הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 53975-01-20

01 אוקטובר 2021

לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ

התובע:
יעקב שינה
ע"י ב"כ עו"ד טארק בשיר
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רונית סגל ואח'

פסק - דין

1. האם זכאי התובע להחזר דמי ביטוח כשכיר (חלק עובד) לתקופה מחודש יולי 2013 ועד לחודש אוגוסט 2018.

2. העובדות אינן שנויות במחלוקת –
א. התובע יליד הארץ והיה תושב הארץ עד לשנת 2013.
ב. התובע עזב את הארץ בשנת 2013 ועבר להתגורר בדרום אפריקה, שם הוא מתגורר עד היום.
במועד עזיבתו היה התובע נשוי ואב לילד.
ג. לאשתו של התובע אזרחות מדרום אפריקה, שם היא גדלה ושם גרים הוריה מאז שנת 1983.
ד. לתובע ולאשתו נולד בן נוסף בדרום אפריקה.
ה. התובע עבד בארץ טרם עזב לדרום אפריקה אצל מעביד ישראלי, והמשיך להיות מועסק על ידו עד לשנת 2018 גם בדרום אפריקה.
את מרבית השכר שקיבל בישראל העביר לדרום אפריקה.
ו. בחודש מרץ 2019 שלח הנתבע לתובע "שאלון לקביעת תושבות למבוטח השוהה בחו"ל", נ/1.
ביום 17.3.19 התקבל השאלון חתום על ידי התובע בו הוא מבקש לראות בו כמי שאינו תושב מיום עזיבתו את הארץ.
ז. ביום 21.3.19 ביטל הנתבע את תושבותו של התובע וקבע כי אינו תושב החל מחודש 7/2018.

3. ביום 28.4.21 נשמעו הראיות בתיק.
מטעם התובע העיד התובע בלבד.
4. מעדות התובע עולה כי כבר ביום העזיבה ידע כי הוא לא יחזור לארץ.
לשאלה מדוע לא הודיע כי הוא עוזב את הארץ ואינו חוזר, השיב:
"אני לא ידעתי. בדיעבד התברר לי, אחרי שקיבלתי את המכתב, שיש תהליך של ניתוק תושבות. בדקתי וחקרתי באינטרנט וראיתי שיש ניתוק תושבות ואז פניתי לעוה"ד, ונודע לי שזה לא חובה לעשות את זה, זה בדיעבד באינטרנט."
(פרוטוקול עמ' 2 ש' 18-20)

5. כמו כן עולות מתוך תצהיר התובע והנספחים העובדות הבאות אשר לא נסתרו:
בחודש יולי 2013 עזב התובע את ישראל עם אשתו ובנו בן השנתיים ועבר להתגורר בדרום אפריקה , מתוך כוונה להשתקע ולגור בה דרך קבע.
בחודש אוקטובר 2013 חתמו התובע ואשתו על הסכם רכישת בית בדרום אפריקה בו הם מתגוררים עד היום. לצורך רכישת הבית העבירו התובע ואשתו כמעט את כל חסכונותיהם לדרום אפריקה.
כמו כן נולד לתובע ואשתו בן נוסף בדרום אפריקה.
מאז שנת 2013 ביקר התובע בישראל 4 פעמים (הפעם האחרונה ב- 2021 לצורך דיון ההוכחות). בת הזוג שהתה בישראל רק פעם אחת בשנת 2015 למשך 26 ימים.
אשתו של התובע היא אזרחית דרום אפריקה ומכחה קיבל התובע ויזה כדין החל מיום 11.6.13.
לתובע אושרה תושבות קבע בדרום אפריקה החל משנת 2014.
הוריה של בת הזוג של התובע מתגוררים אף הם בדרום אפריקה.
לבני הזוג אין דירה בישראל (כאשר עד ההגירה גרו בדירה שכורה, אשר תקופת השכירות בה הסתיימה).
התובע עבד בדרום אפריקה אצל מעסיק ישראלי ומשכרו נוכו דמי ביטוח לאומי ומס בריאות.

6. התובע עותר לקבלת החזר דמי הביטוח ומס בריאות (חלק עובד) שנוכו משכרו החל מהיום בו עזב את הארץ.

7. טענות התובע –
א. יש לקבוע תושבות לפי מבחן מרכז החיים של התובע ומירב הזיקות .בהתאם לכך
הוכח כי התובע אינו תושב ישראל החל מיולי 2013, מועד הגירתו לדרום אפריקה.
ב. התובע העיד ועדותו לא נסתרה, כי ביום שעזב עם אשתו ובנו את הארץ ידע שהוא לא יחזור.
כוונה זו קיבלה ביטוי במשיכת חסכונות מישראל, שבירת קרנות, רכישת בית בדרום אפריקה ונטילת משכנתא ל- 20 שנה.
מאז יולי 2013 התובע לא נכח כמעט בישראל למעט ביקורים קצרים ובודדים.
ג. שהיית התובע ומשפחתו בדרום אפריקה היתה כדין לאורך כל התקופה וזאת לאור אזרחותה של אשתו. האשרה הראשונה התקבלה ביום 11.6.13, ובחודש יוני 2014 הוגשה בקשה לתושבות קבע בדרום אפריקה, שאושרה.
ד. המגורים בדרום אפריקה נעשו מתוך רצון חופשי, שם גדלה אשת התובע ושם גרים הוריה מאז שנת 1983.
ה. לאחר ההגירה לדרום אפריקה לא נעזרו התובע או משפחתו בקופות חולים או ביטוח לאומי בישראל ואף לא פנו בבקשה לגמלה כלשהי.
התובע ומשפחתו מבוטחים בביטוחים רפואיים בחו"ל החל מאוקטובר 2013.
ו. החל מחודש ינואר 2014 העביר התובע את מרבית שכרו מישראל לדרום אפריקה ואף לא חסך בישראל כספים באופן עצמאי, למעט פנסיה וקרן השתלמות שנוכו מהשכר באופן אוטומטי על ידי המעסיק.
ז. אין להחיל את סעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995 (להלן:" חוק הביטוח הלאומי") , אשר תנאי לו שהמבוטח ומעבידו הם תושבי ישראל, מה גם שסעיף זה עניינו בביטוח נפגעי עבודה בלבד ואינו חל על תשלומי מס בריאות ו/או זכויות אחרות על פי החוק.
ח. יש לדחות את טענת הנתבע לפיה חזקה על תושב ישראל שמהגר לחו"ל שהוא תושב ישראל בחמש השנים הראשונות ליציאתו לחו"ל.
גם אם קיימת חזקה, הרי שהיא נסתרה בנסיבות העניין.
טענת הנתבע אינה עולה עם פרסומיו שלו באתר האינטרנט לפיו ב- 5 השנים הראשונות ליציאת תושב ישראל מהארץ, הבי טוח הלאומי רשאי לבחון את התו שבות ולשלול אותה אם יש בידו מידע ממנו עולה שהאדם חדל להיות תושב ישראל.
ט. אין בעובדה כי מעסיקו של התובע הוא תושב ישראל כדי לקבוע כי התובע הינו תושב ישראל, גם אם התובע רשום בביטוח לאומי כתושב (מאחר ומעסיקו הוא תושב ישראל). יש לבחון את התושבות בפועל.
י. עצם הרישום של התובע כתושב בביטוח לאומי לא מ עניק לו כיסוי ביטוחי או רפואי, וגם אם התובע היה פונה לקבלת טיפול רפואי או גמלה, היה על המוסד לביטוח לאומי לבחון את התושבות.
יא. מאחר והתובע לא היה תושב משנת 2013, אין הוא חייב בתשלום ביטוח לאומי ומס בריאות.
על פי חוזר הנתבע, אם לאחר בדיקה מתגלה כי אדם אינו תושב בשנה מסוימת, אז מחד ישללו ממנו הזכויות ומאידך יוחזר לו כל סכום ששילם בגין אותן שנים.
יב. יש לדחות את טענת הנתבע בכתב ההגנה כי סכומים ששילם עובד ביתר יוחזרו רק דרך המעסיק.
התביעה מתייחסת לחלק התובע בתשלומים למוסד לביטוח לאומי ולא לחלק המעסיק.

8. טענות הנתבע –
א. התביעה הוגשה בשיהוי רב.
על אף שהתובע העיד כי כבר בשנת 2013 ידע כי אינו תושב ישראל, לא עדכן את הנתבע , ורק בשנת 2019, לאחר קבלת שאלון תושבות מהנתבע, הודיע על ביטול התושבות רטרואקטיבית.
ב. החובה על התובע לברר ולעדכן את מעמדו ולא על הנתבע.
ג. בתקופה שבמחלוקת התובע היה מבוטח ואף היה זכאי לביטוח בריאות. אי ניצול הביטוח אינו מזכה בהשבת דמי ביטוח רטרואקטיבית.
אין מקום לתשלום רטרואקטיבי של כספים ששולמו על פי חוק.
ד. בהתאם להוראות החוק ותקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) תשל"א-1971 (להלן: "התקנות") התובע מוחזק כתושב ישראל כל עוד לא נקבע אחרת ולפיכך חייב בדמי ביטוח.
בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק מרשם האוכלוסין") חזקה היא כי פרטי הרישום במרשם האוכלוסין לרבות המען נכונים.
ה. על פי החוק והפסיקה על התובע בלבד חלה חובת הדיווח בדבר שינוי מעמדו.
אין בידי הנתבע יכולת לדעת מתי מבוטח שנסע לחו"ל העביר את מרכז חייו לחו"ל.
עצם השהות בחו"ל ואף לפרקי זמן ארוכים אינה מצביעה בהכרח על ניתוק זיקת התושבות לישראל.
ו. נוכח האמור הוציא הנתבע חוזר ובו נקבע כי לאחר 5 שנים ממועד העזיבה המערכת שולחת מכתב אוטומטי לבירור עניין התושבות וכך אף נעשה בעניינו של התובע, זאת על מנת לשמור על זכויותיהם של המבוטחים ולפיכך היה התובע זכאי לביטוח בריאות ולגמלאות אחרות כאשר הגיע לארץ ככל שהיה צריך או רוצה לממשן.
ז. הנתבע האחראי על כספי ציבור, זכאי לכלכל את משאביו בהתאם למידע המצוי ולא להיות מחויב בגין חיובים רטרואקטיביים.
מעבר לכך, התכלית החוקית בתשלום דמי ביטוח הינה תכלית סוציאלית ועל המוסד למלא את חובתו בגביית דמי הביטוח לצורך חלוקתם בהתאם לחקיקה הסוציאלית, ואין המוסד יכול לוותר על תשלומי ביטוח הזכאי לו בדין.

ההכרעה –

9. הנתבע למעשה מאשר בסיכומיו כי התובע היה תושב הארץ עד לשנת 2013 בלבד ואינו חולק כי החל מיולי 2013, המועד בו עזב לדרום אפריקה , חדל להיות תושב הארץ.
משכך אין צורך להידרש לקביעה היכן היה מרכז חייו של התובע החל מיולי 2013 ולהיכן נקשרו מירב הזיקות.
למעלה מן הצריך נוסיף, כי אכן על פי הראיות שהונחו בפני נו מירב הזיקות , כפי שפורס מו בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי, קשרו את התובע לדרום אפריקה החל מהמועד בו עזב את הארץ.
10. משזו המסקנה אין צורך להידרש לחזקה לפיה התובע מוחזק כתושב ישראל ולחזקה שבסעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין בדבר פרטי הרישום לרבות המען, כאשר בענייננו אין חולק כי מדובר בכתובת של הורי התובע.

11. הנתבע טוען כי על אף העובדה שהתובע חדל להיות תושב הארץ מחודש יולי 2013 דין התביעה להידחות מחמת השיהוי, וכי במשך כל התקופה משנת 2013 ועד 2018 היה התובע מבוטח, ולפיכך אין מקום להשיב את דמי הביטוח בדיעבד רק מהטעם שהתובע לא ניצל את זכותו לביטוח רפואי או גמלה כלשהי.
אלא שדין טענה זו להידחות.

12. הנתבע הפנה לחוזר גל"ש 1348 (להלן: " החוזר") לפיו לאחר 5 שנים ממועד העזיבה, המערכת שולחת באופן אוטומטי מכתב בירור לעניין תושבות, וכך נעשה אף בעניינו של התובע.
בעקבות השאלון אותו שלח התובע לנתבע החליט הנתבע ב- 2019 לשלול את התושבות רטרואקטיבית ל- 7/2018, תום 5 שנים ממועד העזיבה.
לטענת הנתבע חוזר זה בא לשמור על זכויות המבוטחים ופועל לרוב לטובתם, ולפיכך היה התובע זכאי לביטוח בריאות ולגמלאות אחרות כאשר הגיע לארץ, ככל והיה צריך או רוצה לממשן.
אלא שהחוזר אינו מאיין את זכותו וחובתו של המוסד לביטוח לאומי לבחון, אף בטרם חלפו 5 שנים , את מעמדו של המבוטח וזאת כאשר מוגשת לו תביעה לגמלה אשר זכאותה מותנית בתושבות המבוטח כמו למשל כאשר מוגשת תביעה לקצבת זקנה או שארים.

13. אשר לטענת השיהוי, בעניין זה נפסק כי השאלה אם מדובר בשיהוי החורג מגדר הסביר צריכה להיבחן בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (בג"ץ 174/88 אמיתי - הוועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ד מב (4) 89).
בענייננו אין בשיהוי כדי לדחות את התביעה.

14. אכן, התובע הצהיר כי כבר בעת שעזב את הארץ בשנת 2013, כוונתו היתה לנתק את התושבות ולהשתקע בדרום אפריקה והוא לא טרח להודיע על כך לנתבע.
אלא שהיה נתק מוחלט בין התובע לנתבע במשך כל השנים ולפיכך מתקבלת טענת התובע כי לא ידע שעליו לעשות כן.
התובע לא ניהל כל התכתבות עם הנתבע לאחר שנת 2013, ואף עדכון הכתובת היה במשרד הפנים, לכתובת של הוריו.
התובע לא הסתיר מהנתבע את עובדת שינוי הסטטוס ביודעין משכאמור, לא היה בינו לבין הנתבע כל קשר לאחר עזיבתו את הארץ ודמי הביטוח נוכו משכרו על ידי המעסיק הישראלי.

15. אין גם להקיש מהפסיקה אליה מפנה הנתבע אשר עניינה בשיהוי מנהלי הנטען כלפי הנתבע בבואו לנקוט בהליכי גביה כלפי חובות עבר.

16. אשר לטענה כי התובע היה מבוטח במשך כל התקופה ואין בעובדה כי לא ניצל את ביטוח הבריאות או כל גמלה אחרת לאפשר לו לטעון בדיעבד כי הוא זכאי להחזר דמי הביטוח, בעניין זה יש להבחין בין דמי ביטוח בריאות לבין דמי הביטוח הלאומי מכח החוק .

17. אין חולק כי עצם תשלום דמי ביטוח לאומי אינם מקנים למבוטח זכויות מכח החוק אם אין הוא עומד בתנאי הזכאות לגמלה אותה הוא מבקש לקבל.
לפיכך משהתובע לא היה תושב הארץ החל משנת 2013 הוא לא היה מבוטח לצורך הגמלאות השונות.
ככל שהיה מגיש תביעה לגמלה כלשהי, חובה היה על הנתבע לבחון את כל תנאי הזכאות לרבות התושבות, והיה עליו לשלול את הזכאות לגמלה ככל שהיתה מוגשת.
במקרים מסוג אלה, על פי הפסיקה ועל פי הנוהג של הנתבע הידוע לבית הדין מתיקים המתנהלים בפניו, מחזיר הנתבע למבוטח את דמי הביטוח אשר שולמו בטעות ומבלי שהקנו זכאות לגמלה כלשהי.
לפיכך נדחית הטענה לפיה התובע היה מבוטח במשך כל התקופה.

18. אשר לטענה של שלילה רטרואקטיבית, יש לציין כי אף הנתבע עצמו שלל רטרואקטיבית את התושבות בשנת 2019 החל מ- 7/2018 והחזיר את דמי הביטוח לתקופה שנשללה הזכאות.
אשר על כן המסקנה הינה כי על הנתבע להחזיר לתובע את דמי הביטוח הלאומי (חלק עובד) אשר נוכו משכרו החל מ- 7/2013 ועד 7/2018.

19. המסקנה שונה לגבי דמי ביטוח בריאות.
הזכאות לטיפולים רפואיים אינה תלויה בהגשת תביעה כלשהי והיא אוטומטית שעה שמבוטח מנצל את זכותו ופונה לטיפול רפואי.
לפיכך ככל והתובע היה פונה לטיפול רפואי כאשר שהה בישראל, היה זכאי לקבלו, ללא כל בחינת מעמדו.
לפיכך יש בנסיבות העניין בשיהוי כדי לפגוע בתביעתו.
אין בעובדה כי היה מבוטח בביטוח בריאות בדרום אפריקה או כי לא מימש את זכותו זו בעת ביקורו בישראל כדי לשנות את המסקנה.
למעלה מן הצריך נעיר כי התובע לא הצביע על ביטוח רפואי אחר שהיה לו עת שהה בישראל.

20. המסקנה הינה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
על הנתבע להשיב לתובע את דמי הביטוח הלאומי, להבדיל מדמי ביטוח בריאות, חלק עובד בלבד, לתקופה מחודש יולי 2013 ועד לחודש יולי 2018.
כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"ב, (01 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים.

מרדכי מנוביץ, נ.צ. מעסיקים

חנה טרכטינגוט, שופטת