הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 43565-09-18

22 אוגוסט 2021

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל
נציג ציבור עובדים מר בן קרת
נציג ציבור מעסיקים מר רובינשטיין

התובע
יוסף אברהמי, ת.ז. XXXXXX755
ע"י ב"כ: עו"ד סאמי אבו ורדה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירנה פישר

פסק דין

השאלה העומדת להכרעתנו: האם חשיפת התובע לגזים רעילים וחומציים במסגרת עבודתו גרמו לסרטן שלפוחית השתן, בו לקה?

הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. משכך, מונתה דר' קרין ציקל שלום, מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית, לחוות דעתה בשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפת התובע לחומרים מסוכנים וגזים רעילים כמפורט בעובדות אשר הועברו אליה לבין המחלה בה לקה, סרטן שלפוחית השתן (החלטה מיום 17.1.2021).

למומחית הועברו העובדות שנקבעו על ידי בית הדין כדלקמן:

התובע יליד שנת 1960. עבד כמפעיל בתחנת כוח בחברת החשמל משנת 1987 ועד לשנת 2017, במשרה מלאה.
עבודתו של התובע היתה במשמרות. משמרת בוקר משעה 07:00 – 15:00, משמרת ערב משעה 15:00 – 23:00 ומשמרת לילה משעה 23:00 – 07:00. התובע עבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות של 16 שעות, בכל ימות השנה כולל שבתות וחגים בסבב 24/7/365, כאשר בנוסף הוא שובץ למשמרות נוספות בימי חופשה.
התובע עבד כמפעיל בתחנת כוח רידינג, כאשר התחיל כתורן עוזר בשנת 1988 עד שנת 1992 ואז קיבל תפקיד של משנה לתחנה. בשנת 1994 עבד בתפקיד תורן בתחנה ב'. בשנת 1998 עבד בתפקיד תורן ראשי בתחנת ב' עד לשנת 2004. ואז חלק מהתחנה נסגר והתובע עבר לתפקיד תורן מים אחראי על זיקוק של מים לצורך הפעלת התחנה עד ליום 1.1.2017.
במסגרת עבודתו התובע היה מפעיל את המדליקות שאחראיות לבערה של הדוד לצורך חימום המים ויצור הקיטור להפעלת הטורבינות ובנוסף הוא היה מנקה גם את המדליקות מסתימות של מזוט וסולר, סגירת ברזים ושסתומים, הוספת חומרים כימיים שונים כתוספת למים.
בתפקידו האחרון של התובע כתורן מים, הוא היה מגיע לעבודה ובודק אם קיים צורך לבצע ריענון עם חומרים כימיים ובמסדר מים ואם כן קיים צורך בריענון אז התובע מוסיף כימיקלים שונים למכלים מסוג סודה קאוסטית וחומצה מלחית.
במסגרת עבודתו של התובע היומיומית הוא היה חשוף לחומרים המסוכנים הבאים: הידרזין, פוספט, אסבסט, היפוכלוריט, חומצה מלחית, סודה קאוסטית, אנטיסקאלנט, סולר, מזוט. בנוסף התובע היה חשוף לגזים רעילים וחומציים מסוגים שונים כמו תחמוצות גופרית ותחמוצות חנקן לדוגמא: CO2, SO4, SO2, CO, NOX.
מצבו הבריאותי של התובע כעולה מהחומר הרפואי.

המומחית התבקשה להשיב לשאלות כדלקמן:

"א. מהי מחלת התובע?
האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו? גם החמרת מצב המחלה עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה למחלה: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי מחלת של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה למחלתו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ככל שהשבת בחיוב לשאלה הקודמת, האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על מחלתו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)".

ביום 1.2.2021 הוגשה חוות דעת המומחית מיום 29.1.2021 ובה פירטה המומחית את השכלתה וניסיונה המקצועי, את המסמכים שעמדו לרשותה, פרטים אישיים ותעסוקתיים וקבעה כי מחלתו של התובע היא סרטן שלפוחית השתן והוסיפה כי "סרטן שלפוחית השתן הינו השאת התשיעית בשכיחותה בעולם המערבי. סרטן תאי המעבר TCC מהווה 90% מכלל גידולי שלפוחית השתן. שכיחות סרטן שלפוחית השתן עולה עם הגיל ורוב המקרים הם מעל גיל 60. הסרטן שכיח פי 2 בלבנים מאשר שחורים ופי ארבע בגברים מאשר בנשים".
לאחר מכן פירטה המומחית בחוות דעתה את הגורמים לסרטן שלפוחית השתן ובאשר לשאלת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו קבעה כך:
"מסקירת החומרים המסוכנים אליהם נחשף התובע לפי סעיף ו' לא נמצא אף גורם כמסרטן וודאי לשלפוחית השתן. (5)
הידרזין – חשוד כמסרטן לריאות.
פוספט – לא מסרטן.
אסבסט – מסרטן וודאי ללרינקס, ריאות ושחלה.
היפוכלוריט – לא מסרטן.
חומצה מילחית – ודאי חומצות חזקות מסרטנות ללרינקס חשודות לסרטן ריאות.
סודה קאוסטית – חומר קורוזיבי לא מוכר כמסרטן.
אנטיסקאלנט – לא מוכר.
סולר ומזוט – פליטות ממנועי דיזל גורמים בוודאות לסרטן ריאות. מחקרים אפידמיולוגיים תורמים לעשות לקשר חיובי בין חשיפה לפליטות ממנועי דיזל והסיכון לסרטן שלפוחית השתן.
מזוט – דלק כבד המשמש כדלק לתנורי תעשיה ולייצור חשמל.
תחמוצות גופרית – לא מסרטן.
תחמוצות חנקן – לא מסווג כמסרטן.
CO CO2 – לא מסרטן
מבין הגורמים לעיל המסרטנים הם אסבסט וחומצות חזקות אשר אינם ידועים כגורמים וודאיים מסרטנים לשלפוחית השתן. דיזל גורם מסרטן לריאות עם קשר חיובי לסרטן שלפוחית השתן. בסקר ספרות עדכני בחנתי 3 מחקרי מיקרי בקורת שפורסמו לאחר קביעת ה-IARC מ-2012 לגבי הקשר בין חשיפות לפליטות דיזל לבין סרטן שלפוחית השתן. מחקרים אלה אף הם תומכים בקשר החיובי. נמצא סיכון עודף בין חשיפה לריכוזים גבוהים של דיזל ומעל 10 שנים, יש לציין כי חלק מהתוצאות ללא מובהקות סטטיסטית וללא יחס מנה תגובה (6,7)
לפי אתר רשם הסרטן בישראל היארעות (צ.ל – האירעות – א.ה) של סרטן שלפוחית השתן בגברים מתחת לגיל 60 קיים בשיעור של מחצית מאשר בגילאי 60 ומעלה. (8)
מעיון בעובדות, ברשומה הרפואית ובספרות המקצועית נסיבות חשיפתו הייחודית של התובע מלמדות כי לא נחשף לגורם סיכון וודאי לסרטן שלפוחית השתן בו לקה. אצל התובע – לא נמצא סיכון ייחודי לחלות בסרטן שלפוחית השתן. לנוכח עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפה לדיזל עלולה להיות קשורה לסרטן שלפוחית השתן בו לקה גם בהיעדר קביעה מובהקת של IARC קיימת אפשרות למחלת התובע על רקע חשיפתו התעסוקתית. למרות שהיקף החשיפה לא ברור, חזקה כי אדם שעבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות (24/7/365) נחשף במסגרת עבודתו לפליטות של דיזל. לנוכח המקרה הייחודי של סרטן שלפוחית שתן באדם לא מעשן בן 56, לא ניתן לשלול תרומה אפשרית של העבודה על מצבו הרפואי.
מענה לשאלות:
סרטן שלפוחית השתן.
על בסיס הנתונים שהועברו לעיוני ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין סרטן שלפוחית השתן.
ניתן להניח כי המנגנון המתואר הביא לפגיעה.
לעבודת התובע השפעה משמעותית על התפתחות מחלתו על פי הפסיקה בשיעור של 20%".

לחוות הדעת צורפה רשימה של ספרות רפואית.

הנתבע הגיש בקשה להפנות למומחית שאלות הבהרה. בקשתו נדחתה (החלטה מיום 10.6.2021) לאחר מכן, לבקשת הנתבע, הגישו הצדדים סיכומים, לרבות סיכומי תשובה.

בסיכומיו טען הנתבע כי קביעותיה של המומחית בחוות דעתה הססניות (ס' 3 לסיכומים). בעיון בחוות הדעת של המומחית ובמיוחד במצוטט ממנה בס' 3 לסיכומים לא מצאנו כל הססנות. הנתבע ציטט מעמ' 5 לחוות הדעת, שם קבעה המומחית ללא כחל וסרק כי "מסקירת החומרים המסוכנים אליהם נחשף התובע לפי סעיף ו' לא נמצא אף גורם כמסרטן וודאי לשלפוחית השתן". כמו כן, הנתבע ציטט מחוות הדעת קביעות נוספות של המומחית. עם זאת הנתבע לא טרח להבהיר כיצד באה לידי ביטוי הססנות מצד המומחית בקביעותיה אלה ועל כן טענתו זו נדחית.

הנתבע טען בסיכומיו כי חוות דעתה של המומחית עומדת בסתירה למסקנותיה הסופיות ולא מתיישבת עמן כלל (ס' 4 לסיכומים). הנתבע לא פירט טענתו זו. כבר בבקשתו להפנות שאלות הבהרה למומחית, טען הנתבע לסתירה בין קביעותיה של המומחית וטענתו זו נדונה ונדחתה (בהחלטה מיום 10.6.2021) כדלקמן:

"שאלה מספר 1:
במסקנה ב' מציינת המומחית קיומה של וודאות לעניין קיומו של קשר סיבתי: "ניתן לקבוע בסבירות מעל 50% קיומו של קשר סיבתי". קודם לאותה מסקנה קובעת המומחית כי "קיימת אפשרות למחלת התובע על רקע חשיפתו התעסוקתית". המומחית מתבקשת ליישב הסתירה בין שתי קביעות אלו.

התובע התנגד לשאלה זו. לטעמו אין כל סתירה בין שני הציטוטים. האמירה כי כביכול יש סתירה היא מסקנה מוטעית ולא עובדה מוכחת.

המומחית בחוות דעתה קבעה כך: "מעיון בעובדות, ברשומה הרפואית ובספרות המקצועית נסיבות חשיפתו הייחודית של התובע מלמדות כי לא נחשף לגורם סיכון וודאי לסרטן שלפוחית השתן בו לקה. אצל התובע – לא נמצא סיכון ייחודי לחלות בסרטן שלפוחית השתן. לנוכח עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפה לדיזל עלולה להיות קשורה לסרטן שלפוחית השתן בו לקה גם בהיעדר קביעה מובהקת של IARC קיימת אפשרות למחלת התובע על רקע חשיפתו התעסוקתית. למרות שהיקף החשיפה לא ברור, חזקה כי אדם שעבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות (24/7/365) נחשף במסגרת עבודתו לפליטות של דיזל. לנוכח המקרה הייחודי של סרטן שלפוחית שתן באדם לא מעשן בן 56, לא ניתן לשלול תרומה אפשרית של העבודה על מצבו הרפואי. לאור כל האמור מגיעה המומחית למסקנה כי "על בסיס הנתונים שהועברו לעיוני ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין סרטן שלפוחית השתן". לא קיימת אפוא סתירה בין הדברים ואם קיימת, היא יושבה על ידי המומחית עצמה בחוות דעתה. בנסיבות אלו, השאלה לא תופנה למומחית".

הנתבע טען בסיכומיו כי המומחית פירטה בחוות דעתה "הגורמים המוכרים לסרטן שלפוחית השתן, ביניהם עישון וחשיפה תעסוקתית (שלא הוכחה כלל), גורמים סביבתיים גנטיים ואחרים" אך לא ציינה השלכותיהם על השאלות שהמומחית נשאלה (ס' 5 לסיכומים). גם טענה זו של הנתבע נדונה במסגרת ההחלטה מיום 10.6.2021 ונקבע שם כדלקמן:

"שאלה מספר 3:
בעמ' 2 פורטו הגורמים הידועים לסרטן שלפוחית השתן. ביניהם, עישון וחשיפה תעסוקתית וכן גורמים סביבתיים גנטיים ואיטרוגניים. בעניין זה מתבקשת המומחית להשיב לשאלות כדלקמן:
האם ניתן לשלול קיומם של גורמים אלה אצל התובע?
אם כן, על איזה בסיס?
מהן ההשלכות לגבי חוות הדעת?

התובע התנגד לשאלה זו. לטעמו אין זה מתפקיד המומחית לשלול קיומם של גורמי סיכון אחרים שלא בא זכרם בהחלטת המינוי וגם לא באף מסמך רפואי אחר ואף לא בטענות הנתבע עצמו.
בעמ' 2 לחוות דעתה פירטה המומחית את הגורמים לסרטן שלפוחית השתן בכלל. המומחית לא מוסמכת להתייחס לעובדות אשר לא נכללו בתשתית העובדתית שבהחלטת המינוי. עובדות אלו לא נטענו על ידי הנתבע, לא הוכחו בחומר הרפואי שעמד בפני המומחית, לא נכללו בתשתית העובדתית שבהחלטת המינוי וגם עתה לא פורטו על ידי הנתבע. משכך, שאלה זו לא תופנה למומחה".

בסיכומיו טען הנתבע כי המומחית בחוות דעתה דנה וניתחה השלכות של חשיפה לדיזל בשעה שבתשתית העובדתית שהועברה אליה לא אוזכר חומר זה (ס' 6 לסיכומים). עיון בחוות הדעת מלמד כי המומחית התייחסה לפליטות ממנועי דיזל שהן סולר ומזוט וחומרים אלה כלולים בעובדות שהועברו למומחית. בנוסף, ה נתבע לא ביקש להפנות שאלת הבהרה בענין זה למומחית במסגרת בקשתו מיום 5.5.2021 הגם שיכול היה לבקש זאת.

לבסוף טען הנתבע בסיכומיו כי המומחית מתעלמת מהעובדה שבמקרה דנן לא היה ברור היקף החשיפה של התובע לחומרים המסוכנים (ס' 7 לסיכומים). טענה זו אינה נכונה. בחוות דעתה ציינה המומחית כך: "למרות שהיקף החשיפה לא ברור, חזקה כי אדם שעבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות (24/7/365) נחשף במסגרת עבודתו לפליטות של דיזל". המומחית אפוא התייחסה מפורשות לענין היקף החשיפה.

הנתבע אפוא לא הראה כל פגם בחוות דעתה של דר' ציקל שלום.

כידוע "בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן...בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין" (עב"ל(ארצי) 683/07 לוי מצליח – המוסד לביטוח לאומי (16.7.2008); עב"ל(ארצי) 38687-04-19 המוסד לביטוח לאומי – לאה בונשטיין (19.1.2020).

בנסיבות אלה ומשלא נמצא פגם בחוות הדעת, לא מצאנו הצדקה לסטות ממנה ואנו מקבלים אותה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 4,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ד אלול תשפ"א, (22 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (ע)

אירית הרמל, שופטת

נ.צ. (מ)