעת המחלה?
המומחית השיבה: לא. אין קשר.

5. האם נכון כי תקופה של 25 שנים, היא תקופת חביון סבירה לסרטן הריאות?
המומחית השיבה: נכון, אך לא רלוונטי למקרה ייחודי זה של התובע.

6. האם נכון כי תקנות הבטיחות והגיהות שעוסקות ברמות חשיפה "מירבית" ו"מחייבת פעולה" נועדו להגן מפני השפעות טוקסיות קצרות טווח והן אינן מנטרלות סיכון לחלות בסרטן (ראי עמ' 2-3 לחוות דעתו של פרופ' ריכטר מיום 20.9.15)? אם לא, מה נכון?
המומחית השיבה: תקני חשיפה מירביים – נועדו לאפשר לאדם העובד הממוצע לעבוד בחשיפה לגורמים מזיקים שונים ולא להיפגע מהם משך כל תקופת עבודתו (מגיל 18 - עד גיל הפרישה). לגבי חומרים מסרטנים אין סף מירבי "בטוח", ועל מנת לשמור על בריאות העובד נקבעת רמת חשיפה גבולית נמוכה ככל האפשר.

7. האם נכון כי קיימת כתיבה בספרות על כך שניטור סביבתי ומחקרים ביולוגיים אינם כלים מתאימים להעריך סיכון שכרוך בחשיפה של עובדי מעבדה? הנך מופנית לעמ' 5 לחוות דעתו של פרופ' ריכטר מיום 20.9.15.
המומחית השיבה: נכון חלקית. ראה לעיל.

8. האם נכון כי הערכים הביומרקרים של המנוח כמתואר בעמ' 15 ו-18 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 4.12.12 ובעמ' 6 לחוות דעתו מיום 20.9.15, מלמדים על חשיפה לטולואן?
המומחית השיבה: חומצה היפורית היא אכן מרקר ביולוגי של חשיפה לטולואן. טולואן לא מוכר כחומר מסרטן ולא קשור למחלת הסרטן בה לקה המנוח.

9. האם נכון, כמתואר בעמ' 15 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 4.12.12, כי גם לאחר חשיפה מוגברת אין בהכרח עלייה בערכי הביומרקר?
המומחית השיבה: לא סביר, אך מצב שעלול לקרות באופן תיאורטי. לא רלוונטי מאחר וטולואן לא מסרטן.

10. האם נכון, כי כפי שכתוב בחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 20.9.15 בעמ' 7-8, המנוח לא נבדק בביומרקרים וחשיפה לבנזן וקסילן?
המומחית השיבה: נכון.

11. האם נכון כי בדיקת הביומרקרים שמבוצעת פעם בשנה אינה מלמדת על החשיפה בשאר ימות השנה, כאמור בעמ' 15-16 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 4.12.12?
המומחית השיבה: נכון.

12. האם נכון כי לא ניתן לשלול כי המנוח היה חשוף לרמות נמוכות של כימיקליים? אם לא, מה נכון?
המומחית השיבה: נכון, לא השפעה מסרטנת.

13. האם נכון כי עובדי מעבדה נחשפים למספר רב של חומרים (גם בכמויות מינימליות), וחשיפה מעורבת זו עשויה ליצור אפקט סינרגטי, אשר מגביר את ההשפעה של חומר מסוים? כמתואר בעמ' 16 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 4.12.12, וכן עמ' 13-14 בחוות דעתו מיום 20.9.15.
המומחית השיבה: בכל סוגיה מדעית קיימים מאמרים חלקם מאשרים חלקם שוללים. לכן יש להסתמך על קביעת גופים מדעיים מוסכמים IARC.

14. האם נכון שדווקא אצל עובדי מעבדה קיים קושי בזיהוי ההשפעה הטוקסית עקב חשיפות לתערובת של חומרים באופן שמקשה לקבוע בוודאות את הקשר הסיבתי למחלת הסרטן, כמתואר בעמ' 17 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 4.12.12?
המומחית השיבה: צריך להסתמך על קביעת גופים מדעיים מוסכמים.

15. האם נכון כי חשיפה משולבת של מספר חומרים אף בריכוז נמוך, יכולה לגרום לסרטן? עמ' 3 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 5.6.16. אם לא, מה נכון?
המומחית השיבה: הפוטנציאל לגורם או תשלובת גורמים או עיסוקים להיות מסרטנים נקבעים לפי גופים מדעיים מוסכמים.

16. איזה משקל נתת לעובדה – שאינה במחלוקת – וכפי שהיא מצוינת בסעיף 12 בתצהירה של מנהלת המעבדה בתקופת עבודתו של המנוח – גב' אגי שטיינר – להלן "מנהלת המעבדה", כי "היו מקרים בהם נמדדו חומרים מסוכנים מעל הכמות המותרת (מעל הכמות המרבית או הכמות המחייבת פעולה)".
המומחית השיבה: הנושא לא בא לידי ביטוי בניטורים הסביבתיים.

17. איזה משקל נתת לדו"חות הניטור שמצאו חריגות כגון:
א. דו"ח 117/96 שמצא אצל עובדת במעבדה האנליטית חשיפה לפחמן טטרהכלורי ברמה של 105 חל"מ כאשר הרמה המרבית המותרת היא 5 חל"מ, קרי, פי 21 מהרמה המרבית המותרת?
ב. דו"ח 4075/2001 שמצא אצל עובדת במעבדה האנליטית חשיפה לטולואן ברמה של 33.75 חל"מ כאשר הרמה שמחייבת פעולה היא 25 חל"מ?
ג. בדיקה חוזרת ביום למחרת בדו"ח מס' 3763/2001 מצאה את אותו ערך בדיוק של חשיפה לטולואן ברמה של 33.75 חל"מ?
ד. בדו"ח מס' 3763/2001 נמצא תערובת ממיסים בריכוז באוויר גדול מהמותר 1<1.0426, וכן נמצאו ערכים גבוהים במעבדה של אצטוניטריל?
המומחית השיבה: א. מדידה בלתי הדירה ולכן לא מייצגת, לא ידוע כגורם לסרטן ריאות, ב. טולואן לא מסרטן. ג.ד. בדיקות חוזרות היו תקינות.

18. איזה משקל נתת בחוות דעתך (אם לא נתת – איזה משקל יש לתת?) לאמור בסעיף 16 לתצהירה של מנהלת המעבדה – שאינו במחלוקת – לפיו היו אירועים בהם נשפך חומר ונשבר כלי עם חומר? וכי כאשר מקרה כזה קרה, העובדים במעבדה פתחו את חלונות המעבדה ורחצו בעצמם את הרצפה?
המומחית השיבה: לא בא לידי ביטוי בעובדות. במעבדה אנליטית כמויות חומרים קטנות.

19. איזה משקל נתת בחוות דעתך (אם לא נתת – איזה משקל יש לתת?) לאמור בס' 18 לתצהיר מנהלת המעבדה – שאינו שנוי במחלוקת – כי עד שנת 1994 לא הקפידו על החלפת החלוק במקרה של התזה או שפיכת חומר עליו?
המומחית השיבה: לא רלוונטי לאור האמור בחוות הדעת.

20. בהתאם לתצהירה של מנהל המעבדה (ס' 17-18) – שאינו במחלוקת – העובדים אכלו עם החלוקים עמם עבדו ועד 1994 אכלו אף במעבדה עצמה. כיצד האמור ה/משפיע על חוות דעתך?
המומחית השיבה: כנ"ל.

21. לפי סעיף 18 לתצהירה של מנהל המעבדה – שאינו במחלוקת – עד לשנת 1994 לא הקפידו שלא לשפוך תמיסות לכיור המעבדה. בהתאם לחוות דעתו של ד"ר מלנקי (חוות דעת מיום 7.9.15, עמ' 3) נראה כי תמיסות נשפכו לכיור עד ליום הביקור בשנת 2015. כיצד האמור השפיע או משפיע על חוות דעתך?
המומחית השיבה: כנ"ל.

22. בהתאם לסעיף 21 לתצהיר מנהלת המעבדה – שאינו במחלוקת – מפוחי יניקות אויר ופחם פעיל בכרומוטוגרף הותקנו במהלך שנות התשעים. כיצד העובדה שכעשר שנים עבד המנוח בתנאים אלו, ה/משפיעה על חוות דעתך?
המומחית השיבה: כנ"ל.

23. בהתאם לתקנה 14(1) לתקנות תקנות הבטיחות בעבודה (בטיחות וגהות תעסוקתית בעבודה עם גורמים מסוכנים במעבדות רפואיות, כימיות וביולוגיות), תשס"א-2001 יש לשמור שהמעבדה לא תהיה צפופה. הצפיפות פוגעת ביעילות יניקת האוויר ואוורור החדר וכן מגדילה סיכוי לתאונות כגון, היתקלויות ועוד. חוות דעתו של ד"ר מלנקי מיום 7.9.15 והתמונות ששם ובתצהיר של מנהלת המעבדה וכן בעמ' 12 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 20.9.15, מלמדים על צפיפות גבוהה במעבדה. כיצד נתון זה ה/משפיע על חוות דעתך?
המומחית השיבה: כנ"ל.

24. בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים בממיסים פחמיימניים ארומטיים מסויימים), תשנ"ג-1993 יש להתקין מנופים יעילים ותקינים בכל תחנות העבודה, בעלי כוח יניקה מספיק באופן שהריכוז באוויר בתוך המנדף יהיה נמוך מהחשיפה המשוקללת המרבית המותרת.
בעניין זה, אבקש להפנות את תשומת ליבך לתמונות של המנדפים שצורפו לתצהיר של מנהלת המעבדה, לפיהן המנדפים במצב לא טוב וחסומים ע"י חפצים. כמו כן, חוות דעתו של ד"ר מלנקי מיום 29.12.16 מציינת כי "פתחי היניקה חסומים באופן חלקי ואף משמעותי בין אם באופן קבוע עקב מבנה המנדף ובין אם עקב ניירות שונים שנשאבו לפתח היניקה. כמו כן, פתחי היניקה במצב מוזנח ומלוכלך דבר אשר פוגם ביעילותם". בנוסף בהתאם לתמונות ולחוות הדעת המנדפים עמוסים בציוד באופן שפוגע גם כן ביעילותם. ראי גם את הדו"חות בדבר אי תקינות המנדפים כפי שצורפו לחוות דעת זו של ד"ר מלנקי, לחוות הדעת של ד"ר מלנקי מיום 19.4.16, ולחוות הדעת מיום 7.9.15 (עמ' 4-5).
לתשומת לבך, חוות דעתו של דר' מלנקי ניתנו מספר שנים לאחר פטירת המנוח ב-2012, וכי התמונות צולמו במסגרת ההכנות להליך המשפטי גם כן לאחר פטירת המנוח (כפי שעולה מסעיף 22 לתצהיר גב' אגי שטיינר).
לאור האמור, נא השיבי על השאלות הבאות –
א. עד שנת 1994 עבדו ללא מסיכת פנים ומאוחר יותר עבדו עם מסיכה, כפי המתואר בעובדה שסומנה ח' בעובדות המקרה, האם וכיצד נתונים אלו בעניין המנדפים השפיעו / משפיעים על הערכתך?
ב. כיצד נתונים אלו בעניין המנדפים השפיעה / משפיעים על הערכתך כאשר לפחות עד שנת 1994 לא הקפידו על סגירת חלון המנדף במהלך העבודה באופן שמאפשר יניקה יעילה של המנדף?
ג. גם שאלה זו תועבר למומחית בנוסח אחר, התואם את אשר נקבע בעובדות המקרה. המומחית תישאל: האם וכיצד העובדה שרק בשנת 1994 החלו להקפיד על סגירת המנדפים (ר' עובדה יא' לעיל) משפיעה על הערכתך?
המומחית השיבה: א. לא. ב. ממצאי ניטור סביבתי מדברים בעד עצמם. ג. כנ"ל.

25. כיצד העובדה שהמנוח עבד עם חומרים אבקתיים שלא במנדף, ה/משפיעה על חוות דעתך?
המומחית השיבה: כנ"ל.

26. כמו כן, כיצד העובדה שבסעיף לעיל ה/משפיעה על חוות דעתך בהתחשב שלפחות עד שנת 1994 המנוח עבד ללא מסיכת פנים?
המומחית השיבה: לא רלוונטי כאמור בחוות הדעת.

27. האם נכון כי קיימת בספרות ביקורת באשר לאובייקטיביות של קביעות ה- IARC ובין היתר, בדבר ההשפעה הגדולה של אינטרסים של התעשייה שגורמים לדירוג נמוך של כימיקליים קרי, שאין ממצאים ודאיים לגרימת סרטן בבני אדם?
בעניין זה, אני מפנה אותך לעמו' 1-2 לחוות דעתו של פרופ' ריכטר מיום 5.6.16 כמו כן, הנך מופנית ל-
Falzone L, Occupational exposure to carcinogens; Benzene, pesticides and fibers (review), Mol Med Rep, 2016 Nov;14(5):4467-4474
המומחית השיבה: IARC הינו גוף מדעי מוסכם בישראל על ידי הועדה הבין משרדית לחומרים מסרטנים, מוטגנים וטרטוגניים.

28. ציינת כי בדירוג 2B ל- IARC אין ראיות מספיקות לקשר נסיבתי בין החשיפה למחלה. מה להערכתך רמת ההסתברות המספרית של חומר שמדורג כ- 2 B כגורם למחלת הסרטן?
המומחית השיבה: אין נתון כזה.

29. האם נכון כי בספרות קיים קשר בין חשיפה לחומרי הדברה לבין סרטן ריאות? ראי למשל.
א. Smith BR and Berian WR. The role of Metabolism in Chemical Induced Pulmonary Toxicity. Toxicl Pathol 1991 19:470.
ב. N Kirmani, Occupational and environmental carcinogens in epidemiology of lung cancer in South Indian population, Biology and Medicine, 2(4):1-11, 2010.rev
המומחית השיבה: בכל סוגיה של קשר סיבתי יש מאמרים השוללים קשר ויש מאמרים מאשרים יש להתייחס לקביעות מדעיות מוכרות.

30. האם נכון כי ישנה הערכת חסר של סרטן ריאות כסרטן תעסוקתי כאמור בעמ' 9 לחוות דעתו של פרופ' ריכטר מיום 20.9.15?
המומחית השיבה: נכון.

31. האם נכון כי ישנה שונות במועדות לסרטן כך, שיש אנשים שמושפעים מחשיפות לריכוזים נמוכים? (ראי עמ' 19 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 20.9.15).
המומחית השיבה: לחומר מסרטן אין סף "בטוח".

32. האם נכון כי המחקר van Barneveid TA "Acohoit study of cancer mortality among Biology Reserch Laboratory workers in the Netherlands" cancer Causes Control 2004 Feb' 15(1):55-56 מצא עליה של פי 2.5 בתמותה (בשונה מתחלואה – המשמעות שהמספר גדול עוד יותר בתחלואה) של סרטן ריאות אצל עובדי מעבדה?
המומחית השיבה: המחקר מציין זאת במעבדות מסוימות וכן כתלות בקבוצת הביקורת. כאשר משווים לאוכלוסייה כללית הסיכון נמצא נמוך. לסיכום מדובר במספרים קטנים ולא ניתן לשלול CHANC.

33. אודה לתשובותייך לשאלות הבאות בעניין החומרים הבאים מרשימת החומרים שמוסכם כי המנוח עבד עמם:
1. בנזן.
א. האם נכון כי בנזן מדורג 1 לפי ה- IARC קרי, גורם מסרטן וודאי בבני אדם?
ב. האם נכון כי ה- IARC מצא עדות מוגבלת לקשר בין בנזן לסרטן ריאות? מה ההסתברות המספרית של "עדות מוגבלת"?
ג. האם נכון כי IARC לא קבעו מהו משך החשיפה ועוצמת החשיפה בכדי לקבוע לבנזן דירוג של LIMITED EVIDENCE?
ד. האם נכון כי המאמרים הבאים מצאו עליה בתמותה ותחלואה של סרטן ריאות עקב חשיפה לבנזן?

Yin, S.N. hayes R.B. Linet, M.S, Dosemeci, M Travis, L.B & Biot, W.J (1996) Acohot study of cancer among benzene-exposed workers in China: Overall results. American Jurnal of industrial medicine, 29(3) 227-235.
Huff, j. (2007). Benzene-induced cancers: abridged history and occupational health impact. International journal of occupational and environmental health, 13(2),213-212.
Beach J. & Bursyn I. (2006). Cancer in benzene exposed workers. Occupational and environmental medicine, 63(1), 71.

ה. האם נכון כי לבנזן יש השפעה גנו-טוקסית ו/או גורם לשינויים אפיגנטיים? ראי בעניין זה את :
Falzone L, Occupational exposure to carcinogens: Benzene,
pesticides and fibers (review), Mol Med Rep.

ו. האם נכון כי פגיעה גנו-טוקסית זו גורמת לנזקים זעירים לאורך זמן, שמצטברים ויכולים לגרום למחלה ממאירה?
ז. האם ניתן לומר כי קיימת "אסכולה רפואית" אשר מכירה בקיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לבנזן לבין סרטן ריאות? לתשומת ליבך כי "אסכולה רפואית" מבחינה משפטית מוכרת כיום גם "דעה רפואית" המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי. אנא קחי בחשבון כי לצורך קביעה כי קיים קשר סיבתי מבחינה משפטית די בכך שיש סבירות העולה על 50% (לפי אותה אסכולה רפואית ככל שקיימת) כי חשיפה לבנזן הינה אחד הגורמים (גם אם זניח) לסרטן ריאות.

2. האם נכון כי Tebuhiuron מכיל Crystalline Silica (קורץ, סיליקה)? ( מצ"ב דפי MSDS לדוגמא) . אם כן, יש להשיב:
א. האם נכון כי בהתאם ל- IARC קוורץ הוא מסרטן וודאי שגורם לסרטן ריאות?
ב. האם נכון כי די בריכוזים נמוכים של סיליקה כדי להעלות את הסיכון לחלות בסרטן ריאות? בעניין זה אני מפנה אותך לעמ' 3 לחוות דעתו של פרופ' ריכטר מיום 5.6.16.
ג. האם נכון כי פורמלדהיד בהתאם ל- IARC הוא מסרטן וודאי?
ד. האם נכון כי אחד מאיברי המטרה של פורמלדהיד הוא ריאות?
ה. האם נכון כי טריכלורו-אתילן מדורג כגורם סרטן וודאי בבני אדם ע"י ה- IARC?
ו. האם נכון כי אחד מאיברי המטרה של טריכלורו-אתילן הוא ריאות? דף MSDS שאגן כימיקליים עשתה בו שימוש בשנות עבודתו של המנוח נשלח אלייך בהתאם לסעיף 3.ה. להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 22.10.18?
ז. האם נכון כי מתילן כלוריד דורג 2B לפי IARC ומכוח כגורם סרטן לפי OSHA?
ח. האם נכון כי אחד מאיברי המטרה הם ריאות? דף MSDS שאגן כימיקליים עשתה בו שימוש בשנת עבודתו של המנוח נשלח אלייך בהתאם לסעיף 3.ה. להחלטת ביהמ"ש הנכבד מיום 22.10.18?
ט. האם נכון כי מתילן כלוריד דורג ע"י ועדת אלמוג בשנת 2006 כ"אפקטים קרצינוגנים – לקבוצה זו משתייכים כל החומרים בקבוצות 1 ו-2A וחלקית גם קבוצה 2 B ברשימות IARC"?
י. מה ההסתברות המספרית שמתילן כלוריד גורם לסרטן?
יא. האם נכון כי כאמור בחוות דעתו של ד"ר מלנקי (עמ' 3 לחוות דעתו מיום 7.9.15), דפי מידע בעניין מתילן כלוריד ובנזן מחייבים שימוש מסכת סינון אדים וכיסוי מלא של הגוף? כיצד ה/משפיע על חוות דעתך העובדה כי המנוח (כמו יתר העובדים) לא השתמש כאמצעי מיגון אלו במהלך עבודתם?
יב. האם נכון כי Sulfuric Acid דורג כגורם סרטן והוא בבני אדם לפי ה- IARC?
יג. האם נכון כי אחד מאיברי המטרה הם ריאות? דף MSDS שאגן כימיקלים עשתה בו שימוש בשנות עבודתו של המנוח נשלח אלייך בהתאם לסעיף 3.ה. להחלטת ביהמ"ש הנכבד מיום 22.10.18.
יד. האם נכון כי קסילן בהתאם ל- IARC הוא מסרטן וודאי?
טו. האם נכון כי אחד מאיברי המטרה של קסילן הוא ריאות?
טז. האם נכון כי Benzene-1 – 2( Chloromethyl) 2 –Choloro בהתאם ל- Iarc הוא מסרטן וודאי?
יז. האם נכון כי אחד מאיברי המטרה של 1-Benzene- (Chloromethyl) -2 Choloro הוא ריאות?
יח. בניגוד לאמור בסעיף 7 לחוות דעתך המנוח עבד עם ניטרוזאמינים. ניטרוזאמינים מפורטים ברשימת החומרים. עימם עבד המנוח וכן בסעיפים 25 ו-26 לתצהירה של מנהלת המעבדה. לאור זאת נא תשובותייך:

  1. האם נכון כי בהתאם ל- IARC – מסמכים שנשלחו אלייך בהתאם לסעיף 3.ו. להחלטה מיום 22.10.18 – ניטרוזאמינים גורם לסרטן בבני אדם?
  2. האם נכון כי בהתאם לאותם מסמכים, איבר המטרה הוא ריאות?
  3. איזה משקל נתת (ואם לא נתת – איזה משקל יש לתת), לכך שהמנוח עבד בחדר ניטרוזו בו בדקו ניטרוזאמינים?
  4. האם נכון כי בהתאם לספרות יש לעבוד עם ניטרוזאמינים בתא כפפות אטום (ראי עמ' 15-16 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 20.9.17). במפעל בו עבד המנוח לא היה תא כפפות כזה.
  5. האם נכון כי בהתאם לעמ' 17 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 20.9.17 ניטרוזאמינים חודרים כפפות שנעשה בהן שימוש במעבדה?

המומחית השיבה: 1. א. כן. ב. פחות מ-50%. ג. נכון. ד המחקר הראשון מלמד על סיכון גבוה בעובדים בתעשיית הגומי והציפוי ללא תקנון לעישון וחשיפות תעסוקתיות עם ריכוזים גבוהים של בנזן. הציטוט השני הוא לא מחקר מדעי אלא מכתב של הכותב. הציטוט השלישי גם הוא לא מחקר מדעי אלא מכתב למערכת המצטט מחקר מ-1996. ה. הכותבים משערים זאת. החשיפות התעסוקתיות המיוחסות הם בתעשיית הגומי, בתי זיקוק, מפעלי דפוס ויצור נעליים לא רלוונטי לעיסוק המנוח. ו. ייתכן זוהי השערה. ז. לא מקובל מבחינה מדעית.
2. א. לא צורפו דפים. צורן דו חמצני גבישי הוא חומר מסרטן לריאות. ב. כן. לא מצאתי כי התובע שאף חומר זה. ג. כן. לא. ה. כן. ו. לא לפי IARC. ז. כן. ח. לא נכון לא מסרטן וודאי. ט. מתילן כלוריד לא דורג. י. פחות מ-50%. יא. לא. יג. לא. יד. לא. טו. לא. טז. לא. יז. לא. יח. 1 לא. 2. לא. 3 לא מסרטן וודאי. 4 ניתנה התייחסות לחומרים בחוות הדעת. 5 לא בתחום עיסוקי.

34. נא השיבי לגבי כל אחד מהחומרים המפורטים לעיל (בנזן, סיליקה, פורמלדהיד, טריכלורו-אתילן, מתילן כלוריד, Sulfuric Acid, קסילן, 1- Benzene – ( Chloromethyl) -2 Choloro וניטרוזאמינים, האם סביר יותר לקבוע שהחשיפה לכל אחד מהחומרים, וקל וחומר בשילובם, משפיעה במידה זו או אחרת על סרטן ריאות (או החמרתה, או החשתה), לעומת המצב ההפוך שהחשיפה לא משפיעה כלל? במסגרת זו יש לקחת בחשבון גם את נתוניו האישיים של המנוח, דוגמת גילו, מאפייני מחלתו, מידת החשיפה, היעדר היסטוריה משפחתי וגנטית ועוד.
המומחית השיבה: ראה התייחסות בחוות הדעת.

35. כיצד השפיעה על חוות דעתך העובדה כי לא כל החומרים נוטרו בניטור סביבתי כגון הניטרוזאמינים וחומרי ההדברה איתם עבד המנוח (ראי עמ' 6-7 לחוות דעתו של ד"ר מלנקי מיום 7.9.15)? ראי בעניין זה את האמור בחוות דעתו של ד"ר מלנקי מיום 29.12.16.
המומחית השיבה: לא השפיע.

36. האם במסגרת חוות דעתך, התייחסת גם לכימיקליים שישנה עדות כלשהי לגרימת סרטן ריאות אך דורגו כפחות מעדות מספקת כמסרטנים וודאיים לפי ה-IARC? אם לא, מדוע לא?
המומחית השיבה: ל-Probable ו Possible- אין מובהקות כמותית והם מתארים את הרמות השונות של הסרטן בבני אדם.

37. אלו נתונים חסרים בנוגע לעובדים נוספים שחלו בסרטן לאור האמור בסעיף 12 לחוות דעתך?
המומחית השיבה: רשום בחוות הדעת.

9. להשלמת התמונה נוסיף כי ביום 1.6.2020 הגישו התובעים בקשה להחלפת המומחית או לחלופין למנות מומחה נוסף. בקשה זו נדחתה (החלטה מיום 30.7.2020). לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב לרבות סיכום תשובה מטעם התובעים.

10. המתווה המשפטי:

סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה".

בכדי שתקום זכות לתלויים מכח סעיף זה נדרש להוכיח שלושה יסודות מצטברים כדלקמן:
הראשון, קיומה של פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי;
השני, תוצאת מותו של המבוטח;
השלישי, הפגיעה בעבודה "גרמה" לפטירתו של המבוטח.
(ראו בג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.11.1993); עב"ל(ארצי) 8653-08-15 המוסד לביטוח לאומי – מיכל חזוט (16.11.2017)(להלן – פס"ד חזות)).

בענייננו, המחלוקת בין הצדדים בה אנו דנים היא באשר לקיום היסוד הראשון. קרי, שאלת קיומה של פגיעה בעבודה.

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעסיקו. מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות הביטוח הלאומי.

11. דיון והכרעה בטענות התובעים בסיכומיהם:

המומחית אפוא קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין חשיפת המנוח לחומרים מזיקים במהלך עבודתו במעבדה האנליטית במפעל לבין מחלת סרטן הריאות מהסוג בו לקה (SCLC). התובעים סבורים כי בנסיבות דנן יש הצדקה להכיר בקשר סיבתי משפטי בין החשיפה התעסוקתית לבין המחלה גם כאשר אין מחקרים רפואיים המאשרים קיומו של קשר סיבתי רפואי ברמת הוודאות הנדרשת ברפואה.

ככלל, מכירה הפסיקה בכך שאין בהכרח זהות בין קשר סיבתי במובנו הרפואי לקשר סיבתי במובנו המשפטי. לכן יתכנו מקרים בהם על אף העדרה של חוות דעת רפואית בדבר קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודה למחלה מסוימת – ניתן יהא להכיר, בנסיבות חריגות ומתאימות, בקיומו של קשר סיבתי משפטי (ראו בס' 26 לפס"ד חזות וכל המובאות שם וכן פס"ד קרישוב).

אלא שקביעת קיומו של קשר סיבתי משפטי, שמשמעו קביעת קיומו של קשר סיבתי על יסוד שיטת ההסתברות האינדוקטיבית המגלמת את ניסיון החיים והשכל הישר (פס"ד של השופטת (כתוארה דאז) דורנר בפס"ד קרישוב), מוצדקת בנסיבות של עמימות סיבתית (דנא 4693/05 בית חולים כרמל ואח' נ' עדן מלול ואח' (29.8.2010)). מקום בו קיימת קביעת מומחה רפואי חד משמעית ולא מסויגת כי אין קשר סיבתי משמעותי בין תנאי עבודתו של המבוטח ובין המחלה בה לקה וכי קביעה זו נשענת על מחקרים שונים אשר פורטו בחוות הדעת – אין עסקינן בעמימות סיבתית ולכן אין מקום לקביעת קשר סיבתי משפטי (ראו פס"ד של השופטת (כתוארה דאז) חיות והשופט (כתוארו דאז) רובינשטיין בבג"צ 8022/14 דוד בן חמו – בית הדין הארצי לעבודה ואח' (22.7.2015)(להלן – בג"צ בן חמו); עב"ל(ארצי) 34400-11-14 הרמינה שיף – המוסד לביטוח לאומי (15.3.2016)(להלן – פס"ד שיף)).

המומחית ציינה בחוות דעתה כי המחלה בה לקה המנוח (SCLC) נגרמת ב-95% מהמקרים מעישון. בחולים שלא מעשנים מדובר בסוג סרטן נדיר.

התובעים בסיכומיהם הפנו לפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בל 13529-08-14 פרג' סגייר – המוסד לביטוח לאומי (22.5.2016) (להלן – פס"ד סגייר)) בו קבעה ד"ר ציקל-שלום כי המבוטח באותו מקרה לא נחשף לחומרים מסרטנים העלולים לגרום לסרטן ריאות ומחלתו זו נגרמה ב-90 אחוזים בשל עישון. באותו מקרה דובר על מבוטח שעישן 2 קופסאות סיגריות ביום. התובעים ביקשו ללמוד מפסק דין זה כי מקום בו מדובר במבוטח שאינו מעשן – אין לייחס לעישון אחוזי גרימה גבוהים (ס' 14 לסיכומים). טענה זו אינה נכונה כי הסתברות גורם המחלה לא נקבעת על פי מקרה יחיד.

בנוסף, התובעים לא הוכיחו שהמנוח לא עישן. המומחית קבעה בחוות דעתה כי בדו"ח צנתור לב מיום 1.1.2001 נמצא כי המנוח מעשן. בשאר הרשומות מצוין כי לא מעשן. התובעים טענו כי על הנתבע הנטל להוכיח כי המנוח עישן ובכך שויתר על חקירת האלמנה, גב' יזדיאן, לא הוכח כי המנוח עישן (ס' 69 לסיכומים). אין בידינו לקבל טענה זו משתי סיבות. הסיבה האחת, כל הרשומות הרפואיות בהן צוין כי המנוח לא עישן הן ממועדים מאוחרים ליום 1.1.2001, מה שעשוי להעיד כי עד שנת 2001 המנוח עישן ולאחר מכן הפסיק לעשן. הסיבה השניה, המידע באשר להרגלי העישון של המנוח מצוי בידי התובעים. התובעים נמנעו מלהצהיר כל הצהרה בענין זה בתצהירים אשר הוגשו מטעמם ולכן העובדה כי האלמנה לא נחקרה לבסוף אינה מותירה הצהרה, שאינה קיימת, ככזו שלא נסתרה. וודאי שלא ניתן לראות זאת כעובדה מוכחת. יצוין כי שעה שמדובר בסרטן ריאות אשר אחד מגורמי הסיכון המרכזיים לסרטן זה הוא עישון ועל התובעים מוטל הנטל להוכיח כי המנוח לא עישן - התובעים לא עמדו בנטל זה. העובדה כי המנוח לא עישן, לא מופיעה בעובדות המוסכמות ולא בתצהירים אשר הוגשו מטעמם.

המומחית ציינה בחוות דעתה גורמי סיכון נוספים לסוג הסרטן בו לקה המנוח והן חשיפות תעסוקתיות אך קבעה "שבחשיפות התעסוקתיות לא נתן לייחס סוג גידול אחד לחשיפה". דהיינו, לדעתה לא ניתן לייחס סוג הסרטן בו לקה המנוח לחשיפה התעסוקתית שלו.

ראוי לציין כי בפס"ד סגייר צוטט מחוות דעת המומחית, ד"ר ציקל שלום, כי בהתאם ל-IARC החומרים שגורמים לסרטן ריאות באופן וודאי הם:

"ה-IARC סיכם לאחר סקירה של כל מאגרי המידע המקובלים והגיע למסקנה חד משמעית שהגורמים הוודאיים לסרטן הראות הם בין היתר: יצור אלומיניום, חשיפה לארסן ותרכובות ארסן, חשיפה לאסבסט בכל צורותיו, ביסכלורמתיל אתר, קדמיום ותרכובותיו, כרום ותרכובות, פחם ופליטות מתהליכי בעירה תוך ביתיים, עיבוד פחם לגז, ייצור פחם, חשיפה לאדי פליטה ודיזל, כריית המטייט, MOPP, חשיפה לניקל ותרכובותיו, סיליקה, גז חרדל עשון ועשון פסיבי וחשיפה לקרינה מייננת". (ס' 13 לפסה"ד) (הדגשה לא במקור).

פס"ד סגייר ניתן הרבה לאחר פס"ד קרישוב אבל כבר בפס"ד קרישוב היה ידוע, אף ברמה של ידיעה שיפוטית, כי חשיפה לאסבסט גורמת לסרטן ריאות. לא היה חולק כי קרישוב נחשף לאסבסט במהלך עבודתו וכי חלה בסרטן ריאות מסוג לימפומה. החל משנת 1990 אסרו תקנות הבטיחות בעבודה שהותקנו מכוח פקודת הבטיחות בעבודה, 1946, על השימוש באסבסט בבלמים ובמצמדים. מאז הבטיחות בעבודה באסבסט היתה נתונה לפיקוח ממשלתי. תהליך העבודה במוסך, שעסק בפירוק והרכבה של רפידות אסבסט בבלמים, גרם לפיזור רב של אבקת אסבסט וחרף זאת לא הותקן במוסך מתקן יניקה וניקוז ולא חולקו לעובדים מסכות אישיות. העובדים לא נדרשו לעבור בדיקות תקופתיות ולא בוצעו בדיקות סביבתיות. רק לאחר שרבים מהעובדים וקרישוב ביניהם חלו בסרטן ושישה מהם נפטרו, החלו להינקט אמצעי זהירות. נקבע כי המוסך לא נקט באמצעי זהירות כלשהם עד אשר העובדים דרשו זאת ממנו. מחלתו של קרישוב היא נדירה, שבדרך כלל חולים בה בני 60 ומעלה ואילו קרישוב היה בן 37 כאשר המחלה אובחנה אצלו. כל המומחים הסכימו כי אין בנמצא מחקר רפואי המלמד על קשר חד משמעי בין החשיפה לאסבסט לבין מחלת הלימפומה. אף לא היתה מחלוקת כי בספרות הרפואית מתוארים מקרים המצביעים על קיום קשר בין החשיפה לאסבסט לבין סרטן הלימפומה אלא שלדעת מומחי המוסך והמדינה, אין מחקר מוסמך ומקובל המאשר את קיומו של הקשר הסיבתי כעובדה מדעית מוכרת ועל כן אין ערך מדעי לאותם המקרים המתוארים בספרות, שיכולים, לכל היותר, ללמד על חשד לקשר. בדיון בשאלת הקשר הסיבתי אמר בית המשפט העליון כי השאלה הצריכה הכרעה היא:
"...היא אם ניתן לומר שהוכח במאזן ההסתברויות – רף ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי – כי חשיפתו העוולתית של העובד לאסבסט היא שגרמה לנזקי מחלתו. ידוע הוא כי חשיפה לאסבסט גורמת לסרטן. אך גדר הספקות נובע מכך שאין בעולם המדע והרפואה (להלן יחד – מדע) תשובה חד-משמעית לשאלה אם זן הסרטן הנדיר והספציפי שבו חלה העובד יכול להיגרם אף הוא כתוצאה מהחשיפה לאסבסט. אכן כאמור אין בית-המשפט יכול לתת מענה לשאלה זו בעזרת ידיעתו השיפוטית בלבד, ונדרש הוא לפנות לעולם המדע באמצעות מומחים. אלא שבית-המשפט הוא שמכריע לבסוף בין חוות-הדעת הסותרות באמצעות הכלים השיפוטיים העומדים לרשותו, והוא קובע על בסיסן את האמת המשפטית באשר למציאות המדעית (השוו למשל ע"פ 800/85 ברדה נ' מדינת ישראל [28]). ואף בכך לא די: על בית-המשפט – ועניין זה עיקר – לשקול את הידע המדעי במאזניים משפטיים, לאמור: כי על בית-המשפט להביא בחשבון את ההבדל המהותי שבין אופן הוכחת תביעות במשפט האזרחי, הדורשת רמת ודאות שהיא מעבר ל-50% בלבד, לבין רמת הוודאות הנדרשת לצורך קביעת עובדות בעולם המדע, שם הוכחה ברמת הסתברות של 51% אינה נחשבת כהוכחה כלל. לשם כך על בית-המשפט לדלות מעדויות המומחים המדעיים, שעולם מושגיהם ורמות ההוכחה שאליהן הם רגילים שונים בתכלית, את התשובה לשאלה המשפטית (השונה) של עמידה ברף מאזן ההסתברויות" (הדגשה לא במקור – א.ה).
ועוד קובע בית המשפט העליון כך:
"בענייננו קיומו של הקשר הסיבתי העובדתי בין החשיפה לאסבסט לבין מחלתו הנדירה של העובד מוכח מהצטברות הנסיבות האלה: ראשית, היות מחלתו של העובד מחלת סרטן בצירוף העובדה המדעית, שכבר הפכה לחלק מידיעתו השיפוטית של בית-המשפט בדבר היות האסבסט חומר מסרטן. שנית, הקשר שנמצא בספרות הרפואית, הנסמכת על מחקרי מקרים ( case studies), בין החשיפה לאסבסט לבין הלימפומה שבה חלה העובד. שלישית, חשיפת העובד במשך שנים בדרך קבע ובמהלך שעות רבות ביממה לאבק אסבסט. רביעית, הגיל הצעיר יחסית (37) שבו חלה העובד במחלה הנדירה, המופיעה בדרך-כלל בשנות ה-60 לחיי-האדם. חמישית, השיעור הגבוה של העובדים שחלו במחלת הסרטן (7 מתוך 14 עובדים).
אמנם, כנגד עובדות אלה, ששתיים מהן נוגעות ספציפית לעובד, עומדת העובדה כי לא נמצא מחקר רפואי המוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי בין החשיפה לאסבסט לבין הלימפומה בוודאות הדרושה לקביעת עובדה מדעית. אלא שכאמור, היעדר מחקר שכזה אינו שולל את קיומו של הקשר, ולמומחים מטעם המדינה לא היה הסבר הגיוני אחר להתפרצות המחלה הנדונה אצל העובד בגיל צעיר, עובדה שאף לה נתן פרופ' רביד משקל" (הדגשה לא במקור – א.ה).
מכל המקובץ עולה כי על פי פס"ד קורישוב, כדי לקבוע קשר סיבתי על פי מאזן ההסתברויות דרושים (א) עובדה מדעית מוכחת, אף ברמה של ידיעה שיפוטית, על קיום קשר סיבתי בין מחלת הסרטן לבין החשיפה לאסבסט או כל חומר הגורם לסרטן ריאות באופן וודאי; (ב) ספרות מקצועית, הנסמכת על מחקרי מקרים, המצביעה על קשר בין החשיפה לחומר הגורם לסרטן ריאות, גם אם לא ברמה וודאית, לבין מחלת סרטן הריאות מהסוג בו לקה המנוח (SCLC); (ג) חשיפת המנוח במשך שנים בדרך קבע ובמהלך שעות רבות ביממה לחומרים הגורמים לסרטן ריאות; (ד) אבחון המחלה בה לקה המנוח בגיל צעיר מהגיל בו בדרך כלל מופיעה המחלה ו-(ה) שיעור גבוה של עובדים שחלו במחלת הסרטן.

המומחית כאמור קבעה כי לא ניתן ליחס סוג הסרטן בו לקה המנוח לחשיפה התעסוקתית שלו. מכאן, כדי לעמוד בתנאי הראשון של פס"ד קרישוב על התובעים להראות קשר בין חשיפה לחומרים מסרטנים למחלת סרטן הריאות ברמת וודאות מדעית ולצורך כך יש לפנות ל-IARC.

התובעים טענו בסיכומיהם כי המנוח נחשף במהלך תקופת עבודתו לחומרים הבאים: בנזן, פורמלדהיד, טריוכולור אתילן ו-Sulfiric Acid (חומצה גופרתית). לטענתם חומרים אלו מסרטנים וודאים בבני אדם על פי ה- IARC. למרות זאת, לטענתם, המומחית קבעה בחוות דעתה כי "ברשימת החומרים אליהם נחשף המנוח בעבודתו אין אזכור לאף אחד מהחומרים שלגביהם נקבע שהם מסרטנים על פי ה-IARC". (ס' 11 ו-13 לסיכומים).

כבר עתה נציין כי מעיון בעמ' 5 לחוות דעת המומחית אנו מסיקים כי כוונת המומחית היתה כי ארבעת חומרים אלו אינם גורמים וודאיים לסרטן ריאות על פי ה-IARC.

ארבעה חומרים אלו מוזכרים בתצהירה של גב' שטיינר. ביחס לשלושת החומרים הראשונים (בנזן, פורמלדהיד וטריוכולור אתילן) גב' שטיינר הצהירה כי הם הוצאו משימוש במעבדה האנליטית לבקשת הנהלת המפעל כי הם מסכנים את הבריאות ובמקומם ביקשה לעשות שימוש בחומרים אחרים (ס' 27 לתצהירה). גב' שטיינר לא הצהירה מתי חומרים אלו הוצאות משימוש ולא הצהירה בוודאות ובמפורש כי בתקופת עבודתו נחשף המנוח לחומרים אלו. היא הצהירה רק כי יתכן.

התובעים הפנו שאלת הבהרה בענין זה למומחית (שאלת הבהרה מספר 33) ובמענה לה אישרה המומחית כי ארבעת חומרים אלו סווגו כחומרים מסרטים וודאיים בבני אדם על פי ה-IARC, אך השיבה בשלילה (וביחס לבנזן אף ציינה הסתברות של פחות מ-50 אחוזים) לשאלת התובעים, אם ארבעת חומרים אלו גורמים וודאיים לסרטן ריאות.

התובעים הפנו בסיכומיהם (ס' 40 לסיכומים) לפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי בעב"ל 15012-06-12 המוסד לביטוח לאומי – בליה דוד (6.2.2017) בתמיכה לטענתם כי חומר הבנזן מסרטן. באותו ענין חלה המבוטח ב-CLL (לוקמיה לימפטית כרונית). בענייננו, גם המומחית לא חלקה כי חומר זה מסרטן וודאי אך שללה את הטענה כי חומר זה גורם וודאי לסרטן ריאות ופסק הדין אינו קובע אחרת. עוד יובהר כי באותו פסק דין המומחה קבע כי מחלת המבוטח לא נגרמה כתוצאה מהרעלת בנזן אך קבע כי המחלה עלולה להיגרם, בסבירות של 50 אחוזים ומעלה, כתוצאה מעבודה עם בנזן ומנגנון היווצרותה הוא פגיעה מזערית המצטברת לאורך זמן. עוד יצוין כי באותו ענין יצא המומחה מנקודת הנחה כי המבוטח נחשף באופן משמעותי לבנזן ובמשך 30 שנים. בעניינו, כאמור, לא הוכח כלל לאיזה פרק זמן, אם בכלל, נחשף המנוח לחומר זה.

בשאלת הבהרה 33, הפנו התובעים את המומחית למספר מאמרים המדברים על עליה בתמותה ובתחלואה בסרטן ריאות כתוצאה מחשיפה לבנזן. על כך השיבה המומחית כדלקמן:
"המחקר הראשון מלמד על סיכון גבוה בעובדים בתעשיית הגומי והציפוי ללא תקנון לעישון וחשיפות תעסוקתיות עם ריכוזים גבוהים של בנזן. הציטוט השני הוא לא מחקר מדעי אלא מכתב של הכותב. הציטוט השלישי גם הוא לא מחקר מדעי אלא מכתב למערכת המצטט מחקר מ-1996. ה. הכותבים משערים זאת. החשיפות התעסוקתיות המיוחסות הם בתעשיית הגומי, בתי זיקוק, מפעלי דפוס ויצור נעליים לא רלוונטי לעיסוק המנוח. ו. ייתכן זוהי השערה. ז. לא מקובל מבחינה מדעית".
התובעים אפוא הפנו את המומחית למאמרים שלא מתייחסים לעיסוקו של המנוח. המומחית בחוות דעתה קבעה כי "אין מדובר בחשיפה האופיינית לעובדי הייצור או עובדים המיישמים או מרססים חומרי הדברה, תהליכי עבודה עם חשיפה לריכוזים גבוהים של חומרים". (עמ' 6 לחוות הדעת) וגם במענה לחוות דעת פרופ' ריכטר (ראו בעמ' 7 לחוות דעתה).

התובעים טענו בסיכומיהם כי המנוח נחשף לסיליקה (קוורץ). לטענתם מוצרי המפעל הכילו סיליקה. כך למשל חומר הדברה שנקרא Prodiamin אשר יוצר על ידי מכתשים-אגן (ס' 25 לסיכומים).

גב' שטיינר הצהירה כי במעבדה האנליטית נבדקו מוצרים שיוצרו או שווקו על ידי המפעל. בכלל זה נבדקו קוטלי מזיקים וגם קוטלי עשבים (ס' 3 לתצהירה). מר מלצר העיד בעדות ראשית כי בתקופת עבודת המנוח, יצרו במפעל קוטלי עשבים וארומה לתעשיית הבשמים (עמ' 6 ש' 20 – 22 לפרוטוקול). הוא נשאל מפורשות אם במפעל מייצרים קוטלי מזיקים והוא השיב בשלילה. הוא נשאל אם במעבדה האנליטית נבדקו קוטלי מזיקים והוא השיב בשלילה הגם שהציע שהשאלה תופנה למעבדה (עמ' 7 ש' 11 – 22 לפרוטוקול). למר מלצר הוצגו רשימות מ/5, מ/6 ו-מ/7 והוא חזר והעיד כי קוטלי מזיקים מיוצרים במכתשים ולא במפעל (אגן) ואין עבודה שגרתית במפעל עם חומרים אלו (עמ' 9 ש' 19 – 20 לפרוטוקול) בחקירתה עומתה גב' שטיינר עם עדות מר מלצר, נשאלה והעידה כך:

"ש. מר מלצר דיבר על חלוקה של קוטלי חרקים?
ת. זה מכתשים ובאגן עושים חומרים לצמחים". (עמ' 20 ש' 23 – 24 לפרוטוקול).

הנה כי כן, במפעל לא יוצרו חומרים קוטלי חרקים בתקופת עבודתו של המנוח.
התובעים טענו כי אותו חומר הדברה שנקרא Prodiamin יוצר על ידי מכתשים-אגן. עם זאת, חומר הדברה זה צוין ברשימת החומרים אליהם נחשף המנוח (עמ' 90, 98, 124 ו-148 לטבלת החומרים) אלא שהתובעים לא הראו כי חומר זה הכיל סיליקה.

עוד טענו התובעים כי המומחית אישרה כי חשיפה לסיליקה בריכוזים נמוכים יש בה כדי להעלות הסיכון בסרטן ריאות (עמ' 28 לסיכומים). אלא שמבדיקת שאלת הבהרה מספר 33 עולה כי המומחית נשאלה על חומר אחר שמכיל סיליקה, כדלקמן:

"2. האם נכון כי Tebuhiuron מכיל Crystalline Silica (קורץ, סיליקה)? (מצ"ב דפי MSDS לדוגמא). אם כן, יש להשיב:
האם נכון כי בהתאם ל- IARC קוורץ הוא מסרטן וודאי שגורם לסרטן ריאות?
האם נכון כי די בריכוזים נמוכים של סיליקה כדי להעלות את הסיכון לחלות בסרטן ריאות? בעניין זה אני מפנה אותך לעמ' 3 לחוות דעתו של פרופ' ריכטר מיום 5.6.16".

על כך השיבה המומחית כך:

"2. א. לא צורפו דפים. צורן דו חמצני גבישי הוא חומר מסרטן לריאות. ב. כן. לא מצאתי כי התובע שאף חומר זה".

בנסיבות אלו, התובעים לא הוכיחו כי המנוח נחשף לסיליקה (קוורץ, צורן דו חמצני) ועל כן טענתם זו נדחית.

התובעים טענו כי המנוח נחשף לחומר שנקרא: ניטרוזאמינים (ס' 29 לסיכומים).

גב' שטיינר הצהירה כי במעבדה האנליטית בוצעו בדיקות שונות לכל דגימה של חומר, ביניהם בדיקת נוכחות חומרים מזהמים כמו ניטרוזאמינים. עוד הצהירה כי המנוח עבד בחדר ניטרוזו, שהוא חדר נפרד שנועד לביצוע בדיקה זו (ס' 5 ו-6 לתצהירה). גב' שטיינר נחקרה על תצהירה ולא סתרה הצהרתה זו.

בחוות דעת המומחית, בחלק בו התייחסה לחוות דעתו של פרופ' ריכטר ציינה המומחית כי "אין בעובדות המוסכמות חשיפה לניטרוסאמינים". קביעה זו אינה מדויקת מן הטעם כי בהחלטה המינוי מיום 22.10.2018 הועברו לידי המומחית גם החומרים אליהם נחשף הנתבע ואשר מפורטים בתצהירה של גב' שטיינר.

התובעים הפנו שאלות הבהרה בענין זה למומחית (שאלת הבהרה 33) כדלקמן:

בניגוד לאמור בסעיף 7 לחוות דעתך המנוח עבד עם ניטרוזאמינים. ניטרוזאמינים מפורטים ברשימת החומרים. עימם עבד המנוח וכן בסעיפים 25 ו-26 לתצהירה של מנהלת המעבדה. לאור זאת נא תשובותייך:
האם נכון כי בהתאם ל- IARC – מסמכים שנשלחו אלייך בהתאם לסעיף 3.ו. להחלטה מיום 22.10.18 – ניטרוזאמינים גורם לסרטן בבני אדם?
האם נכון כי בהתאם לאותם מסמכים, איבר המטרה הוא ריאות?
איזה משקל נתת (ואם לא נתת – איזה משקל יש לתת), לכך שהמנוח עבד בחדר ניטרוזו בו בדקו ניטרוזאמינים?
האם נכון כי בהתאם לספרות יש לעבוד עם ניטרוזאמינים בתא כפפות אטום (ראי עמ' 15-16 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 20.9.17). במפעל בו עבד המנוח לא היה תא כפפות כזה.
האם נכון כי בהתאם לעמ' 17 לחוות הדעת של פרופ' ריכטר מיום 20.9.17 ניטרוזאמינים חודרים כפפות שנעשה בהן שימוש במעבדה?".
המומחית השיבה: "יח. 1 לא. 2. לא. 3 לא מסרטן וודאי. 4 ניתנה התייחסות לחומרים בחוות הדעת. 5 לא בתחום עיסוקי".

מתשובת המומחית עולה כי ניטרוזאמינים אינם חומר גורם וודאי לסרטן ריאות על פי ה-IARC. על כך אין חולק. התובעים טענו כי ניטרוזאמינים מסווגים ב-IARC כ- A2, דהיינו חומרים מסרטנים סבירים (ס' 12 ו-30 לסיכומים) וליתר דיוק, חומרים שככל הנראה מסרטנים בבני אדם. אלו חומרים שיש עליהם הוכחות מספקות לקרצינוגניות בניסויים בבעלי חיים והוכחות מוגבלות בבני אדם (ראו בעמ' 3 לחוות דעת המומחית).

מסקנה: מכל האמור עד כה עולה כי במהלך תקופת עבודתו במעבדה האנליטית המנוח לא נחשף לחומר מסרטן אשר גורם באופן וודאי לסרטן ריאות על פי ה-IARC. המומחית קבעה זאת בחוות דעתה ומחומר הראיות לא עולה אחרת. משכך, לא מתקיים התנאי הראשון שנקבע בפס"ד קרישוב ודי בכך כדי לדחות כבר בשלב זה את טענת התובעים באשר לקביעת קשר סיבתי על פי מאזן ההסתברויות.

למעלה מהצורך נדון בטענות נוספות של התובעים כדלקמן:

התובעים טענו בסיכומיהם כי המומחית התעלמה באופן מוחלט מחומרים שהוגדרו פחות מ-1 על פי ה-IARC. דהיינו, מחומרים כדלקמן: מתילן כלוריד וכלורופורם, שמוגדרים כ-B2 ושלושה סוגי ניטרוזמינים: NDMA, NDEA ו- NNPA שמוגדרים כ- A2 על פי ה-IARC (ס' 13 לסיכומים). התובעים לא הבהירו טענתם זו. למה לטענתם לא היה על המומחית להתעלם מחומרים אלו.

המומחית קבעה כי "החשיפה לגורמים המזיקים במעבדה האנליטית מתוארת כחשיפה לגורמים בכמויות קטנות ועל כך מעידים גם ממצאי הניטור הסביבתי לתערובת ממיסים המראים ריכוזים קטנים של החומרים באוויר" ואף "ריכוזי גורמים שנבדקו ברמות נמוכות מאד, בכמה סדרי גודל מהרמות המירביות המותרות". דהיינו, קביעת המומחית מתבססת על שניים: גם על כך שהחשיפה של המנוח לא היתה לגורמים וודאיים של סרטן ריאות לפי ה- IARC וגם על כך שהחשיפה של המנוח היתה לגורמים מזיקים בכמויות קטנות. מכאן, שגם אם תוכח חשיפה של המנוח לחומרים שגורמים לסרטן ריאות בפחות וודאות – עדין יהיה על התובעים להתמודד עם הקביעה בדבר כמות החומרים אליה נחשף המנוח.

התובעים טענו כי במעבדה האנליטית לא נבדקה חשיפה לנירוזאמינים באמצעות ניטורים סביבתיים ובכך מודה מר מלצר בחקירתו (ס' 34 לסיכומים).

מר מלצר נשאל בחקירתו על בדיקת חשיפה לנירוזאמינים והעיד כך:

"ש. איך בדקו במעבדה את רמת הניטרוזמינים ?
ת. זה לא אותה מעבדה. זה מעבדה נפרדת חדר נפרד עם דלת נפרדת מעבר למסדרון. לא כל עובדי המעבדה האנליטית עובדים בחדר הזה. יש כמה אנשים שעושים את זה. אני לא זוכר אם המנוח עבד בזה. אני משער שכן, אבל זו לא בדיקה כפי שאת מתארת אותה. צריך לשאול את מנהלת המעבדה. בודקים כמויות מזעריות ביותר ובודקים 10 מיליוניות של הריכוז. כמות כל כך מזערית שאין בה כלום.
ש. מאיפה מגיעים הניטרוזמינים האלה?
ת. בכל חומר יש זיהומים בכמויות קטנות. החומר צריך להיות בריכוז גבוה והזיהומים קטנים. הזיהום הזה חייב להיות נמוך. היה צריך למדוד כדי לתת ריכוז מסוים. אם אתה חורג בחומר מסוים החומר לא יתקבל בחו"ל. בחדר עבד מפוח וגם היה מנדף והכל נעשה במנדף
ש. איך אתה יודע שהיה רק 10 חלקיקים למיליון ?
ת. אני זוכר משהו, אני יודע שהיה צריך להיות ריכוז נמוך של ניטרוזמינים.
ש. בתצהירך אמרת שאי אפשר היה למדוד את הניטרוזמינים?
ת. אין אפשרות לבדוק ניטרוזמינים בבדיקות סביבתיות. אין בדיקה כזו. הריכוז הוא מאוד נמוך. אם יש באויר ניטרוזמינים אי אפשר לבדוק את זה בגלל שזה כמות מזערית, אין ניטרוזמינים באויר כי אין.
ש. לא יודעים באגן כימיקלים במעבדה האנליטית מה היה כמות הניטרוזמינים באויר ?
ת. כן יודעים, אין ניתור כזה. מבחינת משרד העבודה והגופים שבודקים אין אפשרות לנתר ריכוזים כאלה נמוכים, לא קיים אחרת היינו עושים את זה. אנו מנתרים במפעל – אני הייתי אחראי על זה. צריך לדווח למשרד העבודה כל דבר. גם אני חי שם.
ש. אמרת שאתה יודע שיש פטנט שמפחית את כמות הניטרוזמינים בחומרי ההדברה. ?
ת. אני לא מכיר את הניירות האלה אבל אני יודע שיש פטנט. כשאני אומר אני יודע שיש פטנט יש שיטה.
אני מבקשת להגיש את הפטנט – מוגש ומסומן מ/7
ש. אני מקריאה לך מתוך רישום הפטנט א עמ' 2 שורה 20 ואני שואלת האם אתה יודע שיש ריכוז כזה של בין 15 ל-300 PPM ׁ(חלקיק למיליון) ?
ת. זה היה פעם. אני זוכר שעשו עבודה לטפול בהורדת הניטרוזמינים, לא זוכר באיזו שנה זה בוצע, וריכוז הניטרוזמינים הרבה פחות מ-10. זה לא היה 300 בודאי שלא.
כשביה"ד שואל אותי באיזה שנים היה ריכוז של בין 15 ל- 300 PPM ובאיזה שנים הריכוז היה פחות מ-10 - אני משיב שאני לא זוכר. בטוח לא בשנות ה-2000. יכול להיות לפני 20-30 שנה. אני לא יודע להעריך, לא זוכר. מדובר אצלנו על ריכוזים מזעריים. Ppm זה אחד למיליון". (עמ' 12ש' 30 – 33 ועמ' 13 לפרוטוקול).

מעדות מר מלצר עולה כי ריכוזי הניטרוזמינים במעבדה היו נמוכים במידה שלא ניתנת למדידה. התובעים הגישו פטנט להפחתת כמות הניטרוזמינים בחומרי הדברה אשר הוגש לרישום ביום 13.11.1990 בארה"ב. הפטנט נרשם קודם באירופה ביום 17.4.1991 והוא התבקש להירשם לראשונה ביום 9.6.1987 (מ/7). מכאן, עולה כי לכל המאוחר היה בידי המפעל פטנט להורדת ניטרוזמינים במעבדה האנליטית כבר בשנת 1987 (המנוח החל לעבוד במפעל בשנת 1986) ואפשר אף קודם כי רק בשנת 1987 הוא התבקש להירשם לראשונה ואפשר שבמפעל עשו בו שימוש עוד לפני שהוגשה בקשה לרשום אותו באופן רשמי. מכאן שקיום הפטנט מחזק את עדותו של מר מלצר ולא סותר אותה. אנו מוצאים את עדותו סבירה ולכן מקבלים אותה.

התובעים בסיכומיהם טענו כי המומחית לא מוכנה להתחשב במאמרים כלשהם למעט ה-IARC (ס' 15 לסיכומים). התובעים לא הצביעו על מאמרים כאלה וטענתם זו לא ברורה.

מכאן, שגם התנאי השני על פי פס"ד קרישוב לא מתקיים. התובעים לא הראו ספרות מקצועית הנסמכת על Case studies, המעידה על קשר סיבתי בין החשיפה לחומרים הגורמים לסרטן ריאות באופן פחות מוודאי לבין סוג הסרטן בה לקה המנוח.
בענין פס"ד קרישוב, המדינה עתרה לדיון נוסף (דנ"א 5707/04 מדינת ישראל נ' יצחק קרישוב ואח' (5.1.2005)). בעתירתה הביעה המדינה, בין היתר, חשש כי דעת הרוב תתפרש על-ידי הערכאות הנמוכות כמייתרת את בחינת הקשר הסיבתי העובדתי וכיוצרת נתק מוחלט בין עולם המדע והרפואה לבין עולם המשפט. המדינה הוסיפה וטענה כי פסיקת הרוב חורגת מן ההקשר של תביעות בגין חומרים מסוכנים ועשויה להשליך גם על מקרים אחרים בהם מתעוררות שאלות שבמומחיות מקצועית. עתירת המדינה נדחתה ובית המשפט העליון נימק החלטתו, בין היתר, בטענה כדלקמן:

"כפי שפורט לעיל, בעניינו של קרישוב נפסק ברוב-דעות כי על-אף שאין בנמצא מחקר מדעי-רפואי מקובל התומך באופן חד-משמעי בגרסתו, הוכח קשר סיבתי בין חשיפתו הממושכת של קרישוב לאסבסט לבין מחלת הלימפומה בה לקה. מסקנה זו נשענה על חוות-דעתו של פרופ' רביד שהעיד מטעם התובע ועל מכלול הראיות הנסיבתיות שעמדו בפני בית-המשפט כפי שפורטו בפסק-דינה של השופטת דורנר. בין היתר, ראו שופטי הרוב ליתן בהכרעתם משקל לכך שכמחצית מעובדי המוסך בו עבד קרישוב נפטרו מסרטן - ממצא שהמדינה איננה חולקת עליו עוד. מסקנתם של שופטי-הרוב אחוזה, אפוא, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שנדון בפניהם. לפיכך, החשש שהביעה המדינה לפיו דעת-הרוב תתפרש כמייתרת הוכחתו של קשר סיבתי עובדתי או כמחלישה את כוחן של הוכחות מדעיות בעניינים שבמומחיות מקצועית, הינו חשש מוגזם. מכל מקום, העובדה כי דעת הרוב ביססה עצמה על נסיבותיו הייחודיות של עניינו של קרישוב מצמצמת את תחומיה של ההלכה" (הדגשה לא במקור – א.ה).

פס"ד קרישוב אובחן בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה נוכח הקביעה כי דעת הרוב בו "ביססה עצמה על נסיבותיו הייחודיות" של אותו מקרה, אך לא רק. פס"ד קרישוב לא הוחל כאשר דובר בתשתית עובדתית שונה (עב"ל(ארצי) 738/08 המוסד לביטוח לאומי – יוסף אלטיט (18.11.2010) וגם כאשר היו שתי חוות דעת רפואיות שניתנו מטעם בית הדין והתבססו על מחקרים רפואיים קיימים ועל ידע מהספרות הרפואית וקבעו שאין קשר סיבתי (פס"ד שיף) ואף מקום בו לא היו מחקרים רפואיים כלל אשר העידו על קשר סיבתי בין חשיפה לחומרים מסרטנים לבין גידול ממאיר מסוג מסוים בו לקה העובד (עב"ל(ארצי) 31635-06-15 עזבון המנוח ראובן דז'ינדז'יחשוילי – המוסד לביטוח לאומי (12.6.2017).

התובעים טענו בסיכומיהם (ס' 46 לסיכומים) כי הפסיקה הכירה בקשר סיבתי לגרימת מחלת הסרטן אף מבלי להוכיח קשר לסוג סרטן מסוים (כגון סרטן ריאות). התובעים לא הראו פסיקה כזו ובכל מקרה, טענתם זו אינה עולה בקנה אחד עם פס"ד קרישוב. לא למותר לציין כי גם קביעת קשר משפטי צריכה להיות מעוגנת דיה בנתונים רפואיים (ראו עב"ל(ארצי) 3528-06-18 המוסד לביטוח לאומי – אברהם אהרון ברזילי (2.4.2019)). על כן טענה זו נדחית.

התובעים הקדישו פרק שלם בסיכומיהם באשר למידת החשיפה (פרק ה' לסיכומים) ובו טענו לאי מהימנות תוצאות הניטורים הסביבתיים שבוצעו. להבהיר כי קביעת המומחית באשר לממצאי הניטור הסביבתי מבוססים על דוחות הניטור וגם על ראיות ההזמה (הז/1, 2 ו-3) אשר הועברו אליה במסגרת החלטת המינוי מיום 22.10.2018 (ס' 3(ב) להחלטה).

בנסיבות אלו, כל טענה של התובעים באשר לתקינות הניטורים הסביבתיים שבוצעו או למהימנות תוצאותיהם – אינה מעוגנת בתשתית העובדתית שעמדה בפני המומחית וגם לא הוכחה.

בעניין זה הפנו התובעים לתצהירה של גב' שטיינר וטענו כי האחרונה הצהירה כי "היו חומרים שנמדדו מעל הכמות המותרת" ולמרות זאת המומחית שללה זאת ובחרה להסתמך על מספר ניטורים בודדים (ס' 53 לסיכומיהם). עיון בתצהיר גב' שטיינר מלמד כי היא הצהירה כך: "ניטורים סביבתיים מבוצעים פעמיים בשנה. הבדיקה מתבצעת ביום אחד. דו"חות הניטורים הועברו גם אליי. זכור לי שהיו חריגות בניטורים. לא זכור כמה פעמים. כמו כן זכור שלפני כעשרים שנים היו חריגות בשימוש באצטון מאחר ששטיפת הכלים נעשה באמצעות אצטון וללא מדיח כלים. אני ישבתי עם העובדים שנוטרו להראות להם התוצאות גם התקינות וגם החריגות" (ס' 23 לתצהיר).

גב' שטיינר לא פירטה בתצהירה באילו חומרים היו חריגות בניטורים וגם לא זכרה כמה פעמים. העובדה שזכרה לאחר עשרים שנים רק חריגות בשימוש באצטון מעידה כי שאר החריגות, אם היו, לא היו משמעותיות. גב' שטיינר נחקרה על תצהירה ולא הבהירה את עמימות הצהרתה. בנסיבות אלו, התובעים גם לא הוכיחו טענתם.

התובעים הפנו לפסק הדין בעב"ל(ארצי) 521/05 משה קורין – המוסד לביטוח לאומי (7.10.2007) לתמוך בטענתם כי "חשיפה מתקיימת גם במקרה של כמויות מזעריות אולם, לאורך שנים ארוכות" (כך במקור – א.ה)(ס' 57 לסיכומים) ולא היא. בפסק דין זה קבע המומחה כי הופעת סרטן הריאות בו לקה המבוטח היתה פרי שילוב של העישון (קופסא אחת ביום במשך 30 שנים), אשר המומחה העריך את תרומתו לגרימת המחלה ב-80 אחוזים, לבין החשיפה לחומרים מסוכנים בעבודתו (כרום וניקל), אשר המומחה העריך את תרומתה לגרימת המחלה ב-20 אחוזים. ההבדל בין המקרה של משה קורין לבין המקרה בענייננו נעוץ בסוג החומרים אליהם נחשף המנוח ובשילוב של השניים ולכן בית הדין הארצי קבע כי משה קורין סבל ממחלת מקצוע.

באופן דומה הפנו התובעים לפסק דין בע"א (מחוזי ת"א) 59197-05-12 פרידמן שולה ואח' נ' "אמציה" – מושב שיתופי של משקי חרות בית"ר ואח' (29.3.2015) וטענו כי שם דובר בחשיפה מזערית ולא אינטנסיבית לאבק אסבסט במשך 15 שנים ודי היה בכך כדי להרים הנטל להוכיח קשר סיבתי בין החשיפה לבין מחלת המבוטח על פי מאזן ההסתברויות (ס' 58 לסיכומים). עיון בפסק דין זה מלמד כי בית המשפט המחוזי בדק קביעותיו המשפטיות (להבדיל מהעובדתיות) של בית משפט קמא, החיל את פס"ד קרישוב ומצא כי מהראיות בתיק "אין למעשה מחלוקת בקיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי והצדדים חלוקים אך בשאלה האם הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי, דהיינו האם המערערות הוכיחו שחשיפתו של המנוח לאבק האסבסט, שהייתה חשיפה מעטה ולא אינטנסיבית, כפי שקבע עובדתית בית משפט קמא, היא שגרמה למחלתו של המנוח". לאור פס"ד קרישוב ולאור היותו של חומר האסבסט חומר מסרטן כבר ידוע לכל, קבע בית המשפט כי "נטל ההוכחה המוטל על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ספציפי, שהמחלה בה לקה נגרמה כתוצאה מחשיפתו לאבק אסבסט בעבודתו במוסך, הינו ברמה של מאזן ההסתברות בלבד, דהיינו סביר יותר כי המחלה נגרמה כתוצאה מהחשיפה התעסוקתית משהיא נגרמה מחשיפה מקרית אחרת". בית המשפט מצא כי כל המומחים בתיק הסכימו כי חשיפה מקרית וחד פעמית לאבק אסבסט יכולה לגרום למחלת המזותליומה, לא כל שכן חשיפה מתמשכת של שנים רבות וקבע כי "משמעות הדבר הינה כי משהוכח שהמנוח נחשף לאבק אסבסט מזיק (בין אם לבן ובין אם כחול), גם אם החשיפה הייתה מזערית ולא אינטנסיבית, הרי שבהתחשב בחשיפה התעסוקתית הארוכה במשך 15 שנים סביר יותר להניח שהחשיפה לאסבסט נגרמה במהלך עבודתו של המנוח שעבד במוסך במשך 15 שנים עם אבק מזיק משהמנוח נחשף לאבק מזיק בכל מקום אחר כפי שקבע בית משפט קמא וטוענות המשיבות, ודי בכך כדי לקבוע שהמערערות הרימו את הנטל להוכיח כי על פי מאזן ההסתברויות את הקשר הסיבתי בין עבודתו של המנוח לבין פרוץ מחלתו הקשה".

בענייננו, לא הוכח, כי בדומה לאסבסט, החומרים אליהם נחשף המנוח גורמים בוודאות לסרטן ריאות באופן חד משמעי. לא הוכח כי די בחשיפה חד פעמית ו/או מקרית לחומר כזה מסוכנת באופן שדי בה כדי לגרום למחלת סרטן הריאות מהסוג שלקה בו המנוח (SCLC) ולא הוכח כי חשיפה מזערית של המנוח לחומרים הגורמים בוודאות לסרטן ריאות (גם אם לא מהסוג בו לקה) במשך שנים רבות גרמה למחלתו על פי תורת המיקרוטראומה. בנסיבות אלו אין בפסק הדין בענין פרידמן שולה כדי לסייע לתובעים.

התובעים טענו בסיכומיהם כי לשאלת הבהרה בענין אירועי שפיכת חומרים שהעובדים ניקו בעצמם, השיבה המומחית כי אלו לא באו לידי ביטוי בעובדות המוסכמות הגם שהוא תואר בתצהירה של גב' שטיינר (ס' 60(א) לסיכומים). אנו מוצאים שהמומחית צודקת בתשובתה ונסביר.

תצהיר גב' שטיינר הועבר למומחית, אך לא היה חלק מהעובדות המוסכמות בתיק. לאחר שהמומחית ציינה כי הדבר לא היה חלק מהעובדות המוסכמות היא המשיכה והשיבה לשאלה זו כדלקמן-
"איזה משקל נתת בחוות דעתך (אם לא נתת – איזה משקל יש לתת?) לאמור בסעיף 16 לתצהירה של מנהלת המעבדה – שאינו במחלוקת – לפיו היו אירועים בהם נשפך חומר ונשבר כלי עם חומר? וכי כאשר מקרה כזה קרה, העובדים במעבדה פתחו את חלונות המעבדה ורחצו בעצמם את הרצפה?
המומחית השיבה: לא בא לידי ביטוי בעובדות. במעבדה אנליטית כמויות חומרים קטנות".

באופן עקבי לאורך כל חוות הדעת התייחסה המומחית לכך שכמויות החומרים במעבדה אנליטית קטנות וכך השיבה גם לשאלה זו.

מעיון בתצהיר עולה כי גב' שטיינר הצהירה כי במעבדה האנליטית נוהל יומן מעבדה ובו נרשמו כל החריגות בחומרים שנבדקו ואירועים בטיחותיים כגון אם נשפך חומר ונשבר כלי עם חומר. "מטבע הדברים היו מקרים בטיחותיים כאלה. בשל חלוף הזמנים קשה לי להעריך ולזכור כמה פעמים הדבר אירע. כאשר נשפך חומר פתחנו את החלונות וניקינו את הרצפה" (ס' 16 לתצהיר). גב' שטיינר נחקרה ואין בחקירתה כדי להוסיף פירוט על הצהרתה זו. הצהרתה זו כללית, לא מפורטת ואנו מתרשמים כי המקרים בהם נשפך חומר ונשבר כלי עם חומר היו ספורים ולא משמעותיים ולכן גב' שטיינר לא זכרה כמה פעמים הדבר אירע.

עוד הצהירה גב' שטיינר בתצהירה כי החומרים לבדיקה התקבלו במעבדה בקופסה סגורה; הדגימות לבדיקה נלקחו במנדף, שקילת הדגימות באבקה לא נעשתה במנדף; האנליזה בוצעה במנדף (ס' 8 – 11 לתצהיר). הפסולת נותרה במנדף עד לפינויה על ידי עובד שאינו עובד המעבדה; במעבדה היו נהלים לביצוע אנליזה, היו דפי MSDS ביחס לכל חומר שנבדק; היה כאמור יומן מעבדה; הבדיקות בוצעו עם כפפות לטקס וחלוקים; בתקופת עבודתה גב' שטיינר הקפידה על שימוש בנישמיות. עוד הצהירה כי תנאי הבטיחות במעבדה הלכו והשתפרו עם השנים. בשנת 1996 המעבדה הצטרפה ל-GLP כאשר במשך ארבע שנים קודם לכן עמלה לביצוע התאמות ושיפורים לצורך כך. עוד הצהירה כי היו 9 מנדפים במעבדה שתקינותם נבדקה באופן קבוע, מערכת אוורור לרבות מפוחי יניקות אוויר וניטורים סביבתיים. גרסתה לא נסתרה בחקירתה ואף נתמכה בעדותו של מר מלצר.

התובעים הפנו לפסק דין עב"ל(ארצי) 38687-04-19 המוסד לביטוח לאומי – לאה בונשטיין (19.1.2020)(להלן – פס"ד בונשטיין) וטענו כי המומחית כלל לא נתנה את דעתה לאפשרות של חשיפה משולבת של מספר חומרים ולא אזכרה מאמרים ששוללים את האפשרות שחשיפה של המנוח למספר רב של חומרים, גם בכמויות מינימליות, תיצור אפקט סינרגטי אשר מגביר את ההשפעה של חומר מסוים, כטענת המומחה מטעמם, פרופ' ריכטר (ס' 64 לסיכומים).

עיון בחוות דעת פרופ' ריכטר מיום 4.12.2012 מעלה כי במאמר הקלאסי של Vecchio et al 2003 צוין כי "עובדי מעבדה נחשפים לעיתים קרובות לחומרים כימיים וחשיפה אליהם אפילו בכמויות מינימליות עלולות להשפיע על הצוות המחקרי שנחשף לעיתים קרובות למספר רחב של חומרים היוצרים לרוב אפקט סינרגיסטי (חומר אחד מגביר את השפעת החומר האחר ומתקבלת תוצאה חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל הגורמים בנפרד) ואפקט אנטגוניסטי (חומר אחד מנוגד ומפחית את השפעת החומר האחר). ההשפעות על הצוות המחקרי עלולות להיות מיידיות אך גם לטווח ארוך כמו מחלות עיניים ונשימה, השפעות על הכבד, מערכת הדם, רביה וסרטן. ד"ר יהודית שחם (Shama et al 2003a,b)...כותבת על אפקטים סינרגיסטים ממגוון החומרים בהם עובדים במעבדה, על הקושי בזיהוי ההשפעה מחשיפות ל-mixed exposures (חשיפה לתערוכת של חומרים יחד) כך שישנו קושי מובנה ביכולת המדעית להעריך בוודאות את ההשלכות הבריאותיות שעלולות להיגרם, או על כך שאין מספיק מידע על טוקסיות וקרצינוגניות של חומרים חדשים שרק לאחרונה יוצרו".

האמור בחוות דעת פרופ' ריכטר לעיל כללי, לא מפורט, לא מיושם בענין המנוח דנן ואף סותר את טענת התובעים כי הוא מאפשר גם אפקט אנטגוניסטי בדיוק כפי שהוא מאפשר אפקט סינרגיסטי.

בפס"ד בונשטיין דובר במנוח שעסק במשך שנים רבות בחקלאות ובמסגרת עבודתו זו נחשף לחומרי הדברה רבים. הוא לקה בסרטן הדם. המומחה הרפואי שמונה נשאל לקשר הסיבתי בין חומרי ההדברה והריסוס אליהם נחשף המבוטח שם לבין מחלתו והוא השיב כי "מדובר בנושא מסובך ביותר" נוכח "ההטרוגניות של המחקרים" ומשכך ראוי להתבסס על ה-IARC. המומחה שם השיב לשאלת הבהרה כך:

"כדי לקבוע קשר משמעותי בין חשיפה לחומרי הדברה לבין התפתחות מילומה, הקשר חייב להיות מעל 95%... והוא מחושב על ידי נוסחאות סטטיסטיות. במקרה הנוכחי לא ניתן לקבוע קשר משמעותי מעל 95%. יחד עם זאת קיימים מספר נתונים שלא ניתן להתעלם מהם: (א) מספר לא מבוטל של מחקרים שהראו קשר משמעותי בין חשיפה לחומרי הדברה לבין התפתחות סוגים שונים של קרצינומות ומספר מצומצם של מחקרים שהראו לפחות חלקית קשר להתפתחות של מילומה (ב) הקביעה של IARC כפי שפורט במכתבים הקודמים בדבר הקשר (ג) חוסר נתונים בספרות הרפואית לגבי כל 80 חומרי ההדברה שהמנוח רכש והשתמש. נתונים אלה הכללתי במושג "סבירות משפטית", וקבעתי שהקשר בין החשיפה לחומרי הדברה לבין התפתחות המילומה היא מעל 51% אבל פחות מ- 95%. זאת קביעה לא מדעית, אישית ואפשר לקבל אותה או לא להתייחס אליה".

בית הדין קיבל את חוות הדעת וקבע כך כי "המומחה לא הסתפק בקביעות בעלמא אלא ניתח באופן מעמיק את המחקרים השונים ואת מסקנות ה - IARC, והסביר מדוע שוכנע כי בנסיבות המקרה הוכח קיומו של קשר סיבתי בסבירות העולה על 50%.

אלא שבענייננו גם אם ניתן לומר כי המנוח נחשף לחומרים רבים מזיקים שבחלקם גורמים לסרטן ריאות ברמה פחותה מוודאות, עדין המנוח נחשף לכמויות הרבה יותר קטנות מאשר אדם שנחשף לחומרי הדברה וריסוס (כמו בפס"ד בונשטיין). המומחית בחוות דעתה קבעה כי "אין מדובר בחשיפה האופיינית לעובדי הייצור או עובדים המיישמים או מרססים חומרי הדברה, תהליכי עבודה עם חשיפה לריכוזים גבוהים של חומרים". (עמ' 6 לחוות הדעת). המומחית גם מתייחסת בחוות דעתה לחוות דעת פרופ' ריכטר (ראו בעמ' 7 לחוות דעתה).

התובעים טענו בסיכומיהם כי מתוך 30 עובדי המעבדה האנליטית – 7 עובדים חלו בסרטן מסוגים שונים. בכך יש כדי להעיד כי למנוח, כמו לכל עובד מעבדה, היה סיכון של פי 3.44 לחלות בסרטן ביחס לאוכלוסיה הכוללת. המומחית התייחסה לטענה זו בחוות דעתה משציינה כי "הניתוח של העובדים שחלו אינו מבוסס על ממצאים של נתונים אישיים ולכן אינו מבוסס מדעית לקביעות בהיעדר נתונים ייחודיים של האוכלוסיה הנחקרת. סרטן הוא סיבת המוות הראשונה בישראל. 25.3% מכלל מקרי המוות בשנת 2011 יוחסו לסרטן" (ראו בסעיף 12 בעמ' 7 לחוות דעתה) (לצורך השוואה ראו גם בפס"ד חזות, שם קבע בית הדין הארצי כי עובדים נוספים חלו במחלות סרטן אחרות והמומחים שמונו הדגישו שלא ניתן להקיש ממחלה אחת לאחרת ולכל אחת ממחלות הסרטן השונות גורמי סיכון ומאפיינים אחרים).

לבסוף, ובהתייחס לטענת התובעים בדבר הצורך בהגמשת דרישת הקשר הסיבתי בתחום דיני הביטחון הסוציאלי בהשוואה לדיני הנזיקין, מצאנו להבהיר כי להבדיל מבדיני הנזיקין, בתחום דיני הביטחון הסוציאלי אין חובה להגיע להחלטה פוזיטיבית באשר לגורם המחלה. לענין זה יפים דברי בית המשפט העליון בבג"צ בן חמו כדלקמן:

"ככלל, אין לדרוש ממומחה רפואי השולל השפעה משמעותית של גורם כלשהו על מחלה, לקבוע פוזיטיבית מה היו הגורמים למחלה. אדרבא - אימוץ כלל גורף כזה אינו מתיישב עם כך שלא תמיד יש למדע הרפואה תשובה "פוזיטיבית" לשאלה מה גרם למחלתו של פלוני אלא רק תשובה "נגטיבית", היינו כי לגורם מסוים לא הייתה השפעה משמעותית על גרימת המחלה בה לקה. בענייננו, עיון בחוות הדעת הרפואיות השונות מעלה כי לשיטת המומחים הרפואיים ברוב הגדול של המקרים לא מתגלה הגורם למחלת הלוקמיה בה לקה העותר... על כן, קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה לפיה במקרה דנן אין לדרוש מן המומחים שמונו מטעם בית הדין לציין מהם הגורמים האחרים אשר הובילו למחלתו של העותר, תואמת את עמדת המומחים באשר לקושי הקיים באיתור גורמים אלה ואין מקום להתערב בה."

12. דיון והכרעה בטענות הנתבע בסיכומיו ובתשובת התובעים:

הנתבע הגיש סיכומיו בתמצית ובמסגרתם טען כי העובדות שהוצגו בפני המומחית לא היו מוסכמות וכללו עובדות להן לא הסכים. בענין זה נבהיר כי העובדות אשר הועברו למומחית הוסכמו בין הצדדים בדיון ביום 30.11.2017 (עמ' 26 – 27 לפרוטוקול). עמדות הנתבע אשר הוגשו לתיק ביום 17.9.2018 וביום 7.10.2018 ואשר עניינן החומרים אשר יועברו למומחית - נדונו והוכרעו בהחלטה מיום 22.10.2018 אשר בעקבותיה ניתנה החלטת המינוי של המומחית.

בתשובתם לסיכומי הנתבע טענו התובעים כי הנתבע בסיכומיו לא התייחס לטענותיהם שבסיכומים ועל כן יש לראות אותו כמי שויתר על זכותו להתגונן וכמי שלא מכחיש טענותיהם וליתן פסק דין על סמך טענותיהם בלבד (ס' 1 ו-2 לסיכומי תשובה).

אין בידינו לקבל טענה זו של התובעים. הנתבע הגיש כתב הגנה וחקר את העדים מטעם התובעים. הנתבע בסיכומיו התבסס על חוות דעת המומחית וקיבל אותה. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי הנתבע מסכים לטענות התובעים.

התובעים התייחסו בתשובתם לטענת הנתבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלת סרטן הריאות (SLCL) בה לקה המנוח לבין פטירתו (ס' 8 – 11 לסיכומי התשובה) וכן לטענת הנתבע בדבר מידת השפעת החשיפה התעסוקתית על מחלת המנוח (ס' 19 – 25 לסיכומי התשובה). בהתאם למתווה המשפטי שנקבע לעיל, הדיון בפסק דין זה התמקד בבירור היסוד הראשון והוא: האם הוכחה פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. טענות הצדדים לא רלוונטיות לשלב זה ולכן הדיון בהן מתייתר.

13. בהתאם לפסיקה, "בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן... בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין" (עב"ל(ארצי) 683/07 לוי מצליח - המוסד לביטוח לאומי (16.7.08)).

בענייננו, מצאנו כי חוות דעתה של ד"ר צוקר שלום מנומקת, מפורטת וברורה. לא מצאנו הצדקה לסטות ממנה ואנו מקבלים אותה.

14. סוף דבר:

התביעה נדחית.
משעסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי – אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.
15. לצדדים הזכות לערער על פסק הדין בפני בית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ג' אדר תשפ"א, (15 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (ע) גב' אורית הרצוג

אירית הרמל, שופטת

נ.צ. (מ)מר יוסף רובינשטיין