הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 39757-09-16

20 מאי 2020

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (מעסיקים) מר יונה הנדל
התובע
משה שוב
ע"י ב"כ: עו"ד אייל אמרגי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. האם בדין דחה הנתבע את תביעת התובע להכרה בפגיעה בעבודה עקב אירוע תאונתי אשר ארע לטענתו ביום 15.7.2014? זוהי השאלה הדרושה להכריע בהליך זה.

טענות התובע
2. התובע יליד שנת 1957, עצמאי , בעל עסק בתחום חומרי בניין.

3. ביום 15.7.2015 ארע לתובע אירוע תאונתי כאשר במהלך עבודתו בחצר המפעל מעד ונחבל . התובע לא פנה מיד לטיפול רפואי משסבר כי מדובר במכה קלה והדבר יחלוף.

4. התובע העיד באופן אותנטי ואמין כי נפל במהלך עבודתו וסבר כי כאבו יחלוף תוך זמן קצר ללא צורך בהגשת תביעה בפרט שעה שהוא עצמאי. משעה שגרסת התובע לא נסתרה והורם נטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, יש לקבל את התביעה.

טענות הנתבע
5. התובע לא הרים את הנטל להוכחת קרות אירוע תאונתי במהלך עבודתו ביום 15.7.2014 וזאת לאור סתירות בתצהירו , בתיאור האירוע בבקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה, ובהודעתו לחוקר.

6. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק כחודשיים לאחר האירוע הנטען בטענה כי הדבר נבע מכאביו בגינם לא יכול היה לגשת לטיפול רפואי , וכן בשל המלחמה שהחלה באותה תקופה. בע דותו ציין כי בא לעבוד אחרי האירוע משעה שהוא בעל עסק. נוסף על האמור, קיימת סתירה באשר לטענת התובע לקשר בין הכאבים לנפילה. בחקירתו בפני חוקר הנתבע טען כי לא קישר בין הנפילה הנטענת לבין כאביו. בחקירתו ולאחר קבלת ייעוץ משפטי ,קשר לפתע בין כאביו ובין הנפילה הנטענת.

7. משעה שיש להעדיף את גרסתו הראשונית של הנפגע בפני חוקר הנתבע ומאחר שבתעודה הרפואית לא קיים תיעוד לאירוע תאונתי , אלא רק לאחר כחודשיים ממועד האירוע הנטען , וכשבעה חודשים לאחר מכן ציין התובע כי כאביו יסודם בנפילה בזמן העבודה , יש להורות על דחיית התביעה.

העדים
8. מטעם התובע העיד התובע עצמו.
מטעם הנתבע לא נשמעו עדים.

דיון ומסקנות
המסגרת הנורמטיבית
9. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן:
" פגיעה בעבודה" – תאונת עבודה או מחלת מקצוע;
"תאונת עבודה" – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

10. הלכה פסוקה וידועה היא כי נטל הוכחת קיום אירוע תאונתי מוטל על התובע. "משטען התובע לפגיעה עקב תאונה בעבודתו, על התובע הנטל להוכיח את עצם אירוע התאונה, מועדה ונסיבותיה" (חי' 2729/06 דרימר צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם בנבו, ניתן ב14.07.09). עוד נפסק כי על התובע להוכיח

הן את תנאי הזמן – "תוך כדי עבודתו", הן את תנאי הקשר הסיבתי – "עקב עבודתו". הלכה היא כי התנאי העיקרי הוא תנאי הקשר הסיבתי, ואילו תנאי הזמן הוא התנאי הטפל (עב"ל 35207-06-10 המוסד לביטוח לאומי – אניס עבד אלחלים, ניתן ביום 13.3.2011, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]. יסוד הכרחי להוכחת התאונה הוא קרות התאונה, אירוע פתאומי שניתן לאתרו במקום ובזמן. המונח "תאונה" מלמד כי לא כל אירוע שאירע למבוטח במהלך עבודתו יזכה אותו בתגמולים, אלא אך ורק אירוע שהוא חריג ופתאומי (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999). פתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח - הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע (ראו דב"ע (ארצי) לא/0-5 אסתר ושדי נ' המל"ל, [פורסם בנבו] פד"ע ב 200 (1971).

11. עיון בתביעה לתשלום דמי פגיעה (מוצג נ/1) מעלה כי התובע ציין כדלקמן:
"כאשר דברתי עם העובד שלי וסיימתי ורציתי ללכת אחורה נתקלתי בקרשים שהיו מונחים על הרצפה ונפלתי אחורה על כתף בצד שמאל".
ובהמשך נרשם: "נגשתי לטיפול רק כעבור זמן מכיוון שבתחילה שכבתי בבית ומכאבים לא נגשתי לקבל טיפול. אח"כ התחילה המלחמה ופחדתי לצאת מהבית לרופא אז ישבתי בבית עם כאבים ובפחד עד שנגשתי לרופא והרופא ראה את חומרת המצב".

12. בחקירתו בפני חוקר הנתבע מסר התובע את הפרטים הבאים: "ביום האירוע שוחחתי עם אחד מעובדי החצר, לאחר השיחה הסתובבתי לחזור ונתקלתי בערימת קרשים שהייתה מנחת על הרצפה, נפלתי על כתף שמאל והרגשתי כאבים של מ כה יבשה והמשכתי בעבודתי, אני יותר איש משרד מאשר עובד בשטח , חשבתי שהכאב יחלוף אבל זה לא קרה ולאחר כחודש וחצי או חודשיים התחלתי להרגיש מוגבלות ביד שמאל" (נ/3 עמ' 4 ש' 4-11).
בהמשך הבהיר כי לא סיפר בבדיקה ראשונית על הפגיעה בעבודה מאחר שלא סבר כי העניין קשור לנפילה ולא ידע כי קרע את הרצועה (נ/3 עמ' 2 ש' 6-8).

13 בחקירתו הנגדית העיד התובע כי :" אני נתתי לעובד הנחיות הלכתי אחורה נתקלתי בעצים, יש שם חצר גדולה שיש שם עצים וברזל. אני נפלתי אחרי שתדרכתי אותו" (עמ' 8 לפרו' ש' 19-20). אשר להבדל בין מנגנון הנפילה כמתואר בבקשה למתן טיפול רפואי ובתצהירו הבהיר כי "הכל אותו דבר, זה משחק מילים, אותה גברת בשינוי אדרת, הדברים אותם דברים..." (עמ' 9 לפרו' ש' 1). סבורים אנו כי אכן כפי שהעיד התובע בפנינו , ו כעולה מגרסתו בתביעה לתשלום דמי פגיעה , לאחר תדרוך העובד התובע הלך אחורנית ,נתקל בערמת קרשים ומעד. הסתירות עליהן הצביע הנתבע בין גרסת התובע לחוקר ובין גרסתו בעדותו , הינן מינוריות ואין בהם ללמד כי לא התרחש האירוע הנטען.

14. אשר לסיבה בגינה המתין ופנה לטיפול רפואי רק לאחר חודשיים העיד התובע כי לא חשב שהדברים יגיעו "למקום הזה" , לכן לא פנה מידית והבהיר כי המשיך לעבוד מאחר שהוא עצמאי והיה צריך לשלם תשלומים ולחתום על המחאות.
משנשאל האם קשר בין הכאבים לנפילה העיד בסתירה לגרסתו בפני חוקר הנתבע, כי ידע כי הכאב קשור לנפילה והבהיר כי הכאב לא הגיע ממקור אחר אלא כתוצאה מהאירוע הנטען (עמ' 9 לפרו' ש' 28-29). בהמשך הבהיר כי בעת מסירת גרסתו לחוקר הנתבע לא ייחס חשיבות לדבר ולא ידע שהכאב קשור לנפילת הנטענת (עמ' 10 לפרו' ש' 2-3). ערים אנו להבדל בין הגרסאות עם זאת סבורים אנו כי הדבר הובהר בחקירת התובע ממנה עולה כי בעת מסירת הגרסה לחוקר הנתבע לא הבין כי נודעת חשיבות לדברים.

15. לא נעלמה מעניינו העובדה כי האנמנזה הרפואית הראשונית הינה כחודשיים לאחר התאונה, ואף בה אין אזכור לאירוע הנפילה. עם זאת באישור הרפואי (מיום 2.9.2014) נרשם "כאבים בכתף שמאל אחרי חבלה". דהיינו, התובע סיפר לרופא כי נחבל אחרת פרט זה לא היה נכלל בתיאור התלונות.
באופן דומה גם באישור הרפואי מיום 22.10.2014 נרשם "חבלת כתף שמאל". מכאן עולה כי הרישום תומך בטענתנו לחבלה .אומנם אין תיאור עובדתי ופירוט היכן נחבל אולם , לשיטתנו תומך הדבר בגרסתו.
הלכה פסוקה היא כי יש חשיבות להתבטאויות המבוטח לצוות המטפל סמוך לאירוע הנטען(עב"ל 248/98 מקסים פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.7.2000, עב"ל 51252-09-11 ורד לוי נ' המוסד [פורסם בנבו] ניתן ביום 25.8.13). עוד נקבע כי האנמנזה הרפואית אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין אלא משמשת כאחת העדויות והראיות מבין מהמכלול הכולל של הראיות אשר הונחו בפני בית הדין(עב"ל 37/03 משה פרומברג- המל"ל, [פורסם בנבו]). בנסיבות מקרה זה אנו סבורים כי האנמנזה הרפואית לאחר כחודשיים מקרות האירוע מאזכרת חבלה ותומכת בגרסת התובע כי נחבל במהלך עבדותו . התובע הבהיר כי לא חשב להגיש תביעה לנתבע ועדותו בעניין זה היתה אמינה עלינו, על כן לא ציין את הדבר. עם זאת אחר כשבעה חודשים מקרות האירוע התובע מצוין (נ/4) כי מדובר בתאונת עבודה.

16. נוסף על כך, התובע העיד והבהיר כי לא פנה באופן מידי לקבלת טיפול משעה שסבר שהכאבים יחלפו. אמינה עלינו עדותו בעניין זה אשר לא נסתרה על ידי הנתבע ואף אינה בניגוד לדבריו לחוקר שם הבהיר כי בשל כאביו והמלחמה לא פנה לקבלת טיפול. כמו כן טענתו כי המשיך לעבוד משעה שהוא עצמאי ובא כדבריו "לחתום על שיקים" אין בה כדי לאיין גרסתו לקרות האירוע התאונתי.

סוף דבר
17. לאור כל המקובל , שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכחת טענתו על פיה במהלך עבודתו ביום 15.7.2014 נפל ונחבל.
בהתאם לכך, תביעת התובע להכרה באירוע התאונתי אשר ארע
ביום 15.7.2014,מתקבלת.
קביעת הקשר הסיבתי ודרגת הנכות תקבע על ידי הוועדה הרפואית מכוח סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי.

ניתן היום, כ"ו אייר תש"פ, (20 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור מעסיקים מר יונה הנדל

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה