הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 54133-08-18

29 מרץ 2020
לפני:
כב' השופטת סאוסן אלקאסם

התובע/ המבקש:
יאיר פילסי
ע"י ב"כ: עו"ד מלכיאל חדד

-
הנתבע/ המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד בן שלום- נועם

החלטה
מונחת לפני בקשת התובע לבטל את החלטת בית הדין מיום 9.12.19 להעברת התיק להליך הוכחות. התובע עותר בבקשה להכיר באירוע הנטען בתביעה נשוא התיק כפגיעה בעבודה או למנות מומחה שידון בשאלה אחת בלבד בדבר עצם פגיעת התובע בכתף במהלך האירוע הנטען בתביעה .
רקע כללי:
תביעת התובע להכיר באירוע מיום 22.11.2016 כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי הנתבע ביום 28.1.2018. במכתב הדחיה נרשם –
"אנו מצטערים להודיעך, כי עלינו לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 22/11/2016, על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:
על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 22/11/2016, ( הורדת גיר במשקל 50 ק"ג מהג'ק), גרם לך לנזק פיזיולוגי/ גופני ולאי כושר לעבודה. (ההדגשות אינן במקור).
על כן לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי...."
כנגד החלטת הנתבע הגיש התובע ביום 27.8.2018 התביעה מושא תיק זה.
ביום 11.2.2019 הגיש הנתבע כתב הגנה מטעמו, בו הכחיש את טענות התובע לקרות אירוע תאונתי והקשר הסיבתי בין האירוע הנטען והפגיעה בכתף שמאל.
ביום 5.3.2019 הגיש התובע בקשה בה טען כי פקיד התביעות מטעם הנתבע הכיר באירוע מבחינה עובדתית, והתביעה נדחתה מנימוקים רפואיים בלבד. ובכן, הכחשת הנתבע לקרות האירוע מהווה לטענתו הרחבת חזית אסורה. התובע ביקש לעכב מתן החלטה בבקשה כיוון ושא לת סמכות הנתבע ל"הרחבת חזית" תלויה ועומדת לדיון בבית הדין הארצי בבר"ע 7018-03-19 שהגיש ב"כ התובע בעניין אחר.
לאחר קבלת הצעת בית הדין בבר"ע הנ"ל ומחיקת הבקשה בהסכמה, הגיש התובע ביום 9.12.2019 בקשה זו העומדת להכרעתי, לביטול החלטה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע והעברת ההליך לשמיעת הוכחות.
ביום 9.12. 2019 ניתנה החלטת בית הדין להעברת התיק להליך הוכחות וזאת בטרם מתן החלטה בבקשת התובע. על החלטה זו הגיש התובע בר"ע 54458-12-19 ובהסכמה הוחזר התיק לבית הדין האזורי להכרעה במחלוקת לאחר שמיעת עמדות הצדדים ולאחר מכן יורה על הגשת תצהירים ובאילו סוגיות.
ביום 17.3.2020 הוגשה תגובת הנתבע הדוחה את טענות התובע. תשובת התובע לתגובה הוגשה ביום 19.3.2020.
דיון והכרעה
ראשית, צודק התובע כי חובתו המנהלית של הנתבע לתת החלטות מנומקות וממצות על מנת לאפשר לתובעים לקבל החלטה מושכלת ולכלכל את צעדיהם בהתאם. יחד עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה אין באמור כדי לחסום הרמטית העלאת נימוקי דחיה בהליך המשפטי נוסף לאלו שנרשמו בהחלטות פקידי התביעות מטעם הנתבע מבלי שזו תהווה שינוי או הרחבת חזית מטעם הנתבע . בעב"ל 473/03 עזבון המנוח יוחאי גדיש – המוסד (ניתן ביום 9.5.05) (להלן:" הלכת גדיש") , דן בית הדין הארצי בטענה דומה לזו המועלית בפנינו. להלן נביא חלק מקביעותיו שם ואסמכתאות אליהן הפנה –
"מן האמור אין להסיק, שנחה דעתנו מן העובדה כי המוסד דוחה תביעה בנימוק מסויים, המופיע במכתב הדחייה, ולאחר מכן מעלה עילה אחרת לדחית התביעה, הקודמת במדרג בדיקת הזכאות, בדיון בבית הדין. וכבר פסק בית דין זה, כי 'מוצאים אנו לנחוץ לחזור ולקבוע את הצורך במתן תשובה מנומקת, ממצה ומפורטת של פקיד התביעות לגבי תביעה של מבוטח או זכאי המוגשת למוסד. זכותו של כל מבוטח או זכאי לגמלה, היא לדעת את הנימוקים המדוייקים של דחיית התביעה... בהתאם לכך יוכל המבוטח או הזכאי לגימלה לכלכל צעדיו ולהחליט אם להגיש תובענה בקשר להחלטת פקיד תביעות' (דב"ע נד/251-0 יעקב זילבר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ח 61 ). עם זאת פסקנו אף כי תוצאת אי איזכורו של טעם מטעמי הדחייה 'אין בו בפני עצמו משום חסימה 'הרמטית' להעלות את הטענה לפני ערכאת הדין' (דב"ע נג/127-0 המוסד לביטוח לאומי - יעל קרני פד"ע כו 520)."
בהתייחסו לטענת המערער ל הרחבת חזית קבע בית הדין הארצי בהלכת גדיש כי " "במושגים שינוי או הרחבת חזית אנו משתמשים לשינוי הילך הטיעון או טענת טענות חדשות שלא כדין בשלב מאוחר במהלך הדיון בבית הדין." (ההדגשה במקור)
כיוון שבנסיבות העניין שלפני, טענות הנתבע העובדתיות עלו בכתב ההגנה ולא בשלב מתקדם יותר בהליך המשפטי אין מנוס מדחיית טענת התובע ככל שהיא נוגעת לשינוי או הרחבת חזית.
כקביעת בית הדין הארצי בפסק דינו המוסכם מיום 16.1.2020 אדון ואכריע להלן בטענות התובע , להעדר סמכות הנתבע להוסיף בכתב הגנתו טענות שלא עלה זכרן בהחלטת פקיד התביעות, בנסיבות המקרה הספציפי.
לדעתי אין לקבל את טענת התובע לפיה רישומי פקידי תביעות במסמכים פנימיים בתיקי מבוטחים מהווים החלטות מחייבות בתביעות שמתנהלות בערכאות משפטיות. אני סבורה כי העמדה המחייבת של פקיד התביעות היא זו הניתנת בהחלטה חתומה כדין ומועברת למבוטחים, לאחר שעברה את כל הליכי הבקרה כנדרש, בשונה מהתכתבויות פנימיות בין גורמים שונים בנתבע.
מכתבו של פקיד התביעות מיום 28.1.2018 מעגן את ההחלטה המחייבת ש פקיד התביעות. במכתבו דנן, וכפי שצוטט בסעיף 1 להחלטה, התייחס פקיד התביעות לאירוע נטען מיום 22.11.2016 של הורדת גיר במשקל 50 ק"ג מהג'ק.
מנגד, רשם הפקיד בגליון הרפואי אליו מפנה התובע – אירוע מיום 29.11.16, הרים משא במשקל 40 ק"ג כדי להוריד לרצפה והרגיש כאב בכתף.
בכתב התביעה, כך תיאר התובע את האירוע – ביום 22.11.16, בזמן שה תובע הוריד גיר במשקל של כ- 50 ק"ג ממגבה מכני (ג'ק) הוא הרגיש כאב חד בכתף שמאל. ובסעיף 6 ביקש התובע להכיר באירוע זה כמתואר בסעיף 3 לתביעה כפגיעה בעבודה.
מהאמור עולה כי, תיאור האירוע במסמכים השונים, מכתב דחיה, גליון רפואי וכתב התביעה אינו זהה לחלוטין בנוגע למועד האירוע, הפעולה שביצע התובע ומשקל הגיר. נוסיף על כך ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, טענות הנתבע בכתב ההגנה להעדר רישומים רפואיים בסמוך לאירוע.
נוכח כל האמור נדרש דיון בפן העובדתי, במיוחד ובמסמך עליו מסתמך התובע, בטענתו להכרעת פקיד התביעות במחלוקת הע ובדתית, רשם פקיד התביעות כי האירוע ארע ביום 29.11.16. תאריך זה הוא בפועל מועד הפניה הראשונה לטיפול רפואי. אין ספק כי לעובדה זו משקל חשוב בהכרעה העובדתית.
מכאן, בנסיבות המקרה הספיציפי וחרף האמור בגליון הרפואי והרישום בתיק בנוגע לאירוע מיום 29.11.2016, ההחלטה המחייבת היא ההחלטה מיום 28.1.2018 בה אין הודאה מפורשת לקרות האירוע הנטען כתיאורו בכתב התביעה.
יפים לענייננו קביעותיו של בית הדין בעב"ל (ארצי) 34123-02-13 יעקב כבהא – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.5.14) . שם דחה בית הדין טענה דומה שהעלה המערער בנוגע לפרשנותו של המערער למכתב הדחייה של המוסד לביטוח לאומי. בית הדין קבע – "כאמור, במכתב הדחיה נאמר כי 'מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין האירוע הנטען' (ההדגשה הוספה – ל.ג.). השימוש בביטוי 'האירוע הנטען' מעיד כי המוסד לא קיבל את גרסתו של המערער לגבי מהות האירוע שנטען בטופס התביעה, דהיינו לא ראה בו אירוע חריג והוא מתייחס לגרסת המערער כאל 'טענה'."
לא נעלם מעינינו שבית הדין הוסיף כי "נוכח הקביעה כי אין במכתבו של המוסד לביטוח לאומי משום הודאה בטענת המערער כי ביום 8.10.2007 התרחש אירוע חריג, אין לנו צורך להידרש לשאלה באיזה נסיבות על בית הדין להידרש לטענות שהמוסד לא העלה במכתב הדחייה והן מועלות על ידו לראשונה במסגרת ההליך בבית הדין [ראו לעניין זה: עב"ל (ארצי) 473/03 עזבון המנוח יוחאי גדיש – המוסד לביטוח לאומי (9.5.2005) והאסמכתאות שם]. "
במקרה דנן, וכהחלטת בית הדין הארצי טענת התובע נבחנה על ידי לאור נסיבותיו הספציפיות של המקרה. כקביעתי לעיל, איני מסכימה עם התובע כי ניתן לקבל את התביעה או למנות מומחה מבלי להסיר את חוסר הדיוק בתיאור האירוע הנטען, דבר ש הוא הכרחי ל קביעת תשתית עובדתית נכונה , ככל שיחליט בית הדין למנות יועץ רפואי לדיון בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לבין הליקוי הרפואי.
אוסיף ואומר כי, קבלת טענת התובע לכבול את הנתבע בניהול הליך משפטי ברישומי פקיד תביעות בתיק גם אם אלו לא גובו בהחלטה כדין היא נוגדת את האינטרסים של המבוטחים ככלל ואסביר. אנחנו דנים בתיק מתחום הביטחון הסוציאלי ובזכויות המוענקות על פי חוק. הנתבע אמון על כספי ציבור וחובתו לוודא כי גמלאות משולמות אך ורק על פי הוראות החוק וההלכה הפסוקה. ראו את דברי בית הדין הארצי בהלכת גדיש "כי לו בכל פעם שפקיד התביעות לא היה מציין את כלל נימוקי הדחייה, היה בית הדין קובע כי רק בשל כך קמה זכאות לתובע, היינו חוטאים להלכה לפיה החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי."
לטעמי, תפקידה של הלשכה המשפטית בנתבע לערוך הליך ביקורת פנימי להחלטות פקידי התביעות בהליכים שהגיעו לפתחו של בית הדין. ככל והלשכה המשפטית סבורה כי פקיד התביעות טעה בהחלטתו, זכותה ואף חובתה לפעול לתיקון ההחלטה ו אישור תביעה שנדחתה על ידי פקיד שלא כדין או ביסוס דחית תביעה בנימוקים נוספים שעולים מן החומר שצורף לכתבי טענות או שהונח לפני פקיד התביעות וזה התעלם מהם . לרבות במקרה בו הפעיל הפקיד שיקול דעת מוטעה ביישום הוראות החוק והלכות בית הדין על נסיבות המקרה . הלשכה המשפטית של הנתבע היא אורגן שפועל בהסמכה של הנתבע. עורכי הדין הם עובדים של הנתבע הנכנסים בנעלי פקידי התביעות ומוסמכים לקבל החלטות בתיקים שמנוהלים על ידם , הרי תביעות מאושרות בהסכמה של הלשכה חדשות לבקרים. פרשנות אחרת המגבילה את כוחה וסמכותה של הלשכה המשפטית לשנות החלטות פקידי תביעות כשעורכי הדין חולקים על עמדת ם וסבורים כי עומדת לתובע זכות על פי חוק תפגע בעיקר בציבור המבוטחים שלא לדבר על בזבוז זמנם היקר של בתי הדין בניהול הליכים משפט יים וגרימת הוצאות מיותרות לציבור המבוטחים.
לסיכום – בנסיבות העניין הספיציפיות, ב"כ הנתבע לא סתר החלטה מפורשת במכתב הדחיה. כאמור במכתב נדחתה התביעה להכרה באירוע כפגיעה בעבודה. פגיעה בעבודה מוגדרת כאירוע תאונתי ונזק. פקיד התביעות בחר להשתמש בנוסח "אירוע נטען" וזו אינדקציה כי אין הודאה מצידו בתיאור האירוע של התובע . נחזור ונדגיש כי תיאור האירוע בגליון הרפואי שונה מהתיאור במכתב הדחיה, מכאן רישומי הפקיד אינם חלים על ה אירוע כפי שנטען ותואר בכתב התביעה במקרה דנן .
אשר על כן, אין מנוס מדחיית בקשת התובע.
התובע יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד יום 30.4.2020 . בתוך 21 יום ממועד קבלת תצהירי התובע, יבחן הנתבע את עמדתו מחדש בנוגע לשאלת קרות האירוע לאור כל המסמכים שבתיק וי ודיע אם חל בה שינוי.
מעקב תצהירי תובע ביום 2.5.2020.

ניתנה היום, ד' ניסן תש"פ, (29 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.