הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 44317-01-19

02 פברואר 2021

לפני: כב' השופט אורן שגב

התובע
ג'יהאד עבד אלרחמאן דאווד ת.ז XXXXXX167
ע"י ב"כ: עו"ד ח'טיב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הררי

פסק דין
לפניי תביעה להכרה בפגיעה כ-"פגיעה בעבודה" על פי משמעה בחוק 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) וכן להכיר בתקופת אי כושר מיום 8.9.2018 ועד 24.11.2018 כאי כושר כתוצאה מהתאונה.
ביום 10.6.2019 הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה על בסיס העבודות הבאות –
התובע יליד 6/12/1979, תושב השטחים, עבד כמחסנאי בשירות מעסיקתו חברת מוב ליין חפצה בע"מ. עבודתו כללה סבלות, טעינה ופריקת מוצרים.
ביום 28.8.2018 במהלך עבודתו במחסן, נפלו על התובע 2 מקררים: האחד על ראשו והשני על צווארו וגבו. כתוצאה מכך נגרם לתובע חתך באורך 7 ס"מ בראשו לרבות דימום וכאבים בגב התחתון והצוואר.
הנתבע אישר תקופת אי כושר מיום 29.8.2018 ועד 7.9.2018, אולם דחה תעודות אי כושר מיום 8.9.2018 ועד 24.11.2018.
בהתאם, על בסיס העובדות דנן מונה ביום 27.9.2019 ד"ר אנג'ל דוד, מומחה בתחום האורתופדיה לשם מתן חוות דעת בתיק (להלן – המומחה). למומחה הופנו השאלות הבאות –
האם אי הכושר על פי תעודות אי הכושר נגרם עקב האירוע התאונתי מיום 28.8.2018.
ככל שהמומחה סבור כי עקב האירוע התאונתי נגרם לתובע אי כושר חלקי בלבד, הוא מתבקש להשיב לשאלה: מהו אורך תקופת אי הכושר שנגרמה לתובע עקב האירוע התאונתי ?
המומחה קבע כי יש לאשר תקופת אי כושר ממועד הפגיעה ועד ליום 30.9.2018 ובזו הלשון – "התובע נחבל בחוזקה בראש ממכת המקרר שנפל. נגרם לו חתך באורך 7 ס"מ בקרקפת. בנוסף הוא נחבל בצוואר ובגב התחתון. שיקול בדיעבד של הצדקת תקופת אי כושר מתבסס על תאור הפגיעה ברישומים, ובעיקר המידע ברישומי המעקב בתקופה הנידונה. הפגיעה בראש הייתה ניכרת. החתך נתפר ואף הוצע לו אשפוז להשגחה אולם הוא סרב. במהלך המעקב הוא התלונן על כאב בראש ובצוואר. (גב תחתון מוזכר רק ברישום ביום התאונה). הרישומים בתקופת המעקב הינם די לקוניים וחוזרים על עצמם. עם זאת, יש רישום אחד בתאריך 15.9.18 שהוא מפורט מעט יותר והוא מציין הגבלה בתנועת הצוואר. בתאריך זה הומלצו גם חמישה טיפולי פיסיוטרפיה לצוואר פרט להמלצה על חופשה לשבוע נוסף. בתקופה שאחרי 1.10.18 יש רק רישום אחד ב 13.10.18 ללא כל פרוט בדיקה או ממצאים. בנתונים אלה, ולאור הפגיעה, אני ממליץ להכיר בתקופת אי הכושר מתאריך הפגיעה ועד 30.9.18."
ביום 22.5.1925.11.2019 הועבר למומחה שאלות הבהרה מטעם הנתבע, עליהם הוא השיב בפירוט ביום 9.12.2019.
במסגרת הסיכומים טען התובע כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה וחזר על טענותיו מכתב התביעה. הנתבע טען בסיכומיו כי אין לקבל את עמדת המומחה שכן, הגם שהסביר כי ניתן להאריך את תקופת אי הכושר שלא במסגרת הרישום הרפואי הראשון, לא הבהיר מדוע נדרשת הארכה כה משמעותית. עוד טוען הנתבע כי המומחה עצמו טען כי מדובר בקביעה שהיא לפנים משורת הדין וכי היא מתבססת על השערות. על כן, לטענת הנתבע לא הרים התובע את הנטל ויש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
כבר נפסק כי "אובדן כושר העבודה, אפילו הוא תולדה של כאב בלבד, הוא בגדר פגיעה פיזיולוגית" (ר' עבל (ארצי) 16221-03-11 המוסד לביטוח לאומי - ראמי חרמון (28.6.12)).
כמו כן נפסק כי "נוכח העובדה שביטוח נפגעי עבודה מקנה גם זכות לריפוי ולשיקום, בגדרן של חבלות שיביאו להכרה ב'תאונה' כב'תאונת עבודה' יבואו לא רק חבלות שהביאו לאובדן כושר עבודה אלא גם אותן חבלות שהצריכו ריפוי ושיקום", ועל כן גם היזקקות לטיפול רפואי כתוצאה מתאונה מספיקה לצורך הכרה בתאונה כב'תאונת עבודה', ואין חובה כי המבוטח יהיה זכאי לדמי פגיעה דווקא על מנת שהתאונה בה נפגע תוכר ככזו‘ [עב"ל (ארצי) 20974-01-16 קלרה שמורק – המוסד לביטוח לאומי (24.1.2017) [פורסם בנבו]]" (ר' עב"ל (ארצי ) 8665-04-18 המוסד לביטוח לאומי - שרה לוי (24.6.19)).
בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין , וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (ר' דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 2.11.1999).
בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 9.5.2012).
ומן הכלל אל הפרט; הנתבע לא נתן טעם מספק מדוע אין מקום לקבל את חוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה. המומחה הבהיר כי אכן ניתן להאריך תקופת אי כושר בשלב מאוחר לבחינה הראשונית של המיון. המומחה גם הבהיר כי במסגרת הארכת התרופה הומלץ לתובע על 5 טיפולי פיזיותרפיה לשיפור מצבו, כאשר על בסיס ההפניה דנן קבע המומחה כי לא יספיק רק שבוע לצורך קבלת הטיפולים והחלמה.
לאור האמור, יש לקבל את התביעה לתקופת אי כושר בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה. קרי, תאריך הפגיעה ועד יום 30.9.2018.

סוף דבר
התביעה מתקבלת חלקית כאמור לעיל כך ש5129371התובע זכאי לדמי פגיעה בעד התקופה שעד יום 30.9.2018.
54678313הנתבע יישא את הוצאות התובע בסך 5,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבע ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' שבט תשפ"א, (02 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .