הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 44881-01-18

05 מאי 2021

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן

התובע
חגי בשארי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית כהן ואח'
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עזר אשכנזי ואח'

פסק דין

לפני תביעת מר בשארי חגי (להלן: התובע) לקביעה כי הפגימה ממנה הוא סובל נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו.
לאחר קיום הליך הוכחות, שוכנע בית הדין כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי היה חשוף לחומרים מסוכנים בעבודתו. לפיכך מונה ד"ר גפן טמיר כמומחה יועץ לבית הדין (להלן: המומחה) לשם בחינת שאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי ממנו הוא סובל.
אל המומחה הופנו העובדות והשאלות כדלקמן:
התובע יליד 1968 עבד כמלגזן ב חברת "פקר פלדה" משנת 1993.
לטענת התובע במהלך עבודתו הוא משנע חומרי מתכת מסוכנים ומשכך נחשף לכל החומרים המסוכנים שיש במפעל.
במהלך כל שנות עבודתו היה חשוף לחומרים לפרקי זמן משמעותיים במהלך יום עבודתו החל מהשעה 06:30 ועד 16:00, ללא כל אמצעי מיגון או הגנה על כלי הנשימה, לחומרים המסוכנים הבאים: אבץ, ניקל, עופרת, חומצה הידרוכולרית וחומצה זרחתית, עשן ואבק.
המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:
מהו ליקויו של התובע?
האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בחלק העובדתי, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו.
ככל שקיימת אצל התובע מחלת מקצוע, מתבקש המומחה לפרט מהי המחלה מתוך המחלות המפורטות בתוספת לתקנות.
האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי המחלה של התובע עקב עבודתו נגרמה או הוחמרה על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה או החמירה גם כן את מחלתו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)?

בחוות דעתו שהתקבלה ביום 14.12.20, קבע המומחה כך:
"התובע יליד 1968. עבד בתור מלגזן בחברת "פקר פלדה" משנת 1993. לטענת התובע במסגרת עבודתו היה משנע חומרי מתכות מסוכנים ונחשף לכל החומרים המסוכנים שיש במפעל. לטענת התובע היה חשוף לחומרים לפרקי זמן ממושכים – משעה 6:30 ועד לשעה 16:00, ללא כל אמצעי מיגון או הגנה על כלי הנשימה. היה חשוף לחומרים המסוכנים הבאים: אבץ, ניקל, עופרת, חומצה הידרוכלורית וחומצה זרחתית, עשן ואבק.
על פי התיעוד הרפואי שהועבר לעיוני, ניתן ללמוד כי מדובר במפעל שבין היתר עסק גם בציפוי/גילוון מתכות.
ניטור סביבתי שבוצע בחודש 5.2017 לא הראה חריגות של החשיפה, כאשר הבדיקות שנערכו נערכו במחלקות החלקה לגילוון, מחלקת גילוון ובמחלקת מסגריה.
תהליך העבודה שמתבצע הינו שטיפה ומיצוי והסרת שמנים וכו' במחלקה להכנה לגילוון ע"י טבילה באמבטיות אלקטרוליזה (במקרה הנדון נעשו עבודות ציפוי כרום, אבץ). לא ברור לי מה מקור החשיפה לעופרת, אך אין זה עקרוני. במחלקת מסגרות נרשמה חשיפה לרום, ניקל, ומנגנן, אך גם כן לא הודגמו רמות חריגות.
כפי שעולה מהתיעוד הרפואי, בהיותו בן 47 התובע עבר בירור רפואי בגין תלונות על קוצר נשימה במאמצים, ללא שיעול. בחודש 10.2015 נבדק ע"י רופאת ריאות ד"ר ברוזגול, אשר ציינה כי בבדיקת CT חזה הודגמו הגדלת בלוטות לימפה במיצר ושער הריאות, הצללות GGO מפושטות יותר באונות עליונות וגם בלוטות סביב ושט וקיבה סופרא דיאפרגמטיים. באבחנה מבדלת הועלתה גם מחלת סרקואידוזיס וגם לימפומה. כמו כן, צוין ע"י הרופאה כי התובע עישן כ-40 סיגריות ליום במשך 20 שנה.
במסגרת בירור הופנה לברונכוסקופיה. עבר גם בירור קרדיאלי. בבדיקת תפקודי נשימה מתאריך 25.10.2015 הודגמה הפרעה רסטריקטיבית. בבדיקת תפקודי נשימה מורחבות מחודש 11.2015 הודגמה הפרעה רסטריקטיבית. בבדיקת תפקודי נשימה מורחבות מחודש 11.2015 הודגמה הפרעה רסטריקטיבית קלה ללא פגיעה בדיפוזיה.
בתאריך 9.11.2015 עבר התובע בדיקת ברונכוסקופיה ועל בסיס ממצאים של תוצאות בדיקת ביופסיה אובחן כי סובל ממחלת סרקואידוזיס –Sarcoidosis. לאור האבחנה הומלץ טיפול בפרדניזון.
דיון:
מחלת סרקואידוזיס היא מחלה כרונית מולטי סיסטמית עם אטיולוגיה לא ידועה. הימצאות המחלה הינה 10-40 מקרים ל-100000. המחלה יכולה לפגוע בכל איברי הגוף, אך האיבר אשר נפגע בשכיחות הגבוהה הינו הריאות. המחלה פוגעת בדרך כלל באנשים בטווח הגילאים 20-40. במקרה הנדון ישנה פגיעה ריאתית. האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה. הפגיעה ברקמה הנראית במיקרוסקופ היא יש יצירת גרנולומה (גרגירומת) שאינה גבינתית.. שעיקרה תאים אפיתלואידים המסודרים במבנה מסוים. הגרנולומות יכולות להיעלם או לעבור שינויים צלקתיים.
הגורם למחלה אינו ידוע. בשלבים הראשונים בחקר המחלה הועלתה השערה שמדובר במחלה זיהומית הדומה לשחפת. עד כה לא הצליחו החוקרים להצביע בוודאות על גורם זיהומי (חיידקי או נגיפי) האחראי להתפתחות המחלה. ההנחה המקובלת כיום קושרת את המחלה להפרעה בפעילות מערכת החיסון, בהשפעת גורמים סביבתיים או אנטיגנים עצמוניים. במהלך המחלה נוצרים נוגדים, ושינויים הן בסוג הלימפוציטים בדם וברקמת הריאה, והן במספרם, וכן, תבחיני עור לאנטיגנים שונים אינם מעוררים תגובה. החלמה עצמונית מתרחשת בעיקר אצל חולים שגילוי המחלה אצלם היה אקראי. בחולים מטופלים המחלה עשויה לסגת, אך תיתכן גם הישנות של המחלה בירידה במינון או בהפסקה מוחלטת של נטילת התרופה. החמרה עד למצב של מחלה כרונית קשה ומסוכנת מתרחשת רק ב-5% מהמקרים.
בספרות המקצועית.. Sarcoidosis לא מוזכרת כמחלה תעסוקתית. ישנן השערות שמקשרות לזיהום תעסוקתי זו או אחר, אך ההשערות אלו לא התגבשו לכדי יכולת קביעה של קשר סיבתי ברור.
יש לציין כי בספרות מקצועית סרקואידוזיס שכיח יותר בקרב כבאים מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית (בקרב כבאים שהיו מעורבים בפיגוע בתאומים בשנת 2001).
התייחסות לחוות דעתו של רופא ריאות פרופ' אברהם. להערכת פרופ' אברהם, יש קשר בין עבודתו של התובע לבין מחלתו בגין חשיפה רבת שנים לעופרת, אבץ, ניקל, ועוד פטריות וחיידקים ולהערכתו, לעישון אין שום השפעה על המחלה. בתמיכה לגרסתו צירף שני מאמרים. מאמר ראשון שנערך בקרב אנשים שעבדו בהריסות אסון התאומים בשנת 2001 ונמצאה עליה בתחלואה במחלת סרקואידוזיס, אך בו זמנית המחקר מצא שבקרב אנשים שנחשפו לאבק העליה בתחלואה לא הייתה משמעותית מבחינה סטטיסטית.
העבודה השניה סיכמה כי לסרקואידוזיס יכולות להיות סיבות רבות ויש לקחת בחשבון גם חשיפה תעסוקתית וסביבתית. החוקרים סיכמו שסביר להניח כי לסרקואידוזיס יש יותר מסיבה אחת. ...
מעבר לספרים שעוסקים בתחום רפואה תעסוקתית ותחום ספציפי של מחלות ריאה תעסוקתיות, אני מפנה לספר נוסף, הספר המוביל והמעודכן למחלת ריאות, המהדורה האחרונה משנת 2016. בפרק שעוסק באתיולוגיה של המחלה ניתן ללמוד כי האתיולוגיה של המחלה אינה ידועה ויש להניח כי אימונופטוגנזיס שלה דומה למחלות גרנולומטוטייות אחרות. ז.א. מדובר ברקע אימונולוגי.
סיכום ומסקנות:
התובע סובל ממחלת סרקואידוזיס ריאתית.
לא ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, לקיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו סובל התובע, לכן אין מדובר במחלת מקצוע.
השאלות הנוספות לא רלוונטיות".
ביום 6.2.21 נעתר בית הדין לבקשת התובע להפניית שאלות ההבהרה הבאות אל המומחה:
בקביעתך בחוות דעתך, מחלת הסרקואידוזיס (להלן: המחלה) "פוגעת בדרך כלל באנשים בטווח הגילאים 20-40". אם המחלה אובחנה לראשונה אצל התובע בשנת 2015 בהיותו בן 47 ובעוד שהוא עבד במפעל מזה 22 שנים, האם אפשר שיש קשר סיבתי בין חשיפתו לחומרים המזיקים במשך תקופה ממושכת לבין המחלה?
מהו המשקל שנתת בקביעותך בחוות דעתך לתוצאות בדיקת הניטור מחודש 05/2017?
האם תוצאות בדיקת ניטור סביבתי ללא חריגות הן תוצאות הנכונות למועד הבדיקה ואינן מהוות בהכרח את המצב האמיתי השורר בשגרה במפעל? האם ניטור סביבתי בודד שנערך במועד מסוים במקום העבודה מעיד בהכרח על מידת החשיפה השגרתית ו/או על פוטנציאל הפגיעה על דרך המיקרוטראומה מחשיפה של מזיקים שלא נמדדו במפעל כגון עשן ואבק?
האם בתוצאות בדיקת הניטור הסביבתי קיימות תוצאות בדיקה ביחס לרמת העשן ו/או האבק במפעל?
האם המחלה עלולה להתפתח מרמת אבק גבוהה ותדירה? האם ניתן לקבוע, בסבירות של 50% או יותר, לקיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין חשיפה לרמת אבק גבוהה ותדירה?
האן המחלה עלולה להתפתח מרמת עשן גבוהה? האם ניתן לקבוע, בסבירות של 50% או יותר, לקיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין חשיפה לרמת אבק גבוהה ותדירה?
בחוות דעתך ציינת כי בספרות המקצועית המחלה לא מוזכרת כמחלה תעסוקתית וכי ישנן השערות שמקשרות לזיהום תעסוקתי כזה או אחר. אך השערות אלו לא התגבשו לכדי יכולת קביעה של קשר סיבתי ברור. אם כך, האם ייתכן שהסיבה למחלה עומדת במידה שווה בין הסיכוי להתפתחות המחלה עקב הזיהום התעסוקתי לבין גורם אחר למחלה?
האם העובדה שהתובע עבד במפעל ללא אמצעי מיגון או הגנה על כלי הנשימה בפרקי זמן ממושכים ובמשך 22 שנים ויותר כשהוא שואף לריאותיו חלקיקי חומרים מזיקים יחד עם העשן והאבק במפעל, הוא גורם העלול לגרום לנזק לריאותיו או להחמרה לליקויו, אם בדרך של התפתחות מחלת הסרקואידוזיס או בדרך של התפתחות מחלה אחרת דמוית סרקואיד?
בסיום פסקת הדיון שבחוות דעתך, הפנת לספר משנת 2016, לפרק העוסק באטיולוגיה של המחלה, ולפיו "האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה.. ז.א. מדובר ברקע אימונולוגי". ככל שלמחלה גורמים שונים, ולדעתך, "אין מדובר במחלת מקצוע", האם לדעתך ניתן לקבוע כי החשיפה לחומרים מסוכנים ו/או אבק ו/או עשן עלולה לגרום להחמרת המחלה הקיימת?
עפ"י התיעוד הרפואי של התובע, מאז אבחנת המחלה בשנת 2015, האם נמצאו סימפטומים למחלה אשר בחלוף הזמן הלכו והחמירו? ככל שיימצא שקיימים ממצאים המצביעים על החמרה במחלת התובע, האם קביעתך תשתנה ביחס לסבירות העולה מעל 50% לקשר הסיבתי בין חשיפת התובע למזיקים במפעל לבין הליקוי ממנו הוא סובל?
האם לדעתך קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין חשיפה לאבק ו/או עשן לבין המחלה בה לקה התובע?
האם לדעתך, במקרה דנן, יש מקום לחוות דעת נוספת של מומחה גהותן לבירור מהות החומרים הספציפיים להם נחשף התובע בעבודתו? האם ישנן בדיקות רפואיות מסוימות נוספות, כגון ביופסיה או בדיקת ריאות במיקרוסקופ אלקטרוני ושבממציאהן נמצאים חלקיקי מתכות שבסביבת המפעל, אשר עשויות לשנות את קביעתך בדבר הקשר הסיבתי?
האם שיפור נשימתי לאחר מנוחה מהעבודה או שינוי בתנאי העבודה אינו תומך במסקנה שמצב בריאותו של התובע נגרם עקב חשיפתו לחומרים מזיקים בעבודה?
האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בחלק העובדתי, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו.
ככל שקיימת אצל התובע מחלת מקצוע, מתבקש המומחה לפרט מהי המחלה מתוך המחלות המפורטות בתוספת לתקנות.
ביום 22.3.21 התקבלו תשובות המומחה כדלקמן:
זה שהמחלה אובחנה אצל התובע בהיותו בן 47 ולאחר 22 שנות עבודה, לא משנה את הקביעה שאין קשר סיבתי בין המחלה לבין חשיפתו.
אין שום משקל לרמות החשיפה ולתוצאות ניטור סביבתי, משום שהמחלה לא נגרמת מחשיפה תעסוקתית.
גם אם הבדיקות של הניטור היו חריגות מסקנתי לא הייתה משתנה.
ראה תשובה לשאלת קודמת.
גם חשיפה לרמות גבוהות של אבק ובתדירות יום יומית לא יכולה לגרום למחלת סרקואידוזיס.
כפי שצוין בחוות דעתי, אין בספרות רפואית עדויות שהמחלה מושפעת מרמות חשיפה חריגות.
משום שאין בספרות הרפואית עדות לקשר סיבתי בין חשיפה תעסוקתית להתפתחות המחלה, הרי לא ניתן להגיד שהיא מושפעת מזיהום תעסוקתי בסבירות של 50% (או כפי שמופיע בשאלה במידה שווה לגורמים אחרים).
התובע אובחן על בסיס ממצאי ביופסיה כי סובל ממחלת סרקואידוזיס, לכן לא ניתן לדון אודות מחלה אחרת דומה.
חשיפה לחומרים שצוינו בעובדות יכולה באופן תאורטי לגרום למחלה חסימתית ומחלה רסטריקטיבית ולהחמיר את המצב הריאתי של החולה שסובל מסרקואידוזיס, אך לא משפיעה על המחלה עצמה.
מחלת סרקואידוזיס יכולה להיות פרוגרסיבית ולהתקדם למרות הטיפול בלי שום קשר לחשיפה זו או אחרת, לכן לא ניתן לדון אודות השפעת החשיפה על החמרת מחלתו.
ספרות רפואית מובילה בתחום רפואה תעסוקתית ובתחום מחלות ריאה לא מכירה בקשר סיבתי שכזה. אולי יש רופאים שחושבים אחרת, אך אין זה מבוסס על ספרות רפואית מובילה.
לא חושב שמומחה גהות יכול לתרום משהו במקרה הנדון. הרי ציינתי כי אפילו במידה והיה נחשף מדי יום לחומרים אלו בצורה חריגה במשך 22 שנה, לא היה מפתח מחלת סרקואידוזיס (כן בטוח שהיה מפתח מחלות ריאה אחרות שחומרים אלו יכולים לגרום, אך לא סרקואידוזיס).
התשובה היא שלילית. אין קשר בין הפסקת חשיפה ושיפור במחלת סרקואידוזיס.
לא ניתן לקבוע במקרה הנדון כי מדובר במחלת מקצוע.
התובע טען בסיכומיו כי יש לקבל את התביעה, תוך סטייה מחוות דעתו של ד"ר גפן.
לטענתו הגם שלדעת המומחה אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו, השיב המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי החשיפה לחומרים שצויינו בעובדות יכלו להוביל להחמרת מצבו של התובע. ולכן יש לקבוע כי תנאי עבודתו גרמו להחמרת מצבו הרפואי ולקבל את התביעה.
התובע הוסיף כי המומחה לא השיב לשאלת 4(ב) שהופנתה אליו בהחלטת המינוי. ובשאלות ההבהרה ענה מבלי לנמק ולפרט את תשובתו מדוע לדעתו התובע אינו סובל ממחלת מקצוע. וכן כי נפלו סתירות בין תשובות המומחה לשאלות ההבהרה לחוות דעתו.
כמו כן טען התובע כי בכל מקרה של ספק יש לפרש את החוק לטובת המבוטח. ולטענתו קיימת אסכולה רפואית המטיבה עמו ותומכת בעמדת המומחה מטעמו, פרופ' אלירז. התובע הפנה לפס"ד בל (ת"א) 55189-10-12 חיאייב ניסים נ' המל"ל, מיום 9.11.16), שם הוכרה מחלת הסרקואידוזיס כמחלת מקצוע.
כמו כן, חזר התובע על טענותיו בדבר הוכחת מחלתו כקשורה לתנאי עבודתו, במנגנון מיקרוטראומה וכן העלה טענות כנגד רופא הנתבע אשר דחה את תביעתו, אשר הסתמכה לטענתו על חקירתו וחקירת הממונה על הבטיחות במפעל בו עבד וכן על דוחות בדיקה תעסוקתית בלבד.
מנגד, לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על סמך חוות דעתו המנומקת והמפורטת של המומחה. אשר לטענת התובע כי ישנה אסכולה המטיבה עמו, לטענת הנתבע הדבר לא הוכח. ובפסק הדין אליו הפנה התובע, לא דובר על מחלת הסרקואידוזיס אלא על מחלה דמוית סרקואיד וחשיפה לחומרים שונים מעניינו של התובע.

דיון הכרעה
הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, 2.11.1999).
בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).
המומחה בחן את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין מצבו לבין תנאי עבודתו כפי שתוארו בהחלטת המינוי.
ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה. בענייננו אין לומר כי חוות דעתו של המומחה אינה מפורטת או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, שכן חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה הינן מפורטת ומנומקת. כך שלא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר גפן כלשונה.
ערים אני לטענות התובע בסיכומיו, אולם אין בידינו לקבלן.
טענותיו אשר לקביעת המומחה מטעם הביטוח הלאומי אינן רלוונטיות בשלב זה, שכן משהוגש ערעור לבית הדין, בחן בית הדין את נתוני התיק, שמע את העדויות מטעם התובע ואכן שוכנע, כפי שאף ציין התובע, כי התובע הרים את נטל ההוכחה שנקבע בפסיקה לכך שנחשף לחומרים מסוכנים ולכן מונה מומחה מטעם בית הדין על מנת שיקבע האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו לליקוי ממנו הוא סובל.
אשר לטענותיו של התובע כי בכל מקרה של ספק יש לפעול לטובת המבוטח, נכון הוא הדבר, אולם לא הוכח לטעמנו כל ספק בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה.
ערים אנו כי המומחה ציין כי תיאורטית יכול והחומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו היו מחמירים את מצבו הריאתי. אולם הוסיף המומחה כי הדבר לא היה משפיע על המחלה עצמה.
כמו כן ערים אנו לפסק דינה של כב' השופטת אריאלה גילצר-כץ (כתוארה אז) בב"ל (ת"א) 55189-10-12‏ ‏ חיאייב ניסים נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.11.16 (להלן: פס"ד חיאייב) אולם לא ניתן ללמוד מפסק דין זה כי אכן ישנה אסכולה מקלה בעניינו של התובע.
בעב"ל 44291-05-15 צבי לאור נ' המוסד לביטוח לאומי, (14.11.17) קיבל בית הדין את הקביעה בעניין איילון (בר"ע (ארצי) 105/09 יגאל איילון - המוסד לביטוח לאומי (03.05.09)) לעניין הגדרת אסכולה:
"ראשית - ראוי להגדיר מהי אסכולה. ולעניין זה ראוי לאמץ את פסיקת בית המשפט העליון בע"א 472/89 קצין התגמולים נ. רוט פד' מה(4) 203 בע' 217) לאמור:
"מצד אחד ברור, כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל ללא מחלוקת כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות המקצועית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך - כלל, דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על - ידי מחקרים".
בעניין לב (עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד לביטוח לאומי (13.02.11)), קבע בית הדין הארצי כי יש לעדכן את הגדרת "אסכולה רפואית" הנוהגת ביחס לחוות דעת רפואיות בבתי הדין כמפורט להלן:
"על כך יש להוסיף, כי גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית".
באשר לנטל ההוכחה לקיומה של אסכולה רפואית נפסק בעניין איילון כי –
"על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה אחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה.
הוכחת האסכולה המטיבה יכולה להסתמך גם על פסיקה קודמת שהכירה כבר בקיומה".
בפס"ד חיאייב, קבע המומחה שם, כי לא הוכח כי התובע סובל ממחלת סרקואידוזיס אלא מ- Sarcoid Like Granulomatous Pulmonary Disease. כמו כן הוסיף המומחה שם כי בהתאם לספרות הרפואית "סרקואידוזיס לכשעצמה היא מחלה עצמונית אשר לא מיוחסת לחשיפה לחומרים חיצוניים".
לאור כל האמור לא מצאנו סיבה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר גפן כלשונה.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר גפן, דין התביעה להידחות.
משמדובר בתיק מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

נציג ציבור מעסיקים , מר מאיר ליברמן

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"א, (05 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .