הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 40176-04-20

11 נובמבר 2021

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל
נציגת ציבור (עובדים) גב' ניצה פרידמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני

התובעת
זהבה מיליס
ע"י ב"כ עו"ד רותם עידן

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי גלם

פסק דין

בפנינו תביעה של התובעת להכיר בנפילה שאירעה לה ביום 2.7.2018 כתאונת עבודה במשמעותה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

טענות התובעת:

התובעת ילידת 24.4.1950.
התובעת טענה כי ביום 2.7.2018 עבדה כסוכנת ביטוח עצמאית בסוכנות ביטוח של בעלה, מר יוסף מיליס, בשם: "מיליס סוכנות לביטוח בע"מ" ברחוב בן גוריון 22 בהרצליה.
התובעת טענה כי ביום 2.7.2018 ירדה לקנות פירות למשרד מחנות סמוכה, "לידן סיטונאות בע"מ" ברחוב בן גוריון 24 בהרצליה.
התובעת טענה כי עת התהלכה בחנות, נתקלה במכשול, נפלה ונחבלה קשה בראשה ובכל חלקי גופה. היא פונתה לבית חולים "מאיר" בכפר סבא, שם הודגמה חבלת ראש, שבר בכתף ימין וכן חשד לשבר בצוואר ירך מימין. התובעת עבר ניתוח בכתפה הימנית.
התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. תביעתה נדחתה ביום 7.5.2019 (נספח א' לכתב התביעה).

טענות הנתבע:

הנתבע טען במכתב הדחיה כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוגבר החל עליה, כי נגרם לה אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקה במשלח ידה. הנתבע הוסיף וטען כי לתובעת לא אירעו תאונה או אירוע חריג במהלך עבודתה ואין מדובר במחלת מקצוע. לחילופין טען כי אי קשר סיבתי בין האירוע התאונתי והכאבים מיום 2.7.2018 לבין עבודת התובעת.

ההליך:

התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית שלה ושל העדה מטעמה, גב' יונה בללטי. המצהירות נחקרו ביום 1.7.2021 ולאחר מכן התבקשו הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב. התובעת הגישה סיכומים בכתב. הנתבע לא הגיש עד למועד כתיבת שורות אלה הגם שניתנו לו שתי הזדמנויות לכך (החלטה מיום 20.10.2021).

המתווה המשפטי:

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי ""תאונת עבודה" – היא תאונה שאירעה לעובד שכיר "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

בהתאם לפסיקה, תאונה היא אירוע שניתן לאתרו בזמן ובמקום. דהיינו, אירוע נקודתי שגרם לחבלה והביא את העובד לאי כושר או לטיפול רפואי (עב"ל(ארצי) 50829-09-19 סאלח מסרוואה – המוסד לביטוח לאומי (26.7.2020)(להלן – פס"ד מסרוואה); עב"ל(ארצי) 63762-06-19 רוזה קוצ'רו – המוסד לביטוח לאומי (14.4.2021)(להלן – פס"ד קוצ'רו)). דהיינו, נטל הראיה על המבוטח להוכיח כי האירוע אכן התרחש וגרם לו לחבלה.

עוד נקבע בפסיקה שם כי, "אף אם אירוע עונה לדרישת התאונה, מבחינת המיקוד בזמן ובמקום, הרי שבין העבודה לבין התאונה נדרשת זיקה סיבתית, והיא גלומה ברכיב "עקב עבודתו" שבהגדרת סעיף 79 לחוק". דהיינו, על המבוטח גם להוכיח את מרכיב הקשר לעבודה, אשר בעצמו מכיל שני יסודות: האחד, כי אותה תאונה ארעה לו תוך כדי העבודה/העיסוק והשני, כי התאונה נגרמה עקב עבודתו/עיסוקו.

ככל שעסקינן בעובד שכיר, סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי קובע חזקה עובדתית הניתנת לסתירה, לפיה תאונה שאירעה לעובד "תוך כדי עבודה" עקב גורמים חיצוניים הנראים לעין רואים אותה כתאונה שאירעה גם "עקב העבודה". חזקה עובדתית זו לא חלה על עובד עצמאי.

בפסיקה נקבע כי "נפילה (שגרמה לחבלה) הינה תאונה. על כן, במקרה של מבוטח שהוא עובד שנפל "תוך כדי" העבודה "התאונה" נכנסת בגדרי סעיף 83 רישא, קרי – חלה לגביה חזקת הסיבתיות (השניה) והנטל להוכיח כי הנפילה לא הייתה עקב העבודה מוטל על המוסד. חיזוק לכך שדי בנפילה כדי להכנס לגדרי סעיף 83 רישא ניתן גם למצוא בפסקי הדין בהם נדונו מקרים של עצמאים או של מי שהיו בדרך מהעבודה או מהמעון – מקרים שלגביהם לא חלה החזקה הקבועה בסעיף 83 רישא. לגבי אותם מקרים, כך נקבע, למרות שהוכחה נפילה הרי שכיוון שלא חלה החזקה, הנטל על המבוטחים להוכיח את הגורם לנפילה (פס"ד קוצ'רו וכל המובאות בס' 31 לו. הדגשה לא במקור)).

תאונה שהיא תוצאה של גורם חיצוני נראה לעין משמעה שהגורם לתאונה הוא חיצוני ונראה לעין (ולא שתוצאת התאונה היא חיצונית ונראית לעין) (ראו בפס"ד מסרוואה וכל המובאות בס' 20 לו).

עוד נפסק כי "כדי להוכיח כי התאונה אירעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע להראות כי הפעולה בה נפגע נעשתה "...לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" (עב"ל(ארצי) 104/99 ברדה – המוסד לביטוח לאומי (2002)). דהיינו, יש לפרש את דרישת הקשר הסיבתי הנעוצה ברכיב "עקב עיסוקו במשלח ידו" על ידי מבחן ה"אלמלא לא" באופן מצמצם, כך שרק במקרה שבו העבודה העמידה את העובד בפני הסיכון, כך שלולא העבודה הוא לא היה עומד בפני סיכון זה, יוכר האירוע כפגיעה בעבודה (עב"ל(ארצי) 50418-05-18 שי בן צור – המוסד לביטוח לאומי (20.12.2018)(להלן – פס"ד בן צור)).

בפס"ד בן צור הובא בג"צ 1262/94 זילבשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה (1994)(להלן – בג"צ זילבשטיין), בו קבע בית המשפט העליון מבחני משנה אשר לאורם יקבע הקשר הסיבתי שברכיב "עקב עיסוקו במשלח ידו".

בהיקש למבחני המשנה שנקבעו, נבחן בענייננו את אופי העבודה או העיסוק של התובעת וסיכוני הנפילה בעבודה; תפקידה, מעמדה וסמכויותיה של התובעת במקום העבודה או העסק; סיבת הנפילה; המקום והזמן בהם אירעה הפגיעה; נסיבות הפגיעה; תרומת העבודה לאירוע.

עוד נפסק בבג"צ זילבשטיין כי "שני תנאי המהות היוצרים "תאונת עבודה" – היינו, תנאי המועד: "תוך כדי", ותנאי הקשר הסיבתי: "עקב" – אינם שווי דרגה וחשיבות. "עקב" היא הגבירה ואילו "תוך כדי" נגררת ונשכרת אחריה; במקום שבו הוכח קשר סיבתי ראוי בין התאונה לבין העיסוק – לאמור שהתאונה אירעה "עקב" עיסוקו של העובד העצמאי במשלח ידו – יזכו התלויים בקיצבה או במענק, אף אם מועד האירוע לא נפל "תוך כדי" עיסוקו של העצמאי במשלח ידו, במובנו המצומצם של המושג "תוך כדי".

דיון והכרעה:

אין חולק כי ביום 2.7.2018 התובעת נפלה ונחבלה בראשה, בכתף ימין, באגן מימין, בזרוע ימין ובכף יד ימין. כך עולה מהתיעוד הרפואי, נספח א' לתצהירה.

השאלות בהן נדון להלן הן כדלקמן: האם התובעת עסקה במשלח ידה ביום 2.7.2018? האם התובעת נפלה תוך כדי עיסוקה במשלח ידה? והאם התובעת נפגעה עקב עיסוקה במשלח ידה?

האם התובעת עסקה במשלח ידה ביום אירוע התאונה?

התובעת הצהירה כי היא סוכנת ביטוח עצמאית וכך גם הצהירה העדה מטעמה, גב' יונה בללטי (ס' 3 לתצהירה). הנתבע לא חלק על כך.

בחקירתה העידה התובעת כי עד שנת 2007 עבדה בסוכנות של בן זוגה כפקידה ובשלב מסוים "החלטתי כי יש לי קשר טוב עם לקוחות להיות עצמאית וב-07 עשיתי רישיון מאד קשה ומסובך ועברתי אותו והתחלתי" (עמ' 1 ש' 17 – 19 לפרוטוקול).

עוד הצהירה התובעת כי "אני מתמחה בביטוחי בריאות וסיעוד, ובביטוחים אחרים (כגון: רכב, דירה, פנסיוני) הלקוחות רכשו מ-מיליס סוכנות לביטוח בע"מ" (ס' 4 לתצהירה). בחקירתה שינתה את גרסתה והעידה כי בן זוגה עוסק בכל הביטוחים, לרבות בביטוחי סיעוד ובריאות וכי "אין תחרות בינינו" (עמ' 2 ש' 9 לפרוטוקול). גם בהודעתה בפני חוקר הנתבע ציינה התובעת כי "המשרד של יוסי מתעסק בכל הביטוחים, חיים, אלמנטרי, ימי, כל תחומי הביטוח. יש ליוסי רישיונות להכל" (עמ' 1 ש' 7 – 8 לנ/2).

התובעת הצהירה כי במסגרת עבודתה כסוכנת ביטוח עצמאית היא עשתה שימוש בשירותי המשרד של בן זוגה, מר יוסי מיליס וכי "חלק גדול מהלקוחות היו לקוחות משותפים לי ולסוכנות".

התובעת העידה כי "השתמשתי בטלפון ובמספר הטלפון של המשרד, הייתי לכאורה אחת מהצוות. יש סימביוזה בין הלקוחות שלי ללקוחות של המשרד. לקוחות שלי שצריכים ביטוח עסק, אני לא מטפלת בזה, אז העברתי לבעלי. זה מנע הרבה מאד מריבות ביני לבינו. היה נתק מוחלט בינינו בענין הלקוחות. כתובת המיל שלי זה לא אותו מייל כמו של בעלי" (הדגשה לא במקור. א.ה. עמ' 2 ש' 11 – 14 לפרוטוקול). מעדותה זו של התובעת לא עולה נתק מוחלט מבחינה עסקית בינה לבין בן זוגה אלא דווקא ערבוב הדוק. התובעת גם נתנה לכך הסבר בעדותה. היא העידה כי "המשרד הזה הוא משרד משפחתי והמזכירות עובדות איתנו כבר שנים עם נאמנות יוצאת דופן ויוצאת מהכלל. יוסי נעזר בהן ואני בהן והן בי. אין לי מעקב אחר הדברים האלה. זה היה מאד זורם" (עמ' 2 ש' 18 – 20 לפרוטוקול).

עוד העידה התובעת כי גם בתה עבדה במשרד זמן קצוב. התובעת זכרה שבתה הגיעה לאחר שעות העבודה לרשום טלפונים אך לא זכרה אם רשמה גם הודעות מהלקוחות שלה (של התובעת) (עמ' 2 ש' 22 – 29 לפרוטוקול).

בהודעתה לחוקר הנתבע (נ/2) נשאלה התובעת אם היא משלמת דמי שכירות לבן זוגה עבור השימוש שהיא עושה במשרדו והיא השיבה: "אני לא יודעת, באמת, לא נראה לי, את האמת לא נראה לי, אבל יש לנו אותו רואה חשבון" (עמ' 7 ש' 196- 198 לנ/2). בחקירה בפנינו, שינתה את גרסתה ועל אותה שאלה השיבה כך: "מה פתאום, למה שאני צריכה לשלם. אני לא עובדת אצל סוכן אחר, אני עובדת אצל בעלי, זה משפחתי. למה אני צריכה לשלם שכירות? אין הפרדה בחשבון" (עמ' 3 ש' 1 – 2 לפרוטוקול).

גב' יונה בללטי הצהירה כי ביום האירוע התובעת עשתה שימוש בשירותי המשרד של הסוכנות "לרבות צילומים, הדפסות, ארוחות במהלך היום יחד עם עובדות המשרד, חלקנו כיבוד וכיו"ב" (ס' 3 לתצהירה). בחקירתה נשאלה העדה אם התובעת ביצעה את כל הפעולות האלה למען העסק שלה או למען המשרד והיא השיבה: "גם וגם" (עמ' 5 ש' 27 לפרוטוקול).

בחקירתה נשאלה התובעת אם יש לה הוצאות כעובדת עצמאית והיא השיבה: "אני לא יודעת. אני לא הוצאתי גרוש אחד" (עמ' 3 ש' 11 לפרוטוקול).

בהודעתה בפני חוקר הנתבע נשאלה התובעת מי מטפל בלקוחות שלה מאז שנפגעה והיא השיבה שכנראה בן זוגה יוסי ויונה. היא נשאלה אם לקוחות שלה פנו אליה מאז התאונה והיא השיבה שהיא בכלל לא עונה לטלפון שלה. לבסוף נשאלה מה קורה עם הלקוחות שלה היום והיא השיבה: "את האמת, אבל לא מעניין אותי... יונה ויוסי מטפלים, זה הכל" (עמ' 6 ש' 169 – 176 לנ/2). תשובות אלה אינן אופייניות לעובד עצמאי גם אם הוא נתון ב-"מלחמת הישרדות אמתית" כטענת התובעת (עמ' 6 ש' 177 לנ/2). העדה בללטי העידה כי אף אחד לא החליף את התובעת לאחר שנפצעה. היא ענתה לטלפונים ויוסי טיפל בלקוחות התובעת (עמ' 6 ש' 28 – 32 לפרוטוקול).

מהודעת התובעת נ/2, מתצהירה ומעדותה עולה תמונה של קשר עסקי משותף והדוק בין התובעת לבין עסקו של בן זוגה. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעת להגדיר גבולות הגזרה של עסקה ביחס לסוכנות של בן זוגה ולכן התובעת לא הראתה כי ביום אירוע התאונה (2.7.2018) היא עסקה במשלח ידה ולא במשלח ידו של בן זוגה.

האם התאונה אירעה תוך כדי עיסוקה במשלח ידה?

משהגדרת עסקה העצמאי של התובעת לא ברורה – לא ניתן לקבוע כי בעת אירוע התאונה התובעת עסקה במשלח ידה באותה עת.

בהודעתה נ/2 התבקשה התובעת לתאר יום עבודה ממוצע שלה והיא השיבה כך: "אני באה למשרד, יושבת, נכנסת למחשב, רואה מה יש מחברות הביטוח איזה מסמכים חסרים, חוזרת ללקוחות, עבודה שוטפת. לפעמים יש לי פגישות במהלך היום, באים אנשים למשרד, רוצים לעשות שינויים בפוליסות שלהם, אני לפעמים, יש לי פגישות עם לקוחות גם בחוץ" (עמ' 2 ש' 52 – 54 לנ/2).

התובעת נשאלה על ידי חוקר הנתבע אם תוכל לשלוח צילום של יומן העבודה שלה נכון ליום אירוע הנפילה. התובעת השיבה כי היא תנסה להגיד ליונה (כנראה שהכוונה לעדה מטעמה) (עמ' 7 ש' 203 לנ/2) אך לא הציגה צילום כזה בפנינו.

הנה כי כן, התובעת לא הוכיחה בפועל כי עסקה במשלח ידה במועד נפילתה.

התובעת הצהירה כי ביום האירוע (2.7.2018) היא ירדה לקנות מצרכים למשרדי הסוכנות "(בעיקר פירות וכיבוד קל)" מהחנות הסמוכה (ס' 6 לתצהירה). גם גב' יונה בללטי הצהירה כי זכור לה שבאותו היום התובעת יצאה למכולת הצמודה לסוכנות "כדי לערוך קניות למשרד" (ס' 4 לתצהירה).

בהודעתה נ/2 ציינה התובעת כי אמרה לעובדות במשרד, יונה ומימי, "שאני הולכת להביא פירות". עוד ציינה כי הגיעה לחנות והתחילה לקחת תותים וענבים (עמ' 3 ש' 60 – 63 לנ/2).

בחקירתה בפנינו העידה התובעת כי העובדת מימי גורמן לא היתה כבר במשרד בשעה שהיא (התובעת) ירדה לחנות. התובעת העידה כי מימי גורמן עובדת עד השעה 14.30. עוד העידה כי באותה עת יונה היתה עסוקה בטלפונים עבור יוסי וכאשר התובעת ירדה לחנות רק יונה היתה במשרד (עמ' 3 ש' 25 – 26 לפרוטוקול).

עוד העידה התובעת כי "יצאתי לקנות תותים. היה לי דודה לתותים". ומיד הוסיפה "כשאני קונה אני לא קונה לי אני קונה למשרד. התחשק לנו תותים" (עמ' 3 שק 28 – 29 לפרוטוקול).

עדותה של התובעת בענין קנית התותים לא קוהרנטית ולא אמינה ולא מתיישבת עם הצהרתה כי ירדה לקנות מצרכים למשרד, בעיקר פירות וכיבוד. אך גם אם היה בה ממש – אין בה כדי לשכנע אותנו כי רכישת התותים ו/או הפירות נעשתה תוך כדי עיסוקה במשלח ידה.

גב' יונה בללטי הצהירה כי היא נוהגת לקנות מצרכים לסוכנות כבדרך קבע ובתוך כך לקנות כיבוד ששימש הן את לקוחות הסוכנות ואת הלקוחות של התובעת. עוד הצהירה כי הירידה למכולת הייתה מנהג קבוע בסוכנות בתדירות של פעם עד פעמיים בשבוע וכשנעדרה מהמשרד או היתה עסוקה מידי, התובעת היתה יורדת לערוך קניות (ס' 7 ו-8 לתצהירה).

בחקירתה נשאלה העדה אם באותו יום התובעת ירדה לערוך קניות כי היה חוסר במשרד והיא לא ידעה לומר אם היה חוסר ולא ידעה לומר מתי בדיוק התובעת ירדה לחנות (עמ' 6 ש' 5 לפרוטוקול). התובעת אפוא לא הראתה כי ביום אירוע התאונה ירדה לרכוש מצרכים לסוכנות כבשגרה, התובעת לא הוכיחה שגרה כזו וכאמור, גם אם היתה מראה זאת – אין בכך כדי להעיד כי פעולה זו היא חלק מעיסוקה של התובעת במשלח ידה.

6.3 האם התאונה אירעה עקב עיסוק התובעת במשלח ידה?

הוכחת רכיב זה של תאונה המוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כתאונת עבודה משמעה הוכחת הגורם בפועל לאירוע התאונה והאם הוא גורם שהעיסוק במשלח ידה מעמיד את התובעת בסיכון להיפגע ממנו.

בתביעתה נ/1 התובעת לא ציינה היכן אירעה הפגיעה. היא ציינה: "נפלתי כשעשיתי קניות למשרד בגלל מפגע במכולת" וציינה כי לקוח של המכולת, עופר ברקן, היה עד לנפילתה (עמ' 3 לנ/1). התובעת לא זימנה את העד עופר ברקן למתן עדות.

בתביעתה נ/1 ציינה התובעת כי יש ברשותה תמונות של מקום המפגע (עמ' 6 לנ/1).
התובעת לא הציגה תמונות כאלה.

בהודעתה נ/2 ציינה התובעת כי הסיבה לנפילתה היתה שהלקוח "שם שישית מים מתחת לרגליים שלי וכמו שאני מסתובבת אני נוחתת עם יד ימין וצד ימין על הפנים על הריצפה". עוד ציינה כי היו שני עדים נוספים לנפילתה והם דני, שהיה האחראי על המכולת באותה עת והקופאית (עמ' 3 ש' 66 – 71 לנ/2). התובעת לא זימנה אף אחד מעדים אלה למתן עדות.

בהודעתה בפני חוקר הנתבע (נ/2) התובעת הציגה בפניו דיסק און קי (Disk on key) עם סרטון ממצלמות האבטחה של החנות לידן סיטונאות מזון, אשר לטענתה תיעד את אירוע הפגיעה שלה אלא שהסרטון לא נפתח (עמ' 1 ש' 18 לנ/2). הסרטון לא הוצג בפנינו.

במהלך חקירתה נ/2 הוצגה בפני התובעת תמונה שכנראה הוצאה מתוך הסרטון והועברה על ידי התובעת לנתבע (עמ' 5 ש' 127 – 131 לנ/2). התובעת זיהתה את עצמה בתמונה זו וציינה "אני חושבת שזה שעומד לידי זה או דני או הלקוח שהיה שם (הוא היה שמה עם 4 ילדים שהתרוצצו שמה). אתה יכול לראות בתמונות שהזיזו את הבקבוקים אחרי שנפלתי". התמונה לא הוצגה בפנינו.

בתביעתה נ/1 ציינה התובעת כי הגישה תביעה נזיקית נגד בעל המכולת והמבטחת שלו וכן ציינה את שם עורך הדין המטפל בתביעתה זו. חרף זאת, בחקירתה בפנינו, היא העידה כי היא תגיש תביעה נזיקית נגד בעל החנות והגם שמסרה ייפוי כוח לבאי כוחה בעניין זה (נ/4) – היא העידה כי התביעה הנזיקית "באמת לא עניין אותי" (עמ' 5 ש' 7 לפרוטוקול).

מעיון בדו"ח מגן דוד אדום (נ/3) עולה כי התובעת ציינה בפני הפרמדיקים כי נתקלה בבקבוק מים ונפלה. כמו כן צוינו פרטים רפואיים נוספים.

בהנחה כי התובעת צודקת בגרסתה לפיה, הגורם לנפילתה הוא גורם חיצוני (שישית בקבוקי המים) – עדין התובעת לא הראתה קשר בין הסיכון שבירידה לחנות לצורך רכישת מצרכים לבין העיסוק במשלח ידה. התובעת הצהירה כי ירדה לחנות הסמוכה כדי לקנות מצרכים למשרדי הסוכנות. גרסה זו של התובעת לא אמינה עלינו. התובעת לא הוכיחה כי היה חוסר כלשהו במשרדי הסוכנות או צורך כלשהו בקנית פירות למשרדי הסוכנות. התובעת ציינה כי היא רצתה לאכול תותים. דהיינו, בירידתה לחנות הסמוכה כאמור פעלה התובעת באופן פרטי ולא במסגרת עיסוקה במשלח ידה וכחלק מעבודתה כסוכנת ביטוח עצמאית.

סיכום: התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה כעובדת עצמאית להוכיח כי באותה עת עסקה במשלח ידה. לא הוכיחה כי ירידתה לחנות היא לצורך עיסוקה במשלח ידה ולבסוף, לא הוכיחה כי נפילתה היא סיכון שעמדה בפניו עקב עיסוקה במשלח ידה (לצורך השוואה בענין הסיכון ראו עב"ל(ארצי) 10190-01-21 המוסד לביטוח לאומי – דורה פינמן (21.10.2021)).

סוף דבר:

משכך, התביעה נדחית.
משעסקינן בביטחון סוציאלי אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ב, (11 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (עובדים)
גב' ניצה פרידמן

אירית הרמל, שופטת

נציג ציבור (מעסיקים)
מר גיל אלוני