בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 42438-06-19

12 אוקטובר 2020

לפני כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציג צבור (עובדים) מר איתן סלע
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ

התובעת:
קארין בן-חמו אילוז
ע"י ב"כ עו"ד שי בנאי
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירה צמיר ואח'

פסק דין

1. תביעתה של התובעת לדמי לידה בגין לידה מיום 3.7.18 נדחתה ביום 29.4.19 מהטעם שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד.

2. אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת –
א. התובעת הגישה תביעה לדמי לידה נ/1, עבור לידה מיום 3.7.18 בגין עבודתה אצל "טל - ארז המוסד לביטחון ושמירה בע"מ " (להלן : "החברה").
ב. אביה של התובעת מר יורם בן חמו היה בתקופה הרל בנטית מנכ"ל בחברה.
ג. מר שי צעירי הינו בעל 100% מהמניות ודירקטור.
בהתאם לדיווח של רשות התאגידים המניות הוקצו לו ב- 14.6.20.
הצדדים חלוקים, מה היה מעמדו של מר בן חמו בתקופה הרלבנטית לתביעה.
ד. התובעת ילדה בשנת 2013 ושולמו לה דמי לידה בגין עבודה נטענת בחברה.

3. ביום 1.7.20 נשמעו ראיות בתיק.
מטעם התובעת העידו התובעת ורו"ח מר תומר סברו.
כמו כן הוגשו כמוצגים טופס התביעה לדמי לידה נ/1; טופס התביעה לדמי אבטלה נ/2; מכתב החברה לתובעת מיום 15.8.18 נ/3; הודעת התובעת לחוקר המוסד נ/4.

4. מהראיות ומהמסמכים אשר הוגשו עולות העובדות הבאות:
א. בטופס התביעה נ/1 צוין כי התובעת עבדה בחברה מיום 1.2.17 ועד ליום 30.6.18.
כך מצוין גם בטופס התביעה לדמי אבטלה, נ/2.
בכתב התביעה ובתצהיר לא ציינה התובעת את המועד המדויק בו התחילה לעבוד.
בכתב התביעה טענה באופן כללי כי עבדה משנת 2017.

ב. התובעת צירפה לתצהירה תלושי שכר משנת 2018 בלבד ולא משנת 2017.
בתלושי השכר לחודשים ינואר עד מאי 2018 נרשם כי תחילת העבודה היא 1.1.18.
בתלוש חודש יוני 2018 נרשם כי תחילת העבודה היא 1.2.17.
ג. בחקירתה הנגדית התובעת טענה כי עובדת בחברה משנת 2010 במשך 8 שנים "הולכת וחוזרת הולכת וחוזרת" (פרוטוקול עמ' 8 ש' 13) ובאשר לעבודתה לפני הלידה מ - 7/18 העידה כי התחילה לעבוד "שנה ואפילו שנה וחצי לפני הלידה" (פרוטוקול עמ' 8 ש ' 8).
לעומת זאת כשעומתה עם הרישום בתלושי השכר לפיו התחילה לעבוד ב- 1.1.18 אישרה כי זה נכון (פרוטוקול עמ' 8 ש' 11-10).
ד. אשר לשכרה של התובעת, התובעת טענה כי שכרה שולם במזומן, לעומת זאת ב- נ/1 סומן על ידי המעסיק כי השכר שולם גם במזומן וגם בשיק. לתובעת לא היה לכך כל הסבר.
ה. זאת ועוד, בהודעתה לחוקר נשאלה מדוע נוצר הצורך להעסיקה, והשיבה:
"בשנת 2017 אבא שלי שאל אותי אם אני רוצה לחזור הייתי בדיוק לאחר הפלה, ביקש יותר שעות וחזרתי לעבוד עד השעה 17.00" (עמ' 2 ש' 40 להודעה).
לעומת זאת בעדותה טענה כי עבדה מראשון עד חמישי משעה 09:00 ועד השעה 15:00 והיו לה המון שעות נוספות (פרוטוקול עמ' 9 ש' 4).
לא ניתן כל הסבר לפער הנטען בין השעות העבודה ומתי שונה ההיקף.
ו. יתרה מכך, על אף הטענה כי עבדה המון שעות נוספות, לא הוצג דו "ח נוכחות ואין כל רישום בתלוש השכר ע ל שעות נוספות.
זאת בשונה מהמזכירה השנייה אשר היה לה רישום נוכחות (פרוטוקול עמ' 10 ש' 14-15).
ז. זאת ועוד התובעת טענה בהודעתה כי חזרה, כאמור , בשנת 2017 ליותר שעות. באישור מעסיק על תקופת העסקה (נספח ו' לכתב התביעה) מפורט שכרה של התובעת ב- 12 חודשים עובר לתקופת הלידה (יש לציין כי החל מחודש אוקטובר נרשם כנראה בטעות כי ההתייחסות היא לשנת 2012 במקום 2017).
מפירוט זה עולה כי בשנת 2017 שכרה היה 6,000 ₪ וכי הוא עלה בחודש נובמבר 2017 ל- 8 ,887 ₪.
ראשית יש לציין כי השכר על פי התלושים הוא 9,378 ₪ ולא כפי שצוין.
שנית, וזה העיקר, לא ברור מדוע הועלה השכר כאשר היקף העבודה ירד באופן שהתובעת עבדה עד השעה 15 :00 ולא עד השעה 17:00.לעובדה זו אין כל התייחסות, קל וחומר הסבר.
ח. אשר לסיום ההעסקה, אף נושא זה נותר מעורפל.
בהודעה נ/4 טענה התובעת כי "החלטתי שאני נשארת עם הילדים שלי, בשנה הראשונה אין בכלל מה לדבר עד ספטמבר הבא" (עמ' 3 ש' 59 להודעה).
בעדותה הסבירה כי חופשת הלידה שלה נמשכה כי נכנסה שוב להיריון אחרי חודשיים וכי היה לה הריון בסיכון.
כאשר נשאלה אם פוטרה או התפטרה, השיבה: " לא פוטרתי, לא חזרתי לעבודה כי לא יכולתי לחזור " (פרוטוקול עמ' 11 ש' 1-9).
לעומת זאת בכתב התביעה ובתצהיר טענה כי ביום 15.10.18 לאחר תום חופשת הלידה היא קיבלה מהמעסיק הודעה כי היא מפוטרת לאור צמצומים והתייעלות.
התובעת צרפה לכתב התביעה ולתצהיר מכתב מעסיק מיום 22.10.18 המודיע על פיטוריה בדיעבד מיום 15.10.18.
לעומת זאת הוגש על ידי הנתבע מכתב נוסף מהמעסיק, נ/3, מיום 15.8.18 לפיו:
"בהמשך לשיחתנו הטלפונית ב- 15.8.18 הוחלט על צמצומים בחברה לא להביא לך מחליפה לתפקיד ולחכות עד לחזרתך מחופשת לידה.
כרגע עבודתך תחולק בין עובדי המשרד. אנו ממתינים לתשובתך על תאריך מדויק של חזרתך לעבודה על מנת שנוכל להתארגן בהתאם ".
לתובעת לא היה כל הסבר מדוע ולצורך מה הוצא המכתב.
ט. יש לציין כי התובעת אישרה בעדותה כי ממילא לא החליפה עובדת אחרת כשהתחילה לעבוד וכי לא הובאה עובדת במקומה ובהודעתה אף הבהירה:
"ש. אם אביך או שי צעירי לא היה מעסיק אותך האם היה מעסיק מישהו אחר במקומך?
ת. שני יכולה לעבוד לבד, אבל זו הקלה מטורפת, יש זמן לאכול ארוחת צהריים".
(עמ' 3 ש' 60-61 להודעה).
י. אשר לתשלום זכויות סוציאליות, התובעת השיבה בהודעה כי היא לא מבינה בתשלומים, אבל יודעת שקיבלה הכל.
לעומת זאת עיון בתלושי השכר מעלה כי לא הופרשו תשלומים לפנסיה, כמו כן התובעת לא קיבלה פיצויי פיטורים למרות שפוטרה (או התפטרה לצורך טיפול בתינוק) וכאשר נשאלה האם קיבלה דמי הבראה השיבה:
"ש. באיזה חודש קיבלת דמי הבראה?
ת. מה קבלתי?
ש. דמי הבראה.
ת. אני גם לא זוכרת".

זאת ועוד, בתלושי השכר אין רישום היעדרויות והתובעת לא טענה כי קיבלה פדיון חופשה כשעבודתה הסתיימה.

5. לסיכום עד כה עולה כי טענות התובעת לעבודה בחברה לא הוכחו.
התובעת בחרה שלא להעיד את אביה מר בן חמו ואת מר צעירי ואף לא את שני, המזכירה השנייה.
כמו כן הודתה כי לא הכירה ספקים וכי אף את שמה של המנקה לא זכרה.
זאת ועוד, אף התקיימו סתירות באשר למזכירה השנייה.
בעוד שבחקירתה טענה כי ישבה במשרד אחד היא ושני, הרי שבעדותה נשאלה:
"את והמזכירה השנייה ישבתם יחד " והשיבה: " לא זה משרד שונה" (פרוטוקול עמ' 12 ש' 14-15)
זאת ועוד, בחקירתה הנגדית לא זכרה אף את שם המזכירה וכאשר נשאלה מי המזכירה השיבה:
"ת. פעם גילה, היו מלא, מתחלפות, רונית לדעתי גם היתה.
ש. בתקופה שסמוכה ללידה מי היתה?
ת. הייתה הודית אחת, לא זוכרת את השם שלה"

(פרוטוקול עמ' 9 ש' 14-17).

6. התובעת בחרה להביא לעדות את רו"ח סברו, אלא שלא היה בעדותו כדי לסייע.
רו"ח סברו העיד שבמהלך 4 שנים ביקר במשרד כפעמיים, כי ההתנהלות הייתה במיילים וכי רוב השיחות היו עם מר צעירי.
רו"ח סברו אמנם טען כי לעיתים שוחח עם התובעת בטלפון וכי תפקידה היה לקטלג את העובדים הזרים, להתמודד מולם, לצלם תעודות זהות, דרכון, לבדוק רישיונות בטופס, רישום המיסים, לבנות אקסלים, לעבוד מול לקוחות.
התובעת עשתה את אותן מטלות שעשו עובדי כ "א אחרים בחברה.
אלא שרו"ח סברו לא ידע לומר מה תקופת העבודה המדויקת ומהו שכרה . כמו כן לא ידע לומר מה היקף שיחות הטלפון אשר ביצע עם התובעת ומי מהעובדים העביר לו מיילים לרבות טבל אות אקסל.

7. טענות התובעת –
א. מחקירתו של רו"ח סברו עולה כי הוא הכיר את התובעת, דיבר עמה בטלפון של העבודה עפ"י הצורך, העיד כי היא עבדה בעסק ונעדרה בשל חופשת לידה. עוד פ ירט מה היה תפקידה של התובעת בחברה.
ב. מחקירת התובעת עלה כי עבדה בחברה ב- 8 השנים האחרונות, וכן פירטה את אופי העבודה ומטלותיה.
ג. העובדה שהועסקה על פי בקשת אביה לא מאיינת את קיומם של יחסי עובד מעסיק. יש לציין כי אביה אינו בעל העסק, אלא בעל המניות והמנהל היחיד ב חברה הוא מר שי צעירי.
ד. לתובעת אושרה תביעה לדמי לידה בגין לידה בשנת 2013 ביחס לעבודה זהה בחברה.
ה. התובעת עמדה בכל המבחנים לקיום יחסי עובד מעסיק, שליטה פיקוח ותשלום שכר תמורת העבודה.
שכרה של התובעת עוד בטרם ההיריון עמד על 9 ,000 ₪ ברוטו.
ו. התובעת עלתה לארץ בגיל 13 מצרפת ללא אמה, ואביה מילא את החלל החסר של אב וא ם ודאג, כמנהל בכיר, לעזור לבתו, למצוא לה עבודה ולאסוף אותה בבוקר לעבודה.
התובעת מילאה בעבודתה את הוראות מנהלה מר שי צעירי כמפורט על ידה ובתמורה לתשלום שכר.
ז. החלטת הנתבע גרמה לתובעת נזק רב, בכך שנשללה הן התביעה לדמי לידה והן לאבטלה.

8. טענות הנתבע –
א. הפלוגתא בתיק זה הינה זכאות התובעת לדמי לידה, לא נקבעה פלוגתא המתייחסת לזכאות לדמי אבטלה.
ב. התובעת נמנעה מלהזמין עדים רלבנטיים כמו אביה, מר צעירי או מי מעובדי המשרד, וזאת ללא הסבר מניח את הדעת.
לגבי אביה, כדי להימנע מחקירה נגדית באשר להיותו בעל מניות בחברה, ולגבי מר צעירי, קיימת סתירה בין ההסבר כי קיים סכסוך בינו לבין אביה לבין ההסבר כי ניסתה להזמינו.
למרות שהחברה נרשמה בשנת 2011, מר צעירי מונה כבעל מניות ב- 14.6.20.
ג. קיימת סתירה בין הודעת התובעת לחוקר לבין חקירתה הנגדית לגבי המזכירה שישבה עמה.
ד. כמו כן לא הוזמנו מנקה או ספקים, מה גם שהתובעת לא ידעה את זהותם.
ה. רו"ח סברו אינו רלבנטי משאין לו ידיעה אישית על עצם העסקת התובעת ותנאי העסקתה.
ו. גרסתה של התובעת מעורפלת, כך לגבי תקופת ההעסקה הנטענת, אופן הפיקוח וכן אין ראיות לקבלת שכר.
ז. עדותה של התובעת בחקירה הנגדית לפיה התחילה לעבוד לפני הלידה, שנה ואפילו שנה וחצי, אינה עולה בקנה אחד עם תלושי השכר בהם מצוין כי החלה לעבוד ב - 1.1.18.
ח. התובעת לא הוחלפה בידי אחר בחופשת הלידה וכן לא נטען כי היתה עובדת קודם לתובעת.
לא היתה כל נחיצות בהעסקת התובעת ואף התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי "שני יכולה לעבוד לבד".
ט. התובעת טענה כי קיבלה את שכרה במזומן אך בטופס התביעה נ/1 סומן על ידי המעסיק כי השכר שולם במזומן ובשיק.
י. התובעת ניסתה להסתיר הן בתביעה לדמי לידה נ/1 והן בתביעה לדמי אבטלה נ/2 את הקרבה המשפחתית בינה לבין המעסיק.
יא. גרסת התובעת לגבי סיום העבודה, פיטורים או התפטרות, אינה עקבית.
יב. בהתאם לתלושי השכר, לא נוהל מעקב היעדרויות, כמו כן אין תיעוד לשעות נוספות על אף שהתובעת העידה כי ביצעה שעות נוספות ואף רשמה אותן. אין הפרשות לפנסיה וכמו כן התובעת לא זכרה מתי קיבלה דמי הבראה.
כל תלושי השכר הודפסו באותו יום.
בניגוד לתובעת, למזכירה השנייה לגרסת התובעת היה רישום של שעות.
יג. אין כל רלבנטיות לעובדה כי תביעה קודמת משנת 2013 לדמי לידה אושרה. מהראיות עולה כי בתקופה מושא תביעה זו לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ודין התביעה להידחות.

ההכרעה –

9. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן : "החוק") קובע כדלקמן:
"עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד;
לענין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

10. כעולה מהגדרת 'עובד' בחוק, אין מניעה כי בני משפחה מדרגה ראשונה יחשבו עובדים ובלבד שמדובר בעבודה סדירה אשר היתה מבוצעת על ידי אחר, אלמלא בן המשפחה היה מבצע אותה. יתרה מכך, בהוראת חוק זו ביקש המחוקק להקל על עובדים שהם קרובי משפחה, מתוך הבנה שמבחני הפסיקה לקיומם של יחסי עובד ומעסיק, בכללם מבחני הפיקוח, השליטה והבקרה, יהיו גמישים יותר עת עסקינן בבן משפחה. כך נפסק בדב"ע (ארצי) מח0-141 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' (1988) 98, 103:
"לא מעטים המקרים בהם קרוב משפחה של בעלי החברה עובד בחברה, ואין מקפידים עמו בקלה כחמורה בכל הנוגע למסגרת שעות העבודה, ושכרו אינו "ריאלי", אלא "מוגזם" או "סמלי".

11. לצד זאת נפסק כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יבחן בית הדין בקפידה יתרה אם אכן היחסים בין הצדדים הינם יחסים חוזיים של עובד מעסיק במסגרתם מוסדרים חובות וזכויות :
"הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב. (ראו עניין מגרה וכן, עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ו (1001) 603, 616; דב"ע לג/-0-108 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה' (1973) 31, 36; דב"ע לג/0-159 מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה' (1973), 134, 137)".

12. יחד עם ההקלה הטמונה בהגדרה המביאה בחשבון את "טיבה וטבעה" של הקרבה המשפחתית בהקשר התעסוקתי, הוחמרו אמות המידה הראייתיות הנדרשות על פי הפסיקה לצורך הוכחת "הגרעין המהותי" של ההתקשרות עם בן משפחה והוא תשלום שכר בתמורה לביצוע העבודה ובאופן הנגזר ממנה:
"העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה".
[עב"ל (ארצי) 781/08 מגרה - המוסד לביטוח לאומי (8.4.08); עב"ל (ארצי) 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי (29.6.00); עב"ל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כאמל - המוסד לביטוח לאומי (2.12.03) ].

13. בעב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי - המוסד לביטוח לאומי (20.1.15) נאמרו הדברים הבאים:
"ניתן אפוא לסכם את האמור לעיל ולומר כי שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה".

מן הכלל אל הפרט –

14. מהראיות שהונחו בפנינו עולה כי אף אם מר בן חמו לא היה בעל מניות בחברה בתקופה הרלבנטית (וכאמור עובדה זו לא הוכחה משהתובעת נמנעה מלהזמין אותו לעדות, ומשמרישום רשות התאגידים עולה כי מר צעירי מונה כבעל המניות ביום 14.6.20 בלבד), הרי שמעמדו לעניין בחינת מעמדה של התובעת כ"עובדת" לצורך החוק הוא כמעמד של "בן משפחה".
הוכח כי מר בן חמו הוא זה אשר פנה אל התובעת כדי שתחזור לעבודה והוא זה אשר שילם לה את שכרה בפועל במזומן.
אמנם התובעת בהודעתה טענה, כי תנאי שכרה סוכמו עם מר צעירי (עמ' 3 שורות 63-64 להודעה) אך בעדותה, בתשובה לשאלה האם קיבלה הודעה על תנאי עבודה אישרה:
"גם לא. אבא שלי היה מנכ"ל בחברה, היו לי הקלות. אבא שלי גם דאג לי קצת יותר, אני גדלתי עם אבא לבד מגיל 13, אמא שלי גרה בפריז, הוא היה גם אבא שלי וגם אמא שלי, הוא היה מאד מחובר אלי, תמיד עטף אותי ורצה לעזור לי".
(פרוטוקול עמ' 8 ש' 4-6).

15. מוכנים אנו להניח כי התובעת ביצעה מפעם לפעם עבודה בחברה, אך לא הוכח כי מדובר בעבודה סדירה, במסגרת שעות מוגדרת, בתקופה מוגדרת ובתמורה לתשלום שכר לרבות התנאים הנלווים וכי השכר שולם בעד עבודה בפועל.

16. התובעת לא הוכיחה מתי החלה לעבוד לפני הלידה ב-3.7.18 ומתלושי השכר עולה כי החלה לעבוד ב-1.1.18 ודהיינו לאחר שהייתה בהיריון ולצורך קבלת דמי לידה. לא הוכחה מסגרת השעות וכן לא הוכח תשלום שכר בפועל.
התובעת העידה כי עבדה לסירוגין, היתה באה והולכת וכי לא החליפה עובד אחר ועובד אחר לא החליף אותה, וכי למעשה המזכירה שני הסתדרה בלעדיה.

17. גם אם היתה מגיעה מפעם לפעם לחברה וגם אם שולם לה שכר, לא הוכח כי השכר שולם תמורת העבודה ולא כעזרה של אב לבתו.

18. זאת ועוד, לא הוכחה מסגרת חובות וזכויות הדדית.
לתובעת לא הופרשו הפרשות פנסיוניות, היא לא קיבלה דמי הבראה ואף לא פדיון חופשה וזאת למרות שטענה שאביה "דאג לה קצת יותר".
זאת ועוד, התובעת אף לא קיבלה פיצויי פיטורים למרות שנסיבות הפסקת עבודתה (השנויות במחלוקת) מזכות בפיצויי פיטורים.

19. התובעת אף לא השכילה להבהיר מדוע הפסיקה לעבוד, ומדוע נמסר לה מכתב פיטורים שנכתב בדיעבד ומתייחס לתקופה מוגנת האסורה בפיטורים, הגם שטענה שהתפטרה.
זאת ועוד, מכתב זה אינו מתיישב עם מכתב נוסף אשר נכתב לכאורה חודשיים קודם לכן ומאשר כי החברה החליטה לא להביא לתובעת מחליף לתפקיד ולחכות עד חזרתה לעבודה.

20. התובעת בחרה שלא לתמוך את גרסתה בכל עדות שהיא, למעט עדותו של רו"ח סברו. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוזמן מר בן חמו, מדוע לא הוזמנה אף פקידה, הגם שהתובעת העידה כי תמיד עבדה במקביל אליה עוד פקידה. כמו כן, התובעת אף לא הזמינה לעדות אף לקוח. לא ניתן כל הסבר כיצד הספקים לא הכירו אותה וכיצד היא לא ידעה את זהות העובדת אשר מנקה את המשרדים.
כאמור לעיל, בעדותו של מר סברו לא היה כדי לסייע משמסקנתנו הינה כי גם אם התובעת ביצעה עבודה כלשהי עבור החברה, לא הוכחה מערכת יחסים הדדית של חובות וזכויות של עובד ומעסיק, וכן לא הוכחה תמורה כספית, קל וחומר שלא בגין העבודה.

21. אכן, בהתאם לסעיף 1 לחוק ובהתאם לפסיקה משמדובר בבן משפחה המחוקק ביקש להקל במבחני הכפיפות והבקרה, אלא שהתובעת לא הוכיחה את "הגרעין המהותי" והוא תמורה כספית בתמורה לביצוע עבודה סדירה ורצופה וכן לא הוכיחה כי אלמלא עשתה אותה, היא היתה נעשית בידי אחר.
התובעת העידה, כאמור, כי לא החליפה עובד אחר ולא הוחלפה על ידי אחר וכי היא היתה במהלך שמונה השנים עובדת והולכת לסירוגין.
התרשמנו כי חזרתה לעבודה בכל פעם, ככל שחזרה, היה בהתאם לרצונה ורצון אביה לסייע לה, ולא בהתאם לצרכי החברה.

22. המסקנה אפוא, כי התביעה נדחית.
כמקובל בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

23. זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמצאתו.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"א, (12 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. איתן סלע

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. מרדכי מנוביץ