הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 42678-08-19

17 מרץ 2020

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

המערער
אפרים מגדי
ע"י ב"כ: עו"ד עופר בר-לב
מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם ואח'

פסק דין

לפני ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.7.19 (להלן: הוועדה).
להלן העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות:
המערער, יליד 26.4.62, נפגע בגבו ביום 1.3.10 במהלך עבודתו עת הרים ארגז כבד. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
ביום 22.6.18 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער, וקבעה כי למערער נותרה נכות נוירולוגית בשיעור 5% בגין התאונה.
המערער הגיש ערעור על החלטה זו וביום 13.3.19 ניתן פסק דין המקבל את הערעור ומחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שזו תשקול את קביעתה בשנית בתחום האורתופדי. עוד נפסק כי ״הוועדה תיתן את דעתה לכך שבעבר לא נקבעה למערער נכות בתחום האורתופדי כלל״ (ר׳ ב״ל 37151-07-18 להלן: פסק הדין המחזיר).
בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 5.7.19 על מנת לדון בעניינו של המערער בשנית. הוועדה שמעה את המערער ובא כוחו, בדקה את המערער ועיינה בחומר הרפואי.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים בתמצית
לטענת המערער, שגתה הוועדה עת התעלמה מחוות דעת המומחה מטעמו.
עוד טוען המערער כי שגתה הוועדה עת קבעה כי יש לנכות את מלוא אחוזי הנכות שפסקה לו בגין הליקוי האורתופדי, בגין מצב קודם, עובר לשנת 2010. שכן לטענתו, ועדה רפואית לעררים מיום 23.1.13 קבעה כי למערער אין נכות אורתפדית ולכן לא ברורה החלטת הוועדה דכאן לניכוי אחוזי הנכות בשל מצב קודם. עוד ציין המערער כי הוועדה אף לא פעלה בהתאם להלכת מרגוליס לעניין ניכוי מצב קודם.
לטענת המערער מדובר בוועדה אשר מקובעת בעמדתה, ואף לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.
מנגד, לטענת המשיב, אין פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק את התערבות בית הדין. כמו כן טוען המשיב כי פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה להתייחס בפירוט לחוות הדעת מטעם המערער, מה גם שהוועדה הקודמת, באותו ההרכב, התייחסה לחוות הדעת בפירוט. כך שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר במלואן. 

דיון והכרעה
סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק), מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד. על פי ההלכה הפסוקה, נדרש בית הדין לבחון אם חרגה הוועדה מסמכותה, טעתה בשאלה שבחוק, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ר' עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
כמו כן נפסק, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה, ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (ר' דב"ע נד/ 154 -0 לבל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474; דב"ע לה/ 01-129 שריקי נ' המוסד לביטוח לאומי,  פד"ע ז 206).
עוד נקבע בפסיקה כי משהוחזר עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ר' דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162). כן נקבע כי ביקורתו השיפוטית של בית הדין עת הוחזר עניינו של מבוטח לוועדה הרפואית לעררים בפסק דין, מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (ר' עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי– המוסד לביטוח לאומי, 8.1.08; בר"ע (ארצי) 59175-11-10 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, 22.12.10).
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה בדקה את המערער וסיכמה את ממצאיה לעניין הנכות האורתופדית, כך:
״הועדה התכנסה לפי החלטת בית הדין ולפיה על הועדה לבדוק שוב את התובע בתחום האורטופדי בלבד וזאת לאור התרשמות הועדה בבדיקה הקודמת לפיה לא היה שיתוף פעולה מצד התובע.
בבדיקתו - הליכה במתכונת תקינה מסוגל להלך על בהונות ועקבים בגלילה מלאה.

התארכות לפי אות ott גב עליון 3 ס״מ בכיפוף ויישור
טווח עמ״ש מתני - בכיפוף לפנים נמדדה התארכות לפי שובר יישור של 10-14 ס״מ יישור 20 מעלות הטייה לימין 20 מעלות לשמאל 20 מעלות מוסר על רגישות לניקוש בגובה l5s1 יותר משמאל.
מדובר בתאונת עבודה מ2010 לאחר הרמת משא כבד לציין שהועדה עיינה בתיק עברו הרפואי טרם התאונה ב2010 והתרשמה מהממצאים הבאים:
בדיקת ct עמ״ש מותני מיום 13.8.02 הדגימה בלט בגובה l5s1 משיק לשק הטקלי
ב-6.5.02 גב תחתון שנתפס בעבודה רגישות l4s1 ובצילום שינויים ניווניים ספונדילוטים קלים
13.6.93 כאבי גב תחתון מזה חודש ימים מתאים לגובה l5s1 טיפול תרופתי ללא הטבה
מכתב מיום 3.6.93 סיכום מידע רפואי מיועד לצה״ל נאמר שסובל מכאבי גב תחתון עם הפרעה ניכרת בתפקוד וכעת לא מתאים לשירות
1.8.94 - כאבי גב תחתון וצוואר
1.9.98 - כאבי גב תחתון טיפול בגויסאיד
דו״ח טיפולי פיזיותרפיה 13.5.02 כאבי גב תחתון לאחר תנועה חדה שנאמר שבעברו כאבי גב תחתון ידועים
28.9.08 - לפני מספר ימים הרים משא כבד בעבודה וגב תחתון נתפס קלינית נצפתה הגבלה בתנועות הגב בכל המישורים
9.5.02 כאבי גב תחתון המלצה להידרותרפיה
אזכורי כאבי גב גם ביום 3.10.06
לסיכום - לנוכח האיזכורים עברים חוזרים אלו קיימת משא קריטית כדי ליצור עבר רפואי בר כימות. הועדה התרשמה בהגבלה קלה בתנועות הגב התחתון בבדיקתה הנוכחית. מתוכן יש לנכות בגין עבר מוכח לפחות 5% ולפיכך נכותו 5% לפי מחצית 37(7)(א) במחציתו תוך ניכוי 5% לפי אותו סעיף״.
לא שוכנעתי כי הוועדה עמדה בהוראות פסק הדין המחזיר. שכן פסק הדין המחזיר קבע מפורשות כי על הוועדה לתת דעתה לכך ״שבעבר לא נקבעה למערער נכות בתחום האורתופדי כלל״.
הוועדה התעלמה מהוראה זו. אכן צודק המערער כי הגם שהיו תלונות רבות בעברו על כאבי גב, לא נקבעה כי קיימת למערער נכות אורתופדית. 
כמו כן, לא שוכנעתי כי החלטת הוועדה נעשתה בהתאם להלכת מרגוליס.
בית הדין הארצי כי בכל הנוגע לתאונות עבודה, עומדת על כנה הלכת מרגוליס (דב"ע (ארצי) נג/ 01-46 יצחק מרגוליס-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו364 (1993) (להלן: הלכת מרגוליס)), הקובעת כי:
"בכל הנוגע לתאונות עבודה, עומדת על כנה הלכת מרגוליס כפי שצוטטה לעיל, ולפיה ככל שנקבע קשר סיבתי בין התאונה לבין ליקוי מסוים - על הוועדה לקבוע את אחוז הנכות הכוללת בגין אותו ליקוי, ולנכות ממנו "מצב קודם" רק ככל שניתן להסיק, מ"נתונים מוכחים" המתייחסים למצבו של המבוטח טרם התאונה, כי נקבעת הייתה לו נכות לפי אחד מסעיפי הליקוי שבתקנות.
הלכת מרגוליס, שלא שונתה עד היום לפי כל פסקי הדין שצוטטו לעיל (כמו גם פסקי דין נוספים שהוזכרו על ידי הצדדים), מבהירה במפורש כי הוועדה לא אמורה לדון "בהשפעתם היחסית של גורמי המצב האישי ותאונת העבודה - על הופעת מחלת המערער", היינו לא אמורה לקבוע "קשר סיבתי חלקי" על בסיס ההנחה כי גם "גורמי סיכון אישיים"/"מצב קונסטיטוציונלי", השפיעו במידה כזו או אחרת על היווצרות הליקוי, וזאת אלא אם אותם "גורמי סיכון"/"מצב קונסטיטוציונלי" באו לידי ביטוי ב"נתונים מוכחים" לגבי מצבו של המבוטח טרם התאונה, ומצדיקים היו לקבוע לו נכות לפי אחד מסעיפי הליקוי כבר אז (לקביעה דומה, לפיה ה"מסלול" היחידי הרלוונטי לנכות במועד התאונה כאשר אנו עוסקים בתאונות עבודה הוא המסלול של "ניכוי מצב קודם" לפי הלכת מרגוליס, ראו למשל את בר"ע (ארצי) 10790-09-17 המוסד לביטוח לאומי - משה מרציאנו [פורסם בנבו] (20.12.17)). גדר סמכותה של הוועדה הוא לפיכך לקבוע את שיעורה של הנכות בגין אותו ליקוי שהוכר קשר סיבתי בינו לבין תאונת העבודה, ובהמשך לבצע ניכוי מצב קודם (ככל שרלוונטי) בהתאם להלכת מרגוליס. להסרת ספק נבהיר כי המוסד כלל לא העלה טענות המצדיקות לבחון מחדש את הלכת מרגוליס, ואכן לא מצאנו הצדקה לשינויה " (עב"ל 54167-08-15 בנימין לוי-המוסד לביטוח לאומי (10.2.19)).
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי מעבר להפניה למסמכים רפואיים בדבר כאבי גב מעברו של המערער, אין פירוט הגבלה בפועל אלא קביעה כללית בלבד.
בהתאם להלכה על מנת לבצע ניכוי מצב קודם על הוועדה להצביע על ליקויים שהיו קיימים בפועל אצל המערער עובר למועד התאונה.
כמו כן הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת מטעם המערער או לכל חומר רפואי לאחר מועד התאונה מ-2010.
מהאמור עולה כי הוועדה חרגה מקביעת בית הדין בפסק הדין המחזיר ומשכך לא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולפיכך יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.
לפני הוועדה בהרכבה החדש תובא החלטת הדרג הראשון והערר שהוגש עליה בשעתו. לא יוצגו בפניה פרוטוקולים של הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה תדון בשאלת הנכות האורתפדית בלבד. זאת בשים לב לכך שלמערער לא נקבעה נכות בתחום האורתופדי.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת, והמערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.
אין צו להוצאות זאת נוכח העובדה שהמערער מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"א אדר תש"פ, (17 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .