הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 46244-11-18

28 מאי 2021

לפני:

כב' השופט, סגן הנשיאה דורי ספיבק
נציגת ציבור עובדים סיגל רונן כץ
נציגת ציבור מעסיקים גב' כרמן קלינגר

התובע:
ולרי קלימנקו
ע"י ב"כ עו"ד רונן גביש (סיוע משפטי)
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

פסק דין

האם יש להכיר באירוע מיום 11.6.18 במהלכו נפגע התובע לטענתו בברכו השמאלית, כפגיעה בעבודה?
התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

 ביום 3.7.18 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה, שכתוצאתה נגרם לתובע ליקוי בברכו השמאלית ותביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע.
ביום 29.10.18 דחה הנתבע את התביעה בנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו אשר גרם לליקוי הנטען או לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר עבודה. בכתב הדחייה נטען כי תקופת אי הכושר בין ה - 12.6.18 עד ה 30.7.18, ניתנה כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי ולא כתוצאה מהאירוע המתואר לעיל.
משנדחתה תביעתו על ידי הנתבע הגיש התובע תביעה בפני בית דין זה.
ביום 2.6.20 התקיים דיון הוכחות ראשון במהלכו נחקר התובע, ביום 12.1.21 התקיים דיון הוכחות שני במהלכו נחקר העד מר דרויאן מירון, שהיה האחראי על התובע במקום עבודתו ודיון הוכחות אחרון התקיים ביום 11.3.21 ובמהלכו נחקר מר יוסי ליברמן, מנכ"ל החברה שהעסיקה את התובע כמאבטח ונקבעו מועדים לסיכומים.
עתה, משנאספו הסיכומים כולם לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.
תמצית טענות הצדדים

לטענת התובע האירוע התאונתי קרה במהלך עבודתו, במתחם יס פלאנט, כאשר לטענתו לאחר ששוחח עם האחמ"ש, פנה ללכת לכיוון אופניו, נתקל בריצוף פגום ונפל על ברך שמאל. התובע טוען כי עקב כאבים עזים ואי יכולת ללכת, הזמין את מד"א ופונה למיון.
לטענת הנתבע התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, למרות "מקצה השיפורים" שניתן לו לפנים משורת הדין. הנתבע טוען כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי היה מועסק ביום קרות האירוע הנטען והודה בעצמו כי הגיע למתחם רק כדי לנהל שיחה על חזרתו לעבודה. עוד טוען הנתבע כי התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לתמוך בגרסתו למרות שיכול היה להעיד את מנהל העבודה שלו לשם כך.
דיון והכרעה

לאחר עיון בחומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה שביום התאונה התובע כבר לא היה עובד של המעסיק, ועל כן לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה, ומטעם זה דין תביעתו להידחות. להלן נפרט את דרך הילוכנו בדרך למסקנה זו:
ראשית מעסיקו של התובע, מר יוסי ליברמן, מסר בהודעה לחוקר המוסד (נספח ה' לתצהיר התובע) כי יום העבודה אחרון של התובע בפועל היה ביום 24.5.18, וזאת לאחר שהתובע התפטר, וכי יחסי העבודה נותקו ביום 31.5.18. משמעות הדברים הינה כי ביום 11.6.18, היום שבו נפגע התובע לטענתו, הוא לא היה עובד של המעסיק, ונערך לו גמר חשבון;
שנית ליברמן חזר על גרסתו זו גם בעדותו בפנינו, תוך פירוט נסיבות התפטרותו של התובע, ונתנו אמון מלא בעדותו (עמ' 13 ש' 16 ואילך). במהלך עדותו (עמ' 16 ש' 14 ואילך) ציטט ליברמן מסרון בו ביטא התובע את חוסר שביעות רצונו מההתנהלות בעבודה:
ש. אני מבקש שתבדוק מה זאת ההודעה מה- 24 במאי?
ת. לא היתה הודעה כזאת, היתה הודעה ב- 10 במאי הוא כתב לי "אין תוכנית הסעות רק כשאתה נמצא פה כסייר רכב להחזיר אנשים, תראה מה עושים לי בבקרה הם מסתלבטים עליי, שלום אדון ליברמן תראה איך מתנהגים איתי, עם כלבים מתנהגים יותר טוב, את זה כבר סיפרתי למירון אם אצלו יהיו משמרות בשבילי, בבקשה אבל להמשיך עם אדי אני לא מסוגל, מתי היה שרף ואני הייתי סייר רכב הייתי צריך להגיע באופניים ליס פלנט הם הסתלבטו עליי יותר מדי" זהו. הוא אמר שהוא לא ממשיך, אני לא עניתי לו שכן הוא שלח לי את זה כמעט בשעה 12 בלילה.

לפי עדותו (עמ' 13 ש' 16), ביום שבו טוען התובע שהוא נפגע (11.6.18) התובע הגיע למקום העבודה על מנת לבקש לחזור לעבודה:
ת.. הבחור שלח לי הודעה ביום שהוא טוען שהוא נפל, ב- 06:27 בבוקר אם אני לא טועה, אני פה עם הטלפון שלי אני מקריא "יוסי, אני מסכים להמשיך לעבוד בחברתך, בתור סייר, שומר, אם יש מצב חזור אליי". זה היה ב- 11.6.18. עניתי לו "בוקר טוב, ההודעה לא נשלחה". ואז לאחר דקה הוא כתב לי "כבר סיכמתי עם אישתי". הבחור סיים לעבוד ב- 24 וב- 31 כבר עשינו לא גמר חשבון. אני באותו יום דיברתי איתו בטלפון, הוא באמת ביקש לחזור לעבודה, אמרתי לו שאדבר עם יוסי זובי, ואחרי זה הסרטונים מדברים בעד עצמם.

שלישית בהינתן שכבר בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע לא היה עובד של המעסיק ביום האירוע, ניתן היה לצפות שהתובע יתייחס בתצהיר עדותו לפלוגתא מרכזית זו, ויסביר מדוע לשיטתו אין בסיס לטענות המעסיק בעניין זה. למרות זאת, ולמרות שבתצהיר התובע מפורטת טענת המעסיק שהתובע הפסיק לעבוד ב- 24.5.18 ויחסי העבודה נותקו ב- 31.5.18, לא כולל תצהיר התובע הסבר, בוודאי שלא הסבר מפורט, בעניין זה;
רביעית לא נעלם מאיתנו שהתובע צירף לתצהירו אישורי מחלה המתייחסים לתקופה שמיום 27.5.21 ועד סוף יולי, אך התצהיר עצמו אינו כולל כל פירוט ביחס למחלה שבה לקה התובע, למי הודיע על כך שהוא חולה, ואין בו אפילו הכחשה כללית בדבר כך שהתובע התפטר ביום 24.5.18, כפי טענת המעסיק;
חמישית התובע לא הביא ראיות או עדים נוספים לתמוך בגרסתו כי במועד התאונה היה התובע עובד של הנתבעת. בפרט, מצאנו להביא לחובת התובע כי הוא בחר שלא להביא לעדות את מר זובי, מי שהיה הממונה על התובע ומי שעל פי עדותו של העד דרויאן בפנינו היה האיש שעימו היה צריך התובע לשוחח ככל שרצה לחזור לעבודה. בעדותו בפנינו טען התובע, באופן סתמי, כי לא זימן את זובי כיוון שהוא "התנהג אלי לא יפה" (עמ' 5 ש' 25), אך בנסיבות המקרה, ולנוכח מהותיות עדותו של זובי, זהו המקום להפעיל את החזקה העובדתיות הידועה ולקבוע, כי ככל שהיה מגיע זובי להעיד, לא היה בעדותו כדי לתמוך בגרסת התובע;
ולבסוף בתלוש חודש יוני שקיבל התובע הסך ה מפורט בו הוא בכלל שלילי, לא מצוין שהתובע עבד, וגם אין בו תשלום עבור ימי מחלה. בהיעדר הסבר מצד התובע בתצהירו, ובהינתן גם בחקירתו הנגדית השיב לשאלה שהופנתה אליו בעניין זה באופן סתמי ("אני לא יודע את כל הקומבינה שעשו..." עמ' 6 ש' 3), הרי שמדובר במסמך מהותי בכתב שיש בו כדי לחזק את טענת המעסיק שהתובע לא עבד במועד האירוע הנטען, וגם לא זהה בחופשת מחלה.
כאמור, די בקביעתנו בדבר כך שהתובע לא היה עובד, ומשכך אף לא היה מבוטח בביטוח תאונות עבודה, במועד התאונה הנטענת, על מנת להוביל למסקנה שדין התביעה להידחות. עם זאת, ולמעלה מהנדרש, נבהיר כי אפילו היינו מקבלים את טענתו בדבר קיומם של יחסי עבודה במועד התאונה, לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה בדבר כך שדין התביעה להידחות, שכן התובע לא הוכיח את הסיבה לנפילתו. התובע אמנם העי בפנינו (עמ' 7 ש' 11) כי "אולי דרכתי משהו של מסטיק" או אולי נתקל בבלטות או בביוב, אך מצפיה בסרטון – שהוקרן בפנינו במהלך חקירתו הנגדית של התובע – לא התרשמנו שהתובע אכן נתקל במכשול ספציפי, כפי טענתו, ואין לשלול שנפל מסיבה פנימית.
סוף דבר 

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. עם זאת, וכמקובל בהליכי ביטחון סוציאלי, איננו עושים צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"א, (28 מאי 2021), בהעדר הצדדים.

גב' סיגל רונן כץ,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה

גב' כרמן קלינגר ,
נציגת ציבור מעסיקים