הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 42522-05-19

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן

המערער
חיים חגייאל
ע"י ב"כ עו"ד אשר פדלון
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

1. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 13.3.19 (להלן –הוועדה).

2. רקע הדברים:
א. המערער, עו"ד במקצועו, נפגע במסגרת עבודתו ביום 1.3.15. מהות הפגיעה: חבלת גב וצוואר, חבלת זרוע שמאל וחבלת בטן.

ב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 8.2.16 נכויות זמניות כדלקמן: 30% לתקופה שמיום 15.5.15 עד יום 30.6.15 ונכות בשיעור 15% לתקופה שמיום 1.7.15 ועד יום 15.8.15. כן קבעה נכות יציבה החל מיום 16.8.15, בשיעור 5%, בגין סעיף ליקוי 34(ב)(1) – (2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

ג. המערער הגיש ערר על החלטת הדרג הראשון.

ד. במסגרת הדיון בערר, המערער עמד בפני שלושה יועצים מתחומים רפואיים שונים.

ה. ביום 5.7.16 המערער עמד בפני מומחה א.א.ג, אשר ביקש להפנות את המערער לבדיקת הערכת טנטון.

ביום 1.11.16 היועץ ציין שבוצעה בדיקה חלקית שאינה כוללת עקומת פלדמן.

ביום 20.4.17 היועץ קבע כי משלא נעשתה בדיקת הערכת טנטון מלאה, התייחס לבדיקה החלקית שנעשתה וקבע כי אין נכות בגין תחושת טנטון.

ו. ביום 19.7.16 המערער עמד בפני יועץ פסיכיאטר, ששמע את תלונות המערער, עיין בתיעוד רפואי וקבע נכות זמנית בשיעור 30%. לצורך קביעת הנכות היציבה היועץ ביקש צילום תיק רפואי מלא ודו"ח נטילת תרופות.

ביום 3.1.17 היועץ הפסיכיאטר קבע כי הנכות שנקבעה בדרג הראשון תואמת את מצבו של המערער ודחה את הערר.

ז. המערער עמד ביום 27.3.18 בפניו יועץ בתחום עיניים. היועץ שמע את תלונות המערער, בדק אותו , עיין בממצאי בדיקות שעמדו בפניו וקבע כי אין נכות עיניים הקשורה לתאונה ואין קשר סיבתי בין התאונה לתלונות המערער.

ח. הוועדה התכנסה ביום 18.7.18, שמעה את תלונות המערער, עיינה בתוצאות בדיקת מיפוי עצמות, ציינה ממצאי בדיקה אורתופדית וכן עיינה בחוות הדעת של היועצים לוועדה. הוועדה קיבלה את חוות הדעת של היועץ בתחום עיניים.

הוועדה לא סיכמה וביקשה חוות דעת של פנימאי, בנושא השמנת יתר והקשר הסיבתי לתאונה.

ט. המערער עמד בפני יועץ נוסף, פנימאי, ביום 15.10.18. הפנימאי קבע כי למערער נטיה טבעית לעלות במשקל ואין לקשור את עודף המשקל לתאונה, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף.

י. הוועדה התכנסה שוב ביום 13.3.19 וקבעה שהיא מקבלת את חוות הדעת של היועצים לוועדה. הוועדה קבעה כי המערער סובל מתגובה הסתגלותית לאחר תקיפה וכי "לאור הממצאים בבדיקה הקלינית תקינה, הוועדה קובעת שלא נותרה נכות אורתופדית הקשורה לתאונה הנדונה. מבחינה נוירולוגית אין ערר ואין נכות. לסיכום הוועדה דוחה את הערר ומאשרת את הקביעה מדרג ראשון. אין מקום להפעיל תקנה 15 הפגיעה איננה מונעת מהתובע להמשיך בעיסוקו ובעבודתו בהיקף מלא".

החלטה זו עומדת לדיון בפסק דין זה.

3. לטענת המערער, יש לקבל את ערעורו בנוגע לטנטון, בתחום האורתופדי, עיניים ונפשי.

בנושא הטנטון, נטען שלפי בדיקה שביצע ביום 14.8.16, המערער סובל מטנטון. עוד הוסיף המערער שלא קיבל זימון לבדיקה שהיועץ ביקש, כי היה על הוועדה לקבל את הערר ולכל הפחות לקבוע שישלח לבדיקה חוזרת. עוד נטען, כי בהחלטת הוועדה אין התייחסות לממצאי הבדיקה ולקביעותיו של ד"ר מוסק, במסמך שהמערער הציג.

בנושא האורתופדי נטען שאין התייחסות לטענותיו בערר, כי לא נבדקו ששה טווחי תנועה בצוואר וכי הוועדה לא התמודדה עם מסמך של פרופ' נרובאי, מיולי 18', לפיו למערער מגבלה ברורה בתנועות עמוד השדרה המותני.

בתחום עיניים נטען שנימוקי הוועדה אינם ידועים וכי מקום בו הפגימה הוכרה, יש לדחות קביעה שאין קשר סיבתי.

בנושא הנפשי נטען שגם אם קיימת רמיסיה, אין משמעות הדבר שהמערער חזר למצבו הקודם וכי לפי הראיות שהוצגו לוועדה, המערער נמצא בטיפול תמידי ומקבל טיפול תרופתי. על כן הנכות שנקבעה למערער אינה הנכות הנכונה.

4. הצדדים התייצבו לדיון הערכה מקדמית בפני כב' הרשמת מעודד. במסגרת הדיון בפני הרשמת, המערער הציג אישור רפואי מפרופ' נרובאי וכן ביקש להמציא פרוטוקול ועדת מס הכנסה שקבעה נכות בתחום עיניים.

המערער ביקש לטעון בפני שופט, אך משלא התייצב לדיון שנקבע, הערעור נשמע בדרך של הגשת טיעונים בכתב.

דיון והכרעה
5. על פי הקבוע בחוק, ניתן לערער על החלטות של ועדות רפואיות לעררים בשאלה משפטית בלבד. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

כן נקבע כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.06). על כן בית הדין לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של חברי הוועדה, אלא יבחן אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (דב"ע ל/ 0-11 סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133 (1971)).

לגבי חובת ההנמקה המוטלת על הוועדה, נפסק שהוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה כך שממנה ילמד לא רק רופא, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 -01 לביא -המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז 130 (1985); דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474 (1994); דב"ע שם/ 1318 - 01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983); דב"ע לה/ 01-29 שריקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)).

על יסוד עקרונות אלה, יש לבחון את החלטת הוועדה.

טנטון
6. בנושא הטנטון, טענתו המרכזית של המערער היא שלכל הפחות היה על הוועדה להפנותו לבדיקה נוספת, לאחר שלא התייצב לבדיקה שהיועץ ביקש.

7. מעיון בפרוטוקולים ובמסמכים שהוצגו עולה כי בישיבה הראשונה, מיום 5.7.16, היועץ בתחום א.א.ג שמע את תלונות המערער ועיין במסמך הרפואי מד"ר מוסק.

היועץ קבע בשלב זה כך:

"לפי תיאור החבלה לא מדובר כלל בחבלת צליפת שוט, אלא בחבלה לגב עם זעזוע של הגולגולת. למרות שלא מדובר בחבלת צליפת שוט, ההתייחסות לעניין הטנטון במקרה זה זהה. האפשרות שתחושת הטנטון עליה מתלונן אכן נגרמה בתאונה אינה גבוהה אך יחד עם זאת אפשרית.
כדי שניתן יהיה לקבוע את הקשר האפשרי בין תלונותיו לבין התאונה אבקש להפנותו לביצוע בדיקת הערכת טנטון יחד עם עקומת פלדמן ואסכם לל"נ."

לאחר מכן, ביום 1.11.16, היועץ דן בעניינו של המערער ללא נוכחות, וציין:

"בחוות דעת קודמת נתבקש המערער לבצע הערכה מלאה של תחושת הטנטון עם עקומת פלדמן. בתאריך 14.8.16 בוצעה בדיקה חלקית שאיננה כוללת את עקומת פלדמן. לא ניתן לסכם את חוות הדעת, יש להפנותה לבדיקה נוספת."

8. המערער הפנה לבדיקה מיום 14.8.16, במכון "אתי ישראל", וטען כי הבדיקה מעידה על כך שהוא סובל מטנטון. מאחר שהבדיקה עמדה בפני היועץ והיא לא סיפקה את מבוקשו ("בתאריך 14.8.16 בוצעה בדיקה חלקית שאיננה כוללת את עקומת פלדמן"), אין מקום להגיע למסקנות רפואיות שונות ממסקנתו של היועץ. ודאי שאין יסוד משפטי לקביעה רפואית שונה מקביעת היועץ, אשר הבדיקה מיום 14.8.16 עמדה בפניו.

כאן המקום לציין כי גם אין יסוד לטענות המערער, כאילו נשלח לבדיקה נוספת, למרות ממצאי הבדיקה מיום 14.8.16, מאחר שממצאי הבדיקה הנ"ל "לא נשאה חן" בעיני המשיב.

9. המועד האחרון שבו היועץ נדרש לעניינו של המערער הוא 20.4.17. גם במועד זה, למעלה מתשעה חודשים לאחר שהמערער עמד בפניו והיועץ ביקש לראשונה את ממצאי הבדיקה, טרם בוצעה הבדיקה שהתבקשה.

משכך, היועץ סיכם על פי הממצאים שעמדו בפניו וקבע:

"המערער התבקש לבצע בדיקת הערכת טנטון מלאה, כדי שהוועדה תוכל לקבוע נכות בגין תלונותיו בשל טנטון, זאת בייחוד לנוכח העובדה שבבדיקה קודמת 14.8.16 אשר לא היתה בדיקה מלאה נרשמו תגובות אשר אינן תומכות בקיומה של תחושת טנטון במקרה הנדון.

  1. תדר הטנטון המלא ב -2 קילוהרץ דבר שאיננו אופייני לטנטון שמקורו באוזן הפנימית במקרים אלו הטנטון מקורו בתדירויות הגבוהות.
  2. בדיקת האדרה היתה שלילית.

כדי לאפשר למערער לתמוך בתלונותיו על תחושת הטנטון ביקשתי ביצוע בדיקת הערכת טנטון מלאה משלא נעשתה אני מתייחס לבדיקה החלקית וקובע שאין נכות בגין תלונותיו על תחושת טנטון."

10. בהודעת הערעור (סעיף 20) נטען כי רק בדצמבר 2017, ביקש המערער לעמוד בפני הבדיקה שהיועץ ביקש למעלה משנה קודם לכן. מדובר בפרק זמן בלתי סביר. מקום בו גם לא התבקשה הארכת מועד לביצוע הבדיקה, היועץ או הוועדה לא טעו כאשר הסתפקו בעובדה שלמרות שחלפו חודשים רבים, המערער לא ביצע את הבדיקה.

11. עיון בפניותיו של המערער למשיב, בכל הנוגע לבדיקות שיועץ ביקש, אינו מעיד על נכונות של המערער לבצע את הבדיקה המלאה. נהפוך הוא. כך למשל, במכתב מיום 31.1.17, בו המערער אישר שקיבל דרישה לבצע בדיקה נוספת - "בדיקה ששמה עקומת פלדמן", המערער הלין על ההפניה, ביקש בירור, הנמקה ותשובה מפורטת ואף ציין כי "התחושה שלי שהרופאים לא מבינים את מעמדם ומאוד רוצים להוכיח שהמבוטח לא סובל מטנטון...". עוד נטען כי "טרם ביצוע הבדיקה, אני מבקש את נימוקי ההפנייה". מכאן, שהמערער בשלב זה לא היה מוכן לשתף פעולה עם בקשת היועץ ולעבור את הבדיקה שהיועץ ביקש.

במכתב נוסף, מיום 25.5.17, המערער חזר וטען כי דרישת היועץ לבצע בדיקה מלאה – "לטעמי זו הגזמה" ואף נטען כי מדובר בהתנכלות. בסיפא מכתב זה, המערער ביקש "להורות ע ל ביטול הבדיקות הנוספות נוכח הגזמת יתר באי אמון במבוטח".

טענות דומות הועלו על הכתב גם במכתב מיום 13.12.17 ובמכתב מיום 20.3.17.

12. המסקנה העולה מפניות אלה של המערער, כי סירב לבצע את הבדיקה המלאה שהיועץ ביקש וסבר שניתן להסתפק בבדיקה מיום 14.8.16 שכבר עמדה בפני היועץ, על מנת לקבוע לו נכות בגין טנטון. בנסיבות אלה, לא נפלה טעות בהחלטת היועץ והוועדה לקבוע נכות על יסוד הממצאים שעמדו בפניהם ולא להוסיף ולהמתין שהמערער יסכים לבצע את הבדיקה.

בנוסף, לאור עמדת המערער בזמן אמת, אין מקום כיום לאפשר לו לעמוד לבדיקה שהתבקשה לפני חודשים רבים.

13. כפי שצוין לעיל, שאלת הערכת שיעור הנכות היא בראש ובראשונה שאלה רפואית. העובדה שהמערער חולק על דעתו של היועץ, אינה מעידה על טעות משפטית בהחלטתו.

14. אשר לטענה לפיה החלטת הוועדה שקיבלה את עמדת היועץ אינה מנומקת, הרי שהחלטת היועץ מנומקת וברורה . משכך, אין פסול בכך שהוועדה קיבלה את מסקנותיו. מה עוד שאין בפי המערער טענה או נימוק לדחיית מסקנות היועץ.

נימוק זה יפה לגבי אימוץ כלל החלטות היועצים לוועדה.

15. לאור כל האמור לעיל, נדחה הערעור בנושא הטנטון.

אורתופדיה
16. יש לדחות את טענות המערער לגבי האופן שבו הוועדה בדקה אותו (נטען שלא נבדקו ששה טווחי תנועה בצוואר). מדובר בעניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בו.

17. אשר למסמך מיולי 2018, בו פרופ' נרובאי ציין כי למערער מגבלה ברורה בתנועות עמוד השדרה המותני, הרי שהוועדה לא מצאה ממצא דומה. בפרוטוקול מיום 18.7.18, בפרק ממצאי הוועדה, הוועדה ציינה במפורש: "אין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני". לאור ממצא ברור זה, אין טעות משפטית בכך שהוועדה לא קבעה למערער נכות אורתופדית.

עיניים
18. בתחום עיניים נטען שנימוקי הוועדה אינם ידועים וכי מקום בו הפגימה הוכרה, יש לדחות קביעה שאין קשר סיבתי. המערער הוסיף והפנה לפרוטוקול ועדה רפואית שהתכנסה לפי פקודת מס הכנסה.

19. מעיון בפרוטוקול הוועדה בנושא מס הכנסה, עולה כי נקבעה למערער נכות בגין חוסר מיקוד, החל מיום 1.1.19 - כארבע שנים לאחר הפגיעה בעבודה. חלוף הזמן בין הפגיעה בעבודה ובין תחילת הנכות וכן היעדר דיון בשאלת הקשר הסיבתי, מביאים למסקנה לפיה אין בהחלטת הוועדה בנושא מס הכנסה לסייע למערער בהליך זה.

20. אשר להנמקת הוועדה, מקום בו החלטת היועץ מנומקת וברורה, ניתן להסתפק בהנמקה קצרה לפיה הוועדה מקבלת את חוות דעתו.

בהקשר זה יובהר כי לפי חוות דעת היועץ מיום 27.3.18, היועץ שמע את תלונות המערער, עיין בבדיקת חדות ראיה ובדיקות נוספות שהוצגו ופירט את הממצאים הרלוונטיים. היועץ קבע כי "כל הבדיקות היום הינם בגדר הנורמה ולא נמצא כל ממצא הקשור לאירוע הנדון. לדעת הפוסק אין נכות עינית הקשורה לתאונה הנדונה. אין קשר סיבתי בין התאונה לתלונותיו."

נפשי
21. המערער נבדק על ידי יועץ לוועדה, ביום 19.7.17, בתחום רפואי זה. לפי חוות דעת היועץ, המערער סובל מתגובה הסתגלותית. לאחר שהיועץ שמע את תלונות המערער, משציין את ממצאיו בבדיקה ולפני שסיכם, היועץ ביקש לעיין בתיק רפואי ודו"ח נטילת תרופות. לאחר קבלת המסמכים שהתבקשו, היועץ סיכם ללא נוכחות וקבע:

"בבדיקה מול ד"ר בורנשטיין כותב עו"ד אשר פדלון כי אינו נמצא בטיפול צל ד"ר בורנשטיין. במשיכת טיפול תקופתי ניתן לראות כי אינו לוקח טיפול תרופתי סדיר לדוגמא משיכה ראשונה ציפרלקס 4.5.15 ולאחר מכן רק ב – 9/15, 1/16, ב – 4/16, ולאחר מכן 8/16. כמו כן אין משיכה בין 11/16 ל – 4/17 ובין 4/7 ל – 7/17.
...
על פי הנתונים שהוצג בפני אני קובע כי הנכות שנקבעה בדרג הראשון תואמת את מצבו ודוחה את הערר."

22. לאור הנמקת היועץ, יש לדחות את טענות המערער כאילו היה מקום לקבוע לו נכות גבוהה יותר, כיוון שהוא נמצא בטיפול תמידי ומקבל טיפול תרופתי. כמתואר לעיל, היועץ עמד על כך שהמערער אינו מטופל אצל פסיכיאטר ואף אין רצף של משיכת תרופות פסיכיאטריות.

23. המערער הוסיף וטען שיש לקבוע לו נכות גבוהה מזו שנקבעה , מאחר שהוא נוטל תרופות. על כן, לשיטתו, יש לקבוע לו נכות בשיעור 20% לפי סעיף 34(ב)(3).

להלן נוסח סעיפי הליקוי הרלוונטיים (הוועדה קבעה 5% נכות, מותאמים בין 34(ב)(1) – (2)):
(1) רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה 0%
(2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה 10%
(3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה 20%

המערער שם יהבו על העובדה כי רק בס"ק 3 מוזכר טיפול תרופתי. עם זאת, עצם הצורך בתרופות אינו מקנה נכות בשיעור 20%, מקום בו לא מתקיימות שאר ההגדרות שבסעיף הליקוי.

משהיועץ הסביר מדוע לדעתו, מצבו של המערער הוא בין ס"ק 1' ל – 2', ומהנמקתו ברור כי הגיע למסקנה זו לאור ממצאיו בבדיקתו שלו, וכן לאור העובדה כי המערער אינו מטופל אצל פסיכיאטר וכי אינו מושך תרופות פסיכיאטריות באופן קבוע ורציף, הרי שקביעתו מהווה קביעה רפואית מקצועית שבית הדין לא יתערב בה.

24. לסיכום כל האמור לעיל – החלטת הוועדה מנומקת, נסמכת על ממצאי בדיקתה וכן על חוות דעת היועצים שבדקו את המערער בתחומי התמחותם הספציפיים, ולא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ד אלול תש"פ, (13 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .